מחצית השקל/אורח חיים/קיד

מחצית השקל ‏ אורח חיים קיד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) בתפלת מוסף. והא כו' בערבית. ר"ל ניהו דכל ימי החג אין להזכיר דגשמים בחג סימן קללה מ"מ בש"ע שאין צריכים לישב בסוכה ואין הגשמים סי' קללה א"כ יהיה כמו בכל האזכרות כמו יעלה ויבא בר"ח וכדומה שמתחילין בערבית:

ויעשו אגודות כו' וסיים הב"ח וז"ל משא"כ בהזכרת שבת וי"ט ור"ח דאף אותם הנשארים בביתם יודעים ובקיאים להזכי' מה שצריך להזכיר דבר יום ביומו ואין שם אגודות עכ"ל:

והא דלא חשש כן בשאלה. ר"ל שמתחילים בערבית ול"ח לאגודות:

ביום א'. כדאית' רסי' קי"ז דבח"ל מתחילין כו' ס' יום אחר התקופ'. ובא"י ז' חשון:

דצריך להכריז כו'. וה"ט מהני דוקא לדעת רמ"א בסעיף ב'. משא"כ לדעת הרב"י כפי הבנת מ"א ס"ק ב' צ"ל טעם אחר כמ"ש שם:

ועמ"ש רסי' רל"ו. ר"ל לא תיקשי לך א"כ מאי צריך לטעם דאין מתחילין בערבית כיון שאין כולם בבה"כ הל"ל ג"כ ה"ט דצריך לסמוך גאול' לתפלה. לזה כ' ער"ס רל"ו דשם מבואר דמה שהוא צורך תפלה מותר להכריז בין גל"ת ערבית:

(ב) (ס"ק ב) שיכריז כו'. דע דבירושלמי איתא ר' חגי בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. וכ' הרא"ש וז"ל נ"ל דהא קאי אמאי דפריך בירושלמי (הובא במ"א ס"ק א') דה"ל להתחיל בשחרית. וע"ז אמר שאין ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור פי' שיאמר קודם תפלת מוסף בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם והאי א"א בבקר לפי שאינו יכול להפסיק בין גל"ת עכ"ל. ולדבריו צ"ל מ"ש בירושלמי עד שיזכיר ש"ץ ר"ל בקול רם והיינו שיכריז קודם התפלה. אבל ראבי"ה כ' וז"ל אסור ליחיד כו' עד שיזכיר ש"ץ בין בלחש בין בקול רם עכ"ל ופי' הב"ח דס"ל מ"ש בירושלמי אסור כו' עד שיזכיר ש"ץ כפשוטו דאסור ליחיד להזכיר כשעדיין לא עמד הש"ץ להתפלל מוסף דאכתי לא הזכירו ש"ץ אפי בלחש אבל כשעמד החזן והתפלל בלחש ויודעים שהש"ץ יזכיר בלחש אף גם כל העם מזכירים בתפלת מוסף. והמחבר שכ' אסור כו' עד שיכריז ש"ץ אם נא' דס"ל כהרא"ש דצריך להכריז קודם התפלה ולכן כ' המחבר עד שיכריז א"כ תיקשי במאי פליג רמ"א שכ' וי"א שקודם כו' הא גם המחבר הכי ס"ל (ומה"ט באמת הט"ז הגיה דברי רמ"א ע"ש) אע"כ דרמ"א הבין מדברי המחבר מדלא כ' עד שיכריז קודם תפלה וכל' הרא"ש ע"כ כראבי"ה ס"ל דא"צ להכריז קודם התפלה אלא דהרב"י מסבר' דנפשי' כתב ע"צ היותר טוב שיאמר בקול רם תוך התפלה משיב כו' אף דלראבי"ה אפי' מזכיר בלחש סגי מ"מ עדיף שיכריז תוך התפלה בקול רם משיב כו' כדי שלא ישכח שום א'. אבל באמת מצד הדין סגי אפי' הזכיר ש"ץ בלחש:

ומ"ש המחבר בל' אסור כו' לא קאי כ"א על עיקר הדין שאסור ליחיד להזכיר קודם שיזכיר ש"ץ. אבל על מ"ש שיכריז כו' ע"ז לא קאי תיבת אסור כי מה שצריך הש"ץ לו' בקול רם משיב כו' אינו מצד הדין כנ"ל. וכן משמע סוף דברי המחבר שכ' הלכך כו' לפי שאסור כו' עד שיאמר ש"ץ כו' משמע דבאמיר' סגי והיינו אפי' בלחש (וכן הב"ח דייק מל' זה שכ' המחבר עד שיאמר דכראבי"ה ס"ל והקש' דברי הרב"י אהדדי דבתחל' כ' עד שיכריז והיינו כהרא"ש. אבל לדברי מ"א א"ש) אע"כ סוף דבריו שכ' עד שיאמר (והיינו) ר"ל מצד עיקר הדין נקט. וע"ז א"ש מ"ש רמ"א וי"א שקודם כו' שהוא דעת הרא"ש. ודע דלראבי"ה והרב"י העומד בשטתו דס"ל דאינו מכריז קודם התפלה. צ"ל הא דלא מתחילים בשחרית דלדבריהם ליכא הפסק' בין גל"ת וכמ"ש מ א ס"ק א'. צ"ל דס"ל כאידך תי' בירושלמי דאם יזכירו בשחרית מי שלא היה בערב בבה"כ יהיה סבר שהתחילו כבר בערבית וכשאר הזכרת יעלה ויבא וכדומה ובשנה הבאה יזכיר גם הוא בערבית ויהיו שוב אגודות אגודות משא"כ כשרואה שבשחר אין מזכירים ידע דגם בערב לא הזכירו. ור' חגי לא אתי לתרץ קושי' כ"א דינא אמר. וכ' הב"ח דלדעתו ר"ל לדעת הרא"ש ורמ"א העומד בשיטתו. משא"כ לראב"י והרב"י העומד בשיטתו:

וכ"מ סעיף ג' בהג"ה שכתב דהעם אין פוסקים עד מנחה שכבר שמעו מש"ץ שפסק במוסף. אבל במוסף מזכירים אף שיודעים שהש"ץ פוסק בלחש. ועסי' צ' סעיף ט' דבלא"ה ג"כ ראוי להדר בכפר להמתין עד זמן שמתפללים הקהלות כדי להתפלל בשעה שהצבור מתפללים:

(ג) (ס"ק ג) וכן בטל. פי' מנהג ספרדים לו' משיב הרוח ומוריד הטל ביה"ח ר"ל דלדידן לא שייך סיום דברי המחבר אי לא הזכירו ביה"ח אין מחזירים אותו. דהא לכתחלה המנהג כן הוא שלא להזכיר טל ביה"ח. אע"כ דקאי למנהג ספרד שמזכירים טל ביה"ח. והטעם כמ"ש מ"א בס"ק ד'. אך מ"ש מ"א שמנהג ספרד לו' ביה"ח משיב הרוח כו'. צ"ב דא"כ תיקשי מה זה שאמר המחב' תחלת דבריו אם אמר משיב הרוח ביה"ח אין מחזירים הא למנהג ספרד המנהג כן לכתחלה. והיה נלע"ד שב' תיבות משיב הרוח הם ט"ס וצ"ל שמנהג ס' לומ' מוריד הטל ביה"ח. וכמ"ש בהרב"י ע"ש וכן בלבוש. אך הב"ח כ' ג"כ שמנהג ס' לו' משיב הרוח ומוריד הטל ביה"ח:

(ד) (ס"ק ד) אין כו' שיהי' לברכ'. ומה"ט מזכירים בספרד אפי' ביה"ח. ובני אשכנזים שואלים בימות הגשמים טל: עס"ס רצ"ד כנ"ל:

(ה) (ס"ק ה) ששמעו כו' ע"ד שאחז"ל כו' במס' תענית דף י"ט. ולקמן סי' תקע"ז ע"ש בטור:

(ו) (ס"ק ו) ואפי' כו' דמ"מ כו' ר"ל ניהו דלקמן סי' קי"ז מבואר דכה"ג שואלים ותן טל ומטר בשומע תפלה היינו דוק' לשאול על המטר כיון שהם צריכים לו. אבל לא מזכירים דהזכרה הוא שבח וכיון דאין בו צורך לכל העולם אין ראוי להזכירו בשבח:

(ז) (ס"ק ז) טל כו' מ"מ שבח הוא. ר"ל והוא מעין שבח של גשם (ועיין בט"ז סי' קי"ז ס"ק ג') משא"כ בשאלה דקי"ל בסי' קי"ז אם לא שאל מטר אלא אמר ותן טל לברכה מחזירים אותו אף ששאל טל. ה"ט כיון דגשמים לפעמים נעצרים ולכן צריכים להתפלל עליהן ולכן לא מהני מה ששאל הטל דעכ"פ צריך לשאול מטר הצריך. ועיין בהרב ב"י בשם הר"ן טעם השינוי בהזכרה ושאל' בטל ומטר:

(ח) (ס"ק ח) יאמר כו' מצוין בטעות וכצ"ל ונזכ' קודם שהתחיל ואתה קדוש:

דוק' בדברים כו'. וכמ"ש סי' רצ"ד סעיף ד':

(ט) (ס"ק ט) שטעה כו' אבל טעה באמצע כו' עסי' קכ"ז וסי' קנ"ט: ועמ"ש סי' ס"ד בשם הרמב"ם:

(י) (ס"ק י) לדידן. פי' לדידהו ר"ל בני ספרד שאומרים ביה"ח מוריד הטל ליכא לאשכוחי האי דינא דכל שלשים יום אם נסתפק אי אמר מוריד הגשם מחזירים אותו דהוא בחזקת שאמר כמו שנהג א"ע בימה"ח מה בכך אפי' אמר כמנהגו ביה"ח עכ"פ או' מוריד הטל. וא"כ אפי' לא אמר מוריד הגשם יצא כמ"ש סעי' ה' משא"כ לדידן דביה"ח אין מזכירים. לא טל ולא גשם. לכן תוך ל' יום אמר כמנהגו ולא הזכיר לא טל ולא גשם ולכן מחזירים אותו:

(יב) (ס"ק יב) ג"פ כו' לכן נקטי' מילת' מציעתא. ר"ל כיון דנתן הירושלמי (שממנו נובע דין זה של שלשים יום) שיעור שלשים יום בין להזכרה ובין לשאלה והטעם בשניהם שוה שבהמשך זמן ל' יום נתרגל לשונו ואין שיעוריהם שוה דהיינו בהזכרה הוא יותר מצ' פעמים ובשאל' הוא פחות מצ' פעמים. וכיון דתלה הדבר בהרגל לשונו ראוי להיות שיעור הזכרה ושאל' שוה ע"כ צ"ל דנקט ירושלמי שלשים יום שאין בהן תפלות מוסף וג' תפלות בכל יום א"כ שיעור הזכרה ושאלה שוה דהיינו צ' פעמים דלא מצינו בירושלמי דקאי אשאלה ולא מיירי רק בהזכרה וא"כ אין ראייתו ראיה ונקטו דברי הירושלמי כפשטן שלשים יום עם תפלת מוספים שבתוכן:

וכן בשאלה ר"ל דגם בשאלה בעי' יותר מצ' פעמים כמו בהזכרה טעמן שוה שעד"ז נתרגל לשונו. וא"כ בשאל' לא סגי בשלשים יום:

(יג) (ס"ק יג) ה"ה כו' כדאמרי' בגמ' במס' ב"ק דף כ"ג ע"ב דתנן אין השור נעשה מועד לשלם נזק שלם אא"כ נגח ג"פ בג"י זה אחר זה ויליף לה מקרא. ואם נגח ג"פ ביום א' סבירא ליה לר"י דאינו מועד ור"מ ס"ל דהוי מועד. ואמר טעמ' דאיכ' ק"ו ריחק נגיחותיו דהיינו בג' ימים הוי מועד כ"ש קירב נגיחותיו ביום א' הרי דע"י קירוב הדבר נתרגל יותר ומועד להזיק וה"ה הכא דנתרגל יותר בקרוב אמירתו צ' פעמים ביום א':

דדוק' ג' מתים כו'. דאמרי' במסכת תענית דף כ"א עיר שיש בה חמש מאות רגלי ומתו בה ג' אנשים בג' ימים זאח"ז הוי דבר וחייבים להתענות ואמרו שם שאירע שמתו ג' אנשים ביום א' וגזר ר"נ בר חסדא תענית. וא"ל ר"נ בר יצחק כמאן כר"מ דאמר ריחק נגיחותיו כו' ולכן קי"ל לקמן סי' תקע"ז דג' מתים ביום א' לא הוי דבר וע"כ משום דקי"ל כר"י ואיך הביא כאן ראיה מר"מ:

דש"ה כו' תונבא ר"ל בשור המועד:

משונ' וצ"ל דר"נ ב"י במס' תענית דא"ל לר"נ בר חסד' כמאן כר"מ ע"כ דימה שני הסברות להדדי וכיון דר"מ ל"ל במועד סברת תונבא. ה"ה די"ל בדבר סברת אויר משונה: וה"ה די"ל כן בהא דאמרי' בב"ק דא"ל ר"י לר"מ זבה תוכיח שרחק' ראיותי' דהיינו בג' ימים טמאה וקרבה ראיותיה דהיינו ג"פ ביום א' טהורה. ה"ל להקשות לנפשיה דהא גם ר"י מודה דדוקא במקום דאיכ' סברא כגון תונב' ע"כ צ"ל דגם בזב' יש סברא כמו תונב' ודימה ר"י סברת זבה לסברת תונבא בנגיחה:

(יד) (ס"ק יד) עד כו' ועיין בשל"ה סוף הל' תפלה שחולק בזה. ר"ל דוקא או' בש"ע צ' פעמים שיתרגל עי"ז לו' משיב הרוח מהני אבל אי אומר ביום א' של פסח צ' פעמים ולדלג משיב הרוח כיון דהוי שב ואל תעשה לא נתרגל בזה עד שישהה שלשים יום ע"ש:

והט"ז כ' בס"ס זה דאם שגג או נאנס או פשע באיז' יום מאלו שלשים יום שלא התפלל כלל נראה דלא הורע חזקתו ואינו צריך להשלים אותו יום ע"ש ולדעת הג"מ ומ"א שהסכים עמו דבעי' מנין סך התפלות שמתפללים בכל ל' יום ודאי דלית' לדינו של ט"ז. ואף גם לדעת רמ"א יש לפקפק בדין של ט"ז דעכ"פ צ' תפלות בעי'. ומיהו אם טעה בתוך הל' יום והתפלל כמנהגו ש"ע כגון בימות החורף אחר ש"ע טעה תוך ל' והתפלל תפלה א' או שתים ולא הזכיר משיב הרוח כו' נסתפקתי אם י"ל דהימים הראשונים יפלו וצריך ל' יום חדשים דע"י טעותו סתר הרגל ימים הראשונים דהא מדמי לה לשור המועד ובמועד אם נגח יום א' וביום שאחריו לא נגח ועוד נגח פ"א וביום שאחריו אעפ"כ אינו מועד דנגיחה ראשונה אינה מצטרפים כיון דבנתי' ראה שוורים ולא נגח ועיין בב"ק דף ל"ז וה"ה הכא ויש לחלק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.