מחצית השקל/אורח חיים/קג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) (ס"ק א) וחוזר כו' דאם היה מתפלל מיד ר"ל לאחר שכלה הריח. דעד שיכלה הריח הפסי' מחמת אונס אבל אחר שכלה הריח מה ששהה ברצונו לא הוי אנוס א"כ מה ששהה מחמת אונס לא הוי כדי לגמור כלה:

ולכן א"צ לחזור אלא למקום שפסק. והיינו לדעת רמ"א לעיל סי' ס"ה שכ' שכן גם המנהג דאין חילוק בין ק"ש לתפלה אלא שיש חילוק אי שהה כ"ל כלה מחמת אונס אז צריך לחזור לראש אם לא היה מחמת אונס א"צ לחזור כ"א למקום שפסק אבל לדעת הרב"י שם דס"ל דאין חילוק אם השהייה היה מחמת אונס או לא אלא החילוק בין ק"ש לתפלה דבק"ש בכל ענין א"צ לחזור לראש ובתפלה אפי' היה השהייה שלא מחמת אונס צריך לחזור לראש א"כ לית' למ"ש מ"א פה ולהרב"י אם שהה כ"ל כלה צ"ל לראש כיון דהכא בתפלה קיימי':

(ב) (ס"ק ב) לאחוריו כו' דכשיחזיר פניו יהיה נראה כו' ומה"ט כ' הרב"י דגם לא ירחיק לצדדים וז"ל הדבר פשוט דלצדדים כיון שאין פניו מכוונים נגד המקום שהתחיל להתפלל ממש דומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו עכ"ל:

(ג) (ס"ק ג') ואו' כו' אבל ההליכה מה שהוצרך לילך אחריו ד"א לא חשוב כ"כ הפסק כדיבור לכן אף שכבר הפסיק בהליכה לא היה ראוי להתיר לו אמירת הרבון שהוא יותר הפסקה לכן הוצרך רש"י לו' דמופסקת ועומדת מצד הרוח שיצא והפסק זה שוה כמו דיבור:

כמ"ש סי' ק"ד ס"א שכ' שאם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדיבור הרי דהליכה להטות מן הדרך עדיף ואינו הפסק כ"כ כמו הדיבור גם במ"א ס"ק ג' שם כתב דלא מצינו הליכה שנקר' ההפסקה בשום מקום:

(ד) (ס"ק ד) א"צ להרחיק כו' שלא להפיח ואייתי ת"ה שם ראיה מל' הרמב"ם שהוא כלשון המחבר שכ' ביקש לצאת ממנו רוח כו' ואינו יכול להעמיד עצמו כו' משמע דאם יכול לעמוד עצמו שרי להעמיד עצמו:

דכמה סבי איעקר כו' ביבמות דף ס"ד ע"ב:

לאיסור דרבנן. היינו איסור דבל תשקצו דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת דרבנן וכדלעיל ס' י"ג:

בשם הרשב"א דשרי להעמיד עצמו מעשיית צרכיו:

כ"ש להעמיד א"ע מלהפיח דאין בו כ"כ איסור דבל תשקצו. וכמ"ש ת"ה שם ואע"ג דמ"א כ' לעיל סי' צ"ב איפכ' וז"ל אפשר דאף ת"ה לא אסר אלא בעיטוש כו' אבל בעשיית צרכיו מודה להרשב"א עכ"ל לא כתב שם כן אלא דרך אפשרות דאפשר כן דעת ת"ה כדי להשוותו עם הרשב"א וכמ"ש הפוסקים בכמה דוכתי דעדיף ליישב דעת הפוסקים אף אם הוא דרך דוחק מלעשות פלוגת' ביניהם אבל המ"א אליב' דנפשיה ס"ל הסבר' להיפוך וכמ"ש כאן וכנראה מפשטות לשון ת"ה וע"ש וגם במ"ש לעיל סי' צ"ב בדברי מ"א:

(ה) (ס"ק ה) וגם לא כו' דכשאין מרחיק כו' ומה"ט כתב הפרישה דבסעיף א' דביצ' ממנו הרוח לאנסו שלא במתכוין דלא הרחיק ד"א שא"צ לו' הרבון דלא כמ"ש בספר א"ר וגם אי הוי מחלוקת הפוסקים וכמ"ש בספר א"ר ראוי להיות שב ואל תעשה שלא לו' הרבון שלא להרבות בהפסקה אף שבלא"ה התפלה מופסקת ע"י הרוח:

(ו) (ס"ק ו) המתעטש כו' וצ"ע מ"ש אף שהל"ח נתן שם טעם דכשמפיח בקול שניכר בושתו לשכניו אז הוי סי' רע דנראה דמן השמים רצו לביישו ואפי' התפלל בביתו מ"מ כיון דהפיח בקול ואלו היו שם בני אדם היה מתבייש כבר נראה דמן השמים הראוהו שראוי להתבייש משא"כ כשמפיח בלא קול מ"מ לא מסתבר למ"א ה"ט אלא ס"ל הטעם כמ"ש במסכת סוכה גשמים בחג סי' רע שדומה לעבד שמוזג כוס לרבו ושופך לו על פניו אי אפשי בשימושך ה"ה הכא כיון דע"י הרוח צריך להפסיק מתפלתו מראי' לו מן השמים שאין חפצים בתפלתו וא"כ אין לחלק בין בקול בין בלי קול:

ובדפוס לובלין כו' מפיח בקל כצ"ל. וחסר הוי"ו בין קו"ף ללמ"ד:

דאית' התם ברכות דף כ"ד וא"ר חנינא אני ראיתי את ר' שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו כו' ופריך והא תניא המגהק ומפהק ה"ז מגסי הרוח והמתעטש בתפלתו סי' רע לו בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא כאן לאונסו וכאן לרצונו אלא עיטוש אעיטוש קשיא ומשני כאן מלמעלה וכאן מלמטה ועיטוש דרבי הוי מלמעלה עכ"ל הגמר':

ולזה פירש"י מלמטה מפיח בקל כצ"ל:

וכן עיקר. ר"ל דאין חילוק בין מפיח בקול או בלא קול בכל ענין הוי סי' רע דלא כל"ח:

דר' הפיח בלא קול וגם ר' מיירי מלמטה כס"ד דמקשן:

דא"כ מנא ידע ר"ל ר' חנינא שהעיד שנתעטש:

ל"ל לת"ה לדחוק כו' שבסי' ט"ז שאל וז"ל הא דאמרי' כו' ביקש להתעטש מרחיק ד"א כו' ויאמר רבון כו' והנה לא ראינו בזמננו אפי' מהמדקדקים במעשים שנהגו לעשות כך ואע"פ שכמעט א"א הוא שלא אירע להם ושלא נצטרכו לכך שאם היו עושים כך צריכים לעקור כו' וזה היה נראה לרב"י כו' עכ"ל א"כ ע"כ אפי' אם הפיחו היה בלא קול דאי בקול מה צריך להוכיח במ"ש ואע"פ שכמעט א"א הוא שלא אירע להם כו' אע"כ אפי' בלא קול צריך להרחיק וא"כ הדרא ק"ל דה"ל למימר דר' מיירי בלי קול אע"כ דגם בלי קול סי' רע לו דלא כל"ח. ובשל"ה בעניני תפלה וקריאה בס"ת כתב ע"ד ת"ה שהביא רמ"א דברבים א"צ להרחיק וגם לא יאמר הרבון. דמ"מ יהרהר בלבו הרבון. וז"ל אף דהרהור כדיבור דמי מה בכך יהרהרנו במרוצה עכ"ל:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.