כובע ישועה/בבא קמא/לה/ב
כובע ישועה 
בבא קמא לה ב
זאת אומרת חלוקים עליו חבריו על סומכוס. כתבו התוס' במקום שהספק בא ע"פ דבריהם ל"פ סומכוס דלמאן דאמר ??דאמר?? אפילו ברי וברי אטו באמר טלית שאתה לבוש שלי חולקין. ובמלא הרועים ערך ממון המוטל בספק הקשה מהתוס' ריש פ"ה שכתבו דסומכוס לא אמר אלא בחזמ"ק ולא במוחזק ממש וכתב דכוונתם אטלית דקאי בסימטא ע"ש. ול"נ דא"צ לזה דבבבא בתרא דף ל"ה ע"א בד"ה ומאי הוכיחו דלא קי"ל כסומכוס מבבא מציעא דף ק"ב בשכר מרחץ בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחודש דיחלוקו חודש העיבור ומוקי שמואל בבא באמצע החודש ובתחילת החודש כולו למשכיר בסוף חודש כולו לשוכר אלמא סבר כרבנן דלסומכוס בכל ענין יחלוקו ע"ש. והנה אף דמהא דבתחילת החודש כולו למשכיר ראיה דהוא דלא כסומכוס דחזקת קרקע בחזקת בעליו הוא בגדר חזמ"ק עיין תשו' רעק"א סוף סי' קל"ו. אך בסוף חודש כולו לשוכר מצי אתי גם לסומכוס דשכר דירה שביד השוכר הוא מוחזק ממש ומה זה שכתבו דלסומכוס בכל ענין יחלוקו וע"כ דס"ל דגם בחז"מ ממש חולקין לסומכוס וי"ל דהכא בשיטתם דהתם קאו. ובקצות החושן סי' רכ"ד סק"ב הביא התוספתא המוכר פרה לחבירו ונגנבה זה אומר ברשותו נגנבה וזה אומר ברשותו יחלוקו והוא כסומכוס ע"ש. ושם בין שהמעות ביד הלוקח או המוכר חז"מ ממש הוא. ולא תקשי להשיטה דבחז"מ ממש מודה סומכוס דהמוציא מחברו עליו הראיה. למ"ש התוס' בבבא מציעא דף ק' ע"א בד"ה הא דבטוען שמא גם במוחזק גמור חולקין לסומכוס. וא"כ גם התוספתא נפרש בטוען שמא וכעין דאמרינן בבבא מציעא שם תני זה אומר שמא עד שלא מכרתי אך בתוס' רפ"ה לא משמע כן וע"ש בפני יהושע:
נימא תהוי תיובתא דרב"נ. עיין מה שכתבו התוס' דרב"נ אתי אף כר"ג דמחייב טענו חטים והודה בשעורים דהיינו לשבועה דוקא. ובשבועות דף מ' ע"א בתוד"ה הודה כתבו די"ל דאף דמיפטר מדמי שעורים אף לר"ג אפ"ה חשיב הודאה ע"ש. וצ"ל טעמא דמילתא. ולכאורה י"ל להמבואר בסי' פ"ח סעיף ב' דבתפס התובע דמי שעורים אין מוציאין מידו ע"ש. וכיון דנפ"מ בהודאתו לתפיסה חשיב הודאה לחייבו שבועה דמודה במקצת על הכפירה. ועיין מה שכתב בקצות החושן סי' פ"ז ס"ק כ"ג בתובעת נ' דהלואה ונ' דאתנן חייב לישבע אכפירה דהלואה אף דנ' דאתנן א"צ לשלם דקים ליה בדרבה מינה משום דאי תפיס לא מפקי' מיניה ע"ש. אף דל"ד כל כך נד"ד להחם דשם חייב לצאת ידי שמים והכא ליכא הך חיוב מ"מ נ"ל דתלוי בתפיסה דמהני. ועיין מה שכתבתי בספרי נפש חיה בבבא מציעא דף ג' ע"ב בד"ה עדים מהקצות החושן ריש סי' ע"ג שהכריח דעל הכחשה בזמן פרעון חייב שבועה מדמחייבינן עדים זוממים אכה"ג וכתבתי דכיון דמחייבינן ע"ז אמה שלפי עדותן מהני תפיסה מחייבינן גם שבועה אכה"ג ע"ש. וא"כ י"ל כן בטעם דחשיב הודאה אף שפטור. אך בסוגין בתוד"ה ראוי כתבו דתפיסה דשעורין ל"מ כשלא תבע רק חטים והוא כהי"א דבסי' פ"ח דדוקא בתפס קודם שתבעו בדין ע"ש. ובתפס התובע מה שהודה הנתבע קודם שתבעו לדין ודאי ל"ש שבועה. לפי זה ליתא לדברינו ותקשי ביודע הדין שיפטור מהשעורים יחשב ככופר הכל ועיין בשיטה מקובצת בסוגיין:
דתפס. והקשה בתומים בקונטרס התפיסה אות נ"ג עיין מה שכתבו התוס' בבבא מציעא דף ק' ע"א בד"ה וליחזי דביש דררא דממונא מהני אף תפיסה בעדים בטוען ברי דהרי הכא בדררא דממונא איירי מדחולקין לסומכוס וא"כ ישתלם כדאמר ניזק ע"ש. והנ"ל דהתוס' בסוגיין ובריש בבא מציעא ובבבא בתרא דף ל"ה פי' הא דדררא דממונא דיש ספק לב"ד בלא טענותיהם והרשב"ם בבבא בתרא שם כתב דבהמחליף פרה בחמור לתרווייהו אית להו דררא דממונא משום שהפרה והשפחה של שניהם היתה בזה אחר זה [ובשיטה מקובצת ריש בבא מציעא האריך בפירוש זה דהרשב"ם] וכבר כתב בתשו' ושב הכהן סי' ס"א לאיזו דבר יש נפ"מ בין פי' התוס' לפירוש הרשב"ם ע"ש. וא"כ י"ל דאף דודאי חשיב דררא דממונא ביש ספק לב"ד בלא טענותיהם אף היכא דל"ש הא דשל שניהם היתה בזא"ז כדמוכח מהכא ומרפ"ה מ"מ י"ל דדררא דממונא דהמחליף פרה בחמור עדיף משאר דררא דממונא משום דביה יש ב' הסברות ספק לב"ד בלא טענותיהם ודהיתה דשניהם בזא"ז משא"כ הכא וכדומה דליכא רק סברא דספק לב"ד בלא טענותיהם. וא"כ י"ל דל"מ תפיסה בעדים בט"ב רק במחליף פרה בחמור דאלים דררא דממונא דידה טובא ולא בשארי דררא דממונא [ובשטר?? אף בלשון א' מסופק דמהני תפיסה כמו שכתב שם התומים. אולי י"ל דשטר שאני. והבית מאיר באה"ע סוף סי' קע"ז [הובא בפ"ת בחו"מ סי' ע"ה סק"ח] הקשה על הש"ך דפסק בא"י אם נתחייבתי ל"מ תפיסת תובע. והרי למאי דפסק דמהני תפיסה בעדים בט"ב ראוי שיהני גם הכא דודאי ספק לנו כיון שהנתבע בעצמו מסופק [וכ"כ במלא הרועים ערך ממון המוטל בספק אות ג' דבנתבע מסופק חשיב דררא דממונא] ע"ש. ולמשנ"ת דלאו בכל דררא דממונא מהני תפיסה בעדים ניחא. וראיה לזה דמסברא נראה דעדות דעד אחד עושה עכ"פ ספק לב"ד בלא טענות הבע"ד וכשהעיד ע"א לסייע לתובע אטו יהני כשיתפוס מהנתבע בעדים דודאי מוציאין מהתופס דקי"ל בע"א מעיד שהשטר פרוע דגובה בשטרו אלא שנשבע מתק"ח כדאיתא בחו"מ סוף סי' פ"ד מש"ס דכתובות דף פ"ז. והרי הלוה מוחזק בהמעות ולא גרע מתפיסה ואף דנגד הע"א יש חזקה דשטרא בידך מאי בעי. מ"מ ודאי דכה"ג מוליד ספק לב"ד בלא טענת הבע"ד ואפ"ה ל"מ המוחזקות דלוה וע"כ דלאו בכל דררא דממונא מהני תפיסה: