כף החיים/אורח חיים/קנז

כף החיים ‏ אורח חיים קנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כשיגיע שעה רביעית וכו'. כדאמרינן בפסחים די"ב ע"ב רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים, ששית מאכל ת"ח, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, ואי טעים מידי בצפרא לית לן בה יעו"ש:

ב

ב) שם כשיגיע שעה רביעית וכו'. משמע בפסחים דף י"ב דחשבינן מעלות השחר ושעות זמניות דהא מייתי לה לענין חמץ בפסח והתם חשבינן כן כמ"ש סי' תמ"ג, מיהו בתענית (דף כ"ה:) גבי אחאב משמע דחשבינן ו' שעות משעה שקם ממטתו עי"ש ברש"י ז"ל. וצ"ל דמאי דחשבינן משעלה עה"ש בפסחים משום דרוב העולם עומדים בעה"ש. ומכאן יש ליישב מה שמאריכין בשבת ויו"ט לפעמים אחר ו' שעות והיינו משום דחשבינן ו' שעות משעה שקמים ממטתם, מ"א סק"א. מיהו המט"י או' א' כתב דלעולם חשבינן מעה"ש ושעות זמניות יעו"ש:

ג

ג) שם, עד שעה ו' וכו'. דעת הב"י בח"מ סי' ה' דוקא בתחלת שעה ו' אבל דעת הב"ח שם דאפי' אינה רק בסופה לא הוי כזורק אבן לחמת וכתב שכן הוא דעת הרמב"ם והטור ודלא כב"י יעו"ש, וכן פסקו הסמ"ע והש"כ שם דאפי' בסוף שעה ו' לא הוי כזורק אבן לחמת יעו"ש. ועיין בא"ר או' א' שהביא ראיה לדבריהם יעו"ש. וכן דעת הגר"א סק"ב דלא הוי כזורק אבן לחמת אלא לאחר שש. וכ"כ המט"י אות ב':

ד

ד) שם, כזורק אבן לחמת וכו', פי' רש"י ז"ל בשבת דף יו"ד ע"א לא קשה לגוף ולא יפה יעו"ש, והפרישה או' א' כתב בשם שבילי אמונה דף ר"ד ע"א וז"ל פי' התנא מדמה לזה לחמת שהיא מלאה יין אלא שחסר מעט ואם יתן בה אבן אחת יעלה היין מחמתו ולא יפסיד ואם יניחנה כך יחמיץ אבל לא יהיה היין כ"כ טוב כמו אם ימלאנה ביין כך זה האוכל אחר שש שעות, וטעם כי האיצטומכא כשלא תמצא מזונה תמשיך הלחות הרעות ויזיק לה עכ"ל, וכ"כ הב"ח שכנה"ג בהגה"ט אות ב' מ"א סק"ג. ואקח"ה למפרע הת'ר חגור'ה קוד'ם אכיל'ה, פ'ת לח'ם, ר"ת, פ'ן ת'בא ל'ידי ח'ולי מ'עיים. ב"ח שם, פרישה שם שכנה"ג שם, ואני מ"כ תיבת ואקח"ה כפשוטה וקודם אכילה קשר חגירך התר פן תבא לידי חולי מעיים י"א בהגה"ט, ועיין שבת ט' ב' ורש"י שם דמשמע דאם אין חגור בחוזק א"צ להתיר חגורה יעו"ש, ועיין לקמן סי' קס"ו סוף אות ג':

ה

ה) אמרינן בגמ' לעולם ישהא אדם אחר סעודתו טרם שילך לדרכו, וכתב מהרי"ל ז"ל בליקוטים שאחר דרשותיו דשיעור שהייה השיעור ברכה אחרונה שלו, אם אכל פת ישהה כשיעור שיוכל לברך בה"מ, אכל מין דבעי ברכת מעין ג' ישהה כשיעורה, אכל מין דבעי בנ"ר ישהה כשיעורה. כנה"ג בהגה"ט אות א':

ו

ו) כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' דיעות לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו ויהיה קרוב לשלשול מעט וזה כלל גדול ברפואה כל זמן שהריעי נמנע או יצא בקושי חלאים רעים באים וכו' וכל אותו הפרק הוא מתוק לנפש ומרפא לעצם בכל אותם הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם יעו"ש, מט"י או' ב'. הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע"ג אפרו, וזהו תחלת ריח זוהמא, שבת מ"א א'. וכתב הון עשיר פ"י דעירובין משנה ו' דה"ה דצריך לנקות גופו מן השתן קודם שישתה יעו"ש. פת"ע או' א' ועיין לקמן סי' ק"ע או' מ':

ז

ז) חייב אדם לפנות גופו ולבדוק קודם כל אכילה ומי שאינו עושה כן פוגם פגם גדול, כי אח"כ אף אם יכוין באכילתו לברר ניצוצין יהיה א"א לו שהרי עדיין לא הוציא מגופו פסולת בירורי הראשונים. זוהר פ' תרומה דקנ"ד ע"ב, הרמ"ז סי' הרש"ש ז"ל וכ"כ המ"א סק"ג בשם זוהר הנז' ועיין בדברינו לעיל סי' ג' או' מ"ו ואם הוצרך לפנות ואינו יכול עיין בדברינו לשם או' ט':

ח

ח) יזהר בכבוד נשמתו יותר מכבוד גופו וקודם אכילתו ילמוד תחלה שיעור קבוע דבר מה, אור צדיקים סי' כ"ג או' א' מחב"ר בקו"א או' ב':

ט

ט) יזהר מאד שיאכל תמיד בשלחן ובמפה פרוסה דרך קבע ולא בעראי כמ"ש ואכלת לפני ה' אלהיך וז'ה אל'י ואנוהו ר"ת זה השלחן אשר לפני ה' אלמא דקמי שכינתא אכיל בר נש, ועיין בזוה"ק שם דקנ"ד ע"א, וכתב במדרש הנעלם שצריך לשנות שלחן השבת מחול סי' הרש"ש ושלחן שבת יתבאר בדברינו לה' שבת בס"ד, יזהר בהנחת מלח על השלחן כי בזה"ז שלחן במקום מזבח והאכילה במקום קרבן וכתיב על כל קרבנך תקריב מלח, וגם הוא תיקון לנפש, וצריך לטבול ג' פעמים במלח נגד ג' הויות דלחם הממתקים את מרירות המלח ג' גבורות, וע"י טיבול זה הקלי' מסתלקין מהשלחן, הרב מהר"ם פאפירש ז"ל בס' אור צדיקים סי' כ"ג אות י"ז, וכ"כ בשה"מ פ' עקב כי לחם ומלח אותיות שוות אבל השינוי הנמצא בהם כי הלחם רומז אל ג' הויות שהם גי' לחם והם סוד ג' חסדים שביסוד ומלח הוא ג' הויו"ת של הגבורות שביסוד הנמתקות ותכוין למתק הג' גבורות ע"י החסדים בטיבול זה כי מלח הוא מרירות ודין יעו"ש:

י

י) קודם האכילה תשב במקומך ותשתה מעט מים ותכוין לפטור המים שבתוך המזון וזה כשאין יין בתוך הסעודה ותזהר היטב שלא תשתה רביעית שלם כ"א פחות, סי' הרש"ש ז"ל והוא משער המצות פ' עקב, וכ"ה לקמן בש"ע סי' קע"ד סעי' ז' יעו"ש, ולי נראה דיש לשתות פחות מכזית כמ"ש לקמן סי' ק"ץ סעי' ג' יעו"ש, ואם היא סעודת הבוקר ועדיין לא טעים מידי שאין שותין מים אליבא ריקניא או אפי' בשאר סעודות אם אינו תאב למים קודם סעודה ואין מברך על המים אלא לצמאו כמ"ש לקמן סי' ר"ד סעי' ז' אם רוצה לשתות מים בתוך המזון יש לברך שהכל על מעט סוכר ולפטור המים לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ואם גם זאת אינו יכול לעשות כגון שאין לו סוכר וכדומה דבר שיכול לברך עליו שהכל בתוך הסעודה אז יכוין הברכה בלבו דבהרהור ליכא חששא משום לא תשא כמ"ש הרב הליכות אלי' אות תיו סי' תשנ"ב וג"ה סי' כ"ג והלק"ט ח"ב סי' קמ"ו והב"ד הזכ"ל או' ב' ה"ב מ"ע הרהור, וכ"כ המאמ"ר סי' קפ"ה או' א' וכ"כ הפתה"ד בזה הסי' או' א' בשם כמה פו' ודחה דברי הרב פרח שושן ז"ל כלל א' סי' י"ד יעו"ש ועיין לעיל סי' ס"ב סעי' ד' וסי' צ"ד סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד וכשמברך ברכת שהכל יכוין כי יש בברכה זו ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולין גי' מי"ס, ואח"כ כששותה את המים יכוין אל הט' יודין הנז' שהם בגי' מים, שער המצות פ' עקב, וטוב לשפוך מעט מן המים קודם שישתה, שעה"מ שם אור צדיקים סי' כ"ג או' ח"י ועיין לקמן סי' ק"ע או' ל"ב וצריך לשפוך קודם הברכה חדא משום דאין כבוד לשפוך מן המים שבירך עליו ועוד משום הפסק, ואח"כ ראיתי שכ"כ היפ"ל ח"ג ביו"ד סי' קט"ז סוף או' טו"ב יעו"ש:

יא

יא) טוב שיתודה קודם שיאכל וזה נקרא זובח יצרו כי בחשבו עונותיו לא יהיה גרגרן בזוכרו חסדי ה' עמו אעפ"י שאינו ראוי לכך, סי' הרש"ש. וכ"מ מדברי הזוהר פ' תרומה דקנ"ד ע"א שכתב וז"ל שלחן דבר נש קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי עכ"ל וא"כ כיון דהשלחן מכפר צריך להתוודות קודם סעודה כדי שיתכפרו עונותיו, ואם הוא נחוץ או יושב בתוך בני אדם ואינו רוצה להתראות בפני בני אדם שהוא מתנהג בחסידות יאמר בקיצור רבש"ע חטאתי עויתי פשעתי ויה"ר מלפניך ה' או"א שתמחול לי על כל מה שחטאתי עויתי פשעתי לפניך מיום שנברתי עד היום הזה כרוב רחמיך וחסדיך ובימים שאין אומרים תחנון יהרהר תשו' בלבו:

יב

יב) חייב אדם להתפלל על מזונו קודם אכילה כמ"ש בזוהר פ' בשלח דף ס"ב וכ"כ מהר"ם פאפירש ז"ל בס' אור צדיקים סי' כ"ג או' ז' וכתב שיאמר בזה"ל יהא רעוא מן קדם סתימא דכל סתימין רעוא דכל רעון דיתמשך טלא עילאה מיניה דרך או"א לז"א ומיניה לחקל תפוחין קדישין דמיניה אתייהב מזונא עילאה מרחייא דטחנין מנא לצדיקייא בנהירו דאנפין ובחדוותא לנא ולכל ישראל אמן עכ"ל, ובסי' הרש"ש ז"ל כתוב לאמר קודם האכילה היה"ר שכתבנו לעיל סי' קי"ט או' ג' לאומרה בשומע תפלה יעו"ש, והבוחר יבחר ומ"מ נ"ל דטוב שיאמר יהא רעוא שכתב הרמ"פ ז"ל כיון שכבר אמר היה"ר בשומע תפלה, ואח"כ יאמר עיני כל אליך ישברו וכו' פותח את ידיך וכו' וי"ל ג"כ מזמור לדוד ה' רועי וכו' שיש בו ג"כ תפלה על הפרנסה וגם יש בו נ"ז תיבות כמנין ז"ן ויכוין בר"ת ה' ל'אורך י'מים אל שם יל"י שהוא מברר ניצוצות הקדושה מתוך הקלי' כנודע:

יג

יג) ואח"כ יאמר נוסח זה הכתוב בסי' הרש"ש ז"ל ואע"ג דשם כתוב לאמר אחר ברכת המוציא מ"מ נ"ל דיותר טוב ונכון לאומרו קודם נט"י כדי שבעת אכילה נעשה כל דבר מאליו:

יג) יה"ר מלפניך ה' או"א שבכח סגולת מ"ו נ"ח לח"ם ד"ק פ"ד שעולה כמס' ש"ע נהורין שהם ב" פ אלף למד אלף למד מלאים שתפעול אכילתי פעולת הקרבן שמקרב הכוחות העליונים ממטה למעלה כי כן האכילה תמציתה הולך לכבד, ומכבד ללב, ומהלב למוח ממטה למעלה, כי ע"י אכילתי יתקרבו הכוחות העליונים ממטה למעלה, מעשיה ליצירה, ומיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות, ומאצילות מדריגה למעלה ממדריגה עד אין סוף ב"ה, ומשם ישתלשל וירד שפע גדול לכל העולמות עד הגיעו עלי וכל אבר מאיברי יחזיק אבר כנגדו בעליון (עיין לקמן או' ך' כוו' המ"ו והנ"ח וכו' ותבין):

יג) ויהי רצון מלפניך ה' או"א שתעזרנו על כבוד שמך ויתבררו ויתוקנו כל הנרנח"י יניצוצי הקדושה שבמאכל ומשתה שאוכל ואשתה תכלית תיקונם ובירורם ותשמרני שלא יחטיאוני ושלא יזיקוני וגם תשמרני ותצילני ממאכלות וממשתיות אסורות ואת נפשותינו תטהר ויהי נועם וכו' ועוד עיין מענין זה לקמן סי' קס"ו אות ד' ואות ה' יעו"ש:

יד

יד) וזה הסדר בקיצור, תחילה ינקה בני מעיו ואפי' אין לו רק מעט תאוה, ואח"כ יסדר שלחנו ויברך שהכל על פחות מכזית מים לפטור מים שבתוך המזון שאם ישתה רביעית צריך לברך בנ"ר, ואח"כ מזמור לדוד ותפלת הפרנסה ועיני כל אליך וכו' פותח את ידיך וכו' ואח"כ יתודה על סדר א"ב או מעט אם אינו יכול, ואח"כ יאמר בפיו הריני אוכל ושותה כדי שיהיה בי כח לעבודתו ית' ואעפ"י שיש שכתבו שיכוין בלבו מ"מ יש אומרים שיאמר בפיו והכי עדיף, ואח"כ יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שבכח סגולת מ"ו וכו' ויה"ר וכו' שתעזרנו על כבוד שמך ויתבררו וכו' ואח"כ יאמר לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות נט"י של אכילת הפת כמו שתקנו רז"ל לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ובענין כוונת הנטילה והשפשוף עיין לקמן סי' קנ"ח אות ה' ובסי' קס"ב אות ב' יעו"ש:

טו

טו) כתב החיד"א במו"ב סי' ג' אות ק"ה כל סעודות החול הנוסף על כדי בריאותו הולך לס"א לכן אם בעל נפש הוא אף כי עשיר ימעט בתענוג בימי החול כי התענוגים בחול הוא כבונה משכן לסט"א ואוי לו כי איבריו מתטמאים שחונה עליהם הסט"א ולו הכין כלי זיין ליצה"ר להלחם בו עד רדתו חיים שאולה עכ"ל. וכ"כ אור צדיקים סי' כ"ג או' כ"ח בשם הזוהר בר"מ יעו"ש. וכ"כ בשעה"מ פ' עקב על האר"י ז"ל שלא היה אוכל אלא דבר מועט מאד. וכ"כ בס' מגיד מישרים באזהרות סוף או' ח"י שאמר לו המגיד למרן ז"ל מנע עצמך מאכילת בשר הרבה שהיא מפסדת הנשמה ופוגמת ושתיית יין הרבה אין אתה יודע להיכן הוא מגיע הפגם וההפסד הגדול שעושה לכן מנע רגלך מנתיבתם ואל תביא נפשך במעמדם והזהר בזה הרבה במאד מאד. המון העם חושבין כי העוה"ז הוא כהווייתו אין מביט ואין רואה אוכלין ושותין לשובע יצה"ר אוי להם שהעולם מטעה אותם והיד כותבת למעלה ואח"כ נתבעין ממנו בדינים משונים הה"ד ומה תעשה ליום פקודה אשריך שאתה מוזהר וג"כ תגלה אוזן אוהבך ויתעוררו משנתם עכ"ל וכתב שם באו' ו' דאפי' בשבת לא יאכל יותר מדאי ובאות י"ג כתב שלא לאכול אחר הסעודה יותר מראוונדש אחד מאבטיח ומענבים וצמוקים עשרים במספר. ושלא לאכול בסעודם יותר מפרי אחד זולת בשבתות ויו"ט. בתחלת הסעודה תחתוך ג' ראוונדש לחם ולא תאכל יותר באותה סעודה וכשתשתה מים לא תשתה לשבעה עכ"ל:

טו) וכתב עו"ש באו' ט"ז בעת מאכלך כשאתה תאב ביותר לאכול או לשתות תסלק ידיך ואם כה תעשה בכל סעודה יהיה כאלו אתה מקריב קרבן בכל סעודה ושולחנך יהיה מזבח ממש לזבוח עליו יצה"ר עכ"ל ובריש או' ח"י כתב דאם תרגיש הנאה במאכל אחד לא תרגיל אותו ושנה למאכל אחר שלא יהיה בו הנאה כל כך. ועיין לקמן סי' ק"ע אות מ':

טו) והאיש הירא ישים תדיר נגד עיניו מה שארז"ל והביאוהו התו' בכתובות דף ק"ד עד שאדם מתפלל שיכנסו ד"ת בתוך פיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ויחרד האיש הירא בהעמיקו בזה. ברכ"י אות א'. ובס' המדות ערך ממון אות י"ט כ' מי שמשבר תאות אכילה זוכה לדירה נאה. ובס' ליקוטי עצות ערך אכילה אות ז' כתב מי שהוא משבר תאות אכילה הקב"ה עושה על ידו מופתים יעו"ש והב"ד היפ"ל סי' ק"ע אות ג':

טז

טז) לא ישיח שיחת חולין בתוך הסעודה כ"א דוקא מה שצריך לסעודה. זוהר פ' תרומה דף קס"ח ע"ב. ואם תהרהר במשניות בשעת אכילה הנה מה טוב ומה נעים ויחשב אכילתך ושתייתך כקרבנות ונסכים לפני הקב"ה ותמיד בהליכתך בדרך או בשדה או בים בכ"מ שתמצא תהרהר בהם זולת ממקום מטונף. מגיד מישרים פ' בהר. ומ"ש במשניות הוא מפני שמרן ז"ל היה רגיל בהם אלא דה"ה בד"ת אחרים:

יז

טוב) וכתב בזוה"ק פ' תרומה דקנ"ג ע"ב ודקנ"ד ע"א וז"ל שלחן דלא אתמר עליה מילי דאורייתא עליה כתיב כי כל השלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. ואסור לברכה על ההוא שלחן וכו'. ושלחן דמילי דאורייתא אתמרו ביה קב"ה נטיל ההוא שולחן ושוי ליה לחולקיה. ולא עוד אלא סורי"א רב ממנא נטיל כל אינון מלין ושוי דיוקנא דההוא שולחן קמי קב"ה וכל אינון מילין דאורייתא דאתאמרו עליה סלקין על ההוא פתורא ואתעטר קמי מלכא קדישא משמע דכתיב זה השלחן אשר לפני ה' דאתעטר קמיה קב"ה. שלחן דבר נש קיימא לדכאה ליה לבר נש מכל חובוי. זכאה איהו מאן דאלין תרין קיימין על פתוריה מילי דאורייתא וחולקא למסכנין מההוא שולחן כד סלקין ההוא פתורא מקמי דבר נש תרין מלאכין קדישין אזדמן תמן חד מימינא וחד משמאלא. חד אמר דא איהו שלחן דמלכא קדישא דפלניא קא מסדר קמיה. מסדר יהא תדיר פתורא דא בברכאן עילאין ומשחא ורבו עלאה קב"ה ישרי עלוי. וחד אמר דא איהו שולחן דמלכא קדישא דפלניא קא מסדר קמיה. דא פתורא די עילאי ותתאי יברכון ליה. מסדר יהא האי פתורא קמיה עתיק יומין בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל. וכן אמר לו המגיד למרן ז"ל שילמוד פרק אחד משנה קודם המאכל ופרק א' אחר מים אחרונים קודם ברכת המזון כמ"ש בס' מגיד מישרים פ' בהר ובאזהרות שבראש הס' אות ט"ו יעו"ש. ומ"ש דיאמר פרק א' אחר מים אחרונים נראה היינו דוקא למרן ז"ל לפי שהיה רגיל ובקי הרבה במשניות שהיה יודע כל השיתא סדרי משנה בע"פ כמ"ש באזהרות ד"ה אור ליום השבת כ"ז לאייר וכו' אבל לאחרים אסור להפסיק בלימוד בין מים אחרונים לברהמ"ז וה"כ בשה"מ פ' עקב דצריך לזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לברהמ"ז כלל אפי' בד"ת וכשהוא רוצה לעסוק בד"ת יעסוק קודם מים אחרונים. וכתב שם דפעם אחת אירע כאב לאדם אחד בכתיפו וא"ל האר"י ז"ל לפי שהפסיק בפרק א' משנה בין מים אחרונים לברהמ"ז יעו"ש. ובסי' הרש"ש ז"ל כתב שיאמר קודם מים אחרונים השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן בכל יום ויום וגם סדר פיטום הקטורת ומשנת אזיהו מקומן עד הסוף ואח"כ או"א מלך רחמן רחם עלינו וכו' עכ"ד ומיהו טוב שילמוד בתוך הסעודה ד' פרקי משנה ג"כ ויכוין כי משנה היא אותיות נשמה להאיר נשמתו וגם יכוין כי ד"פ כנגד ד' אותיות הוי"ה תאיר בד' אותיות אדני כידוע וגם כי עי"ז יוכל להשלים ח"י פרקי משנה בכל יום כי בכל יום יש ב' סעודות אחת ביום ואחת בלילה הרי ח' וד' פרקים ילמוד בבקר קודם לימודו בישיבה עם אחרים אם הוא חכם ואם הוא סוחר קודם שילך לסחורה ולעשות עליהם הסדר שכתבנו לעיל סי' קנ"ה או ח' הרי י"ב וששה פרקים ישלים בלילה כדי לקיים מצות והגית בו יום ולילה וגם כדי לישן מתוך ד"ת הרי ח"י ועי"ז יזכה לתיקון גדול כמ"ש לעיל סי' קנ"ה או' י"ב יעו"ש. ויש ללמוד הח"י פרקים על סדר המשטות דהיינו שיתחיל מסדר זרעים ויסיים מסדר טהרות וע"ז הדרך חוזר תמיד ועוד עיין בדברנו לקמן סי' רל"ח מ"ש שם בס"ד:

יח

יח) וזה מ"כ מכ"י הקודש חסין קדוש הרמ"ז זיע"א וז"ל בשנת התק"ד בלילה אחד ואראה בחלומי ס' א' כתוב לאמר שכל האומר הושיענו וכו' קודם בהמ"ז אינו רואה גיהנם ע"כ, ואמרתי בחלומי דהיינו הושיענו שאנו אומרים בכל יום אחר המזמור שבכל יום עם הושיענו קודם בהמ"ז עכ"ד ז"ל. דברי מנחם בהגה"ט או' ה' ונ"ל די"ל ג"כ מימרא דא"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום וכו' לפי שיש בה ח' פעמים שלום עם תיבת שלוה להתיש כחו של ס"מ כמ"ש לעיל סי' קל"ב או' ט"ו ועוד לפי שיש בו זכרון חרבן ירושלם ובהמ"ק כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך וכו' למען בית ה' אלהינו וכו' וכתב בזוה"ק פ' תרומה דף זק"ן ע"ב. מאן דאתענג באינון מיכלין אית ליה לאדכרא ולדאגא על קדושה דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דקא איתחריב. ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב על פתוריה בההוא חדוא ומשתיא דתמן, קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתיה ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל. ועוד נ"ל דאם סועד בלילה דאין לומר סדר פטום הקטורת לפי שבאמירת פיטום הקטורת הוא מברר ניצוצי קדושה מן החיצונים כמ"ש בש' הכוו' בדרוש פטום הקטורת ואין להתעורר כנגדם בזמן שליטתם שהוא בלילה כנודע, וגם המזמור של יום והושיענו אין לומר בלילה לפי שאין אומרים מקרא בלילה כמ"ש לעיל סי' קל"א או ב"ן אלא יאמר רק פ' איזהו מקומן או פ' משנה אחרת או ד"פ כמ"ש באו' הקודם וכשיאמר משנה אחרת י"ל עמו משנת העולה קודש קדשים וכו' לפי שנרמז בה עליית נצוצי קדושה ונ"ל דגם כשאוכל פת הבאה בכסנין או פירות י"ל ג"כ קודם ברכה אחרונה משנת העולה קודש קדשים וכו':

יח) יאמר בכל יום אחר אכילה על נהרות בבל קודם בהמ"ז. ובשבת וביום שאין אומרים תחנון יאמר מזמור בשוב ה' את שיבת ציון וכו'. אור צדיקים סי' כ"ג או' י"ט. וכ"כ השל"ה בשער האותיות דף פ"ה ע"א. ואם הוא נחוץ לפחות יאמר פסוק אם אשכחך ירושלם וכו':

יט

יט) וזה סדר הלימוד בקיצור. תחלה יאמר על נהרות בבל או שיר המעלות בשוב. או"א מלך רחמן וכו' השיר של אותו היום. הושיענו ה' אלהינו וכו' אתה הוא ה' אלהינו שהקטירו וכו' ויאמר ה' אל משה קח לך סמים וכו' תנו רבנן פטום וכו' עד וכשנים קדמוניות. איזהו מקומן וכו' או ד"פ משנה כמ"ש לעיל או' ט"וב יעו"ש. א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' ואם הוא בלילה שאין אומרים פסוקים כמ"ש באו' הקודם תחלה יאמר פ' איזהו מקומן או ד"פ משנה כנ"ז. ואח"כ א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' או"א מלך רחמן וכו' ואם הוא נחוץ ביותר לפחות אם הוא ביום יאמר הפסוקים ויאמר ה' אל משה קח לך סמים וכו' עד לדורותיכם. העולה קודש קדשים וכו' עד וכליל לאשים. א"ר אלעזר א"ר חנינא וכו' או"א מלך רחמן וכו' ובלילה לא יאמר ויאמר ה' וכו' כנז':

כ

כ) ואגב נבאר קצת כוונת המאכל בקיצור כדי שנוכל כל אדם לכוין ע"פ מ"ש בשה"מ פ' עקב ולפחות יכוין זה באכילת חתיכת פת של המוציא. והוא כי תחלה יכוין בלעיסת הפת בשניו כי ל"ב שנים הם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררת האוכל וניצוצי הקדושה מתוך הפסולת והקלי'. ויכוין לברר ניצוצי הקדושה שנפלו ע"י אדה"ר ועל ידינו ושעדיין לא נתבררו. ואח"כ יכוין ה' כוונות זו אחר זו. והם מ"ו כ"ח לח"ם ד"ק פ"ד. וזה עניינם. תחלה תכוין כי הנה שני הלחיים הם הלועסין המאכל והם סוד חכמה ובינה. לחי העליון חכמה ולחי התחתון בינה, ותכוין כי בלחי העליון יש א וציורה יו"י והיא בגי' הוי"ה. ובלחי התחתון יש אלף תתאה וציורה יו"ד (ר"ל יו"ד לעילא דלת למטה וו באמצע) ותכוין כי שתי אלפין אלו יו"י ויו"ד הא בגי' מ"ו כמנין מילוי הוי"ה דע"ב דיודין, ואח"כ שני אלפין הנז' תחזור לציירם בציור שתחלק או' ו' שבאמצעיתם לשני ווין ואז תהיה ציור אלף הראשונה בציור יוו"י. וציור א' הב' יוו"ד. ומנין אלף הראשונה בגי' ל"ב נתיבות חכמה, ומנין אלף הב' גי' הוי"ה וחיבור שניהם יחד גי' אל הוי"ה עם הכולל שהוא גי' אוכל והם גי' נ"ח, ואח"כ תחבר שני ציורי האלפין הנז' שהם גי' נ"ח עם ציור אלף הא' שציורה יו"ד ואז יהיה הכל גי' לח"ם. ואח"כ תחבר ב' הכוו' ביחד מ"ו ונ"ח ואז יהיו גי' ד"ק. וכשתבלע המאכל אחר שנטחן תכוין לחבר הכוונה השנית שמספרה נ"ח עם ציור האלף הא' יו"י שהיא גי' כ"ו ואז יהיו כ"ו ונ"ח גי' פ"ד, והוא סוד אותיות אחה"ע שבגרון בבית הבליעה שמספרם פ"ד. ונודע כי הם בבינה ונמצא כי החיך שהוא חכמה דוחה המאכל בגרון שהוא בינה. ואח"כ תחבר כל כיו' הנז' ביחד מ"ו נ"ח ולח"ם ד"ק פ"ד שכולם גי' ש"ע נהורין. ועוד בסעודת היום תכוין אל אכיל"ה שהיא בגי' אדנ"י ובסעודת הלילה תכוין אל אוכל שהוא אל הוי"ה. ואמנם בכל א' מב' סעודות אלו ביום ובלילה תכוין ג"כ בשם מאכל שהוא חיבור הוי"ה עם אדנ"י ביחד כזה יאהדונה"י שהם כמנין מאכ"ל. מיהו אם אינו אוכל לחם כ"א פת הבאה בכסנין או פירות לא יכוין כ"א זה ל"ב שניים הם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררת האוכל והקדושה מן הפסולת והקלי' ניצוצי הקדושה שנפלו ע"י אדה"ר ועל ידינו ועדיין לא נתבררו. וכן מי שאוכל לחם ואינו יודע לכוין בכל הנז' לפחות יכוין זה:

כא

כא) ואח"כ אחר הלימוד קודם שיטול מים אחרונים יאמר מים אחרונים חובה. ויכוין שר"ת מים אחרונים מ"א. וכן ר"ת וס"ת אחרונים מ"א, ומ"א הא' הוא כנגד מ"א אותיות שיש בפשוט ובמילוי ובמילוי המילוי דאהי"ה דיודין (כזה, אהיה, אלף הי יוד הי. אלף למד פא, הי יוד, יוד ויו דלית, הי יוד) והמ"א הב' הוא כנגד מ"א אותיות שיש בפשוט ובמילוי ובמילוי המילוי דאהיה דאלפין (כזה, אהיה, אלף הא יוד הא, אלף למד פא, הא אלף, יוד ואו דלת הא אלף) ותכוין לסלק ולדחות מעל השלחן הס"א ע"י שני מ"א אלו שלא יקח יותר מחלקו הראוי לו. וכשתטיל מים אחרונים תחבר הד' אצבעות לבד והגודל לבד. וכשתטיל מים על גודל יד ימין תכוין בארבע אותיות אהי"ה הפשוטות, ואח"כ בד' אצבעות האחרים תכוין בד' אותיות אהיה במלוייהם ובמילוי מלוייהם ביודין. (כזה אלף הי יוד הי, אלף למד פא, הא יוד, יוד ויו דלית, הי יוד) גם תכוין בשם אהי"ה בפשוטו ובמילוי הם י"ד אותיות כנגד י"ד פרקין שיש בה' אצבעות ידך (ור"ל כי תחלה יכוין י"ד פרקי היד כנגד י"ד אותיות שיש באהיה הפשוט ובמלא ואח"כ כשיטול מים על הגודל יכוין באהיה פשוט וכשיטול הד' אצבעות יכוין שהם כנגד ד' אותיות המלא וגם כנגד המלא דמלא. כן הוא בסי' הרש"ש ז"ל) וכדוגמה של כל הנזכר תכוין בשם אהיה דאלפין ביד שמאלך. וכל אלו הכוו' הנז' באו' זה ובאו' הקודם צריך לכוין אותם גם בשבת ויו"ט כדמשמע בש' הכוו' דף ע"ב ע"ב וכ"כ אמ"ל בקו' שפת אמת דף ק"ב ע"ב יעו"ש:

כב

כב) ואלו הפסוקים שצריך לאומרם אחר מים אחרונים קודם בהמ"ז מזמור אלהים יחננו וכו' כולו, ואח"כ פסוק אברכה את ה' בכל עת וכו' סוף דבר הכל נשמע וכו' תהלת ה' ידבר פי וכו' ואנחנו נברך יה וכו' וידבר אלי זה השלחן וכו'. שעה"מ פ' עקב. אור צדיקים סי' כ"ג או' ל"ה. ואח"כ יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הרני בא לקיים מ"ע של בהמ"ז כמש"ה ואכלת ושבעת וכו' לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון, ויהי נועם וכו' ועיין לקמן סי' קפ"ג או' מ"ו:

כג

כג) יסגור עיניו ויברך בהמ"ז בכוונה וישים ידו השמאלי על לבו כנגד החזה ויד ימינו על שמאלו ויברך בהמ"ז בכוונה גמורה כי סט"א עומד שם לקטרג עליו אם לא יברך בהמ"ז בכוונה וגם צריך לברך בשמחה ובטוב לבב. שעה"מ שם. ועיין בזוה"ק פ' ויקהל דף רי"ח שכתב דכל מה שהאדם מכוון בברה"ז ביותר ומברך בשמחה ביותר כך מקבל השפעה ביותר ולעתיד יזכה למדרגה היותר עליונה יעו"ש ועיין עוד לקמן סי' קפ"ג או' ל' ול"א יעו"ש:

כד

כד) כוונת בהמ"ז תחלה תכוין לשם אדני שהוא גי' ס"ה ובל"ד אותיות מילוי מילויו (כזה אלף למד פא, דלת למד תו, נון ויו נון, יוד ואו דלת) סך הכל מאה עם הכולל, ואח"כ תברך בהמ"ז ובהוי"ה דחתימת ברכת הזן תכוין שהיא הוי"ה בניקוד אלהים. וגם תכוין אל או' א' מאדני אשר מילוי מלוייה ח' אותיות אל"ף למ"ד פ"א, ובברכה ב' תכוין בהוי"ה דחתימת הברכה בשם אלהים עצמו, ואל ד' מאדני במילוי מילוייה דל"ת למ"ד ת"ו. ובברכה ג' תכוין אל אות נו"ן דאדנ"י במילוי מילוייה. שהם נו"ן וא"ו נו"ן, ובהוי"ה דחתימת הברכה ביום א' תכוין בשם אל שד"י שבבריאה. וביום ב' בשם אל הוי"ה שביצירה, וביום ג' בשם אל אדנ"י שבעשייה, וביום ד' אל אדנ"י, וביום ה' אל הוי"ה, וביום ו' אל שד"י כנז' ובברכה ד' יכוין בהוי"ה של התחלת ברכה זו לשם צבאות ואל או' יו"ד במילוי מילוייה יו"ד ואו דלת. ואמנם ביום ר"ח אז תכוין טרם שתתחיל לברך בהמ"ז אל ל"ה אותיות שיש במלוי המלוי דאדנ"י, והטעם לפי שבחול הוא כמנין ד"ל ועני ועתה נתוסף בה אות יו"ד במלוי התי"ו של הדל"ת וגם בברכה הב' תכוין שהם ט' אותיות דל"ת למ"ד תי"ו, שעה"מ שם ושער הכוו' דף ס"א ע"ב:

כה

כה) ובשבת ויו"ט יכוין קודם הברכה אל הוי"ה פשוטה ואל שם ע"ב דיודי"ן (כזה יהוה יוד הי ויו הי) דשניהם גי' צ"ח בסוד דודי צ"ח ואדום. וכללות ד' ברכות של בהמ"ז הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן. ובחתימת ברכה הזן תכוין הוי"ה דע"ב דיודי"ן וגם אל או' יו"ד במילוי מילוייה כזה יוד הי ויו הי יו"ד וי"ו דל"ת. ובהוי"ה דחתימת הברכה הב' תכוין אל שם ס"ג. ואל אות ה"י במילוי מילוייה כזה יוד הי ואו הי הי יוד. ובברכה ג' בהוי"ה דשם מ"ה דאלפין, ואל אות ו כזה, יוד הא ואו הא וי"ו יו"ד וי"ו. ובברכה ד' בהוי"ה דשם ב"ן, ואל אות ה"י אחרונה כזה יוד הה וו הה הי יוד. שער הכוו' דף ע"ב ע"ג. ושעה"מ שם. וזה שכתבנו שיכוין אותיות המילוי דמילוי בהוי"ה דכל ברכה וברכה כן הוא מסודר בסי' הרש"ש ז"ל:

כו

כו) היה נוהג האר"י ז"ל פעמים רבות שהיה מצוה לבני ביתו שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא שאינם נזרעים בידי אדם או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם והיה אוכלם כדי לקיים בעצמו קללת אדה"ר שנתקלל וקוץ ודרדר וכו' ואכלת את עשב השדה. שעה"מ שם. והביאו מ"א סי' ק"ע ס"ק י"ט. א"ר שם או' כ"ד:

כז

כז) וכתב בשה"מ פ' ואתחנן דמ"ש ז"ל סוף מס' הוריות כי יש דברים גורמין שכחה באדם כשיאכלם כמו הזיתים וכיוצא אין זה אלא במי שאוכלם בלא כוונה כמו עם הארץ אך מי שמכוון באכילתו אל הכוונות הכתובים בפ' עקב אדרבא נותנין לו זכירה יעו"ש והביאו מ"א, שם. א"ר שם, והכוונה לזתים כשאוכלם יכוין א"ל אלהי"ם מצפ"ץ שהם גי' זי"ת. נגיד ומצוה. והוא מפסוק אל אלהים ה' הוא יודע וכו' אלא שההוי"ה מתחלפת בא"ת ב"ש אל שם מצפ"ץ כנודע. ועיין במו"ק סי' ק"ע שכתב שלא נאמרו דברי הגמ' שהזית משכח אלא באוכלן לחין חיין וקובע סעודתו עליהם משא"כ באלו הכבושין שאין אוכלין אותן אלא לקנוח וראייה לדבר שאין חשש בזיתים כבושין מר"י בן גודגדה פ"ק דיבמות ור"י דאכל זית מליח פ' כיצד מברכין יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ג ביו"ד בקו"א סי' קט"ז או' יו"ד וכתב עליו דאין כ"כ ראיה מאלו אדונים שהיו מכוונים יעו"ש. ונראה דגם לדברי המו"ק ה"ד אם כבושין במלח או בחומץ ותבלין אבל אותן הזיתים השורין אותם במים לבד בלי מלח להסיר מרירותם ונשארין כמו שהם חיין הרי אלו משכחין, ונראה דגם בכבושין במלח וכו' יש להחמיר ולכוין וכמ"ש היפ"ל:

כח

כח) צריך להזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף כי שם תכלית שורש התקשרות הנפש הבהמית ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההוא לגמרי והיצה"ר מתקשר בו ומטעם זה ג"כ ארז"ל בסוף הוריות שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשות הלב שעה"מ סוף פ' וילך. חס"ל או' ו'. ולפי טעם זם שכתב האר"י ז"ל שיצה"ר מתקשר בו נראה דגם הנשים לא יאכלו הלב הגם דלית בהו הטעם של שכחה שאין חייבין בלימוד. וכ"כ כף החיים סי' כ"ד או' מ"ה והביא מעשה נורא ע"ז שאכלה אשה לב בהמה והוזקה יע"ש. ועוד נראה דלפי מ"ש האר"י ז"ל בע"ח שער כ' פ"ה ושער מ' פי"ב דעיקר גלוי הנר"ן הם במוח לב כבד ושם מושבם יעו"ש נראה דגם במוח וכבד יש ליזהר מלאוכלם כי גם הם משכחים ואפשר שג"כ מזיקין וסי' מל"ך מוח לב כבד. וכן לא יאכל מקום שאכל העכבר או חתול מפני שקשה לשכחה. אור צדיקים סי' כ"ג או' ך' סו"ב או' ב'. וכן לא ישתה משיורי רחיצה דקשה לשכחה ומשום ברכה. כף החיים שם או' מ"ד. ועוד עיין לקמן סי' ק"ע או' נ"א:

כט

כט) ירגיל עצמו בפת חטים וביצה מגולגלת בלא מלח ושמן זית כי הוא יפה לזכירה. אור צדיקים סי' כ"ג אות ב' מחב"ר בקו"א אות ג'. אם תאמר בכל יום ז' פעמים נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי תהיה זכרן שבילי אמונה נתיב ד' פת"ע סי' ק"ע אות ח"י:

ל

ל) וכתב בזוה"ק פ' בשלח דף ס"ב ע"א. לא ליבעי ליה לאינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא דלא לעכב יומא ליומא אחרא הה"ד ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו יום ביומו דייקא בר מערב שבת לשבת וכו' יעו"ש. מ"א סק"ג. א"ר אות א':

לא

לא) נכון שיהיה לו סובין בכלי שאם נגע בחלב או בדם או בדבר האסור שיעביר בסובין כל הלכלוך כי אין מקנח הידים כמו סובין שאין בהם קמח ס"ח סי' נ"ח ושע"א מ"א שם. א"ר שם:

לב

לב) כתב מהריק"ש אסור לטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמה. ס"פ הנזיקין. וכתב הרב החסיד מהר"א אזולאי ז"ל בהגהותיו כ"י שצריך לזהר לצוות ליתן מאכל לתרנגולים בבקר כדי שלא יעבור על אסור צער בע"ח וכנודע ממעשה שאירע בזמן הרב האר"י זצ"ל. ובס"ח סי' תקל"א כתב דלענין צמא האדם קודם וטעמא טעים הרב ב"ד סי' פ' יעו"ש. ברכ"י אות ד' שע"ת סימן קס"ז אות ט'. ומיהו אם יש סכנה או צער גדול גם במאכל יש להקדים לאדם. רו"ח אות א' בשם מהר"ח ן' עטאר ז"ל בס' חיי שרה ע"פ ותכל להשקותו יעו"ש. ועיין בספרו כף החיים סי' כ"ד אות ס"ה שהביא המעשה שאירע בימי האר"י ז"ל וגם מעשה אחר שעשו צער לבע"ח ונענשו ר"ל יעו"ש. וע"כ כתב החס"ל אות ה' דיותר טוב שלא לגדל בהמות ועופות בבית ואם מוכרח לגדל יהא זהיר וזהיר הרבה ויצוה את בני ביתו שלא יגרום להם צער כלל ומידי יום ביום לא יטעום מידי עד שיתן מאכל ומשקה לפניהם יעו"ש ועיין עוד מזה בדברינו לקמן סי' קס"ז מאות ן' עד אות ד"ן יעו"ש:

לג

לג) בימים שיאכל יאכל בעתו קודם שירעב הרבה ויחלשו איבריו. וישים אכילתו ביום קלה יותר מבלילה. ויהיה כוונתו לרפואה כי רוב חלאים באים מרבוי אכילה. אור צדיקים סי' כ"ג אות ו' סו"ב או' ב'. והראב"ד כתב שטוב לנפש ריח טוב ורחיצת חמין מכל אכילה ושתיה. אור צדיקים שם:

לד

לד) ביצת בת יומא מבושלת מעט רכה טובה להוליד דם צח. יפ"ל או' ט'. ועי' ברכות מ"ד:

לה

לה) מי שאינו מתענה טוב שישים אכילת לילה מבעוד יום כדי שיתעכל המאכל ויוכל לקום בהשכמה. אור צדיקים שם או' ד' ועיין לקמן או' ל"ז:

לו

לו) מי שרוצה לזכות להתמדת קימת חצות יפריד עצמו מהגשמיות ויכוין בברכותיו ובאכילתו כי בזה מקדש את עצמו ברה"ק ולא ידבק בו המות הוא השינה שם או' ה' והסו"ב שם כתב דהרוצה לקום בהתמדה בחצות ישים עיקר אכילתו בסעודת הבקר ובלילה יאכל פירות ולא מאכלים גסים יעו"ש. ולפחות ישים עיקר אכילתו אחר חצות היום ובלילה יאכל מאכלים קלים. ועיין באו' שאח"ז:

לז

לז) ומי שהוא כחוש וא"א לו בלא אכילת בשר יניח אותו לסעודת הערב ע"ד מ"ש רז"ל במס' יומא דע"ה ע"ב למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה יעו"ש והטעם כתב הר"ח שה"ק פט"ו כי הבשר שהיא אדומה רמז למד"ה וראוי שיאכל בלילה שהיא מד"ה ולחם בבקר שהוא מדת יום רחמים. ונוכל לומר שאעפ"י שאמר שלא יאכל בשר אלא בלילה לאו דוקא לילה אלא ה"ה מפלג המנחה ואילך דחשוב לילה אליבא דרבי יהודה להתפלל ערבית וכו' ובזה ידוקדק לשון המקרא דקאמר בין הערבים תאכלו בשר ולא קאמר בלילה. ומי שאינו מתענה ודרכו לקום בחצות לילה לעסוק בתורה דרך זה נאות אליו שיש זמן לעיכול הבשר ולא תתרבה לו השינה בקומו לעסוק בתורה עכ"ל. ולי נראה דלפ"ז גם מאחר חצות זמניה הוא דהא בתמיד ג"כ כתיב בין הערבים וזמנו מאחר חצות ואילך דהא ערב פסח שחל בערב שבת שוחטין אותו בשש ומחצה כדאיתא בפ' תמיד נשחט. וכן בפסח כתיב בין הערבים ובערב וזמנו ג"כ מאחר חצות ואילך דהא אם שחט את הפסח קודם לתמיד יצא כדאיתא בפסחים דנ"ט ודס"א ע"א יעו"ש. וא"כ בבשר נמי דכתיב ביה בין הערבים ובערב זמנו מחצות היום ואילך וע"כ מי שא"א לו בלא בשר יוכל לקבוע סעודתו בבשר אחר חצות היום ובלילה יאכל מאכלים קלים כדי שיוכל לקום בחצות לילה לעסוק בתורה. ומיהו מי שאפשר לו לא יאכל בשר כ"א פעם אחת בשבוע או שני פעמים וכמ"ש המגיד למרן ז"ל כמ"ש בס' מגיד מישרים באזהרות ד"ה אור ליום שבת כ"ז לאייר יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' קל"ד או' ט':

לח

לח) יקדים בשר עוף לאכילת בשר בהמה ובשר בהמה דקה קודם בשר בהמה גסה וכן יקדים מבושל לצלי והדגים קודם לאכילת כל בשר כי הדגים הם חמים ביותר ומעכל המאכל במהרה כמ"ש בס' ילקוט ראובני דף ט"ל ע"ב בשם טוב הארץ כי לעולם יקדים דבר הקל ואח"כ דבר הכבד וכמ"ש נמי בס' מעיל שמואל קו"מ של"ה ד"ך ע"א והכל מדברי הרמב"ם בפ"ד ה' דיעות. יפ"ל או' ב':

לט

טל) לא יבלע המאכל טרם הטחינה ולעיסה היטב וכ"א בזוה"ק פ' פינחס דף רמ"ו ע"א וז"ל שתיתאה שלא יהא גרגרן ובלען על פתוריה דמלכא כגוונא דעשו דאמר הלעיטני ארח הלעטה אלא בארח טחינה וכו' ולא עוד אלא בגין סכנא דשמא יקדים קנה לושט ע"כ. יפ"ל או' ג'. וכתב ודלא כהרב עטרת שלמה בהקדמתו דף א' ע"א יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ל"ב או' י"ג דלא יבלע שום מאכל בלא לעיסה יעו"ש:

מ

מ) קודם הסעודה יאכל צמוקים הקטנים עם הגדולים והם טובים ג"כ להעביר הדאגה מלב איש אוכל אותם כמ"ש בעל שבט מוסר זיע"א. ובס' מעיל שמואל שם כתב דברים המשלשלים את בני מעיים כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטחים וכו' אוכל אותם קודם אכילה ודברים שמחמצים את בני מעיים כגון רמונים ותפוחים וכו' אוכל אותם תכף למזונו ולא ירבה לאכול מהם ע"כ והם מדברי הרמב"ם בפ"ד ה' דעות יעו"ש יפ"ל או' ה' וכן לוזים שקדים ערמונים וכיוצא בהם לא יאכל אלא אחר סעודה. יפ"ל או' ד':

מא

מא) בס' אילת אהבים להר"ש אלקבץ והביאו הרב ק"ס דל"ו ע"ב הפליא בתועלת התאנה שאחז"ל כי טוב למאכל יפה לעינים ומוסיף חכמה והוסיף עוד כי מי שיאכל מפריה בהתמדה לא יעלו קמטים בבשרו יעו"ש. יפ"ל או' י"ב. ומיהו עיין בכף החיים להרח"פ ז"ל סי' כ"ד או' ל"ד שכתב דמצוה להודיע לבני אדם שיזהרו שלא לאכול תאנים לחים דקשה בדיקתן וא"א לבדוק יפה אלא ימתין עד שיצאו מן היבשים וכתב דבמדרש תלפיות דקפ"ד ע"ב הביא דיש מין תולעת בתוך התאנה דנקרא פה והורג את האוכלו יעו"ש וסיים ומי פתי ישו"ר הנה ואוכל תאנים לחים דהורגת שנים גוף ונפש ר"ל עכ"ל:

מב

מב) לא יאכל בהתמדה מפירות שיש בהם טעם וריח כגון תפוחים ולימונים מתוקים וכדומה דפירות שיש בהם טעם וריח גורמים טומאת קרי מאד ומה"ט קחשיב ביומא די"ח ראשון שבראשון שלא היו מאכילין לכ"ג אתרוג שיש בו טעם וריח לפי שמרבה טומאה כמ"ש הרב עיין יעקב דס"ו ע"ג יעו"ש. יפ"ל או' י"ב. ולפ"ז יש ליזהר ביותר בזה בלילה שלא יאכל מאלו המינים:

מג

מג) חלב טוב מאד בקיץ בבוקר ויערב בו מעט צוקר וטוב לשתותו מעורב עם קאפ"י אמנם חלב עז טוב מחלב כבש וחלב כבש מחלב פרה ואל יאכל אחריו שוס מאכל עד שירד מאצטומכא כמ"ש בס' ק"ס דל"ו ע"א. וכתב עו"ש המובחר במין הבקר העגלים היונקים בני ארבעים יום ולמעלה. וקרוב לשחיטתו יותר טוב. והתורים וכל בשר קשה ימתין אחריהם בחורב י"ב שעות ובקיץ ז' שעות טרם יבשלו. והמובחר מבעלי חיים כולם הזכר משובח יותר מהנקבה מלבד בשר העז שהנקבה טובה מן הזכר. ואיברי הצד הימיני יותר טובים מהשמאלי והרגלים הראשונים טובים מן האחרונים ומועלים לכמה חולאים ובשר גדי טוב מהעגל. הטוב שבדגים הממוצע בגודל ובקוטן לא קשה ולא יבש לא כחוש ולא שמן. וצלוי על האסקלא יותר טוב. שרוי בחומץ בימות החמה ובחורף עם מיני תבלין לבינוניים עכ"ל ומשמע במדב"ר פכ"א כי בשר עוף חשוב מבשר בהמה ובשר בהמה חשוב מבשר דגים יעו"ש. ועיין למהרש"א בע"י בשבת פ' שואל סי' קי"א שכתב דתיש מסורס מובחר לאכילה יעו"ש. יפ"ל או' ח' ועוד עיין מזה בהרמב"ם ה' דיעות פ"ד וקיצור ש"ע סי' ל"ב ובדברינו לקמן סי' ק"ע או' ע"ב יעו"ש:

מד

מד) לעולם יאכל אדם וישתה פחות מכדי היכולת וילבש ויתכסה לפי היכולת ויכבד אשתו ובניו יותר מלפי היכולת. חולק דפ"ד ע"ב. פת"ע או' ב' ועיין בדברינו לעיל סי' ב' או' כ"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---