יצחק ירנן/תמידין ומוספין/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ תמידין ומוספין ז

א

עיין מ"ש בספרי תועפות ראם דף ס"ג.

ה

אין מביאין מנחה זאת וכו'. וכתב הלח"מ ואע"ג דרבינו פסק בהל' מאכלות אסורות דחדש בחו"ל הוי דאורייתא ומ"מ וכו'. ויש לגמגם כיון דר' יוסי בר יהודה הוא דאמר דבין בארץ בין בחו"ל אסור לאכול חדש ואפי' בחו"ל מהני להביא המנחה חדשה ותלי להו הא בהא כמו שיעו"ש בש"ס מנא ליה לרבינו לחלק ביניהם. ונראה דרבינו דייק לה מהש"ס דאיכא תנא דס"ל דאסור לאכול חדש גם בחו"ל ואפ"ה אסור להביא המנחה חדשה מחו"ל מדקאמר בש"ס עד כאן לא פליגי אלא בחדש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחו"ל לא כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר"י בר יהודה אומר ואם איתא דמאן דס"ל דאסור לאכול גם בחו"ל מוכרח דיסבור דיכול להביא מנחה חדשה גם מחו"ל במקום הברייתא הלזו היה יכול להביא מתני' דקידושין דר' אליעזר ס"ל דגם החדש אסיר בחו"ל ומינה דגם המנחה חדשה (אסיר) [יכול] להביא מחו"ל דהא בהא תליא או מתני' דסוף ערלה דתני דחדש אסור גם בחו"ל אלא ודאי דלאו הא בהא תליא אלא דאף דאיסור חדש גם בחו"ל אפ"ה אינו מועיל מנחה חדשה מחו"ל ועל כרחך לומר דכיון דסתם לן תנא בסוף ערלה דחדש אסור בחו"ל פסק רבינו כן בהל' מאכלות אסורות ובמנחות סתם לן תנא דאין מביאין מנחה חדשה אלא מן הארץ פסק רבינו כן והיינו טעמא דלאו הא בהא תליא מילתא ולא פליגי סתמי אהדדי וק"ל.

יא

עיין מ"ש בספרי תועפות ראם דף נ"ח.

יח

וכל המקריב מנחה מן החדש תחילה מברך שהחיינו. הכי תניא במנחות דף ע"ה היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו ופי' רש"י שם וז"ל או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר אומר שהחיינו והיינו ממש מ"ש רבינו. ועוד פי' רש"י שם שלא הקריב עדיין כהן זה מנחה מימיו ועיין בדברי התוס' שדחו ב' פירושי רש"י הללו ונראה שלא היה להם בגירסתם בפי' רש"י כגירסתנו ואמטו להכי כתבו מה שכתבו ואינהו בדידהו פירשו דהיינו טעמא דמברכין שהחיינו כיון דכל עבודתם היה שני ימים בשנה והיה עובר ששה חדשים ביניהם והוי קבוע להם זמן וכ"כ בברכות דף ל"ז ע"ב דטעמא משום זמן קבוע. ובפרק לולב וערבה דף מ"ו ד"ה העושה חקרו מאי שנא בסוכה ולולב ומגילה ופדיון הבן מברכינן שהחיינו ובתפילין וציצית ומילה והלל אין מברכין ותירצו וז"ל ונראה דמצוה שיש עליו שמחה תיקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן דמסקינן בכל מערבין דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן עכ"ל. וכתב הרב חידושי הלכות [מהרש"א] וז"ל ר"ל דבהך מילתא דרב שרירא יתיישבו כל הקושיות לבר מהא דפדיון הבן אלו דבריו, ויש לעיין דאיך יתיישב הלל דהוי מזמן לזמן ואין מברכין עליו והו"ל לסיים אבל קשה מהלל ופדיון הבן.
וראיתי להר"ן שהביא חקירת התוס' הלזו שם בפ' לולב וערבה וסיים וז"ל אבל לא פירשו מפני מה במקצתן אומר שהחיינו ובמקצתן לא ולי נראה דשהחיינו דמצוות בזמן תלוי כדמוכח בעירובין הילכך סוכה ולולב ומגילה בזמן תלוי ופדיון הבן אע"ג דלאו מזמן לזמן אתיא אפ"ה כיון שהיא מצוה תלויה בזמן ל' יום של תינוק שייך לברוכי שהחיינו והלל של ב' ימים טובים נמי אע"ג דתלי בזמן כיון שתקנו לומר על כל צרה שלא תבוא על הצבור אין זמנו קבוע עכ"ל. ויש לדקדק בדבריו דנקט ב' ימים טובים אפי' דנחשוב לשמיני עצרת עם חג הסוכות לאחד מ"מ אכתי ג' נינהו חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות ואולי ט"ס הוא ברם אכתי יש לעורר עליו במה שהשיב דכיון דתקינו על כל צרה שלא תבא הוי אין זמנו קבוע ועדיפא מינה לימא מר כיון דתקנו בכל ר"ח וחנוכה הוי אין זמנו קבוע ואם תאמר דס"ל דהלל דר"ח וחנוכה חשיב להו זמנו קבוע א"כ אמאי קשיא ליה ז"ל מהלל דימים טובים לחוד ולא מהלל דר"ח וחנוכה ג"כ אלא ודאי דמהנך לא קשיא ליה משום דחנוכה הוא בכ"ה בכסליו וליכא ל' יום דאמירת הלל דר"ח ובר"ח ג"כ איכא כמה ר"ח חסרים וליכא ל' יום דאמירת הלל אין זמן זה מועט פחות מל' חשיב מזמן לזמן וא"כ חזרה קושיא לדוכתא דלימא מר מטעם זה ולא מטעם צרה שלא תבוא דלא שכיחא וליתא ואיך שיהיה דוחק לומר דזו היא דעת התוס' בהלל שלא הרגישו דיותר פשוט הוא בפדיון הבן מהלל והם לא הוקשה להם מהלל והרגישו מפדיון הבן, דא עקא. והר"ד אבודרהם הביאו החבי"ב בכנסת הגדולה סי' תכ"ב כתב דמה שאין מברכין זמן על הלל מפני שפעמים החדשים חסרים והוי תוך ל' עכ"ל.
וראיתי להמגן אברהם סק"ה כתב עליו וז"ל וצ"ע דהא גם כשהחודש מלא הוי ב' ימים ר"ח וקורין ביום ל' ואפשר דס"ל כיון דיום הב' עיקר הו"ל ביום א' כקורא בתורה דאינו מחוייב ומ"מ אעיקרא דדינא פירכא דלא תקנו זמן אדבר שהוא רגיל דדוקא בחצי שנה כתבו התוס' בברכות דף ל"ז דמברך זמן עכ"ל. והנה מ"ש ואפשר וכו' דבריו סתומים ואדרבה היא הנותנת כיון דביום א' הוי כקורא בתורה נמצא הב' עיקר ויברך שהחיינו בב' ואולי משום דא"כ מתגלה דיום הא' לא חשיב כלל משו"ה לא מברכינן גם בראשון. גם מ"ש אעיקרא דדינא פירכא וכו' כמ"ש התוס' אין משם פירכא כלל דהתוס' לא כתבו דבפחות מו' חדשים לא חשיב מזמן לזמן אלא דנידונם הוא דבכל ו' חדשים עובד הכהן וכתבו דזה חשיב מזמן לזמן וה"ה פחות מזה כל שהוא מזמן לזמן. ואיך שיהיה לדעת רב שרירא כל דלא אתי מזמן לזמן אינו מברך שהחיינו כמ"ש התוס' בשמו. וראיתי כתוב לחכם בני פחד יצחק יהיה בעזרו דקשיא ליה מהך למ"ש התוס' במנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה ואילו וכו' וז"ל דבכלים חדשים מברך שהחיינו וכ"כ רב שרירא גאון, וקשו דבריהם אהדדי. והוא אמר דט"ס נפל שם במנחות וצ"ל ולא כתב כן רב שרירא, ומכריח ליה ממ"ש בהגהות מיימוני פ"י מהל' ברכות ה"ב וז"ל ובמנחות כתב רבינו שמשון בשם ר' שרירא גאון דאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שבא מזמן לזמן עכ"ל, ור' שמשון הוא אחד מבעלי התוס' וכתבו שכ"כ רבינו שמשון במנחות והיינו היפך מ"ש לפנינו ודאי שהוא ט"ס, ואיישר חיליה לאורייתא. והנה מדברי רבינו כאן נראה שדעתו כר' שרירא שתלוי בזמן וכ"כ פי"א מהלכות ברכות ה"ט כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה וכו' הרי דתולה בזמן וכ"כ בפ"י ה"ב הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחילת ראיתו מברך שהחיינו וכו' ומ"מ אינו מודה לו במ"ש ר' שרירא דבכלים חדשים אינו מברך אלא ס"ל דבכלים חדשים מברך וכמ"ש שם ה"א וכן בהל' ט' מפרק י"א שכתב דבקניית ציצית ותפלין מברך שהחיינו והיינו טעמא דכל דבר שהיא שמחה לאדם מברך שהחיינו וקניית ציצית ותפלין מברך משום כלים חדשים ששמח בקנייתם ומצוות שהם מזמן לזמן שמח בהם כיון דרחוקים בזמנן וכ"כ עוד דגם מצוות שאינן תדירות ואינן מצויות בכל עת דומה למצוה שהיא מזמן לזמן ומברך כיון דאינן מצויות איכא שמחה בעשייתן וכן הוא דעת הטור או"ח סי' רכ"ג ורכ"ה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.