כף החיים/אורח חיים/קד

כף החיים ‏ אורח חיים קד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לא יפסיק בתפלתו וכו'. ואסור לגעור בפיו בתינוק השוחק אף דמטרידו בתפלתו, הרב מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ס' וכ"כ מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' ח' אבל מותר לרמוז בידו כדי שישתוק התינוק, מהר"ם ן' חביב בתשו' הנ"ז וכ"מ מדברי מהר"י מולכו בתשו' הנ"ז ברכ"י אות א' ואות ב' ש"ץ דף קי"ב ע"א, שע"ת אות א' חס"ל אות ד' בן א"ח פ' משפטים אות ז' וכתב השע"ת שם ונראה דאדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו מחמת טרחה דצבורא ומחשבה זו מטרידתו בתפלתו מותר לו לרמוז לש"ץ שיתפלל כדרכו ולא ימתין עליו וכתינוק שוחק ומטרידו דמי:

ב

ב) אם כבר עשה אופן שישתוק התינוק ועודנו שוחק ומטרידו ירחיק עצמו ממנו ולא ידבר, מהר"י מולכו בתשו' הנז' ברכ"י אות ג' ש"ץ שם שע"ת שם, חס"ל שם בן א"ח שם:

ג

ג) וכתב המחב"ר אות א' דאם תינוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים ומטרידים אותו יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם, והב"ד הש"ץ שם ואע"ג דהראיה שהביא שם המחב"ר ע"ז כתב עליה דיש לדחות מ"מ טעמא דמסתבר הוא דיותר טוב להשתיקם בתנועת הקול משיטרד בתפלתו או יצטרך להרתיק עצמו מהם, וכן פסק אותו הרב הנז' להלכה בספרו קש"ג סי' י"ב אות ט"ל, וכ"כ החס"ל שם בן א"ח שם:

ד

ד) שם ואפי' מלך ישראל וכו'. ואע"ג דבק"ש פוסק מפני יראת מלך בתפלה אינו פוסק היכא דליכא סכנא דילפינן לה מקרא ודברת בם ולא בתפלה, ב"ח ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ו אות יו"ד:

ה

ה) שם, אבל מלך או"ה וכו'. לאו דוקא למלכי או"ה פוסק אלא אפי' לאנס בעלמא פוסק ב"ח, והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' עט"ז או' א' וכ"כ הרמב"ם פ"ו מה"ת דין ט':

ו

ו) שם, אבל מלך או"ה וכו'. פי' רש"י ז"ל שלא יהרגנו וכ"כ הרמב"ם שם, וכ"כ המ"א סק"א דמתירא שמא יהרגנו אבל משום הפסד ממון אין לו להפסיק והביאו הסו"ב או' א' מיהו הרב מט"י או' א' השיג על דברי המ"א הנ"ל וכתב דאין חילוק במלך או"ה ובין שבא על עסקי ממון בין שבא להרגו צריך להפסיק מפני שאדם מועד לעולם וחשודים הם העכו"ם על ג' עבירות והוי כדין עקרב דלקמן ס"ג יעו"ש, ור"ל בין שיבא לקונסו ממון ובין שיבא לקונסו להרגו אם לא יפסיק צריך להפסיק דחיישינן שמא יבא להרגו אח"כ, וכ"כ המחב"ר או' ב' וז"ל מדאמרו סתמא בש"ס וכו' משמע דהגם דנראה דמלך או"ה לא יהרגנו וירא על עסקי ממון יפסיק וכן ראיתי שכתב הרב מהרי"ע בס' מט"י הנד"מ ממש ודלא כהמ"א והרואה יראה דלשון מהרי"ע בס' מט"י הנר"מ ממש ודלא כהמ"א והרואה יראה דלשון מהרי"ע הנז' מגומגם ואין להאריך עכ"ל, והב"ד הש"ץ דקי"א ע"ב, וכבר בארנו דברי מהרי"ע הנז' ואמנם גם דברי המ"א יש לפרש כן והוא מ"ש אבל משום הפסד ממון אין לו להפסיק היא אם בודאי ברור לו ובטוח שאינו הורגו אלא דוקא מפסידו ממון וכגון שיש חק במלכות שאינם הורגים כ"א מי שנתחייב בדין כמו עכשיו שיש מלכיות שיש להם חק זה אבל אה"נ אם יש חשש לאחר שיקנסו ממין יחזור ויקנוס הריגה גם המ"א מודה שיפסיק, וזהו שציין לסעי' ג' ולסי' ק"ח ס"ו סעי' ח' לומר דדוקא אם ברור לו שלא יש כ"א הפסד ממון כמו בסי' ק"ח אז לא יפסיק אבל אם יש חשש סכנה כמו בסעי' ג' גבי עקרב פוסק, וציין לס' צ"ב דשם כתב בסק"ב בשם סמ"ג דאין להפסיק בתפלה כ"א ביש חשש סכנת נפשות יעו"ש, ומשמע הא בשביל הפסד ממון יהיה מה שיהיה אין להפסיק, והטעם נ"ל אע"ג שכתוב בססי' תרנ"ו דבשביל מצוה אין לבזבז יותר מחומש י"ל דשאני הכא מפני שכבר התחיל להתפלל והרי הוא כעומד ומדבר לפני המלך ואין כבוד להפסיק דיבורו לפני המלך מפני הפסד ממון ואפי' יהיה מה שיהיה רק ביש חפש סכנה הקלו, ועיין פרמ"ג א"א ומחה"ש או' א' ורו"ח או' א' וסי' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' מ"ח ודו"ק:

ז

ז) כל שיש חשש סכנה בדבר חייב מן הדין להפסיק ואין ללמוד ממעשה דאותו חסיד שהביאו בש"ס (ברכות ל"ב ע"ב) עם ההגמון ואין לבטוח, מט"י שם, מחב"ר או' ג' ש"ץ שם:

ח

ח) והיכא דאיכא הפסד ממון אם ישתדל להתפלל עם הצבור אינו חייב מן הדין להפסיד ולא אמרו רק שלא לעבור זמן התפלה בשביל הפסד ממין, יד אליהו סי' ז' ועי"ש שהביא כמה ראיות ע"ז יעו"ש, רו"ח או' א':

ט

ט) שם, דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה וכו'. כגון שיאמר סלח לנו אבינו כי מוחל וסולח אתה בא"י וכו' וכן כולם, ח"א כלל כ"ה או' א':

י

י) שם, יקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך וכו'. משמע דאם אפשר לו לקצר יותר טוב משיטה מן הדרך, וכ"כ הב"ח גבי הא דלקמן היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון וכו' וכ"כ העט"ז או' ב' א"ר או' א' מיהו לפי מ"ש לקמן או' כ"א שי"א דהליכה לצורך לא והוי הפסק נראה דאדרבא יותר טוב שיטה מן הדרך מלקצר, וכ"נ דעת הפרמ"ג בא"א או' ב' וכ"מ ממ"ש לעיל סי' ק"א או' ט"ז יעו"ש:

יא

יא) שם ואם א"א לו יפסיק, פי' שישאל בשלומו מפני הסכנה, עו"ת או' א' והלבוש כתב ומשיב שלום, וכ"כ הרא"ש ורמזי"ם, ואולי דמודים כשיש סכנה אם אינו שואל דמותר אלא דס"ל דמסתמא אין סכנה כשאין שואל כיון שעומד בתפלה, א"ר או' ב':

יב

יב) [סעיף ב'] היה מתפלל בדרך ובאה בהמה וכו' ומיהו לכתחלה צריך לזהר שלא יתפלל במקום שאפשר שיבא לידי הפסק באמצע התפלה, ועיין לעיל סי' ץ' סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

יג

יג) שם, יטה מן הדרך וכו'. עיין בדברינו לעיל או' יו"ד:

יד

יד) שם, ולא יפסיק, פי' לא יפסיק בדיבור לומר לאחר שיכה במקל לבהמה שלא תבא כנגדו ולגעור בקרוני שלא יבא כנגדו בקרון או כיוצא בזה להציל עצמו בדיבור, ב"ח:

טו

טו) שם, יטה מן הדרך ולא יפסיק, מיהו אם אפשר לרמוז לאחר ביד או בקול לעשות לו תנועה למנוע הבהמה שלא תבא כנגדו וכן לקרונו שלא יבא כנגדו יעשה דזה יותר טוב משיטה מן הדרך כמש"ל או' אב"ג:

טז

טז) שם, אבל בענין אחר אין לצאת ממקומו וכו'. וההיא דרבי עקיבא (ברכות ל"א ע"א) כשהיה מתפלל ביני לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו וכו' בתחנונים שלאחר התפלה היה, כן פירשו הר' יונה והרא"ש פ' אין עומדים אעפ"י שלא נראה פי' זה בעיני התוספות, ב"י, עו"ת או' ג' וכ"כ מ"א סק"ב, א"ר או' ג':

יז

טוב) שם, אא"כ היא בתחנונים וכו'. ושלא לצורך אסור לזוז ממקומו עד שיפסע ג' פסיעות, מ"א שם, ר"ז או' א' בי"ע או' ן':

יח

חי) שם, אא"כ הוא בתחנונים וכו'. ולאחר שסיים הש"ץ התפלה שאומרים אבינו מלכינו אין איסור אם עקר רגליו למצוה קצת כגון שמכבדין אותו לפתיחת ארון הקודש שהעולם חושבין זה קצת למצוה וראיה מההיא דרבי עקיבא, ומ"מ נראה שיאמר קודם לכן יהיו לרצון אמרי פי וכו' עו"ת או' ג' והביאו א"ר או' ג' וכתב עליו וז"ל ולא ידעתי מאי ראיה צריך לזה ומאי איסורא שייך בזה הא בכל יום רואין שש"ץ עיקר ואומר תחנון ובב' ובה' אומר והוא רחים והולך לבימה וקורא בתורה קודם קדיש תתקבל שאומר עושה שלום, אלא דוקא ביחיד המתפלל שייך איסור זה, אבל ש"ץ כיון שכבר התפלל בלחש א"צ לחזור ג' פסיעות תכף וכמ"ש לקמן סי' קכ"ג עכ"ל, ועיין בדברינו לשם בסי' קכ"ג סעי' ה' בס"ד, ועוד עיין לקמן בסי' תרכ"א סעי' ד' בהגהה בענין ש"ץ ביוה"כ אי שרי לעקור ממקומו כשאומרים והכוהנים והעם כדי ליפול על פניו יעו"ש:

יט

יט) [סעיף ג'] ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק פי' לא יפסיק בדיבור לומר לאחר שישליך הנחש מעליו וכיוצא בזה לבוש ב"ח. עו"ת או' ד' עט"ז או' ג' א"ר או' ד' דהטעם מפני שרוב פעמים אינו נושך, הרמב"ם בפי' המשנה ורש"י ריש דף ל"ג יעו"ש, פר"ח או' ג' יפ"ל או' ב':

כ

ך) שם, לא יפסיק, ואם אינו יכול לכוין תפלתו יפסיק אף בדיבור דצורך תפלה הוא ולא חשיב הפסק כמו טול כרוך, עיין ברכות מ' ובפר"ח סי' ס"ה או' א' ח"ע על הש"ע סעי' ג' ואם אפשר לרמוז לחבירו או לעשות לו תנועה בקול להסיר מעליו את הנחש יעשה ולא יפסיק אפי' בהליכה, כמש"ל או אב"ג, וכן אם אפשר להסירה בידו או במקל לא יפסיק:

כא

כא) שם הגהה, אבל יכול לילך למקום אחר וכו'. והטעם כתב שם ברבינו יונה מפני שלא מנינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום, והביאו ב"י, וכ"כ הלבוש, עט"ז שם, מ"א סק"ג, ר"ז או' ב' ומה שהקשה ע"ז הט"ז סק"א וממ"ש הטור והש"ע סעי ב' אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו וכו' וכתב דהרר"י פליג ע"ז ולהטור אין לו ללכת להשליך את הנחש כיון שאין סכנה והיאך הביא רמ"א זה להלכה יעו"ש, י"ל מ"ש הטור והש"ע דבענין אחר אין לו לצאת ממקומו וכו' היינו דוקא היכא דליכא בהליכה ההיא צורך תפלה אבל היכא דאיכא צורך תפלה כמו הכא שהנחש כרוך על עקיבו שאעפ"י שאין סכנה מ"מ יש לו קצת פחד ואינו יכול לכוין היטב בתפלתו גם להטור והש"ע מותר להליך כדי להנצל מן הנחש ולהתפלל היטב בכוונת הלב, וזה התירוץ רמז אותו מ"א שם סק"ג בקיצור שאחר שהביא דברי הר"י כתב ומ"מ שלא לצורך אסור וכמ"ש בסעי' ב' ור"ל הא דאמרינן דלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה היינו דוקא במקום דאיכא צורך תפלה אבל היכא דליכא צורך תפלה אסור, וכה"ג תירצו י"א בהגב"י ונה"ש או' א' לקושיית הט"ז הנ"ז יעו"ש, וכ"כ פרמ"ג בא"א או' ג' ובמש"ז או' א' ר"ז שם, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ח' או' נ' ודו"ק:

כב

כב) שם, אבל עקרב פוסק, פי' בדיבור, ונחש נמי אם ראה שהוא כעוס וכו' פוסק בדיבור כדי להציל עצמו, ב"ח:

כג

כג) שם, אבל עקרב פוסק, או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק, רבינו עובדיא בפי' המשניות ריש פ"ה דברכות, והביאו יפ"ל או' ב':

כד

כד) שם לפי שהוא מועד וכו'. משמע דוקא היכא שיש לחוש לסכנת נפשות, מ"א סק"ד, ועיין בדברינו לעיל או' ו':

כה

כה) [סעיף ד'] אם ראה שור בא כנגדו פוסק וכו'. ובשוורים המסורסים א"צ להפסיק, ב"י בשם הר' יונה, פרישה או' ד' עו"ת או' ה' א"ר או' ו' עט"ז או' ד':

כו

כו) שם, שמרחיקין משור תם וכו'. פי' רש"י ז"ל שור תם שלא גנח אדם מעולם, מועד שנגח ג"פ, והביאו הב"ח וכתב דבשור תם שלא נגח אדם דוקא אינו נוהג בשוורים שלנו ואפי' בשור שחור וביומי ניסן אבל מועד כיון שנגח ג"פ אף בשוורים שלנו צריך להרחיק מלא עיניו, וה"ה כשנגח פ"א או שתים נמי ודאי צריך להרחיק ואפי' אינו שחור ובכל ימות השנה דהא חזינא דמזיק יעו"ש, והביאו העט"ז או' ד' שכנה"ג בהגב"י או' ג' וכ"כ הא"ר שם:

כז

כז) שם, ואם שוורים שבמקום ההוא וכו'. משמע אפי' אינם מסורסים, וכ"כ הל"ח פ' אין עומדין או' מ"ב, א"ר שם:

כח

כח) [סעיף ה'] בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכו'. ודע דבדין אם שהה בתפלה כדי לגמור את כולה יש שלושה מחלוקות דלדעת התוספות [ברכות כ"ב ע"ב ד"ה אלא] והרא"ש פ' מי שמיתו סי' כ"ג חילוק יש דאם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס שלא היה ראוי להתפלל חוזר לראש אבל אם לא שהה מחמת אונס שהיה ראוי להתפלל ושהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, וכ"ה דעת הטור בסוף סי' פ"ה וכ"ה דעת מור"ם בד"מ סי' ס"ה או' א' וגם בענין איזה דבר נקרא אונס יש פלוגתא דלדעת הב"ח לא נקרא אונס אלא דוקא בגברא דחויא דלא חזי להתפלל כגון שהיו מי רגליו שותתין על ברכיו או שהיה במקום טנופת וכדומה ולדעת הט"ז סק"ב אפי' באונס דעלמא כגון שבא קרון כנגדו וכדומה נקרא אונס וכ"ה דעת הפרישה או' ה' והביאו א"ר או' ז' וכתב שכ"נ מדברי הרא"ש פ' מי שמיתו ואבודרהם יעו"ש, ולדעת הרי"פ ז"ל אין חילוק בין אונס לרצון אלא בין ק"ש לתפלה דבק"ש בכל ענין אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש, ובתפלה בכל ענין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ק"ש דין י"ב ובפ"ד מה"ת דין י"ג וכ"ה דעת מרן ז"ל כמבואר בב"י בזה הסי' ובסי' ס"ה, אבל דעת רבינו יונה ז"ל אפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא יש חילוק אם שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס כמ"ש בב"י סי' ס"ה, ועיין בדברינו לעיל סי' ץ' או' קמ"ט מה שהקשו האחרונים ז"ל על מרן ז"ל מכאן על מ"ש בבד"ה ס' ץ' דשם פסק כה"ר יונה ויש שתירצו שדעת מרן ז"ל לחלק דאם השהייה היתה ע"י הפסקה בדיבור חוזר לראש אבל אם היתה בשתיקה לבד אינו חוזר וכתבנו שם דכן יש לפסוק לענין דינא יעו"ש:

כט

כט) שם חוזר לראש. ואם לא חזר לראש אלא למקום שפסק וגמרה כתב הפר"ח או' ה' שאעפ"כ מחזירין אותו, מיהו לפי מ"ש באו' הקודם דדעת רבינו יונה בכל ענין ששהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר אלא למקום שפסק, ועוד שי"א תפלה דרבנן וגם לדעת הסוברים תפלה דאורייתא נוסח התפלה הוא דרבנן כמו שיתבאר לקמן סי' ק"ו וק"ל הב"ל כמש"ל סי' י"ח או' ז' יעו"ש, נראה דאפי' אם פסק בדיבור ושהה כדי לגמור את כולה אם עבר וגמרה ממקום שפסק ולא חזר לראש אין מחזירין אותו:

ל

ל) שם, ואם לאו חוזר לתחלת הברכה וכו'. ולא דמי לפוסק בק"ש באמצע ברכות לשאול מפני היראה וכו' כמ"ש ריש סי' ס"ו דחוזר למקום שפסק דהא ודאי תפלה חמירא, ב"י, ט"ז סק"ב, עו"ת או' ח', מ"א סק"ה, פר"ח שם, וכן הסכים המאמ"ר או' ב' וכתב דהרשב"א שכתב חוזר למקום שפסק הוא יחיד בדבר יעו"ש, וכ"כ הלבוש כדברי מרן ז"ל, ר"ז או' ד' ח"א כלל כ"ה או' י"א, בי"ע או' נ"ה, רק בדיעבד אם לא חזר לראש הברכה אלא למקום שפסק והשלים אותה ברכה אינו רשאי לחזור דיש לסמוך על הרשב"א שכתב דאינו חוזר אלא למקום שפסק, וכ"כ א"א שם:

לא

לא) שם, ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש וכו', פי' אפי' לא שהה כדי לגמור את כולה, עו"ת אות ט' ודוקא כשסיים כבר הברכה, כגון שפסק אחר שסיים ברכת מחיה המתים או עבודה, אבל אם הפסיק באמצע ברכה אינו חוזר אלא לתחלת אותה ברכה, כגון שהפסיק באתה גבור חוזר לאתה גבור וכיוצא בו, ח"א שם או' י"ד ונ"א אות ג' וראייתו מסי' קי"ד סעי' ד' יעו"ש, ודוקא אם הפסיק בדיבור אבל אם לא הפסיק אלא בשתיקה אינו חוזר אלא למקום שפסק כמש"ל או' כ"ח:

לב

לב) [סעיף ו'] הא דאמרינן אם שהה כדי לגמור את כולה וכו'. ושיעור כדי ולגמור את כולה היינו מראש התפלה עד סופה כמ"ש במגילה י"ח ע"ב, וכ"כ ל"ח פ' מי שמתו אות ע"ח וכ"כ ר"ז בזה הסי' אות ד' ובסי' ס"ה אות א':

לג

לג) שם, אם שח בתפלה וכו'. כתב זה לאפוקי מרבינו גרשום שהביא בב"י שכתב אם שח בתפלה צריך לחזור לראש כי כל י"ח ברכות כברכה אחת דמי ובב"י כתב עליו וז"ל שאין דעת הפוסקים כן ואעפ"י שיש לחלק דהני הפסקות הוו ברשות והך הויא שלא ברשות מ"מ נראה דאינו ענין לחייבו לחזור לראש יעו"ש ומ"ש שיש לחלק דהני הפסקות הוו ברשות וכו' ר"ל דהני הפסקות דסי' זה הוו ברשות דאנוס הוא וע"כ צריך להפסיק אבל הך הפסקה דרבינו גרשום הויא שלא ברשות שא"צ להפסיק אלא מאליו בשאט בנפש הזיד והפסיק, ואפ"ה כתב מרן ז"ל דאינו ענין לחייבו לחזור לראש מיהו הרב ב"ח הקשה על מרן ז"ל מסי' קי"ד סעי' ז' דשם פסק דאם טעה במזיד חוזר לראש וכן הקשה הפר"ת אות ו' וע"כ פסק הב"ח דאם שח במזיד חוזר לראש יעו"ש, וכ"נ דעת המ"א סק"ו, וכ"פ הפר"ח שם, ובסי' קי"ד אות ז' א"ר אות ח' ובסי' קי"ד אות יו"ד ח"א כלל כ"ה אות י"א, אמנם העו"ת אות י"א פסק כדברי מרן ז"ל וקושיית הב"ח מסי' קי"ד תירץ העו"ת שם דשאני התם ששינה נוסח התפלה במזיד משא"כ בדיבור יעו"ש, והביאו המאמ"ר אות ד' וכתב דנכון הוא, (ומ"ש הא"ר שם על תעו"ת עיין מה שתירץ הפרמ"ג בא"א אות ו') וכה"ג תירץ חדושי הגהות שבגליון ב"י הנד"מ סי' קי"ד אות ז' יעו"ש, וכן תירץ הברכ"י בסי' זה אות ד' וכ"פ הלבוש כדברי מרן ז"ל, וכ"נ דעת הל"ח בפ' מי שמתו אות ע"ו, וכ"פ הער"ה בסי' ס"ה או' ב' וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה בשח במזיד שי"א שאינו חוזר לראש וכ"נ דעת מרן ז"ל וגם י"א תפלה דרבנן ואפי' לי"א דאורייתא נוסח התפלה דרבנן כאשר יבואר לקמן סי' ק"ו וק"ל סב"ל כמבואר לעיל סי' ח"י אות ז' נראה לענין דינא דיש לפסוק כמ"ד דאינו חוזר לראש אלא לתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש ואם באחרונות חוזר לרצה כמבואר בסעי' הקודם, ואם שח בין ברכה לברכה מברכות האמצעיות א"צ לחזור לשום מקום כמבואר בט"ז ססק"ג, ואם גם לראש הברכה לא חזר אלא למקום שפסק וגמר אותה הברכה או התפלה נראה ג"כ דאינו חוזר כדלעיל אות ל':

לד

לד) [סעיף ז'] אינו פוסק לא לקדיש וכו'. צבור המתפללים בר"ה תשע ברכות וטעה התוקע בסימני התקיעות אין מפסיקין באמצע התפלה להחזיר לתוקע שיתקע כהוגן, הרשב"א בתשו' סי' רצ"ה, כנה"ג בהגה"ט חס"ל או' א' בן א"ח פ' משפטים, או' ו', מיהו מותר לרמוז לו ביד או לעשות לו תנועה בקול שיתקע כהוגן כיון שהוא לצורך התפלה, וכדלעיל או' א' ואו' ג':

לה

לה) שם, אינו פוסק לא לקדיש וכו'. וכן לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו כנז"ל סי' ס"ג סעי' ו' לגבי ק"ש וכ"ש בתפלה דתמירה כמש"ל או' ל' וכ"כ קיצור ש"ע סי' חי' או' י"ד:

לו

לו) שם, אלא ישתוק ויכוין וכו'. כ"כ הטור בשם ר"ח ורש"י (סוכה ל"ח ע"ב) בשם בה"ג אבל בשה ר"ת ור"י (ברכות כ"א ע"ב) כתב שאין לו לשתוק דכיון דשומע כעונה הוה ליה הפסק וכתב שכ"כ הגאונים עכ"ד, וכ"כ הגמי"י בסוף פ"י מה"ת וכתב ודלא כה"ג ור"ח וראבי"ה ורש"י יעו"ש, והר' יונה והרא"ש כתבו מחלוקת זו בפ' מי שמיתו ולא הכריעו ובסוף דבריו כתב הר' יונה ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כת להכריע ביניהם ודיעבד כמר עבד ודיעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים, והב"ד ב"י בסי' זה, והרב שאגת אריה סי' ו' כתב בשם שה"ל דלא אמרינן שמע ולא ענה יצא אלא אם יכול לענות אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמי להא דאמר ר"ז כל הראוי לבילה וכו' וכ"כ אבודרהם והב"ד הער"ה בסי' זה או' ג' ובסי' נ"ה או' א' וכ"כ הרשב"א והאגור והב"ד ב"י בסי' כ"ה יעו"ש, וכ"כ ד"מ בסי' זה או' א' דהאגור קבל מרבוחיו דחכמי אשכנז נוהגים שלא לשתוק, אמנם התו' שם בברכות כ"א ע"ב אחר שהביאו דברי ר"י ור"ת כתבו ונהגו העולם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג, וכ"כ הר"ן בס"פ לולב. הגזול שדברי רש"י עיקר והב"ד ב"י בסי' זה וכתב וכן הלכה, וכ"פ בב"י סי' כ"ה וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"פ הב"ח וכתב שכ"כ המרדכי דיש לנהוג לשתוק ולשמוע והכי נהוג עכ"ד, וכ"פ הלבוש, סו"ב במק"ח או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ה או' יו"ד, בי"ע או' נ"ז, קיצור ש"ע כו' ח"י או' י"ד, בן א"ח פ' משפטים או' ה' ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ס"ו, מיהו אם הוא מתפלל רחוק מן הש"ץ ואם ישתוק לא יוכל לשמוע היטב מהש"ץ כדי לכוין למה שאומר או שהש"ץ אינו מבאר דבריו היטב בכדי שיוכל השומע לכוין אליו מלה במלה או מתפלל עם המכוונים שהש"ץ מאריך הרבה בקדושה בשביל הכוונה ויש חשש שנקרא הפסק בתפלה או אם המתפלל מכוון ואם יפסוק יש חשש שיתבלבל באיזה כוונה נ"ל דא"צ לשתוק שיש לסמוך בזה על סברת האומרים דאין להפסיק:

לז

לז) שם, אינו פוסק לא לקדיש וכו'. וכן לברכו, ר"ז שם, קיצור ש"ע שם, חס"ל או' ז' ואם כשהוא מתפלל שמע שהש"ץ הגיע למודים עיין לקמן סי' ק"ט סוף סעי' א':

לח

לח) שם, ישתוק ויכוין וכו'. וכד אמרי יתברך הדר לצלותיה, מ"א סק"ו בשם כנה"ג, וסיים שם המ"א ועיין סי' ס"ו סעי' ג' וכתב המחה"ש דשם כתב בסק"ו במקום שפוסק לאיש"ר יאמר עד עלמיא וישתוק כי יש מחלוקת אם חייב לומר כל הנוסח של יתברך אבל כאן דשותק ושומע דהוי כעונה ראוי לשתוק עד דאמירן בעלמא לצאת ידי כולם עכ"ל, וכבר כתבנו לעיל סי' נ"ו או' ל"ג דדעת האר"י כדעת הסוברים דצריך לענות עד דאמירן בעלמא וכתבנו שם דכן הלכה כיעו"ש, וא"כ ה"ה לכאן דצריך לשתוק ולכוין עד דאמירן בעלמא, ועוד עיין בדברינו לסי' ס"ו או' טו"ב ואו' ח"י ואו' י"ט ודו"ק:

לט

טל) שם, ויהא כעונה, כתב הפרמ"ג בא"א או' ז' דמכאן יש ללמוד במי שידיו מטונפות ושמע חבירו שמברך על הפרי ונתכוון לצאת דיצא ומותר לאכול הפרי יעו"ש:

מ

מ) שם הגהה, היה עומד בתפלה וקראוהו לס"ת וכו'. ואפי' אם קראוהו בשמי לא יפסיק כמ"ש לעיל סי' ס"ו או' כ"ד גבי ק"ש וכ"ש לתפלה. וכ"כ העו"ת או' י"ג ועיין שכנה"ג בהגה"ט או' ג' ודו"ק:

מא

מא) שם, אינו פוסק, כתב המ"א סק"ח דאם פסק מקרי מזיד וחוזר לראש יעו"ש, וזהו לפי סברתו בסק"ו דאם שח במזיד חוזר לראש אמנם כבר כתבנו לעיל או' ל"ג דיש פלוגתא בזה וא"צ לחזור וה"ה לכאן:

מב

מב) שם, אינו פוסק, מיהו אם הוא בתחנונים שלאחר התפלה פוסק לבוש סו"ב במק"ח או' ב' א"ר או' יו"ד א"א או' ח' וצ"ל יהיו לרצון וכו' ואח"כ יפסוק כמ"ש לקמן סי' קכ"ב סעי' א' יעו"ש:

מג

מג) [סעיף ח'] אחר שסיים י"ח וכו'. היינו אחר שיאמר יהיו לרצון וכו' וקודם שיאמר אלהי נצור כמ"ש לקמן ריש סי' קכ"ב וכ"כ העו"ת או' י"ד ושם יבואר בס"ד:

מד

מד) שם, קודם אלהי נצור, או בתוך אלהי נצור, לבוש, חס"ל או' ח':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---