מחצית השקל/אורח חיים/יד

מחצית השקל ‏ אורח חיים יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) ס"ק א שעשאו כו' אפי' ישראל עומד ע"ג להרא"ש דהרמב"ם הוכיח דע"כ תליית הציצית לא בעינן לשמה דאל"כ ל"ל קרא דבני ישראל למעט עובד כוכבים ת"ל גבי טוויה דלא כ' מיעוטא ואפ"ה הטוי' אסורה ע"י עובדי כוכבים כדלעיל ר"ס י"א והיינו מטעם כיון דבעי' טויה לשמה ועובדי כוכבים לאו בני לשמה נינהו א"כ ה"ה תליה א"א דבעי' לשמה לא איצטריך למעט עובדי כוכבים מקרא דבני ישראל אלא ודאי דלא בעינן תליה לשמה. אבל הרא"ש דס"ל דבעינן תליה לשמה הכי קיי"ל וכדאיתא בסעיף שאח"ז. תיקשי קושי' הרמב"ם ל"ל קרא דבני ישראל. ולז"כ מ"א דהרא"ש לשיטתיה א"ש דס"ל גבי טויה אם ישראל עע"ג על עובדי כוכבים מיקרי לשמה לכך איצטריך קרא דבני ישראל לגבי תלי' דאפי' כה"ג דהוה לשמה אסור בתליה מגזירת הכתוב אלא דהרמב"ם לשיטתיה שפיר הוכיח דהוא ס"ל בטויה אפי' ישראל עע"ג של עובדי כוכבים פסול דאכתי הוי שלא לשמה א"כ ה"ה בתליה אי הוי בעי' לשמה וא"כ ל"ל בני ישראל למעט עובדי כוכבים:

(ב) (ס"ק ב) כשרה כו' בקדושין דף ל"ו דממעטינן מבני ישראל נשים מסמיכה ובמנחות דף ס"א. לענין תנופה חזה ושוק ממעט נשים בקרבן דידהו:

(ג) (ס"ק ג) ויש מחמירים ולדידהו כל מצוה כו' דטעמייהו דהמחמירים מדדרשינן גבי תפילין דכ' גבייהו וקשרתם וכה"ג וכתבתם כל שישנו בקשירה דהיינו שמחוייב במצות קשירת תפילין ישנו בכתיבה ורשאי לכותבן אבל מי שאינו בקשירה אינו בכתיבה וס"ל להמחמירים דילפינן ציצית מנייהו ה"ה כל המצו' יש לילף מתפילין לענין זה דמי שאינו מחויב באותה מצוה אינו רשאי לתקנ':

דקטן דינו כאשה. עסי' ל"ט דמה"ט קטן פסול לכתיבת תפילין וה"ה ציצית להמחמירין דילפי ציצית מתפילין והיינו עד שיהיה בן י"ג שנה והביא ב' שערות כמ"ש ר"ס ל"ט:

(ד) (ס"ק ד) ציצית כו' דמיירי בשבת. מקשין העולם א"כ למה כ' הרב"י אם אין ציצית אחרים מצויים משמע דאם ציצית אחרים מצויים צריך להטיל בו ציצית אחרים ואי מיירי בשבת הא אי אפשר ומתרצים דמ"ש מ"א דמיירי בשבת הוא לאו דוקא אלא סמוך לשבת כ"כ שאין שהות להתיר הציצית ולחזור וליתנן בכוונה. אבל יש שהות לפסוק הציצית ולהטיל בו ציצית אחרים ואפשר לומר עוד דמ"ש מ"א דמיירי בשבת הוא דוקא אלא מה שנדפס בש"ע תיבת מצויים בין שני חצאי עגולה הוא טעות וצ"ל אם אין ציצית אחרים להכשירו וא"כ יש לומר דכן כוונ' הרב"י במ"ש אין ציצית אחרים להכשירו לא מצד שאינן מצויים אלא שהזמן גורם שהוא שבת:

א"נ

כגון שנפסק כו' ונשתייר כדי עניבה דעכשיו הם כשרים ע"פ המבואר בסי' י"ב. ואם יתירם ויחזור ויתנן אסור כה"ג לכתחלה וכמ"ש מ"א בסי' ט"ו:

(ה) (ס"ק ה) פטור כו' כתבו התוס' והרא"ש דהמברך לא הפסיד כמו נשים כו' ז"ל הרא"ש פ' כל הבשר סי' כ"ו ולברך על טלית שאולה נראה שטוב שלא לברך ואף על פי שהיה אומר ר"ת דנשים מברכות אסוכה ולולב ואף על גב דפטורות כו' מכל מקום לא דמי לטלי' שאולה דשאר מצוה אדם אחר חייב בהן ואלו פטורים משום שינוי שיש בהן כגון סומא (למ"ד סומא פטור מכל המצות) ואשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ואף על פי כן המברך לא הפסיד עכ"ל וכ"כ התוס' שם מבואר מזה דיותר טוב שלא לברך דלא דמי ממש לנשים אלא כיון דקצת דומה לנשים לכן המברך לא הפסיד:

(ו) (ס"ק ו) מברך כו' וים של שלמה כו' אבל ברא"ש הל' ציצית משמע שהעובר לפני התיבה מברך שכתוב שם סי' ב' וז"ל וראיתי באשכנז לפני יוה"כ שמשכימים (ר"ל לסליחות) ש"ץ מתעטף בטלי' של אחר משום דמספק' להו בטלית שאינו שלו אי צריך לברך (נראה לפע"ד ט"ס. וכן צריך להיות דמספקא להו בטלית המיוחד ליום אם לובשו בלילה אי מברך עליו והוא מחלוק' המבואר לקמן בש"ע סי' י"ח) כו' נ"ל דטועים הם דהא דטלית שאולה פטור' מן הציצית היינו השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצ' כו' פטור מלהטיל בו ציצית כו' אבל השואל מחבירו טלית מצוייצ' צריך לברך וכ"מ שכ' בה"ע עכ"ל. מבואר מזה אפי' ש"צ העובר לפני התיבה מברך על טלית שאולה מצוייצת לדעת הרא"ש. אך דברי הרא"ש גופיה אינם מובנים לי דהא הרא"ש גופיה כ' דמה"ט השואל טלית מצוייצ' מברך עליו. וז"ל בפ' כ"ה דאדעתא דהכי השאילו לו שיברך עליה ואם א"א לו לברך אא"כ תהיה שלו הוי כאלו נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר כו' עכ"ל א"כ אנן אמדינן דעת המשאיל היתה לעשות רצון השואל כפי המצטרך לשואל ומסתמא כששאל טלית מצוייצת היה דעת השואל לברך עליו. א"כ אמדינן דעת המשאיל דאי לא מהני לברך עליו כ"א כשנתנו להשואל במתנה נותנו לו עכ"פ במתנה ע"מ להחזיר וא"כ השואל טלית מצוייצ' קודם אור היום לצאת ידי ספק ברכה אדרבה דעת השואל היה שלא לברך ומה"ט שאלו א"כ ודאי המשאיל לא נתכוין ליתנו במתנה ע"מ להחזיר כדי שהשואל יצטרך לברך ויצא מידי ספק ברכה. וגם אפ"ת דמ"מ היה דעת המשאיל ליתנו לו במתנה ע"מ להחזיר מה בכך עכ"פ השואל אין דעתו לקנות ובע"כ לא קנה ולכן לא ידעתי אמאי קרא הרא"ש להם טועים:

וכ"כ בפסקי תוס' מנחות סי' קס"א אין הכוונה שגם הם כתבו כהרא"ש אלא דגם בפסקי התו' מבואר דלא כמהרש"ל אלא כהרא"ש דאין חילוק בין שואל טלית למצוה או לעבור לפני התיבה. דז"ל פסקי התו' סי' קס"א השואל טלית יכול לברך מיד כמו נשים המברכות אבל חוב' אינו אלא לאחר ל' יום. וכן הכהנים המתעטפים כשעולים לדוכן וכן החתנים ביום חתונתם כו' עכ"ל הרי דחולק על הרא"ש וס"ל דאפי' שאל טלית מצוייצ' ליכא חובה. מ"מ שמעינן מנייהו דשווין הן בין ששאלו להתפלל ובין ששאלו לעלות לדוכן וה"ה לקרות בתור' דבשניהם עכ"פ רשאי לברך מיניה יליף מ"א להרא"ש דס"ל דבטלי' מצוייצ' השואל חייב לברך ג"כ אין חילוק בין שאלו להתפלל או לעלו' לתורה:

(ח) (ס"ק ח) ולברך וצ"ע כו' דה"ה בלולב אם השאילו לצאת בו יוצא והיינו אפי' ביום א' דסוכות דבעי' שתהיה שלו דכתיב לכם אפ"ה יוצא מטעם הנ"ל:

בא"ע סי' כ"ח. בדין לקדש אשה בטבע' שאולה. ובח"מ סי' קצ"ה דיכול להקנות בקנין סודר בסודר שאול מדעת בעלים וכ"כ לקמן סי' תרמ"ט דדוקא בשאר ימי סוכות דיוצאים בשאול מותר ליקח לולב ואתרוג של חבירו בלא דעת בעלים דניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה אבל לא ביום א' משום דביום א' בעי' לכם משלכם וכה"ג לאו לכם קרי' ביה:

רשאי לברך. וכן כוונת המחבר במ"ש מותר כו' ולברך עליה דהיינו רשות ולא חובה:

(ט) (ס"ק ט') עד כו' ובשבת אפי' א"מ כלל שרי ר"ל כיון דבסי' ש"ב ס"ג יש מחלוקת אי רשאי לקפל טלי' בשבת שלא כסדר קפולו הראשון ואף דהרב"י כ' שם דנ"ל דעת המתיר לקפלו שלא כסדר קפולו הראשון מ"מ מי שאינו מקפלו כלל ודאי עדיף טפי דיוצא בזה כל הדעות א"כ כמו דאמרי' ניחא לאינש למיעבד מצוה בממוני' ניחא ליה גם בזה שאחרים יצאו אליבא דכ"ע ולא יעשה איסור עבורו לשום דעה בדבר שאין לו הפסד כ"א מעט מזעיר:

(י) (ס"ק י) דחיישי' כו' דאפי' באקראי כו' דהא לא כ' שמא יקרענו אלא כ' שמא יקרא הרבה ואז יקרענו משמע דאפי' קריאה מועטת אסור דגזרינן אטו קריא' מרוב' ואע"ג דבסי' תל"ז כו' המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק ס"ל להמחבר שם דאפי' במקום שנותנין שכר על הבדיקה מ"מ השוכר צריך לבדוק ואין המשכיר צריך להחזיר לו שכר הבדיק' דאמרי' ניחא לאינש למיעבד מצוה בממוניה ואפי' במקום דא"ל פסידא ואף דהשוכר או' דאינו רוצה למיעבד מצוה אמרי' דמשקר ובאמת ניחא ליה למיעבד מצוה והא דחוזר בו משום דבר אחר שאין נוח לו השכירות ניהו דרמ"א חולק שם וס"ל דהמשכיר צ"ל לו שכר הבדיק' דבמקום פסידא לא אמרי' דניחא לאינש למיעבד מצוה מ"מ תיקשי להמחבר שם לכאורה ה"ה כאן שרי ללמוד מספר של חבירו וה"ל לרמ"א להביא דעת המחבר שם בשם י"א דשרי דעל הרב"י גופיה ודאי לק"מ שכ' שאם מצאה מקופלת שצריך לקפלו והיינו ע"כ משום פסידא כיון דחבירו מקפיד על פסידא קצת דאע"ג דלק' סי' תל"ז ס"ל אפי' במקום פסיד' ניחא ליה ה"ט דקיפול הוא לאח' עשיית המצו' ופסידא דאח' עשיית המצוה כ' מ"א לק' סי' תל"ז דלא אמרי' דניח' ליה כו' אבל רמ"א ה"ל להביא לענין קריא' בספרי' שני דיעו':

ודבריו נראים בפי' דברי המרדכי. ר"ל דמחלוק' הסמ"ע וש"ך תלוים בהבנת כוונ' המרדכי שמשם נובע דין ההוא וע"ז כ' מ"א ניהו דהדין עם הש"כ בפי' דברי המרדכי והמרדכי ס"ל כדע' הש"כ דשרי אבל לדינא נראה למ"א כמ"ש סמ"ע וע"ז כ' מ"א אבל ממ"ש הב"י כו' וע' בח"מ סי' ע"ב דכ' שם אם הלו' על ספרי' אסור ללמוד מתוכן דמחזי כריבית אם לא בנכיית' ודרך היתר. וסי' קס"ג שכ' שם שיש תקנה קדומ' שלא להוצי' טלית וס"ת מב"ה בלי דעת הבעלי':

ובי"ד סי' קע"ב שם הביא רמ"א דעת מהרי"ל דאם הלוה על ספרים מותר לקרות מתוכן אפי' בלי נכייתא כיון דמצוה קעביד. ולדעת ש"ך בח"מ סי' ע"ב דבין התנ' בשעת הלוא' שילמוד מתוכן ובין לא התנ' תחל' בכל ענין שרי דלא כסמ"ע שכ' דאין היתר רק בהתנה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.