כף החיים/אורח חיים/קג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח וכו'. היינו שלא לדעתי כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ד מה"ת דין י"א:

ב[עריכה]

ב) שם ימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל, משמע שתיכף לאחר שיכלה הריח חוזר למקום שפסק ומתפלל וא"צ לומר רבון העולמים יצרתנו וכו' והטעה כמ"ש ב"י בשם תה"ד דלא נתקן נוסח זה אלא במרחיק ממעמדו שאז מורגש וגראה בושתו יעו"ש, והביאו מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סעי' ב' וכ"כ פרישה אות א' לדעת הטור, וכ"כ המו"ק וכ"כ המאמ"ר אות ד' אלא שכתב ט"א ולא כטעם הפרישה יעו"ש, מיהו הא"ר אות א' כתב בשם ס' צל"ד דגם בזה יאמר הרבון יעו"ש, ונראה כיון דיש בזה מחלוקת הפו' שב וא"ת עדיף שלא להפסיק בתוך התפלה, ואח"כ ראיתי שכ"כ המקה"ש סק"ה, וכ"פ קיצור ש"ע סי' ח"י אות י"ז:

ג[עריכה]

ג) שם ימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל, כתב הב"ח דאם שהה כ"כ בעטושים ובריח הנודף מאותן רוחות ועטושים כדי שיגמור את כולה חוזר לראש ע"ב, משמע דדוקא אם היו כל השהיות מחמת אונס העיטושים וריח הנודף ויש בהם כדי לגמור את כולה חוזר לראש אבל אם יש בשהיות אלו ששהה מרצונו אינם מצטרפות עמהם וא"צ לחזור לראש, וכ"כ המ"א סק"א דאם לא היה כל ההפסק מחמת אונס חוזר למקום שפסק ואפי' שהה כדי לגמור את כולה. וזהו לפי דברי הטור והרמ"א ז"ל בד"מ סי' ס"ה שאין מחלקין בין ק"ש לתפלה אלא בין אונס לרצון שאם היתה השהייה מחמת אונס חיזר ואם לאו אינו חוזר כיעו"ש, אבל לפי דברי מרן ז"ל אין לחלק בין אונס לרצון אלא בין ק"ש לתפלה דבק"ש בכל ענין אינו חוזר ובתפלה בכל ענין חוזר כמבואר בב"י סי' ס"ה וסי' ק"ד יעו"ש, וכ"כ הפר"ח או' ב' ומחה"ש או' א' ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ה אות ג' ויתבאר עוד לקמן בס"ד בסי' ק"ד אות כ"ח יעו"ש:

ד[עריכה]

ד) ולסברת האומרים דבעינן דוקא השהייה מחמת אונס אם חשיב ההליכה ואמירת רבון העולמים מחמת אונס או לא נחלקו בו הפי' דמדברי הב"ח שהבאנו לעיל באות הקודם משמע דלא חשיב מחמת אונס וכ"כ הא"ר אות ד' והפרמ"ג בא"א אות א' ע"ש הב"ח, וכ"מ מדברי הפר"ח אות ב' אבל הא"ר שם כתב דמדברי הרמ"א משמע דחשיב מחמת אונס, וכ"כ המאמ"ר אות ג' דכיון דצריך נהרחיק ולאומרו מן הדין ואינו תלוי ברצונו אלא מכח ההפחה צריך הוא זה חשיב מחמת אונס יעו"ש:

ה[עריכה]

ה) [סעיף ב'] ואינו יכול להעמיד עצמו, משמע הא יכול להעמיד עצמו צריך להעמיד עד גמר התפלה, והטעם כתב ב"י בשם תה"ד משום דלא חיישינן לבל תשקצו אלא כשמשהא לגדולים או לקטנים אבל להפחה בעלמא לא אסרו, וכ"כ הלבוש עו"ת אות ב' מ"א סק"ד א"ר אות ו' סי"ב אות ב' ר"ז אות ב' יעיין לעיל סי' צ"ב סעי' ב' ובדברינו לשם אוח ח' ומיהו בס"ח סי' תתקי"ח כתב דיש סכנה אם יעצור ההפחה ולא יוציא אותו החוצה דעושה לו הרוח כאב הלב ויהיה מסוכן ב"מ, והביאו היפ"ל אות ג' יעו"ש ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם שיש בא לו הרוח ע"י חולי וזה מזיק לו אם לא יוציאו ויש שבא מחמת הרגל וזה אינו מזיק, וכשלובש תפילין אסור להפיח כמ"ש לעיל סי' ל"ז סעי' ב' ועיין בדברינו לסי' ל"ח אות ה':

ו[עריכה]

ו) שם הולך לאחריו ד"א וכו'. כדי שירחיק עצמו ממקום שכינה וזה לא יהיה בהרחקה אמיתית אלא לאחריו, ב"י בשם מהרי"א, וכ"כ הלבוש, אבל ה"ר יונה כתב מפני שצריך שיהיו פניו כנגד המקום שהתחיל להתפלל ואם היה מהלך לפניו היה מניחו לאחריו ודומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו והביאו ב"י וכתב לפי דבריו הדבר פשיט דלצדדים כיון שאין פניו מכוונים כנגד המקום שהתחיל להתפלל ממש דומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו עכ"ל, ומע"מ פ' מי שמיתו אות ל' כתב דלפניו אסור דהוי כמו איתם ששלחו זמורה אל אפם כנז' ביחזקאל, והביאו א"ר אות ב' ואם א"א לאחריו שיש נהר ילך לצדדין, א"א אות ב' ועיין דברי מנחם בהגב"י אות ב':

ז[עריכה]

ז) שם, הולך לאחריו ד"א וכו'. וא"צ לדקדק בזה אם יעקור רגל ימין תחלה או שמאל, פתה"ד או' ב':

ח[עריכה]

ח) שם ואומר רבון העולמים וכו'. בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר ע"י הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע, רש"י ברכות כ"ד ע"ב, מ"א סק"ג, וכתב שם המ"א דדוקא הרוח תשוב הפסק אבל ההליכה אין חשוב הפסק כ"כ כמו הדיבור כמ"ש סי' ק"ד סעי' ג' ור"ל לכך כתב רש"י ז"ל טעם אמירת רבון וכו' מפני הפסקת הרוח ולא מפני הפסקת ההליכה מפני שההליכה לא חשיבה הפסק כ"כ, ועיין מחה"ש:

ט[עריכה]

ט) שם, ואומר רבון וכו'. והא דבהיו המים שותתין על ברכיו הכתוב לעיל סי' ע"ח לא תיקנו לומר רבון וכו' כתב ב"י בשם ה"ר יונה שהטעם מפני דגבי מים שותתין על ברכיו אגלאי מילתא דפושע הוא מעיקרא דצריך לנקביו היה מתחלה ולא נבדק והאי רבון העולמים יצרתנו וכו' לא נתקן אלא כמבקש להתעטש שהוא אנוס בו והיינו דאמרינן ביה גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתנו להודיע שאנוס היה ואינו יכול ליזהר ממנו עכ"ד, וכ"כ הלבוש, פרישה אות ג':

י[עריכה]

י) שם, וחוזר למקומו, וי"א שחוזר למקומו תחלה ואח"כ אומר רבון וכו' טור, וכן דעת הב"ח, א"ר אות ג' ח"א כלל כ"ה אות ג' קיצור ש"ע סי' ח"י אות י"ז, מיהו הרב הלבוש כתב כדברי מרן ז"ל וכ"כ הסו"ב במק"ח אות א' וכן הסכים המאמ"ר אות ב' וכתב דלא כהב"ח והא"ר יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ב' קש"ג סי' י"ב אות ל"ג בי"ע אות מ"ב, חס"ל אות א':

יא[עריכה]

יא) שם, וחוזר למקומו, והטעם כתב מהרי"א ז"ל מפני שצריך שיחזור למקום שהתחיל להתפלל שהרי צריך שיהיה מקום מיוחד לתפלה עכ"ד, והביאו ב"י וכתב עליו וז"ל ואני אומר דאפי' לדברי מי שסובר שלא אמרו אלא שצריך להיות לו בהכ"נ מיוחד אבל לא בעי מקום מיוחד להתפלל בו וכמ"ש בסי' ץ' שאני הכא שהתחיל כבר להתפלל וכבר קבעה השכינה מקום שם וכשבקש להתעטש נתרחק ממקום שכינה ולכן צריך הוא לחזור למקום שקבע לשכינה ולסיים שם תפלתו עכ"ל, וכ"כ הלבוש, ל"ח פ' מי שמיתו אות ק"ל, פרישה אות ב' ר"ז שם:

יב[עריכה]

יב) שם הגהה, י"א דכל זה מיירי כשמתפלל בביתו וכו'. כ"כ ב"י בשם התה"ד ואע"ג דסיים שם התה"ד דקשה הדבר מאד לבדות חלוקים מן הדעת שאינם רמוזים בתלמוד ופסק הגאונים מ"מ האחרונים ז"ל הסכימו לזה דבצבור א"צ להרחיק ד"א וגם לא יאמר רבין וכו' לבוש ל"ח שם או' ק' כ"ט ב"ח, סו"ב במק"ח אות א' ר"ז שם, ח"א שם, סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח אות מ"ב, חס"ל אות א' קיצור ש"ע סי' ח"י אות י"ז:

יג[עריכה]

יג) שם, וגם לא יאמר הרבון וכו'. דכשאין מרחיק אין ניכר בושתו וכלימתי ב"י בשם התה"ד מ"א סק"ה, ועיין בדברינו לעיל אות ב' מיהו השל"ה דף רנ"ב ע"א כתב כיון שהתה"ד בעצמו כמסתפק בזה שכתב דשמא לא נתקן אלא במרחיק ממעמדו וכו' מי שקראו כך יהרהר בלבו הנוסח דרבון יעו"ש, והביאו מחה"ש סוף סי' זה, סו"ב או' ג' ח"א שם, חס"ל שם, והבי"ע שם כתב דגם המתפלל בביתו שחוזר לאחוריו ד"א ואומר רבון וכו' לאו דוקא אומר אלא יהרהר אותו, ונראה דכן יש לנהוג כדי שלא להפסיק בתפלה:

יד[עריכה]

יד) [סעיף ג'] המתעטש בתפלתו וכו'. פי' רש"י מפיח בקול והביאו מע"מ פ' מי שמתו או' א' וכתב שר"ל דוקא ע"י שמפיח בקול שנתבייש מהשומעים אבל כשהפחה יוצאת ממנו בלא קול שאינו מתבייש אין זה סי' רע לו, ומ"מ ודאי דאין חילוק בין יש שומעים ואין שומעים שכיון שהפחה היא בקול בדרך שיכול להתבייש בו הרי הוא הסי' של הרע עכ"ד, מיהו המ"א סק"ו חולק וכתב דלא יש חילוק ואפי' אם מפיח בלא קול צריך להרחיק לאחריו יעו"ש, וכ"כ ר"ז או' ג' אמנם הנו"ש או' ד' הסכים לדברי המע"מ וכתב ליישב מה שהקשה המ"א יעו"ש, ונראה כיון דיש פלוגתא בזה שב וא"ת עדיף כדי שלא להפסיק בתוך התפלה, וע"כ אם לא הפיח בקול א"צ להרחיק לאחוריו ד"א ולומר הרבון וכו':

טו[עריכה]

טו) שם מלמטה סי' רע לו, שנראה כאלו נדחה מהשכינה שמרמזים לו שירחיק ממנה לבוש:

טז[עריכה]

טז) שם מלמעלה סי' יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושים לו נחת רוח מלמעלה גמרא ברכות כ"ד ע"ב והביאה הטור והלבוש, ופי' רש"י כשם שעושים לו נחת רוח, מלמטה שהעיטוש נחת רוח לאדם כך עושים לו נחת רוח מלמעלה, מן השמים למלאת שאלתו:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון