כף החיים/אורח חיים/יד

כף החיים ‏ אורח חיים יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ציצית שעשאן נכרי פסול וכו'. פי' שהטילן בבגד פסול. ואפי' ישראל עומד ע"ג. דאלו בטוייה כשר להרא"ש כמ"ש סי' י"א ס"ב, מ"א סק"א א"ר סק"א פרמ"ג א"א אות א' ח"א כלל י"א אות ל'. ואפי' תחבן לבד בכנף, או עשה חוליא או קשר ע"י נכרי פסול. פרמ"ג שם על שם הלבוש. והביאו פתחי עולם אות א'. ואפי' ישראל מסייעו פסול. א"ר שם והביאו שע"ת אות א' ודלא כעו"ת אות ה' אבל אם תלה החוטין בכנף ישראל ועשה חוליא אחת וקשר בענין דמתכשר מדאורייתא ואח"כ גמר העכו"ם כשר. א"ר שם. פרמ"ג שם, שע"ת שם פתחי עולם שם ועיין לקמן אות ט':

ב

ב) אם ישראל והעכו"ם תלאו שניהם ביחד, תליא במחלוקת הב"י והש"ך לענין שחיטה ביו"ד סי' ב' סעי' י"א באוחזין בסכין ושוחטין דהש"ע פוסל והש"ך מכשיר יעו"ש, פתחי עולם שם בשם תשו' פרי תבואה, וא"כ לדידן דאתכא דמרן סמכינן הוא פסול:

ג

ג) שם. והאשה כשירה לעשותם, כתב הט"ז סק"א, לאפוקי מר"ת שפוסל נשים לעשיית הציצית כמו בתפלין בסי' ט"ל סק"א וכו' והא דנשים שלנו טוות ציצית זה מותר אפי' לר"ת דדוקא אתלייה בבגד הוא דקפיד כדאיתא בסמוך וזה מילתא אחריתא כנ"ל עכ"ל, וכ"כ הלבוש סעי' א' דתיקון הציצית וטויה ושזירה כשירה בנשים אפי' לדעת המחמירין יעו"ש, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' מאמ"ר אות ב' וכ"כ עו"ת סק"ג ברכ"י אות ג' ובספרו מחב"ר אות ב', ר"ז אות ב', ח"א שם, פתחי עולם אות ב' ולא כקרבן נתנאל סוף פ' השולח ובספרו נתיב חיים שכתב לר"ת אף הטוויה אסורה בנשים, וכמו שהוכיח ג"כ המחב"ר שם מדברי הפו' יעו"ש:

ד

ד) שם בהגה, ויש מחמירין להצריך אנשים שיעשו אותו וכו' וקטן דינו כאשה. מ"א ס"ג, ר"ז שם ח"א שם, חס"ל אות א' שתילי זיתים אות ג', ואפי' אם הגדול עומד על גבו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. ר"ז שם, ופסול לעשותם לסברה זו עד שיהיה בן י"ג שנה ויביא ב' שערות כמו כתיבת תפילין בסי' ט"ל. מחה"ש וכ"כ הפרמ"ג א"א אות ג' לדברי מ"א ואע"ג דכתב שם הפרמ"ג דהוא דוחק מ"מ כיון דכל הפו' הנ"ל כתבו כהמ"א, א"כ לדידן דחיישינן לכתחי' לר"ת כמ"ש מור"ם ז"ל אין להניח קטן לעשותם לכתחי' עד שיהיה בן י"ג שנים ויביא ב' שערות בבירור ודלא כמ"ש פתחי עולם אות ג':

ה

ה) טומטום כשר לעשותם דספק תורה לחומרא מן התורה וישנו בלבישה, ולמ"ד בני ולא בנות, י"ל בני ודאי ולא ספק, ואנדרוגינוס תליא בפלוגתא אי בריה הוא, פרמ"ג במש"ז או' א' פתחי עולה אות א':

ו

ו) ציצית שנעשו ע"י טומטום וכן ספק נכרי וספק ישראל כגון מצא תינוק מושלך במקום שיש מחצה נכרים ומחצה ישראל שחייב במצות מספיקא אם עשו ציצית כתב ישי"ע סי' י"ז אות ב' דכשרים, דספק תורה להחמיר מה"ת א"כ חשוב ישנו בלבישה, וכ"כ פתחי עולם שם, אבל צ"ע לענין ברכה כיון שזה תליא בפלוגתא אי ספיקא דאורייתא לחומרא מה"ת או מדרבנן ומרן ז"ל ס"ל כמ"ש הישי"ע שם והפרמ"ג כתב והב"ד באות הקודם למ"ד בני ולא בנות י"ל בני ודאי ולא ספק מדרבנן א"כ היאך יכול לברך וקיי"ל סב"ל על כן יש ליזהר מזה:

ז

ז) שם בהגה, ויש מחמירין להצריך אנשים וכו', ולדידהו כל מצות שאין האשה מחוייבת בהן כגון לולב וסוכה אינה רשאה לעשותן, מ"א סכ"ג, פתחי עולם אות ג', ועיין פרמ"ג א"א אות ג':

ח

ח) [סעיף ב'] הטיל ישראל ציצית בבגד בלא כוונה וכו'. המרדכי הביא פלוגתא בסתם אי הוי כלשמן או לא לכן צריך ליזהר שיאמר בפירוש שתולה אותם לשם ציצית כמ"ש הש"ע לענין טויה, ואני נהגתי לומר ליקבה"ו הריני מוכן להטיל ציציות בבגד ד' כנפות לקיים מה שאמרה תורה גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה כדי לזכור את כל המצות ולשמור ולעשות ולקיים אותם, וירמ"י או"א שכשם שאנחנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן כך תזכנו לקיים אותה כתקונה כמ"ש בתורתך ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ותזכנו לזכור כל מצותיך ולשמור ולעשות ולקיים אותם ולהשלים תיקון נר"ן בגלגול זה ונזכה לחלוקא דרבנן לעת"ל וברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצינו ויהי נועם וכו' חס"ל אות ב' וכ"כ הרה"ג בן א"ח פ' לך לך אות ג' ועיין זכ"ל ח"א אות צ' וכתב שם הרב בן א"ח לכן כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם יר"ש ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוין לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתקונם עכ"ל ועיין לעיל סי' י"א אות ד':

ט

ט) שם בלא כוונה אם אין ציצית אחרים וכו' היינו שעשה חוליא א' וקשר עליון שהוא מדאורייא בלא כוונה, אבל אם עשה חוליא א' וקשר עליון בכוונה אעפ"י שעשה אח"כ השאר קשרים וחוליות בלא כוונה גם בדאיכא ציצית אחרים יש להכשיר כמ"ש לעיל אות א' וכ"כ ב"י. עו"ת אות ד' א"ר אות א' שתילי זיתים אות ו' בשם ב"י וא"ז. ועיין בדברינו לעיל סי' י"א אות מ"א:

י

י) שם אם אין ציצית אחרים וכו' וא"ת יתירם מהבגד ויחזור ויתנם בבגד בכוונה, וצ"ל דמיירי בשבת א"נ כגון שנפסק אחד מהראשים ואם יתירם יהא אסור לחזור וליתנס בבגד [עיין בדברינו לעיל סי' י"ב אות ד'] מ"א סק"ד ועיין מחה"ש, א"נ ניתקו חוטי הערב פחות מקשר אגודל כבסי' י"א סעי' יו"ד דאם יתיר ויהיה לכתחילה פסולין מן התורה רשאי לסמוך על הרמב"ם, פרמ"ג א"א אות ד', א"נ דמיירי בציצית דקים ובלוים כי קרוב הוא שהם מתקלקלים בהתרה ושוב לא יועילו ולכן כתב דיסמוך על הרמב"ם, מחב"ר אות ג' והביאו שע"ת אות ד' ועיין עו"ש במחב"ר שהביא תירוצים אחרים בשם הפו' יעו"ש:

יא

יא) שם יש לסמוך על הרמב"ם וכו' וכ"כ הלבוש סעי' א', וכ"כ האחרונים ר"ז אות ג' ח"א כלל י"א אות ל"א בן א"ח שם, ודלא כמ"ש הב"ח והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' שהם פסולים לגמרי:

יב

יב) שם אבל לא יברך עליו, דרש"י והרא"ש ס"ל דבעי תלייה ג"כ לשמה, ב"י, ט"ז סק"ג, שתילי זיתים אות ו' פתחי עולם אות ו':

יג

יג) שם אבל לא יברך עליו, וה"ה דאסור לצאת בו לר"ה, כמ"ש מ"א סי' י"ב סק"ז, וכ"כ ח"א אות הנ"ל, וכ"כ לב"ש:

יד

יד) [סעיף ג'] השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור וכו'. ז"ל התוספות פ' כ"ה דף ק"י ע"ב והרא"ש שם סי' כ"ו הביאם ב"י לברך על טלית שאולה נראה דטוב שלא יברך ואעפ"י שהיה אומר ר"ת דנשים מברכות על סוכה ולולב אע"ג דפטורות והביא ראיה מדרב יוסף וכו' מ"מ לא דמי לטלית שאולה וכו' ואעפ"כ המברך לא הפסיד עכ"ל וכ"כ הסמ"ג והסמ"ק הביאם ב"י, [וכתב המאמ"ר אות ד' מ"ש התו' והרא"ש דהמברך לא הפסיד דבר פשוט הוא דהיינו דוקא להתו' והרא"ש ודעמייהו, אבל להרמב"ם ורש"י ודעמייהו דס"ל דאין הנשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג ה"נ הכא לא יברך וכבר פסק מרן ז"ל כהרמב"ם ז"ל לקמן סי' י"ז ובסי' תקפ"ט עי"ש עכ"ל] וכתב הרא"ש שם ע"ז ול"נ דהא דטלית שאולה מיירי ששאל טלית שאינה מצוייצת, אבל השואל טלית מצוייצת אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה, ואם א"א לו לברך אלא א"כ תהיה שלו הוי כאלו ניתנה לו במתנה על מנת להחזירה וכו' עכ"ל ובריש הלכות ציצית על כסות יום אם חייב בציצית בלילה כתב הרא"ש שראה באשכנז לפני יוה"כ כשמשכימים שש"צ מתעטף בטלית של אחר כדי להפטר מן הברכה משום טלית שאולה משום דמספקא להו בטלית שאינה שלו אם צריך לברך או לא, ואח"כ כתב דנראה לו דטועים הם דהא דטלית שאולה פטורה מן הציצית היינו השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת עד ל' יום פטור מלהטיל בה ציצית שנאמר גדילים תעשה וכו' אבל בכסות שאינה שלך לא חייבתך התורה לעשות גדילים אבל השואל מחבירו טלית מצוייצת צריך לברך וכן מצאתי שכתב בעל העיטור ז"ל עכ"ל הביאו ב"י, משמע שהוא מפרש מ"ש התוספות דטוב שלא לברך על טלית שאולה הוא דוקא בשואל טלית שאינה מצוייצת והניח לה ציצית בתוך ל' [ודברי מ"א סק"ה הביאו באה"ט הוא בקיצור עיין מחה"ש] אבל השואל טלית מצוייצת פשיטא דמברך וכמו שפסק מרן בסעי' זה. וכתב הט"ז סק"ד וז"ל ונ"ל דהא דמחייב הרא"ש ברכה בטלית שאולה מצוייצת היינו בטלית המיוחד למצות ציצית כי הנהו טליתות של בהכ"נ או מה שקורין ד' כנפות דבזה ודאי לא מקנה לו אלא לעשות המצוה ולברך עליו כדאמרן אבל במלבוש של ד' כנפות שאדם לובש בו דרך מלבוש אלא שמטיל בו ציצית משום שיש לו ד' כנפות השואל לחבירו מלבוש כזה אין השואל מברך עליו דאין לנו בירור שהשאילה לשם מצוה דילמא למלבוש בעלמא השאילה לו וזה דומה לטלית של אחרים שאין חייב השואל לעשות בה ציצית אע"ג שהשאילה לו מ"מ אמרינן דרצונו היה להשאילו למלבוש לחוד כדאמרן עכ"ל וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ד' ח"א כלל י"א אות כ"א, והרש"ל פכ"ה סי' נ"ג חלק על דברי הרא"ש הנ"ל יעו"ש שהאריך ומסיק דמ"מ ראוי לכל יר"ש שלא ילבש טלית שאינו שלו ואם אין לו טלית אחר ילבשנו בלא ברכה כי הברכות אינם מעכבות. וכ"כ החס"ל או' ג' עוד כתב שם הרש"ל דאפי' לדעת המברכים על טלית שאולה היינו הטלית שלובש בעת התפילה עם הנחת תפילין שהוא לזכרון כמו תפילין וכו' אבל מי שלובש כדי לעלות לתורה או לירד לפני התיבה בודאי יראה שאין לברך כלום עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' ט"ז שם. ח"א שם. אבל הא"ר סק"ו הביא כמה פוסקים לדחות דברי רש"ל ומסיק לברך על טלית שאולה אפי' לעלות לס"ת או לירד לפני התיבה יעו"ש, והביאו פרמ"ג א"א סק"ו והזכ"ל במע' ברכות ח"א אות ט' יעו"ש, נמצינו למידים מכל הנ"ל דהשואל טלית שאינה מצוייצת והטיל בה ציצית בתוך ל' לדעת התוספות והרא"ש המברך לא הפסיד כמו שהנשים מברכות ע"מ עשה שהזמן גרמא ולדעת מרן ז"ל ודעמיה אינו יכול לברך, והשואל טלית מצוייצת לדעת התו' והרא"ש ומרן ז"ל מברך עליה מיד ולדעת הט"ז וח"א הוא דוקא בטלית המיוחד למצות ציצית אבל לא בבגד של ד' כנפות, ולדעת רש"ל והחס"ל אין לברך על טלית שאולה כלל. ולפי חילוק שעשה הרש"ל לדעת המברכים הוא דוקא בטלית שלובשים בשעת התפילה והנחת תפילין, אבל לא בשעת עליית ס"ת וכדומה, ולפי דעת המ"א סק"ו והא"ר והזכ"ל גם בשעת עליית ס"ת או נשיאת כפים וכדומה יכול לברך וא"כ לפי מה דק"ל סב"ל אפי' כנגד הרבים ואפי' כנגד מרן ז"ל כמ"ש הזכ"ל בח"א הלכות ברכות אות ס' וח"ג אות ס' אין לברך על טלית שאולה כלל. אמנם נשאר לנו דבר אחד שכתב מרן ז"ל בב"י וכן נהגו לברך על טלית שאולה וק"ל כנגד המנהג לא אמרינן סב"ל כמ"ש הזכ"ל שם וא"כ מצד המנהג יכולין לברך על טלית שאולה וליכא חששא דסב"ל אבל אפשר לפרש דברי מרן ז"ל כפי החילוק שכתב הרש"ל ז"ל דאפי' לדעת המברכים היינו דוקא בשעת הנחת תפילין ותפילה אבל לא בעליית ס"ת ונשיאת כפיים וכדומה דזהו דרך עראי ומצד המנהג וא"כ אינו יכול לברך על טלית שאולה כ"א שאלה להתפלל בה דוקא ולא לדבר אחר ואע"ג דכתבו שם הא"ר והזכ"ל ח"א בה"ב אות ט' דנהגו לברך על טלית שאולה גם בעליית ס"ת וכדומה אין ראיה מזה דאפשר דוקא במקומן נהגו ולא במקומות אחרים שהרי העט"ז כתב דנהגו לברך עליהם דוקא בתפילת הבקר משום ק"ש אבל אח"כ כ"ז ששאל לעלות בו לתורה וכו' א"צ לברך עליו נמצא דזה המנהג לברך כדי לעלות לס"ת אינו מוסכם על כן יש להחמיר ושוא"ת וכ"ש במילי דברכות דסב"ל ואין לברך על טלית שאולה אלא דוקא אם שאלה כדי להתפלל בה ובזה יש לסמוך על המנהג אבל אם שאלה כדי לעלות לס"ת או לדוכן וכדומה לא יברך וכן פסק הרה"ג בן איש חי פרשת לך לך אות ה' דאם שאל טלית מצוייצת ללבשה כדי לעלות לדוכן או לעלות לס"ת וכיוצא לא יברך עליו אבל אם שאל בעבור לקיים מצות עיטוף בציצית יוכל לברך ולסמוך על המנהג ומיהו יר"ש יתרחק מטלית שאולה היכא דאפשר לו עכ"ל בקיצור, אמנם אם יש מנהג לברך גם אם שאלה לעלות לס"ת וכדומה אין למחות בידם מאחר שכן נהגו ויש להם על מה לסמוך אבל אין ליקח המנהג אלא מן הלומדים לא משאר עמא דארעא שעושים מה שעולה בדעתם:

טו

טו) טלית של הקדש וצדקה מברכין עליו לכ"ע אפי' לבשו כדי לעלות לס"ת או לדוכן. א"ר סק"ו פרמ"ג א"א או' ו' ש"ץ דף ל"ד ע"ך חס"ל או' ו' שתילי זיתים או' י"ב קיצור ש"ע סי' ט' או' י"א בן איש חי שם:

טו) שם השואל מחבירו טלית וכו' והשוכר דינו כשואל, עו"ת אות ו' א"ר אות ה':

טז

טז) [סעיף ד'] מותר ליטול טלית חבירו וכו'. מלשון ר"י שהביא ב"י שכתב וז"ל ואותם שלוקחים ציצית שמוצאים בבה"כ וכו', משמע דדוקא אם הציציות מונחים כך בבה"כ על האצטבא או בחלון שאין בו דלת ומנעול מותר ליטול, דאמרינן כיון שהניחו כך ולא הצניעו בדלת ומנעול לא קפיד וניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה וכ"מ מלשון הרא"ש ומרן ז"ל שכתבו ואם מצאה מקופלת וכו' משמע שמצאה כך מונחת בלא דלת ומנעול אבל אם הטלית מונח בתיבה או בחלון שיש בו דלת ומנעול לא אמרינן שיביא מפתח ויפתח התיבה או החלון ויקח הטלית משום דניחא ליה וכו' דודאי הבעלים מקפידים על זה, וכן איתם הנותנים טליתותיהם לשמש להצניע אותם אצלו בדלת ובמנעול י"ל ג"כ שהם מקפידים כיון שהם נותנים אותם לו להצניעם בדלת ובמנעול ע"כ אין ליקח אותם אלא דוקא מדעת בעלים ולא מדעת השמש אלא א"כ יודע השמש בבירור דבעלים אלו אינם מקפידים כגון שנתנו לו הבעלים רשות ליתן אותו לאחרים בשאלה:

יז

יז) שם מותר ליטול טלית חבירו וכו' דוקא באקראי אבל בקביעות אסור. ב"ח, שכנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ז פרמ"ג א"א אות ז' עט"ז ר"ז אות י' ח"א כלל י"א אות כ"ב שתילי זיתים אות י"א ש"ץ דף ל"ד ע"ד קיצור ש"ע שם, ודוקא בבה"כ מותר אבל להוציאה מבה"כ וללבוש טלית ולהניח תפילין אסור, דלא ניחא ליה שיטול את שלו ממקום שהניחו. יש"ש בפרק כ"ה סי' כ"ג. שכנה"ג שם ט"ז סק"ו מ"א שם עט"ז ר"ז שם ח"א שם ש"ץ שם חס"ל אות ד' קצור ש"ע שם שתילי זתים אות י"ג. ועיין שע"ת אות ז':

יז) אם בשבת יום אסיפה כגון לשמוע ש"ץ ומרוב הדחיקות יוזק הטלית וכה"ג אסור ליקח שלא מדעתו, דכעין זה לא משאלי אינשי, פתחי עולם אות י"א בשם ת"א:

יח

יח) שם, מותר ליטול טלית חבירו וכו' ואם נתקלקל הטלית צריך לתקנו ואם לא תיקנו לא יצא, עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות ט"ו, ועיין בתשו' טל אורות סי' א' שכתב דאם נקרע הטלית באונס או נפסל האתרוג דפטור מלשלם כיון דאיכא למ"ד דבכל פנים אמרינן ניחא ליה וכו' יעו"ש והביאו פתחי עולם או' י"ב, ועיין בתשו' זרע אמת ח"ב סי' קמ"ג:

יט

יט) שם, מותר ליטול טלית חבירו וכו' הפרמ"ג במש"ז סק"ו נסתפק אם רשאי ליקח טלית מבית חבירו כי בב"י הביא אותן המניחין טליתותיהם בבה"כ הא בביתו לא וכו' עכ"ל מיהו מדברי המ"א סק"ז שכתב בשם רש"ל משמע שאין חילוק וכ"מ בעט"ז, ח"א שם ש"ץ שם חס"ל שם קיצור ש"ע שם, וכ"כ ר"ז שם בהדיא וז"ל אבל לא יוציאנו מאותו מקום למקום אחר כגון מבית הכנסת לביתו או מבית בעלים לבה"כ ואפי' יחזור ויניחנו במקום שנטלה שם אסור עכ"ל, אמנם כשבעליו עמו ודאי וראוי שישאל ממנו דאין סומכין על החזקה במקום דאפשר לברר בקל, וכ"ש אם יודע בו שהוא מקפיד, כמ"ש הפרמ"ג שם:

כ

כ) שם ולברך עליה וכו' אע"ג דדעת רש"ל אין לברך על טלית שאולה וכן דעת הט"ז בסק"ה וכתב שם הט"ז וכ"ש אם נוטל אותו שלא מדעת חבירו עכ"ל ולדעת הסמ"ק אם מצאו מקופל צריך ליטול רשות וכן היא סברה ב' של המרדכי, מ"מ יכול לסמוך על המנהג שכתב מרן ז"ל בב"י וכן עמא דבר ולברך ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל וכ"כ בי"ע אות ט"ז בשם האחרונים דמברך מיהו יר"ש ירחיק עצמו מזה בכל מה דאפשר כמש"ל אות י"ד יעו"ש ובפרט האידנא דחזינא רובא דעלמא קפדי:

כא

כא) שם, ובלבד שיקפל אותה וכו', נהגו בקושטא שבאים יחידי קהל א' לקהל אחר בשביל שמחת חתן או כלה או ברית מילה או לשמוע דרשה או לסבה אחרת ואם מתפללים שם הם מתעטפים בטלית חבריהם ומניחים אותה בלתי מקופלת והולכים להם, ולכאורה אין למנהג הזה מקום דהסמ"ק והמרדכי והרא"ש ורבינו ירוחם כתבו שצריך לקפלה כבראשונה, ואולי סמכו על פשט דברי נמוקי יוסף שהביא רבינו ב"י שנראה מדבריו דאפי' בלא קפול שרי ואין זה מספיק כיון דלשאר רבוותא צריך שיקפלנו מה להם ליכנס בספק ברכה לבטלה, ונראה דכיון דיש שמש הקהל שלוקח הטליתות ומקפלן כבראשונה ומניחן בכיסן הו"ל כאלו קפלו הם, ועוד כיון שזה הולך לקהלתו של זה וזה הולך לקהלתו של זה מסתמא אין מקפידין על זה אה מניחין אותם בלתי מקופלים ומנהגן של ישראל תורה היא, כנה"ג בהגה"ט, ש"ץ דף ל"ד ע"ג. וצ"ע על הרב בית עובד אות י"ז שהביא דברי כנה"ג הנז' ולא כתב כ"א טעם הא' שכתב הכנה"ג מפני שיש שמש וכו' ומדברי הכנה"ג נראה שלא סמך על טעה זה בלבד מפני שיש שמש וכו' אלא מפני טעם אחר ג"כ מפני שאין מקפידים, והטעם נראה לי שלא סמך הכנה"ג על טעם מפני שיש שמש בלבד והוצרך לטעם אחר, מפני שאפשר שהשמש יתעכב מלקפלו או ישכח ויקפידו הבעלים. לפיכך כתב טעם אחר מפני שאין מקפידים, ועוד מדברי הכנה"ג בהגב"י בסי' זה ובסי' ש"ב נראה דטעם העיקר הוא מפני שהולכים זה אצל זה אין מקפידים, וצ"ע על הבי"ע:

כב

כב) שם, ובלבד שיקפל אותה וכו' שאם לא החזירה מקופלת ודאי לא ניחא ליה למאריה והו"ל שואל שלא מדעת והוי גזלן, ועליה אמר הכתוב ובוצע ברך נאץ ה', ב"י בשם רבינו ירוחם, וכ"כ הלבוש שתילי זיתים אות י"ב. ואע"ג דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה בעינן שיקפל אותה, שאם לא יקפלנה נמצא הטלית ניזוק אחר עשיית המצוה ולא ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה אלא בשעת עשיית המצוה. תומת ישרים סי' מ"ו כנה"ג בהגה"ט עו"ת אות י"א עיקרי הד"ט סי' ב' אות ג':

כג

כג) שם ובלבד שיקפל אותה וכו' מלשון הרא"ש פ' כל הבשר סי' כ"ו והביאו ב"י שכתב וז"ל ויקפלנה כבראשונה, משמע שצריך לקפל אותה כמו שהיתה מקופלת בתחילה וכ"מ מלשון המרדכי ורבינו ירוחם שהביאם ב"י אמנם הכנה"ג בהגב"י סי' ש"ב כתב וז"ל שאם מקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון אף בשבת מותר להתעטף בטלית חבירו, דאין אדם מקפיד אלא אם מניחו בלתי מקופל מכל וכל, אבל אם מקפלו אפי' שאינו כסדר קיפולו הראשון אינו מקפיד וכו' והרא"ש שכתב בפ' כ"ה ואם מצאה מקופלת יחזור ויקפלנה כבראשונה לאו למימרא שצריך לקפלה כקיפול הראשון אלא הא דקאמר כבראשונה אעיקר קפול קאי, והכי קאמר צריך שיקפלנה כמו שמצאה מקופלת וכו' עכ"ל משמע מזה שאין צריך לקפלה כמו קיפול הראשון, אבל נראה שלא כתב זה הכנה"ג אלא כדי למצא היתר בשבת ליקח טלית חבירו ולקפלו שלא כסדר קפולו דלדעת מרן ז"ל בסי' ש"ב סעי' ג' מותר אבל בחול כיון שיכול לקפלו כסדר קיפולו הראשון מודה גם הכנה"ג שצריך לכתחילה לקפלו כסדר קיפולו הא' ועוד דאפי' הכנה"ג עצמו לא כתב זה אלא בדרך אפשר, ונראה שלא סמך ע"ז הטעם בהחלט שהרי כתב אח"כ טעם אחר מפני שהולכים זה אצל זה ואין מקפידין כאשר יראה הרואה בכנה"ג הגב"י סי' י"ד וסי' ש"ב. וז"ש הפרמ"ג בא"א אות י"ט בכנה"ג מחמיר בחול שיקפל כקיפולו הראשון ובשבת אעפ"י שאין כקיפולו הראשון יעו"ש. נראה שהבין מדברי הכנה"ג הנ"ל דאין לסמוך ע"ז הטעם כ"א דוקא בשבת מפני שא"א לקפלו כקיפולו הא' ודוק. ודברי הפרמ"ג הנ"ל הביאם פתחי עולם אות י"ג ומסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ו' ומ"ש המ"א סק"ט אפי' שלא כסדר קפולו הראשון ובשבת אפי' אין מקפלו כלל שרי, כבר כתב עליו הפרמ"ג שם דדבריו צ"ע וכ"כ תפלה לדוד דף יו"ד ע"א דדברי מ"א צ"ע יעו"ש והביאו עיקרי הד"ט סי' ב' אות ג' וגם היא הניח דברי המ"א בצ"ע, ואעפ"י שיש מן האחרונים שהביאו דברי מ"א הנ"ל והם ר"ז אות ט' ושתילי זיתים אות י"ב, מ"מ יש להחמיר ובחול יקפלנו כדרך קיפולו דוקא אם אפשר ובשבת יקפלנו שלא כדרך קיפולו דחיישינן שמא הבעלים מקפידים והויא ברכתו לבטלה. וכ"כ א"ר או' ח' דטוב ליזהר יעו"ש ועיין באות שאח"ז:

כד

כד) והנה בענין קיפול הטלית בשבת דעת מרן ז"ל בסי' ש"ב סעי' ג' להתיר אם מקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון, ואע"ג דכתב מרן ז"ל שם סברא זו בשם יש מי שאומר י"ל דהלכה פסוקה ומוסכמת היא אלא שכן דרך הרב"י שדין חדש שלא מצאו בפי' כ"א בפוסק א' כותבו בלשון יש מי שאומר. וכמ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ב סק"ך ובעלי כללים אחרים שהזכירם יד מלאכי בכללי הש"ע יעו"ש, ואח"כ ראיתי בעיקרי הד"ט סי' ב' אות ג' שכתב בהדיא כדברי ושמחתי שנתכוונתי לדעת גדולים ודלא כמ"ש מחה"ש דיש פלוגתא בזה יעו"ש:

כד) והנה סברא זו הביאה ב"י בשם המרדכי והיא בפרק ואלו קשרים אות שפ"ח וז"נ כתב ראבי"ה ש"מ דטליתות שהם לבנים שאין צריך בחלופן בו ביום אחר צאתו מבה"כ לא שנא חדשים ולא שנא ישנים אסור לקפלן אפי' באדם אחד. וה"מ בסדר קיפולו הראשון אבל שלא בסדר קיפולו נראה דמותר אפי' בב' בני אדם עכ"ל. ומשהביא מרן ז"ל סברה זו בסתם גבי כלים משמע דדעתו ז"ל דעת עליון דלא יש חילוק בין טלית לשאר כלים דכל שהוא שלא כסדר קיפולו הראשון מותר לקפלו ואפי' אם אין לובשו עוד באותו היום שזה הוא דעת המרדכי. וכ"כ א"ר שם אות ט' ר"ז שם אות ט' פתחי עולם שם אות ט"ז נזר ישראל סי' ל"ה אות י"ט:

כד) מיהו מ"ש ת"א כלל מ"ד אות כ"ד וז"ל דאם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון הכל מותר ודוקא שרוצה ללובשו בשבת דאל"כ הכל אסור דבריו צ"ע דדברים אלו שלא כדרך קיפולו מותר הם לקוחים מהמרדכי והמרדכי כתב אפי' אין לובשו באותו היום אם אין מקפלו כדרך קיפולו הא' מותר וצ"ע. ואפשר שלא ראה דברי המרדכי בשורשם, ועיין מ"ש הרב בן איש חי פ' ויחי אות י"ג. ומ"ש מ"א בסי' זה סק"ט כבר כתבו עליו דדבריו צ"ע. או אפשר לומר דדברי מ"א חוזרים על מנהג שכתב הכנה"ג דזה בא לקהלו של זה וזה בא לקהלו של זה לפיכך אין מקפידים זה על זה אם מניחים הטלית בלא קיפול. ודלא כמ"ש מחה"ש. וא"כ כיון שמצינו דעת מרן ז"ל והאחרונים מתירים לקפל שלא כסדר קיפולו הא' ואפילו אין לובשו בו ביום הכי נקטינן וא"כ הלוקח טלית מחבירו בשבת נמי צריך לקפלו שלא כסדר קיפולו הא' דחיישינן שמא מקפיד ותהיה ברכתו לבטלה, וכ"כ עו"ת בזה הסימן אות י"ב, פרמ"ג א"א סי' ש"ב אות ו' עיקרי הד"ט שם:

כה

כה) כתב בכלבו, ועכשיו שנהגו לקפל כל הכלים אפשר דקיפול דידן לא דמי לקיפול שלהם שהיו קפדין מאד לפשט קמיטו ולהניחו תחת המכבש ולא כן אנחנו עושים עכ"ל, והביאו ב"י סי' ש"ב וכ"כ בס' ארחות חיים והביאו הברכ"י שם אות ג', פתחי עולם שם אות ט"ז, ואע"ג דמרן ז"ל בשה"ט לא פסק כן מ"מ אין למחות ביד הנוהגין לעשות כן כי יש להם על מה לסמוך אבל כל אדם צריך ליזהר אם בא לקפל שיקפל שלא כדרך קיפולו הראשון כמ"ש מרן ז"ל וכמ"ש לעיל באות הקודם והא דצריך ליזהר לקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון היינו אם אינו רוצה עוד ללובשו באותו היום כמש"ל אבל אם פשט הטלית בשחרית ודעתו לחזור ללובשו במנחה מותר לקפל אפי' בדרך קיפולו הראשון. עיין ברכ"י סי' ש"ב אות א' ובדברינו לשם או' ל"ב:

כו

כו) אין נכון להניח הטלית בלא קיפול בלילה ואם שכח ולא קיפלו ועבר עליו הלילה אז כשילבשנו למחר ינערנו תחלה. בין איש חי פרשת נח אות ט"ז בשם האחרונים. עוד כתב שם הרב הנז' בשם האחרונים שכל אדם יקפל טליתו כל יום אחר תפלה בידו ולא יתננו לשמש לקפלו דקשה למזל עכ"ל וכן הוא בספר רפואה וחיים פי"ב אות קפ"ז והביאו הרב יפה ללב ז"ל בח"ג סי' י"ח אות א':

כז

כז) שם בהגה, וה"ה בתפילין. וצריך שיקפלן אם מצאן מקופלין ושלא יוציאן ממקום שהניחם שם שמא יקפיד עליו בעל התפילין והוה מצוה הבאה בעבירה. ר"ז אות י"ב. ודוקא באקראי אבל בקביעות אסור כמ"ש הב"ח ועיין לעיל אות י"ז, וכן דוקא אם הם מונחים בביה"כ אבל אם הם סגורים בדלת ובמנעול או אם נתנם לשמש להצניעם בדלת ובמנעול אין ליקח אותם בלא רשות. כמש"ל אות ט"ז גבי ציצית:

כח

כח) אין חיוב לאדם להשאיל טליתו לברך עליו למי שדר בכפר ואין לו טלית כדי שהוא יצטרך לשאול טלית לעצמו מאחרים בעירו לברך עליו. שו"ת בית יעקב סי' קי"ד והביאו באה"ט אות ו' בי"ע אות י"ח:

כט

כט) אם מתפללים מנחה בבית בעה"ב ולא יש שם כי אם טלית אחד לבעה"ב יכול לכבד לגדול ליתן לו הטלית ודלא כהחק"ל סי' ד' שהעלה שאינו יכול לכבד הגדול ליתן לו טליתו יעו"ש שאין הנדון דומה לראיה ופשוט שיוכל לכבד וכן עמא דבר וכן ראיתי שנהגו בפני רבנים מאורי אור בעה"ק ירושת"ו כמה פעמים ואין פוצה פה. הרב יוסף אומץ סי' ס"ה אות ד' ורמזו הרב עיקרי הד"ט סי' ב' אות ע"ד. זכ"ל ח"ג או' ט' בי"ע אות י"ט. ועיין לב חיים סי' צ"א מ"ש בזה וכיוצא בו:

ל

ל) מי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש"ץ לפני העמוד אין היחיד רשאי לשאול אותו ולברך ואף בלא ברכה י"ל דאינו רשאי דדעת הנודר רק לש"ץ וכבר אינו שלו לומר ניחא לקיומיה מצוה בממוניה, פרמ"ג בא"א סי' תרצ"ד אות ה' והביאו כר"ש בזה הסי' פתחי עולם בזה הסי' אות י"א:

לא

לא) שם בהגה, אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו וכו' והטעם כתוב בנ"י והביאו ב"י דשמא יבא לקרות בהם הרבה עד שיקרע מרוב משמוש, וכתב מ"א סק"י ומשמע מזה דאפי' באקראי אסור ללמוד בהם יעו"ש וכ"כ ר"ז אות י"ג חס"ל אות ה'. ואפי' אם היו מונחים בביה"כ אסור, פרמ"ג במש"ז אות ז' וכתב שם הפרמ"ג והעולם נוהגים בבה"כ כשמוצאים סידור תפילה וכדומה של חבירו שלוקחים בלא דעת בעליו ואיני יודע היתר לזה עכ"ל והביאו עמודי השולחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות ט"ו פתחי עולם אות י"ג, וזה לשון החס"ל שם ורבים אין נזהרין בזה וה' הטוב יכפר בעדם כי שגגה היא דמה יסכון גבר לטרוח ולהיות יגע לריק בעשותו מצוה בעבירה לקבל נגע תחת עונג הלא ההעדר טוב שאם ישב האדם ולא עבר עבירה נותנים שכר כעושה מצוה וראוי לכל ישראל למחול ולפרסם דניחא ליה למעבד מצוה בספריו ולא יענש שום אדם בסיבתו ואפי' המניחים סידורי תפלות בבה"כ מאחר דנהוג עלמא ליקח סידור לתפילה מן הבא בידו סתמו כפירושו דהמניחו שם אינו מקפיד וניחא ליה דלעביד מצוה בממוניה כל שיחזור ויניחנו במקום שהיה. ומעיקרא נמי לא יוציאנו ממקום למקום בלי ידיעת בעלים, דמשכחת לה שבאותו הפרק יבקשנו בעליו לצרכו ולא ימצאנו ויכעוס על הנוטלו. וכן בספרים של הקדש לא ניתנה רשות להוציאם מבה"כ או בהמ"ד דלא ניחא לזה למקדיש שיביאו לידי איבוד ותכלה קרנא אלא שילמדו במקום שהם עכ"ל. ועיין בח"מ בהגה סס"י קס"ג שכתב וז"ל נמצא בתקנות קדומות שלא להוציא טלית או ספר מבה"כ בלי רשות בעלים עכ"ל והביאו ש"ץ דף ל"ד ע"ד מחה"ש אות יו"ד פתחי עולם אות י"ג:

לב

לב) שם בהגה. אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו וכו' מיהו אם הוא ת"ח והפקידו אצלו ספרים ואין לו ספר כיוצא בזה מותר לקרות ולהעתיק ממנו כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו. רמ"א בהגהת ש"ע ח"מ סי' רצ"ב סעי' ך' וכ"כ הט"ז בסי' זה סק"ז. א"ר אות ט' וכתב שם הסמ"ע דאם צרר וחתם הספר בקשר משונה דגילה דעתו דקפיד בקריאתו אז ודאי לא ניחא ליה ומקרי שולח יד בקריאתו וכ"ש בהעתקתו מתוכו עכ"ל יעו"ש. וכן דעת המ"א סק"י כמ"ש המחה"ש. א"ר שם פרמ"ג א"א אות יו"ד. וכ"כ שתילי זיתים אות י"ד בשם א"ז פתחי עולם אות י"ג ומ"ש המ"א והש"ך מכשיר עיין נה"ש שכתב דאינו מוכרח אלא גם הש"ך מודה דאי גילו הבעלים דעתם בהדיא דקפדי אסור ללמוד מתוכו יעו"ש. ומ"ש הט"ז בסי' זה סק"ז דה"ה בממשכן אצל ת"ח דחד טעמא הוא עיין בסמ"ע על ח"מ סי' ע"ב סעי' א' דאסר יעו"ש. ועיין מ"ש שם מור"ם בהגה וביו"ד סי' קע"ב ובבה"ט שם ובמחה"ש אות יו"ד פתחי עולם שם:

לג

לג) במקום בטול תורה שאין ספרים נמצאין יכולין בית דין לכוף לאחד להשאיל ספריו ללמוד מהם ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים. מור"ם בהגה שם. ועיין מ"ש עוד שם בד"מ אות ה':

לד

לד) [סעיף ה'] טלית של שותפין חייבת בציצית וכו'. והיינו שחבירו מרוצה שילך חבירו בו. והיא בלא ציצית חייב לעשות בו ציצית ואסור בלא ציצית אבל שותפין ויש בו ציצית וא' מקפיד על חבירו שלא ילך בו אפילו יש בו כדי חלוקה ובכל חלק שיעור טלית אפ"ה אם לובשו בגזילה ומברך עובר בלא תשא. כי חלק הא' שבו ב' ציצית אינן שלו. וכ"ש אם אין בו עדיין ציצית. פרמ"ג במש"ז אוח ז' פתחי עולם אות ט"ו:

לה

לה) שם. טלית של שותפין חייבת וכו' אבל כסות השותפין עם הגוי אינה חייבת אלא א"כ נתן לו הגוי רשות להשתמש בה ויתן לו כסות אחר. דמשק אליעזר בפ' ראשית הגז ד' תכ"ד ע"ג. והביאו יד אהרן בהגה"ט עי"ש מיהו בהגהת רע"א כתב דמפרק ראשית הגז (חולין דף קל"ו) משמע דשותפות עם העכו"ם חייבת. והביאו פתחי עולם אות ט"ו יעו"ש. אמנם האה"ח כתב דחייב בציצית ולא יברך עליו. וכן טלית של שותפות איש ואשה. והביאו פתחי עולם שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---