כובע ישועה/בבא קמא/יג/ב
כובע ישועה 
בבא קמא יג ב
היו שנים רודפין אחר א' זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורין. והקשה הרשב"א מאי קמ"ל פשיטא דכל חד מצי מדחי והגר"ש איגר (דף ל"ה) ציין בקצות החושן סי' שפ"ג. והמתבאר מהקצות החושן דב' שהזיקו וא"י ממי נגמר ההיזק משלמין בשוה ורדיפת ב' השוורים וא"י ע"י מי נגמר ההיזק [וכמ"ש בשיטה מקובצת (לקמן דף ל"ה) דין המשנה אף בספק אצלם] דמי קצת לנידון דהקצות החושן. וצ"ל דשאני הזיקו בגופם מהיזק השוורים ועכ"פ אינו פשוט ומתורץ קושיית הרשב"א:
אלא דאזקי' תורא דשואל לתורא דמשאיל כו'. והקשה בים התלמוד נוקמי בכה"ג ודקתני בתם אינו חייב רק חצי נזק היינו דלחצי נזק הוי שותף לרבי עקיבא דקי"ל כוותיה ונפ"מ אם יכול להקדישו וכדומה ולעולם חייב לשלם הכל מדין שומר וחוב בעלמא עליו המותר מחצי נזק ע"ש. והנ"ל דבריש פרק המפקיד מבואר דשומר המשלם ואינו נשבע קונה הכפל וכל שבח דאתא מעלמא ודעת הנימוקי יוסף מהרשב"א דאף דבאו עדים שפשע מקנהו כפילא וע"ש בשיטה מקובצת דהא דאמרינן דאי בעי פטר נפשי' כו' אשעת מסירת הפקדון קאי וכן בשואל קונה מיהת כשמשלם ע"ש. וא"כ הא דלזכות בגוף התם המזיק מיד לענין שמצי להקדישו ולשבח כשהשביח אח"כ הוא ענין זכיה וראוי שיזכה השומר או השואל כשמשלם לבעלים אף כשהוזק השור הנפקד או הנשאל משור אחרים וכ"ש דאינו זוכר המפקיד או המשאיל בגוף שור המזיק דנפקד או דשואל כיון דכל הזכיות שבא ע"י שור הניזוק שייך להשומר או השואל. עי"ל דלא יוחלט השור להיות שותף מיד כשהזיק אלא באינו גובה רק מגופו ובדליכא מפסיד דומכרו את השור החי דמזה ילפינן דגובה מגופו משמע בין לטובת הניזק בין לגריעותא דידיה אבל ביש חיוב עליו מצד אחר כהכא מטעם חיוב שומרין וא"א לניזק להפסיד גם למעליותא דניזק ל"מ לזכות להיות שותף בגוף המזיק. ולקמן דף מ"ה ע"ב דאמרינן דלר"י צד תמות במקומה עומדת וחייב בשמירה פחותה שכתבו התוס' דמסברא אומר כן דאטו משום שנעשה מועד גרע ויפטר אפילו מחצי נזק בשמירה פחותה והקשו התוס' התינח לחומרא דאית לן למימר צד תמות במקומה עומדת מסברא אלא לקולא דאינו משתלם אלא מגופו כו' מנלן. והרי תקשי מנ"ל דצד תמות במקומה עומדת גם לקולא דלא משתלם אלא מגופו ובליכא מגופו יפסיד ניזק דילמא הא דמשמע בדף י"ח א' דצד תמות במקומה עומדת לגבות מגופו הוא לחומרא דמזיק שיקנה מדי בגוף המזיק שיוכל הניזק להקדישו ולענין שבח וכהסברא שכתבו התוס' דאטו משום שנעשה מועד גרע ולא לקולא שיפסיד ניזק בליכא מגופו דעל זה דין מועד עליו. וע"כ דמשמע דזה א"א דכל דדינו לגבות מעליה בליכא מגופו גם למעליותא אינו ברשות הניזק ושפיר משמע להתוס' מדאמרינן דצד תמות גובה מגופו דגם בדליכא מפסיד ניזק [והתוס' שם תי' הואיל וצ"ל צד תמות במקומה עומדת לחומרא ה"ה לקולא. וכוונתם אחומרא דלא סגי צד תמות בשמירה פחותה. ולהמבואר גם בהא דמשלם מגופו מ"ל פעמים חומרא למזיק שקונה הניזק מיד בגוף השור שיכול להקדישו ולשבחא] וצ"ע: