כובע ישועה/בבא קמא/כו/א
כובע ישועה 
בבא קמא כו א
ישלם תשלומין מעליא. באליה רבה כתב דלאו מיתורא דריש דהא ע"כ הוצרך לכתוב דחייב לשלם רק דהש"ס למדו ממשמעותיו דלא כדמשמע במהרש"א בתוד"ה ולא תהא ע"ש. והנ"ל להמהרש"א דה"ל למיכתב יתן כדכתיב רק שבתו יתן ונכתב ישלם ביתור אות אחת לאפוקי מהקל וחומר דישלם משמע תשלומין בשלימות ולא הוי ידעינן זה אי היה נכתב יתן ומצינו דדריש הש"ס יתור דאות אחת. ועיין בדף ה' ע"א ברש"י ד"ה תחת נתינה דישלם דשן ורגל אתי לאגמורי גזירה שוה לתשלומי מיטב אשארא דכתיב בהו ישלם ודוק:
קרן שברשות הניזק חצי נזק אינו דין שברשות הרבים פטורה. והקשה בתורת חיים דהא כולי שו"ט לרבנן דר"ט ונימא דיו מה ברשות הניזק חצי נזק אף ברשות הרבים חצי נזק כדאמרינן במתני' דכמו דאמרינן דיו לחומרא ה"נ לקולא ותירץ דנהי דס"ל לרבי יוחנן לענין הדין כרבנן דמתני' דקרן ברשות הניזק חצי נזק לענין דיו ס"ל כר"ט דבמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו ע"ש. ולכאורה הוא תרתי דסתרי דאי במיפרך ק"ו לא אמרינן דיו ראוי שיהא קרן בחצר הניזק חייב נזק שלם כיון דלחצי נזק ל"צ ק"ו כדאיתא בדף כ"ה ע"א. ועיין בשעה"מ (רפ"י מאישות) ובגינת ורדים (כלל מ"ט). ובקושייתו י"ל דל"ד ק"ו דלהקל להמזיק לק"ו דלהחמיר למזיק דבאמת בק"ו דמתני' ובק"ו דהכא בנוי הקל וחומר הנלמד משני המלמדין דהתם חיוב דנזק שלם בקרן בחצר הניזק בנוי משן ורגל בחצר הניזק ומקרן ברשות הרבים והכא הנלמד דפטור קרן ברשות הרבים בנוי מב' המלמדין משן ורגל ברשות הרבים ומקרן ברשות הניזק וכשנימא דיהא הנלמד כהמלמד ויש לו ב' מלמדין ראוי למיזל בתר קולא למזיק דהוא הנתבע [ואף שהתוס' דף ג' ע"א בד"ה דומיא דרגל כתבו בהיקש דאזלינן לחומרא גם בממון. י"ל דלדיו שאני] ?וממילא כשנדון הקל וחומר לחיוב יש לדמות לבא מן הדין כנידון היותר קטן בחיוב וכשנדון הקל וחומר לפטור יש לדמות לבא מן הדין כנידון היותר קטן בחיוב וכשנדון הקל וחומר לפטור יש לדמות לבא מן הדין כנידון היותר גדול בפטור?:
אינו דין שחייב בארבעה דברים. הקשו התוס' מה לאדם שמועד מתחילתו. והנה בתוס' ריש דף כ"ה מבואר דחומרא דסברא ניתנה להשים בק"ו ולא חומרא הכתובה. ומשמע דחומר דאדם שמועד מתחילתו מחשיבו התוס' לחומרא הכתובה דכיון דלא חלק הכתוב באדם המזיק בין תם למועד ה"ל ככתוב דבפעם ראשון משלם נזק שלם ואין להשים זה בק"ו. אך אינו מוכרח וא"כ באמת תקשי דנפטור לאדם המזיק קודם פעם ג' מנזק שלם מק"ו מה שור שחייב בכופר פטור פעם א' וב' מנזק שלם אדם שפטור מכופר אינו דין שיפטור פעם א' וב' מנזק שלם וכ"ת מה לשור שפטור מארבעה דברים תאמר באדם כו' תקשי דנילף עכ"פ לאדם שהזיק בשוגג שיפטור קודם שנתייעד מנזק שלם דליכא למיפרך מה לשור שפטור מארבעה דברים דאדם בשוגג גמור נמי פטור מארבעה דברים כדאיתא בסמוך. וכ"ת דנפרוך מה לאדם שכן מינו [דהיינו במזיד] חייב בארבעה דברים ודאי חומר דשכן מינו הוא חומרא דסברא ויש להכניסו בק"ו ונימא מה שור שאף במינו ליכא חיוב דארבעה דברים וחייב בכופר פטור בפעם א' וב' מנזק שלם אדם שאף שבמינו [במזיד] חייב בארבעה דברים פטור מכופר אינו דין שיפטור בפעם א' וב' מנזק שלם [וכעין זה כתבתי בספרי נפש חיה דף פ"ח ע"ב בד"ה מה לשור דפירכא דשכן מינו חומרא דסברא חשיב]. ומחצו את כספו לא שמעינן סתירה לזה כיון דמשלם מהעליה עיין בתוס' הכא בד"ה ולא תהא. ומכה נפש בהמה ישלמנה דמשמע תשלומין מעליא נימא דקאי אאחר שנתייעד ומקודם יפטור מנזק שלם מק"ו בהזיק בשוגג עכ"פ. והנ"ל דהיכא דהקל וחומר נגד הסברא אין דנין להקל וחומר דבקדושין [לד.] בתוד"ה גברי מבואר דסברא דוחה ההיקש ע"ש. מכ"ש דהסברא דוחה להקל וחומר דהיקש עדיף מק"ו דמהיקש עונשין ומק"ו לא ענשי'. ובתורת חיים בדף ד' ע"א בד"ה למחשביה בהדי מועדין כתב לשמואל דאי אתי לאשמעינן דאדם מועד מתחילתו זהו מילתא דפשיטא דבבן דעת מ"ל פעם א' מ"ל פעם ג' וד' ע"ש. ובדף ג' ריש ע"ב כתבו התוס' דבאבנו וסכינו דאינו בעלי חיים אין לחלק בין תמות למועדות ע"ש. הרי אף דבכ"מ אין נותנין כח להלמד יותר מהמלמד מ"מ מחייבינן נזק שלם באבנו וסכינו בפעם א' משום הסברא. וא"כ גם באדם דב"ד שאין סברא לחלק ביה בין תם למועד כמ"ש מהת"ח אין לחלק ביה גם מחמת ק"ו דא"כ יהא הקל וחומר נגד הסברא ול"ד לק"ו דהש"ס שאינו נגד הסברא. וכיון דבלאו הסברא יש לדון מק"ו שלא לחייב נזק שלם באדם בפעם א' וב' אלא משום הסברא לא דיינינן להקל וחומר הרי הא דאדם מועד מתחילתו חומרא דסברא חשיב ושפיר יש להכניסו בק"ו ונימא מה אדם שאף שמועד מתחילתו אינו חייב כופר וחייב בארבעה דברים שור שאף שאינו מועד מתחילתו חייב בכופר אינו דין שחייב בארבעה דברים ומתורץ קושיית התוס':