אילת השחר/בבא קמא/כו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
בית מאיר
רש"ש
אומר מיהודא
כובע ישועה
אילת השחר

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png כו TriangleArrow-Left.png א

דף כ"ו ע"א

תוד"ה ולא תהא. וי"ל צרורות יוכיחו. הרי דאף על גב דאין דנין ק"ו מהלכה, מ"מ יוכיח שפיר אמרינן, אמנם בשטמ"ק בשם הר' ישעי' כתב על תירוץ זה דדוחק כיון דצרורות הלכה ולא גמרינן מינה.


תוד"ה ויהא. ומדתנא דבי חזקי'. לכאורה מה רצו בזה, דאי ס"ל כמש"כ התוס' לעיל בדף ד' בשם הריב"א דפטור דכופר משום קלבד"מ, א"כ למה לא הקשו שיפטר מטעם קלבד"מ אף בלי תנא דבי חזקי', ואי ס"ל כמש"כ הר"י דלא שייך למיפטר מחמת קלבד"מ, א"כ גם תנא דבי חזקי' הא לא שייך. אבל נראה בביאור דבריהם דהנה ההיקש דתנא דבי חזקי' הוא כמו שמכה בהמה תמיד חייב ה"נ מכה אדם, וכיון שא"א לומר שההיקש יהיה דתמיד יהי' מכה אדם חייב תשלומין כמו מכה בהמה, דהא יש באדם אופנים דפטור לכהפ"ח על ממון אחר בהדי מיתה מחמת הגזה"כ דלא יהי' אסון, א"כ ע"כ ההיקש הוא דכמו שמכה בהמה חייב ה"נ מכה אדם תמיד פטור, וא"כ ממילא נילף מזה עצמו פטור לגמרי דהיינו שאין חיוב אפילו על עצם ההריגה כגון לשלם כופר, וע"ז תירצו דלא כך הביאור בהיקש אלא דכמו דמכה בהמה אין חילוק בין שוגג למזיד ה"נ מכה אדם לא יהי' בו חילוקים בין שוגג למזיד דידי', וכן אינו מתכוין כמתכוין דידי', אבל אין ההיקש משמיע לן דתמיד פטור ומשום כן פטור דכופר לא נדע לא במזיד ולא בשוגג.

ובזה אפשר להבין דברי התוס' לעיל דף ד' דהקשה הריב"א מה חומרא יש דמה שאין משלם כופר היינו משום קלבד"מ, ותירץ הריב"א דפטור נמי בשוגג מדתנא דבי חזקי', ונתקשו דהא גם זה אינו חומרא כיון דבעצם חייב אלא שקלבד"מ פוטר אף בשוגג אך בעצם חייב כופר. ולפי הנ"ל אפשר דהריב"א מפרש באמת דדרשת חזקי' הוא דכיון דקלבד"מ פטור במזיד אז ההיקש הוא דכמו מכה בהמה יש לה דין שוה תמיד לחיוב ה"נ מכה אדם, וכיון דבמזיד פטור מתשלומין מגזה"כ דולא יהי' אסון, ע"כ הגילוי בזה דמכה אדם תמיד פטור, וא"כ זה כולל כל מיני חיובים שיהי' יכול להיות חייב בתשלומין מ"מ נפטר מההיקש, נמצא דזה כולל פטור על ממון בהדי מיתה, וכן אם היה איזה סברא שיתחייב איזה חיוב תשלומין במזיד עצמו אפילו שלא הי' ע"ז הלכה דחייב מיתה, מ"מ גילתה התורה דעל הריגת אדם ע"י אדם אין חיוב ממון. ולפי"ז הפטור הזה אינו מדין קלבד"מ שיש בשוגג החומר של מזיד אלא דכל אופנים פטורין במכה אדם, והוי כמו דרשה דעליו לפי הר"י דממעט דפטור על הריגת אדם ה"נ דרשת חזקי', ואינו דומה לממון אחר בהדי מיתה דלולא האי קרא הא הי' חייב והפסוק פוטרו, משא"כ כאן חידש הפסוק דפטור היינו דאין חיוב, דהא לא מצינו שיהי' חייב במקום אחר דנימא דפטור רק מדיני אדם, ועכשיו גם כופר במזיד ג"כ לא צריך לטעם דקלבד"מ דמחויב מיתה, דאף אי לא קלבד"מ מ"מ הי' פטור מחמת הדרשה דחזקי' והוי פטור בעיקר הדין דהריגת אדם ע"י אדם.

ובזה יובן מה דמקשה הר"י שם דאיך שייך כאן תנא דבי חזקי', דלכאורה זה מיותר כיון דהר"י אומר דאין שייך לפטור כופר מקלבד"מ מה הוצרך להוסיף דלא שייך תנא דבי חזקי', פשיטא כיון דאין נפטר במזיד בודאי לא ייפטר בשוגג, אלא דזה בא הר"י לאפוקי מהפשט של הריב"א, דלא תימא נהי דאין קלבד"מ לגבי כופר מ"מ כיון שגילתה התורה איזה דין פטור תשלומין משום ולא יהי' אסון, נדרוש כבר מעתה דרשת חזקי' לפוטרו מכח דמכה אדם פטור תמיד כל החיובים שיכול לעלות על הדעת, וע"ז כתב הר"י לאפוקי, וכשיטתו כאן ובכתובות דף ל"ה דהדרשה דבי חזקי' הוא רק הדבר שכבר למדנו פטורה במזיד הוא יפטור בשוגג ולא שזה סתם פטור על הריגת אדם ע"י אדם.


אלמא איכא כופר ברגל. עי' אחיעזר ח"ג סי' ס"ד דהקשה לפי מה שכ' התוס' לעיל דף ט"ז ד"ה והנחש, דבנחש אף דכוונתו להזיק מ"מ כיון דהזיקו מצוי הוי רגל ופטור ברה"ר ומשלם ברה"נ נ"ש, א"כ מאי ראי' דאיכא כופר ברגל, הא אפשר דרק ברגל דנחש דכוונתו להזיק משלם כופר, ומזה שפיר ילפינן ק"ו דתם בחצר הניזק משלם כופר שלם דמה נחש דפטור ברה"ר חייב כופר שלם ברה"נ, קרן שחייב חצי כופר ברה"ר כ"ש שחייב ברה"נ כופר שלם. והנה הא ודאי דאע"פ דאם רצינו ללמוד לחייב נחש ברה"ר מק"ו דקרן נוכל ללמוד, דהא נימא מה קרן דאין הזיקו מצוי חייב ברה"ר כ"ש רגל, ובשלמא בכל רגל נוכל לומר מה לקרן שכוונתו להזיק תאמר ברגל, אבל נחש דג"כ כוונתו להזיק ויש לו כל המעלות א"כ נילף לחייבו, ומ"מ פשוט דלא שייך ללמוד כיון דיש גזה"כ דרגל פטורה ברה"ר, וכל דדין רגל עליו הא נתמעט מגזה"כ, ובודאי אין לומר דהגזה"כ דוקא על רגל דאין כוונתו להזיק.

אלא דיש להסתפק בדבר שאינו גזה"כ אלא דרצינו ללמוד, כגון אם לא הי' כתוב כלל בתורה שן ורגל ורצינו ללמוד מקרן, דאמרינן לעיל דף ד' דאיכא למיפרך מה לקרן שכוונתו להזיק וא"א ללמוד, וכן בשן באופן דכוונתו להזיק דהא הרשב"א כתב לעיל דף ב' ע"ב דנחש שנשך הוי תולדה דשן ואע"פ דכוונתו להזיק, א"כ אף אי לא הי' כתוב בתורה שן מ"מ נחש הי' חייב, או דכיון דהוי שן ושן א"א ללמוד אז כל מה דהוי שן א"א לחייב. ויותר נראה דכל מה דהוי שן או רגל אז כל דיני שן או רגל עליו, ואע"פ שעליו אין פירכא, וכמו שמבואר בדברינו לעיל דף ה' ע"ב, ולפי"ז אם ברגל לא הי' כופר גם רגל דכוונתו להזיק כל שדין רגל עליו בהכרח לא נתרבה לחיוב כופר, ומדיש כופר ברגל ע"כ דכל רגל חייב כופר, דאין להבדיל ברגל שכוונתו להזיק לרגל שאין כוונתו להזיק.


תוד"ה רגל. אבל בור ואש ממעטה מעליו כמו אדם. ולכאורה הא כל הדין כופר אינו אלא כפרה על חיוב מיתה ביד"ש, והא לא מצינו באש ובור דחייב מיתה בידי שמים ואיך שייך חיוב כופר, וצ"ל דאילו היינו לומדים דחייב כופר הי' נכלל בזה לימוד על חיוב מיתה ביד"ש, וכשנתמעט מעליו נתמעט גם חיוב מיתה ביד"ש, וצריך לעיין אם חיוב מיתה ביד"ש עונשים מן הדין, ובכרת יש מחלוקת אי עונשין מן הדין, ועי' מכות דף י"ד בתוס'. (מהדו"ק)


רש"י ד"ה מה כלים ארבעה דברים לא. דלא שייכי בהו. מבואר ברש"י דלא שייך כלל לחייבו שבת וריפוי, וכוונתו מסתמא כמש"כ התוס' לקמן דף ל"ג ד"ה לפטורו דבשור [וכ"ש שאר חפצים] לא שייך לשלם ריפוי, דהא אם ירצה בעליו ימכרהו ויקנה אחר נמצא דכשמשלם נזק יכול לקנות שור אבל אדם ע"כ צריך לרפאות וכן שבת, ועי"ש בדף ל"ג שהבאנו דהתוס' בגיטין דף מ"ב מפרשים דמה דפטור הוא מגזה"כ דאיש בעמיתו ולא בשור.

ויש להוכיח בין מהתוס' הנ"ל דף ל"ג ובין מהתוס' בגיטין דריפוי הוא חיוב ממוני, דאילו הי' חיוב לרפאות מהיכי תיתי דלהבעלים יש תביעה לרפאות השור, וכמו דבשורו אין מי שיתבע ה"נ בשור של חבירו דמה לחבירו ולרפואתו של השור, וע"כ דהוא חיוב ממוני והי' שייך שבעל השור יתבע לרפאות שורו וצריך להשמיענו דאינו מחויב. ועי' מש"כ בגיטין דף י"ב ב' בזה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א