מעשה רקח/תמידין ומוספין/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png תמידין ומוספין TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ז מהלכות תמידין ומוספין

ג[עריכה]

ושעיר חטאת וכו'. כן לשון הכתוב בקרבנות פסח פרשת פנחס אמנם בר"ח ובעצרת שם ובפרשת אמור כתוב שעיר עזים וכן בחדש השביעי ויום הכיפורים וסוכות בפנחס אך לקמן רפ"ח כתב רבינו גבי עצרת שעיר חטאת סתם וכן באחד בתשרי רפ"ט וכן ביום הכיפורים וסוכות רפ"י וצריך טעם למה שינה מלשון הכתוב ועוד דבפ"א דמעשה הקרבנות הל' י"ד כתב רבינו דשעיר סתם נקרא כל שנה שניה ושעיר עזים בן שתים וכבר עמד עליו מרן ז"ל והגיה בדבריו ואף לפי הגהתו עדיין צ"ע טובא וכמו שכתבתי שם בס"ד:

ה[עריכה]

שנאמר והבאתם את עומר וכו'. לא ידעתי מה ראיה היא זו לארץ ישראל וראיתי להרב לח"מ שכתב דארישא דקרא קאי דכתיב וכי תבואו אל הארץ ושכן כתב הסמ"ג ע"כ ולפ"ז הביא סוף הפסוק מפני שהוזכר בו עומר:

ו[עריכה]

מצותו להקצר וכו' בין בחול בין בשבת וכו'. ואם קצרוהו ביום כשר. אלה השני פסקים לא יתכנו לפי הסוגיא דמנחות דף ע"ב דמאן דס"ל דדחי שבת ס"ל דנקצר ביום פסול דאי ס"ד כשר אמאי דחי שבת כיון שעומר שנקצר שלא כמצותו כשר נקצריה מערב שבת דהא כו"ע אית להו דר' עקיבא דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה את השבת וכמ"ש רבינו פ"א דקרבן פסח הל' י"ח וכיון שכן איך פסק רבינו דנקצר ביום כשר ודחי שבת דסתרי אהדדיה והרב לח"מ ז"ל הניחו בצ"ע וכן הש"ך יו"ד סי' רס"ב עיי"ש ובס' צבי אשכנזי ז"ל דף קכ"ג וכן הלחם יהודה ז"ל תירצו לזה עיין עליהם ובס' ברכת הזבח האריך בלשון זה ונתווכח עם חכם אחר עיין עליו ועיין עוד להרב חיים אבועלפיה ז"ל בלשונות. ולענ"ד נראה דרבינו פסק כסתם משנה דקתני שאם נקצר ביום כשר ודחי שבת ולא פסק כתירוץ הש"ס דדחי שבת דקתני מתני' קאי אהקרבה ולא אקצירה מכח מאי דאמרינן לעיל דף ס"ו אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל למנות מבערב יכול יקצור ויספור ויביא בלילה ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום ואמר רבא התם דבהא לית לה פירכא ע"כ נמצא דהוי זמנו קבוע ודין הוא דידחי שבת בכל קרבן שזמנו קבוע דבין ביום בין בלילה כדינו ודומיא דספירה כמ"ש רבינו בהל' כ"ג ומתני' כפשטא דדחי שבת קאי נמי אקצירה וכדתנן התם שבת זו אומרים הן וכו' וכן נראה מדבריו ז"ל בפירוש המשנה בריש הפרק ועוד מצינו בירושלמי ספ"ק דר"ה הביאו הרב צבי אשכנזי ז"ל ר' שמעון בן לקיש בעי קצירת העומר מהו שתדחי שבת ביום ופשיט התם דדחי ע"כ וזו נראית ראיה עצמית לפסקו של רבינו ומסכים עם גמרא דידן לפי האמור וראיתי להסמ"ג ז"ל עשין קצ"ט שגם הוא פסק כדברי רבינו עיין עליו:

י[עריכה]

היה נר חצי השדה וכו'. דע שדעת רבינו דגם בשאר מנחות נוהג דין זה משום כל חלב לה' וכמ"ש בריש פ"ז דאיסורי מזבח ופרטים אחרים נתבארו שם:

יא[עריכה]

וקוצרין שלש סאין בשלשה אנשים. לא נתבאר זה במשנה שם ומדברי רש"י ז"ל נראה דאחד לבדו היה קוצר שהרי כתב אמר להן הקוצר לבני העיירות העומדים עליו ג' פעמים שואל להם כל דבר ודבר וכל כך שהיה שואלו למה וכו' ואם נאמר כן צריך לאוקומי מתני' (כר"י) [כר' חנינא] סגן הכהנים ובשבת דוקא דאילו לחכמים דריש פרק ר' ישמעאל בין בשבת בין בחול הוי בשלשה בני אדם ואולי דאחד מן הקוצרים היה שואל הוא לבדו והשנים אחרים נמשכים אחריו ובזה אתיא מתני' ככו"ע בין לפירוש רש"י בין לדעת רבינו:

יב[עריכה]

קצרוהו ונתנוהו בקופות וכו'. במשנה אמרו חכמים דבקנים ובקליחות חובטים אותו כדי שלא יתמעך ולא הזכירו כאן אולי דמפרש דחכמים לא באו אלא לחלוק על ר' מאיר דס"ל דבעודו שבולין מהבהבין אותו כדי לקיים מצות קלי דאין זה משמעות קלי אלא באבוב של קלאים קאמר וכדאיתא בגמ' והיינו טעמא כמ"ש בפירוש המשנה שלא יגישו אותו על האש קודם שיבוש לפי שהוא מתלחלח ובשעת הדישה יתפרד ויפסד אבל קולין אותו אחר דישתו וכו' ע"כ. ומ"ש בספרי רבינו

ומקטיר השאר תיבת השאר אין לה מובן שלא היה מקטיר אלא הקומץ וכן מצאתי בכתב יד קדמון השאר נמחק:

יג[עריכה]

אסור לקצור וכו' קודם לקצירת העומר וכו'. מרן הקדוש תמה על רבינו דבגמרא משמע דקודם הבאת העומר קאמר ע"כ כבודו במקומו עומד דהא ודאי הא דקודם הבאת העומר שאמרו בגמ' הוא לענין האכילה אבל לענין הקצירה כו"ע מודו דקודם קצירת העומר אסור לקצור כמ"ש שם מגזירה שוה דראשית בלי חולק.

ודין איסור החדש עד הקרבת העומר כבר ביארו רבינו פ"י דמאכלות אסורות הל' ב' וכבר נתעוררו בזה הרב לח"מ והתוס' יו"ט פ"א דחלה והרב ברכת הזבח ז"ל ובס' קול בן לוי ביקש להליץ בעד מרן ז"ל עיין עליו ומה שאני תמיה יותר דאיך לא ראה מרן הקדוש דברי רבינו והרע"ב שם שפירשו כן עיין עליהם:

טו[עריכה]

שנאמר קצירכם ולא קציר מצוה. מבואר הדבר דראיה זו לא מהניא אלא לבית האבל ובית המדרש אבל לנטיעות שלא יפסידו כבר ידוע דחס המקום על ממונם של ישראל וה"נ לא הוי אלא אסמכתא בעלמא:

יז[עריכה]

כבר ביארנו וכו'. מה שיש לדקדק בזה עיין פ"ה דאיסורי מזבח הל' ט' ושם כתבתי הנראה לענ"ד בכוונת רבינו וכ"כ בס' מקראי קודש דף קל"ד ע"ב:

יח[עריכה]

וכל המקריב וכו'. ברייתא בכיצד מברכין דף ל"ז היה עומד וכו' נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ ופירש רש"י ישראל שהקריב ונתנם לכהן להקריבם נטלן לאכלן הכהן והתוס' הקשו דהיה עומד ומקריב משמע דקאי להכהן ועוד נטלן לאכלן משמע דההא קאי עיי"ש. והנה רש"י ז"ל במנחות דף ע"ה פירש דקאי אכהן כגון שלא הקריב זה הכהן מעולם או שהקריב מנחה חדשה כגון מנחת העומר ע"כ ואפשר דרש"י ס"ל דבין ישראל בין כהן כיון שהקריב מנחה חדשה מברך שהחיינו כי היכי דלא תקשי דבריו אהדדי וניחא נמי למה שהקשו עליו התוס' דכיון שבשניהם איירי אתי שפיר ובהכי ניחא נמי לדברי רבינו שכתב וכל המקריב וכו' דכוונתו בין לכהן בין לישראל ונמצא לפי האמת דכל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד:

יט[עריכה]

וקצרה אחר שקרב העומר וכו'. בדפוס מגדל עוז אחר שקצר העומר ונראה שמרן ז"ל נתכוון לשלול גירסא זו עיין עליו:

כ[עריכה]

ה"ז ספק וכו'. בעיא בגמרא ולא אפשיטא ובפ"ח דמעשה הקרבנות הל' י"ד תמה מרן ז"ל על רבינו דלמה פסק דה"ז ספק הא מכיון דלא אפשיטא הו"ל לפסוק לחומרא והניחו בצ"ע עיין עליו ולפי דין זה נראה שכן דרכו של רבינו לפעמים ואפשר שלכך שתק לו מרן ז"ל כאן ובפ"ח הל' ג':

כא[עריכה]

והקוצר קודם קצירת העומר אינו לוקה. לא ידעתי למה הוצרך לדין זה ומהיכא תיתי שילקי והרי אינו בא אלא מדרשא דראשית קצירכם כמ"ש בהל' י"ג ואפשר שנתכוון להודיענו היתר הקציר דאילו היה לוקה היה אסור:

כב[עריכה]

ומצוה למנות הימים עם השבועות. מדלא כתב ומצות עשה למנות הימים והשבועות משמע דחש לאמימר דלא מני שבועי משום זכר למקדש ואף שרבינו פוסק דגם בזמן הזה דאורייתא מ"מ השבועי לא כללן במ"ע גמור. שוב ראיתי בספר המצוות עשין קס"א שכתב להדיא דגם השבועות בכלל המ"ע ולא נמנו לשתים משום דהוי חלק מחלקי המצוה ותו דאם איתא הו"ל לתקוני שתי ברכות על ספירת העומר ועל ספירת שבועי העומר עיי"ש:

כג[עריכה]

שכח ולא מנה וכו'. נראה שיש ללמוד זה ממתניתין דפרק ר' ישמעאל דקתני דאם נקצר ביום כשר ובדף ס"ו איתקש ספירה וקצירה להדדי וכמ"ש בהל' ו':

כד[עריכה]

מצוה זו וכו'. לאפוקי שמיטין ויובלות שאין המצוה אלא לבי"ד הגדול בלבד כמ"ש רפ"י דשמטה ויובל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון