יפה תואר על בראשית רבה/פד

יפה תואר על בראשית רבה פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה פד

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  

א  [עריכה]

כתיב בזעקך יצילוך קבוציך. משום דק"ל למה כתיב פה וישב יעקב וגו' הלא כבר כתיב למעלה כי יעקב בא אצל אביו ועשו הלך לשעיר. לכן דרש כי בא לספר הזכות למה זכה יעקב לגור בארץ כנען ועשו נדחה מפניו. בשביל אלה תולדות יעקב. כי התפלה שהתפללו בקיבוץ עמדה לו וז"ש כינוסו וכינוס בניו כו' פי' התפלה שהתפללו בכינוס וע' לעיל פע"ה כל חד זכותיה תקים ליה:

ב  [עריכה]

נסו ואין רודף. וגו'. ואע"ג דנס מפני השט"ח ועמ"ש לעיל פפ"ב סי' י"ג. אבל טעה בזה כי החוב לא יוכל לפול עליו כי לא יקרא זרע ביצחק אלא ביעקב וכדדרשינן כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק:

ג  [עריכה]

גזור דיסב. מאה מגלבין כו'. כ"ה המנהג גם היום בארץ ישמעאל שהמוכה צריך לשלם סכום הדינרין לפי סכום המכות שיקבל. ואם אין לו לא יוציאו מידו כלום. והמוכה ירויח את הדינרים. וז"ש איוב בדרך לעג כי אתם אומרים אשר ראוי לאדם לסבול יותר ולשלם ג"כ בעד המכות אשר יקבל וזה השוט המת פתאום ילעג למסת (פי' התשלומין וכמו מסת נדבת ידך) אשר יצא נקי מזה ולא ישלם:

בשעה שהצדיקים. יושבין בשלוה. ודרש למסת מלשון נס להתנוסס ופי' הכתוב אם השוט העובר על העולם להמית. הוא רק ללעג על הנקיים החפצים להתנשאות ולזכות בב' עולמות. ולא יספיקו נפשם בחלקם הצפון לעוה"ב. וטעם הקטרוג הזה משום שהצדיק צריך לשמור תמיד בלבו כי הוא פה בארץ רק כאורח נטה ללון. ואין לו לדאג יותר מדאי על המלון אשר מהר יעבור ממנו. ולפעמים הדאגה הזאת בעד העוה"ז תסיר לבו מעבודת ה'. לכן נחשבת זאת לחטאה לפניו:

נזדווג לו. שטנו של יוסף. י"מ דבא לתקן למה כתיב ביעקב וישב ובאביו כתיב לשון גור בארץ מגורי אביו ועוד. וז"ש ע"י שבקש יעקב אבינו לישב בשלוה פי' במקום שאבותיו לא היו רק גרים. לכן נענש וקרה לו המקרה עם יוסף בנו:

וישב יעקב. לא שלותי וגו'. הנה הצרות המתרגשות לבוא על האדם הן מד' פנים. אם בגופו ואם בממונו. ואם בכבודו ואם בבניו. ולכן דרשו לעיל ויבוא יעקב שלם בגופו ובממונו ובניו ותלמודו כי תלמודו הוא כבודו הודו והדרו. והנה איוב לקה בארבעתן אלו. בגופו שנלקה בשחין רע ובממונו כדכתיב הבקר היו חורשות וגו' ובבניו והנה רוח גדולה וגו' ובכבודו כדכתיב כשדים שמו שלשה ראשים וזו היתה לו לחרפה כי זה העם לא היה קמו כנגדו וכמ"ש ז"ל על פסוק כי אערוץ המון רבה ובבוז משפחות יחיתני. וע"ז אמר לא שלותי פי' בגופי כי עיקר השלוה הוא בגוף אם שלום ובריא הוא. ולא שקטתי פי' בממוני כי הכסף וההון מביאים שקט לאדם. וכחומה נשגבה ישב העשיר במשכיתו. ולא נחתי פי' בכבודי כי בכבוד ינוח האדם ע"ד והיתה מנוחתו כבוד. ואמר עוד ויבוא רוגז פי' כי כאשר אבדתי את בני בא הרוגז וזה ע"ד הנה נחלת ה' בנים וגו' כחצים ביד גבור כן בני הנעורים וגו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ועתה יכעיסוהו בני נבל וירגיזוהו ואין לו תומך ועוזר. וככל הדברים האלה קרה ג"כ עם יעקב. ולכן מביא את הפסוק מאיוב על יעקב. כי גם הוא לקה בארבעתן. צרת עשו היתה בגופו כי ירא פן יפגענו בחרב והוצרך לנוד ממקומו וע"ז יכון לאמר לא שלותי במקום אבי. וצרת לבן היתה בממונו כי החליף את משכורתו עשרת מונים. לכן יכון עליו לאמר לא שקטתי. וצרת דינה היתה בכבודו כי נבלה עשה בישראל ולכן יכון לאמר ע"ז ולא נחתי ועל צרת בנו יוסף אמר ויבוא רוגז:

ה  [עריכה]

ונתיירא מהם. כו'. דריש מה דכתיב בארץ מגורי אביו. ולא אמר וישב יעקב בחברון. לכן דריש מגורי מלשון מגור ופחד מאויביו אשר הקיפוהו. ולמען לא יתגרו בו ישב יעקב שם למען יאמרו כי הוא יחשוב אותם לאוהבים ולא יתקוטטו עמדו. ומ"ש ישב לו ביניהם אף כי עשו גר בארץ שעיר והוא בארץ כנען. הכוונה כי הוא אוה למושב לו מקום בארץ כנען הקרוב להר שעיר ולא התרחק מהם. אף כי ארץ כנען היא רחבת ידים. בחר לשבת בארץ מגורי אביו הקרוב להר שעיר למען לא יחשבוהו לאויב. וגם ר"ל הממשיל את המשל מן הנפח דורש ג"כ מגורי אביו מלשון מגור ופחד. אך מוסיף לדרוש כי בטחונו הי' בשביל אלה תולדות יעקב יוסף. וזכות שניהם יעמוד לו לשבת בטח:

מי מורידן. למצרים יוסף. חשב הורידתן למצרים לטובה כי בשביל זה זכו לפרות ולרבות וכדכתיב וכאשר יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ. וכן ע"י ירידתן למצרים הוכנו לקבלת התורה לכן נחשבת ירידתן למצרים לטובה:

הים לא נקרע. כו'. כמ"ש לקמן פפ"ז שבזכות עצמות יוסף שהי' עמהם נקרע ורק שם יליף מדרשא אחרת. והנה המדרש מונה שש טובות אשר באו ע"י יוסף אשר הן ראשית הטובות לאדם. הא' משך הזרע ופריה ורביה וכמו שזכה לבן ע"י יעקב והשונמית ע"י אלישע וז"ש התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף. הב' להיות בטוח מאויבים. ולהחסות תחת מגן וצנה מהקמים עליו ומהשעות המתרגשות לבוא בעולם ועז"א התולדות היו ממתינות וכו' וכיון שנולד שטנו כו'. הג' למוד התורה והעבודה ולשבת בבית ה'. ועז"א מי מורידן למצרים יוסף וכמ"ש לעיל כי ירידתן למצרים גרמה להם לקבל את התורה ולהתקרב לעבודת ה'. הד' שפע הברכה והמזון ועז"א ומי מכלכלן יוסף. הה' שפע העושר ע"ד ויברך ה' אותך לרגלי. ויברך ה' את בית המצרי. ועז"א הים לא נקרע אלא בזכותו של יוסף וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים כדאיתא בחזית. הו' הכבוד והתפארת ועז"א אף הירדן שהיה לנס ולכבוד ולתפארת לא נקרע אלא בזכותו של יוסף:

ו  [עריכה]

שכל מה. שאירע לזה כו'. ולפ"ז מפרש תולדות מהוראת מה ילד יום אשר פי' מקרה וכמ"ש הרמב"ן:

מה זה. אחיו שונא אותו כו'. מונה את השנאה והבקשה להורגו לשנים כי השנאה היתה לפני הבקשה להרגו וכדכתיב וישנאו אותו ואח"ז כתיב ויתנכלו אותו להמיתו. ומסברא הי' כן גם גבי יעקב ועשו ששנא אותו מקודם ואח"ז בקש להרגו. ומה שמונה עוד זה נשטם וזה נשטם צ"ע הלא השנאה והמשטמה אחת היא ובמ"ר הגירסא זה נטמן וזה נטמן. והטמנה דיעקב הוא מה שנטמן י"ד שנה בבית עבר וכדלעיל פס"ח. והטמנה דיוסף אולי הכוונה מה שנטמן בבור אשר ראובן בקש להצילו בדרך זו. או מה שנטמן בבית הסוהר כי העם חפץ להרגו כדלקמן פפ"ז או מה שנעלם מעיני אביו כל אותו הזמן נקראת הטמנה:

זה נגנב. שתי פעמים. אין פירושו שיעקב נגנב ב' פעמים כי זה לא נמצא בקרא. אבל פירושו כי מקרי הגניבה הי' ביעקב כמו ביוסף אף שאין דומים זה לזה. וכן נראה מלשון התנחומא:

זה מצוה. וזה מצוה. במ"ר ליתא כי למותר הוא ואולי הכוונה זה מצוה בכבוד המקום וכמו דאיתא לקמן פצ"ה שיעקב צום בכבוד המקום וכן יוסף באמרו פקד יפקוד אלהים אתכם צום כי לא ימס לבבם בגלות. ויצפו לאל המושיע. או פי' כי שניהם הבטיחו אותם כי יגאלו באחרית הימים:

ז  [עריכה]

ואת אמר. והוא נער. עיין ברא"ם שהאריך בזה עד מתי נקרא נער ומתרץ כל הכתובים הנמצאים בהם נער וקאי על אנשים אשר הם יותר מבני י"ג שנים. אך מקשה ממה דמצינו במדרש משלי בפסוק לנער דעת ומזמה עד כמה שנים נקרא האדם נער ר"מ או?מר עד כ"ה רע"א עד שלשים. א"ר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד כ' שנה ובא בדוחק לתרץ את דברי המדרש במה שמקשה למה נקרא יוסף נער. אבל אין קושיא כלל מהמדרש משלי. כי שם מדבר רק עד מתי לא נקרא בר עונשין בב"ד של מעלה וכמו והנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה יקולל נראה לפי שלעתיד אינו בר עונשין עד בן מאה שנה לכן נקרא נער. וכן משמע שם מדברי המדרש אבל כאן מקשה שפיר דמדבר מענין מלאכה ואומנות וגבורה. למה נקרא נער אחרי שכבר הוא בן י"ז שנה.

אלא שהיה עושה. מעשה נערות. ולפ"ז והוא נער הוא מאמר המוסגר. וסדר הכתוב כן הוא הי' רועה את אחיו בצאן את בני בלהה ואת בני זלפה. ומלות והוא נער הוא מאמד המוסגר שעשה בעת המרעה מעשה נערות:

ר"מ ור"י ור"ש. כו'. פי' הרא"ם כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכדמוכח ממה דמסיים המדרש כי באמת נלקה על שלשתם. וכולם ילפי ממלת רעה. כי האומר אבר מן החי יליף מן חיה רעה אכלתהו מה להלן אבר מן החי כדרך החיה. אף כאן אבר מן החי והאומר על עריות יליף מן ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת מה להלן עריות אף כאן עריות. והאומר כי הדבה היתה בעבדות יליף מן אם רעה בעיני אדוניה דמיירי בעבדות. אבל באמת כולם סוברים כי רעה כוללת כל השלשה דברים אלו [ואולי דרשי את הכתוב דבתם רעה אל אביהם. הדבה אשר הוא רעה בעיני אביהם. ולכן אמרו כי תולין הן עיניהן בבנות הארץ וכאשר אמרה רבקה אם לקח יעקב אשה וגו' מבנות הארץ למה לי חיים וכן על מה שקורין אותן בני השפחות ואין להם יחס אחר אביהם בוודאי רעה היתה בעיני יעקב אשר בניו היו שנים עשר. ועל אמ"ה עיין מ"ש הרד"ל] וע"ע ברא"ם שהאריך לבאר במה טעה יוסף שחשדם בזה. אף כי שבטי יה באמת היו נקיים מכל עון:

ח  [עריכה]

שעל ידי. כתונת פסים כו'. בשבת איתא שע"י משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו וכו'. וכתב רש"י משקל ב' סלעים לאו דוקא נקט ע"כ ולפ"ז הגמ' איננו חולק עם המדרש. אבל בתלמידי ר' יצחק הלוי מצאתי כתונת פסים סביב פס ידו נתן מילת ולא כל הכתונת. ולפ"ז חולק הגמ' עם המדרש דמשמע מהמדרש שכל הכתונת היתה פסים:

שלא לשנות. בן מבניו. ואע"ג דכתיב ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך הלא שינה אותו משאר בניו. תירץ בספר מנחת יהודה שמאחר שאז הי' מלך לא יתקנאו בו אחיו בזה. שראוי לחלוק כבוד למלכות ולא נתקנאו בו רק במה שהרימוהו על כל אחיו בהיותו הדיוט אבל יותר מתורץ שהשכם אחד אשר נתן לו הי' השכר בשביל שעסק בקבורת אביו. כי הוא הי' העיקר. ולכן בא בשכרו:

פסים שהפיסו. עליה. להאי טעמא ולטעמא על שם צרותיו שהגיעוהו קשה גבי כתונת הפסים דתמר ואמנון מאי איכא למימר [ובאמת אין לנו לבקש טעם נבדל רק על הראשון למה נהג כן. ואח"ז אין לנו לבקש טעם. כי נהפך זה למנהג בעם לנשא בפסים את האהוב לו. ובפרט שחפצו רק להסיר מיעקב האשמה למה שינה את יוסף מכל בניו וגרם רעה להם]:

ט  [עריכה]

מתוך גנותן. של שבטים כו'. כלומר דלא תקשה איך קנאו בו השבטים על דבר מיעט כזה. ואיך יספר הכתוב בגנותן של שבטים ומשני כי שבח הוא להם במה שלא החניפו אותו:

י  [עריכה]

כך יהיו. הנביאים מוכיחין אתכם. כי אחר דכתיב ויוסיפו עוד שנוא אותו אמר להם שמעו נא וגו' ופי' הלא אנכי את אהבתכם אבקש. ולמה תשנאו אותי. ורמז להם בזה כי גם את הנביאים אשר ידרשו טובתם ישנאו. וכמו שמביא את הכתוב שמעו נא ושם כתיב עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ומונה שם החסדים שעשה הקב"ה בהעלותם מארץ מצרים:

אתם כונסין. פירות כו'. בא לתרץ למה בא החלום דוקא באלומים ולא בענין אחר. ומתרץ כי יש עוד כוונה בחלום זה. וז"ש הכתוב והנה תסובינה אלומותיכם הכוונה שאלומותיכם תהיינה לסובין וע"ל פצ"א:

לפני עגליו. של ירבעם כו'. וזה שקנתרם כי ירבעם העמיד אותם רק להחזיק המלכות בידו והמה הכירו אותם לאלהות:

חד אמר. מפני שענו אותו בעין רעה לאמר לו עוד המשול תמשול בנו ולא הספיקו במה שאמרו המלוך תמלוך לכן שלטה עין רעה במלכים אשר קמו ממנו והיו רשעים אשר היתה להם רק ממשלה לבד ולא מלכות. והשני אמר שכפל הלשון הוא לחזק וזכה בשביל זה להעמיד מלכים:

יא  [עריכה]

כך תהיו. גוערים בנביאכם. דק"ל למה ספר הכתוב כי גער בו אביו. ואף כי יעקב האמין בחלומו ושמר את הדבר. לכן מתרץ דבא לרמז כי מעשה אבות סימן לבנים והמה יגערו ג"כ בנביאים:

שהדברים. מגיעים לבלהה. הרמב"ן תמה ע"ז הלא בלהה וזלפה כבר מתו ברדתם למצרים דהא מונה שם ע' נפש מלבד נשי בני יעקב. ולא מנה את נשיו. ויש לתרץ קושיתו דסובר כמ"ד לאחיותיהם נשאו השבטים. ולכך הזכיר נשי הבנים ולא את נשיו כי ביוצאי ירך יעקב לבד הכתוב מדבר:

יב  [עריכה]

נטל קולמוס. כו'. כי הפעל שמר נופל רק על שמירת דבר שעומד חוץ ממנו וגם כי שמירת הדבר בזכרון איננו ביד האדם לכן עשה לו רושם וסימן וכמ"ש בעה"ע בשער צ' וטוב מזה ומזה לכתוב בספר. ולפי שחקירת הזמן והמקום הוא מחקירות העדות כדאיתא בסנהדרין לכ"א שבכלל הכתיבה היה באיזה יום כו' ומכ"ש שכתב השנה והחודש וי"ל עוד כי עד כ"ב שנה יש לצפות על החלום שיתקיים לכן כתב את הזמן לדעת עד מתי יש לו לצפות על קיומו:

ורוה"ק. אומרת כו'. ודרש ואביו על אבינו שבשמים כי הוא א"ל שמור את הדבר ולא תגער בו. ולפ"ז מפרש ויגער בו אביו לא לפנים ולהרגיע את אחיו. אבל גער בו כי הי' מסופק באמיתת הדברים:

יג  [עריכה]

נקוד על את. כו'. ע' ברא"ם והאמת כמ"ש רש"י בפ' השוכר את הפועלים גבי למה נקוד על אי' דכל נקודה מורה לרמז לנו שיש דרש צפון בזה מלבד הפשט הנראה לעינים. ומדריש הכתוב כי התקבצו אצל צאן אביהם להסיר מהם את הדבה אשר הביא יוסף עליהם כי תולות עיניהם בבנות הארץ והתיעצו לקחת נשים הראויות להם אשר זה מקרי לרעות את עצמן כמו שנקראו לקמן פפ"ה בוא ונפרנס אח עצמנו. ובזה תוסר הדבה מהם:

נהג בו. בכבוד כו'. פי' במה שהשיב לו יוסף הנני. אף שידע שאחיו שונאים אותו מ"מ הי' זריז למלא דברי אביו בשביל מורא האב על הבן. וז"ש ר' חמא בר חנינא הדברים הללו הי' יעקב אבינו נזכר כו':

אלא שלום. אחיך ניחא אלא מאי את שלום הצאן. פי' מאי נ"מ לדידן לדעת במה שחפץ יעקב לדעת את שלום רכושו ודי הי' לנו לספר אשר שלחו לדעת את שלום אחיו כי זה עיקר שליחותו. ומשני כי התורה תלמד לנו בזה דרך ארץ. שיהא אדם נזהר בשמירת קנינו כדי שלא יבוא לידי עניות. וכמו שמצינו בתורה כמה פעמים אזהרות על זה:

הלך להשלים. אותה העצה כו'. ולפ"ז יתפרש המ"ם של מעמק חברון למ"ם הסבה בשביל עמק חברון שלחהו:

יד  [עריכה]

ממדותיו. של הקב"ה. ע' בזה ברש"י ורמב"ן וברא"ם:

להשיאם לבעלים. י"מ שפירושו כי הוא יובילום למצרים אשר בעלים קשים ימשלו בם:

טו  [עריכה]

הוא מונה. אותי עם אחי כו'. ואם החלום אמת הוא אין ראוי לשנוא אותו אחרי כי רוח ה' נוססה בקרבו ואם בדה מלבו. הלא חביב אנכי בעיני שהוא מונה אותי עם שאר אחי:

אמר לו הקב"ה. אתה פתחת תחלה כו'. נראה דזה הוא ענין בפני עצמו וקאי על הכתוב וישמע ראובן ויצילהו שהזכיר מקודם ויש לדחוק ולומר דקאי לראי' על רבנן נגד ר' נחמיה. כי לר"כ דחפץ להרחיק ממנו לזות שפתים לא נחשבת הצלה זו לזכות. ולמה זכה בערי מקלט. משא"כ לרבנן וכ"ש לר"י א"ש דזכות הוא לו:

טז  [עריכה]

בקילוס היה בא. משום דק"ל למה כתיב ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו הלא כבר כתיב היה בעל החלומות הזה בא. וע' ברמב"ן ע"ז. ולכן דרשו שבא בקילוס כדרכו שהי' מסלסל בשערו ומתנצח על אחיו. או שפירושו שבא בקילוס ושבח וברכה בפיו לאחיו ולא כדרכם עמו שלא יכלו דברו לשלום:

ויפשיטו את יוסף. זה הפינס. מדלא כתיב ויפשיטו את יוסף את כתונת הפסים לכן דרשי דכל אחד בא לרבוי וכאלו כתיב בקרא ויפשיטו את יוסף. ואת כתנתו. ואת כתונת הפסים. ואת אשר עליו. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בחומש ע"ש. והנה רש"י והערוך גרסי זה הסיגוס ע' בדבריהם. ובעל א"א כתב לפי גרסתנו זה הפנס הוא כמו דאיתא לעיל בגדי אדם הראשון היו דומין לפנס (בפ"ב) ופירש"י מאירים כעששית ע"ש:

ויקח מאתם. את שמעון. ואע"ג דמיד הוציאהו והאכילהו והשקהו כדלקמן מ"מ הצער שהי' לו בשעה ששם אותו בבור הי' בשביל שהוא הי' העיקר לקחתו ולהשליך אותו הבורה:

מים אין בו. אבל נחשים ועקרבים יש בו. כמו מהר"י קניז"ל דאתיא מגז"ש נאמר כאן אין בו מים ובפ' עקב כתיב צמאון אשר אין בו מים נחש שרף ועקרב מה להלן נחשים ועקרבים יש בו. אף כאן או דדריש אין בנוטריקון אבל יש נחשים. וע' ברא"ם שהאריך בזה וע"ע ברמב"ן מ"ש על עיקר הדבר הזה:

נתרוקן בורו. של יעקב. ונקרא משך הזרע בשם בור ע"ד הכתוב וממי יהודה יצאו:

יז  [עריכה]

זכורה היא. לעולם. ולא ימחה כי אחרי שמכרו את אחיהם ישבו לאכל לחם. ובמקום תקוה היא לעולם י"ג תקועה היא לעולם והוא כפל הדבר במ"ש עם זכורה היא לעולם ולפ"ז מה שדרש עוד מאכיל לחם לכל באי העולם הוא ענין אחר. אבל רש"י גריס במקום זכורה זכות היא ותקוה. וכ"ה בתנחומא. ולפ"ז הדרש של מאכיל לחם הוא ענין אחד:

זימן הקב"ה. לאותו צדיק כו'. שאפי' בשעת כעסן של צדיקים זוכר רחמיו עליהם וכ"ה בת"כ גבי וישאום בכתנותם:

ועשו אותו. מלך עליהם דכתיב וישתחוו לך בני אביך משמע שהמליכוהו עליהם. ואע"ג ששבט יהודה זכה למלכות בשביל שקפץ תחלה לים וכמ"ש גבי היתה יהודה לקדשו וכן סובר ריב"א במ"ר פי"ג כנראה מדרשתו שם על הכתוב נודע ביהודה וגו'. אבל סובר שמתחלה זכה יהודה בעצמו למלכות בשביל ג' דברים אלו. ואחיו המליכוהו עליהם. אבל שבטו זכה למלכות בשביל נחשון שקפץ תחלה לים. ונראה שאחר הג' דברים אלו המליכוהו עליהם והטעם בזה שסגולות המלך ותועליותיו שלש הנה. הא' להדריך את העם בדרך ה' וכדכתיב והיתה עמו וקרא בו וגו' וכן בפרשת הקהל. והב' לעשות משפט עמו כי מלך במשפט יעמיד ארץ. והג' לערוך מלחמה נגד אויביהם ולהושיעם. ושלש אלה נמצאו ביהודה כי במה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו מנעם מבוא בדמים והוליכם בדרך ה'. ובמ"ש מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק דבר אתו משפט. וכמ"ש ז"ל מה נאמר בכסף ראשון כו'. ובגשתו ליוסף בקש לערוך מלחמה ולהציל את בנימין וכמו"ש ז"ל הגשה למלחמה והאריכו בזה בתוספתא. ולכן כאשר מצאו בו שלש התועליות האלה בחרו אותו למלך עליהם:

יח  [עריכה]

עברו אותן. המדיינים. כן גרס רש"י ז"ל וטעם הדרשא דכתיב ויעברו אנשים מדיינים וגו' ולא כתיב מדנים כדכתיב בפסוק ל"ו והמדנים מכרו אותו אל מצרים. כי מדינים ומדנים הם שני עמים שונים כדכתיב אח מדן ואת מדין לכ"א שבא לרמז על העברת מדיניהם וריבותם ואח"ז נהפך לבם לטוב לו וכמו שמביא הכתוב למה תתענו ה' מדרכיך:

לפיכך יהיה. כל אחד מפריש ערך בנו כו'. אין זה טעם על מצות פדיון בכור. כי הטעם כתוב בתורה מפני שהלוים נתנו תמורתם. אבל הטעם הוא על ערך הפדיון. מפני שהבכור נפדה מיד הכהן כעבד. לכן ינתן מחירו כמו שהעריכו את יוסף בשעה שנמכר לעבד. וכן גבי מחצית השקל עיקר הטעם של המצוה הוא משום כפר נפש. והטעם הזה במדרש הוא על הסך של מחצית השקל א"נ כדי שתהיה להם כפרה קצב ה' ערך שתי מצות אלו כפי הערך שהשיגו בחטאם ואע"ג שגם שבט יוסף ובנימין שלא חטאו נותנים השיעור. מ"מ כיון שקבע הקב"ה לשאר השבטים השיעור הזה לא פליג עוד בשיעורייהו:

בקע לגולגולת. כי המה מכרו אותו בעשרים כסף וזה עשרים דינרים וכל סלע הוא ד' דינרים נמצא שקבלו בעדו ה' סלעים על חמשה אנשים. ומגיע לכל אחד מחצית השקל. וכ"ה מפורש בירושלמי ובתנחומא תשא ואע"ג דראובן לא הי' אז עמהם. מ"מ הניחו חלקו. כי חשבו שלא יחלוק על מעשיהם:

יט  [עריכה]

כשנפנה הלך. והציץ כו'. ודריש וישב מלשון בשובה ונחת. כי מיד כשנח והרגיע משקו ותעניתו הלך אל הבור:

ואיזה זה. הושע. ואע"ג דגם משה רבינו ע"ה אמר ושבת עד ה' אלהיך וגו' ומזה ילפינן שתשובה היא מ"ע מה"ת. וכן כמה נביאים שחיו לפני הושע הוכיחו על התשובה. מ"מ מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד ושזדונות נעשו לו כשגגות וכיוצא שילפינן בסוף מסכת יומא. זה הוא שהושע הודיע לנו. והושע הי' משבט ראובן כדאיתא בויק"ר פ"ו דבארה נזכר בבני ראובן בד"ה ובארה ובארי אחד הוא ע"ש:

ולמה שעיר. עזים שדמו מועט ולא שחטו כבש או איל שדמו מרובה ויכלו לטבול את הכתונת בדם יותר:

אתה אמרת. הכר נא וציערת בזה את אביך לכן גם אתה תצטער בהכר נא:

כ  [עריכה]

והיכן נפרע. להם כו'. פי' דלא מיבעי שנפרע להם על עיקר הצער במה שהעלילו עליהם מרגלים אתם וכמו שדרשו לקמן וגם דמו וגם דם הזקן. אלא אפילו ענין הקריעה נפרע להם כמדתם. ואע"ג דגם בנימין שלא חטא בקריעה זו קרע שמלותיו. אבל זה הוא משום בהדי הוצא לקי כרבא:

לפי שתפס. יעקב אבינו את השק כו'. כי באמת אין ראוי לאדם לענות נפשו ולקרוע לבושיו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. ורק לפי שמצאו שכן נהג אבינו הזקן. לכן החזיקו במנהגו. וממנו למדו לעשות כן. ואע"ג דראובן קדם ליעקב בשק וכדאמרינן לעיל סי' י"ט אבל ראובן עשה זאת לתשובה על חטא ולהכניע את רוחו ובשרו וזה בוודאי מותר. אבל יעקב עשה זאת לצער ולאבל. וע"ז סמכו גם בני בניו ללבוש שק על אבל וצער. כי לזה אנו צריכים למצוא היתר:

בבני בניו. גדולים. כי רק הגדולים חשיבי להצטער כיעקב אבינו. אבל לקטנים מיחזי כיוהרא וכדאמרינן בפ' הכונס מי חשיבת לאיתאבולי על ירושלים וכו'. ואע"ג דגבי מרדכי כתיב שק ואפר יוצע לרבים. הלא הכל נהגו כן. מ"מ שאני הצעה מלבישה. ובחזית על פסוק זאת קומתך דמתה לתמר איתא שרוב אותו הדור צדיקים היו. ולפ"ז ניחא טפי:

כא  [עריכה]

כנעניות היו. ואע"ג שיצחק ויעקב נזהרו מלהדבק בכנען. מ"מ הותרו לשבטים ע"פ הדבור משום שלא יכלו ללכת לעבר הנהר:

לאחיותיהם נשאו. השבטים. ע' לעיל פפ"ב. והטעם בזה כי דוחק בעיניו לאמר אשר להם הותרו בנות הכנעניות ועמ"ש הרמב"ן על זה ולקמן פפ"ה:

אמרה לו. כתיב כי יהודה גבר באחיו. כי להתנחם על הצער אפשר לפעמים מקוצר הדעת וחסרון ההרגשה ע"ד אין שוטה נפגע. או מפני אומץ רוחו מקשה לבו. וישא כל תלאה ופגע. וכמו שאמר החכם שההבלגה על הצער אשר אין בידו להטיבו הוא אות על חכמת האדם. אחרי כי אין תועלת לפניו באנחה טוב לו לישא ולסבול ברוח שקטה ובמנוחת לב. וזה ששאלה אותו כיון שיהודה התנחם מצד גבורתו וחכמתו. למה קצרה רוח יעקב להתנחם. הלא הוא היה חכם וגבור ממנו. וזה שהשיב לה כי מתנחמים על המתים אחרי אשר בדמעתו לא יחיינו עוד. ואין מתנחמים על החיים שיש תקוה להמצאם. ולמה יתיאשו מהם מלבקשם. וגם אבינו יעקב אף שאמר חיה רעה אכלתהו. אמר זאת רק דרך השערה אבל עוד לא אבדה תקוה מלבו למצוא אותו. לכן מאן להתנחם כדי שישאר זכרונו בלבבו. ולא יחדל לבקשו:

הקב"ה לא. גלה לו כו'. בתנחומא פ' מקץ איתא הטעם שלא גלה לו הקב"ה. כי פן ילך יעקב לפדותו. ולא ירד הוא ובניו לגור במצרים. ולא יקוים בהם ועבדום וענו אותם עיי"ש:

כב  [עריכה]

וסוחרים למדינים. ע' בזה בא"ע ומה שהשיב עליו הרמב"ן וברא"ם:

בא פוטיפר. ולקחו מדמוסיא של מדינה. ויתפרש הכתוב והמדנים מכרו אותו אל מצרים ומצרים מכרו אותו לפוטיפר סריס פרעה. ולר' יודן הפירוש אל מצרים כמו במצרים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף