יפה תואר על בראשית רבה/פה

יפה תואר על בראשית רבה פה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה פה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  ח  ט  י  יב  יד  

א  [עריכה]

בגדה יהודה וגו'. בא לדרוש וירד יהודה שהיא ירידה לפניו מה שלקח לו אשה כנענית. ודורש כי הבוגדים ביהודה דבקו במעשה אביהם. וכן מה שדרש כבודן של ישראל עד עדולם יבוא הוא ג"כ משום שמעשה אבות סימן לבנים. ובעדולמי נתחלל יהודה. ובעדולם יתחלל כבוד ישראל:

כפרת יהודה. שקרת יהודה. כפירה נקראת במה שכנגדו יודע. וע"ד הכופר בממון של חבירו. ושקר נקרא במה שמרמה בפיו. ואין שכנגדו יודע מזה ולפי שלשון בגדה כולל שתיהם קאמר שביהודה היו כפירה ושקר יחד. ואם יתפרש על יהודה גופא מצינו גם בו שקר וכפירה. כי במה שאמר זאת מצאנו הכתונת בנך היא. כי זה כפירה מצד ושקר מצד. שלפי הפרסום הוא שקר כי לא ידע אביו מהמעשה. ולפי האמת היא כפירה. כי אביו הבין כי תחבולה היא ואדרבה הי' חושד שיהודה הרגו כדפי' גבי מטרף בני עלית. או אמר כפרת על מה שאמר ליוסף ואחיו מת. ושקר על מה שאמר לאביו זאת מצאנו:

מלכן וקדושן של ישראל. זה הוא הקב"ה קדוש ישראל הוא יבוא עד עדולם להפרע מהם וכדכתיב שם בקרא הנה ה' יוצא ממקומו וגו'. וזה הוא הפירוש לפי פשט הכתוב ובילקוט הגירסא מבוארת יותר דגרס מלכו וקדושו של עולם ואח"ז מפרש המדרש ע"פ דקאי על יהודה ונקרא כבודן של ישראל כי הוא הי' המלך ביניהם והוא בא עד עדולם לקחת אשה כנענית. והורד מכבודו. וכמ"ש למעלה:

ר' שמואל בר נחמן פתח כי אנכי ידעתי וגו'. בא לתרץ סמיכת הפרשיות למה נסמכה פרשת תמר ויהודה לפרשת מכירת יוסף לאמר לנו כי ה' המסבב הסבות הכין הכל בחכמה כי ע"י מכירת יוסף ירדו בני יעקב למצרים ונשתעבדו בהם. אך הקב"ה המכין את הרפואה לפני המכה סבב הדברים כי יולד להם גואל. וזה שמביא את הכתוב כי אנכי ידעתי את המחשבות בעוד שבני אדם עסוקים במחשבותיהם ובמעשיהם הקב"ה לבדו חושב מחשבות לטובתם:

קודם שלא נולד משעבד הראשון כו'. ודריש בטרם תחיל בשעבוד ילדה הגואל. וכל זה הוא לתת טעם לסמיכת הפרשיות:

ב  [עריכה]

מה זו. לשם שמים כו'. שבקשה להבנות מבית יעקב ופליג אהנך אגדות דלקמן פפ"ז דמשמע דכוונתה לזנות:

בואו ונפזר. עצמנו כו'. זה הוא ענין בפני עצמו ודרש חדש למה כתיב מאת אחיו משום שחפץ כי יתפזרו לכן נבדל הוא תחלה מהם. ורבנן מתרצי כי מאת אחיו הפי' כי בשביל אחיו שאמרו לו ולא אתה הוא הראש ירד הוא לקחת אשה תחלה:

כזה שהוא. ממצה את החבית ומוציא ממנו את כל היין ואינו מניח רק השמרים. כן הקב"ה פקד עונותינו בשלימות ולא נתן לנו חנינה כלל. רק את השמרים השאיר לנו:

ג  [עריכה]

כל מי שהוא. מתחיל במצוה כו'. אפשר הטעם בזה כי המתחיל לעשות מצוה נחשב כנודר לעשותה. ובעון נדרים אשתו ובניו מתים כדאיתא בפ"ב דשבת:

ממי אתה. למד מיהודה. אע"ג שגם ראובן התחיל במצוה ולא גמר. שאני ראובן שנאנס כי אחיו מכרוהו שלא מדעתו. ומה שנתעצל כשעה חדא לא נחשבה העצלות לו לחטא כי עסוק בתעניתו הי' כדלעיל וע' בפ"ק דסוטה שכעין זה כתב רש"י הטעם על מה שלא נענש משה למה לא גמר המצוה. ובזה א"ש מה דאמרינן חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. כי לענין שכרו יקבל שכרו משלם ואין הקב"ה מקפח שכרו אחרי שבלבו הי' לעשותה ורק האונס עכבהו. אבל להקרא על שמו לא נקראת רק על מי שגומרה כי אין שני בעלים למצוהאחת אשר ביד האחד לעשותה. והגומר הוא העיקר. אבל אם בלי אונס לא יגמר יקבל גם עונש ע"ז:

החזירו את. הקנקן למקומה. כדי שישאבו בו עוד הפעם. וכ"ה הנמשל החזירו עצמותיו למקומן כדי שתשובנה לקדמותן לקץ הימין:

למקום שגנבתוני. שם תחזירוני. פי' כדי שיכופר לכם עון הגזלה אם תשיבו את הגזלה למקומה:

ד  [עריכה]

רבנן אמרי. חירה הוא חירם. משום דק"ל למה הזכיר הכתוב את העדולמי ושמו אשר איננו ענין לחיתון יהודה ולזה אמר כי זהו חירם שהי' אוהב לשבט זה שהי' אוהב את יהודה ואת דוד ושלמה וסייע את שלמה בבנינו לכן זכה להאריך ימים כל כך אבל ריב"ס לא חש לקושיא זו. ולא משמע לי' דחירה וחירם אחד הוא:

בת גברא. תגרא כו' ע' בזה ברמב"ן:

שנשתלשל. מן העולם. כלומר שנאחז מן העולם כנאחז בשלשלת. ואיידי דקאמר ער שהוער מן העולם אמר על שלה להפך שנאחז מן העולם. ובעל אות אמת הגיה שנשתל:

ה  [עריכה]

יהודה התחיל. במצות יבום תחלה. כי באמת גם לפני קבלת התורה נהגו כן עמים רבים מצד החמלה לקחת אשת המת הקרוב אליו ממשפחתו וכמ"ש הרמב"ן. שלא תשאר עזובה וגלמודה. והמדרש בא ללמדנו כי יהודה הי' הראשון בזה. כי החמלה הוא נחלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. ובריש חזית על פסוק ישקני נראה כי יהודה הי' המיסד את היבום בישראל למצוה:

יבמה יבא. עליה מצוה. פי' דוקא לשם מצוה מותרת. אבל לשם נוי אוי לשם ממון הוה כפוגע בערוה. וזה כדעת אבא שאול בגמ' ומביא ע"ז המעשה מן ר' יוסי ב"ח שיבם אשת אחיו לשם מצוה ולא להנאת גופו וזכה להקים חמש נטיעות בישראל. וזה שמביא אבדימוס הוין עינוהי זמורן (אדומות) ודמיין לאימיה. ועינים אדומות כיעור הוא לאשה. הלא יבמה לא לשם נוי רק לשם מצוה:

אע"פ שאין. נחש כו'. ניחוש מקרי הסומך על הדבר הזה אם לעשות או להמנע. וזה אסור אבל לעשות זה לסימן בעלמא. שאם יצליח יחזור בענין ההוא. ואם לא יצליח לא בשביל זה ימנע לגמרי אלא לא ירגיל עצמו בזה זה מותר. כ"ה דעת רש"י ולא כן הוא דעת הראב"ד וע' ברמב"ם בפ' י"א מהלכות עבודת כוכבים:

בית תינוק. ואשה. רש"י ז"ל מפרש בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה. והרמב"ם מפרש תינוק כמו פסוק לי פסוקיך בגמ':

ז  [עריכה]

שכל העינים. תלויות בו. נראה דקאי על הקב"ה אשר עיני כל אליו ישברון והוא פותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון. אבל בגמ' הגירסא מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל העינים מצפות לראותה וע"ש ברש"י ז"ל וברא"ם מביא הגירסא והיא מערת אברהם אבינו ולפ"ז נראה הפירוש שכל עינים מצפות לראותה ולהתפלל שם. כי היו בטוחים אשר שם תקובל תפלתם:

ח  [עריכה]

צריך אדם. להזהר עצמו כו'. פי' כיון שלבו גס בהן נקל לו להכשל בהן ולכן צריך להזהר בזה מאד. ומביא לראיה מיהודה כי הי' נזהר אשר בביתו הנשים אשר שמה תכסינה פניהן כדי שלא יביט בהן. ומהן גם תמר כסתה פניה שלא יסתכל יהודה בפני כלתה. ופירוש רש"י ז"ל רחוק הוא מפשט דברי המדרש:

ד"א ויראה. יהודה לא השגיח כו'. ומפרש את הכתוב ויראה יהודה מרחוק ויחשבה לזונה ולא חפץ לגשת אליה. כי כסתה פניה אלא שכסתה פניה כאשר קרב אליה כי הוראת כי הוא במקום אלא כדאיתא בסוף גיטין. ומזה הבין כי לא זונה היא. והמדרש מפרש למה קרב אליה משום שהמלאך הטהו אליו בעל כרחו:

מהיכן מלכים. עומדים זה מלכי בית דוד שעמדו מפרץ ומהיכן גדולים עומדים היינו נביאים שעמדו ג"כ ממנו. כדאמר בפ"ק דסוטה אמוץ ואמציה אחי הוו. ופירש"י אמוץ אביו של ישעיה ואמציה מזרע דוד היה והי' מלך ביהודה והי' אח לאמוץ אבי ישעי' אלמא דגם נביאים נפיק מינה:

ט  [עריכה]

נצנצה בה. רוה"ק להוציא מפיה מה שעתיד להיות ממשך הזרע דהיינו מלכים וגדולים שיעמדו ממנו. ע"ד ניבא ולא ידע מה ניבא וטעם הדרשא כי מה היה צורך לכל כך משכנות בשביל גדי אחד אלא שמאת ה' היה. כי שם בפיה דבר לאמר מה שעתיד להיות:

שהן מצוינין. בפתיל. טוב יותר לגרוס כפתיל ופי' כמו שהפתיל תכלת מצויין בציצית כן היו הסנהדרין מצויינים בעם. והנה המדרש מונה פה שלש מעלות. מלכות סנהדרין ומלך המשיח אשר יצאו מיהודה ותמר והכוונה בזה לכסות על פשע יהודה ולנקותו מכתם בא. כי מפני שלשה דברים הי' ליהודה להתרחק מהמעשה הזה. האחד כי מלך שכמותו יזקק לאשת זנונים. הב' מפני החטא לבוא אל כלתו אשר ענשו במיתה. ובפרט אם יהודה היה מהשופטים וכמ"ש הוציאוה ותשרף. וחרפה הוא לאיש כמוהו שיכשל בדבר אשר ייסר ויענש את אחרים. והשלישית מפני מורא שמים ראוי להתרחק מזנות וכ"ש מדבר שבערוה ולכן אמר המדרש כי מפני שלשה דברים אלו אשר הי' ראוי לו להתרחק ממנה נצנצה בה רוה"ק להתקרב אליו. כי מה' יצא הדבר. כי אדרבה מזה תולד המלכות ותשגא גם המשפט והצדק יגדל בסנהדרין וגם מורא שמים יתגבר ע"י זה במשיח צדקנו. כי בו יהי' רוח דעת ויראת ד' וכמו דאיתא בכתוב:

משחקת בתבל. ארצו פי' כי ע"י זה שנעשה דין ומשפט בארץ כתורה וזה מדה כנגד מדה התורה תשעשע את ה' אשר הוא משפנו אהב. ושעשוע גם את בני אדם כי שמחה לצדיק עשות משפט. ובא לתרץ בזה למה ספרה התורה את המעשה בגדי עזים. כי אין דבר יתור בתורה. ורק ללמדנו באה כי משפט ה' הוא מדה כנגד מדה:

י  [עריכה]

לא סוף. שלשה שלמים. פי' לאו דוקא בשלשה שלמים יוכר העובר אלא אפי' ברובו של א' כו' וע' בזה ברא"ם:

ולא סוף דבר. וגם הנה הרה לזנונים כצ"ל כלומר לא מיבעי שזינתה אלא שגם היא הרה לזנונים וכדמפרש שהיתה מטפחת ומפרש את הכתוב וגם הנה היא הרה לזנונים שמתפארת עוד בזנוניה. ואולי דריש נזנונים מלשון מזון ומפרנס שיצאו ממנה מלכים וגואלים שיפרנסו ויזונו את העם. ומלכים הוא מלכי בית דוד וגואלים המה עתניאל ואבצן שהיו מושיעים את ישראל:

תמר בתו. של שם היתה. ע' בזה ברא"ם וברמב"ן:

יב  [עריכה]

הופיעה. רוה"ק כו'. רש"י מפרש הופיעה נגלה והוכיח בשעת הצורך. ובנימוקיו מפרש הופיעה בהשמעת קול גדול. ועדיין קשה למה אמר בלשון הופיעה ולא כמו בכ"מ יצתה בת קול. ובפרט להמפרש השמעת קול גדול יקשה הקול הזה הגדול ל"ל הלא דברי חכמים בנחת נשמעים. אבל פירוש הדברים של הופיע הוא מלשון זריחה וכמ"ש הרלב"ג על הופיע מהר פארן הראה יפעתו וזהרו. וכן יתפרש כאן. הרוה"ק הופיעה והאירה הדבר באר היטב והוציאה כל ספק מזה. ולכן לא נאמר יצתה ב"ק. כי פה היו הדברים קרובים לוודאי שנקיים הם וכמו שאמר רבא בגמ' ורק להוציא מדי חשש רחוק בא הרוה"ק להאיר פני הדברים. אבל הלשון יצתה ב"ק תבוא במקום שיש ספק עצום בדבר ובלי הבת קול לא ידענו מזה:

בבית דינו. של שם. אע"ג דשם לא היה חי אז מ"מ נקרא הב"ד על שמו. וכמו דאיתא בשמ"ר פ' ל' ג' דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו ישראל והתורה והדינין כו'. ולפני משה נקראו הדינין על שם שם. ואח"ז נקראו על שם משה:

יד  [עריכה]

זה רבה. צ"ל זה רבה הרב על כל הפורצים ממך יעמוד. ובא לדרוש הכפל של פרצת עליך פרץ דאתי לרבוי שמלך המשיח שהוא הגדול מכל מלכי יהודה וישראל יהיה מפרץ. וקרא למלכים פורצים משום עלה הפורץ וגו' דהוא הכובש ארצות ופורץ בגבורתו כדכתיב התם ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ורבנן מפרשי דלא קרא פורץ רק למלכי בית דוד לבד שהם כבשו ארצות וה' הושיע את ישראל על ידיהם משא"כ מלכי בית ישראל:

חרמו של עמלק כו'. קשה דבפ' נגמר הדין איתא מה ת"ל קום לך אתה גרמת להם ופירש"י שלא היה לך לאסור עליהם בחרם משמע דיהושע חדש ענין זה. דאלו כבר משה עשה כזאת יפה עשה ללמוד ממשה. וכ"ה בירושל' פ"ק דשבת ובמ"ר פי"ד ופכ"ג משמע דיהושע חדש מדעתו משום שכבש יריחו בשבת או מפני שהיתה תחלה לכבוש וע"ע בשוח"ט מזמור כ"ז. וי"ל דיהושע גזר על כל הבזה שתהיה חרם אבל משה לא עשה כן אלא בחלק מה וכמו בענין המכס במדין. ובכנען מלך ערד נדרו לעשות הכל חרם שמתוך צרתם נדרו כן וזה מקרי הנודר בעת צרה ואין זה ענין לחרם יהושע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף