כובע ישועה/בבא קמא/כו/ב
כובע ישועה 
בבא קמא כו ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א פני יהושע אילת השחר |
לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. בתשו' רע"א (סי' ח') הקשה בלא טעם דמכל מקום פטור דלא גרע מקסבר שהוא תלוש ונמצא מחובר דמיקרי נעשה מחשבתו ופטור מטעם מתעסק דפטור גם בשאר איסורים ולזה כתב דמתעסק מיקרי עבירה בשוגג רק בשוגג כהאי ממעטינן מאשר חטא בה דפטור מקרבן אבל מה דממעטינן מטעם מ"מ בליכא מ"מ אינו בכלל מלאכה ולא נעשה העבירה כלל ומש"ה נקיט מטעם מ"מ לומר דאם הנפילה מחיקו היה בשבת חייב בהנזק ופטור משום שבת דל"ש ביה קים ליה בדרבה מינה כחייבי מיתות שוגגין דבלא ידע מהאבן לא נעשה המלאכה ול"ח ח"מ שוגגין ובלאו טעם דבעינן מ"מ אלא מטעם מתעסק דפטור גם בשאר איסורין היינו דפטור מחטאת ומיקרי מלאכה והוי שגגת מלאכה בלא חיוב חטאת והיה פטור מהנזק דהוי ח"מ שוגגין ע"ש. ולכאורה דינו תלוי ברבוותא דבדף ל"ה ע"א בהא דרבא אמר מתני' בשוגג פרש"י דמוקי בלא בעי לאפרו ופטור מאותו טעם ששוגג פטור והתוס' השיבו דל"ל לשוגג שיש בו איסור מלאכה וכאן אין איסור מלאכה [ועיין בלשון השיטה מקובצת שם דכי לא בעי ליה לאו מלאכה הוא כלל] ע"ש. וא"כ לרש"י דפוטרו אף דלאו מלאכה הוא כיון דבצריך לאפרו חשיב מלאכה ה"נ יפטור באינו מלאכה מחמת דלא ידע מהאבן כיון דבידע מהאבן היה חשיב מלאכה ולרש"י דחשיב מלאכה גם בא"צ לאפרו ה"נ י"ל דאף דאינו מ"מ בלא ידע חשיב מלאכה דהא פטור דמקלקל נמי מטעם דאינו מ"מ כדאיתא בחגיגה דף י'. ולהתוס' שהשיבו על רש"י א"ש מ"ש רע"א. וי"ל דהעיקר תלוי אם חשיב מעשה עבירה דאז נפטר מממון משום דכיון דגם שוגג צריך סליחה וכפרה [אף באינו בר קרבן כמו מתעסק] חשיב כדין מיתה עליו. וראיתי בספר מנחת אהרן בסנהדרין (דף ע"ט) שכתב בנתכוין לזרוק בצד זה והלכה לצד אחר שפטור מגלות מטעם שהוא אנוס בזה מודה תנא דבי חזקיה דחייב ממון שאינו בכלל ח"מ שוגגין שזה אינו שוגג רק בגדר אונס וחייב ממון ככל מזיק ע"ש. וכן נ"ל דהא הכא תנא דבי חזקיה מחייב מזיק באונס כברצון. ואמאי לא אמר בהיקש דידיה בדף ל"ה ובכמה דוכתי דמה מכה בהמה לא חלקת בין אונס כו' לפטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין אונס כו' לחייבו ממון אלא לפטרו ומשמע דאונס לא אתקיש דגם מכה אדם באונס חייב. וי"ל משום דבאונס ל"ח עליו מעשה דעבירה דאונס א"צ כפרה עיין ביור"ד (סוף סי' קפ"ה) ובנובי"ת (חלק יו"ד סי' צ"ו):
נתכוין לזרוק ב' כו'. כתבו התוס' דלענין שבת פטור ואפילו לאביי דמחייב בשבת (דף ע"ג) היינו בנתכוין לזרוק ב' ונמצאו ד' דומיא דתלוש ומחובר דהיינו שסבור תלוש ונמצא מחובר דאי נתכוין לזה וחתך זה היינו מתעסק כדמוכח בכריתות דף י"ט [ודע דלרש"י נתכוין לתלוש ונמצא מחובר שוגג חשיב לכ"ע ע"ש בתוס' ריש ע"ב ובשבת דף ע"ב ע"ב ד"ה נתכוין וכ"נ שיטת ה"ר יונתן הכא בשיטה מקובצת]. והנ"ל הא דהוצרכו התוס' להוכיח דמיירי בזריקה במקום א' מדומיא דתלוש ומחובר. ותפ"ל דאותו הראיה דיש אתלוש ומחובר דמיירי בגוף א' דאם לא כן אפילו במחובר ומחובר ה"ל מתעסק וכדהוכיחו בכריתות מההוא דב' נרות. מזה נמי יש להוכיח דמיירי בזריקה במקום א'. נ"ל דהיה אפשר לומר דבזריקה מחייב אביי אף בב' מקומות וכהצריכותא דעביד בשבת שם כיון דד' בלא ב' לא מיזרקא אימא מודה לאביי וכדפרש"י שם דה"א דבכה"ג ל"ח מתעסק. ומטעם זה היה אפשר לומר דבאמת מחייב אביי בזריקה בנתכוין למקום ב' אמות ונזרק למקום ד' ול"ד לב' נרות משום דבזריקה ד' בלא ב' לא מיזרקא וממילא הכא דע"כ מיירי בב' מקומות [וכמ"ש בשיטה מקובצת דאם לא כן ל"ש פטור דארבעה דברים] לא תיתי כאביי ולזה הוכיחו מדומיא דתלוש ומחובר דסוגיא דשבת מיירי במקום א' אבל בב' מקומות גם לאביי פטור דבאמת חשיב מתעסק כה"ג אף דד' בלא ב' לא מיזרקא ותיתי הכא גם כאביי:
פרט למתכוין לזרוק כו'. פרש"י בלשון ב' פרט למתכוין כו' דפטור מגלות כו' והרא"ש מסיק לפירוש זה דהוא בכלל וכי יזיד ע"ש. ולכאורה משמע דמפרש כפירוש ר"ח שהובא בשיטה מקובצת דקרוב למזיד הוא ולא מתכפר ליה בגלות ע"ש. דא"ל דהוא לגמרי בכלל וכי יזיד דבהך קרא מיתה כתיב ואכה"ג ודאי אין ממיתין וע"כ דכוונתו דהוא קרוב למזיד. אך קשה הא רש"י כתב בסוף ע"א דאקרוב למזיד חייב בארבעה דברים וכ"כ הרא"ש[השלם מקור]. ואי נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' קרוב למזיד אמאי פטור ביה מארבעה דברים. ובאמת מסיק רש"י ללשון זה דה"מ שלא צדה שלא נתכוין לצדד ולזרוק אצלו ינוס פרט לזה שצדה. ולא מסיק דהוא בכלל וכי יזיד וי"ל דבאמת שוגג גמור הוא רק דגזה"כ לפטרו אכה"ג. ולפירוש א' דרש"י פרט למתכוין כו' שאינו בתורת וכי יזיד כו' נמי י"ל דגם בלא קרא דאשר לא צדה לא הוי מחייבינן מיתה אכה"ג שאינו מזיד גמור ועיין במזרחי שהקשה בהא דפרש"י מהמכילתא וכי יזיד ולא שוגג היכי תיסק אדעתין לחייב מיתה השוגג דמקרא מלא הוא ואשר לא צדה כו' ושמתי לך מקום וכתב דלאו שוגג שחייב גלות ממעט אלא שוגג קרוב למזיד שאינו בר גלות ממעטו שלא יהיה במיתת ב"ד ע"ש. והנה אף דהמזרחי[השלם מקור] תלה הפשיטות דשוגג פטור ממב"ד מואשר לא צדה. נ"ל דגם אי לא נכתב רק ואשר האלהים אנה לידו ושמתי לך מקום נמי ידעינן דשוגג פטור ממב"ד או כמ"ש התוס' הכא סתם דפשיטא דשוגג פטור ממיתה. וא"כ ע"כ הדרש דוכי יזיד ולא שוגג אשוגג קרוב למזיד קאי וממילא הא דדרשינן ואשר לא צדה פרט למתכוין כו' שאינו בתורת וכי יזיד ע"כ כוונתו אהא שלא לפטרו מגלות מטעם קרוב למזיד דנתמעט במכות דף ז' קרוב למזיד מבשגגה. וי"ל דגלי קרא הסברא דכה"ג ל"ח קרוב למזיד [ועיין בשבועות דף כ"ב ע"ב בתוד"ה איבעית דיש דהפסוק משמיענו הסברא] וניחא הא דפטור כה"ג מארבעה דברים. ולמשנ"ת י"ל בקושיית התוס' בהא דלא נקיט רש"י קרא הקודם דמכה איש ומת. דמ"ש לפרש מ"ש רש"י שאינו בתורת וכי יזיד דהיינו דאינו בתורת קרוב למזיד לפטרו מגלות. שייך כשנקיט וכי יזיד די"ל דלישנא דקרא רצה למינקט אבל אי הוי נקיט קרא דמכה איש ומת דלא הוזכר שם לשון מזיד כלל הוי משמע דואשר לא צדה אתי למעט נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' מחיוב מיתה והא ליתא. ובמה שכתבו התוס' דהוי פטרי' נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' מקרא דבלא צדייה כנתכוין לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר. צ"ל דטעמא דנפשייהו קאמרי ללישנא דקרא אתי לחייבו גלות. ורש"י דנקיט שאינו בתורת וכי יזיד משמע דקרא אתי שלא לפטרו מגלות מטעם קרוב למזיד כהא דנתכוין להרוג בהמה והרג אדם: