חידושי הר"ן/ראש השנה/לג/ב

חידושי הר"ן ראש השנה לג ב

דף ל"ג ע"ב

שיעור תרועה שלש יבבות זו היא גרסתו של רבינו חננאל ז"ל ובגמר' נמי גריס שיעור תרועה שלשה שברים ולא גרסינן כשלשה אלא שאפשר לקיים שלפי שעיקר שברים ויבבות בפיו קאמר דשיעור תרועה כשלש יבבות או כשלשה שברים שאדם מילל או מגנח בפיו:

תנא דידן קא חשב תקיעות דכלהו בבי כתרועות דכלהו בבי. יש מי שפירש דתקיעות דכלהו בבי דהיינו שש תקיעות כשלש יבבות ותנא ברא קא חשיב דחד בבא שהם שתים וקאמר שהן כתרועה ולפי"ז שיעור תקיעה כחצי תרועה וכן דעת הרמבמז"ל בפ"ג מהלכות שופר. ולא נהירא דהא והעברת כתיב דמיניה דרשי' פשוטה לפניה ולאחריה ולשון העברה קול ארוך משמע ושלש יבבות אמרי' בירושלמי דהיינו שלש טרומיטן כלו' קולות קטנים ביותר ופלגא דידהו דהיינו טרומיט וחצי זוטר שיעוריה טפי בכי האי גונא לא מיקרי העברה. לפיכך נראה דהכי קאמר תנא דידן קא חשיב תקיעות ראשונות דכלהו בבי כתרועות דכלהו בבי דשיעור תקיע' אחת כתרועה אחת ושיעורא דתקיעות אחרונות לא אצטריך ליה למתני דפשיטא ליה דשיעורן של אחרונות כשיעורן של ראשונות. ותנא ברא חשיב חד בבא כלומ' דשיעור תקיעה ראשונה דחד בבא כשיעור תרועה וממיל' תקיעה אחרונה נמי שיעורא כראשונה. הלכך נקיטינן דשיעור תקיעה כתרועה:

אמר אביי בהא ודאי פליגי פי' אע"ג דשיעור תקיע' מצינן לשנויי דלא פליגי בשיעור תרועה ודאי פליגי דתנא דמתני' סבר ילולי הוא ותנא ברא קא חשיב חד בבא אפי' הכי בשיעור תקיעה נמי פליגי דשיעור תקיעה בשיעור תרועה תלי דהכי קים להו דשיעו' תקיע' כתרועה וקרא נמי אקשינהו דכתיב והעברת דהיינו פשוטה כדלקמן וסמיך ליה שופר תרועה הלכך לתנא דידן דס"ל שיעור תקיעה שלש יבבות שיעור תקיעה נמי כשלש יבבות וכי קתני שיעור תקיעה כשלש תרועות קא חשיב תקיעות דכלהו בבי ותנא ברא דס"ל דשיעור שלשה שברים שיעור תקיעה נמי כשלשה שברים וכי קתני שיעור תקיעה כתרועה כתרועה דידיה קאמר וכדתניא בברייתא דלקמן שיעור תקיעה כתרועה שיעו' תרועה כשלשה שברים:

ולפי שיטה זו אמרו הגאונים ז"ל שצריך להאריך בתקיעות דתשר"ת כשיעור שלשה שברי ותרוע' דהא תרועה אחת הן שמפני ספק תרועה אחת התקינ' ר' אבהו. ובשל תש"ת אינו צריך אלא להאריך כדי שיעור שלשה שברים. ובשל תר"ת כדי שיעור שלש יבבות:

אבל הראב"ד ז"ל פי' דהכי קאמר בהא ודאי פליגי דמר סבר גנוחי גנח ומ"ס ילולי יליל והלכך תו לא אצטרכינן לפרושי מתני' דתקיעות דכלהו בבי קא חשיב ולאפוקה מפשטה אלא זה הוא שיעורא לשנות בלשונותם דתנא דמתני' ס"ל דתרועה דאורייתא יבבות נינהו דהיינו ילול והם שלש יללות שהם קולות קטנים וקרי להו בירושלמי טרימוט ומשו"ה קתני דשיעור תקיעה כשלש תרועות שהן תשע טרימוטי ותנ' דבריית' סבר גנוחי גנח והיינו שברים גדולים ויש בכל שבר ושבר כדי שלש יבבות והני נמי שיעור תקיעת לדידיה דתשע טרימוטי ובשיעורא דתקיעה לא פליגי כלל אבל בשיעור תרועה עצמה הוא דפליגי:

ונמצא עכשיו לפי שיטה זו שאין התקיעה תלויה בתרועה כלל דהא לתנא דמתני' שיעור תרועה שלש יבבות ושיעור תקיעה תשע יבבות אלא חכמים נתנו שיעור לתקיעה תשע טרימוטי דכי האי שיעורא משמע להו לישנא דוהעברת ולפי"ז אין לשנות בין תקיעות של תשר"ת ותש"ת ותר"ת כלל דתקיעה יש לה שיעור בפני עצמה ואינה תלויה בתרועה ויש לחוש ולהחמיר כדברי הגאונים ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף