יום תרועה/ראש השנה/לג/ב

יום תרועה ראש השנה לג ב

דף ל"ג ע"ב

כאן בקטן שהגיע לחינוך פרש"י מתעסקין עמהם כו' וכן פירש הרי"ף וטעמו דטפי התירו בקטן שהגיעו לחינוך משום דשייך במצות חינוך תקיעת שופר אבל כשלא הגיע לחינוך החמירו שלא להתעסק בו כיון דלא שייך במצות חינוך ובכן נסתלקה קו' התוספת על רש"י והתוס' ס"ל איפכא דטפי יש להחמיר בקטן שהגיע לחינוך והר"ן הכריע מהירושלמי כפירוש הרי"ף ורש"י ומה שהביאו התוספת ראיה מההיא דערכין יש לדחות ראיה זו דמאי דמייתי התם אין מעכבין התינוקות הוי כמו כו' ואסיפא סמוך דקתני ומתעסקין עמהם עד שילמודו והגי' האחר' שהביאו התו' הביאה סמ"ג עשין מ"ב וכ' דהרמב"ם תפס גירסא זו עיקר וכ"כ הל"מ ועיין בחדושי הרא"ם שהאריך בזה יע"ש:

מתני' ס' תקיעות ג' של ג' פרש"י א' למלכיות כו' נראה דבא לאפוקי דלא תימא דבמלכיות יעשה כולהו ט' תקיעות או בזכרונות או בשופרות וטעמו דכיון דהכתוב חייבנו לעשות ג' של ג' ג' וגם חייבנו לומר מז"ו מסתבר' דכל בבא מהתקיעות היא על ענין אחד ולכן יהיו תוקעים אחד למלכיות כו' גם אפשר דבא לאפוקי דל"ת דליעביד כולהו במלכיו' וכן כולהו בזכרונות ושופרו' דתפסת מועט תפסת:

גמרא והתניא שיעור תקיעה כו' ותנא ברא כו' קשה כי היכי דבתנא דידן אמרת דחשיב תקיעה דכולהו בבי כמו כן תפרש מ"ש התנא שיעו' תקיעה כתרועה ר"ל דכולהו בבי י"ל דפי' זה דוחק ובשלמא בלשון תנא דידן אנו דוחקים עצמנו לסבול פירוש זה כדי שלא יהיה סותר לתנא דברייתא אבל לשון תנא דברייתא אין אנו צריכין לדוחקו ולהוציאו מפשוטו אך אכתי קשה למה תנא דידן אחז דרך ארוכה שיעור תקיעות דכולהו בבי בג' תרועות יאמר דרך קצרה כתנא דברייתא שיעור תקיעה כתרועה ואפשר דתנא דידן השמיענו אגב אורחין דג' תרועות הוו מן התורה כדיליף בגמ' ולמעוטי מ"ד בגמ' דא' מן התורה וב' מד"ס ותנא דברייתא דקאמר שיעור תקיעה כתרועה לא חש למעט סבר' זו דהא ברישא דברייתא מייתי ג"ש דשביעי שביעי ללמד שהם שלש של שלש שלש:

רש"י תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי וה"ק שיעור ג' תקיעות כג' תרועות לכאורה נראה דבא לתקן הלשון דתנא דידן שיעור תקיעה כג' תרועות דה"ק שיעור ג' תקיעות כג' תרועות וזה מלתא דפשיטא דכן צריך לדחוק בפיר' מתניתין לפי שינוייא דגמ' לכן נראה דרש"י אתא למעוטי פי' הרמב"ם דפי' תקיעות דכולהו דהיינו שם תקיעות כג' תרועות ותנא ברא חשיב חד בבא שהם שתים וקאמר שהם כתרועה ולפי זה שיעור תקיעה בחצי תרועה דרש"י לא נחה דעתו בפי' זה דסתם תקיעה היא תקיעה ארוכה ולכן פירש דה"ק תנא דידן קא חשיב תקיעות אחד דכולהו בבי והיינו דקאמר שיעור ג' תקיעות כג' תרועו' ושיעור תקיעות אחרונות לא אצטריך למתני דמסתמא אחרונות כראשונות ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא כלומ' שיעור תקיעה א' כשיעור תרוע' ומסתמ' אחרונה כאחד וכולהו תנאי חדא מלתא אמרי דהיינו דקי"ל דשיעור תקיעה א' כתרועה אח' ולעולם בשיעור תרועה פליגי כדלקמן אך ניקוט מהא דכול' אית להו שיעור תקיעה כתרועה והר"ן האריך לדחות פי' הרמב"ם ולענ"ד נראה דרש"י כיון לדחותו כדכתי' ודוק:

שיעור תרועה כג' יבבות והתניא וכו' בהא ודאי פליגי כו' ופירש רש"י בהא ודאי פליגי אע"ג דאוקימנא דברישא לא פליגי כו' כונתו נראה דר"ל דלעולם תקיעה מתלא תלי בתרועה לכולהו תנאי וכולהו ס"ל תקיעה כתרועה אלא דבשיעור תרועה פליגי ומשם נמשך מחלוקת ביניהם לשיעור תקיעה ודעת רש"י ז"ל כפיר' הגאונים שכתב הר"ן לאפוקי פי' הראב"ד דס"ל דהשתא אביי הדר משינוייא קמא כ"כ הר"ן והמגיד בשמו ולפיכך הראב"ד ניחא דנקט תנא דמתניתין שיעור תקיעה כג' תרועו' דהוי כפשוטו ודוק:

תוספות שיעור תרועה כג' יבבות פי' בקו' כו' וצריך ליזהר כו' ועיין מה שהקשה בספר חדושי הלכות ע"ש ואני אומר דזה לא יעלה על הדעת דהתוספת חזרו בהם ממ"ש וצריך ליזהר וכו' דהא הרא"ש והטור מייתי הך וצריך ליזהר לדינ' ולעיק' קו' כבר עמד בזה מרן הב"י סי' תק"ץ ותי' ע"ש:

כתבו עוד והנהיג ר"ת לתקוע כו' קשה דנהי דאין לחוש בדיעבד משום שהיה דבין קול תקיעה א' לחברתה מ"מ צריך שלא יפסיק ביניהם בקול אחר ואם הפסיק ביניהם נאבד כל מה שתקע כדמוכח לקמן גבי אתקין ר' אבהו ואם כן מה הועיל ר"ת ז"ל בתקנתו זאת שהתקין שיתקעו תשר"ת בכולהו דאת"ל דהוי תש"ת או תר"ת בתשר"ת לא דאיכא הפסק קול נכרי בין התקיעות ונראה דר"ת ס"ל דר' אבהו הוא דחייש להפסק קול נכרי וס"ל הפסק מעכב ולא קי"ל כותי' אלא כר"י דאמר שמע ט' כו' וס"ל דר"י מיירי אפילו הפסיק בקול נכרי בין התקיעות לא הוי הפסק וכן נראה מדברי הסמ"ג וק"ל מנ"ל לר"ת לחדש מחלוקת זה וצריך עיון ועיין בתשובת מהר"י הלוי סימן מ"ב ומ"ג יע"ש:

האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקשא כו' כתב הרז"ה דף שט"ו ע"א וז"ל פי' ואע"פ שבכל מקום הקש עדיף מג"ש כו' ע"ש באורך ומ"ש בפשיטות דהקש עדיף מג"ש אינו כל כך פשוט דנהי דבפ' איזהו מקומן דף מ"ח ע"א אמרינן התם לימא מ"ס הקש עדיף כו' ומשני דכ"ע הקש עדיף מ"מ הרי אשכחן איפכא פ' השולח דף מ"א דמשני דכ"ע ג"ש עדיפא והתוספת במקומות הנזכר תירצו תירוצים מתחלפים וגם עיין בתוספת פ' שלשה שאכלו דף נ' ע"א דמשמע דס"ל דהקש וגזרה שוה כי הדדי נינהו ומה שהכריח הרז"ה דהקש עדיף משום דאין משיבין על ההקש איברא ודאי הכי הוא כדאיתא פר' מרובה דף ס"ג ע"ב ובפ' הגוזל עצים דף ק"ו ע"ב מ"מ אין מזה הכרח דהקש עדיף מג"ש דגם בג"ש המופנה מב' צדדים למדין ואין משי' לכ"ע ובמופנה מצד אחד לר' ישמעאל אין משיבין ולרבנן משיבין כדאיתא פ' המפלת דף כ"ב ע"ב והך ג"ש דהכא דז' ז' מופנה מצד א' דביובל הוא קרא יתירה דפשיטא דיוה"ך הוא בחדש הז' ולר"י למדין ואין משיבין ואפילו לרבנן דס"ל משיבין מ"מ כיון דליכא להשיב ג"ש עדיף מהקשא דג"ש נאמרה מסיני והך הקש דהכא דמפיק לה מיתורא דבחדש הז' אינו כ"כ חזק דדלמא אצטריך לדרשא אחריתי ובכה"ג ג"ש עדיפ' וכתבתי כל זה לקיים פרש"י ולא באתי לדחות דברי הרז"ה כי דבריו מתוקים מדבש ועיין תשובת הר"ם אלשקאר סס"י ותשובות הרא"ם ח"א סימן מ"ב ושי למורא סימן פ"ב ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף