כף החיים/אורח חיים/קסה

כף החיים ‏ אורח חיים קסה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] העושה צרכיו ורוצה לאכול יטול ב"פ וכו'. זהו דעת ר' יעקב ב"ר יקר שכתב רש"י ז"ל בס' הפרדס. וכ"כ בהגמ"י פ"ו מה' ברכית וכ"כ ר"י כמ"ש בב"י והטעם שצריך ב' נטילות משום דאם אינו עושה אלא נטילה אחת ומברך אשר יצר תחלה ואח"כ ענט"י הוי ברכת א"י הפסק בין נטילה לברכת ענט"י ואם מברך ענט"י תחלה הוי ברכת א"י הפסק בין ברכת ענט"י לברכת המוציא הלכך צריך ב' נטילות וכמ"ש הב"ח והמ"א סק"א. אבל רש"י ז"ל ס"ל דדי בנטילה אחת ועולה לכאן ולכאן ור"ל שאין בזה הפסק כלל ואיזו שירצה יברך תחלה אלא דמ"מ כתב הב"ח דראוי להקדים א"י תחלה משום דחיוב ברכה זו בא לו תחלה יעו"ש. ומ"ש אח"כ בש"ע ואם אינו רוצה ליטול אלא פ"א וכו' הוא הכרעת הטור והטעם כתב בב"ח משום דס"ל דהניגוב הוא מן המצוה וכל שלא ניגב לגמרי הו"ל קודם לעשייתן ואין כאן הפסק יעו"ש. נמצא דהעושה צרכיו ורוצה לאכול לכתחלה צריך לעשות ב' נטילות על הראשונה מברך א"י ועל השנייה מברך ענט"י ואם א"א לו כגון שאין לו מים כ"א לנטילה אחת או שאין פנאי להתעכב לעשות ב' נטילות אז יוכל לעשות ב' הברכות על נטילה אחת דהיינו שיטול וישפשף ויברך א"י ואח"כ יברך ענט"י ואח"כ ינגב. ולפי שיש בזה דעות חלוקות כמ"ש הרח"פ בס' כף החיים סי' ב"ך אות ז' יעו"ש ע"כ נכתוב דבר השוה בין ע"פ הפשט בין ע"פ הסוד. ודע שכבר כתבנו לעיל בסי' ד' אות ס"א וס"ב דהיוצא מבה"כ צריך לערות על ידיו ג"פ בסירוגין כיון שהוא משום רו"ר אבל לנט"י לסעודה א"צ ג"פ בסירוגין אלא רק ג"פ רצופין זה על זה כמ"ש בסי' קס"ב אות ב' יעו"ש. וע"כ העושה צרכיו ורוצה לאכול תחלה יעשה נטילה ג"פ בסירוגין ויכוין שנטילה זו אינה משום אכילת פת אלא רק להעביר רו"ר השורה על הידים בבה"כ ואח"כ ינגב ידיו ואח"כ מברך א"י ואח"כ יעשה הסדר שכתבנו לעיל סי' זק"ן אות י"ד וזה יהיה ג"כ כדי להפסיק בין נטילה לנטילה. ויש ליגע במקומות המכוסים ג"כ קודם נטילה שנייה ואח"כ ניטל כמ"ש לקמן אות ד' יעו"ש. ואם לא אפשר בב' נטילות כגון שאין לו מים כי אם לנטילה אחת או כגון שהוא טרוד ואינו יכול להתעכב אז יעשה נטילה אחת של ג"פ בסירוגין דג"פ בסירוגין מועיל ג"כ לנט"י לאכילה כמ"ש לעיל סי' קס"ב אות ב' דכוונת נט"י של שחרית ושל אכילה שוים הם אלא דשל שחרית צריך ג"פ בסירוגין משום שיבתא ולאכילה א"צ אבל אם עשה גם נט"י של אכילה בסירוגין אינו מזיק ויכוין בנטילה זו להעביר רו"ר של בה"כ וגם כדי לטהר ידיו לאכילת פת ואחר שנטל ג"פ בסירוגין אז יעשה שפשוף ג"כ ג"פ כנז' סי' קס"ב אות ב' ואח"כ יברך א"י ואח"כ יגביה ידו כנגד ראשו ויברך ענט"י ואח"כ ינגב ידיו ויברך המוציא. ועיין לעיל סי' קנ"ח אות פ"ב ופ"ג ולקמן אות ו':

ב

ב) ואם תכף אחר שנטל ידיו ושפשף בירך ענט"י ושכח לברך אשר יצר קודם ענט"י נ"ל דיברך המוציא ויאכל כזית ואח"כ יברך א"י כדי שלא להפסיק בין ענט"י להמוציא אלא רק שיזהר שלא ללפת שום דבר עם הפת עד שיברך אשר יצר כדי שלא יטרד בסעודתו וישכח מלברך. ועיין לקמן אות ה' ואות ז':

ג

ג) שם יטול ב"פ וכו'. וכן הסכים השל"ה בשער האותיות אות ק' דפ"א ע"ב ורש"ל סי' מ' וט"ז סק"ב ליטול ב"פ. וכ"פ בתשו' בנימין זאב סי' קפ"ח ומהרי"ל והב"ד א"ר אות ב' דכ"כ ס"ח סי' ח"ן. ומיהו העושה צרכיו ורוצה לאכול דבר שטיבולו במשקה לכ"ע א"צ אלא נטילה אחת כיון דאינו מברך ענט"י כמ"ש לעיל סי' קנ"ח ס"ד יעו"ש. מאמ"ר סוף אות א' וכ"כ א"א אות א' ומ"ש המ"א סק"א דהעושה צרכיו באמצע סעודה יטול פ"א ויברך ענט"י ואח"כ א"י כבר כתבנו לעיל בססי' קס"ד דאין לברך ענט"י באמצע סעודה יעו"ש:

ד

ד) וכתב שם השל"ה דמ"מ יהיה נזהר שימשמש בידיו בגופו במקום הנסתר כדי שיביא את עצמו לידי חיוב נטילה כ"א ישארו נקיים ובלי הסח הדעת איך יברך ענט"י אח"כ עכ"ל והא דכתב זה השל"ה דיגע במקומות המכוסים כדי שיוכל לברך ענט"י משום דהוקשה לו דלעיל סי' קנ"ח ס"ז כתב דהנוטל לדבר שטיבולו במשקה או שלא לאכול ואח"כ רוצה לאכול אם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה ואיך כתב כאן דיברך ענט"י על נטילה שנייה וע"כ כתב דיגע בידיו במקומות המכוסים כדי שיטמאו ידיו ויוכל לברך יעו"ש. מיהו המ"א סק"ב כתב על דברי השל"ה הנז' דכיון שנטל כדינו למה ליה לחזור ולגרום טומאה וליטול ולגרום ברכה אלא דבראשונה אינו נוטל כדינו יעו"ש. והא"ר אות ב' תירץ דהכא גרע שמכוין בראשונה שלא יהא לאכילה משא"כ לעיל שלא כיון בפי' שלא תהא לאכילה יעו"ש. וכ"כ א"א אות ב' ונראה לענין דינא אם אפשר לו אינו נוטל בראשונה כדינו כגון בכלי נקוב או מים פסולים וכדומה ויברך ענט"י ואם א"א לו בזה כגון שאין לו כלי נקוב וכדומה וגם א"א לו להתעכב עד שיהיה לו הסח הדעת מנטילה ראשונה אז בראשונה יכוין שלא תהא זה לאכילה כ"א דוקא להעביר רו"ר של בה"כ ואח"כ יעשה ג"כ כמ"ש השנ"ה שיגע במקומות המכוסים ויחזור ליטול ומברך ענט"י. והגם דהמ"א כתב על דברי השל"ה למה ליה לגרום טומאה ולגרום ברכה זה אינו ממש גורם ברכה דהא חייב לברך ענט"י כמו שתקנו רז"ל וגם יש לנטילה ולברכה זו טעם בסוד כמש"ל סי' קס"ב אות ב' אלא דהא דאינו מברך אם כבר נטל ולא הסיח דעתו משום די"א דנט"י לחולין א"צ כוונה כמ"ש סי' קנ"ח ס"ז וק"ל סב"ל אבל אם בא לחייב עצמו בברכה כדי לצאת אליבא דכ"ע לא נקרא זה גורם ברכה. ועוד דהא י"א דאם כיון בראשונה שלא תהא לאכילה יכול לברך בשנייה וע"כ מ"ש הוא העיקר. ועיין לעיל סי' קנ"ח אות ס"ד:

ה

ה) שם לאחר ששפך וכו'. דנטילה אחת עולה לכאן ולכאן ואשר יצר לא הוי הפסק בין נטילה לברכת ענט"י דברכת ענט"י לא שייכא עדיין עד שעת הניגוב. ב"י. ט"ז סק"א. מיהו החס"ל סי' קנ"ח אות ו' כתב דאם אינו רוצה ליטול כ"א פ"א יברך ענ"י והמוציא ואח"כ אשר יצר. וכ"כ בן א"ח פ' שמיני אות ט' ונראה הא שכתבו כן משום דחוששין לסברת ר"י ב"ר יקר דס"ל דאין להפסיק בא"י בין הנטילה לברכת ענ"י או בין ענ"י להמוציא וכמ"ש לעיל אות א' יעו"ש. אבל דעת רוב הפי' נראה דיותר טוב להקדים אשר יצר משום דנתחייב בה קודם ואי משום הפסק כיון דעדיין לא נגמרה מצות הנטילה עד שינגב לא חשיבה הפסק אשר יצר בין הנטילה ובין ברכת ענ"י כיין שמברך ענ"י קודם הניגוב כנז' אלא רק אם כבר שכח ולא בירך אשר יצר ובירך על נטילת ידים אין לברך א"י עד אחר המוציא כי בזה רק יש לחוש להפסק בין ענט"י להמוציא וכמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש:

ו

ו) שם ומשפשף וכו'. פי' דשופך על ב' ידיו פחות מרביעית בפעם אחת דאז מותר לו אח"כ לשפשף אותם אבל אם היה שופך על כל יד בפ"ע אסור לשפשף זו בזו כמ"ש סי' קס"ב ס"ו יעו"ש. ט"ז סק"ב. וכ"כ המ"א סק"ג. א"ר אות ג' מאמ"ר אות ב' מיהו הב"ח כתב כגון ששפך על ידיו רביעית בב"א שכבר ידיו נקיות ויכול לברך אשר יצר ועדיין לא חל עליו ברכת ענט"י עד שעת ניגוב דאפי' הנוטל רביעית בפ"א צריך לנגב ודלא כמ"ש בש"ע ססי' קנ"ח דהנוטל רביעית בב"א א"צ לנגב יעו"ש וכ"כ רש"נ פכ"ה סי' מ' והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ד' וכ"כ אנן לעיל בסי' קנ"ח אות פ"ח ופ"ט בשם כמה פו' דגם הנוטל רביעית בב"א או מטביל ידיו צריך לנגב יעו"ש. ואמנם כבר כתבנו לעיל סי' ד' אות ס"א וס"ב די"א לנטילת היוצא מבה"כ צריך ג"פ בסירוגין יעו"ש. וא"כ כיון דיש פלוגתא איך יברך אשר יצר קודם שיהיו ידיו נקיות אליבא דכ"ע וע"כ נראה לי דאם א"א לו בנטילת ב"פ ורוצה ליטול פ"א צריך ליטול ג"פ בסירוגין ויברך אשר יצר ואח"כ ענט"י קודם הניגוב דהא כמה פו' יש דס"ל דאפי' אם נטל רביעית בב"א צריך לנגב כנז' וה"כ הו"ל מברך קודם גמר עשיית המצוה ולא הוי הפסק כיון דהניגוב הוא מן המצוה וכמ"ש לעיל אות א' יעו"ש:

ז

ז) ואם שכח לברך עד שנטל ידיו יברך מתחלה ענט"י ואח"כ א"י כמ"ש הגמ"י דכיון שבאים נמי לטהרת ידים לא הוי הפסק. מ"א שם בשם ד"מ. ור"ל דאם שכח לברך אשר יצר עד שנטל ידיו נטילה הראויה לאכילה כגון ששפך על ידו רביעית בב"א או ששפך עליהם מים שניים וניגב שכבר גמרה לה מצות הנטילה אז יברך ענט"י תחלה כדי שלא להפסיק בין הנטילה לברכת ענט"י ואח"כ אשר יצר. וכ"כ ר"ז אות א' (ועיין לב"ש שהגיה בדברי המ"א במקום שנטל שניגב ולעד"נ שא"צ להגיה) וזהו לפי סברתו שכתבנו באות הקודם דס"ל דבתחלה יטיל פחות מרביעית על ב' ידיו כאחת ומשפשף ויברך אשר יצר ואח"כ יגמור הנטילה הראויה לאכילה ויברך ענט"י כדי שלא יהא הפסק בין הנטילה לברכת ענט"י וכמ"ש הט"ז סק"ב אבל כבר כתבנו שס דכמה פו' יש דס"ל אף אם נטל ברביעית בפ"א צריך לנגב וא"כ כיון דהוי הניגוב מן המצוה כל עוד דלא ניגב עדיין לא נגמרה המצוה ואם יברך אשר יצר קודם ענט"י לא הוי הפסק בין נטילה לברכה ענט"י ועי"ש מ"ש לענין דינא אמנם אם שכח לברך אשר יצר עד שבירך ענט"י אז יש לברך אותה אחר המוציא וכמש"ל אות ב' יעו"ש. ובענין אם שכח לברך ענט"י עד שניגב ידיו כבר נתבאר לעיל סי' קנ"ח אות פ"ה קחנו משם:

ח

ח) כתב רש"ל בתשו' סי' צ"ז אכל דבר שחייב לברך בנ"ר ברכה אחרונה ושכח והטיל מים יברך א"י קודם דהיא תדירה. ועוד דאין לה שיעור כמ"ש ססי' ז' משא"כ בברכה אחרונה יעו"ש. מ"א שם. עט"ז אות א'. וכ"כ לעיל סי' ז' אות א' יעו"ש. ומה שהקשה ה"ב על דברי הנז' כבר הוא מיושב בתשו רש"ל הנז' אלא שהרב הנז' לא ראה הדברים בשורשן. וכ"כ הזכ"ל בה"ב אות א' יעו"ש:

ט

ט) [סעיף ב'] אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל וכו'. משמע דבכל מקום ובכל זמן צריך לחלוק כבוד לגדול ליטול תחלה ואעפ"י שכולם אוכלין בשלחן גדול ואין אחד מהם מתחיל לאכול עד שיטלו כולם. ב"י וכ"כ הב"ח. ועיין לקמן אות י"א:

י

י) שם והרא"ש היה רגיל ליטול באחרונה וכו'. והטעם כתב הט"ז סק"ג אע"ג דאמרינן בברייתא דגדול נוטל תחילה נראה דהוא ס"ל דשאני בזמן התלמוד שהיה לכל אחד שולחן בפ"ע והיה הגדול אוכל מיד כדאיתא בגמ' שמביא ב"י משא"כ עכשיו אין כבוד לגדול ליטול תחלה ויצטרך לישב ולשמור ידיו וכמו שהקשה רב ששת לריש גלותא עכ"ד ועיין בב"י. אבל הב"ח בסי' קס"ו כתב דהרא"ש ז"ל היה מחמיר לחוש לדעת התו' והר' יונה שכתבו דמ"ש בגמ' ברכות דף מ"ב ע"א תיכף לנט"י ברכה אמים ראשונים נמי קאי ולכך היה רגיל שלא להפסיק ולדבר יעו"ש. וכ"נ דעת הטור שהביא אלו דברי הרא"ש בסי' קס"י גבי הפסק. וכ"כ המאמ"ר אות ה' יעו"ש. ונ"מ בין הטעמים דלדעת הט"ז דינא הוא דעבד הרא"ש ז"ל שלא נטל תחלה ולדעת הב"ח אינו אלא לחומרא בעלמא כדי לחוש לדעת האומרים תיכף לנט"י ברכה אמים ראשונים נמי קאי וכמ"ש לקמן סי' קס"ו יעו"ש:

יא

יא) שם ליטול באחרונה וכו'. ורש"ל בתשו' סי' ל"ד כתב דדרך כבוד ראוי הוא שיטול ידיו באחרונה ועל בעל הסעודה הוא מוטל לכבדו להביא מים לפניו באחרונה אבל אם מביאים לו ליטול ידיו בראשונה כמו שנתפשט המנהג והוא מונע מלקבל עבירה היא בידו והוא בזיון התורה שהוא רודף אחר הכבוד ואפי' לפי סברת הרא"ש אין ראוי לומר אני אנהג עצמי בקדושה ובטהרה ובפרישות ולא אפסיק ואחרים יפסיקו אלא אדרבא היה לו ליטול ולהזהר שלא יפסיק ואחרים ילמדו ממנו ומ"מ אי שואל לו אדם ד"ת ואינו משיב לו עון הוא בידו יעו"ש. וכ"כ מט"מ סי' רע"ב ושל"ה בשער האותיות אות ח' דף פ"א ע"ב ונ"ץ והב"ד א"ר אות ד' וכתב דמ"ש העו"ת על דברי רש"ל הנז' משום דלא עיין בגוף תשו' רש"ל הנז' יעו"ש. ומיהו מ"ש רש"ל להתיר להפסיק בד"ת הב"ח שם חלק וכתב דאפי' בד"ת אסור להפסיק וכ"כ הט"ז שם. וכתב עי"ש הב"ח דבהפסקה כדי הילוך כ"ב אמה אפי' בלא דיבור הוי הפסק וכמ"ש מור"ם ז"ל לקמן ססי' קס"ו יעו"ש והביאו מ"א שם סק"ב וכתב וא"כ רשאי הגדול למנוע עצמו מליטול בראשונה יעו"ש. וכ"כ המש"ז בזה הסי' אות ג' דאם הביאו מים לגדול בראשונה יכול לומר אטול באחרונה יעו"ש ונראה כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה על בעה"ב מוטל להביא לגדול באחרונה ואם הביאו לו בראשונה אם יכול לומר אני אטול באחרונה בענין שאינו נראה שיש בו יוהרא אז יוכל לומר וא"ל יטול בראשונה דהא בדיעבד אינו מעכב אם שהה כדי הילוך כ"ב אמה וכמ"ש לקמן ססי' קס"ו. וכ"ז אם יש בני אדם מרובים וכשנוטל בראשונה ישהה מאחר הניגוב עד ברכת המוציא כ"ב אמה אבל אם הם מועטים או שיש לגדול שלחן בפ"ע לברך המוציא לאלתר או שיש מנהג כל מי שנטל מברך המוציא ואין ממתינין זה לזה עד שיטילו כולם אז נוטל הגדיל בראשונה וכמ"ש לעיל אות ט' וכן נכון לנהוג שכל אחד יברך המוציא לעצמו תיכף לנטילה כדי שלא ישהו ושלא יפסיקו ועיין לקמן סי' קס"ז סוף אות ח"ן. ומ"ש המ"א סק"ד דשיחה ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק יתבאר לקמן סי' קס"ו אות ז' יעו"ש:

יב

יב) וכתב שם השל"ה ע"א בהגה דצריך אדם להיות בקי במאד בהלכות נט"י כי רב היא והביאו א"ר שם. מש"ז שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---