כובע ישועה/בבא קמא/לו/א
כובע ישועה 
בבא קמא לו א
ש"מ שוורים תמים שהזיקו רצה מזה גובה רמ"ג. ובאבד האחד משתלם מחבירו כדפרש"י. והנ"ל דבדף י"ג בד"ה היו הבאתי קושיית הרשב"א מאי קמ"ל דבשל ב' אנשים שניהם פטורין וכתבתי מהקצות החושן לרש"י דבשני אנשים שהזיקו וא"י ע"י מי נגמר ההיזק משלמין בשוה וקמ"ל דבשוורים אינו כן ע"ש. וא"כ י"ל דס"ד דש"ס דבב' חמין דאדם א' וא"י מי הזיק יהא דינם כבהיזק דאנשים שא"י מי הזיק ויגבה מכל א' רביע מגופו כשישנם שניהם דהוי כנודע דשניהם הזיקו ביחד [ועיין בתוס'] דלרש"י הספק מחייב לכל אחד חצי כאלו הזיקו שניהם ביחד. ובשניהם דאיש א' והזיקו יהד כתב הנימוקי יוסף דבליכא לאשתלומי מהאי רביע נזקו משתלם מהאי ע"ש. ונראה דסובר כהרמ"ה שהובא בחו"מ סי' ת"י דשייך דינא דר"נ אף בחייב מדינא רק שאין לו. אלא שהקצות החושן שם סק"ד הכריח מרפ"ה דבקרן תמה דקי"ל הוחלט השור ל"ש דינא דר"נ דהא קי"ל כיחש מזיק ברשות שניהם דשותפי נינהו וה"ה נאבד הא' אין הב' משלם מדר"נ דה"ל ככבר גבה כיון דמדינא חייב דאי בב' שוורים שהזיקו והא' ברח הב' משלם הכל כיחש מזיק נמי לישתלם מהבשר הנשאר ע"ש. ומזה משמע דה"ה בשניהם דאיש א'. והנה כשהדין שישלמו שניהם מספק דזה הזיק או זה לכאורה נמי שייך דינא דר"נ כיון דהספק מחשיבו כהזיקו שניהם ביחד לשלם כל אחד החצי ה"נ הוי כהזיקו שניהם ביחד לזה דבליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי. וגם להמבואר בים של שלמה פ' הפרה סי' מ' דל"ש דינא דר"נ בב' שוורים שהזיקו אלא משום דאכל א' אמרינן כוליה הזיקא עביד ע"ש. נ"ל דגם בספק מי הזיק י"ל דהספק מחשיבו כאילו כל א' כולי הזיקא עביד אלא דבאיכא לאשתלומי משניהם משלם כל אחד חצי ובליכא משלם א' בעד חבירו. וא"כ י"ל דזה סברת הש"ס בס"ד דבנאבד א' יגבה מהב' כל ההיזק מדינא דר"נ. וסברת הש"ס דנקיט הכי בדרך תמיהא הוא כמ"ש מהקצות החושן דבקרן תמה ל"ש דר"נ בהזיקו ביחד. וכן בספק דהוי כהזיקו ביחד ואפילו בב' תמין מאיש א'. ואי נימא לרש"י דלא חזר הש"ס מהס"ד דב' תמין מאיש א' דינו בספק מי הזיק כב' אנשים כה"ג. אלא להא דלא ישלם המצוי בעד חלק הנאבד ומטעמיה דהקצות החושן אבל המגיע לחלקו דהיינו הרבע משלם המצוי כששניהם מאיש א' וכדעת הגאון שהובא ברא"ש ולא כהרא"ש ול"ד להיכא דהוו מב' אנשים דלגמרי מדחי כל אחד. יתורץ גם קושיית התוס' על פרש"י דלר"י דאמר בעלי חוב נינהו וזוזי דמסיק ביה אם אבד האחד לא אבד זכותו דהא לעיל אמר אפילו לר"י שחטו מה שעשה עשוי. ולהמבואר ניחא דלר"י דל"ח?? מיד ככבר גבאו וכיחש מזיק ברשות המזיק אליביה וא"כ שפיר שייך דינא דר"נ בב' תמין מאיש א' וממילא כשאבד הא' לא אבד זכותו וגובה כולו מהב' למ"ש לרש"י דספק הוי כמו ידעינן דשניהם הזיקו. והא דלא מוקי הש"ס באמת כר"י וכהס"ד דבאבד רמ"ג ורמ"ג י"ל דרצה לאוקמי סתם משנה כרבי עקיבא דהלכתא כוותיה: