אילת השחר/בבא קמא/לו/א
רש"י ד"ה ראשון נשכר. ברשב"א הק' על רש"י שכתב הטעם דאינו גובה הבע"ח המוקדם רק הניזק משום דהניזק אינו גובה אלא מהשור ובע"ח יכול לגבות משאר דברים, משא"כ בשני נזיקין דאי שקיל האי מפסיד האי, והקשה הרשב"א דבלית לי' נכסי אחרינא א"כ בע"ח המוקדם מפסיד ומ"מ יקח הניזק ומ"ש כאן. ובכלל צריך להבין טעם רש"י דאיזה טעם הוא מה דמפסיד, וכי היא תקנה כזאת שלא יפסיד.
ואפשר לומר דסברת רש"י דס"ל דתמיד בשיעבוד יכול לחול עוד שיעבוד, דהא החפץ אינו לגמרי של הבע"ח הראשון ויוכל להיות עוד שיעבוד כיון דע"י דין שיעבוד של השני לא יורד דין חיובו אל הראשון, אבל באופן דאם יהי' שיעבוד להשני יתבטל כל דין שיעבודו של הראשון, אפשר לומר דלכן לא יחול השיעבוד להשני דזה כבר שייך להראשון וא"א לבטל דין שיעבודו, וא"כ הבע"ח דאפילו אם אין לו שאר נכסים מ"מ לא יתבטל דין שיעבודו אם יהי' שיעבוד לעוד בע"ח או לניזק, דחיובו אליו הא נשאר אלא שאין לו כעת ממה לגבות, ע"ז אמרינן שפיר דחל שיעבוד של הניזק, משא"כ בשני נזיקין כיון שלהראשון יש כבר דין שיעבוד ואם יחול על השני ג"כ דין שיעבוד יהי' מוכרח להפקע דין חיוב של הניזק הראשון, דכל חיובו ושיעבודו הוא רק על השור הזה, והדין שיעבוד הא הי' שייך להראשון, דנהי דעצם החפץ אינו שלו עדיין מ"מ הדין שיעבוד כבר הי' שלו, ובהכרח מכח זה לא יחול שיעבוד של השני. (מהדו"ק)
תוד"ה שור. דכיון שיש בידו להביא עדים וכו'. מסתבר דמה שכתבו דכיון דהוי בידו להביא עדים לכך חייב לשומרו, זה רק משום דלר"ע זוכה למפרע כמו שביארו התוס' בדף ל"ג ע"ב בד"ה איכא בינייהו, אבל אי אינו זוכה אלא משעת העמדה בדין לא שייך לומר דכיון דאפשר לו לזכות בשור לכן יהי' מחוייב לשומרו כיון דלא יזכה בו אלא מאחרי זה, ועדיין אינו שלו. ומ"מ הוצרכו לומר דבידו להביא עדים לאלתר דצריך שיהי' בפועל שלו. (מהדו"ק)
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |