כף החיים/אורח חיים/יג

כף החיים ‏ אורח חיים יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ארבע ציציות מעכבין זה את זה וכו'. והיוצא בה לרה"ר בשבת חייב חטאת. דהוי משוי ואין לומר דבטיל לגבי בגד דחשיבי הם לגביה שדעתו להשלים עליהם. כ"כ ב"י בשם התוס' והרמב"ם:

א) ולפ"ז אם נפסקו כל הד' ציציות ולא נשתייר בהם כ"ע דודאי יעשה אחרים תחתיהם, בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת, ט"ז סק"א. וכ"ד העו"ת אות ב', אמנם מדברי הלבוש סי' ש"א סעי' ל"ח שכתב וז"ל אם אין בה ציצית כלל מותר לצאת בה וכו' עכ"ל משמע דאם יש בה קצת אפי' שאין בהם כדי עניבה אסור לצאת בה. וכ"כ הא"ר סק"א. וכתב שם הא"ר וז"ל ונראה דאפי' להט"ז הייני משום איסור שבת מותר, אבל מ"מ משום ביטול מצות ציצית אסור, אה לא כגוונא דמותר משום כבוד הבריות כדלקמן וכ"מ בלבוש שם עכ"ל וכ"כ ר"ז אות א', שתילי זיתים או' ב' ועיין מ"ש מאמ"ר אות א', ומש"ז אות א, ועוד עיין בפתחי עולם או' א' שכתב בשם ביאור הרמ"ב על דברי הט"ז הנז' שהוא תמוה כיון דעתיד לפסקן לא שייך דבטלי אגב בגד עכ"ל וע"כ יש להחמיר כדברי הלבוש והא"ר:

ב

ב) [סעיף ב'] אם היתה מצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה לרה"ר וכו'. הרי"פ ז"ל כתב בתשובה שאסור לצאת בטלית המצוייצת בליל שבת כיון דלילה לאו זמן ציצית הוא. הר"ר דוד בן מיסיר ליאון בת' כ"י, הביאו הכנה"ג בהגב"י וכ"כ רבינו ישעיה הא' בפסקיו כ"י פ' תולין הביאו הברכ"י אות ב'. אמנם הב"י סי' י"ח כתב דמותר לצאת אפי בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דציציות אינם משוי אלא מנוי הבגד ותכשיטיו, יכ"כ שם הכנה"ג בשם הרדב"ז ח"א סי' רמ"ד דהוא מן המתירין דאע"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא מ"מ מלבוש הוא לכל ישראל כיון שהיא מצוייצת כהלכתה עכ"ל והביאו ג"כ בשכנה"ג אות ד' וכתב וז"ל ואע"פ שרבינו המחבר בספר הקצר השמיט מ"ש הרמב"ם בין ביום בין בנילה לא מפני שסובר דלילה אסור אלא סתם כתב מותר לצאת בו ויש במשמעותיו בין ביום בין בלילה, וכן הסכמתי בת' וכן עמא דבר עכ"ל וכ"כ עו"ת אות ג' ואות ד', מ"א סק"א, ער"ה אות ב' ר"ז אות ב' עיקרי הד"ט סי' ב' אות ע' שתילי זיתים אות ג' יעיין סי' י"ח אות א' שכתבנו עוד בזה ואפי' באותן מינים דחיובא דציצית ליכא בהו רק מדרבנן מותר לצאת בהם לרה"ר. עו"ת שם או' ג':

ג

ג) שם מותר לצאת לרה"ר וכו' מי שיש לי מלבוש משי לכבוד שבת של ד' כנפות ואינו מברך עליו כי אם על בגד צמר כמ"ש הב"ח סי' ט' מותר לצאת לר"ה בזמן הזה דחשיב ככרמלית בשבת מכמה טעמים, הרב שבות יעקב בשו"ת א"ח ס' ה' הביאו יד אהרן במה"ב בהגה"ט אות ב' והברכ"י אות ד' א"א בסי' יוד או' ב' ועיין לקמן אות ז':

ד

ד) שם בין טלית קטן וכו' וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ה' ברכ"י אות גן' וכן עמא דבר:

ה

ה) הגה, רק שלא יהא מונח לו על כתפיו, דאז לא הוי דרך מלבוש אלא משאוי. ט"ז סק"ב ועיין מש"ז וכ"כ עו"ת אות ה' א"ר אות ב' חס"ל או' ב' וכתב שם החס"ל וז"ל ורבים נכשלים בזה שמניחים הטלית מקופל ע"ג כתפיהם או על אזוריהם ועוברים על איסור תורה ה' הטוב יכפר בעד כי לכל העם בשגגה וצריך ללמד לעם דעת שמי שצריך להוליך טליתו דרך רשות הרבים או יתעטף בו כעטיפת ישמעאלים שאנו עושים בשעת הברכה באופן שיראה כמו שא"ל שלנו או יניחנו על כתפיו מופשט על גופו רחבו לקומתו ויתן הבגד העליון הנקרא ביני"ש עליו באופן שלא יראה החוצה זהו דרך ישרה עו"ת שם וא"ר שם דהיוצא בטלית יכסה עצמו בטלית ראשו עכ"ל, וכ"כ וגופו כדרך לבישתו וכתב העו"ת דיותר טוב לעשות כן מאלו שקופלין את הטלית וחוגרין בו כעין חגורה דהא הרבה פוסקים אוסרים שתי חגורות זו ע"ג זו עיין סי' ש"א עכ"ל וכתב א"ר שם בשם הט"ז סי' ש"א ס"ק ט"ו דברוב גופו סגי כשנושאו תחת גלימא יעו"ש, ואשה היוצאה בטלית מצוייצת חייבת, א"ר שם:

ו

ו) שם בהגהה. ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו וכו' עיין מ"א סק"ה ועיין בדברינו לעיל סי' ח' אות ל"ד ומ"מ כתב בשם ב"י דהמחמיר לבדוק תע"ב, א"ר אות ג':

ז

ז) [סעיף ג'] אם נודע לו בשבת וכו' דגדול כבוד וכו'. כתב המ"א סק"ו וז"ל דגדול כבוד וכו' שדוחה איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן. ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח עכ"ל אמנם עיין למרן ז"ל סי' שמ"ה סעי' ז' שהביא סברה זו בשם י"א וכתב שם השכנה"ג בהגב"י או' ג' וז"ל ולענין הלכה רבינו המחבר ז"ל בספרו הקצר הביא ב' הסברות ולפי הכלל המסור בידינו דהסברה העקרית כותבה בסתם נ"ל דס"ל כהרמב"ם ז"ל דאעפ"י שאין ס' רבוא בוקעין בה הוי ר"ם גם משאת בנימין בסי' צ"ב כתב דמי יקל ראשו כנגד המחמירים ואפי' המקילים לא סמכו לעשות מעשה עכ"ל וכ"כ שם הברכ"י אות ב' דדעת מרן נראה כהרמב"ם שהרי כתב סברת הרמב"ם בסתם והסברה האחרת כתבה בלשון י"א ומסורת בידינו דדעתו לפסוק כסברה שמביא בסתם יעו"ש, ומ"ש המ"א שם סק"ז דהש"ע פסק להקל בסי' ש"ג סי"ח, וכן הרב יד אהרן שם בהגב"י כתב דצ"ע דבסי' ש"ג סי"ח כתב השתא לית לן ר"ה וכו' יעו"ש הרב תוספת שבת סי' ש"ג אות י"ח השיג על דברי המ"א הנ"ל, וכתב דדעת מרן ז"ל דגם בזה"ז איכא ר"ה ומ"ש שם מרן בש"ע סי' ש"ג הם דברי י"א וליה לא ס"ל עכ"ד. וכ"כ הברכ"י באות הנ"ז והביאו בספרו מחב"ר שם בסי' שמ"ה אות ה' ובזה הסי' או' ג' ומ"ש הער"ה שם בסי' שמ"ה אות ב' דמ"ש מרן ז"ל בסי' ש"ג הוא סתם ולא כהברכ"י והוכיח כן מסי' שכ"ה סעי' ב' שכתב דגוי אלם או לצורך מצוה או משום דרכי שלום מותר לתת לי' ומבואר בב"י דלדידן דלית לן ר"ה הוא דשרי יעו"ש נלע"ד דזה דבסי' שכ"ה סעי' ב' ג"כ נמי כתבה מרן ז"ל לפי סברת י"א ואעפ"י שכתבה בסתם, והוא ע"ד מ"ש הפו' ז"ל דכל מקום שסותם מרן ז"ל להתיר ואח"כ כותב יש אוסרים חושש לסברת האוסרים לכתחילה כמ"ש רבינו חיד"א במחב"ר יו"ד סי' נ"ה סוף אות ד' לדעת הכנה"ג ודעמיה. וכן צידד הש"ך בפסק הנהגת איסור והיתר שבסוף סי' רמ"ב בדעת מרן ז"ל, והביאו המחב"ר שם ובס' זבחי צדק סי' ס"ט אות כ"ט, וכ"מ מדברי השו"ג או"ח סי' ל"ב אות ל"ד והבאתי דבריו בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות ן' וכ"מ מדברי הנה"ש על או"ח סי' ל"ב אות י"ח והב"ד בס' הנז' אות רל"ה יעו"ש, וכן כתב מרן ז"ל עצמו ביו"ד סי' ס"ט סעי' ך' יעו"ש, ועוד עיין ביו"ד סי' רפ"ו סעי' יו"ד. ועיין ג"כ בזבחי צדק סי' ס"ט אות ר"ה וכן בכל מקום שסותם מרן לאסור ואח"כ כותב ויש מכשירין היינו לסמוך על ההיתר בהפ"מ אלא הנכון להחמיר אפי' בהפ"מ והכי נקטינן כמ"ש החיד"א במחב"ר יו"ד סי' ט' אות ב' וכן פסק רבה"ג בס' זבחי צדק ס'. צ"ח או' נ"ח וכן ומצינו גבי י"א וי"א שכותב מרן ז"ל שכתבו הפו' דדעתו לפסוק כס' ב' כמ"ש היד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות י"ג דף קצ"ג ע"ב יעו"ש, וכ"כ השו"ג בכללי הש"ע אות ט"ו ואות ך' וא"ז בא"ח סי' תרי"ב אות א'. וב"ד סי' ס"א וברכ"י א"ח סי' נ"ח או' ו' וסי' ק"מ אות ב' וסי' תרפ"ז אות א' ויו"ד סי' רכ"ט או' ה' ובמחב"ר יו"ד סי' פ"ד אות ב' ופתה"ד סי' נ"ח אות ב' ועיין מחב"ר יו"ד סי' י"ב אות א' שכתב זה משם כמה פי' יעו"ש וכתב אח"כ וז"ל והכי מורין בכל מדרשא בכוליה מלכותא דארעא דישראל ומצרים הגדולה וגלילות טורקיא"ה עכ"ל ועי"ש, (יעיין להרב שערי עזרה הנד"מ בתשו' סי' י"ב מ"ש בזה כיעוש"ב ולהרב חיים סתהון בס' ארץ חיים הנד"מ בקו' הכללים כלל כ' וכ"א יעו"ש):

ז) ויש להביא ראיה עוד מדברי מרן ז"ל שפעמים מכריע כס' ב' בא"ח סי' י"א סעיף יו"ד וסעיף ט"ו ובסי' ס"ו סעיף ד' ובסי' ק"מ סעיף ג' שהביא י"א וי"א ובב"י הכריע כס' ב' והביאו הט"ז שם אות ד' וכן ביו"ד סי' רע"ו סעי' ד' כתב י"א וי"א והניח וכן נהגו אצל ס' ב' משמע שדעתו ז"ל כס' ב' ומצינו ג"כ עוד למרן ז"ל בא"ח סי' ל"ג סעיף ה' שכתב יש מתירין ויש אוסרים ואח"כ כתב ובשעת הדחק יש לסמוך על דברי המתירין וכן ביו"ד סי' פ"ב סעיף ה' כתב וז"ל יש מי שאוסר ויש מי שמתיר ויש לחוש לדברי האוסר עכ"ל ועיין עוד לקמן בדברינו לסי' נ"ח אות כ"ז, משמע מכל הנז"ל דכשמביא מרן ז"ל סברא בסתם ואח"כ יש חולקין דדעתו לפסוק כסתם וכשמביא י"א וי"א דעתו לפסוק כס' ב', וכשהוא דעת החולקין או סברא א' להחמיר חושש להם לכתחילה וכשהוא להקל סומך עליהם בשעת הדחק, וא"כ הכא נמי גבי ר"ה שהביא דעת המחמירים בסתם ואח"כ החולקים בשם י"א דעתו להקל בשעת הדחק ולפיכך בסי' שכ"ה סעי' ב' כשמצא מתירין בשעת הדחק פסק כמותן, ודו"ק:

ח

ח) שם אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית וכו' דגדול כבוד הבריות. אבל אם הוא בר"ה אין נדחה מפני כבוד הבריות, וה"ה בכלאים נמי חייב להגיד לו ואין נדחה מפני כבוד הבריות. שאגת אריה סי' נ"ח יעו"ש והביאו שע"ת אות ב' וכ"כ פתחי עולם אות ה' בשם אה"ח, אמנם הער"ה אות ג' כתב וז"ל אבל אם לא נודע לו וחבירו רואהו אפי' בר"ה א"צ להודיעו ולהפרישו משוגג כמ"ש הרא"ש והטור ביו"ד סי' ש"ג ור"י גי"ט ח"ב ותה"ד סי' רפ"ה גבי כלאים ע"ש עכ"ל והביאו פקדת אלעזר ז"ל. אבל אם נודע לו בר"ה שהטלית שעליו פסול מן התורה צריך לפושטו בין טלית קטן בין טלית גדול ואפי' ישאר עומד ערום בשוק שאין כבוד הבריות דוחה את ל"ת שבתורה שנאמר אין חכמה וכו' נגד ה' ר"ז אות ד':

ט

ט) הגה. ואפי' טלית קטן שתחת בגדיו א"צ לפשוט, וכן אפי' טלית גדול שלנו שאין לובשין איתו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו כיון דלא גזרו רבנן. ב"י, לבוש מ"א סק"ז, ר"ז אות ח', וכ"כ ברכ"י אות ה וכתב ודלא כהרב זקן אהרן סי' קל"ד שחילק בדבר יעו"ש:

י

י) שם בהגה. וה"ה אם נפסק אחד מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיוכל ללבשו בלא ברכה וכו' עיין בשכנה"ג בהגב"י אות ח' שכתב שדקדק מתשובה זו שהביא ב"י דדוקא כשבא לבהכ"נ וקודם לבישתו מצא הטלית פסול מותר ללובשו בלא ברכה משום גדול כבוד הבריות דאם לא יהי' מעוטף בטלית כאחרים בושה היא לו שיאמרו שאין לו טלית מצוייצת כהלכתה ואינו זהיר במצות, אבל אם בשעת לבישתו היה כשר ונתעטף בו ואח"כ נפסקו לו הציציות יכול להסירו מעליו דאין כאן משום גדול כבוד הבריות שכבר ראו שהיה לו ציצית מצוייצת כהלכתה ואח"כ נפסקו לו הציציות יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגב"י וכתב וז"ל ונראה דמשמעות מור"ם ז"ל משמע כדבריו שכתב וה"ה אם נפסק אחד מהציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיוכל ללובשו בלא ברכה ומדכתב דיוכל ללובשו משמע שקודם לבישת הטלית נפסק ומ"ה כתב דיוכל ללבשו בלא ברכה וכו' עכ"ל. אבל העו"ת אות ט' כתב דמדברי מור"ם משמע דאפי' לבשו מקודם לכן ואח"כ נפסקו יעו"ש, ועיין ברכ"י אות ז' מ"ש על דברי היד אהרן הנ"ל וסיים וז"ל ומ"מ אף שיהיה כל לשון מור"ם בחד גוונא. ואיירי אם נפסק קודם לבישה וכמ"ש היד אהרן, מסתמיות דבריו ומדהשוה זה לדינו של מרן בסתם משמע דמור"ם לא ירד לחלק כחילוק הכנה"ג ולדידיה דא ודא חדא היא בין נפסק קודם לבישה בין אחר שהיה לבוש ומ"ה לא דקדק בזה וכתב וה"ה אם נפסק וכו' ללובשו בלא ברכה דאיירי בראהו קודם לבישה דאידי ואידי חד שעורא וכ"כ הא"ר דמדברי מור"ם משמע דלא כהרב איירי ע"ש ודו"ק עכ"ל, וכ"מ מדברי הלבוש דאין חילוק בין אם נפסק בביאו לביה"כ קודם שלבשו או מצאו כך מופסק והוא מלובש בו בקהל ומתבייש לישב בביה"כ בלא טלית יכול ללובשו ולישב בו משום כבוד הבריות רק שלא לברך עליו יעו"ש. ומ"מ כתב השכנה"נ אות ט' דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יכול ללובשו בלא ברכה. ואם אינו מתבייש אין שם משום כבוד הבריות יעו"ש וכ"כ א"ר או' ד' וכ"ד שע"ת אות ח' ע"ש. ומ"מ אם אירע לאדם כך יחזר אחר טלית בשאלה אם אפשר בכל מאמצי כחו כדי שלא יבא ללבוש בגד בת ד' כנפות בלא ציצית ובפרט לדעת מרן ז"ל בב"י דס"ל דאין כ"כ ביוש למי שיושב בפני הקהל בלא טלית כמו פושט טליתו בשבת ואם אי אפשר לו בשאלה והוא מתבייש לישב בביה"כ בלא טלית אז יעשה כמ"ש מורם ז"ל ואין חילוק בין אם מצאו כך קודם שלבשו בין אח"כ כנז"ל וכמ"ש האחרונים:

י) ואם רואה בביתו קודם שהולך לבה"כ. דהציצית פסולים מסתפקנא אם רשאי לילך לבה"כ משום תפלה בציבור וללבוש הטלית משום כ"ה או דיתפלל בביתו בלא הטלית ואי ליכא עשרה בבה"כ מבלעדו עדיף לילך לבה"כ דזיכוי רבים עדיף. הגהות רע"א. והביאו פתחי עולם אות ח'. ונראה דה"ה אם יש עשרה בבה"כ אבל אינו יכול להתפלל בביתו בישוב הדעת דיכול לילך לבה"כ אבל עכ"פ צריך להשתדל אולי אפשר בשאילה כמש"ל:

יא

יא) שם בהגהה, ודוקא בשבת וכו' ואם נודע לו מאתמול שהטלית שלו פסול אסור ללובשו בשבת דהי"ל לתקוני מאתמול. מ"א סק"ח. ר"ז אות ז' פרמ"ג א"א אות ח' חיי"א כלל י"א או' ל"ה חס"ל אות ד' שתילי זתים אות י"א. וכן אם נודע לו קודם שיצא לכרמלית שהטלית שלו פסול ואח"כ יצא בו צריך לפשוט ואפי' יש גנאי גדול. פרמ"ג שם, והביאו פתחי עולם אות ז':

יא) ואם נודע לו מאתמול שהטלית שלו פסול ושכח אתמול לעשות ציצית י"ל דשרי (כמו בסי' שנ"ה סע' ג' בהגה) הגהות רע"א והביאי פתחי עולה אות ח':

יב

יב) שם בהגה. ודוקא בשבת וכו' עיין ט"ז סק"ה שכתב דלא התיר הרמ"א אלא דוקא בשבת ומשום כבוד הבריות יעו"ש וכ"כ מאמ"ר אות ה', אבל המ"א סק"ח כתב להתיר אפי' בחול אם אין ציצית נמצאים בעיר ודינו כמו בשבת יעו"ש, וכתב הפרמ"ג בא"א אות ח' דאעפ"י דהא"ר פקפק בזה נראה כמ"א וכ"פ חי"א סי' י"א אות ל"ה פתח הדביר אות א' שתילי זיתים אות י"א חס"ל אות ג', ונראה דאם הוא בחול בבקר בהשכמה ואין נמצא באותה שעה ציצית לקנות להניח בטליתו והיא מוכרח להתפלל באותה שעה מאיזה סיבה דיני כמו שאין ציצית נמצאים בעיר, ועיין מ"ש הפרמ"ג בפתיחתו לה' ציצית יעו"ש, ועוד עי"ש הנסתפק אם יושב בחול בבה"כ ונפסקו שני חוטין כיון דיש פלוגתא אם עתה בעינן ב' חוטין או ד' חוטין נאמר דלא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות יעו"ש, ובתשובה מאהבה דעתו להקל ולצרף דעת הרמב"ם דס"ל מניין החוטין דרבנן ונדחה מפני כבוד הבריות יעו"ש והביאו פתחי עולם אות ח':

יג

יג) פעם אחת נפסקו ציצותי בבה"כ ולא נשאר כ"א גדיל ופתחתי קצת שיהא קצת פתיל ומן התורה הוי ציצית, ואם מדרבנן אסור יש כאן משום כבוד הבריות, ותעשה ולא מ"ה דומה להטיל ציצית על ציצית בסי' יו"ד ס"ו אבל כאן נעשה בהכשר, פרמ"ג במש"ז אות ה' והביאו פתחי עולם שם, וצ"ע דלעיל סי' י"א כתב הוא ז"ל במס"ז אות ג' והבאנו לשונו לעיל סי' י"ב אות י"ז דאם נפסקו כל החוטין עד הגדיל שהוא פסול מן התורה וצריך להתיר כל הגדיל ולעשות ממנו קצת גדיל וקצת ענף משום תומ"ה יעו"ש, וא"כ איך כתב כאן דמן התורה הוי ציצית, ויש לומר דמ"ש כאן דמן התורה הוי ציצית, כגון דלא נפסקו כל החוטין לגמרי אלא נשאר מעט משהו מן הענף שזה כשר מן התורה כמ"ש הלבוש סי' י"ב והביאו במש"ז סי' י"ב אות ג' ובס' י"א אות ג' הנז' ומ"ש ולא נשאר כי אם גדיל הוא לאו דוקא אלא נשאר מעט מזער ולפיכך פתח עוד מן החוטין כדי שיהא נראה קצת פתיל לעין, או י"ל דמ"ש בסי' י"א דאם אין נשאר מן הענף הוא פסול הוא לפי סברת רש"י דמצריך כדי עניבה מן הענף, ומ"ש כאן הוא לפי סברת ר"י דס"ל דדי כדי עניבה מן הגדיל והטעם כמ"ש הלבוש כיון דיכול לעשות מזה השיעור גדיל וענף סגי אפילו מדרבנן וכתב מרן ז"ל דמנהג העולם כרש"י והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י, והכא כיון שהיה בבה"כ ואין לו פנאי להתיר כל הציצית ולעשות ממנו גדיל וענף חשיב ליה שעת הדחק וסמך על ר"י דס"ל שלא יש בזה תעשה ומ"ה. כיון שנעשה בהכשר ויש בו שיעור לעשות ממנו גדיל וענף, אלא דלרוחא דמילתא התיר קצת מן הגדיל כדי שיהא נראה הענף לעין כיון שיכול לעשות זה בנקל וא"צ שיהוי עשה עצהי"ט. ועיין א"א סי' י"ב אות ז':

יד

יד) שם בהגה. ודוקא בשבת וכו' בתשו' שאילת שמואל סי' א' נסתפק אם נפסקו ביום שני של יו"ט דלפי הטעם של המרדכי דבשבת לא חייבתו התורה א"כ ביו"ט של דבריהם דמה"ת מותר לעשות ציצית לא פטרתו התורה אסור לו לישב בטלית שאינה מצוייצת אבל לפי הטעם דבשוא"ת נדחה מפני כבוד הבריות מותר, והורה בשעת מעשה שיחליף טליתו עם אחר דהאחר הו"ל טלית שאולה ואם אינו מוצא תקנה זו המיקל לישב בטלית בלי מצוייץ לא הפסיד עי"ש, והביאו פתחי עולם אות ח' מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ט':

טו

טו) שם ודוקא בשבת וכו' אם נפסק ציצית בר"ה בט"ק א"צ לפושטו אפי' בחול דהפשיטה הוי גנאי גדול, ובשבת א"צ למהר לצאת מבהכ"נ כמ"ש ביו"ד סי' ש"ג, אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו. והרואה בחבירו שנפסקו ציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו ומשמע שם בסי' שע"ב דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו. מ"א סק"ח, ח"א כלל י"א אות ל"ה ר"ז אות ד' ואו' ט' שתילי זיתים אות י"א ועיין במחה"ש ובח"א שם:

טז

טז) אם נפסק הענף בחול בבה"כנ ונשאר הגדיל א"צ למהר לילך לביתו כי יש לסמוך על ר"י שמכשיר לעיל בנשאר כדי עניבה מן הגדיל ותיכף כשיבא לביתו יפשיטנו מעליו ויטיל בו ציצית. פתחי עולם אות ח' בשם סדה"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---