כף החיים/אורח חיים/קעג

כף החיים ‏ אורח חיים קעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מים אמצעיים רשות והני מילי בין תבשיל וכו'. פי' בין תבשיל לתבשיל אפילו היה הראשון של בשר והשני של גבינה א"צ ליטול כיון שאין הבשר בעין ואין בו אלא טעם וגם השני אין בו אלא טעם גבינה. אבל אם אכל אחר התבשיל של בשר הגבינה בעין חובה הוא ליטול. טור. וכ"פ מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' פ"ט סעיף ג' אע"ג דיש פירושים אחרים כמ"ש בב"י יעו"ש. ומיהו עיין במור"ם שם שכתב דשומן של בשר דינו כבשר עצמו וגם כתב דנהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו וכו' יעו"ש. וכן המנהג עכשיו פשוט בכל תפוצות ישראל להתמיר כדברי מור"ם ז"ל וא"כ דבר פשוט הוא דאסור לשנות מאחר דקבלו עלייהו סברת המחמיר:

ב

ב) ובענין לאכול בשר אחר גבינה כתב ב"י דיש מחמירין על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בס' הזוהר פ' משפטים דף קכ"ה ע"א וז"ל אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסיעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מס"א דלא אצטריכא עכ"ל וכתב ב"י דנכון להחמיר אף בבשר עוף יעו"ש ובשה"מ פ' משפטים כתב דמנהג האר"י ז"ל שביום שהיה אוכל גבינה לא היה אוכל בשר עד הלילה יעו"ש. ומשמע מדברי הזוה"ק הנז' דאין חלוק אם אוכל גבינה קשה או רכה או חלב דבכל ענין אין לאכול מאכלי חלב ובשר בשעתא חדא או בסעודתא חדא אפילו אחר שעה וע"כ כל ירא שמים יחמיר לעצמו ולאחרים הנשמעים לו שלא לאכול בשר אחר גבינה אפילו רכה או אחר מאכלי חלב עד אחר שעה אחת ובסעודה אחרת אע"ג דלפום דינא מותר לאכול אחר הדחה וקינוח הפה כמ"ש ביו"ד סימן פ"ט ס"ב יעו"ש והמחמיר כהאר"י ז"ל שלא לאכול כל אותו היום קדוש יאמר לו ובענין גבינה קשה עיין למור"ס שם בהגה סעיף ב' שכתב דיש נוהגין שאין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר ויש מקילין וכתב דטוב להחמיר יעו"ש. וא"כ בכל מקום לפי מנהגו מיהו גם למקום שמקילין יש לחוש לדברי הזוה"ק ואין לאכול אחריה בשר כ"א אחר שעה ובסעודה אחרת כנז' ועיין ברכ"י שם בשיו"ב אות י"ג ודוק:

ג

ג) [סעיף ב'] בין בשר לדגים חובה ליטול וכו'. יש נוהגין ליטול בין גבינה לדגים וכתב הכנה"ג בהגב"י דיצא להם ממ"ש ב"י ביו"ד סימן פ"ז דאסור לאכול דגים עם חלב מפני הסכנה וה"ה דצריך ליטול ידיהם דומיא דדגים עם בשר יעו"ש ומ"ש המ"א ברס"י זה דכבר כתב בד"מ שם דט"ס בב"י וצ"ל דגים בבשר יעו"ש כבר ישב זה הכנה"ג שם בהגב"י אות י"ט ושכנה"ג בזה הסי' אות ב' יעו"ש וכתב שם הכנה"ג שאומרים הרופאים דדגים בחלב או בגבינה יש חשש סכנת צרעת ולכן נהגו ליטול ידיהם ג"כ בין גבינה לדגים יעו"ש וכ"כ הבל"י שם אות ג' אלא שכתב רק בחמאה ושומן שעולה על חלב כבוש אין סכנה יעו"ש, וכ"כ המש"ז שם אות ג' וא"א ברסי' זה בארות המים סימן א' חב"י סי' ס"א וכ"כ בתשו' אדני פ"ז סימן מ"ב בשם הבחיי פ' משפטים דיש סכנה גמורה בדג עם גבינה או עם חלב ורק בחמאה שרי יעו"ש. והב"ד הפ"ת שם אות ט' יעו"ש ומיהו עיין בט"ז שם סק"ג וש"ר שם סק"ה שדעתם להתיר אף בחלב יעו"ש וכן דעת הח"ס סימן ק"א וכ"כ הפ"ת שם דהאידנא כיון דדשו רבים שרי יעו"ש. ונראה כיון דזה ע"פ הרפואה ואויר המקומות אינו שוה כידוע אפשר שיש מקום מזיק ויש מקום שאינו מזיק וע"כ במקום שלא דשו בו רבים לאכול דגים בחלב או בגבינה יש להחמיר משום דחמירא סכנתא מאיסורא ויש להצריך נט"י ג"כ בין זה לזה כמ"ש הכנה"ג וכן הדחה וקינוח הפה כמו האוכל בשר אחר חלב הכתיב ביו"ד סימן פ"ט סעיף ב' יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

ד

ד) שם בין בשר לדגים חובה ליטול וכו'. וכן יש להצריך הדחה וקנוח הפה כמ"ש באות הקודם לענין בין גבינה לדגים וה"ה לכאן בין בשר לדגים דחמירא סכנתה מאיסורא או שיאכל פת שרוי בינתים כמ"ש בש"ע יו"ד סימן קט"ז ס"ג יעו"ש וכן מנהגנו להחמיר ודלא כהנוהגים להקל שכתב מור"ם שם. וכתב קשל"ה דטוב להפסיק ביניהם במשקה אשר ישתה כי היכי דלא ליגעו יחד באצטומכא שהוא כמבשל עכ"ל וכתב בס' בתי כנסיות דכן בין גבינה לדגים. והב"ד היפ"ל אות א':

ה

ה) שם בין בשר לדגים וכו'. ובין בשר עוף לדגים כתב בתשו' בית יהודה חי"ד סימן כ"ד דאין למחות ביד המקילים אבל הרב שבות יעקב ח"ב סימן ק"ד כתב דצריך לרחוץ ידיו בין עוף לדג יעו"ש והביאו הברכ"י ביו"ד סימן קט"ז בשיו"ב אות ח' וכתב וכן מנהגנו. וכ"כ פ"ת שם אות ב' בשם תשו' שבו"י הנז' דאין חילוק בזה בין בשר בהמה לעוף יעו"ש. אבל ביצים עם דגים מותר לאוכלם. בארות המים שם בשם ב"ד. בי"מ אות ד':

ו

ו) שם בין בשר לדגים וכו'. יש להסתפק אם שני בני אדם המכירים זא"ז אוכלים על שלחן אחד זה בשר וזה דגים אם צריכים לעשות הפסק מפה להיכרא כמ"ש ביו"ד סימן פ"ח ס"ב גבי בשר וגבינה או לא בעי ומסתברא דלא בעי הפסק מפה משום דלא אסור מן התורה הרב שם חדש הנד"מ על ס' יריאים ח"ב עמוד מאכלות סי' קמ"ט דף מ"ח יעו"ש. והביאו הפתה"ד אות א' ופשיט ליה דלא בעי הפסק מפה יעו"ש. וכ"כ בס' זב"צ סימן קט"ז אות כ"ה דלא בעי יעו"ש. ומיהו משמע הא באדם אחד היושב לאכול לבדו יש לחוש ואין להניחם יחד על השלחן דשמא יבא לאכול בלא רחיצת ידים וקינוח הפה:

ז

ז) שם משום דקשה לדבר אחר היינו צרעת כמ"ש בב"י בסימן זה ובש"ע יו"ד סימן קט"ז סעיף ב' יעו"ש:

ח

ח) שם וחמירא סכנתא וכו'. כלומר דהידים מלוכלכות מן הדגים ואיכא משום סכנתא שמא ידבק מן הידים בבשר. עו"ת אות א' ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור אם לא רחץ ידיו ולקח בידו הבשר דמן הסתם יהיה שיעור המבטל אותו המועט שנדבק בידו מהדג. פר"ת בי"ד סימן קט"ז אות ד' יעו"ש:

ט

ט) שם וחמירא סכנתא וכו'. כתב המ"א סק"א אפשר דבזה"ז אין סכנה כ"כ דחזינא כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועיין ביו"ד סימן שט"ז ס"ג ובאה"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם עכ"ל. וכ"כ לקמן סימן קע"ט סק"ח דהאידנא נשתנו הטבעים. מיהו הרב נוהג כצאן יוסף דכ"ח סע"ד השיב ע"ז וכתב וז"ל אדרבא אני אומר דנשתנו הטבעיות לגריעותא כי הטבע הולך וחסר והב"ח עצמו סיים וגם הכל לפי הארצית ולמה לנו להקל במה שנוכל להזהר עכ"ל והביאו היפ"ל אות ב' וכן בס' מלבושי יו"ט סי' כ"ד דחה זה יעו"ש. והביאו השד"ח כללים מע' ט' כלל ה' ועי"ש בשד"ח מה שהאריך בענין זה יעו"ש. וא"כ כיון דדבר זה בפלוגתא שניא וחמירא סכנתא ואפשר ליזהר שומר נפשו ירחק ויזהר לקיים דברי חז"ל:

י

י) שם וחמירא סכנתא וכו'. ואי מהני ס"ס במידי דסכנתא כגון שנפל דגים בתוך הבשר ואיכא ס"ס להתיר אי מהני עיין מש"ז שנסתפק בזה וכתב אבל בחד ספיקא ודאי אסור יעו"ש אבל הרב ארץ חמדה הנד"מ ססי' ח' סק"א כתב דס"ס במידי דסכנתא אסור יעו"ש. והב"ד הרב זב"צ על יו"ד סימן קט"ז אות כ"ג:

יא

יא) [סעיף ג'] כל הדברים הנוהגים באחרונים וכו'. עיין לקמן סימן קפ"א סעיף ב' שכתב דמים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי או ע"ג עצים דקים מפני שריח רעה שורה עליהם יעו"ש וא"כ משמע דה"ה למים אמצעיים. וכ"כ שם הדרישה וסיים ואין חילוק בין אמצעיים דרשות או חובה דאזיל בתר טעמא דהוא משום עניות ורוח רעה עכ"ל והביאו א"ר אות יו"ד וכתב דמ"ש ב"י בשם הרשב"א דמים אמצעיים ניטלין בין בכלי בין שלא בכלי היינו על כלי שנוטלין ממנו אבל כלי שלוטלין בתוכו צריך וכתב שכ"ה בהדיא בהרשב"א בתה"ק ודלא כמו שהבין רש"ל ביש"ש פכ"ה סימן יו"ד יעו"ש וכ"כ הרב מהר"ר צבי בתשו' סימן נ"ה והשיג על הפר"ח ביו"ד סימן פ"ט סק"י שלא הבין כך יעו"ש והביאו הברכ"י אות א' וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות ז':

יב

יב) שם נוהגים באמצעיים. היינו שבין גבינה לתבשיל ב"י בשם א"ח או בין בשר לדגים. לבוש:

יג

יג) שם נוהגים באמצעיים. וכי היכי דאחרונים א"צ ליטול אלא עד הפרק השני של אצבעות כך דין מים אמצעיים. דמשק אליעזר דף שי"ט ע"ג שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ב' ולענין חציצה ג"כ דין אמצעיים כדין מים אחרונים דלכתחלה בעינן שלא יהיה חציצה בידים אבל בדיעבד אינו מעכב. דמ"א דף שכ"ד ע"ג. שכנה"ג שם אות ד' עו"ת שם:

יד

יד) שם נוהגים באמצעיים. ואין מכבדין זה את זה בנט"י שבין תבשיל לתבשיל. תר"י פ"ג שאכלו ולכאורה הוא נגד ירושלמי דפ' אלו דברים דאיתא שם באמצע המזון מתחילין מהגדול ועי"ש בהפי' מהרא"ף ובחרדים. ה"ע פת"ע אות ג' ועיין לקמן סי' קע"א סעי' ו':

טו

טו) הנוהגים ליטול ידיהם באמצע סעודתם או למים אחרונים ורגילים ליקח קערה אחת ונוטלין ידיהם לתוכה אם יש חשש איסור משום רו"ר או מאיסותא להשתמש באותו כלי אחר שהדיחוהו יפה עיין בס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' ט' אות טו"ב שכתב דדבר פשוט הוא דלא נאסר הכלי אחר שידיחוהו משום נקיות יעוש"ב. והביאו דב"מ בהגב"י אות ד' ועיין לקמן סימן קפ"א אות ח':

טז

טז) שם חוץ מהסח הדעת וכו'. בב"י כתב בשם א"ח חוץ משפשוף בגופו או בכותל או בהסח הדעת שפוסלין באמצעיים ואין פוסלין באחרונים. והא דלא כתב זה בש"ע נראה דשפשוף בגופו כבר נכנס במ"ש לעיל סימן קס"ד ס"ב דהנונע במקומות המכוסים בגופו באמצע הסעודה צריך לחזור וליטול וא"כ ממילא משמע דאין לשפשף ידיו בגופו דשמא יגע במקומות המכוסים ותטמא ידיו ושפשוף בכותל ג"כ כבר כתב לעיל סימן קס"ב ס"ח דחיישינן שמא יחזור ויגע באותו מים ויטמאו ידיו או משום שאינם מתנגבים היטב בכותל ויש בהם משום מיאוס כמ"ש לקמן אות ח"י. ועיין א"ר אות י"א ומאמ"ר אות ב' ודוק:

יז

טוב) שם חוץ מהסח הדעת שפוסל באמצעיים וכו'. משמע אבל באחרונים אינו פוסל וכ"ה בהדיא בב"י בשם א"ח שממנו נובע דין זה והבאנו דבריו באות הקודם. והא דפסק לעיל בסימן צ"ב ס"ה לגבי תפלה דצריך ליזהר לכתחלה מהסח הדעת כתב המ"א סק"ב דצ"ל תפלה חמירא טפי מבהמ"ז:

יח

חי) שם וחוץ מניגוב וכו'. ולפי מ"ש סס"י קנ"ח דבמטביל ידיו א"צ ניגוב משום דאין שם מים טמאים א"כ כ"ש במים אמצעיים דידיו טהורות דא"צ ניגוב כתב המ"א סק"ג צ"ל דמ"מ איכא משום מיאוס יעו"ש ועוד י"ל אע"ג דבאמצע סעודה ידיו טהורות מ"מ כיון דבעי ליטול מים אמצעיים חיישינן שמא יסיח דעתו מהם ויגע במקומות המטונפים כי יסמוך על הנטילה שרוצה ליטול וע"כ צריך לנגב אם לא יטביל או יטול רביעית בפ"א ועיין בדברינו לשם סימן קנ"ח אות פ"ח ודוק:

יט

יט) שם וחוץ מניגוב וכו'. והעולם לא נהגו לברך לא על מים אחרונים ולא על מים אמצעיים ודלא כא"ח. ב"י. וכ"כ לקמן בש"ע סימן קפ"א סעיף ז' יעו"ש:

כ

ך) שם הגה. ויש שאמרו אמצעיים צריכים דוקא מים וכו'. משום ששאר משקין הם שמנים וצחים ואינם מנקים את השומן ואת המאכל. ב"י בשם א"ח שכתב בשם הראב"ד. עו"ת אות ג' מ"א סק"ד מיהו רש"ל ביש"ש פכ"ה סימן יו"ד פסק כהרשב"א דמותר ליטול אמצעיים בשאר משקין יעו"ש והביאו מ"א שם. דכ"כ הפר"ח ביו"ד סימן פ"ט אות יו"ד אבל הרב מהר"ר צבי בתשו' סימן נ"ה דחה דבריו יעו"ש וכן הש"כ ביו"ד שם סק"י הסכים לדברי הראב"ד יעו"ש וכן הסכים א"ר אות י"ב א"א אות ד' ברכ"י אות ב' בי"מ אות ה' ומיהו בשעת הדחק כגון שהוא כדרך ואין לו מים לפי שעה כדאי הם הרשב"א ורש"ל ופר"ח לסמוך עליהם בשעת הדחק וליעול בשאר משקין. ברכ"י ביו"ד סימן פ"ט בשיו"ב אות ח"י יעו"ש. בי"מ אות ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---