מתנות כהונה על בראשית רבה/פד

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ פד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה פד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  

א  [עריכה]

קבוציך. דרש בזעקך לשון קבוץ כד"א ויזעק סיסרא וכן הרבה:

כנוסו כו'. שכנסו עצמן לתפלה שנאמר הצילני נא כן הוא בילקוט ישעיה בהדיא:

ב  [עריכה]

ערק רשיעא ולא רדיפין ליה גרסינן. פי' בורח הרשע ואין רודף אותו:

אל ארץ וגו' גרסינן. ונתבאר לעיל פרשה פ"ב:

ג  [עריכה]

גזור דיסיב כו'. כלומר משל למלך שגוזר על אחד שיקבל מאה מכות ויתנו לו מאה דינרין:

מגלבין. רצועות כלומר מכות ברצועה:

דין סכום כו'. כלומר מנין המכות מכוונים נגד מנין הדינרים אם יקבל המכות יקח הדינרין ואם לא יקבלם לא יקח כלום והמוכה לא יוכל לסובלם כולם או מת בתוכם ולפיכך לא יקח כלום ונשאר בלעג ובחרפה כענין זה אין כל בריה יכולה לקבל יסורים כפי תגמולו ונשאר בלעג ובחרפה על היסורים שקבל בחנם:

בשעה שהצדיקים כו'. דרש למסת כמו מסת נדבת ידך כלומר כשהם בשלוה ודי שלום באהליהם ילעג להם והשטן מקטרג עליהם כדמפרש ואזיל:

שטנו של יוסף. הענין של יוסף היה לו לשטן לטרדו ממנוחתו ודייק מדכתיב וישב יעקב:

ד  [עריכה]

ה"ג שרי אשתו וגו'. ודייק סיפיה דקרא ואת הנפש אשר עשו וגו':

ר' חוניא משמע ליה אשר עשו עשייה ממש בגוף ונפש וזהו על ידי שמאכילם ומשקה אותם וכדמפרש ואזיל:

אלא ביתו וכו'. משמע ליה עבדיו ובני ביתו דאי בניו היה לו לומר אל בניו כמו שאומר בכל מקום ועוד אנשי קודש כמותם ח"ו שימצא בידם אלהי נכר. ורש"י פי' דדייק מדכתיב עמו גרים שגייר היה עמו:

ביצחק לא שמענו. מהכתוב שגייר גיורים:

מגורי. דייק מלשון גירות דאל"כ בארץ ישיבת אביו מבעי ליה:

ה  [עריכה]

כלבים כו' וישב לו ביניהם. שאז מניחים אותו ובספרים אחרים גרסי' כת של שונאים וצ"ל שכיון שיושב הוא ביניהם בטוחים הם ממנו שלא יפרסם רשעתם או כיון שמראה עצמו שלבו שלם עמהם ומבקש אהבתם מניחים אותו:

פלטיא. רחוב גדול כמו סרטיא ופלטיא דמס' עירובין:

ה"ג פלטיא ופתח בנו זהבי כו':

זהבי. צורף הזהב:

גץ. ניצוץ כד"א בב"ק גץ היוצא מתוך הפטיש:

התולדות הללו היו ממתינות. הרי זה כמו ד"א:

ויהי כאשר ילדה וגו'. עיין בפירש"י בפרשת ויצא:

הים נקרע בזכות יוסף. פי' רש"י מים אלו מי הים מדסמיך ליה גאלת:

אף הירדן כו'. כמו שדרשו חז"ל הים ראה וינס בזכות וינס החוצה זה יוסף כדלקמן בפרשה פ"ז וסמיך ליה הירדן יסוב לאחור:

מאתים וחמשים ותשע. צ"ל דחשיב כפי מה שכתוב מיתת יצחק קודם ישיבת יעקב אע"ג שהיה י"ב שנה אחר מכירת יוסף כמו שהוכיח רש"י הרי ק"פ של חיי יצחק ובלידת יצחק היה אברהם בן ק' שנה וסבירא ליה שבשעה שא"ל ידוע תדע היה אברהם בן כ"א שנה הרי מאותו יום עד ישיבת יעקב היה מאתים שנה וחמשים ותשעה שנה ובסדר עולם יש שהיה אברהם באותו פרק בן ע' שנה ולפי זה לא אדע לכוון החשבון והאב"א כתב שלא ידע מבוא לחשבון הזה כלל:

(אמר המגי"ה ואבא מורי הישיש מוהר"ר פנחס נשיא הלוים י"ץ יגע ומצא החשבון צדק על דרך הכתוב טרם אצרך בבטן וגו' ר"ל משנולד אברהם. ופי' שאמר לאברהם ר"ל על אברהם וכו' היו רנ"ט שנים כי בן ק' היה כשנולד יצחק. יצחק בן ס' כשנולד יעקב. ויעקב בן ס"ג כשנתברך. וי"ד שנים נטמן בבית עבר. וכ' שנים בבית לבן. וב' שנים איחר בדרך ס"ה רנ"ט שנים עד שנתיישב. או י"ל שפי' של ידוע תדע קאי מיום שהכיר את בוראו שהיה בן מ"ח שנים לדעת ר"י ור' חנינא וזה היה בעת הפלגה שאז נפרדו איש מעל אחיו ומעת שהכיר את בוראו התחיל הגרות כידוע. צא וחשוב משם עד שנולד יעקב קי"ב שנים וימי שני חיי יעקב קמ"ז שנים ס"ה רנ"ט שנים ולפי זה יהיה פי' עד שנתיישב יעקב בארץ עליונה ודוק ותמצא ששניהם כאחד טובים ועולים בקנה אחד):

ו  [עריכה]

לא היה צריך קרא גרסינן:

נולד מהול. דכתיב איש תם ואמרו חז"ל שנולד מהול ועיין ברבי' בחיי:

מה זה בכור. שלקחה מעשו גם היה הראשון ביצירה:

אף זה בכור. לאמו גם נתנה לו בכורת ראובן:

נתקשה אמו. דכתיב ויתרוצצו הבנים בקרבה:

נשטם גרסינן ועיין בפרשת נשא פרשה י"ד:

זה נגנב שתי פעמים כו'. יעקב כתיב גנובתי יום וגנובתי לילה ופי' נגנבתי אנכי בעצמי ועיין בסוף סדר זה ובפ' נשא וביוסף כתיב כי גנוב גנבתי:

מחוצה לארץ גרסינן:

זה ליווהו מלאכים. שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ופי' רבותינו שמלאכי א"י ליווהו ע"כ ועלו ומלאכי חוץ לארץ ירדו ללוותו לחוץ לארץ:

וזה ליווהו. דכתיב וישאלהו איש וכדלקמן:

זה נתגדל כו'. שנאמר ואראה בחלומי והנה העתודים וגו'. או במראה הסולם שהובטח מפי ה' שנא' הנה אנכי עמך ושמרתיך וגו':

בית חמיו גרסינן. בית לבן שנאמר נחשתי ויברכני ה' וגו':

וזה כו'. בית פוטיפר שנא' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף:

זה כלה הרעב. כשירד יעקב למצרים פסק הרעב וכדפי' רש"י שם:

וזה כלה כו'. שקבץ כל אוכל וכלכלם:

משביע ומצוה. על הקבורה שנאמר השבע לי וישבעלו וכתיב בסוף הפרשה ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי וגו':

וזה משביע. שנאמר וישבע יוסף את בני ישראל:

וזה מצווה. שנאמר ויצו יוסף את עבדיו:

וזה העלו עצמותיו. שנאמר את עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם:

ז  [עריכה]

ממשמש בעיניו. תמיד היה ממשמש בהם כדי ליפותן:

מתלה בעיקבו. כלומר הולך בנחת ובגיאות והעקב נדמית תלוי למעלה בהליכתו:

חשודים בניך כו'. דייק מדלקה בשלשתן וכדמפרש ואזיל ועיין ענין מאמר זה בביאורי מהר"ר אליהו מזרחי בסדר זה:

וקורים להם כו'. בירושלמי בפ"ק דמס' פאה גרס ונוהגים בהם כעבדים:

פלס ומאזני וגו'. לשלם מדה כנגד מדה במדה ובמשקל:

הקלקלה. שהם מקולקלים ומסורים ביד יצרם שמכרו אחיהם:

אינם אלא גרסינן:

וישחטו. דאל"כ למה לי לכתבו:

לעבד נמכר יוסף. למה לי שכבר אנו יודעין שנמכר אלא להגיד שנעשה מדה כנגד מדה:

ותשא אשת אדוניו. דאל"כ למה אנה האלהים לידו תקלה זו:

ח  [עריכה]

אהב את יוסף וגו' גרסינן:

זיו איקונין. נוטריקון של זקונים ופי' תמונת מראית פניו:

שכל הלכות כו'. דרש זקונים לשון זקן שפירושו בכל מקום זה שקנה חכמה כדאיתא בפרק קמא דקידושין:

הכי גרסינן צריך אדם שלא לשנות. פי' כל אדם צריך לנהוג כן שלא לשנות כו':

וישנאו אותו. ונתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים כדאיתא בפרק קמא דשבת:

עד פס ידו. עד כף ידו כשהיד תלויה למטה:

שהפיסו. שהטילו גורל עליה והוא ידוע בלשון רז"ל:

הכי גרסינן לכו וראו מפעלות. ופסוק זה נדרש על מכירת יוסף א"ר יהושע בן קרחה בשעה שאתה עושה נוראות לי בעלילה באת עלי אפשר שבשביל לשון של ארגמן ירדו אבותינו למצרים אלא לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך ותלה העלילה בהם הוי נורא עלילה על בני אדם עכ"ל ודרש ר"א ב"ע שתחלת העלילה לא היתה על כתונת הפסים אלא שצפו ברוח הקודש שעתיד שיקרע הים לפניו כמו שדרשו הים ראה וינוס בזכות וינס החוצה ועל זה נתקנאו בו וזהו נורא עלילה הפך ים ליבשה כלומר זה היה תחלת העלילה ודרש פסים לשון חלוקה שנחלק הים לגזרים כן פי' הערוך ועי"ל דרש פסים נוטריקון פס ים פי' חלוק הים:

ט  [עריכה]

מכל אחיו וגו' גרסי':

להלן. גבי מעשה אמנון ותמר כתיב ולא דבר וגו':

די בליביה כו'. מה שהיה בלבו עליו היה נשאר בלבו ולא הוציא בפיו מאומה ואולי אמנון היה סובר שלבו שלם עמו אבל כאן כתיב ולא יכלו דברו לשלום מכלל שדברו עמו דברי ריב ומצה ולא גנבו את דעתו:

מה דבלבהון כו'. השנאה שהיא בלבם לא היו כובשים אותה והיו מוציאים אותה בפיהם:

י  [עריכה]

אמר כך עתידים כו'. דאם לא כן שמעו נא למה לו ידבר הוא דבריו לפניהם והם ישמעו בעל כרחם ואולי צריך להיות אמר הקדוש ב"ה כך כו' וכדלקמן על ויגער בו:

אלילים אלמים. אלומתי דריש נוטריקון לשון אלילים ולשון אלמים כד"א פה להם ולא ידברו:

ירבעם. משבט יוסף היה וזהו והנה קמה אלומתי:

ירבעם ולאמר גרסינן:

להעלים. מאלמים דרש לשון העלמה בחילוף עי"ן באל"ף וכן מצאתי בפירוש רש"י:

שתיקותא דאימא. שתיקה ששקקה אמי רחל בשעה שהכניסו לאה ליעקב וזהו והנה קמה אלומתי:

נראה דהכי גרסינן אלומתי נצבה וגם נצבה תסובינה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין וגו' והכי מוכח בילקוט ופירוש היה יכול לכתוב נצבה וכתב גם נצבה וכן היה יכול לכתוב תסובינה וכתב והנה תסובינה לרבויי אתו והרי הם ארבעה ואח"כ ותשתחוין הרי חמשה וכולם כתובים אחר והנה קמה אלומתי שרומז לעגל ירבעם או לשתיקת אמו וכדדרש לעיל ומצאתי בפירוש רש"י דגרס וז"ל קמה והנה קמה נצבה הרי ארבעה לרבויי והנה תסובינה הרי חמשה עכ"ל וק"ל א"כ ג"כ נדרוש תסובינה והנה תסובינה ויהיו ששה ועוד הרי עוד כתיב ותשתחוין לשון ברור מכולם ולא קא חשיב ליה כלל:

רשעים. ירבעם ואחאב משבט יוסף קאתו:

יא  [עריכה]

מי גילה לו. ליוסף ששמי שמש שנאמר כי בא השמש ודרשו חז"ל שאמרו המלאכים זה לזה אתא שמשא ולפיכך החליט יעקב שחלומו היה חלום אמיתי ולפיכך שמר את הדבר:

אמר יהושע. שהיה מבני יוסף:

הכי גרס רש"י וילקוט יהושע זבינת כספא דאבא את וע"ל פרשה ו' ולקמן פרשה צ"ז כלומר עבד נמכר וזהו על ידי ההשתחויה דכתיב והנה השמש והירח וגו':

שתחיית המתים כו'. שהרי האמין כל דברי החלום כמו שנאמר ואביו שמר את הדבר ואף על פי כן אמר הבוא נבוא אני ואמך ולא ידע שהדברים מגיעין לבלהה וכדמפרש ואזיל ועיין במהר"ר אליהו מזרחי בפרשה זו שגדלתו ליוסף כאלו היא אמו:

יב  [עריכה]

ממשמשין ובאין. שמיום ליום היה יוסף הולך וגדול וכל אשר הוא עושה ה' מצליח אמר אם נתבקרה פנקס עוונותי שאני וכל אחיו ישתחוו לו מה אני יכול לעשות:

פנקסו. כלפי יעקב מדבר בלשון כינוי:

יג  [עריכה]

לרעות את עצמן. שהיו נרעים ע"י הצאן כאלו הצאן רועים אותם מה שלא יהיה כן פי' את צאן שהרעייה תסוב אל הצאן דוקא ור"ל שהלכו שמה לאכול ולשתות וכן הוא בהדיא בספר במדבר רבה פ' ג' וכן פי' רש"י כאן:

רועים בשכם וגו' גרסינן דייק סיפיה דקרא ויאמר הנני לשון ענוה ויראה כמו שפי' רש"י בפי' החומש ואע"ג דגבי עשו כתיב ג"כ ויאמר הנני בפרשת תולדות לא קשיא שלענין כבוד אב היה נוהג בחסידות כדלקמן בפרשה פ"ה ועוד הרי על זה דרשו חז"ל גם כי יתן קולו וגו' שברמיה ענהו בדרך החסידות:

נזכר. לאחר שנמכר:

הכי גרסינן יודע היית שאחיך:

והיית אומר כו'. שהזמנת עצמך לילך אצלם:

הכי גרסינן הנייה ממנו וישלחהו:

אלא בהר. פי' רש"י בחומש דכתיב עלו זה בנגב וכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון:

חבר נאה. זה אברהם ודרש חברון נוטריקון חבר נאה:

יד  [עריכה]

ג' מלכים כו'. איש דרש לשון מלאכים כדאיתא בפרקי ר"א וימצאהו איש זה גבריאל המלאך שנאמר והאיש גבריאל אשר מועף ביעף ועיין ברמב"ן:

מדותיו של הקב"ה. שנקרא זה כד"א זה אלי ואנוהו ומדותיו הם דרכי חסד וחמלה והם נהגו עמו בהפך זה:

מרחוק וגו' גרסינן. ודייק סיפיה דקרא ובטרם יבא אליהם ויתנכלו שימות על ידי גרמא קודם שיבא אליהם ויהיו פטורים מדין שמים:

היידי ליה כו'. זהו שהחלומות שלו וראויין לו והוא אדון להם:

היידי. שתי תיבות הם היי די כמו האי ובירושלמי תמצא כן הרבה וכן לקמן פר' פ"ה בפסוק הן אדוני ולשון הנה דרש כן הלא אדון החלומות בא וטוען חלומותיו ודאי בא להגיד לנו חלומו ודרך קינטור אמרו כן:

להשיאם לבעלים. להשתחות לבעל ובעל קדריש לשון בעלים ורמז לירבעם ואחאב שבאו מיוסף:

אתם אומרים ונראה. בפי' רש"י משמע דגרסינן אתם אומרים ונהרגהו וגירסת הילקוט כגירסת הספר:

טו  [עריכה]

והיכן היה. מדכתיב וישמע משמע שלא היה שם בתחלת מעשה:

אני בכור. וזהו וישמע משמע ששמע והבין שתקלתו היתה זאת:

הוא מונה אותי כו'. וכדמפרש ואזיל וזהו וישמע שהבין כי לא נכון לשלם לו רעה תחת טובה ולפיכך ויצילהו:

אותו מעשה. שבלבל יצועי אביו:

טז  [עריכה]

בקילוס כו'. בשבח ושמחה מלובש בבגדים נאים כמקבל פני אוהבו בשמחה ובמרובה בגדים כדמפרש ואזיל:

הפינס. פי' הערוך קוט"א בלע"ז:

פרגוד. פי' קמיז"א:

פמלניא. מכנסיים:

ה"ג ויקחהו כתיב זה שמעון וכן הוכיח רש"י ז"ל בפרשת מקץ ששמעון היה העיקר במעשה זה:

מים אין בו. עיין ברבינו בחיי דיליף ליה שפיר ועיין ברמב"ן ובפ' במה מדליקין:

שתי בורות. דייק והבור יתירה:

מלא צרורות. ולא השליכוהו אלא לאותו בור שהיו בו נחשים ועקרבים ודייק מים אין בו אבל שאר דברים הממיתים היו בו וזהו הנחשים הממיתים:

בורו של יעקב. בניו יוצאי חלציו נקראים בורו ע"ד שאמר הכתוב זכור בוראך ודרשו חז"ל מאין באת מטפה סרוחה וקרי ביה מבורך ונתרוקנו מד"ת שלא היו יודעין עונשו של דבר כן פירש רש"י וכדמפרש ואזיל:

יז  [עריכה]

זכורה היא. זכורה ופקידה טובה:

זכורה היא לעולם גרסינן:

תקוה. תקוה ואחרית טובה שעל ידי מכירה זו ירד למצרים והציל כל העולם בבר ולחם ורש"י ז"ל גרס תקנה ובתנחומא פרשת כי תשא מסיים ביה זכותיהן על אחת כמה וכמה:

מאכיל. קרי ביה להאכיל לחם:

ויראו וגו' גרסינן:

מנשבת. ומעלה ריח טוב:

מפני ריחן כו'. שריחן רע מפני הסחורות:

בשבח יהודה כו'. שלא תאמר שאמר כן שהיה מתיירא פן ישאר חי וישוב אל אביו ולפיכך אמר למכרו. ורש"י פירש השבח היה ששמעו מיד לעצתו שעשאוהו למלך עליהם עד כאן לשונו ומוכח כן קצת לקמן:

ויעשו אותו מלך כו'. שקבלו דבריו מיד וכן מוכח גירסת הילקוט:

אל אחיו גרסינן. ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף גרסינן:

אמרו נלך כו'. דאל"כ ל"ל למימר לכו:

יח  [עריכה]

הדיינים. הקטטות והשנאה שהיו ביניהם ומיד חזרו לאהבתם אותי ואלו היו מוצאים אותו לא היו מניחים אותו בכל מה שיפסקו עליהם ודייק מדכתיב מדינים והלא ישמעאלים היו ורש"י גרס המדינים והיא היא:

תתענו. פי' אתה מתעה ומטה לבנו לכל אשר תחפוץ:

מעות. מטבע מעה כסף שהם חמשה סלעים ועשרה אחים מחצית השקל לכל אחד ואחד וכן הוא בירושלמי דשקלים בהדיא:

הה"ד כו'. השקל כתיב בה"א הידיעה לרמז לאותה מחצית שקל שהגיע לכל אחד במכירת יוסף:

יט  [עריכה]

בשקו ותעניתו. על שבלבל יצועי כו' אע"פ שדרשו חז"ל סוף פרק החובל יהודה שהודה במעשה תמר גרם לראובן שהודה גם הוא במעשה בלהה כבר תירצו שם התוספות שלא הודה ברבים עד אחר שהודה יהודה ברבים:

ה"ג בילקוט וכן מוכח בפי' רש"י בסדר זה ולעיל בפרשה זו והציץ לאותו בור ר"י אומר כל טרחות של בית היה מושלך עליו וכיון שנפנה הלך והציץ לאותו בור הה"ד כו' וכן הוא במדרש משלי:

לשל אדם. לדמו של אדם:

אתה אמרת כו'. שודאי הוא היה המדבר כי הוא מלכם:

לית אנא ידע מה כו'. אין אני יודע מה אני רואה וניבא ולא ידע מה ניבא וכדמפרש ואזיל. ודייק מיתורא דחיה רעה אכלתהו שהרי כתיב טרוף טרף:

של פוטיפר. וכתונת רמז לותנח בגדו אצלה הכי גרסינן בילקוט של פוטיפר. ד"א זה יהודה שנאמר חיה רעה ואין חיה רעה אלא אריה שנאמר גור אריה יהודה ויקרע וגו':

כ  [עריכה]

יוסף גרם כו'. שנאמר ויקרעו שמלותם:

בנימין כו'. על ידי שעכבו יוסף ונצטערו עליו וקרעו שמלותם:

מרדכי. משבע בנימין היה:

מנשה גרם כו'. הוא היה שרדף אחריהם על דבר הגביע כדאיתא התם במדרשות:

את השק גרסינן:

אלו עשרים ושנים שנה. שהרי בן שבעה עשר היה כשפירש מאביו ובן שלשים היה כשעמד לפני פרעה הרי שלשה עשר שנה וז' שני השבע ושנתים רעב טרם בוא יעקב הרי עשרים ושנים שנה וכל אותן עשרים ושנים שנה היה מתאבל שאין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת:

כא  [עריכה]

כנעניות היו. נשי השבטים ואדם קורא לכלתו בתו כדמפרש ואזיל:

כל בניו וגו' גרסינן:

חדא הוית. והלא לא היתה לו אלא בת אחת זו דינה:

והלואי קברה. מי יתן שכבר קברה אפילו אותה אחת ופי' רש"י שקשה עליו גלוי עריות שנבעלת לשכם ועיין בילקוט הגירסא נשתנת למעלייתא:

ולכלתו בתו. כמה דאת אמר מי את בתי:

ולאחיותיהם. וקודם מתן תורה מותרות היו:

וזה אביהם. יעקב אב לכל השבטים:

זה יצחק. אביו של יעקב הנזכר בפסוק:

אצלו כו'. דרש אותו כמו אתו כלומר אצלו וכן מצאתי שוב בפי' רש"י:

על שם כל כו'. כדאיתא בפ' אלו מגלחין ופירושו כל אותן שמתאבלין עליו אם מת הוא מתאבלין עמו אם אירע לו אבל וזהו דווקא בפניו ושלא בפניו לא ולכן היה יצחק מתאבל לפניו דוקא:

כב  [עריכה]

אוניות. שטרי מכירות:

לדמוסיא. בערוך משמע ממונה ומנהיג וכן בפי' רש"י ודייק מדכתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים משמע לדמוסיא של מדינה כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף