כף החיים/אורח חיים/קעה

כף החיים ‏ אורח חיים קעה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הביאו להם יין אחר וכו'. אבל מברך עליו הטוב וכו' והטעם שמברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם אין מברכין. משום דיין משמח וסועד אבל פת סועד ואינו משמח. ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין. ועוד כיון דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב. א"נ הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. ולפי שבצרו כרמיהם שבע שנים מדם הרוגי ישראל והקיפו כרמיהם מהרוגיהם תיקנו לומר על היין שהוא אדום כמו הדם. הרא"ש ברכות פ' הרואה ב"י סוף הסימן וכן כתב התו' בברכות נ"ט ע"ב ובפסחים ק"א ע"א מאלו הטעמים יעו"ש. והב"ד פרישה אות א' וזוהי נוסח הברכה. בא"י אמ"ה הטוב והמטיב. הרמב"ם פ"ד מה"ב. לבוש. ר"ז אות א':

ב

ב) שם אבל מברך עליו הטוב וכו'. אם קידש על יין צמוקים ואח"כ בתוך הסעודה הביאו לו יין צריך לברך עליו בפה"ג ואין לברך עליו הטוב והמטיב שהרי אין רגילות לשתות יין צמוקים בתוך הסעודה והו"ל נמלך. שו"ת בית יהודה סימן מ"ט. וכ"כ הברכ"י אות א' מיהו אם כיון בקידוש לפטור מים ושכר שבתוך הסעודה כתב שם הברכ"י דהגם דאין רצונו לשתות עוד מיין צמוקים בתוך הסעודה לא הו"ל כנמלך וא"כ גם היין הבא אליו נפטר מפה"ג וצריך לברך הטוב והמטיב אלא שסיים וצריך להתישב בזה יעו"ש. וע"כ נראה כיון דיש לצדד בזה אם אפשר יש ליתן לאחר שאינו מבני הסעודה לברך בפה"ג ויכוין לפטור אותם או שלא ישתו עד לאחר בהמ"ז כדי להסתלק מן הספק ואם לא אפשר כגון שנצרכין לשתייה אז יש להתיר ע"י שיברך בלבו ולסמוך על המתירין בזה וכמ"ש לעיל סימן ע"ד אות מ"ט יעו"ש וליכא בזה חשש ברכה לבטלה כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות יו"ד יעו"ש:

ג

ג) שם אבל מברך עליו הטוב וכו'. כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל והביאו מ"א ריש הסימן וכתב דלכתחלה לא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא בהדיא עכ"ד. ור"ל דאם הביאו לו מין אחר בין ראשון לשני שיוכל לשתות כמ"ש בסימן תע"ג סעיף ג. והוא תאב לשתות צריך לברך מאחר שברכת הטוב והמטיב נזכר בגמרא וכ"כ הרד"א בשם מהר"ם והטור סימן תע"ג דיכול לברך הטוב והמטיב בליל פסח ולא הוי כמוסיף על הכוסות יעו"ש. והב"ד המ"א שם:

ד

ד) ואם אחר שברכו בליל פסח על כוס א' ראו שהיין גרוע יכולין לשלוח להביא יין היותר משובח לג' כוסות הנשארים לעשות מצוה מן המובחר ולברך הטוב והמטיב וליכא למיחש לי"א שכתב מהרי"ל דאין מברכין בליל פסח הטוב והמטיב חדא דרובא דרבוואתא פליגי עליה ועוד דשם הטעם שלא להרבות בכוסות אבל בנידון דידן לכוסות דוקא ותו לא וזה דבר פשוט. ברכ"י אות ג' יעו"ש. והביאו שע"ת אות א' וכ"כ הער"ה אות א' וכתב ודלא כבית יהודה סימן נ"ג שכתב דאין לברך משום דמצות לא ליהנות ניתנו יעו"ש. ומשמע שם בברכ"י דה"ד אם נשאר לפניהם מן הראשון אבל אם לא נשאר אין לברך הטוב והמטיב וכמ"ש לקמן אות ו' יעו"ש:

ה

ה) שם אבל מברך עליו הטוב וכו'. ואם בירך בהמ"ז על יין אחר א"צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז. מ"א ריש הסימן א"ר אות ב' י"א בהגה"ט. ואע"ג דבבהמ"ז כיון דצריך לברך בפה"ג הו"ל כנמלך ובנמלך אין לברך כ"א רק בפה"ג כמ"ש לקמן אות ז' י"ל דהכא לכ"ע אין לברך כ"א בפה"ג יעו"ש ודוק:

ו

ו) שם הגה. אע"ג שאין לו עוד וכו'. כן כתב מרן ז"ל בב"י מטעמא דנפשיה. אבל הרדב"ז ח"א סימן קכ"ה כתב שאין מברכין אם לא נשאר מן הראשון כדברי רי"ו שהביא בב"י ושבעל נתיבות נסתפק בדבר והוא ז"ל עשה פשרה ביניהם שאם יש להם מאותו יין שהיו שותין בתחלה ולא רצו להביאו והביאו זה המשונה ודאי משום שינוי יין הביאו אותו ומברכין עליו הטוב והמטיב אבל אם לא היה להם יין מן הראשון והביאו זה אעפ"י שהוא משונה לא מפני שינוי הביאו אותו ואין מברכין עליו ובכה"ג מסתברא טעמו של הראב"ד עכ"ל. והביאו כנה"ג בהגב"י מ"א סק"א. א"ר אות י"א בהגב"י. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"ג שראוי לנהוג כדברי ר"י יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ב' אפשר דאלו שמיע ליה למרן דסברת הראב"ד להיפך היה מורה ובא כדעת הראב"ד וסיים ונראה דיש לחוש לס' הראב"ד והרדב"ז שלא לברך וכ"כ מהריק"ש והשל"ה עכ"ד. וכ"כ זכ"ל אות ב' מע' ה' בי"מ אות א' קיצור ש"ע סימן מ"ט אות י"ב:

ז

ז) מי שהיה יושב ושותה יין והסיח לבו מלשתות עוד ואח"כ הביאו לו יין אחר א"צ לברך כ"א בפה"ג ולא הטוב והמטיב. בית יהודה חא"ח סימן מ"ט. י"א מ"ב בהגה"ט אות ג'. מיהו הגו"ר כלל א' סימן מ"ה מסיק דבנמלך צריך לברך ב' הברכות וכן מסיק הרב פרה"א ח"א דף ג' ע"א יעו"ש אבל הער"ה אות ב' דחה דברי הגו"ר והסכים לבית יהודה יעו"ש והזכ"ל שם כתב כיון דדבר זה במחלוקת שנויה הנכון דבנמלך גמור שדינו לברך בפה"ג לא יכניס עצמו בספיקות ולא יברך הטו"ה רק בפה"ג לבד יעו"ש וכן עיקר:

ח

ח) שם ולאו דוקא הביאו להם מחדש וכו'. ר"ל שלא היה דעתו מתחלה לשתות אלא אפילו היה דעתו לשתות אלא שלא היה מוכן לפניו. א"ר אות א' וכתב וזה ברור ולאפוקי מט"ז סק"א שפי' דבר דחוק בדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות א' לישב לדעת רמ"א וכתב דהב"ח חילק בענין אחר ואינו נכון יעו"ש:

ט

ט) שם הגה. ודוקא שלא היו לפניו יחד וכו'. או שעבר ובירך על הגרוע בתחלה. מ"א סק"ב. וכ"מ בסעיף ג' דאפילו אם היו שניהם לפניו אם עבר ובירך על הגרוע בפה"ג יוכל לברך אח"כ על המשובח הטו"ה כמ"ש הט"ז סק"ד יעו"ש. וכן דעת הב"ח. וכ"נ דעת הא"ר אות ג' אבל העו"ת אות א' כתב טעם מור"ם ז"ל שכתב אבל היו ביחד אין צריך לברך אלא בפה"ג וכו' משום דכיון שהיו שניהם לפניו בשעת ברכת פה"ג הברכה חל על שניהם ולכך אין לברך הטו"ה וכ"כ באות ג' דמ"ש בש"ע סעיף ג' ולא יברך על הרע תחלה וכו' פירוש ויסלק הטוב מלפניו דאם שניהם לפניו הרי ברכת פה"ג חל על שניהם כמ"ש בסעיף א' בהגה עכ"ל משמע דס"ל דכל שהיו שניהם לפניו בשעת פה"ג אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה. וכ"נ דעת הלבוש. והל"ח פ' הרואה אות מ"ז כתב דכל שהיו היינות מוכנים לשתות עכשיו אפילו אינם על השלחן לפניו נפטרו בפה"ג ואין לברך הטו"ה משום דלא לאפושי בברכות יעו"ש. והביאו א"ר שם. וע"כ נראה כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל כל שהיו שניהם על השלחן בשעת בפה"ג או שהזמינם מקודם ברכה להביאם לשלחן אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה. וה"ד בדיעבד אבל לכתחלה אם היו שניהם לפניו צריך לברך על המשובח קודם כמ"ש סעיף ג' יעו"ש:

י

י) [סעיף ב'] מברכין הטוב וכו'. נראה פשוט כיון דמברך להשי"ת על הטבה צ"ל בו שיעור שתייה ולפי שיש פלוגתה בשיעור שתייה להתחייב בברכה אחרונה כמ"ש לקמן סימן ק"ץ סעיף ג' א"כ אין לברך הטו"ה אא"כ שתה מן הראשין רביעית בב"א וגם מן השני ישתה רביעית בב"א. ועיין לשם בס"ד. ואח"כ ראיתי שכ"כ מסגרת זהב על קיצור הש"ע סימן מ"ט אות א' ועיין א"ח אות א' שכתב בשם א"א מהגה"ק דאפשר בכדי מלא לוגמיו סגי יעו"ש אבל אין נ"ל להקל כגז':

יא

יא) שם מברכין הטוב וכו'. אומרים הטו"ה בבית האבל אבל בין המצרים הנוהגין שלא לומר שהחיינו יש למונעם שלא ישנו ביין כדי שלא יברכו הטו"ה הלק"ט ח"ב סימן קע"ה זכ"ל שה. חס"ל אות ו' או יש להביא שניהם יחד על השלחן ולברך על המשובח תחלה בפה"ג כדי שלא יתחייבו בהטו"ה כמ"ש סעיף ג' יעו"ש. ונראה כי כן יש לנהוג בכל הסעודות כדי שלא יכנסו בספק ברכת הטו"ה משום שיש הרבה סברות בענין ברכת הטו"ה כאשר יבואר באות שאח"ז ובסימן זה:

יב

יב) שם על כל שינוי יין מן הסתם וכו'. זהו דעת התו' בפסחים ק"א ע"א אבל הרשב"ם שם כתב דאין לברך הטו"ה אא"כ דוקא אם השני משובח מן הראשון. וכ"כ בה"ג והב"ד התוס' שם. וכ"כ רש"י בברכות נ"ט ע"ב. ומדברי הרמב"ם פ"ד מה"ב נראה שדוקא כשהשני ממין אחד כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש מברך הטו"ה אבל אם שניהם ממין א' אעפ"י שהשני משובח מן הראשון אינו מברך הטו"ה כמ"ש בב"י. והאגור כתב שר"ח פי' שינוי יין כל שלא שתה ממנו תוך ל' יום. וכ"כ בתה"ד סימן ל"ד שיש נוהגים שלא לברך אלא על היינות המופלגים לשבח גם נוהגים שאפילו ביינות המופלגים אם שתה ממנו תוך ל' יום לא היו מברכין וכתב עו"ש בתה"ד דכיון דפלוגתא דרבוותא היא אין לברך אא"כ הוא משובח מן הראשון. וכ"ז הביא בב"י וכתב ולענין הלכה סוגיין דעלמא לברך על כל שינוי יין כל שאינו יודע שהאחרון גרוע מראשון וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"פ בב"ח וכתב וכן נוהגין שכנה"ג בהגב"י אות ז' מיהו החס"ל אות ז' כתב דבכל כי הא הרוצה לחוש לא יברך ברכת הטו"ה לעצמו אלא יאמר להמסב עמו שיכוין לפוטרו עכ"ד. ונראה דה"ה הרוצה לחוש לספיקא ולא יברך כלל רשאי כיון דברכות דרבנן. ומ"מ נראה דיש לברך בלבו. ועיין לעיל סימן קע"ד אות מ"ט:

יג

יג) שם על כל שינוי יין וכו'. ואם שתה יינות הרבה מברך על כולם הטו"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזה פשוט והסברא מחייבת אותו דכיון דהוא צריך לברך על השני הטו"ה למה לא יברך על הג' ועל הד' וכן בכולם כיון שיש כאן שינוי יין וכ"ש אם עולה במעלות שהשני יותר טוב מהראשון והג' מהשני וכן ע"ז הדרך. שכנה"ג שם אות א' והיינו כשנשאר מן הראשון בעת שהביאו השני וכן בעת שהביאו הג' וכו' וגם כשלא היה אתד בעת שבירכו ברכת חבירו או בעת ברכת היין כמש"ל אות ו' ואות ט' יעו"ש:

יד

יד) שם על כל שינוי יין וכו'. אם ערב יין הבא מחדש בתוך יינו אם הרוב מיין הבא מחדש יברך הטוב והמטיב ע"ד כפסק מרן סימן ר"ח וסוף סימן רי"ז הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן ע"ח. ברכ"י אות ד' מיהו השע"ת אות ב' פליג וכתב דאין זה תלוי ברוב אלא בטעם המשובח ואפילו אם הוא מעט יעו"ש אבל דעת האחרונים כמהר"י מולכו. חס"ל אות ה' בי"מ אות ו' והמערב ב' יינות גם שהיה מהמשובח מיעוט דמיעוטא ואח"כ שותה החשוב בפ"ע א"צ לברך הט"וה שמ"מ נהנה קצת תחלה מהמשובח. א"ח אות א' בשה א"א מהגה"ק מסגרת זהב על קיצור הש"ע סימן מ"ט אות א' ולפ"ז הקונים יין מהחנות שיש חשש שמערבין היין אין לברך הטו"ה על יין המשובח שקונים אח"כ דשמא היה מעורב ממנו ביין הגרוע שקנו מקודם כדי להשביחו:

טו

טו) יין בינוני ואחד גרוע וע"י דבש וכדומה הוא משובח מהבנוני אין לברך על שום אחד מהם הטו"ה. אבל המשובח ע"י ענבים וצמוקים ששרו בהם כאלו משובח מעצמו ומברכים עליו הטו"ה. א"ח שם:

טז

טז) יין מבושל כיון דק"ל דהו"ל שינוי ע"י בישול לגריעותא כששותה אח"כ יין שאינו מבושל נראה דיש לברך הטו"ה. א"ח שם. מסגרת זהב שם:

יז

טוב) שם כל שאינו יודע וכו'. משמע הא אם יודע שהוא גרוע ממנו אפילו מעט אין לברך עליו הטו"ה. וכ"כ הט"ז סק"ב דהמחבר סתם כהטור דאפילו גרוע מעע אינו מברך הטו"ה ודלא כר"ת דמחלק בין גרוע מעט לגרוע הרבה יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות א' קיצור ש"ע סימן מ"ט אות יו"ד. וגם בידוע ששניהם שוים אין מברך הטו"ה כ"א בסתם. מש"ז סוף הסימן ועיין לעיל אות י"ב:

יח

חי) שם הגה. ואין חילוק בין שניהם חדשים אי אחד חדש וכו'. היינו אף ששותה תחלה החדש ואח"כ הישן אפ"ה מברך הטו"ה ולא בפה"ג אבל אם שותה תחלה יין ישן ואח"כ החדש אין מברך הטו"ה על החדש אלא אם יודע שהוא טוב כמו הישן עט"ז אות א' וכ"כ א"ר אות א' בשם הנ"ץ ר"ז אות ב' זכ"ל אות ב' מע' ה' וכתב התשב"ץ סימן רצ"ו דכל צ' יום של תסיסתו קרוי חדש. וכ"כ הכלבו. א"ר שם. וי"א ארבעים יום. זכ"ל שם. ועיין לקמן אות כ"ט:

יט

יט) שם בהגה. ואפילו שתה ממנו תוך ל' וכו'. לאפוקי ממאן דס"ל דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כ"כ ולא יברך עליו הטו"ה כמ"ש בב"י ט"ז סק"ג. ואם שנים שותים ואחד לא שתה מיין זה תוך ל' יום טוב שיברך הוא הטו"ה. א"ר אות ו' ועיין לעיל אות י"ב ודוק:

כ

ך) שם בהגה. אעפ"י שהוא יותר גרוע וכו'. אבל אם הוא גריע הרבה מן האדום אין מברך לדידן שכנה"ג בהגב"י אות ג' ועי"ש. או"ת אות ב' מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ר"ז אות א' זכ"ל שם וכתב ודלא כהט"ז. בי"מ אות ז':

כא

כא) ואם שתה יין לבן והביאו לו יין אדום משובח מן הלבן מברך הטו"ה. ב"ח ט"ז סק"ב שכנה"ג שם אות ד' עו"ת שם מ"א שם א"ר שם י"א בהגב"י. ר"ז אות ב' ואם מספקא ליה אם הוא חשוב מן הלבן או לא לא יברך אלא אם כן שידוע שהאדום בודאי הוא משובח מן הלבן. שכנה"ג שם אות ה' עו"ת שם מ"א שם מיהו הל"ח פ' הרואה אות מ"ט פסק דיברך. והביאו א"ר שם. אבל דעת האחרונים כשכנה"ג דאם אינו יודע שהאדום משובח מן הלבן לא יברך י"א שם. א"א אות ג' ר"ז שם. בי"מ שם. חס"ל אות א':

כב

כב) [סעיף ג'] יברך מיד בפה"ג על הטוב וכו'. משמע דאם עבר ובירך על הגרוע בפה"ג יוכל לברך אח"כ על המשובח הטו"ה אלא דלכתחלה לא יברך בפה"ג כ"א על המשובח וממילא פטור מברכת הטו"ה. ט"ז סק"ד. ומיהו כבר כתבנו לעיל אות ט' די"א כיון שהיו שניהם לפניו בשעת ברכת בפה"ג אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה יעו"ש:

כג

כג) [סעיף ד'] אין לברך הטו"ה אא"כ יש אחר עמו וכו'. כתב המרדכי בסוף פ' הרואה האלפסי פסק דאכסנאי והאירח לא יברך הטו"ה כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ד. מיהו הב"י דחה דבריו וכתב שאעפ"י שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות יעו"ש. והב"ח כתב דר"ל שהאורח לא יברך כיון שאינו שלו אלא הבה"ב מברך והאורח עונה אמן ויצא וכן כתב הדרישה אות א' אבל המ"א סק"ד כתב דגם הבעה"ב אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינה שלו יעו"ש. וסיים ומ"מ אם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולם שוין לטובה והוי כיש להן חלק בו ומברכין הטו"ה. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר א' פשיטא דאין לברך עכ"ל. והביאו א"ר אות ו' וכן כתב קיצור ש"ע סימן מ"ט אות י"ד. ובס' אור חדש דף כ"ט אות ח' כתב דהמנהג מעשים בכל יום כשבה"ב יש לו אורחים מסובים על שלחנו נותן לאחר לברך הטוב והמטיב. ואפשר כדי לקיים המנהג דהוי כאלו נותן לו היין המובא כלו במתנה וכדידיה דמי. ואפשר לומר דגם הרי"פ לא קאמר שאין אורח מברך אלא כשירצה האורח לברך מעצמו אבל כשבעה"ב מכבדו לברך ש"ד כנז' וכדי לצאת מידי ספקא כשנותן הבה"ב לאורח לברך יאמר לי האורח לבה"ב או הבה"ב לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטו"ה אליבא דכ"ע עכ"ד. אבל הרב פרח שושן כלל א' סימן י"ב כתב דבין האורח ובין בה"ב מברכין הטו"ה דא"צ שהאורח יהיה לו חלק ביין אלא דהמחמיר לעשות כאו"ח לומר לו האורח לבעה"ב או בעה"ב לאורח שהיין כלו שלו תע"ב יעו"ש. והב"ד הבי"מ אות י"א וכתב דהמחמיר צ"ל שמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שיב לא יוכל בעה"ב לברך עליו הטו"ה עכ"ל. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה אין לברך לא בעה"ב ולא האורח כ"א בנותן הקנקן על השלחן במתנה לכל המסובין וכ"כ קיצור הש"ע סימן מ"ט אות י"ד. ועיין עט"ז סוף הסימן שכתב דבשני אורחים ואין בעה"ב עמהם פשיטא שיברכו הטו"ה יעו"ש. ונראה שזה ג"כ כגון שנתן להם בעה"ב את היין במתנה או ששותין משלהם:

כד

כד) שם אא"כ יש אחר עמו. ובתשב"ץ כתוב שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא לברך וי"א שיברך יעו"ש. ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר מ"א סק"ה. מאמ"ר סוף אות ו' קיצור ש"ע שם אות י"ג ועיין לקמן אות כ"ו:

כה

כה) מ"כ בהגהות שבקיצור ב"י נסתפקתי אם ראובן ושמעון מסובין ושותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון את כוסו אם יברך הטוב והמטיב כיון שגם ראובן נהנה מזה היין או כיון שאין שינוי אלא לדידיה לא ע"כ. ל"ח פ' הרואה אות מ"ח. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' מ"א סק"ד. מיהו הא"ר אות ז' כתב דיברך אבל המאמ"ר שם כתב דלא יברך וגדולה מזו כתב דאפילו גם שמעון נותן מיינו לראובן דאיכא שינוי יין לתרווייהו אפ"ה אין להם לברך הטו"ה משום דבעינן שינוי אחד לתרווייהו יעו"ש. וכ"כ שם הזכ"ל דאין לברך משום סב"ל. ועיין מחה"ש סק"ד:

כו

כו) שם אא"כ יש אחר עמו. ואפילו אם יש אחר עמו אם לא שתה מיין הראשון ואח"כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מיין השני אין לו לברך הטו"ה דמטיב לאחריני ליכא כיון שלא שתה חבירו מיין הראשון אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטו"ה. גו"ר כלל א' סימן מ' ועי"ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הל"ח יעו"ש. אבל הרב פרח שושן חא"ח כלל א' סימן י"ב האריך בענין זה וכתב דבין אם לא שתו ראובן ושמעון מהיין הראשון ומהיין הב' שתו שניהם ובין אם הוא בהפך שמהראשון שתו שניהם ומהשני לא שתה אלא אחד מהם בכולם יש להסתפק ובפרט בחלוקה הב' שצריך שישתו שניהם מהשני רדי שיברכו ואם א"א סב"ל יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י. בי"מ אות יו"ד וכ"כ לעיל אות כ"ד יעו"ש:

כז

כז) י"א דהטו"ה הואיל ואינו בא אלא לשבח בעלמא אין צריך לברך עובר לעשייתו ואפילו לאחר שתייתו מברך אבל הב"י דחה דבריהם וכתב דאין לברך כ"א קודם הנאה ולא אח"כ יעו"ש. ועיין א"ר אות ט' שכתב דאם נזכר כשיין בפיו נראה דודאי מברך אחר השתייה והא"א אות ה' כתב כשיש עוד יין בקנקן מברך על מה שיש לו עוד יעו"ש. ולי נראה כיין דברכת הטו"ה אינה אלא משום שמחת רוב מיני יין עיקר השמחה אינה אלא בתחלת השתייה אבל אחר שכבר שתה אין כ"כ שמחה ואין לברך עוד ואפילו נשאר בקנקן וכמו ברכת שהחיינו דאם לא בירך באכילה א' אין לברך עוד ואפילו אם רוצה לאכול עוד וכמ"ש מ"א ומחה"ש סימן רכ"ה סק"ט יעו"ש וה"ה לכאן:

כח

כח) [סעיף ה'] אם רבים מסובים בסעודה וכו'. מכאן נראה דאפילו בלא סעודה כל שקבעו לשתות מברך הטו"ה אבל מדברי רש"י שכתב שינוי יין שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בפה"ג משמע דדוקא בסעודה אבל שלא בסעודה אפילו בקביעות אין לברך הטו"ה והכי נקטינן דשב ואל תעשה עדיף. מהר"א הלוי ז"ל כלל א' סימן מ"ד אבל מהר"י הלוי שם בסימן מ"ה ומ"ז חלק עליו וכתב דאפילו באקראי מברך הטו"ה וריב"ה והתו' ורש"י לא פליגי יעו"ש והב"ד י"א בהגב"י. וכ"פ בתשו' בית יהודה ח"א חא"ח סימן נ"ג בפשיטות יעו"ש אבל בספרו מט"י סימן קע"ט אות ג' חזר מדבריו וכתב וכן עשינו מעשה לחוש לספק ברכות יעו"ש. והער"ה אות ב' הסכום כמהר"י הלוי וכתב ודלא כהמט"י יעו"ש. והחס"ל סוף אות ז' כתב דבכל כי הא הרוצה לחוש לא יברך הטו"ה לעצמו אלא יאמר להמסב עמו שיכוין לפוטרו יעו"ש. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לחוש לספק ברכות ושב ואל תעשה עדיף. ועיין לעיל סוף אות י"ב ודוק:

כט

כט) [סעיף ו'] אם בתוך ארבעים יום וכו'. מפני שכל אחד תוסס בחבית שלו ואין טעמו של זה כטעמו של זה משא"כ לאחר ארבעים יום הרי כבר תססו יחד וטעם אחד להם ומין אחד הוא. לבוש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---