כובע ישועה/בבא קמא/כד/ב
כובע ישועה 
בבא קמא כד ב
במכירין בעל השור כו'. והקשו התוס' אכתי מצי למימר לחיוביה פלגא נזקא אתינן אקטן שבשוורים כו' ותי' דיכול לומר א' מהן נאבד והרשב"א מסיק ואפילו הודו הבעלים שלא נאבד א' מהן אינו חייב דמודה בקנס פטור והובא בקצות החושן (סי' ת') להוכיח מהרשב"א דלא כדמשמע מהתומים דבכה"ג ל"ח מודה בקנס ע"ש. והנ"ל דגם מהתוס' משמע דיסברו כהרשב"א דכתבו בתי' הג' דאי לחייבו חצי נזק אתו לא ה"ל להעיד כלל עד שיכירוהו כו'. והרי י"ל דמיהרו להעיד מחשש שמא יודה קודם שיעידו וקי"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור והשתא דהעידו בלי הכרה אף כשיודו הבעלים שלא נאבד לא יחשב מודה בקנס להתומים. ולהרשב"א ניחא דאי מחשש שיודו הבעלים ל"מ דגם השתא בהעידו בלא הכרה והבעלים יודו שלא נאבד יפטרו. ועיין במהרש"א רפ"ה[השלם מקור]:
שיסה בו את הכלב וכו' מאי לאו פטור משסה וחייב בעל כלב. וכתב הרשב"א דדייק מדלא נקיט פטורין. ומשני דבעל כלב פשיטא דמצי לומר מאי עבדית ול"צ לאשמעינן רק פטור דמשסה שאינו אלא גרמא ע"ש. ולכאורה המ"ל דלא נקיט פטורין משום דמיירי בכלב דהפקר וכדנקיט סתם שיסה בו את הכלב ולא נקיט כלב דחבירו כדנקיט הש"ס בהאיבעיא. אך היא גופא תקשי דה"ל למינקט כלב דחבירו ולמיתני פטורין וע"כ דפטור דבעל כלב הוא מילתא דפשיטא. ועי"ל דהמרדכי הקשה מ"ש משסה ממראה לגזלן ממון ישראל שגורם שיקחנו ה"נ גורם לכלב שיזיק ותירץ דמשסה מצי לומר הואיל ויש בעלים לכלב ה"ל לשומרו שלא ישתסה הלכך יתחייב בעל כלב והמשסה פטור משא"כ גזלן דאין לו בעלים לשומרו ע"ש. והנ"ל דאפילו אי גם הבעלים יפטרו כס"ד דהגמ' מ"מ לפטור המשסה מהני הסברא דה"ל לבעלים לשומרו ופטור אפילו לר"מ דדאין דינא דגרמי וא"כ א"א לאוקמי בכלב דהפקר דאמאי יפטור המשסה הא כה"ג דמי למראה לעו"ג וסתם משנה דשיסה בו את הכלב ודאי אתי כר"מ דדאין דינא דגרמי. ועיין בדף ה' ע"א בתוס' סוף ד"ה למעוטי: