אליה רבה/אורח חיים/יג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png יג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] חייב חטאת וכו'. דהוי משוי ואין לומר דבטל לגבי בגד דחשיבי הם שדעתו להשלים עליהם בית יוסף, ודקדק הט"ז דאם נפסקו כל ד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה דודאי יעשה אחרים, בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בשבת, עד כאן, ולפי מה שכתבתי בשמו בריש סימן י"ב אם כן אפשר דעדיין צריך להו לקושרן אחר הורדתן מבגד כחוטי ציצית אחרים וצריך עיון, גם מלבוש סימן ש"מ סעיף ל"ח שכתב אם אין בהם ציצית כלל מותר משמע דאם יש בהם קצת אף שאין בהן כדי עניבה אסור. ונראה דאפילו לט"ז היינו משום איסור שבת מותר, אבל מכל מקום משום ביטול מצות ציצית אסור, אם לא בגוונא דמותר משום כבוד הבריות כדלקמן, וכן משמע בלבוש סימן ש"א שם:

ב[עריכה]

[ב] על כתיפיו וכו'. דהוי משאוי ועיין בתשובת משאת בנימין סימן מ"ח שהאריך בזה, ולכן טוב דהיוצא בטלית יכסה עצמו בטלית ראשו וגופו כדרך לבישתו, ובט"ז סימן ש"א ס"ק ט"ו דברוב גופו סגי כשנושאו תחת גלימא, ועיין לקמן ס"ק ע"ה כתבתי דאשה היוצאה בטלית מצוייצת חייב:

ג[עריכה]

[ג] ואין צריך וכו'. ומטה משה כתב דף ל"ד בשם בית יוסף דהמחמיר לבדוק תבוא עליו ברכה:

ד[עריכה]

[ד] לישב בבית הכנסת. וכן פירש בלחם חמודות, וכן מצאתי בדרכי משה להדיא שיש לסמוך בזה על ר"י שהביא בית יוסף שמתיר לילך בשבת בבית הכנסת בארבע כנפות בלא ציצית. וכתבתי לאפוקי משיירי כנסת הגדולה שכתב דרמ"א אוסר בכהאי גוונא דלא ראה ספר דרכי משה. ועוד התשובה אשכנזית שחלק עליו בית יוסף מצאתיהו בתשובת מהר"ם רוטנבורג סימן רפ"ז, ומי ימלא לבו לחלק עליו. עוד כתב שיירי כנסת הגדולה דהכל תלוי ברצון האיש הלובש אם הוא מתבייש יכול ללובשו בלא ברכה. ואם אינו מתבייש אין כאן משום כבוד הבריות:

ה[עריכה]

[ה] שיכול ללובשו וכו'. נראה דהוא הדין כשכבר לבוש בו ונפסק ממנו כדמשמע מרמ"א, וטעמא דסמכינן בזה נמי על ר"י, כיון דאפשר דגם בזה איכא כבוד הבריות, ובשיירי כנסת הגדולה מסופק בזה והנראה לעניות דעתי כתבתי:

ו[עריכה]

[ו] אבל בחול וכו'. שהרי אפשר לתקנו ולמה יתירו לו לעבור בעשה לבוש ובאליהו זוטא הקשיתי טובא על הלבוש חדא במה שכתב טעם היתר בכרמלית דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה כדילפינן בכמה דוכתא מולאחותו, הא בברכות דף כ' קאמר הש"ס טעם אחר דכיון דרבנן אסרו הם אסרו והם התירו משום כבוד הבריות, ולימוד דולאחותו מיירי אפילו לבטל דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ועוד קשה לי במה שכתב אבל בחול אסור מטעם שאפשר לתקנו וכו' דמשמע בענין שאי אפשר לתקנו מותר, אמאי הא עובר בעשה דאורייתא וכבוד הבריות אינו דוחה אלא דרבנן. דבשלמא בשבת יש לומר כמו שכתבתי בשם ר"י דאין איסור בלבישת טלית בלא ציצית כלל, רק האיסור הוא שמוטל עליו לעשות ציצית וכיון דבשבת אי אפשר לעשות ציצית אין איסור ללבוש. אבל בחול דיש איסור ללבוש אין דוחה כבוד הבריות, וכן הט"ז ועולת תמיד כתבו בפשיטות דאסור מטעם זה בחול ולא הרגישו שהלבוש כתב טעם אחר. ואף דיש לומר דגם כוונת הלבוש מטעם זה דכשאין אפשר לתקנו אף בחול מותר כיון שאין איסור בלבישת טלית בלא ציצית. אבל אינו נראה דמכל מקום כיון דחול הוא נראה דאסור לכולי עלמא, אף שאי אפשר עתה מכל מקום הזמן היתר הוא לתקנו, וכן משמע בפוסקים דדוקא בשבת יש היתר. ועוד קשה למאי כתב ולמה יתירו לו דמשמע דיש היתר אלא למה יתירו לו הא איסור גמור כשאפשר לתקנו. ואחר העיון נראה לי שדברי הלבוש נכונים דמבואר בברכות שם דלבישת טלית בלא ציצית הוי שב ואל תעשה, מדפטרו סדין בציצית, ושב ואל תעשה קיימא לן דנדחה מפני כבוד הבריות אף לבטל דברי תורה מדכתיב ולאחותו, ולכן הוכרח הלבוש לטעם ולמה יתירו לו. ובהכי ניחא לי קושיות המרדכי על הר"ש דכתב דאפילו הלובשו בשבת עובר בעשה על הלבישה למה מותר בכרמלית דרבנן, הא מכל מקום איסור דאורייתא הוא, עד כאן, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דשב ואל תעשה נדחה מפני כבוד הבריות. ובזה מיושב היטב דכתב הלבוש לעיל הטעם כדילפינן מולאחותו, והיינו לר"ש דסבירא ליה דהלובשו בשבת עובר בעשה, לכן הוצרך להטעם דולאחותו. ונמי ניחא דהוצרך לכתוב ביושב בבית הכנסת בשבת דמותר משום כבוד הבריות אף שהוא ברשות הרבים, אלא דכתב טעם דאף לר"ש מותר. ומגן אברהם תירץ משום דעל כל פנים איסורא דרבנן איכא בלבישה בשבת אף לר"י, וטעמא דהוי שב ואל תעשה כתבו תוס' ביבמות דף צ' משום דלא מחייב עד אחר שנתעטף, וזה נראה לי דעת הרא"ש ז"ל הנזכר לעיל. ודעת המרדכי נראה דסבירא ליה דמשום דאין איסור בלבישה הוי שב ואל תעשה, ודו"ק. ועיין במגן אברהם דמסיק אם נפסק ציצית בבית הכנסת בטלית קטן אין צריך לפושטו ואפילו בחול, ואם אין ציצית מצויים בעיר דין חול כמו בשבת. עוד כתב הרואה בחבירו שנפסק יקראנו לביתו ושם יאמר לו שיפשטנה. והנה רבים מקשים אמאי לא כתב רמ"א תקנה שיתננה לאחר ויחזור וישאלנה ממנו כדאיתא בסימן שכ"ג סעיף ג' בטבילת כלים. ותירץ עולת תמיד משום דבשבת אין איסור כלל ללבוש, עד כאן וכבר כתבתי מזה. גם קשה דבחול הוה ליה למימר תקנה, ואפשר דלא גרע מטלית שאולה אחר שלושים יום בסימן י"ד סעיף ג' דנראה כשלו. ומגן אברהם תירץ דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת. ולא נהירא דכיון דלובשו בשבת הוי צורך שבת. ועיין אליהו זוטא תירוצים על עיקר הקושיא:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.