יום תרועה/ראש השנה/לד/א
והאי תנא מייתי לה ממדבר כו' שתים מד"ת וא' מד"ס כו' וקשה מנ"ל להאי תנא ליתן של יובל בר"ה ושל ר"ה ביובל עד שיאמר ב' מד"ת וכ"ת דאית ליה ג"ש למילף מז' ז' אם כן מהו זה שאמרו לקמן ואידך ביום ולא בלילה נפקא ליה מבי"ה אי ביוה"ך יליף נגמור נמי מיניה לפשוטה לפניה וכו' משמע דלא הוצרך לומר דיליף מיוה"ך אלא מכח הדין דביום ולא בלילה והלא בלא זאת מוכרח לומר דיליף מיוה"ך ליתן האמור בזה לזה למנין התרועות דאל"כ מנ"ל למר ב' מד"ת ולמר אחד מד"ת אי לא יליף מיום הכפורים וצ"ע:
והעברת כדרב מתנא דרך העברתו כו' ופירש רש"י נעבריה ביד ואי לאו דהדר כתביה לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה עכ"ל וצריך פירוש לפי' ונראה דה"פ דאי לא כתב אלא חד זמנא והעברת שופר הו"א דר"ל דנעבריה ביד דמצות שופר של יובל שיעבירו בתוך הקהל בלא תקיעה אמנם השתא דהדר כתיב תעבירו שופר ולא הזכיר תרועה מוקמינן דר"ל נעבריה ביד בלא תקיעה אם כן למפרע אנו מבינים דוהעברת ר"ל שיתקעו בו ובסיפיה דקרא אמר תעבירו כלומר דאחר התקיע' אתה יכול להעבירו ולשומרו ולית ביה איסור הוצאה מרשות לרשות ולפי זה צריך להגיה בלשון רש"י לא הוה משתמע והעברת לשון תקיעה כדפירש"י ועיין בחדושי הלכות:
אתקין ר' אבהו בקסרי תשר"ת כו' מתקיף לה רב עוירא וכו' וקשה מאי הוה ס"ד דתרצן דתירץ מספקא ליה וכי לא ידע דיקשו לו קוש' רב עוירא י"ל דהתרצן הוה ס"ל דלא חייש ר' אבהו להפסקה דקול אחר וכמו שסב' ר"ת כמ"ש התוספ' לעיל ד"ה שיעור תרועה יע"ש ור' עוירא הוא דסבר דיש לחוש להפסק ולכך פריך ומשני דהדר עבי' תר"ת והיה יכול לשנות לו דר"א לא חייש להפסק אלא דהתרצן לפי שיטתו של ר' עוירא השיבו ודוק:
מתקיף לה ר' עוירא כו' קשה איך ר' עוירא לא הקשה קושית רבינ' וכ"ת לא חש להקשות דפשיטא ליה דכשם דלקושייתו השיבו לו דהדר עביד תר"ת ה"נ ישיבו לו לקו' רבינא דהדר עביד תש"ת א"כ רבינא מאי פריך ודקארי לה מאי קארי לה ונראה דר' עוירא סבור דאין לחוש להפסק אלא בין תקיעה לתרועה וטעמו דס"ל דהלכתא כתנא דברייתא דיליף פשוטה לפניה מדכתיב והעברת שופר תרועה ומדסמיך תרועה לתקיעה א' חיישינן להפסקה אבל בין תרועה לתקיעה שאחריה לא חייש להפסקה משום דתעבירו שופר דהוי לענין פשוטה לאחריה אינו סמוך לתרועה ולכך בתשר"ת ותר"ת סגי לר' עויר' אמנם רבינא סבר דכי דחיישינן להפסקה בין תקיעה אחד לתרועה ה"נ יש לחוש שלא יפסיק בין תרועה לתקיעה אחרונה דמ"ש תקיעה אחרונה מראשונה ותו דאפשר דס"ל דקי"ל כתנא דיליף ממדבר ופשוטה לאחריה יליף מתרועה יתקעו והרי דתקיעה אחרונה סמוכה לתרועה ויש לחוש שלא יפסיק ביניהם ולכך פריך רבינא ואמ' ודלמא גנוחי הוה וקא מפסיק תרוע' בין שברי' לתקיע' אחרונה ומשני דמלבד דעביד תר"ת כמו שתרצנו לקו' ר' עוירא ה"נ הדר עביד תש"ת לתרץ קושיו' רבינא כל זה הוא לפי גרסתנו אמנם רש"י מלשונו נראה דבתחלה הוא גריס לקו' רבינא והדר לקו' ר' עוירא ולדבריו צ"ל דהמקש' הא' לחדושא פריך מהפסק שבין תרועה לתקיעה אחרונה וכ"ש דיש לחוש להפסק שבין תקיעה א' לאחרונה משום דכתיב והעברת שופר תרועה והמקשה השני דפריך ודלמא ילולי הוא לא שמע קו' המקשה א' והתלמוד חבר קושיות המקשה הא' והב' ודו"ק:
סתמא דמלתא כי מתרע כו' קשה דהרי ראינו כי ישמע אדם שמועה רעה שמת לו אביו או אמו בתחלה מייליל והדר גנח י"ל דתקיעות הללו שבר"ה הם לערבב השטן המקטרג עלינו כמ"ש ז"ל וביונתן בן עוזיאל פרשת פנחס והשטן הוא היצה"ר מדמין אנו אותו לחולה שבני ביתו מגנחים עליו בעודו חולה ולאחר שימות מייללין וכמ"ש פ' החליל על יצה"ר דלעתיד לבא הב"ה שוחט את השטן וכולן בוכין יע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |