כובע ישועה/בבא קמא/כד/א
כובע ישועה 
בבא קמא כד א
ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש. בדף ל"ז מבואר דנעשה מועד לסירוגין שוות. ולכאורה ניחא לר"י דלא עדיף קירוב מריחוק יש ללמוד בסירוגין שלא לתלות במקרה ויתייעד לימי הסירוג מג' ימים רצופין דנתחזק לכל הימים. אבל לר"מ לא יתחזק אף לימי הסירוג ונתלה נגיחותיו במקרה ושאני בג' ימים רצופין דמתמול שלשום דכתיב בקרא דהוא בקירוב זמן. ובירושלמי איתא מה מקיים ר"מ מתמול שלשום פתר ליה בהפליג נגיחות שאם ביום א' נגח בב' ולא נגח בג' נגח אין נעשה שור מועד עד שיגח ג' ימים זה אחר זה ופירש הפני משה דבהפליג יום א' ולא נגח וחזר ונגח ביום ג' ואפילו עוד חזר ונגח בד' ויש כאן ג' נגיחות אינו כלום ע"ש. וכדנקיט אינו לא רצופות לגמרי ולא בסירוגין לגמרי והל"ל דאפילו בג' נגיחות בסירוגין שוה ל"מ לר"מ ובעי דוקא רצופין ג' ימים זא"ז כדכתיב מתמול שלשום ומשמע דגם לר"מ מהני סירוגין שוה. ובנ"י דף ל"ז[השלם מקור] כתב בהא דשאלו לר"י ה"ז מועד לשבתות כו' אף דכולה מתני' ר"מ משום דלר"י מהני חזרה דג' ימים למיסתר העדאה גמורה כ"ש דמהני למיסתר מקצת ימי העדאה דשבתות ע"ש. ומשמע דגם לר"מ מהני העדאה דג' שבתות [אף דאינן ג' ימים רצופין] עכ"פ לשבתות דאם לא כן הל"ל דמש"ה לא שאלו מר"מ. ועיין מה שכתב בהגהת הים של שלמה דגם לר"י דל"מ ג"פ ביום א' מ"מ לאותו היום הוי מועד ע"ש. וע"כ דיום זה נידון כוסת דידיה אף דלא נתחזק למועד לגמרי וה"נ י"ל לר"מ דנתחזק לסירוגין דלזמנים הללו ה"ל כוסת דידיה להיות מועד. [ועיין ברש"י רפ"ד ובפירוש התורה והמצוה בחומש פ' משפטים סי' ק"ד[השלם מקור] ודו"ק]. ודע דבתענית דף כ"א איתא דעיר המוציאה ת"ק רגלי ויצאו ממנה ג' מתים בג' ימים זא"ז ה"ז דבר ביום א' או בד' ימים אין זה דבר והקשה בספר גבורות ארי דבשלמא ביום א' קמ"ל לאפוקי מר"מ דאמר ריחק נגיחותיו חייב כו' אבל בד"י דנקט ל"ל פשיטא כיון דאמר בג"י משמע בד' לא דמ"ל ד"י או ק' ימים ע"ש. ולכאורה למאי דמדמה חזקה דדבר לחזקה דשור המועד א"כ במתו ג' בג"י לסירוגין שוה נמי יחשב כנתחזק הדבר לסירוגין לענין שיתענו [דדבר דלסירוגין נמי כדאי להתענות עליו] וכמו דיש חזקת מועד לסירוגין. וי"ל דנקיט ד"י לאשמעינן דרק בכה"ג אינו דבר דג' אנשים בד"י א"א להיות לא רצופין לגמרי ולא בסירוגין לגמרי אבל בחמשה ימים דאפשר להיות בסירוגין לגמרי ביום א' וביום ג' וביום ה' דבשור כה"ג נתייעד לסירוגין עיין ברמב"ם (פ"ו מנזקי ממון הל' ט'). ה"נ בדבר י"ל דנתחזק לדבר לסירוגין ונימא דטבע דבר זה לבוא לסירוגין. ועיין בדף ל"ז ע"ב נגח שור יום ט"ו בחודש זה ויום ט"ז בחודש זה ויום י"ז בחודש זה. וצ"ע להחזיק כה"ג בדבר במת א' בט"ו בחודש זה וא' בט"ז כו' ולדמות גם כה"ג לשור המועד. ועיין בנובי"ק (חלק אה"ע סי' כ"ו) ובישועות יעקב (או"ח סי' קי"ד):
השתא הוא דקמסהדי בי. בהגהת הרש"ש כתב דע"י ג' נגיחות וידעו הבעלים דיצא מחזקת שימור אף היכא דאינו חייב ברשות הרבים נזק שלם כגון בלא התראה מ"מ ברה"י אפשר דמשלם נזק שלם כרגל עכ"ד. ומקיצור דבריו משמע דנלמד מרגל לחוד וזה אינו דכמו דאמרינן בדף ד' ע"א לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי דאף דשן אורחיה הוא אין הזיקה מצויה כרגל ה"נ ברגיל בנגיחות אף דאורחיה הוא מ"מ אין הזיקה מצוי כרגל וא"א למילף מרגל לחוד גם נפרוך מה לרגל שמועדת מתחילתו ומה"ט א"א למילף רגיל בנגיחות מרגל ושן ואש ובור ואדם במה הצד דנפרוך מה לכולהו שמועדין מתחילתן עיין בדף ה' ע"ב. אך יש ללמוד במה הצד מרגל וקרן שנתייעד לגמרי לחייב עכ"פ לרגיל בנגיחות בלא התראה ברה"י נזק שלם דכי פרכת מה לרגל שהזיקה מצוי מועד גמור יוכיח מה למועד גמור שחייב גם ברשות הרבים [עיין דף כ"ו ע"א בתוס' סוף ד"ה או] רגל יוכיח הצד השוה שדרכן להזיק [או ממונך ושמירתן עליך] אף אני אביא רגיל בנגיחות שאינו מועד גמור כו' לחייבו עכ"פ ברה"י נזק שלם. וצע"ק דלא מוקי בדף ט"ו ע"ב הא דשור המזיק ברשות הניזק דמיירי ברגיל בנגיחות שאינו מועד גמור וכרבנן: