כף החיים/אורח חיים/קעד

כף החיים ‏ אורח חיים קעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יין שבתוך הסעודה וכו'. ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אעפ"י שאין צריכין לשתיה כגון קידוש והבדלה. ט"ז סק"א. וי"מ גורם ברכה לעצמו שפוטר שאר משקין. וי"מ גורם ברכה לעצמו שכל שאר הדברים אין מזכירין בברכה שם האילן המגדל אותם ועל היין מזכירין הגפן שיצא ממנו היין וי"מ גורם ברכה לעצמו שמברכין עליו בפה"ג ובענבים מברך ב"פ העץ. מט"מ סימן רצ"ח. שכנה"ג בהגב"י אות א':

ב

ב) שם יין שבתוך הסעודה וכו'. ואם ידיו מלוכלכות בתבשיל יקנח ידיו ואח"כ יברך על היין וישתה שנאמר שאו ידיכם קודש וכו' ס"ח סס"י כ"ח. יפ"ל אות א'. ועיין לעיל סימן קנ"ח אות ג"ן:

ג

ג) שם ואין הפת פוטרו. משמע דאפי' כיון עליו בשעת ברכת הפת אינו נפטר וצריך לברך עליו וכ"כ מ"ב אות א' ועיין בצל"ח ברכות מ"א ע"ב שכתב לדעת בעל המאור שאם היה היין לפניו בשעה שבירך המוציא א"צ לברך על היין ההוא בתוך הסעודה יעו"ש והביאו הפת"ע אות ב' ואנחנו אין לנו אלא פשט דברי הגמ' והש"ע ודעמיה דמשמע בהדיא אפי' כיון עליו בשעת ברכת הפת אינו נפטר וכן המנהג פשוט לברך על היין שבתוך הסעודה ואעפ"י שהיה מונח היין על השלחן בשעת ברכת הפת וכבר כתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא חיישינן לספק ברכות יעו"ש:

ד

ד) [סעיף ב'] יין פוטר וכו'. הטעם משום דשאר מינים טפלים לו. עו"ת אות ב'. וכתב הט"ז סק"ב מבואר במרדכי פ' כ"מ דוקא אם היו שאר המשקין לפניו בשעה שבירך על היין ואז פוטר היין אותם עכ"ל מיהו מור"ם ז"ל בד"מ אות ו' הביא דברי המרדכי הנז' ומסיים הטעם משום דבזה"ז אין אנו קובעים על היין ובשם הר"א מפראג כתב אמנם לפי מ"ש הטור דישיבה דידן כהסבה דידהו אין חלוק בין זה"ז לזמנם עכ"ל וסיים ועיין לקמן סימן רי"ג כיצד נקטינן הלכתא בהא עכ"ד. ור"ל דשם פסק הטור והש"ע דישיבה דידן חשיבה קבע כהסיבה דידהו לענין אחד פוטר את חבירו וא"כ ה"ה דחשיבה קבע נמי לענין לפטיר שאר משקין אעפ"י שלא היו לפניו בשעת ברכת היין ודלא כהמרדכי יעו"ש ודוק. וכ"כ הדג"מ על דברי הט"ז הנז' דלא דק ולא קי"ל כדברי המרדכי יעו"ש והביאו שע"ת אות א' וכ"כ א"ר אות ח' והנה"ש אות ב' וכ"כ המש"ז אות ב' דלפי מ"ש הטור ברי"ג דבזה"ז ג"כ יש קבע לשתייה א"כ הוי כסעודה ואפילו לא היו המשקין לפניי כשבירך על היין א"צ ברכה על המשקין לא ראשונה ולא אחרונה אפילו שלא בסעודה עכ"ל ומיהו אם אפשר יש לצאת אליבא דכ"ע דהיינו שיזמנם לפניו בשעת ברכה או שיכוין בברכת היין לפוטרם או לברך אח"כ על איזה דבר שברכתו שהכל ויכוין לפוטרם ואם לא אפשר כגון שלא היה בדעתו בשעת ברכה לשתות שאר משקין כדי שיזמינם אי לכוין עליהם וגם לא אפשר לו לפוטרם אח"כ באיזה דבר שברכתו שהכל אז יש לסמוך על הש"ע ודעמיה:

ה

ה) שם יין פוטר וכו'. כתב שכנה"ג בהגב"י סוף אות יו"ד היינו דוקא בשותה יין בקביעות הוא דפיטר כל המשקין אבל אם שתה מעט יין דרך עראי אינו פוטר אא"כ היו המשקין לפניו בשעת ברכה יעו"ש. אבל מדברי מרן ז"ל משמע דלא יש חילוק בין קבע לעראי אלא כל שיש יין לפניו ודעתו לשתות עוד והביאו לפניו שאר משקין אין לברך עליהם ברכה ראשונה רק אם כבר הסיח מלבו מלשתות עוד יין ואפילו עדיין לא ברך אחריו והביאו לו משקין מברך עליהם ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה אין לברך עליהם שנפטרין בברכה אחרונה דיין. ועיין א"ר אות ח' ובדברינו לקמן על סימן ר"ח סעיף ט"ז ודוק:

ו

ו) שם יין פוטר וכו'. עיין בתשו' ח"ס סימן מ"ז שמצדד לימר דגם הטפל למשקין כגון ששותה אחר היין קאוי ורוצה לאכול מעט צוקר כדי למתקו א"צ לברך גם על הצוקר יעו"ש ול"נ כיון דבעיקר הדין יש פלוגתא דלמרדכי בזה"ז אינו פוטר שאר משקין אא"כ היו לפניו בשעת ברכה כמ"ש באות הקודם אלא דאנן בתר הטור והש"ע אזלינן די לנו במה שפוטר שאר משקין ולא במה שנטפל להם ג"כ אלא על צד היותר טוב י"ל כשאוכל הצוקר יכוין שהוא רוצה לאכול מתיקה ולא בשביל למתק הקאוי לבד ואז יברך עליו או יש להניחו בתוך הקוי עד שנימס ואינו ניכר ולא יברך:

ז

ז) שם הגה. אפילו מברכה ראשונה וכ"ה לקמן בש"ע סימן ר"ח סעיף ט"ז יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) [סעיף ג'] אם אין לו אלא כוס אחד וכו'. משמע דאין חילוק אימת בא הכוס דאפילו אם בא לפני המזון מניחו לבהמ"ז. ב"ח. ט"ז סק"ג. מאמ"ר אות ב':

ט

ט) שם מניחו לאחר המזון וכו'. בתשו' הרשב"א סימן שמ"ב כתב דלמ"ד ברהמ"ז אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם בהמ"ז. והביאו מ"א סק"ב וכתב דהמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפו' כמ"ש סימן קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות וכמ"ש ססי' קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לבהמ"ז עכ"ד. וכ"כ המאמ"ר אות ג' דלדעת מרן ז"ל אם יש לו כוס לכתחלה צריך להניחו לבהמ"ז יעו"ש ונראה דהא דצריך להניחו לבהמ"ז דוקא אם יש ג' שמזמנין אבל אם לא יש ג' א"צ להניחו כמ"ש לקמן סימן קפ"ב סעיף א' דע"פ הזוה"ק והאר"י ז"ל אין לברך על הכוס פחות מג' יעו"ש. וכ"כ א"א אות ב' דבג' שיש זימון ונוהגין לברך בכוס דיברך על הכוס אעפ"י שצמא יעו"ש:

י

י) שם מניחו לאחר המזון וכו'. ואם הוא כוס שכר לכ"ע שותה קודם בהמ"ז. מש"ז סוף אות ג' וכ"נ ממ"ש לקמן סימן קפ"ב סעיף א' דע"פ הזוה"ק אין לברך בהמ"ז אלא על כוס של יין יעו"ש וא"כ כיון שא"צ לבהמ"ז א"צ להניחו וה"ה לשאר משקין שא"צ להניחם ואפילו אם הם חמר מדינא:

יא

יא) [סעיף ד'] אם קבע לשתות וכו'. הא דנקט אם קבע לשתות לאו למימרא דבלא קבע אינו פוטר אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוה נמלך. ט"ז סק"ד. א"ר אות ב' וכתב וכן מבואר בהרא"ש פ' ע"פ יעו"ש. סו"ב אות ג' ר"ז אות ה' קיצור ש"ע סימן מ"ג אות ב' ולפ"ז הא דיין קידוש פוטר יין שבתוך המזון היינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לשתות בתוך הסעודה או אם הוא רגיל לשתות בתוך הסעודה דמסתמא אמרינן דעתיה עלויה אבל אם לא נתכוין בשעת ברכה וגם אינו רגיל לשתות בתוך המזון אם רוצה אח"כ לשתות בתוך המזון צריך לחזור ולברך משום דהוי נמלך. ועוד נ"מ לפי מ"ש מרן ז"ל סעיף ז' דבשאר משקין תוך הסעודה יש ספק אם יברך והרוצה לצאת ידי ספק יברך קודם סעודה ע"ד לשתות בתוך הסעודה יעו"ש וא"כ מי שאינו רגיל לשתות יין בתוך הסעודה כ"א דוקא כוס של קידוש ורוצה לשתות שאר משקין בתוך הסעודה צריך לכוין עלהם בפרטות או שיהיו לפניו בשעת ברכת היין דבזה יוצא כמ"ש לעיל אות ה' יעו"ש. אבל אם לא כיון עליהם וגם לא היו לפניו בשעת ברכה עדיין לא יצא ידי ספק וצריך לפוטרם בדבר אחר. ועיין לקמן סוף אות מ"ז ואות מ"ט:

יב

יב) שם אם קבע לפני המזון וכו'. משמע דאפי' אם בירך על היין קודם נטילה פוטר את היין שבתוך המזון וכ"מ ממ"ש יין של קידוש פוטר וכו' ויין של קידוש הוא קודם נטילה לדברי מרן ז"ל כמ"ש סימן ער"א סעיף י"ב יעו"ש. וכ"כ הב"ח דלדעת הרא"ש והטור אפילו קודם נטילה פוטר אלא רק דלדעת התו' והמרדכי דוקא אחר נטילה יעו"ש ואנו ק"ל כדעת הטור והש"ע דאפילו קודם נטילה פוטר. וכן כתב קיצור ש"ע סימן מ"ג אות ב' וכיון שפוטר אין לברך אחריו ג"כ דכל שפוטר יין שבתוך המזון בהמ"ז פוטרתו כמ"ש לקמן סעיף ו' וכ"ה בסימן רצ"ט ס"ח יעו"ש. וכן יין של קידוש אפילו שתה שיעור בהמ"ז פוטרתו כמ"ש סס"י רע"ב יעו"ש:

יג

יג) שם א"צ לברך וכו'. ומיהו דוקא כששותה במקום אחד אבל שינוי מקום צריך לברך תוך המזון. מש"ז אות ד' וכ"כ הר"ז אות ה' בד"א בסתם אבל אם היה בדעתו בפי' כשבירך על היין בחדר זה לפטור בברכה זו את היין שבתוך הסעודה שיסעוד בחדר אחר פוטר אפילו לכתחלה אם שני החדרים הם בבית אחד. ר"ז שם וכן אם שתה כשיעור שנתחייב לברך ברכה מעין ג' ולא בירך שאז יש אומרים שאין צריך לחזור ולברך יש לסמוך על דבריהם בדיעבד כמ"ש סימן קע"ח ס"ב בהגה. ואפי' באותו חדר אם יצא ממנו בנתיים וחזר הרי דינו כמחדר לחדר. ר"ז שם. ויתבאר עוד מזה בדברינו לסימן קע"ח סעיף ב' יעו"ש:

יד

יד) שם א"צ לברך וכו'. וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם בהמ"ז אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה. מ"א סק"ג. וכ"כ הט"ז סק"ד. ומיהו סיים שם המ"א ועיין סימן קע"ז ססעי' ב' שאין דין זה מצוי עכ"ד ור"ל דשם כתוב דאין אנו מסלקין עצמנו מן הפת עד בהמ"ז ולפ"ז הכל נקרא בתוך הסעודה ואפילו אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון א"צ לברך עוד עד לאחר בהמ"ז כיון דהכל נקרא תוך המזון וע"כ לא כתב מרן ז"ל חילוק זה בין בירך לפני המזון או בתוך המזון משום דלא שייך זה אצלינו דאפילו אם בירך בתוך המזון פוטר הכל עד בהמ"ז כנז' וכ"כ המחה"ש סק"ג והלב"ש. מאמ"ר אות ד' א"א אות ג' ועיין לקמן סימן קע"ו אות ג'. ומיהו אם אמר הב לן ונבריך כבסימן קע"ט אפילו בירך על יין לפני המזון צריך לברך שנית דנמלך הוי. א"א שם:

טו

טו) שם וכן יין של קידוש פוטר וכו'. ולא נימא דקידוש הוא כמצוה בפ"ע. והבדלה הוי רבותא טפי דאינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש ואפילו הכי פוטר יין שבתוך המזון. ט"ז סק"ה:

טז

טז) שם פוטר יין שבתוך המזון. וה"ה דפיטר גם יין שלאחר המזון. ט"ז שם. מ"א סק"ד. וכתב וכן עיקר. ור"ל לאפוקי מב"ח שהניח בצ"ע אם פוטר יין שלאחר המזון. ובל"ה כתבנו לעיל אות י"ד דלדידן הכל נקרא תוך המזון כיון דאין מסלקין עצמנו מן הפת עד ברכת המזון יעו"ש:

יז

טוב) שם וכן המבדיל על השלחן וכו'. לאפוקי כשמבדיל בחדר אחר ט"ז סימן רצ"ט סק"ה. א"ר בזה הסימן אות ה':

יח

חי) שם וי"א שאין ברכת היין הבדלה פוטר וכו'. משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בתה"ד ואע"ג דיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותייהו. מ"א סק"ה וכתב שכ"מ ססעי' ז' יעו"ש:

יט

יט) שם אא"כ נטל ידיו וכו'. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה מ"א סק"ו. אבל הא"ר אות ז' חלק עליו וכתב אפשר קבע לא מהני אם לא נטל ידיו יעו"ש:

כ

ך) שם אא"כ נטל ידיו וכו'. וא"ת היאך שרי להפסיק להבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול. מ"א שם בשם הגמ"ר פ' ע"פ ועיין בדברינו לעיל סימן קס"ו אות ב':

כא

כא) שם יכוין שלא להוציא וכו'. וצריך לברך תחלה ברכה אחרונה על היין ואח"כ נוטל ידיו לסעודה. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ד' א"ר אות ה' ר"ז אות ו' ואם שכח ולא ברך לפני הסעודה ונזכר קודם בהמ"ז צריך לברך מיד מעין ג' ואם לא נזכר עד לאחר בהמ"ז א"צ לברך שבהמ"ז פוטרת מעין ג' על היין בדיעבד. ר"ז שם. ועיין לקמן אות ל"ז:

כב

כב) שם ובדיעבד שלא כיון פוטר וכו'. וכיון שפוטר יין שבתוך הסעודה א"צ לברך עליו ברכה אחרונה כמ"ש סימן רצ"ט סעיף ח' והגם שכתב מור"ם ז"ל שם בהגה סעיף ז' דצריך לברך כבר כתב שם הט"ז סק"ו דאין לברך משום סב"ל יעו"ש וכ"כ המ"א שם סק"י מש"ז בזה הסימן אות ה' ועיין מאמ"ר אות ו':

כג

כג) שם ובדיעבד שלא כיון פוטר וכו'. וכ"ש כשבירך על היין שלפני המזון קודם שנטל ידיו ולא נתכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה דפוטר יין שבתוך הסעודה ואין לברך אחריו. ב"ח. שכנה"ג שם. והיינו אם רגיל לשתות בתוך הסעודה אבל אם אינו רגיל ולא נתכוון עליו בשעת ברכה הוי נמלך וצריך לחזור ולברך כמ"ש לעיל אות י"א יעו"ש. ולענין ברכה אחרונה אם צריך לברך על מה ששתה קודם נטילת ידים או נפטר בבהמ"ז עיין לקמן סעיף ו':

כד

כד) [סעיף ה'] לא היה דעתו לשתות וכו'. והיה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם אחד לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן. ט"ז סק"ו. והביאו י"א בהגה"ט. סו"ב אות ה' וכן הסכים המאמ"ר אות ז' וכתב ודלא כהא"ר שפקפק בזה שכתב וצ"ע, וגם דלא כס' הלכה ברורה שחולק על הוראת הט"ז שאין דבריו נראים ונדחים יעו"ש. וכ"נ דעת המש"ז אות ו' ומיהו נראה ה"ד אם כששלח לקנות כבר אכל את כל הפת וגם לא היה בדעתו כשבירך המוציא אם לא יספיק לו בזה הלחם שיקנה עוד אבל אם נתן בדעתו בשעת ברכה שאם לא יספיק לו בזה יקנה עוד או אם נשאר לפניו מן הלחם עד שקנו לו עוד א"צ לברך וכמ"ש לקמן סימן ר"ו ס"ה יעו"ש. ואע"ג דיש חולקין גם בזה וכמ"ש שם בס"ד מ"מ אנן ק"ל סב"ל וכל שנשאר מאותו המין לפניו שהביאו לו עוד או שכיון עליו בשעת ברכה אין לברך שנית ובפרט שיש מפקפקין גם כן בדברי הט"ז כנז' אבל אם לא כיון בשעת ברכה וגם לא נשאר לפניו מן הלחם כשקנו לו עוד יש לברך עליו בפשיטות דלכולי האי לא חיישינן לסב"ל. מיהו לכתחלה יש ליזהר ולכוין בשעת ברכה וגם להשאיר לפניו מן הפת עד שיביאו לו אחר:

כה

כה) שם הגה. וכן מי שבא לסעודה וכו'. וכן הוא לקמן בש"ע סימן קע"ט ס"ד יעו"ש:

כו

כו) שם בהגה. וכן מי שבא לסעודה ומושיטין לו וכו'. כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר. מ"א סק"ז. ומיירי שזה שבא אינו קובע עמהם בשתייה אלא שבא לשם דרך עראי כמ"ש הט"ז שם סק"ג דאל"כ אין לברך כ"א פעם א' כמ"ש בש"ט שם ס"ה יעו"ש:

כז

כז) שם בהגה. מברך וכו'. והאדנא שיש מנהג כשאחד בא אצל השותים כבר שהרבה נותנים לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד ודמיא לההיא דסי' קס"ט ס"ג דאם יש אדם חשוב בסעודה וכו' ה"נ יודע שיתנו לו עוד וא"כ א"צ לברך שנית על כוס אחר. ט"ז סק"ז. והביאו י"א בהגב"י סימן קע"ט וכתב וכן נוהגין. א"ר אות י"א. בי"מ אות ז' וכתב שם הא"ר דאפילו נתנו לו בזה אחר זה א"צ לברך אך כתב דטוב שיהא דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שישתה יעו"ש. וכ"כ החס"ל בסימן קע"ט אות ז':

כח

כח) שם בהגה. וכן מי שבירך על כוס ברכת נישואין וכו'. וכ"כ לקמן בש"ע סימן ק"ץ ס"ה. ומיהו כתב שם המ"א סק"ז דאם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה עכ"ל ואע"ג דכתב שם הא"ר אות ז' דמדברי הט"ז ססי' קע"ט מבואר דאין יוצאין בזה יעו"ש כבר כתבנו לעיל סימן קס"ט אות טו"ב דהאחרונים דחו דברי הט"ז הנז' ולא ק"ל כותיה יעו"ש. וכן עמא דבר כדברי המ"א הנז':

כט

כט) סעודת קרואין למי שיש לו איזה שמחה שיש מנהג לבא אצלו בני אדם על השלחן ולהביא עמהם יין. בזה ליכא שום סברה לברך בפה"ג על כל יין שמביא כל אחד רק הטוב והמטיב מברך וכן ראינו גאוני עולם שעושין. הרב פרי אדמה ח"ד דף ג' ע"א. מיהו הרב מהר"ש אלאנייאדו ז"ל בס' בית דינו של שלמה האריך בענין זה והעלה דצריך לברך על כל יין שמביאין ודלא כפר"א אבל הרב ברכת המים בנו של הרב פר"א חא"ח דף ח' דחה בשתי ידים כל דברי הרש"א הנז' וקיים דינו של הרב אביו ז"ל שלא לברך יעו"ש. בי"מ אות ח':

ל

ל) אם אחד אוכל ושותה בביתו ובא חבירו לבקרו ולא הביא עמו יין רק אחר שישב שלח להביא מביתו יין לפי שרואה שכלה היין הראשון בזה נראה דהוי כמי שכלה פתו ושלח לקנות מן השוק דצריך לחזור ולברך המוציא ה"נ צריך לחזור ולברך בפה"ג. הרב פר"א שם והרב בנו בס' ברכת המים שם. בי"מ אות ט' ונראה ה"ד שלא נשאר לפניהם יין מן הראשון כשהביאו השני וגם שלא נתכוין עליו בשעת ברכה אבל אם נתכוון עליו בשעת ברכה או שהביאו אותו בעוד שיש יין לפניהם אין לברך כמ"ש לעיל אות כ"ד יעו"ש:

לא

לא) אם בא חבירו בתוך הסעודה והביא עמו יין כיון דבסעודת משתה נוהגין להביא י"ל ג"כ סתם כל אדם כשמברך דעתו לשתות כל מה שמביאין לו תוך הסעודה. הרב הנז' ובנו הנז' שם. בי"מ אות יו"ד:

לב

לב) אפי' לא הביא חבירו יין עמו אלא שלא ערב עליו אותו יין ושלח להביא מביתו אע"ג דהוא לא ערב לו ואינו שותה כ"א אותו היין ששלח להביא מ"מ למסובין שם שערב להם הראשון כיון שעדיין הראשון לפניהם אפילו שלא היה דעתם ע"ז שהביא זה אח"כ לא מיקרי נמלך דפי' נמלך היינו שגמר בדעתו שלא לשתות כ"א אותו. היין לבד ואח"כ נמלך ובזה ודאי כל אדם שיושב לשתות דעתו על כל יין שמביאין לו תוך הסעודה. הרב הנז' שם. בי"מ אות י"א:

לג

לג) [סעיף ו'] דבהמ"ז פוטרתו. והיינו טעמא משום דהיין בא לשרות האכילה וא"א לאכילה בלא שתייה והוי כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ואף לפניו לא היה טעון ברכה אלא משום דגורם ברכה לעצמו אבל לאחריו ודאי נפטר מהאי טעמא ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ח:

לד

לד) שם וכן פוטרת יין שלפני המזון. דכיון שהוא בא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ברהמ"ז פוטרתו. ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ט. ומשמע הא אם לא שתה היין לפתוח בני מעיים ולהמשיך תאות המאכל אלא משום רפואה או דבר אחר אין בהמ"ז פוטרתו וצריך לברך אחריו מעין ג' קודם נטילה וכמ"ש לעיל אות כ"א גבי יין הבדלה יעו"ש. ומיהו זה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כגון ששכח לברך עד שבירך בהמ"ז. בהמ"ז פוטרתו. כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף י"ז יעו"ש:

לה

לה) שם וכן פוטרת יין שלפני המזון. ואפילו אם שתה קודם נטילה ברהמ"ז פוטרת כמ"ש לעיל אות י"ב יעו"ש. אבל על כסנין שאוכל קודם סעודה יברך מעין ג' קודם נט"י ואם לא נזכר עד שבירך המוציא שוב לא יברך מעין ג' על כסנין רק יכוין לפוטרו בבהמ"ז. אבל אם אכל פירות או שתה משקין קודם הסעודה ושכח ולא בירך ברכה אחרונה יברך אפילו באמצע סעודה שאין ברהמ"ז פוטרת כ"א מידי דזיין ודברים הבאים בתוך הסעודה. חס"ל אות ג' בן א"ח פ' נשא אות ד'. ועיין לקמן אות מ"ח ובסימן קמ"ז אות ז' ובסימן ר"ח סעיף י"ז ודוק:

לו

לו) שם ואפילו לא היה לו יין וכו'. כ"כ הב"י בשם הרא"ש בפ' ע"פ יעו"ש אבל התו' שם דף ק"א ס"ל דצריך לברך מעין ג' לאחר יין שלפני המזון אם לא היה בדעתו לשתות יין בתיך המזון וכ"כ הרז"ה יעו"ש והראב"ד בס' תמ"ד והרמב"ן במלחמות שם הוסיפו דבהמ"ז אינה פוטרת יין שלפני המזון כלל אפילו שתה יין בתוך המזון יעו"ש. ער"ה אות ב'. ונראה דנפ"מ לדידן אע"ג דק"ל כדברי מרן ז"ל דבהמ"ז פוטרת יין שלפני המזון ואפילו לא היה לו יין בתוך המזון מ"מ לכתחלה יש להחמיר אם אפשר ואין לשתות לפני המזון כ"א פחות מכשיעור או שאין לשתות כלל כ"א לאחר ברכת המוציא כדי לצאת אליבא דכ"ע. וכן מנהג עיר קודשינו ירושת"ו כשעושין סעודות אין מתחילין לשתות יין כ"א לאחר ברכת המוציא בתוך האכילה כדי לצאת אליבא דכ"ע אמנם אם אינם קובעין על היין כ"א על שאר משקין יש לשתות פחות מכשיעור קודם נט"י ולברך עליו ולכוין לפטור את מה ששותין בתוך הסעודה משום דאיכא פלוגתא בזה אם יברך בתוך הסעודה כמ"ש בסעיף שאח"ז:

לז

לז) שם ולענין יין של הבדלה וכו'. עיין לקמן סימן רצ"ט ס"ח. ור"ל דשם כתב דאם הבדול קודם סעודה ולא בירך מעין ג' דסבור שיביאו לו עוד בתוך הסעודה ולא הביאו ובירך בהמ"ז י"א שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס הבדלה יעו"ש והטעם דהכא סתם דפוטרת אפילו לא שתה בתוך המזון ושם כתב בשם י"א דצריך לברך כתב המ"א בזה הסימן סק"י משום דשאני הבדלה שאינה באה לצורך סעודה יעו"ש. וכ"כ שם הטור. ומיהו אנן ק"ל כסתם דברי מרן ז"ל שם דמשמע דאפילו בהבדלה ולא שתה בתוך המזון בהמ"ז פוטרת וגם כי כן פסק בסימן ר"ח סעיף י"ז דברכת ג' פוטרת מעין ג' יעו"ש ואם כן אם כבר בירך בהמ"ז אין לברך עוד מעין ג' דבדיעבד יצא אלא רק לכתחלה יש ליזהר לברך קודם נט"י וכמ"ש לעיל אות כ"א יעו"ש:

לח

לח) [סעיף ז'] אם אין לו יין ושותה מים וכו'. דאם יש שם יין הא ק"ל דיין פוטר כל מיני משקין ב"י. פרישה אות ג':

לט

טל) שם דחשיבי כבאים מחמת סעודה וכו'. ודוקא בשאר משקין א"צ לברך דחשיבי כבאים מחמת סעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה משא"כ ביין שרוף ואף מי שרגיל לשתותו תוך הסעודה בטלה דעתו אצל כל אדם. מט"מ סימן שס"ג. וכ"כ הלבוש סימן קע"ז ס"ב. והביאו הל"ח בפ' כיצד מברכין אות פ"ו וכתב דאם בירך על היין קודם ששתה יי"ש א"צ לברך דיין פוטר שאר משקין יעו"ש. שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות ו' ט"ז סק"י. מ"א ס"ק י"א. א"ר סימן קע"ז אות י"א אלא שכתב שם הא"ר דבס' מגדל דוד האריך לחלוק על הלבוש יעו"ש. והעו"ת שם כתב עוד תקנה להטביל בו תחלה מעט פת והביאו א"ר שם וכתב שכן כתב הנ"ץ משום דדמי לפירות וכתב ולפ"ז צריך לטבול בו גם בסוף כמו בפירות סימן קע"ז סעיף א' יעו"ש. והביאו המש"ז שם אות ד' יעו"ש ומיהו מ"ש בס' אור חדש בשם מהר"ר פייבש דאם היי"ש לפניו בשעת ברכת המוציא נפטר והביאו העט"ז ריש סימן קע"ז כבר דחה דבריו הא"ר שם יעו"ש. וכן דחה דבריו הנה"ש אות י"א. בי"מ אות י"ט. ומיהו גם בזה שמטבלין בו פת תחלה וסוף יש מפקפקין כמ"ש הבי"מ שם והמחה"ש סימן קע"ז סק"ג יעו"ש:

טל) והר"ז בזה הסימן אות ג' לחלק יצא דאם שותהו כדי לעורר תאות המאכל הרי הוא טפל לסעודה וא"צ לברך עליו ואם שותהו כדי לחמם האצטומכא לעכל המאכל צריך לברך עליו והוא ממ"א שם. ובסידור כתב בד"א במדינות שאין דרכם לשתות תוך הסעודה אלא בשאר כל היום לחיזוק הלב ודינו כדין פירות אבל במדינות אלו שרגילים לשתותו תוך הסעודה א"צ לברך עליו עכ"ל. וע"כ נראה כיון דדבר זה מפלוגתא לא נפיק לכתחלה יש ליזהר לשתות מעט פחות מכשיעור קודם נט"י ולברך עליו ולכוין לפטור כל מה ששותה בתוך הסעודה ואם שכח לעשות כן או שלא הביאו לו עד לאחר שבירך המוציא אז יש לברך על מעט סוקא"ר ויכוין לפטור אותו או יטבל בו פת בתחלה ובסוף וכמ"ש הא"ר ז"ל אם א"א בענין אחר ועיין לקמן אות מ"ט:

מ

מ) מה שנוהגים בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בהמ"ז על כוס של יין מביאין עוד משקה הקאב"י כדי ליישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על הקאב"י דחשיב דברים הבאים מחמת הסעודה. גו"ר כלל א' סימן אב"ג. אבל בס' בתי כהונה ח"ב חלק עליו וכתב דקאב"י שהביא בתוך הסעודה אחר ששתו יין אינו טעון ברכה ואם לא היה שם יין מברכין על הקאב"י ואם לאחר בהמ"ז טעון ברכה דאין יין של בהמ"ז פוטרה ועל צד היותר טוב יברך ברכה אחרונה על היין ואח"כ יברך על הקאב"י יעו"ש. והב"ד י"א מ"ב אות ה' דב"מ בהגב"י אות ד' וכן מנהג העולם לברך על הקאב"י אחר ברכה אחרונה של יין כוס בהמ"ז. ומיהו מ"ש דאם לא היה להם יין בתוך הסעודה דמברכין על הקאב"י אין נוהגין כן אלא נוהגין לברך שהכל על מעט סוקא"ר ומכוונין לפטור הקאב"י משום דמסתמיות דברי הש"ע משמע דבכל משקה איכא פלוגתא אם יברך בתוך הסעודה חוץ מן היין וע"כ נוהגין לפטור הקאב"י בתוך הסעודה אם לא יש להם יין או אם כבר גמרו מלשתות כדי לצאת אליבא דכ"ע:

מא

מא) שם ואף יין לא היה צריך וכו'. כתב הט"ז סק"ח דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם לי"א שכתב בש"ע א"צ ברכה דהא כתב הרא"ש פ' אלו עוברין ומביאו ב"י לקמן סימן תמ"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"ף וא"כ זיין ופת פוטרו עכ"ל. מיהו מסתמיות דברי הש"ע משמע דאין חילוק בכל משקה איכא פלוגתא אם יברך בתוך הסעודה וכ"כ המש"ז אות ח' בי"מ אות ך'. וע"כ יש לברך קודם נט"י על מעט ממנו פחות מכשיעור. ולכוין לפטור כל מה שישתה בתוך הסעודה:

מב

מב) שם כי שתית המים בסבת הפת וכו'. משמע דוקא כשאוכל פת דיש לו קביעות סעודה פוטר שאר משקין אבל כשאוכל פת כסנין שהוא אכילת עראי ורוצה לשתות שאר משקין אינו פוטרן וצריך לברך עליהם וכ"מ מדברי מ"א ס"ק י"ב. וכן עמא דבר:

מב) שם וי"א לברך על המים וכו'. ל"ד דה"ה על שאר משקין כמ"ש בב"י וכן כתב הלבוש. מאמ"ר אות ט' ר"ז אות ג' ודלא כהסו"ב אות ז' ודע דגם למצריכין בש"ע לברך על מים שבתוך הסעודה ה"ד שהכל אבל בנ"ר א"צ דבהמ"ז פטרתו ודלא כהפרמ"ג כאן. לב"ש על מ"א ס"ק י"ד:

מג

מג) שם ויש מחמירין לברך בכל פעם וכו'. דוקא במים שאין שותה אדם אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך. ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א נצמאו. מ"א ס"ק י"ג. י"א בהגב"י. סו"ב אות ח':

מד

מד) שם והרוצה להסתלק מן הספק וכו'. כלומר ובהכי מסתלק מן הספק שיוצא לדברי הכל. שאף לדברי האומרים שצריך לברך בכל פעם ופעם משום דנמלך הוי בכה"ג מודו דמהני דכיון דמברך ע"ד לשתות בתוך סעודתו כל פעמים שירצה תו לא הוי למלך. ב"י:

מה

מה) שם ישב קודם נטילה וכו'. כלומר אבל לא בין נטילה להמוציא משום דהוי הפסק. ב"י בשם הרא"ש וכתב דלטעמיה אזיל שסובר דההיא דתיכף לנטילה ברכה אף במים ראשונים היא כמ"ש בסימן קס"ו וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל דיש לברך קודם נטילה כמ"ש לקמן אות מ"ז יעו"ש. וכן כתב המ"א ס"ק י"ד. וכתב דלא חש לאותם שאומרים קודם נטילה לא פטר ועיין בדברינו לעיל אות י"ב וסימן קס"ו אות א' ודוק:

מו

מו) שם במקום סעודתו וכו'. כדי להראות שהוא קובע מקום לשתות כדי שע"י ברכה זו יצא י"ח בכל הסעודה. ב"י ויש ליזהר שלא לשנות מקומו או לצאת חוץ כמ"ש סימן קע"ח יעו"ש:

מז

מז) שם ויברך על דעת לשתות וכו'. וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשה"מ פ' עקב וז"ל טוב לנהוג לצאת ידי ספק שקודם שיטול ידיו ישתה מים פחות מרביעית (נראה דצ"ל פחות מכזית דהא י"א שיעור ברכה אחרונה בכזית כמ"ש לקמן סימן ק"ץ סעיף ג' יעו"ש) כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכוין לפטור בברכה זו המים שבתוך הסעודה. ופעם א' שתיתי אני יותר מרביעית והסתכל מורי במצחי ואמר לי שתית מים ולא ברכת אחריהן ברכה אחרונה. ואם יש יין בתוך הסעודה א"צ לכל זה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקין עכ"ל וידוע שזו הנסחא אמיתית בשה"מ שהוא מח' שערים שסידר מהר"ש ויטל ז"ל מכתיבת יד הקודש אביו מהרח"ו זלה"ה בעצמו ועליהם יש לסמוך ולא זולתם ולפני הט"ז ומ"א נוסחא מוטעת נזדמנה להם וע"כ כתבו מה שכתבו וכן מ"ש י"א בשם נגיד ומצוה היא נוסחא מוטעת כיעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ב' שע"ת אות ט'. ומזה אנו למידים דאם שתה רביעית צריך לברך ברכה אחרונה קודם נט"י ואם לא בירך עד שבירך בהמ"ז גם כן אינה פוטרתו דאי פוטרתו למה אמר לו שתית מים ולא ברכת אחריהן והא נפטר בבהמ"ז אלא צ"ל דאינה פוטרת בנ"ר של מים שלפני המזון. והטעם אע"ג דפוטרת יין שלפני המזון אפילו אם שתה. רביעית כמ"ש לעיל אות י"ב ואות כ"א י"ל משום דהיין הוא יותר צורך סעודה מהמים שפותח בני מעיים לאכילה ועוד משום דהיין מסעד סעיד ולכך נפטר בבהמ"ז כמ"ש סימן ר"ח סעיף י"ז משא"כ במים דלא סעיד ולא זיין כמ"ש בר"פ בכל מערבין יעו"ש. ועיין ט"ז סק"ט ומ"א ס"ק י"ד שהביאו פלוגתא בזה אם יברך ואנן ק"ל כדברי האר"י ז"ל דכנגד דברי האר"י לא אמרינן סב"ל כיון דרוח אלהין קדישין ביה. וכ"כ הברכ"י שם שע"ת שם. וכן הסכים הער"ה בהשמטות אות ג' יעו"ש. ומיהו זהו שכתבנו דאם לא בירך ברכה אחרונה על המים קודם נטילת ידים דמברך אחר כן ואפי' אחר ברהמ"ז היינו אם אינו מברך בהמ"ז על הכוס אבל אם מברך על הכוס א"צ לברך בנ"ר דברכם אחרונה של יין פוטרת ברכה אחרונה של מים כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף ט"ז. ועיין בן א"ח פ' נשא סוף אות ב' שכתב דה"ה בסעודת שבת דאית בה קידוש נמי אם שתה רביעית מים קודם נט"י דצריך לברך בנ"ר לפי דברי האר"י ז"ל יעו"ש ועיין בדברינו לעיל אות י"א:

מח

מח) במקומות שעיקר שתייתן הוא המים שרופים ומביאין אותו לפני המזון להמשיך תאות המאכל ובפרט בסעודות גדולות ואפילו בקטנות הנעשין לאורחין א"א בלא מים שרופין דבר מניה לא מיקרי סעודה הוי כיין שלפני המזון דאפילו בשתה רביעית אינו מברך אחריו ברכה אחרונה והאר"י ז"ל שאמר שלא לשתות כ"א פחות מרביעית לא אמרה אלא לשאר מקומות דלא נהיגי שיהא עיקר שתייתן המים שרופין או לא אמרה האר"י זצ"ל אלא בשאר משקין שאינם באים להמשיך כמים ודומה לו. הרב מהר"י ן' נאיים ז"ל בשו"ת זרע יעקב סימן יו"ד. מחב"ר בק"א זכ"ל אות ב' מע' ד' עיקרי הד"ט סימן ט' אות י"ד. בי"מ אות ט"ז:

מט

מט) שם ויברך על דעת לשתות וכו'. ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל תקנה אחרת אי לא בירך קודם סעודה כמ"ש בש"ע יש לו תקנה שיתן לשתות לאחר שאינו אוכל ויברך האחר ויפטור להאוכל והאוכל יתכוין לצאת והאחר יכוין להוציאו. מחה"ש. ועוד יש תקנה אחרת אם לא בירך קודם נט"י או שאינו יכול לברך משום שאינו צמא ואין מברך על המים אלא לצמאו כמ"ש לקמן סימן ר"ד סעיף ז' יש לברך שהכל על מעט סוקאר ולכוין לפטור המים או המשקה ואם גם זאת אינו יכול לעשות כגון שאין לו סוקאר או דבר שיכול לברך עליו שהכל ולפטור אז יש לברך עליו בלבו כיון די"א אם בירך בלבו יצא כמ"ש בהרמב"ם פ"א מה"ב דין ז' יעו"ש והב"ד לקמן סימן קפ"ה אות ה' יעו"ש. וע"כ היכא דלא אפשר יש לסמוך ע"ז ולכן יש לברך אותה מלה במלה ובכוונה כאלו הוא מברך בפיו. ועיין לעיל סימן זק"ן אות יו"ד ודוק:

נ

נ) שם הגה. והמנהג כס' הראשונה. וכ"כ הלבוש והב"ח ומיהו כבר כתבנו לעיל אות מ"ז דדעת האר"י זצ"ל כדברי מרן ז"ל וע"כ יש להחמיר וליזהר כדברי הש"ע:

נא

נא) [סעיף ח'] כל אחד מברך לעצמו וכו'. הגה דלא יכולין לענות וכו' זהו פי' על מ"ש בגמרא שאין בית הבליעה פנוי אבל הי"א שמביא רמ"א ס"ל דפי' אין בית הבליעה פנוי הוא שאין שומעין הברכה מחמת האכילה וע"כ מהני אם אמר סברי רבוני דיתנו לב לשמוע מיהו הר' אלחנן בתו' ברכות מ"ג ע"א דחה פי' זה וכתב דכיון דתקנו חכמים שיברך כל אחד לעצמו אינו יוצא כלל בברכת חבירו וגם שלא תחלוק בין פנוי לשאינו פנוי דאתי למטעי יעו"ש וכן הסכים הרא"ש והטור וכן דעת הר' יונה והרשב"א כמ"ש בב"י וכן הוא דעת מרן ז"ל כאן בש"ע. ונראה דרק מי שאינו יודע לברך יש לסמוך על י"א שכתב רמ"א ז"ל וצריך לבטל מאכילה ויכוין לשמוע ויענה אמן ותיכף יטעום מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה כמ"ש המ"א ס"ק ט"ז ואח"כ חוזר לאכילתו. ועיין בדברינו לעיל סימן קס"ז אות ח"ן ודוק:

נב

בנ) שם בהגה. ויענו אמן. ואם לא ענו אמן בדיעבד יצאו כמ"ש לקמן סימן רי"ג סעיף ב' יעו"ש:

נג

גנ) שם בהגה ויאמר סברי רבותי וכו'. הטעם לזה כבר כתבנו לעיל בסימן קס"ז אות ק"ח וק"ט וגם כתבנו שם שי"ל סברי מרנן משום שיש לזה טעם בסוד יעו"ש:

נד

דנ) שם בהגה. וכן כל מקום שמברכין על היין וכו'. כתב המ"א ס"ק י"ז דהאדנא לא נהיגי הכי יעו"ש וה"ד במדינתו לא נהיגי לומר סברי בחופה ומילה כמ"ש הא"ר אות י"ז אבל בשאר מקומות נוהגין לומר סברי מרנן בכל עת שמברכין על היין כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות ק"ט וגם כתבנו שם שיש לזה טעם בסוד יעו"ש:

נה

הנ) כתב שכנה"ג בהגה"ט אות ב' ראיתי למהר"א ן' שאנגו ז"ל שהיה נוהג לברך על היין ושותה מעט ואח"כ היה אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות ושאלתי לו הטעם ואמר שאין מן הנאות להקדים כבוד ב"ו לכבוד שמים ולי נראה שאין בכך כלום ואדרבא ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואח"כ לברך ולשתות משום דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וכן כתב רש"ל דהמתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב תחלה לבריות יוסיפו לכם חיים ואח"כ יאמר לישועתך קויתי וכו' ומ"מ כשאני זוכר מנהגי כמהר"א ז"ל עכ"ל והביאו א"ר שם וכתב דאין ראיה מדברי רש"ל דהתם כדקאמר טעמא משום דכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ועוד י"ל דשם משיב לבריות דהוי כבוד הבריות טפי שהוא מתחיל לומר לו יעו"ש נמצא דדעת הא"ר כדעת מהר"א ז"ל וכמו שנוהג שכנה"ג ז"ל שמברך ושותה ואח"כ אומר בשמחתכם וכן יש לנהוג משום דכבוד שמים עדיף. ומיהו מ"ש שהמתעטש אומר לישועתך קויתי וכו' יש חסידים ואנשי מעשה שנמנעים מלאומרו משום דחיישי כיון שהוא טרוד בעיטוש לא יכוין יפה באמירת השם ויקבל עונש ע"ז כמ"ש בדברינו לעיל סימן ה' יעו"ש:

נו

ונ) כתב הטור דאותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא מברך על המוגמר. וכתב ב"י וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ז והר' יונה פי' בשם הגאונים דקאי אאותו שבירך המוציא ומיירי כשהביאוהו באמצע סעודה עכ"ל ועל המוגמר שמביאין לאחר בהמ"ז כתב הראב"ד דהגדול מברך אעפ"י שנתן רשות לאחר לברך בהמ"ז כבר עברה רשותו וחזרה להגדול אבל המאור כתב דאותו שבירך בהמ"ז מברך עליו. והב"ד מ"א ס"ק י"ז יעו"ש. וענין ברכת המוגמר שכתב הטור כבר כתבו הש"ע לקמן סימן רט"ז סעיף י"ב וסעיף י"ג יעו"ש. וכן בענין מ"ש הטור בברכת היין לדידן דלית לן הסיבה אחד יכול להוציא חבירו כתבו הש"ע לקמן סימן רי"ג סעיף א' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---