כף החיים/אורח חיים/קיד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קיד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח וכו'. וטעמא משום שכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך גשמים חיים לעולם, טור, לבוש, ט"ז סק"א, עו"ת א' ר"ז אות א':

ב[עריכה]

ב) שם, מתחילין לומר בברכה שניה וכו'. והא דאינה פותחת בברוך מפני שסמוכה לחברתה, טור, וכן כל הברכות עד סוף התפלה, לבוש, עט"ז או' א' ר"ז שם, ועיין לעיל ריש סי' קי"ג:

ג[עריכה]

ג) יש לקרות אתה גבור הגימל דגושה, מטה משה סי' קכ"ה בשם הציוני שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת שם, עט"ז שם, א"ר אות א' ש"ץ דף קט"ו ע"ד כף החיים סי' ט"ו אות כ"ב, ובספר עיני העדה דכ"ח. ע"א כתב דיכוין בברכת אתה גבור לשם אגל"א דהוא סגולה להצלחה ולחן יעו"ש, רו"ח אות ג' בן א"ח פ' בשלח אות י"ג:

ד[עריכה]

ד) שם בתפילת מוסף של יו"ט האחרון של חג וכו'. פי' שמתחילין להזכיר בתפלת מוסף של יום א' מיו"ט האחרון של חג ואין פוסקין עד תפלת שחרית של יום א' של פסח ותפלת שחרית בכלל שמזכירין בה, טור, לבוש:

ה[עריכה]

ה) שם בתפילת מוסף של יו"ט האחרון וכו'. והא דאין מתחילין בערבית מפני שאין כולם בבה"כ ויעשו אגודות אגודות זה מזכיר וזה אינו מזכיר, והאי דאין מתחילין בשחרית מפני שלא יהיה סבור שמבערב הזכירו ולשנה הבאה יזכיר בערב ועוד טעם אחר למה לא מתחילין בשחרית דא"ר חגי בר פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ פי' שצריך שיאמר הש"ץ קודם התפילה משיב הרוח בקול רם וזה א"א בשחרית לפי שצריך להסמיך גאלה לתפלה. כ"ב הרא"ש ע"ף הירושלמי והביאו ב"י, דרישה או' א' ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. ר"ז שם. ועוד מפרש בירושלמי טעם אחר. רבי אבין בשם רבי יוחנן טעמא דרבי יהודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל יפה לעולם ופי' הרא"ש והאי טעמא קאי אהזכרה ולא אהפסקה כי ביו"ט הכל באים לבהכ"נ בערב כי אין עושין מלאכה בחו"ה ולכן אין מספיק טעם הראשון ולכך מפריש כדי שיזכיר טל במועדות גם בערבית ושחרית עכ"ל, והביאו ב"י ודרישה שם, ועיין באות שאח"ז ואות ז':

ו[עריכה]

ו) במקצת מדינות שנוהגים להזכיר הגשם ביום הו"ר לא יאות עבדי אך אם מכריזין ביום הו"ר משיב הרוח וכו' כדי שיתחילו להזכיר בליל ש"ע יש קצת סמך למנהגם, הרדב"ז ח"א סי' ר"מ, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"א, אמנם מדברי הרב ז"ל בשער הכוו' בדרוש ט' דסוכות ופרע"ח שער הלולב פ"ח נראה דזמן אמירת משיב הרוח ומוריד הגשם הוא מתחיל דוקא מתפילת מוסף של שמיני עצרת ואילך ולא מקודם לכן כיעו"ש טעם בסוד, ועוד עיין באות שאח"ז:

ז[עריכה]

ז) בליל יו"ט האחרון של חג אם הזכיר גשם במקום טל כתב גן המלך סי' קמ"ו דאינו חוזר והביאו י"א בהגה"ט, מיהו הער"ה אות א' כתב דזהו דוקא לפי טעם ראשון שכתב הרא"ש בשם הירושלמי דראוי היה להזכיר בערבית אי לאו כדי שלא יתערבבו הצבור אבל לפי טעם השני שכתב הרא"ש בשם הירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל אם הזכיר גשם בליל יו"ט האחרון של חג צריך לחזור, ואף בליל יו"ט א' של פסח דאין מפסיקין בערבית כדי שלא יהיו אגודות אפשר דאם לא הזכיר גשם צריך לחזור כיון דתקנת חכמים שלא להזכיר אלא במוסף הו"ל ערבית ושחרית כשאר ימים דחוזר דמשנה מטבע הוא ולא דמי להך דסי' קי"ז יעו"ש, אמנם הש"ץ דף קכ"א ע"ג פסק כס' גן המלך דאינו חוזר, וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' י"ד אות י"ד, סידור בי"ע בדיני טל וגשם אות ו' וכ"כ סי' דרך החיים אוח ג' דאם טעה והזכיר משיב הרוח וכו' במעריב של ש"ע או בשחרית אינו חוזר, מ"ב אות ב' וכן אם טעה במעריב של פסח או בשחרית או במוסף (היינו לבני אשכנז שאומרים במוסף משיב הרוח וכו' כמ"ש ס"ג בהג"ה) ולא הזכיר משיב הרוח אינו חוזר דה"ח אות ח' מ"ב אות ג':

ח[עריכה]

ח) [סעיף ב'] אסור להזכיר הגשם וכו'. משמע אבל בטל אין איסור אם מזכיר קודם שיזכיר הש"ץ לא שנא יחיד ולא שנא רבים וכמ"ש בב"י בשם הירושלמי והר"ן ודלא כמ"ש הטור בשם הראב"ד דאף בטל אסור להזכיר עד שיזכיר הש"ץ, וכ"כ הפר"ח אות כ' ומאמ"ר אות ג' ומיהו נכון להזהר אף בטל לחוש לסברת הראב"ד והטור, וכן הוא המנהגו כמ"ש לקמן אות י"ד, ועיין ב"ח וט"ז סק"ד:

ט[עריכה]

ט) שם, עד שיכריז הש"ץ פי' אעפ"י שאינו מתפלל בציבור דאי בצבור בכל ימות השנה נמי אסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור כמ"ש בסי' ץ' סעי' יו"ד. וכ"כ בב"י מ"א סק"ב, עט"ז אות ב' ועיין לקמן אות ט"ו:

י[עריכה]

י) שם עד שיכריז הש"ץ, וכ"כ האחרונים, ודלא כהפר"ח שם שכתב שא"צ להכריז כלל מקודם וכיון שקדמו להתפלל ביחד עם הש"ץ די בזה והוי כמו שהזכיר הש"ץ יעו"ש:

יא[עריכה]

יא) שם עד שיכריז ש"ץ הגה וי"א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש וכו'. כתב העו"ת אות ג' דכוונת המחבר שהצבור והש"ץ מתחילין להתפלל בשוה תפלת מוסף ואין אחד מן הצבור מזכיר אלא עד שיגיע ש"ץ למשיב הרוח ואז מרים קולו ואומר בקול רם משיב הרוח וכו' ואז מזכירין גם הצבור וכו' וכ"נ מדברי הרב בהג"ה וכו' וכ"כ המ"א סק"ב, וזהו תימה שאיך יפרשו דברי הש"ע היפך דבריו שהרי בהדיא כתב בסס"י תרס"ח וז"ל ומחזיר הספרים ואומר קדיש ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם עכ"ל הרי בהדיא כתב דהכרזה היא אחר הקדיש קודם התפלה וגם תימה על הרמ"א דהיאך יכתוב י"א דמשמע דפליג כיון שנוכל לפרש דבריו כמו סי' תרס"ח דהכרזה זו קודם תפלה וע"כ נראה עיקר כדברי הלבוש שכתב פי' שקודם שיתחילו להתפלל מוסף יכריז השמש וכו' ומשמע דלא גרים בדברי רמ"א וי"א אלא גריס פי' ור"ל דהרמ"א ז"ל מבאר דברי מרן ז"ל, וכ"כ הט"ז סק"ו דמלת וי"א דכתב רמ"א ט"ס הוא וצ"ל פי' שקודם וכו' וחזר ממ"ש סק"ד יעו"ש, וכן הסכים המאמר אות ד' יעו"ש, ועיין נתיב חיים מ"ש על דברי הט"ז ומ"א יעו"ש:

יב[עריכה]

יב) שם עד שיכריז ש"ץ, והדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהלות מ"א סק"ב א"ר אות ג' סו"ב אות א' ר"ז סוף אות א' ש"ץ דקי"ז ע"א:

יג[עריכה]

יג) שם. עד שיכריז ש"ץ, וצריך להכריז מושיב הרוח ומוריד הגשם ולא כמו שנוהגים שמכריזין רק משיב הרוח שזה לא נקרא הכרזה שהרי ביש מקומות אומרים גם בימות החמה מושיב הרוח. ח"א כלל כ"ד אות ד' וכתב עוד שם שאם לא הכריזו אסור לצבור להזכיר עד שישמעו מן הש"ץ חזרת התפלה עכ"ד, ומיהו לפי מש"ל אות ו' שע"פ הסוד צ"ל בתפילת מוסף דוקא משיב הרוח וכו' נראה דאם שכחו ולא הכריזו קודם התפלה וגם הש"ץ לא אמר בקול רם בתוך התפלה דלחש משיב הרוח וכו' דמזכירין הצבור משיב הרוח וכו' ועוד שהרי הפר"ת ס"ל אם קמו להתפלל ביחד חשיב כמו שהכריז ש"ץ כנז' אות יו"ד ואע"ג דלא ק"ל הכי מ"מ לענין דיעבד מהני. ועוד נ"ל דאפי' אם יחיד שכח והתחיל להתפלל מוסף קודם הכרזה דיזכיר משיב הרוח וכו' כיון שכך צ"ל ע"פ הסוד:

יד[עריכה]

יד) שם בהגה. שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש וכו'. ועכשיו נוהגים שאחר קריאת ס"ת וההפטרה על יום א' מיו"ט אחרון של חג אומרים פיוטים שיש בהם הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם כדי שידעו הכל דבא זמן הגשם ויזכרו משיב הרוח וכו' בתפלת מוסף. וכן עושים ביום א' דפסח כדי להזכיר טל כמ"ש בסידורים. ועיין לקמן אות כ"ד:

טו[עריכה]

טו) שם. הילכך אף אם הוא חולה או אנוס. ואינו בבהכ"נ, לבוש. פי' דאם אינו חולה או אנוס או הוא בבהכ"נ אסור בל"ה להקדים תפלתו לתפלה הצבור כדלעיל סי' צ' סעי' יו"ד, א"ר או' ג'

טז[עריכה]

טז) [סעיף ג'] אם אמר משיב הרוח וכו'. פי' דאמרינן בגמרא שרוח וטל אינן נעצרין לעולם אבל גשמים נעצרין ובימות החמה אין הגשמים טובים בימות הקציר כמ"ש הלא קציר חטים היום אקרא לאלהים ויתן קולות ומטר. והוה אמינא אם אמר משיב הרוח בימות החמה מחזירין אותו לפי שהרוח הוא שייך לגשם ואין לאומרו קמ"ל דאין מחזירין אותו דהא אמירתו אינו מועיל לרוח דבל"ה אינו נעצר. וכן הוה אמינא דאם לא אמר משיב הרוח בימות הגשמים דמחזירין אותו כיון שצריך אז לרוח קמ"ל דאין מחזירין אותו דהא לא נעצר אף אם לא יאמר אותו, ט"ז סק"ז.

יז[עריכה]

טוב) שם. אם אמר משיב הרוח בימות החמה וכו'. אין מחזירין אותו. משמע בהדיא מלשון זה דדוקא בדיעבד אם אמר משיב הרוח בימות החמה אין מחזירין אותו אבל לכתחלה אין לומר כ"א מוריד הטל בלבד וכן מבואר בדברי מרן ז"ל בב"י ובדברי הר"ן שהביא ב"י דאף לפי מנהג ספרד אין לומר כ"א מוריד הטל בלבד ולא משיב הרוח כיעו"ש. וכן הוא בהדיא בהרמב"ם בנוסח התפלה, וכ"כ הלבוש יש מקומות שאומרים בימות החמה מוריד הטל לבדו ואין אומרים משיב הרוח וכו' והוא על מנהג בני ספרד דבני אשכנז אין אומרים מוריד הטל בימות החמה כ"א רב להושיע מכלכל חיים וכו' כמ"ש הטור ומור"ם בהגה והלבוש. וכן הוא המנהג פשוט בספרד שאין אומרים כ"א רק מוריד הטל בלבד, ומן התימה על הב"ח ומ"א סק"ג ובאה"ט סק"ג שכתבו דמנהג ספרד לומר משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה. ואח"כ ראיתי שכן הקשה המאמ"ר או' ז' ויפ"ל או' ב' ועיין לב"ש ומחה"ש.

יח[עריכה]

חי) שם. אין מחזירין אותו. ואפי' עדיין לא סיים הברכה אין מחזירין אותו מאחר שאין חיוב כלל לאומרו מ"א סק"ד ואפי' לא אמר ה' א"א או' ד'

יט[עריכה]

יט) שם הגהה ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל וכו'. וטעם המנהג דאין צריך להזכיר טל דהא לא נעצר, ומה שמזכירין אותו בשאלה היינו שיהיה לברכה דאיתא בפ"ק דתענית שיש טל שאינו לברכה ע"כ אנו מבקשים שיהיה אותו טל של ברכה אבל בהזכרה אין שייך זה. ומה שמזכירין רוח אעפ"י שאינו נעצר כיון דמזכיר גשם שהוא שייך לברכת אתה גבור כדתנן גבורות גשמים מזכירין נמי רוח דהוא שייך לגשם. ט"ז סק"ח.

כ[עריכה]

ך) שם בהגהה, י"א שש"ץ פוסק להזכיר בתפלת מוסף וכו'. היינו בחזרה דמוסף אבל בלחש דמוסף מזכיר משיב הרוח וכו' כמו הצבור, לבוש, א"א או' ה' ר"ז או' ב'

כא[עריכה]

כא) שם. י"א שש"ץ פוסק להזכיר בתפלת מוסף וכו'. והיינו דוקא בהפסקה אבל בהתחלה מתחילין להזכיר הצבור וגם הש"ץ בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג כמ"ש בהגהה לעיל ס"ב, וכ"כ הלבוש. ומן התימה על השכנה"ג בהגב"י או' ד' שכתב על דברי מור"ם הללו דנקט דינו בטל וכ"ש גשם יעו"ש ועיין מ"ש עליו המאמ"ר או' ח'

כב[עריכה]

כב) שם. ואין פוסקים עד מנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק וכו'. והא דאין מכריזין שלא יאמרו משיב הרוח וכו' דנראה כממאנין בגשמים ע"ד שאמרו חז"ל בתענית כ"ב אין מתפללין על רוב טובה, כ"כ הלבוש לישב המנהג. והביאו מ"א סק"ה. א"ר או' ד'

כג[עריכה]

כג) שם, ששמעו כבר מש"ץ שפסק וכו'. ואם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש"ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק ש"ץ, מ"א סי' תפ"ח סק"ד, א"א בזה הסי' אות ה' ח"א כלל כ"ד אות ג' קיצור ש"ע סי' י"ט אות א' ולפ"ז יחיד הדר בישוב ימהר להתפלל מוסף קודם הקהלות דלא להפליג נפשיה מצבור דכפי הנראה בש"ץ תלוי אעפ"י שלא שמע ממש, א"א שם, קיצור ש"ע שם:

כד[עריכה]

כד) שם, ששמעו כבר מש"ץ שפסק וכו'. ואם טעה היחיד ולא הזכיר במוסף של פסח א"צ לחזור דהא לדעת הב"י אפי' לכתחלה אין מזכירין, ח"א שם, וכ"ז שכתבנו מאו' י"ט עד כאן הוא לפי מנהג האשכנזים שכתב מורם ז"ל אבל מנהג בני ספרד נוהגין להכריז גם ביום א' של פסח קודם תפלת מוסף ואומרים בלחש דמוסף הצבור עם הש"ץ מוריד הטל כנז"ל או' י"ד, ברם הנ"מ דאפי' במקום שנוהגים לומר מוריד הטל במוסף יום ראשון דפסח אם שכח ואמר במוסף מוריד הגשם א"צ לחזור כיון שרבים נוהגים שאין מפסיקין עד המנחה, וכ"כ פת"ע אות ז':

כה[עריכה]

כה) [סעיף ד'] אם אמר מוריד הגשם וכו'. ואע"ג דאינו סי' קללה אא"כ יצא ניסן מ"מ כיון שרוב הזמן שפוסק מלהזכיר גשם הוא סי' קללה לא פלוג רבנן ואמרו שמשעה שפוסק מלהזכיר גשם אם הזכיר מחזירין אותו. הר"ן בריש תענית, ב"י, לבוש עט"ז, ר"ז אות ה':

כו[עריכה]

כו) שם, וחוזר לראש הברכה, היינו שחוזר מן אתה גבור, מיהו אם אירע שלא חזר מתחלה אלא לרב להושיע וכו' וסיים ברכתו לא מהדרינן ליה, ש"ץ דף קי"ז ע"ב, שע"ת אות ו' ח"א כלל כ"ד אות ו' מ"ב אות י"ט:

כו) ודע דזה שאמרו דחוזר לראש הברכה היינו כשהזכיר גשם דוקא אבל אם אמר משיב הרוח ומוריד וקודם שיאמר הגשם נזכר תכף או כי כן בעודנו אומר ג' תיבות גערו הקהל בש"ץ יכול לסיים ולומר הטל, וכמ"ש מרן ז"ל אם אמר משיב הרוח בימות החמה או לא אמרו בימות הגשמים אין מחזירין אותו, ש"ץ שם, קש"ג סי' י"ד אות ג':

כז[עריכה]

כז) שם, ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה, ואעפ"י שלא התחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה דג' ראשונות חשובות כאחת, לבוש, אבל הב"ח כתב דאינו חוזר לראש אלא דוקא אם התחיל אתה קדוש כמו לקמן סעי' ו' אבל כל שלא התחיל אתה קדוש אינו חוזר אלא לאתה גבור והביאו א"ר אות ו' וכתב דלדינא מסתבר כהב"ח יעו"ש, וכ"כ החס"ל אות ג' ונראה דכן נוטה דעת הפרמ"ג בא"א אות יו"ד שאחר שהביא דברי הלבוש והא"ר כתב וז"ל ולדינא צ"ע די"ל ספק ברכות לקולא ואין תקנא בספק פלוגתא דיתחיל ויתנה דאין נדבה לחצאין כבסי' ק"ז יעו"ש עכ"ל, מיהו המאמ"ר אות יו"ד כתב על דברי הא"ר הנ"ז דלא נראה לו הכרעתו והסכים לדברי הלבוש יעו"ש, וכ"כ סי' דרך החיים אות ט' אמנם לפי מה דק"ל סב"ל נראה דיש לפסוק כהב"ח והא"ר והחס"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' ח"י אות ז' וסי' ק"ד אות ז' ודו"ק:

כח[עריכה]

כח) שם, ואם סיים הברכה וכו'. כתב הפרמ"ג שם דכ"מ שאמרו סיים הברכה היינו שאמר השם יעו"ש. אבל הש"ץ דף קי"ז ע"ג כתב בשם הריטב"א ריש פ"ק דתענית דבכל מקום שמחזירין אותו אם לא נזכר עד שאמר בא"י יסיים ויאמר למדני חקיך וחוזר לראש הברכה ולא לראש התפלה יעו"ש, וכ"כ הקש"ג שם או' ו' ח"א שם או' ח' שע"ת שם חס"ל או' ד' מ"כ או' ך':

כט[עריכה]

כט) שם, חוזר לראש התפלה, וכל מי שדינו לחזור לראש התפלה אין צ"ל ה' שפתי תפתח. ש"ץ שם בשם הנז' קש"ג שם אות ז' ער"ה אות ב' שע"ת שם. מ"ב אות כ"א, ודוקא אם טעה בשוגג אבל במזיד ובמתכוין שכתוב בסעי' ז' שצריך לחזור לראש צ"ל ג"כ ה' שפתי תפתח. ש"ץ שם. שע"ת אות יו"ד:

ל[עריכה]

ל) שם. ואפי' במקום שצריכין גשם וכו'. שאם הם צריכים לגשמים ישאל אותם בשומע תפלה ולא ישנה ממטבע חכמים וכדאמרינן בפ"ק דתענית גבי בני נינוה. ב"י בשם הר' יונה, עו"ת אות ו' וכ"כ לקמן בש"ע סי' קי"ז ס"ב:

לא[עריכה]

לא) שם. אם הזכיר גשם במקום טל וכו'. היינו לפי מנהג בני ספרד שאומרים בימות החמה מוריד הטל אם אמר גשם במקום טל מחזירין אותו. וה"ה לבני אשכנז שאין אומרים בימות החמה טל אם אמר גשם מחזירין אותו:

לב[עריכה]

לב) שם. מחזירין אותו. ואע"ג דלענין שאלה כתוב לקמן בסי' קי"ז ס"ב דבכה"ג אם שאל מטר בברכת השנים אין מחזירין אותו כיעו"ש הזכרה שאני דשבח הוא ואין שייך להזכיר שבחו של מקום בדבר שהוא קללה בשאר מקומות. ח"א כלל כ"ד אות ו' ואות י"ד וכ"כ המחה"ש סק"ו מ"ב אות כ"ד:

לג[עריכה]

לג) שם הגה. וכן אם הזכיר גשם וטל וכו'. וכ"פ מרן ז"ל בב"י ודלא כמסקנת הר"ן בפי' הירושלמי שכתב דאם הזכיר שניהם טל ומטר בימות החמה דאין מחזירין אותו, וכ"פ הב"ח דלא כהר"ן. וכ"פ הלבוש, דה"ת אות ט':

לד[עריכה]

לד) [סעיף ה'] בימות הגשמים אם לא אמי וכו'. אפי' בתפלה ראשונה והוא במוסף של יו"ט האחרון של חג שנוהגין להכריז משיב הרוח ומוריד הגשם קודם מוסף ומתחילין להזכיר במוסף בין הספרדים ובין האשכנזים כמ"ש ס"א וס"ב ובדברינו לעיל אות כ"א. וכ"כ מ"ב אות כ"ה:

לה[עריכה]

לה) שם. אם לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו. והא שאינו יכול לאומרה בשומע תפלה כשאלה מפני שברכה זו אינה אלא שבח שאנו משבחין לבורא שהוא מחיה מתים ומוריד הגשם ואינו יכול לומר שבח בשומע תפלה שהיא תחנונים אבל כשטעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו כיון דהשאלה היא תחנונים שאנו מבקשים מהבורא שיתן גשמים לברכה על פני האדמה יכול לאומרה בש"ת שהיא ג"כ תחנונים. רבינו יונה בפ' תה"ש. וכ"כ הר"ן בפ"ק דתענית. וכ"כ הטור בסי' זה:

לו[עריכה]

לו) שם. אבל אם הזכיר ט"ל וכו'. ואע"ג דבטל ורוחות לא חייבו חכמים להזכיר וא"כ היאך הזכרת הטל עולה במקום מה שחייב להזכיר גשם תירץ הב"י שכיון שבגבורות אין אנו שואלים אלא מזכירים לשבח להקב"ה נהי דלכתחלה צריך לשבחו שהוא מוריד הגשם דבר הנעצר וצריך להתפלל עליו מ"מ בדיעבד אם שבחו בטל אעפ"י שמתוך שאינו נעצר א"צ להתפלל עליו מאחר ששבח מיהא בדבר שהוא צורך העולם אין מחזירין אותו אבל כשלא שבח לא בטל ולא במטר מחזירין אותו עכ"ד. והביאו העו"ת אות ז':

לז[עריכה]

לז) שם. אבל אם הזכיר טל וכו'. ואם הזכיר רוח שאמר רק משיב הרוח ולא אמר לא מוריד הגשם ולא מוריד הטל כתב המש"ז אות י"א דלהט"ז בודאי חוזר כי טל וגשם שייכים אהדדי מענין תחייה משא"כ רוח, ולב"י יש ספק בזה עכ"ד. והר"ז או' ו' כתב דחוזר וכ"כ מ"ב או' כ"ו:

לז) שם אין מחזירין אותו ואם גמר תפלתי ונזכר שטעה וחזר להתפלל ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור תכף שנזכר יפסיק באמצע ברכה. ש"ץ דף קכ"ב ע"א. קש"ג סי' י"ד אות ך' שע"ת אות ט' בי"ע אות י"ז:

לח[עריכה]

לח) שם. אין מחזירין אותי, ומ"מ אם נזכר קודם שסיים הברכה כתב העו"ת אות ח' דיאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם. אלא שכתב דבב"י לא כ"ב יעו"ש. והביאו הזכ"ל בה"ת סי' קי"ד. וכ"פ המאמ"ר אות י"ג וקיצור ש"ע סי' י"ט אות ג' כדעת העו"ת דה"ח או' ד' ב"ה. ועין לקמן סי' תרפ"ב ס"א, ולקמן או' מ':

לט[עריכה]

טל) [סעיף ו'] והתחיל ברכה שאחריה וכו'. אפי' תיבת אתה לבד כדלקמן ריש סי' תכ"ב. מ"ב אות כ"ח. וכן אם לא נזכר עד שהתחיל נקדישך ונעריצך חוזר לראש. ג"ה סי' קנ"ב ועיש"ב. י"א בהגה"ט. ש"ץ דף קכ"ב ע"ב. זכ"ל שם. חס"ל אות ד' שע"ת אות י"א:

מ[עריכה]

מ) שם. ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש א"צ לחזור וכו'. ואע"ג דבסי' רצ"ד ס"ד וסי' תרפ"ב ס"א כתב דכל שסיים הברכה אעפ"י שלא התחיל בברכה שאחריה אינו חוזר ההיא בדברים שאין מתזירין אותו אבל בדברים שמחזירין אותו סיום הברכה לא הוי כטעות ויאמר אותם שם. ב"י. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ב. מ"א סק"ח (והציון של מ"א הוא בטעות כמ"ש המחה"ש והנה"ש יעו"ש פר"ח אות ו' א"ר אות ז' ה"ב אות א' ר"ז אות ז' זכ"ל שם. חס"ל שם:

מא[עריכה]

מא) שם. ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש וכו'. ואפי' אם שהה קצת אחר סיום הברכה ונזכר קודם שיאמר ברכה שאחריה יכול לאומרה. ודלא כדמשמע מדברי הלבוש שצריך לאומרה תיכף אחר מחיה המתים. ט"ז שם. א"ר שם. זכ"ל שם. שת"ז אות י"ד אך נכון כשנזכר יאמר מיד ולא ימתין לאחר תכ"ד. דה"ח או' ה' מ"ב אות ל"א.

מב[עריכה]

מב) שם. אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה. ואם נזכר כשאמר השם קודם שאמר מחיה המתים יאמר מקודם מחיה המתים ותוך כ"ד ימהר ויאמר משיב הרוח וכו' וכן כל היכא שנזכר היכא דלא סליק ענינא דיסיים לענין ואח"כ יאמר משיב הרוח וכו' כגון שנזכר לאחר שאמר ומקיים אמונתו קודם שאמר לישני עפר יאמר קודם לישני עפר ואח"כ משיב הרוח וכו' דה"ח אות ה' והביאו פת"ע אות י"ז. וכ"כ קיצור ש"ע סי' י"ט אות ב' ואם נזכר לאחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתום צריך לחזור ולומר ונאמן אתה להחיות מתים דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה. מ"ב אות ל' ועיין לקמן אות מ"ה:

מג[עריכה]

מג) שם. הגה שלושה ברכות ראשונות חשובות כא' וכו'. וכן שלשה אחרונות. כמ"ש בברכות ל"ד ע"א ותו' שם ד"ה אמצעיות. וב"י ססי' זה ועיין לעיל סי' ק"ד סעי' ה':

מד[עריכה]

מד) שם בהגה. ובכ"מ שטעה וכו'. כגון שטעה בחתימתן או שלא אמר המלך הקדוש בין ר"ה ליוה"כ אבל טעה באמצען אין בכך כלים. מ"א סק"ט. א"ר אות ט':

מה[עריכה]

מה) כתב בתשו' שואל ומשיב ח"ג סי' ק"ע בעת ריבוי הגשמים שאמר הש"ץ יה"ר על הגשמים ואחר היה"ר סיים הברכה ולא אמר כי אתה שומע תפלת וכו' דא"צ לחזור דלא מסתברא דמשום מעין חתימה סמוך לחתימה שיצטרך לחזור לראש ודינו כאמצע הברכה שא"צ לחזור יעו"ש דהביאו פתחי תשובה בזה הסי' ס"ו, פת"ע או' י"ט:

מו[עריכה]

מו) [סעיף ז'] אבל במזיד ובמתכוין וכו'. מ"ש הב"ח דאפי' הפסיק באמצעיות חוזר לראש התפלה וכו' והביאו העו"ת אות יו"ד וא"ר אות יו"ד כבר כתבנו ע"ז לעיל בסי' ק"ד אות ל"ג קתנו משם. וזה שעשה במזיד ובמתכוין שחוזר לראש צ"ל ג"כ ה' שפתי תפתח כמ"ש לעיל אות כ"ט:

מז[עריכה]

מז) שם אבל במזיד ובמתכוין וכו'. מי שהזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש וידע שדינו לחזור לראש ולא חזר ואמר שיסמוך על הש"ץ וכן עשה וסמך על הש"ץ וכיון דעתו יפה יפה יצא, ולכתחלה ג"כ יש לסמוך שיכוין עם הש"ץ אמנם ידוע דצריך כונה גדולה וגם שהש"ץ יהיה הגון וירא ה' שיתפלל כראוי, ברכ"י סי' קכ"ד והר' יעב"ץ בסידורו וכן עיקר אף שהרב המגיה בש"ץ האריך הרבה בזה שם דקי"ז והוא מסופק קצת בדין זה, קש"ג סי' י"ד אות יו"ד, בי"ע אות ט"ו, ויתבאר עוד מזה בסי' קכ"ג אות ט"ו וסי' קכ"ד סעי' יו"ד בס"ד:

מח[עריכה]

מח) [סעיף ח'] בימות החמה אם נסתפק וכו'. אבל אם נסתפק בימות הגשמים אם הזכיר מוריד הגשם אם לאו אינו חוזר למנהג בני ספרד כיון שמזכירין טל בימות החמה ואפי' אם לא הזכיר גשם הרי הוא מזכיר טל דרך לימודו והמזכיר טל בימות הגשמים אינו חוזר כמ"ש סעי' ה' רק לבני אשכנז שאין מזכירין טל בימות החמה אם נסתפק לו גם בימות הגשמים אם הזכיר גשם או לאו צריך לחזור כמ"ש בהגה:

מח) וכתב המו"ק דאין נקרא ספק אלא כששם אל לבו הספק תיכף במקום שהו"ל להזכיר בעודו עומד שם באותו ברכה או לפחות שנפל בספק עודנו עומד באותה תפלה שהו"ל להזכיר בה אבל אם אחר התפלה וכ"ש אם אחר זמן מופלג נכנס ספק בלבו א"צ לחזור יעו"ש:

מט[עריכה]

מט) שם אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם וכו'. וכן אם נסתפק בשאילת מטר כל ל' יום הולך אחר הרגל לשונו, ב"י בשם אהל מועד ד"מ אות ב' לבוש, ט"ז ס"ק י"ג, מ"א ס"ק י"ב, א"ר אות י"ג בי"ד סי' מ"ז ש"ץ דקכ"ט ע"ב קש"ג סי' ט"ז אות ז' זכ"ל אות ת' בי"ע אות ג' חס"ל אות י"ב:

נ[עריכה]

נ) וכתב שם הט"ז דאם שגג או פשע ביום או יומים באלו הל' יום ולא התפלל לא הורע חזקתו לחייבו לחזור אחר ל' יום. וכ"כ הש"ץ דף קכ"א ע"ד יכתב ודלא כהמאמ"ר אות ט"ו שפקפק בדברי הט"ז יעו"ש. וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' י"ד אות טו"ב. בי"ע אות ח' ר"ז או' יו"ד, ודלא כדה"ח אות י"ב, ומזה תבין דלגבי שאלה נמי די בל' יום לבד אע"ג דלא יש בהם צ' פעמים דבתפילות שבת לא יש שאלה דכך יש לפרש דברי חכמים או ל' יום או צ"פ ועיין לקמן אות ז' ודו"ק ודלא כמי שכתב להיפך ובפרט שיש ספק ברכות:

נא[עריכה]

נא) שם עד שלושים יום בחזקת שהזכיר וכו'. מי שהוא ש"ץ קבוע ומחזיר התפלה שחרית ומנחה כל שעברו י"ח יום א"צ לחזור ולהתפלל שהרי בתוך י"ח יום התפלל ץ' תפילות כמנין תפילות של ל' יום, ואם חיסר ש"ץ זה איזה תפילות שלא היה הוא ש"ץ אז נוסיף לו יום או יומים להשלים מנין התפילות שחיסר עד שיעלה לחשבון ץ' מאמ"ר אות ט"ו. ש"ץ שם קש"ג שם אות ח"י בי"ע אות י"ב:

נב[עריכה]

בנ) שם עד שלושים יום בחזקת שהזכיר וכו'. כתב הב"ד סי' מ"ז יש להסתפק מי שטעה ביום הל' והזכיר גשם וחזר והתפלל בלא הזכרת גשם כפי הדין ואח"כ ביום ל"א נסתפק אם הזכיר גשם או לא מה דינו מי אמרינן כיון שכבר התפלל ל' יום בלא גשם הוחזק ואמרינן דהוא בחזקה שלא הזכיר או דילמא דלא אמרינן שהוא בחזקה שלא הזכיר אלא כשהתפלל ל' יום רצופים בלא הפסק אבל כשהפסיק תוך ל' סתר ימים ראשונים וצריך ל' אחרים מיום הטעות ואילך עכ"ל, ולע"ד נראה דמוכרח הוא כצד הראשון שהרי אמרו ז"ל המתפלל ואינו יודע אם הזכיר אם לאו קודם ל' יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שצריך מזכיר כדאיתא בטור וב"י וא"כ משמע בהדיא דאפי' כשהוא בתוך ל' חזקתו להזכיר לאחר שלושים אמרינן מה שצריך הוא מזכיר וא"כ ה"ה בנידון זה אע"ג דביום ל' טעה ביום ל"א אמרינן מה שצריך הוא הזכיר ומן התימה על הבי"ע אות ט' שכתב היפך מזה כצד השני ביעו"ש, אח"כ ראיתי להרב פתה"ד ז"ל אות ו' שגם הוא הקשה על הרב בי"ע ז"ל ופסק כמו שכתבתי וכתב שכן פסק ג"כ הרב אהל יצחק חא"ח סי' א' ומוהרח"א בס' נשמת חיים סי' ז' וגם כתב דלא כהרב עיקרי הד"ט סי' ה' אות ב"ן שכתב דבטעה איזה ימים מהרגלו הא' שלא יעלו בידו וישלים הימים שטעה בהם אלא מיד אחר ל' מהזכרה בחזקת שאמר כהוגן יעו"ש, וכן מה שנסתפק שם ב"ד במי שמכיר בעצמו שאחר ל' לא הוחזק עדיין כתב שם הפתה"ד דמדברי הט"ז מוכח כדעת הרב אהל יצחק ז"ל דבל' יום תלייא מלתא בכל גוונא ודלא כהרב עיקרי הד"ט ובי"ע ז"ל שכתבו דחוזר יעו"ש, אכן מה שנסתפק עוד שם הב"ד במי שיודע בעצמו שכבר הוחזק תוך ל' אם ידון כמוחזק או לא, כתב שם הפתה"ד דלדברי אהל יצחק ולשמת חיים ל' יום לעיכובא ובתוך ל' אם נסתפק חוזר אלא דהרב בי"ע ז"ל כתב דסומך על חזרת הש"ץ ואם הוא ביחיד יתפלל נדבה ויתנה והרב עיקרי הד"ט שם פשיטא ליה בהא נמי דבדידיה משערינן וכיון שראה בעצמו דסגי ליה להרגיל לשונו בציר מל' יום אם נסתפק שוב אינו חוזר יעו"ש:

נג[עריכה]

גנ) [סעיף ט'] אם ביום א' של פסח וכו'. וכ"פ הלבוש, ב"ח, שכנה"ג בהגה"ט אות ב' עו"ת סוף אות י"ב, מ"א ס"ק י"ג, א"ר אות י"ד, נוב"י חא"ח סי' כ"ו, מטה משה, פרח שושן, ש"ץ דף קכ"א ע"ג, קש"ג סי' י"ד אות ט"ז, סי' בי"ע אות י"ג, חס"ל אות א' ר"ז אות י"א, ח"א כלל כ"ד אות ט' והגם דהט"ז ס"ק י"ג והגו"ר כלל א' סי' כ"א והלק"ט ח"א סי' רס"ג חולקים בזה כיון דכן פסק מרן ז"ל וכן דעת כל הפוסקים הנז' דסברי מרנן כוותיה הכי נקטינן:

נד[עריכה]

דנ) שם אם ביום א' של פסח וכו'. וכן ביום שמיני חג עצרת אף שלדידן שמזכרין טל בימות החמה אם הוא מסופק בימות הגשמים א"צ לחזור מ"מ מהיות טוב דבר בעתו מה טוב ועל כגון זה אמרו יש זריז ונזכר או יכפול שם הדף על הספר. וכן יעשה לענין יעלה ויבא באופן שבהגיעו שם זכור יזכיר. חס"ל סוף אות א':

נה[עריכה]

הנ) שם אומר ברכת אתה גבור וכו'. משמע דמתחילין דוקא מאתה גבור. אבל בהגהת סמ"ק סי' י"א משמע דאומר רק רב להושיע משיב הרוח וכו' א"ר או' י"ב. זכ"ל ה"ת על סי' קי"ד. ועיין ב"ח שכתב דאם אומר אתה גבור לעולם ה' עובר על לא תשא והביאו הזכ"ל שם. והחס"ל אות א' כתב דיאמר אתה גבור לעולם עד מוריד הטל ולא יזכיר ה' וכ"כ היפ"ל אות ד' ומ"ש שאילת יעב"ץ סי' פ"א שיזכיר גם ה' והביאו בי"ע או' י"ג עיין עיקרי הד"ט סי' ה' או' כ"א מ"ש על שאילת יעב"ץ הנז' והביאו היפ"ל שם ותמה על הבי"ע שהביא שאילת יעב"ץ ולא זכר מ"ש עליו עיקרי הר"ט יעו"ש ובשלחן שלמה כתב דיתחיל מן מחיה מתים אתה ולא מן אתה גבור שלא יאמר השם לבטלה ואם יבא לשנות הזכרת השם ניחוש שיבא לשנות אח"כ מפני ההרגל גם בתפלה עכ"ד, והביאו מ"ב או' ט"ל. וכ"נ לעשות מי שר"ל צ"ף:

נו[עריכה]

ונ) שם. עד מוריד הטל, ועד בכלל, מ"א ס"ק י"א ואחרונים והוא פשוט. וזהו לפי מנהג ספרד אבל לפי מנהג אשכנז שאין מזכירין טל בימות החמה צ"ל עד מכלכל חיים בסחד ועד בכלל כמ"ש בהג"ה, ועיין בדברינו לשם או' ס"א ואו' ס"ב:

נז[עריכה]

זנ) שם. ל' פעמים וכו'. כתב הד"מ או' ב' וז"ל ויש להקשות היכן למד הר"מ דצ' פעמים יועיל כמו ל' יום שאמר בירושלמי דהרי בל' יום איכא יותר מצ' תפילות דבשבתות שיש ביניהם מתפללים מוספים ואם נאמר דבירושלמי לאו דוקא לענין הזכרה קאי אלא קאי לענין שאלה א"כ ל' יום אינם עולים צ"ע דהא בשבתות אינם מתפללים רק שבע ואפשר ליישב ולומר דבירושלמי קאי אשתיהן ולכך למד הר"ס דל' יום ל"ד קאמר דא"כ בהזכרה הוה יותר מצ' ובשאלה הוי פחות מצ' ולכן סובר הר"מ ז"ל דנקט ל' יום להורות על מנין התפילות שמתפללים כל יום שאין בהם מוסף דהיינו צ' תפילות בשתיהן וכן נ"ל עכ"ל. והביאו מ"א ס"ק י"ב והאחרונים ועיין בדברינו לעיל אות ן':

נח[עריכה]

חנ) שם. צ' פעמים וכו'. והרב ח"ס חא"ח סי' ך' כתב דלכתחלה י"ל ק"א ע"ד מ"ש בחגיגה ט' ע"ב אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו ק"א יעו"ש. והחס"ל אות א' כתב דטוב לומר ק"ג פעמים. צ"פ עד ל' יום ג' תפילות בכל יום. וח' ימי הפסח ח' מוספין וג' מוספין של שלוש שבתות ושני מוספי ר"ח אייר הרי ק"ג עכ"ד. וכ"כ היפ"ל אות ד':

נט[עריכה]

נט) שם. צ' פעמים וכו'. ואם ביום א' של פסח הרגיל עצמו במקצת דרך משל שאמר מ"ה פעמים מוריד הטל שהם כנגד ט"ו יום הנה אחר עבור ט"ו יום א"צ לחזור אם נסתפק, וכן אם אחר שעברו ט"ו יום אמר המ"ה פעמים שוב א"צ לחזור אם נסתפק ש"צ דף קכ"א ע"ג. קש"ג סי' י"ד אות ט"ז. בי"ע אות י"ד שע"ת אות י"ד. מ"ב אות מ"ב:

ס[עריכה]

ס) שם. צ' פעמים וכו'. וה"ה גם לענין שאלת ותן טל ומטר דאם אמר צ' פעמים בחזקה שהזכיר, עו"ת אות י"ב. ונראה שצ"ל מן רופא חולה עמו ישראל עד ותן טל ומטר לברכה ועד בכלל. ולא יזכיר ה' אלא כך יאמר רופא חולא עמו ישראל ברך עלינו את השנה הזאת וכו' משום דלא אפשר בענין אחר דאם יתחיל מואת כל מיני תבואתה וכו' לא מהני דכשיבא בעמידה הוא יתחיל ברכינו כסדר לימודו וכיון שהתחיל דרך לימודו יסיים ג"כ דרך לימודו ולאו אודעתיה אלא צריך להרגיל עצמו בראש הברכה כדי שאח"כ ממילא ילך על הסדר. רק למנהג האשכנזים שנוהגים לומר בין בקיץ בין בחורף ברך עלינו ומשנים השאלה כפי הזמן כמ"ש בטור סי' קי"ז בזה י"ל שיתחיל מואת כל מיני תבואתה עד ותן טל ומטר לברכה ועד בכלל צ' פעמים. וכ"כ מ"ב אות מ' דלמנהג האשכנזים יתחיל מואת כל מיני תבואתה וכו' ועיין בדברינו לקמן ריש סי' קי"ז:

סא[עריכה]

סא) שם. הגה וכן לדידן אם אמר עד מכלכל חיים, ועד בכלל. מ"א ס"ק י"ד והאחרונים. וכן לקמן בהגהה עד מוריד הגשם עד בכלל והוא פשיט.

סב[עריכה]

סב) שם. וכן לדידן אם אמר עד מכלכל וכו'. וכ"כ הלבוש. ח"א כלל כ"ד אות ט' אבל השל"ה דף רנ"ה כתב דדוקא בעשייה דהיינו עקימת שפתיו שאומר צ"פ משיב הרוח בש"ע מסתבר כן, אמנם בשב ואל תעשה דהיינו לומר אתה גבור צ"פ בפסח ולדלג משיב הרוח זה אינו כלום עכ"ד. והביאו מ"א שם. וכ"פ א"ר אות י"ד. מיהו הר"ז או' י"א פסק דלכתחלה לא יעשה כן לסמוך ע"ז אבל אם עשה כן ואח"כ נסתפק אם הזכירו א"צ לחזור. וכ"כ דה"ח אות י"ג:

סג[עריכה]

סג) כתב הא"ר אות א' לישני עפר יוד בשבא. אבל הפתה"ד אות ח' השיג עליו וכתב שעפ"י הדקדוק צ"ל הלמ"ד בחירק והיוד נחה בשקל הכתוב סוד ה' ליראיו וכן למנצח לידותון ולכה לישועתה לנו לידידו שינה וכן רבים. וכן אנו אומרים בתפילת י"ח כי לישועתך קוינו הלמד חירק והיו"ד נחה עכ"ד. וכ"כ הש"ץ דקכ"ב ע"ב דרבים שגו לומר לישני היוד בשבא ואינו כן ע"פ הדקדוק יעו"ש. והביאו הפתה"ד שם:

סד[עריכה]

סד) כתב הטור ברכה ג' אתה קדוש ובה י"ד תיבות כנגד י"ד תיבות בפסוק וקרא זה אל זה וכו' ומלשון זה למד הא"ר ז"ל סוף סי' זה והרב המגיה בש"ץ שם והרב שיח יצחק בחגיגה בקו' תפלת כ"פ דס"ז ע"א דאין לומר בנוסח זה כי אל מלך גדול וקדוש אתה שהרי כתב שאין בה אלא י"ד תיבות וזה לא תמצא כ"א בהשמיט כי אל מלך גדול וכו' יעו"ש, ואנן נמי לא נהגינן לאומרו וכ"כ הרב דברי יוסף סי' ח"ן והב"ד סי' ש"ע. פתה"ד אות ט' ועי"ש. וכ"כ החס"ל אות ה' וכ"כ המחב"ר בסי' קט"ו אות א' וכ"ה ברמב"ם בנוסח התפלה.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון