רש"י/ראש השנה/לג/ב

רש"י ראש השנה לג ב

קטן שהגיע לחינוך. מתעסקין בהן שילמדו וכל שכן שאין מעכבין:

מתעסק הוא דלא. שאינו מתכוין לתקיעה ואפילו דלאו מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא:

תנא סיפא נמי מתעסק. ולעולם השומע מן המשמיע לעצמו שלא נתכוון להוציא את השומעין לא יצא:

מתני' סדר תקיעות שלש כו'. אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות:

שלש של שלש שלש. תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת:

שלש יבבות. שלש קולות בעלמא כל שהוא:

תקע בראשונה. פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכה:

ומשך בשניה. תקיעה של אחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתים שהיה צריך לעשות זו פשוטה שלאחריה דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות:

אין בידו אלא אחת. דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן:

מי שבירך. התפלל תפלת מוספין ובירך תשעה ברכות:

תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים. תוקע ומריע ותוקע בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות:

גמ' תנא דידן קא חשיב דכולהו בבי. והכי קאמר שיעור שלש תקיעות כשלש התרועות:

ותנא ברא קא חשיב דחדא בבא. שיעור התקיעה כשיעור התרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי:

שברים. ארוכים מיבבות:

אמר אביי בהא ודאי פליגי. אע"ג דאוקימנא דברישא לא פליגי על כרחך בהא סיפא פליגי דלית לשנויי בה מידי והיינו פלוגתא:

דמתרגמינן. תרועה יבבה ובאימיה דסיסרא כתיב נמי האי לישנא ותיבב:

מאן דאמר שברים סבר גנוחי גנח. כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן:

ילולי יליל. כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה:

שאין

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף