כף החיים/אורח חיים/פט

כף החיים ‏ אורח חיים פט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ וכו'. וזמן הנץ החמה כבר כתבנו אותו לעיל בסי' נ"ח אות יו"ד קחנו משם:

ב

ב) שם מצותה שיתחיל עם הנץ החמה וכו'. מצאתי כתוב בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילים להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית וכמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ, מ"א סק"א, והביאו א"ר או' ב' וכתב עליו דלא דמי דבזמן מועט כזה אפשר להמתין בביה"כ ולא ילכו לביתם משא"כ במעריב עכ"ד, והביאו הפרמ"ג בא"א או' א' וכתב דה"ה בחורף אם יקדימו יש להמתין, ועיין באות שאח"ז:

ג

ג) שם ואם התפלל משעלה מועד השחר וכו'. כתב הפר"ח אות א' וז"ל המחבר סתם בכאן ולא פירש והעיקר הוא דשלושה זמנים יש להתחלת זמן התפלה והנה עיקר מצותה הוא מהנץ החמה וכותיקין דכתיב ייראוך עם שמש ולכתחלה יכול להתפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח מדי דהוה אתמיד ומיהו אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא וכדתנן במגילה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר יצא וגם התמיד אם שחטו משעלה עמוד השחר לא נפסל אלא שלכתחלה כל דברים שמצותן ביום עיקר הזמן היא מהנץ החמה אלא שבתמיד שצריך להקריב כל הקרבנות קודם תמיד של בין הערבים הקדימו זמן מועט קודם הנץ החמה אבל אם עשי משעלה ע"ה פשיטא דיצא ודלא כדמשמע מדברי רי"ו ז"ל שהביא בב"י ומדברי המחבר ז"ל וזה פשוט עכ"ל והעט"ז אות א' כתב דזמן עלות השחר הוא זמן קודם שיראה את חבירו בריחוק ד"א אבל מזמן שיראה את חבירו רשאי לכתחלה להתפלל רק מצוה מן המובחר הוא יותר טוב להתפלל אחר הנץ החמה מיד עכ"ל, וכ"כ המאמר אות א' על שם רי"ו וכתב לפי הבנה זו בדברי רי"ו אין למחות כ"כ באותן המקדימים בימי הסליחות שהרי אין מקדימין כ"כ שיתפללו קודם זמן שיכיר את חבירו עכ"ד, נמצא דלכ"ע למצוה מ"ה בעינן בהנץ החמה ובדיעבד אם התפלל משעלה ע"ה אפי' לא האיר פני המזרח יצא וכ"כ מ"א סק"ג וכ"כ הער"ה אות א' על שם הרמב"ן במלחמות פ"ק דברכות וכתב ודלא כהא"ר ומט"י אות א' שכתבו דאפי' בדיעבד אינו יוצא כ"א בהאיר פני המזרח יעו"ש וכ"נ מסתמיות דברי הפו' דמשעלה ע"ה יצא, ומשהאיר פני המזרח דעת הפר"ח יכול להתפלל לכתחלה אבל דעת מר"ן גם זה בדיעבד כמבואר בש"ע, ודעת העט"ז מיראה את חבירו ברחוק ד"א יכול להתפלל לכתחלה וכ"נ דעת רי"ו כמ"ש המאמ"ר אבל לא ראינו למרן ז"ל שחלק בזה כיעו"ש בב"י, ואמנם עיין מש"ל בסי' כ"ה אות כ"ז דלפי סודם של דברים צריך שילבוש ציצית ותפילין קודם ק"ש דקרבנות ולפחות קודם פ' התמיד כיעו"ש וזמן הנתת התפילין הוא משיראה את חבירו כמבואר בסי' ל' סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד א"כ כשימתין עד זמן הנחת תפילין וילבש ציצית ותפילין ויתחיל להתפלל מפ' העקדה ואילך במיתון וישוב הדעת מלה במלה כפי הראוי שלא יחסר שום אות ובפרט כוונת השמות תהיה תפלת י"ח קרוב להנץ החמה שהיא יציאת גוף השמש על הארץ כנז' בדברינו לעיל סי' נ"ח אות יו"ד ואשרי מי שעובד את רבו כראוי ולא יקפיד על זמן מועט עבור התפלה כי הם דברים העומדים ברומו של עולם:

ד

ד) שם ואם התפלל משעלה עמוד השחר וכו'. ועמוד השחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות, הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ריש פ"ק דברכות, וכ"מ בגמרא פסחים דצ"ד ע"א דהכי איתא התם רבי יהודה אומר עביו של רקיע אחד מעשרה ביום תדע כמה מהלך אדם בינוני ביום יו"ד פרסאות ומעלות השחר עד הנץ החמה ד' מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ד' מילין נמצאת עביו של רקיע מעשרה ביום עכ"ל הגמ' ומה שיש להקשות על דברי הרמב"ם ז"ל דהכא משמע דפסק כרבי יהודה ובפי' המשניות פ"ט דפסחים משנה ב' ובחיבורו הלכות קרבן פסח פ"ה דין ח' ט' משמע דפסק כעולא דמהלך אדם בינוני ביום ל' מול כיעו"ש עיין מ"א סק"ב שהקשה קושיא זו והניח בצ"ע ומ"ש חק יעקב בסי' תנ"ט סק"י, ורע"ג דהכא משמע דשיעור זמן עלות השחר אחד מעשרה ביום ועכשיו אנו מחשבין קרוב לאחד משמונה ביום כידוע לחושבי העיבור י"ל דהכא מיירי משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח אבל מה שאנו מחשבין הוא מן הנקודה א' שיתחיל עמוד השחר לעלות דג' זמנים יש כמש"ל באות הקודם בשם הפר"ח ועוד עי"ש בגמרא דקאמר ויאיצו שאני ודו"ק:

ה

ה) שם, ואם התפלל משעלה עמוד השחר וכו'. יצא משמע דבדיעבד מותר שלא בשעת הדחק, ובשעת הדחק מותר אף לכתחלה כדלקמן ססי' זה, וכ"פ מי"ט ונ"ץ ול"ח ריש פ' תפלת השחר א"ר או' ב' ר"ז או' א' ודלא כלבוש:

ו

ו) שם, ואם התפלל משעלה ע"ה וכו'. יצא, אבל המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא י"ח וחוזר ומתפלל אותה בזמנה, הרמב"ם פ"ג מה"ת דין ז' והביאו ב"י:

ז

ז) שם ואם התפלל משעלה ע"ה וכו' יצא. והגם דזמן ברה"ש הוא מחצות הלילה ואילך כמש"ל סי' א' או' ז' וסי' מ"ו או' מ"ט תפלה שאני דהיא תמורת קרבן החמיד ולפיכך זמנה הוא דוקא מעלוח השחר ואילך כמבואר בב"י ובדברינו לעיל או' ג', וכל ד' חלקי התפלה דהיינו מן ק"ש דקרבנות ואילך צריך שיהיו דוקא מעלית השחר ואילך כידוע ליח"ן ומבואר בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין ודרוש הקדיש ובכ"מ למי שמבין בדברי הרב וכבר כתבני לעיל באו' ג' דגם הנחת ציצית ותפילין צ"ל קודם כל הד' חלקי התפלה יעו"ש:

ח

ח) שם, ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום, ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ששה שעות של היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות, מ"א סק"ד, סו"ב או' ד' ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ז או' א' וכתב שם הר"ז דחשבינן אלו השעות מע"ה עד צאת הכוכבים, וכ"כ ת"א שם:

ט

ט) שם, עד סוף ד' שעות וכו'. וצריך לגמור התפלה קודם שליש היום, מ"א שם, סו"ב שם, ר"ז שם, וכן ק"ש צריך לגומרה כולה בזמנה, פרמ"ג א"א ד', ומ"מ אפי' מי שלא השיג להתפלל או לקרות ק"ש בזמן המצוה מ"ה לא יאמר הואיל ונתעכב ולא קרא והתפלל בזמן מצוה מן המובחר ויש עוד פנאי יתעכב עוד אלא כל הזריז ומקדים לעבוד את בוראו הרי זה משובח ובפרט אם לא ימצא אח"כ תפלה עם הצבור:

י

י) שם, ואם טעה או עבר והתפלל וכו'. משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה מתפלל מנחה שתים עדיף, וכ"כ הר' ראשון לציון בש"ס דף כ"ח יעו"ש, וכבר הוכיח הרב פרישה דיש לו שכר גדול. בתפילת תשלומין כאלו התפלל בזמנו יעו"ש וכן מוכח קצת מדלא משני הא דתניא מעוות לא יוכל לתקון וכו' דאין לו שכר בזמנה יעו"ש, ער"ה או' ב', ולי נראה דמ"ש והתפלל הוא לאו דוקא אלא ה"ה דיכול להתפלל לכתחלה אלא איידי דקאמר דאם טעה או עבר שהוא לשון עבר נקט נמי והתפלל אבל הוא לאו דוקא וכ"כ ר"ז או' ב' דאפי' לכתחלה יכול להתפלל שחרית עד חצות אם עבר ולא התפלל קודם לכן, וכ"כ ח"א כלל כ"ז אות ב' קיצור ש"ע סי' ח"י אות א' חס"ל. אות ב' ואח"כ ראיתי בא"ר סוף אות ג' שכן פי' דברי הש"ע יעו"ש וכ"נ עיקר מאחר דבתפלת שחרית יש ד' חלוקי תפלה כנגד ד' עולמות אבי"ע להעלותם מעולם לעולם עד עולם האצילות בעמידה ואח"כ להוריד השפע כנז' בדבריני לסי' מ"ח אות א' ד"ה ודע וזה לא יהיה אם יתפלל תפלת י"ח של שחרית במנחת שתים ודו"ק, ועיין מש"ל סי' נ"ח אות כ"ה:

יא

יא) שם עד חצות, ודוקא עד חצות אבל מחצות ולמעלה עד זמן המנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי, ב"י, מיהו הב"ח כתב דעד זמן תפלת מנחה גדולה שהוא עד ששה שעות וחצי יכול להתפלל תפלת שחרית יעו"ש, וכ"כ הפרישה והט"ז סק"א, וא"ר אות ג' לחלק יצא דאם טעה בשוגג עד מנחה גדולה ואם עבר במזיד עד חצות יעו"ש, אמנם דעת הלבוש ז"ל כדברי מרן ז"ל דמחצית ואילך אסור להתפלל שחרית והוו ברכותיו לבטלה משום דכבר עבר זמן הבקר ומתחיל להקרות ערב שהחמה מתחלת לנטות למערב ואינו בקר ועבר זמנו ובטל קרבנו דמועדו כתיב גבי קרבן תמיד ותפילות כנגד תמידין תקנום עכ"ד, וכן דעת המ"א סק"ה, סו"ב במק"ח אות א', וכן הסכים המאמ"ר אות ב' ועי"ש במה שהשיג על דברי הפרישה והב"ח והט"ז והפר"ח יעוש"ב וכ"פ נו"ש אות א' יעוש"ב, וכן הנה"ש אות ב' השיג על דברי הט"ז יעו"ש וכ"פ ר"ז אות ב' ח"א כלל כ"ז אות ב' קיצור ש"ע שם, וכן עיקר רק אם היה שוגג או אנוס יתפלל מנחה שתים כמ"ש בס"י ק"ת יעו"ש:

יב

יב) [סעיף ב'] כיון שהגיע זמן התפלה וכו'. היינו מעלות השחר, מ"א סק"ו מאמ"ר אות ה' ר"ז אות ג' דזמן תפלה מתחיל מע"ה כיון דאם התפלל מע"ה בדיעבד יצא אלא דלכתחלה צריך להמתין עד הנץ החמה כמש"ל או' ג' ועיין מחה"ש ולב"ש סק"ו, ומה טוב ונעים ליזהר מלדבר דיבור חיל משייקץ משנתו עד אחר התפלה, ועיין מש"ל סוף סי' א' וריש סי' ע"ו ולקמן או' כ"ב:

יג

יג) שם אסור לאדם להקדים לפתח חבירו וכו'. כתוב בפסקי תוספות יש לחוש למעשה לאסור כל אלו גם משהגיע זמן ק"ש או תפלה של ערבית אבל קודם מוסף או מנחה מותר א"ר או' ז' חס"ל או' ג'

יג) שם ליתן לו שלום וכו'. מי שבא לנשק ידיו ועדיין לא התפלל לא יתן לו ידיו ולברכו וז"ל הזוה"ק פ' בלק דק"צ ע"ב ובגין כך אסור לברכא לב"נ עד לא יצלי ב"נ צלותיה וימשיך על ראשיה להאי את ואי יקדים ויברך לב"נ בקדמיתא הא אמשיך לההוא ב"נ במה על ראשיה באתר דהאי את יעו"ש, רו"ח אות ב' ובספרו כף החיים סי' י"א אות ט"ז, יפ"ל בק"ו יושר לבב אות ב' ונ"ל דה"ה דאין לעשות השכבה למת קודם תפלה דזהו כמו ברכה לחיים, גם לא ינשק ילדיו קודם תפלה ומכ"ש בתוך בה"כ כף החיים שם, ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' א' בהג"ה:

יד

יד) שם, משום דשמו של הקב"ה שלום ואסור להקדים כבוד האדם לכבוד המקום בשמו של מקום ב"ה, ב"ח ר"ז אות ג':

טו

טו) שם לראות איזה עסק, ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר לו צפרא דמרי טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה"ג אסור, מ"א סק"ז ר"ז שם, לב"ש סק"ז, וכבת הפרמ"ג בא"א אות ז' הא הולך לביתו לראות איזה עסק גם שלום מותר דהוה כפגעו בדרך וכ"מ בפר"ח, ויראה דוקא פגע בו מותר הא לילך ממקומו למקום חבירו בבה"כ ליתן שלום ג"כ אסור עכ"ד, וכ"ז לפי סברא א' שכתב בש"ע דאם פגע בו בדרך מותר ליתן לו שלים אבל לפי סברת י"א שכתב בש"ע שאפי' במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב ה"נ בהולך לביתו לראות איזה עסק לא יאמר לו כ"א צפרא דמרי טב, ועיין נו"ש אות ב':

טז

טז) שם דלראות איזה עסק, ואע"ג דאסור להתעסק בצרכיו קודם התפלה כמ"ש סעי' ג' נראה דהכא מיירי דוקא לראותו בלבד שמא צריך איזה דבר שיזמין לו תיכף אחר תפלה אבל לא שיתעסק בו השתא ועיין נו"ש שם ולקמן אות כ"ה:

יז

טוב) שם וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו, ואפי' פגע בו באקראי קודם תפלה, ב"ח, וכתב דאין להקל במה שהוא נוגע בכבוד המקום ב"ה, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ג' ועו"ת אות ט':

יח

חי) שם ואם התחיל לברך הברכות אין לחוש וכו'. היינו כריעה בלא השכמת פתח אבל להשכים לפתחו אסור, ל"ח פ' היה קורא או' כ"ח, ב"ח, שכנה"ג שם ואות ה' עו"ת אות יו"ד עט"ז אות ג' מ"א סק"ח, וכ"כ הפר"ח אות ב' מ"ש המחבר דאם התחיל הברכות אין לחוש היינו כשאינו משכים לפתחו דאילו במשכים לפתחו אפילו שלום אסור יעו"ש, ר"ז אות ג', ודלא כלבוש וגם דלא כא"ר אות ז' דלחלק יצא בין הכריעה ובין שאילת שלום אלא שניהם אסורים במשכים לפתחו אפי' התחיל הברכות כדמשמע מדברי הפי' הנז' ומה שמשמע כאן דאם אינו משכים לפתתו מותר בשאילת שלום זהו מעיקר הדין אבל לפי סברת י"א שאמרו שאפי' במוצא חבירו בשוק לא יאמר אלא צפרא דמרי טב וכו' ה"נ אפי' אם התחיל לומר הברכות ואינו משכים לפתחו לא יאמר אלא צפרא דמרי טב:

יט

יט) שם ואם אינו משכים לפתחו וכו'. והוי יודע דשלום לפתחו אסור אפי' אביו או רבו, פרמ"ג א"א אות ט':

כ

ך) שם וי"א שאפי' במוצא וכו'. ולא יתן שלום אעפ"י שרגיל ליתן לו שלום מ"א סק"ט ואם יש לחוש לאיבה גברא אלמא אם יוכל ליתן ידו בלא אמירת שלום שפיר דמי, פרמ"ג שם, ומדברי מ"א סי' תקנ"ד ס"ק כ"א משמע דאסור ג"כ לשלוח דורון לחברו קודם תפלת שחרית דזהו בכלל שאילת שלום יעו"ש, וכ"כ היפ"ל אות ד':

כא

כא) שם לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, והמשיב אומר צפרא דמרי טב ואריך ס"ח סי' י"ח כנה"ג בהגב"י, חס"ל אות ג' וקבלתי אדם המבקר לחבירו בשבת בשחרית לא יאמר לו כדרך שאומר בחול צפרא טבא רק יאמרלו שבת טבא לקיים זכור את יום השבת א"ר סי' ש"ז אות ג' בשם של"ה ול"ה, והביאו באה"ט שם אות ב':

כב

כב) שם כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים וכו' אפי' בדבור. וכדכתב בס"ח סי' קנ"ח שלא תדבר עם אדם קודם שתעמוד בתפלה, יפ"ל אות ד' ועיין מש"ל סוף אות י"ב:

כג

כג) מי שיש לו עבדים עברים או משרתים שצריך שישמשוהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקראו פ' א' של שמע ואח"כ יעשו צרכיו, הלק"ט ח"ב סי' י"ד י"א בהגה"ט, חס"ל אות ד' וכ"ז הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא, שבו"י ח"ב סי' כ"ב י"א שם:

כד

כד) [סעיף ג'] אסור לו להתעסק בצרכיו וכו'. כתב בשל"ה דף רנ"ה דקודם אור הבוקר שרי לעשות מלאכה, וכ"כ חכמת שלמה, ומ"מ אין לעשות שום ענין עד שיברך סדר הברכות, א"ר אות ח' ועיין לקמן אות מ"ב ואות ג"ן:

כה

כה) שם אסור לו להתעסק בצרכיו וכו'. משמע דווקא צרכיו הוא דאסור אבל צרכי מצוה כגון צרכי שבת ויו"ט מותר לקנות בבקר קודם תפלה, וכ"כ הפר"ח סוף אות ו' יפ"ל אות ה' וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ט"ו ובמש"ז סי' ר"ן אות א' אלא שכתב ובלבד שיקרא ק"ש ותפלה בזמנה יעו"ש, אמנם בסדה"י כתב דאם לא ימצא לקנות אחר התפלה אזי יקנה ואח"כ יתפלל שזו מצוה עוברת וגם היא דאורייתא ובלבד שיקרא ק"ש קודם ואם הציבור מתפללין לא יפרוש מהם עכ"ד, והביאו מ"א בסי' רנ"א סק"ו, ר"ז סי' ר"ן אות ג' שע"ת בזה הסי' אות יו"ד, ועיין א"ר סי' ר"ן אות א' אבל הח"א כלל א' מהלכות שבת אות ב' כתב דדוקא אם לא ימצא לקנות כלום לאחר התפלה יקדים לקנות מקודם ובלבד שיקרא ק"ש קודם יעו"ש, ועיין פרמ"ג א"א סי' רנ"א אות ו':

כו

כו) שם או לילך לדרך עד שיתפלל וכו'. וכגון שיש רשות בידו להתעכב עד שיתפלל אבל אם אין השיירא ממתנת לו עד שיגיע זמן התפלה ויתפלל מותר לילך לדרך ב"י, מ"א סק"י, א"ר שם, ר"ז אות ד' חס"ל אות ה' ועיין מאמ"ר אות ה' ופרמ"ג א"א אות יו"ד מה שהקשו על דברי המ"א דלמה כתב ונראה לו והלא זה כתוב בב"י יעו"ש, ועיין לב"ש על המ"א סק"י:

כז

כז) שם, או לילך לדרך עד שיתפלל וכו'. ולאו דוקא שחרית אלא אפי' איזו תפלה שתהיה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה, כ"מ פ"ו מה"ת דין ד' בשם הר' מנוח, והביאו הפר"ח או' ג' וכתב אבל אם לא הגיע זמנה מותר לצאת לדרך וכן מוכח בהדיא בזוה"ק ס"פ וישלח ר"ש ור"י הוו אזלי באורחא ומטא זימנא דק"ש וקם ר"א וקרא ק"ש וכו' עכ"ד, והיינו קודם ע"ה כמ"ש הפרמ"ג בא"א או' ו':

כח

כח) שם. ולא לאכול ולא לשתות וכו'. ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אמר הקב"ה לאחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים, ברכות דף יו"ד ע"ב, טור, וז"ל הזוה"ק פ' ויקהל דף רט"ו ע"ב פתח ואמר כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר ב"נ בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא ועם כל דא טעים טעמא דמותא וההיא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה וכד איתער ב"נ לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא אע"ג דאשתדל ב"נ באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרא ולא שלטא ביה בב"נ בר חילא דדמא בלחידוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא וכו' ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהאי איהו ארחיה דמנחש לסלקא לס"א ולמאכא סטרא דקדושה אמאי איקרי ההוא ב"נ דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקב"ה לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו עכ"ל, וכ"כ בזו"ח דף ק"י ע"א, וכ"כ בע"ח שער מ"ט פ"ד, ומזה משמע דאין חילוק בין אחר חצות או קודם חצות אלא כל שישן שינת קיבע על מיטתו כיון שנסתלקה ממנו בחי' הנשמה ולא נשאר כ"א בחי' הנפש אסור לאכול עד שיתפלל, וכ"כ י"א בהגב"י סוף הסי' ע"ש מהרח"ו ז"ל דאפי' קם בחצות הלילה אסור למטעם מידי עד אחר התפלה, וכ"כ מ"א ס"ק י"ד א"ר או' י"א בשם ס' טוב הארץ, וברכ"י בשיו"ב או' א' יעו"ש, וכ"כ החס"ל או' ח' ע"ש הזוה"ק והאר"י ז"ל כל שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אפי' בעוד לילה יעו"ש, ונכון ליזהר שלא לאכול ולשתות עד אחר גמר כל התפלה דהיינו עד אחר עלינו לשבח שאז ירד כל בחי' השפע הנעשה ע"י התפלה לכל בחי' עולמות בי"ע כמ"ש בשער הכוו' דרוש א' דתפילת השחר ובדברינו לעיל סי' מ"ח או' א' ד"ה ודע יעו"ש, שאז נתקנו כל בחי' שורשי הנר"ן שלו, ולאכול בבה"כ אחר תפלת י"ח קודם גמר התפילה זה פשיטא דאסור דמלבד שאסור לאכול בבה"כ כמ"ש סי' קנ"א סעי' א' אלא שיש עוד אסור נוסף דאין זה דרך ארץ לעשות כן לפנו המקים שהצבור מתפללים לפני השכינה והוא יושב לו לאכול ועיין עוד לקמן סי' קכ"ד אות א' דיש עוד איסיר משום דמפסיק בין לחש לחזרה יעו"ש, אלא רק דאם הוא אנוס כ"כ הרבה מפני רוב חלישותו ואינו יכול להמתין עד אחר גמר התפלה אז ילך למקום אחד ויאכל מעט ליישב לבו מפני חלישותו:

כט

כט) שם, ולא לאכול ולא לשתות וכו'. ואפי' טעימא בעלמא אסור רק קודם תפילת מוסף ומנחה מותר לטעום, הרמב"ם ז"ל פ"ו מה"ת דין ד' ועיין לקמן סי' רל"ב סעי' ג' וסי' רפ"ו סעי' ג':

ל

ל) שם, אבל מים מותר לשתות וכו'. דלא שייך בהו גאוה, טור בשם אבי העזרי, מ"א ס"ק י"א, א"ר או' ט' וכ"מ מלשון הזוהר שהבאנו לעיל או' כ"ח דאינו אסור כ"א אכילה או דבר הסועד את הלב כמו אכילה כגון חלב וכדומה אבל מים וכיוצא דבר שאינו סועד את הלב ואין בו גאוה כמי קאוי וט"ע, שאין שותין אותם כ"א ליישב הדעת מותר ועיין לקמן או' ל"ג ואו' ל"ד:

לא

לא) שם אבל מים מותר לשתות וכו'. דוקא בלא צוקר, אבל בצוקר אין לך גאוה גדולה מזו, וה"ה לקאוי שמותר לשתותו קודם תפלה כדי שיוכל לכיין דעתו ולהתפלל ובפרט בארץ מצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאוי אבל בצוקר אסור, פר"ח או' ג' י"א בהגב"י, וכ"כ הברכ"י או' א' בשם מהר"ר משה זכות ז"ל ובאו' ב' וכ"כ עיקרי הד"ט סי' א' או' ו' בשם הנז' אלא שהוא ז"ל כתב דמי הקאוי אף בצוקארו יש להתיר דאם לא כן אינו ראוי לשתיה למי שאינו רגיל וכ"ש דלדעת הרופאים ראוי להשים בו מעט צוקארו לתקן מעט מרירות הקאוי יעו"ש ובסי' י"ז או' ל"א וכ"כ סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ס"ג בשם האחרונים דמי שאין דעתו מתישבת עליו בתפלתו אם לא ישתה הקאוי ואינו יכול לשתותו בלא צוקר מותר, ונ"ל דאף במקום שרגילים לשתות קאוי או ט"ע קודם תפלה כדי ליישב דעתם לא ישתו אתו במסיבה שמא יבואו לדבר דברי חול קודם תפלה א"ו ועיין לעיל סוף אות י"ב:

לב

לב) וה"ה לאכול מעט מיני תרגימא כדי שלא לשתות הקאוי אליבא ריקנייא אסור, פר"ח שם, י"א שם. ברכ"י שם, וכן לשתות ני"קולאטה וכדומה הכל אסור, חס"ל או' ח' וכתב שם הברכ"י דאל תשגיח במה שכתבו קצת משם מהרח"ו זצ"ל דבאשמורת היה אוכל מיני תרגימא דאין לסמוך ע"ז, ופשוט דמהרח"ו זצ"ל לא עשה כזאת דאיסור גמור הוא לדברי הזוהר ואולי שהיה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד לפני חכמים וכתיב בספר עכ"ל, והביאו ש"ץ דף כ"ב ע"א:

לג

לג) לשתות משקה הנקרא ביר"א ודאי אסור, ברכ"י או' ג' ש"ץ שם, שע"ת או' י"א:

לד

לד) המחמיר שלא לשתות אפילו מים תע"ב דאיכא מאן דאסר ומה גם שכתב הפר"ח שזה דעת הרמב"ם יע"ש, ברכ"י או' ד' ש"ץ שם, וכ"כ החס"ל או' ז' דראוי להחמיר שלא לשתות אפי' מים משעלה ע"ה מאחר שכתבו שכן דעת הרי"פ והרמב"ם אם לא משום רפואה או ישוב הדעת כגין קאוי עכ"ד, ועיין מחב"ר או' ג' ויפ"ל ז"ל או' ז' מיהו אם היה צמא הרבה יותר טוב שישתה מים משיצטער בתפלתו וכמ"ש ב"י בשם סה"מ:

לה

לה) שם, בין בחול ובין בשבת ויו"ט, וכ"כ לקמן סי' רפ"ט סעי' א' ומיהו יש אוסרין בשבת ויו"ט משום קדוש כמ"ש בטור וב"י וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר כגון שאינו צמא כ"כ אפי' מי שאינו נזהר בחול:

לו

לו) שם וכן אוכלין ומשקין לרפואה מותר, משמע אפי' אוכל ושותה דבר דשייך ביה גאוה כיון שאינו משום גאוה אלא לרפואה אעפ"י שאינו חולה שרי וכ"מ בב"י בשם מהרי"א, מ"א ס"ק י"ב, וכ"כ הפר"ח אות ג' מסתברא שאעפ"י שאינו מעלה ומוריד לשתותו קודם תפלה ויכול לשתותו אחר תפלה שרי דהא לית ביה גאוה והביאו פרמ"ג א"א אות י"ב, ומי שאוכל ושותה קודם תפלה לרפואה לא בעינן שיהיה ע"פ רופאים בקיאים שיאמרו דדבר זה מועיל לרפואה אלא אפי' שיאכל וישתה ע"פ מי שאינן בקיאין מותר, בית יהודה ח"א חא"ח סי' ך' י"א במה"ב אות ד' ש"ץ דף כ"א ע"ד:

לז

לז) שם ומשקין לרפואה וכו'. מותר לשתות כוס שמן ויין מעורבין לרפואה, שו"ת בית יהודה ח"א סי' ך' וכן מותר לשתות הרקות ושיקויים לרפואה, אגרות הרמ"ז הנדפסות מחדש סי' ג' מחב"ר אות ד' שע"ת אות י"א:

לח

לח) [סעיף ד'] הצמא ורעב וכו'. ואע"ג דמים מותר לשתות כמ"ש בסעי' הקודם תירץ הפר"ח באות ד' כגון שצריך לאכול מקודם שום דבר כדי שלא תבא השתיה אליבא ריקניא ויעשה לו היזק יעו"ש, והביאו פרמ"ג א"א אות י"א:

לט

טל) שם, אם רצה אל יתפלל וכו'. משמע דאם אינו רוצה יכול להתפלל בלא אכילה ושתיה אפי' שאינו יכול לכוין משום דעכשיו בלאו הכי אין מכוונין כראוי כמ"ש בב"י אבל במ"מ סי' ק"ז ובל"ח משמע דאף לדידן אסור להתפלל בלא אכילה ושתיה וכ"פ בפסקי תוספות ואפי' הוצרך לאכילה ושתיה קבע צריך לאכול ולשתות בקבע יעו"ש. א"ר או' יו"ד:

מ

מ) שם, עד שיאכל וישתה, ולא התירו איסור דרבנן כאן משום כוונה אלא כיון דאין עושה לשום גאוה כ"א שיכוין דעתו תו לא גזרו בזה ומותר, פרמ"ג א"א או' י"ג:

מא

מא) מי שהוא חלש ואינו יכול שלא לאכול קודם אור הבקר מותר לו לטעום איזה דבר אעפ"י שלסברת המקובלים אף לטעום קודם אור היום אסור מ"מ אדם חלש שאני, שב יעקב סי' ח' והביאו עקרי הד"ט סי' א' או' ה' א"א שבגליון הש"ע או' א' וכ"כ ח"א כלל ט"ז סוף או' א':

מב

מב) [סעיף ה'] ואם התחיל לאכול קודם ע"ה צריך להפסיק, ולא דמי למנחה דאמרינן במתני' פ"ק דשבת אם התחילו אין מפסיקין שאני הכא דאסמכוהו אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם, ב"י ט"ז סק"ד, מ"א ס"ק י"ד, ומשמע דבשאר מלאכות דלא אסמכוה אקרא א"צ להפסיק אם יש שהו"ת להתפלל ועיין לקמן סי' רל"ב סעי' ב':

מג

מג) שם, וי"א שאינו צריך להפסיק, ועיקר כסברא ראשונה, א"ר או' י"א בשם מ"מ ופסקי תוספות וב"ח, ומ"ש הב"ח על דברי מרן ז"ל שהביא ב' הסברות עיין מ"ש עליו המאמ"ר או' ט' ובדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' ודע דכ"ז הוא על דברי הפשט דאין חילוק בין אם ישן בלילה או לא וכדמשמע ג"כ בסי' תקס"ד ואינו אסור כ"א בהגיע זמן התפלה אבל לפי דברי הזוהר והמקי' כיון שישן בלילה שינת קבע אסור עוד עוד לאכול אפי' קודם שהגיע זמן התפלה כמש"ל או' כ"ח אלא דנ"מ גם לדעת המקו' דאם היה ניעור כל הלילה דמותר לאכול כ"ז שהוא ניעור משעלה עמוד השחר צריך להפסיק:

מד

מד) [סעיף ו'] אפי' ללמוד אסור משיגיע זמן התפלה, סמוך לזמן התפלה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו וא"ת יכבסם במיה אעפ"י כן לא ינקם כבתחלה, ועוד שמא בעוד שיחפש אחר המים תעבור שעת התפלה או בין כך ובין כך יאמרו קדיש ולא יוכל לענות אמן, או שמא יבכה הילד כאשר ירצה להניחי ויחמול עליו ולא יחוש על כבוד קונו ולא ילך כלל לבה"כ, ס"ח סי' י"ח:

מה

מה) שם, אפי' ללמוד אסור וכו'. ואם ביטל ת"ת תפלה בשביל לימודו אפי' למד כל היום ולימד לאחרים מעלה עליו כאלו לא למד אתו היום, סו"ב או' יו"ד בשם מהר"א מגרמיזא ח"א כלל ט"ז או' ג' שת"ז או' כ"ה, והיינו טעמא במש"ל או' כ"ח בשם הזוהר כיון שהאדם ישן עולה נשמתי לראות באור העליון ומיד טעים טעמא דמותא ואפי' כשרוחץ במים ועוסק בתורה אינה חוזרת נשמתו בו עד שיתפלל יעו"ש, ואפי' רשב"י ע"ה שהיתה תורתו אומנתו לא עביד עובדא כוותיה והיה מפסיק לתפלה כנראה מירושלמי והביאו החיד"א בגליון הזוהר פ' כי תשא דקפ"ח ע"א או' ב' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל ז"ל או' י"א, ועיין לקמן סי' ק"ו סעי' ג':

מו

מו) שם. אפי' ללמוד אסור וכו'. ואפי' יש לו שיעור קבוע מה שלומד דליכא למיחש שמא ימשך בלימודו אפ"ה אסור, ח"א שם, ועיין לקמן ססי' ק"ו בהגה ובדברינו לשם בס"ד אות י"ט:

מז

מז) שם, משיגיע זמן התפלה וכו'. כתב הב"ח דלרש"י משעלה ע"ה אסור ללמוד ולתוספות משהגיע זמן ק"ש ותפלה בעונתה כותיקין וכתב וכן עמא דבר להיתר כהחו' יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ח' ולפי מש"ל סי' ב"ן אות ב' וסי' מ"ח אות א' ד"ה ודע שצריך האדם להתפלל כל הד' חלקי התפלה שתקנו חז"ל שיש בהם סודות נעלמים וגם צריך ללבוש ג"כ מקודם ציצית ותפילין כמש"ל סי' כ"ה אות כ"ז א"כ צריך לחשוב כמה זמן צריך לזה ויבא זמן ק"ש קודם הנץ ותפלה בהנץ ואם נשאר לו עוד זמן אז יכול ללמוד בו, ואע"ג דמרן ז"ל פסק כרש"י ומשמע דמעלות השחר הוא דאסור נראה כיון דת"ת של אחר חצות לילה עד קודם התפלה יש לו מעלה גדולה כנז' בשער הכוו' דרוש ה' דתפילין דף ט' ע"ד ואע"ג דעיקר הלימוד הוא קודם ע"ה מ"מ גם אח"כ צריך ללמוד עד שיתחיל בתפלה ובפרט אם לא למד קודם ע"ה לכן יש לפסוק כהב"ח, ועיין פר"ח אות ו':

מח

מח) שם, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו וכו' כלומר שיש לו מדרש קבוע בתוך ביתו שלומד. בו ומתפלל בו ביחיד וכדכתב רבינו הטור לקמן בסי' ץ' ומרן בב"י שם בשם רי"ו שפי' בשם רבני צרפת, דאם הוא מתפלל שם נמי בצבור כלומר בעשרה כדכתב מרן שם בשם הרמב"ם הו"ל כמו שרגיל לילך לבה"כ דמותר כי הבאים לשם להתפלל עמו בציבור יעוררו אותו שלא יטריד בגירסתו יפ"ל אות יו"ד:

מט

מט) שם, אבל מי שרגיל לילך לבה"ב וכו'. הח"א כלל ט"ז אות ג' כתב במקום שהשמש קורא לבה"כ ונראה שיצא לו ממ"ש מור"ם ז"ל לקמן סי' רל"ב סעי' ב' אבל מסתמיות דברי הפוסקים משמע כיון שרגיל לילך לבה"כ שרי ואפי' אין שמש קורא לו ועיין במ"א שם סק"ח, וכ"כ הלבוש אבל מי שרגיל לילך לבה"כ מותר דלכשיגיע זמן הליכה לבה"כ חזקה שלא יעכב.

נ

נ) שם, ואם הוא מלמד לאחרים אפי' אם אינו רגיל לבה"כ מותר וכו'. ולא חיישינן שמא ישכח ויעבור השעה דכיון שהתפלה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן לבו לדבר ויזכור ויתפלל ב"י ועיין לעיל אות מ"ה:

נא

נא) שם, ולא יוכלו ללמוד, אח"כ. ב"י, לבוש, ר"ז אות ז' ח"א שם:

נב

בנ) [סעיף ז'] מותר להסתפר וכו'. שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי, שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ב"י בשם הרמב"ם, והטעם כתב הלבוש דבדבר המצוי יש לחוש שמא ע"י כך ישכח להתפלל עד שיעבור זמן התפלה אבל בדבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן שמא יטרד וישכח שכיון שאינו מצוי הוא בעצמו זוכר שגם לו יש שינוי ברחיצת שחר וזוכר:

נג

גנ) שם, מותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית וכו'. דוקא קודם ע"ה אבל אח"כ אסורים דלא עדיפי משאר מלאכות האסורים, פסקי תוספות אבל בכלבו דף ת' משמע דיש חילוק דדוקא בשאר מלאכות אסור אחר ע"ה, א"ר אות י"ב, ור"ל דבכלבו משמע דדוקא בשאר מלאכות הוא דאסור אחר ע"ה אבל להסתפר וליכנס למרחץ מותר וכתב שם הא"ר דאפי' לבורסקי אסור ואין היתר אלא במרחץ. ותספורת וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ט"ו דדין ובורסקי וסעודה אסור סמוך לשחרית כמו סמוך למנחה יעו"ש, וכ"כ ר"ז אות ח' מיהו עיין בא"ר סי' רל"ה אות ו' מ"ש בם רי"ו דמשמע דגם להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לק"ש של שחרית אסור יעו"ש וע"כ יש ליזהר והמחמיר תע"ב. ועיין לקמן סי' רל"ב סעיף ב':

נד

דנ) [סעיף ח'] בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך וכו'. פי' כאן איירי שא"א לו להתעכב אחר שיעלה ע"ה אלא להתפלל מעומד בלבד אבל לא אפשר להמתין עד שיקרא ק"ש בעונתה דהיינו משיראה חבירו ויכירנו ברחוק ד"א ויקרא ק"ש ויתפלל ואעפ"י שאפשר לו להתעכב עד שיקרא ק"ש ויתפל לאחר ע"ה מיד אפ"ה לא התירו לו לעבור על התחלת זמן ק"ש שהוא מיראה חבירו ויכירנו אלא יתפלל מעומד בביתו ואח"כ יקרא ק"ש בעונתה בלכתו בדרך, ב"ח, ודע דדין זה בפלוגתא שניא דזהו לסברת ת"ק אבל רשב"א ס"ל שימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקרא ק"ש ויתפלל כדי שיסמוך גאלה ותפלה ואעפ"י שלא תהיה התפלה מעומד כמ"ש במ"ס ברכות דף ל' ע"א ובפי' רש"י שם, והרשב"א והרא"ש פסקו כת"ק אבל בה"ג פסק כרשב"א כמבואר כ"ז בטור וב"י וכ"נ דעת התו' שם בד"ה מסמך לפסוק כרשב"א יעו"ש, וכ"ף הריא"ז פ"ק דברכות אלא שכתב וז"ל ונראה בעיני שאם היה להם פנאי לקרות ק"ש ולהתפלל קודם לכן הרי אלו קורין ומתפללין אעפ"י שמתפללין קודם הנץ בין היוצא לדרך בין חכם הדורש ובלבד שיהיו קורין ומתפללין אחרי עלות השחר ואם יכולין לקבץ להם עשרה מקבצין להתפלל בעשרה כמבואר בקו' הראיות עכ"ל ואע"ג דמדברי הגמרא והתו' שם ד"ה מסמך משמע דלרשב"א ממתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקרא ויתפלל וא"צ להתפלל מעומד י"ל היינו דוקא באין פנאי כ"א להתפלל ע"ז קאמר דיותר טוב להמתין ולסמוך גאלה לתפלה בלא מעומד מלהתפלל מעומד ולא לסמוך גאלה לתפלה אבל אם יש לו פנאי אחר ע"ה לקרות ק"ש ולסמוך גאולה לתפלה ומעומד גם זה עדיף מלהתפלל תפלה לבדה מעומד ולא לסמוך גאלה לתפלה, וכן יש לפרש דברי השה"ג שם שכתב ע"ש בה"ג בהמשכים לצאת לדרך קודם היום קורא ק"ש משיעלה ע"ה ומתפלל יעו"ש, ועיין כנה"ג בהג"ט והגב"י מ"ש על דברי הריא"ז והשה"ג יעו"ש, וגם המ"א ס"ק ט"ז כתב דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרשב"א דמסמך גאלה לתפלה עדיף יעו"ש, וכ"כ א"ר או' י"ג, ול"נ הטעם דלא נהגו העולם בזה משום דלפי דברי האר"י ז"ל צ"ל דוקא ק"ש קודם תפלת י"ח כידוע דבירורי אחו"פ דאח' יהיו קודם אמירת שמע בתיבת באהבה ותחלת המשכת המוחין יהיו בפסוק שמע ישראל וגמירתן בתפלת י"ח כמבואר בשער הכוו' דרוש ו' דק"ש ואח"כ בירורי אחו"פ דפנים יהיו בתפלת י"ח במילת באהבת כידוע ומבואר בשער הכוו' דרוש ב' דעמידה על תיבה באהבה יעו"ש, וגם צ"ל כל ד' חלקי התפילה כדי להעלות בי"ע אל האצילות כמבואר בדברינו לעיל סי' מ"ח או' א' ד"ה ודע כיעו"ש, ולכן לא נהגי לומר תפלת י"ח קודם ק"ש אלא אומרים כל סדר התפלה אחר ע"ה קודם הליכתם לדרך או אח"כ כפי ראות עינם וישוב דעתם, ועיין עוד בזה מש"ל בסי' כ"ו או' ו' יעו"ש, ואע"ג דאנן איתכא דמרן ז"ל סמכינן ואיהו פסק כמ"ד דיתפלל קודם בעמידה ואח"כ ימתין עד שיהיה זמן ק"ש וקורא ק"ל דאילו היה רואה מרן ז"ל דברי האר"י ז"ל היה פוסק כמותם, ועוד עיין מש"ל סי' כ"ה או' ע"ה דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש:

נה

הנ) שם, וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה, הגה"ה אם אפשר לו לקרות ק"ש וכו'. אבל אם א"א לקרות אח"כ או לא יוכל לכוין אפי' לסברה זו יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה ע"ה כמש"ל סי' נ"ח סעי' ג' וכ"כ העו"ת או' כ"א, ועוד עי"ש סי' נ"ח בסעי' ד' שכתב דבדיעבד אם קראה משעלה ע"ה אפי' שלא היה אנוס יצא וזה דלא כהלב"ש שכתב ע"ז הסעי' דאפי' בדיעבד לא יצא אם קראה קודם שיכיר את חבירו בריחוק ד"א יעו"ש:

נו

ונ) שם. בהגה"ה, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכו'. ובשכמל"ו הוא בכלל פסוק ראשון כמש"ל סי' ס"ג או' ט"ו יעו"ש:

נז

זנ) שם הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד וכו'. אפי' לפי מ"ש ריש סי' נ"ח שחייב לכתחלה לכוין השלמת ק"ש סמוך להנץ החמה הכא מודינא שאם משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת מתעכב השיירא קצת באופן שווכל לקרות ק"ש ולהתפלל מעומד ולסמוך גאלה לתפלה הכי עדיף טפי, פר"ח או' ח' וכ"מ מדברי הב"ח שהבאנו לעיל ריש או' ד"ן ונ"ם גם לדידן שכתבנו לעיל או' ד"ן שמותר להתחיל להתפלל אחר ע"ה כדי שיהיה ק"ש קודם תפלת י"ח אם יש יכולת בידו יכוין שתהיה ק"ש בזמן שיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו כדי לצאת אליבא דכ"ע:

נח

חנ) שם, הכי עדיף טפי וכו'. דלסברא זו אם הוא בדרך וראה שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש על הדרך וג' ברכותיה ואח"כ כשיבא למלון יתפלל מעומד, מיהו נ"ל דיקרא אותה בדרך בלא ברכותיה עיין ססי' מ"י, מ"א ס"ק י"ז, ור"ל דלסברא זו דמשום תפלה מעומד רשאי להקדים להתפלל מעומד אע"ג דלא יסמוך גאלה לתפלה ה"ה איפכא לפעמים בשעת הדחק שהוא בדרך ורואה שיעבור זמן ק"ש אם ימתין עד בואו לביתו קירא ק"ש עם ברכותיה מהלך וכשיגיע לביתו יתפלל מעומד ואע"ג שאינו סומך גאלה לתפלה, מיהו נ"ל וכו' דבנידון זה אפשר לתקן תרווייהו שיסמוך גאלה לתפלה ויתפלל מעומד, דהיינו בדרך יקרא ק"ש בלא ברכות וכשיבא לביתו יקרא ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאלה לתפלה ויתפלל ואע"ג שיקרא ק"ש דאורייתא בלא ברכות לל"ב וכן מבואר לעיל ססי' מ"ו יעו"ש, מחה"ש ועיין עוד בדברינו לעיל סי' ס"ו או' ב"ן מ"ש שם בס"ד, ומיהו לא ימתין עד אחר ד' שעות דשכר תפלה בזמנה ליכא וודאי יתפלל בדרך מהלך או מיושב, פרמ"ג א"א או' י"ז, וכן אם המלון של עכו"ם ואין לו בירור שיש שם זוית או חדר מיוחד מוטב שיתפלל בדרך, מט"י או' ב' ועיין לקמן ססי' צ"ד בהגה"ה ובמ"א שם ס"ק יד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---