יד אפרים/יורה דעה/סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה סט

צריך להדיח. עבה"ט ועי' בספרי ב"א סי' כ"ט בדם בעין שנפל ע"ג בשר ונתייבש ונקרש אין די בהדחה ושטיפה לבד אלא צריך לשפשף היטב ע"ש ולפי הטעם מפני הדם שנתייבש על פניו א"כ גם בזה יש להחמיר ולשפשף היטב בשעת הדחה להעביר מה שנקרש על פניו אם לא שעדיין הוא חם סגי בהדחה בעלמא לגמרי ומ"מ יש לנקותו ביד כיון שלפעמים אינו נשרק מעל הבשר ע"י הדחה בעלמא לגמרי ונשאר לחלוחית הדם בעין קיים על פניו אף לאחר הדחה וכן ילמד אדם בתוך ביתו ליזהר בזה וכתב הרדב"ז ח"ב סי' ל"ז מי שאין לו מים להדיח הבשר אין תקנה לאכול הבשר ע"י בישול בקדירה כ"א ע"י צלי ע"ג גחלים או בשפוד וקולף החיצון ואוכל השאר ואם הוא סמוך לשחיטה ועדיין לא נקרש ונתייבש סגי כשיקנח יפה באופן שלא ישאר דם על פניו ושרי בלא קליפה ע"ש. ועיין לקמן סימן ע"ו שדעת הש"ך דלצלי לא בעי הדחה קמייתא כלל ועמ"ש שם בשם כנה"ג דיש להצריך הדחה קמייתא לצלי ע"ש ואם אין לו מים רק מי פירות יבואר לקמן ועיין ב"י שבמקומות הקרים יש ליזהר שלא להדיח במים קרים מאד דמטרשי ליה רק ישימו קצת אצל האור שתפוג צינתן ע"ש:

בשר שמלא קרח עבה"ט ועיין בדגול מרבבה שכתב אם נמלח בשר בעודו קרוש אם הודח כבר או שהוא אחר י"ב שעות שוב אין לו תקנה במליחה רק יצלנו ואם הוא תוך י"ב שעות ולא הודח עדיין ידיחנו רק מעט להעביר המלח הראשון ובזה אין נקבי הפליטה נסתמים ושוב ימלחנו אלא שאני מסתפק לפי טעם הר"ן שהדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך ובודאי שהדחה בעודו קרוש לא עשה שום פעולה לרכך הבשר וא"כ צריך להדיח עתה היטב ויסתמו נקבי הפליטה ושוב אין לו תקנה רק לצלי אמנם בגוף הדין שבהדחה נסתמו נקבי הפליטה הט"ז חולק בדבר ע"ש ונראה שדעתו להקל בהפ"מ וכן נראה דכיון דמחמת הקרישה לא פלט כלל לא נסתמו נקבי הפליטה ועיין במ"י כלל ו' ס"ק י"ד ובמשבצות כאן ובפ"מ סי"ע ס"ק י"ד שהביא דעת אחרונים דכיון דיש תקנה בצלי אין הפ"מ ולאו כללא הוא דמשכחת לה בשומן שנקרש וכה"ג דלא אפשר לצלי ועיין בגבעת שאול סי' ט"ז בנקרש ונפשר קצת קודם המליחה מבחוץ סביב ובאמצעית לא נפשר לא מהני שיניחנו כך שישהה שיעור מליחה אחר שנפשר שכבר פסק כח המלח ולמלוח שנית בלא הדחה כלל לא מהני דאין למלוח שני פעמים ולכן ידיחנו מעט קודם רק להעביר הלכלוך וימלח שנית ואפילו שלא במקום הפ"מ שרי ולא חיישינן שיבלע צד החיצון דכבכ"פ ואם הדיחו הדחה גמורה וחזר ומלחו יש לאסור אף לצלי ע"ש ובהר הכרמל סימן י"ב הביא מס' לוית חן פ' אחרי לאסור בבישול ולהתיר בצלי וחולק עליו דאף שהודח הדחה גמורה אחר ההפשר מותר דיש לסמוך על הרא"ש שהביא הש"ך סימן ע"ו כו' ע"ש ונראה דבלא הפ"מ אין להתיר דהא קי"ל בבשר שנתבשל בלא מליחה דאותה חתיכה אסורה וכן לענין נמלח בכשא"מ וגם לפי תירוץ הב"ח בההיא דשובר מפרקתה י"ל דגם כאן כיון שבבשר החיצון כבר פלט דם של עצמו ומה שבולע ממקום אחר אינו פולט עוד כשובר מפרקתה דמי שבסיבת המליחה נבלע למקום אחר שאינו יוצא ממנו וכמו אם נבלע לחתיכה אחרת ואף הרא"ש מודה בזה וע"ש בב"ח סימן זה גבי נתבשל בלא מליחה אבל בהפ"מ יש לסמוך על דעת כמה פוסקים דבהדחה לא נסתמו נקבי הפליטה ומ"מ אין להתיר מליחה שנית אלא תוך י"ב שעות ואף ע"ג דבהפ"מ מקילינן במעל"ע מצ"א מ"מ כיון שבלא"ה צריך הפ"מ מחמת ההדחה תרי הפ"מ לא אמרינן וצ"ע בזה ובשעת הדחק וצ"ג יש להקל. ועיין בח"ד שכתב שיש לחתוך הבשר הקרוש ולמלחו בפ"ע שלא יבלע ממנו המקום שלא היה קרוש מתחילה שכבר יצא דמו ע"ש ונראה דמיירי לאחר י"ב שעות ולכן מדמה לנמלח מצ"א אך יש לעשות כן לכתחלה אף קודם יב"ש שיש לחוש למ"ש הלוית חן כיון שבשר שסביביו היה נפשר לא יפלט הפנימי הנקרש דרך שם שהנפש מפסיק וכמו בחלחולת שמלח רק מצד פנימי ע"ש ואף שהר הכרמל כ' דשאני התם שהוא משום שורייקו דסומקא שבשומן ומייתי ממוח שמחלק הרשב"א הביאו הש"ך סי"ע אבל כאן שדם הבשר הקרוש אינו רק דם אברים אין מחיצת בשר מפסיק וכמו שמולחין ע"ג עצם ע"ש: מ"מ י"ל שבשר גרע שטרם שהוא יורד לעומק הבשר לבא אל מקום הקרוש אשר דמו בו כבר נתקרר רתיחותיו וחריפתו ולא דמי לחתיכה עבה שטבע המלח לעורר דם ולמשכו אחריו וכל שהוא מעורר מתחילתו ומרתיח מבפנים לעורר כח הדם הוא מושכו ויוצא מכל החתיכה משא"כ אם בשר שאין בו דם מקיפו והוא נבלע בבשר זה בלי שום פעולה מתקרר שמה ואף בהגיע דבר המלח אל הבשר קרוש אינו פועל בו לעורר דמו לצאת ולמשכו משם ואין אנו בקיאים ולא נביאים לדעת טבע המלח בענין זה לכן יש לנהוג לחתוך המקום הקרוש למלחו בפני עצמו וכמ"ש הח"ד ואף תוך יב"ש: ועיין בח"ד שם שכתב שיותר טוב לצלותן דשמא היה קרוש יותר ונתרפה מעט תוך שיעור מליחה ע"ש ונראה דאם היה מונח שיעור שעה במליחה כדינו לכתחילה אין לחוש כ"כ כיון דבדיעבד בשיעור מיל סגי א"כ י"ל דאף אם אירע שנתרפה מעט מעט מ"מ גם מה שנפלט באחרונה יצא מידי דמו ע"י מליחה של שיעור מיל וכיון דחשש בעלמא הוא אין לחוש ולהחזיק איסורא שהיה קרוש ונתרפה כמו דלא חיישינן אם היה קרוש והופשר קודם מליחה אף שחתיכה עבה כל שאין אנו מוצאין אח"כ קרוש בתוכה אמרינן דמסתמא נפשר קודם מליחה ולכן אף שמוצאים אותה קרוש באמצע אין לחוש למה שהוא לפנינו רך שמא היה גם זה קרוש ונתרפה ואף אם ניחוש לחומרא אין לחוש רק במליחה כשיעור מיל בדיעבד או לכתחילה כו' אבל בהיה מונח שיעור שעה יש להקל כמ"ש דהוי כעין ס"ס ובפרט בדם שמלחו מדרבנן. ועיין בח"ד ס"ק י' שאחר שחתך הקרוש משם שאר החתיכה יש לו דין נמלח מצ"א לכאורה ע"ש ונראה דאם היה הקרוש באמצע חתיכה וכל סביביו נפשר כראוי אין לחוש כיון שהמלח עושה פעולתו להוציא הדם מכל צד וגם הדם שבאמצע הוא נמשך משם לכל צד שנמלח שם מבחוץ משא"כ שנמלח מצ"א שאין לו דין פליטה לצד שלא נמלח כלל ועיין סי' ע"א ס"ק ג' לענין בשר שעל הראש דלא הוי כמונח מצד אחד דהוי כחתיכה עבה ע"ש. ומ"ש בה"ט בשם תשובה שבסוף ספר מנ"י בקרוש ג' ימים עיין בל"י ושפ"ד ס"ק ס' וע' בקרוש מעל"ע אין להתיר רק לצלי וע"ש ס"ק נ"ג שאם היה הבשר מלא קרח ושראו תוך שלשה ימים יש לאסור אף בדיעבד ועיין בדב"ש סימן ג' שע"ג:

ואפי' שהיה. עבה"ט וכתב בשו"ת משאת משה סי' ך' שבשר שנשרה במי הים בספינה בכלי שאינו מנוקב כיון דמי היה מלוחים ואינם ראויין לשתותן מחמת מלחן אסור והמח"ב חולק על זה וכתב כמה טעמים להתיר שאין כח במים אף על פי שהם מלוחים להפליט כמו המלח עצמו ואפילו אי הוי ספיקא ספק דרבנן לקולא דדם שמלחו מדרבנן גם י"ל דמי הים שאינם ראוים לשתייה לאו מחמת מלחן הוא אלא שהם מרים ועיין בתשובת רדב"ז לענין נטילת ידים דמי הים כשירתיחם על האש מתמעט מרירותם ויהיו ראוים לשתיה כו' ע"ש ונראה מדבריו דמיירי שכבר הודח הדחה ראשונה במים אחרים רק דחושש שמא הוי כנמלח בכשא"מ ובזה דעתו להתיר מטעמים שכתב שם שאע"פ שהם מים עזים מ"מ אינו כמלח להפריש ממקום למקום משא"כ לא הודח עדיין שיש חשש מחמת דם בעין שעליו ובספרי שו"ת ב"א חלק שני אשר הוא בכתובים אצלי כתבתי בנידון מים מבארות של מלח ששואבין מהן ומרתיחין אותן ועושים מלח והמה מלוחים מאד שא"א לשתותם מחמת מלחן והדרים שם משתמשים לפעמים במים אלו במקום מלח ולקחו מים אלו ושרו בהם בשר קודם מליחה במקום הדחה ראשונה וכ' שם דאף שי"ל דמים אלו חריפים מציר דעלמא מ"מ י"ל דאין להם כח להפריש ממקום למקום כמו שאר ציר מלוח ואף בשרה שיעור כבישה י"ל שאין כח בדם התערובות שחוזר ונבלע ע"י אמצעות המים להסתבך שם הרבה וחוזר ונבלע על ידי מליחה וצליה ומכל מקום יש לחוש מחמת דם בעין שעליה והעליתי להתיר בלא שהה שיעור כבישה ואם שהה שיעור כבישה יש לאסור באין הפ"מ ובהפ"מ יש להתיר לצליה וכמ"ש לקמן סי' ע' בשם הנו"ב בנפל לציר בשר שלא נמלח ע"ש:

מיהו במקום הפ"מ. וכ' בהר הכרמל סי' ט"ו בענין הפ"מ אין לו דבר קצוב והכל לפי ראות עיני המורה ולפי העת והזמן ולפי האדם ועיין בסולת למנחה כלל ל"ח שהביא בשם תה"ד סי' ר"ד לחלק בין חבית לקנקן והובא לקמן סי' קכ"ו וגם הביא דברי הנ"ש סי' נ"ה שהועתק בלה"ק שכתב דהפסד בקרן יותר משתות הוי הפסד אף לעשיר ובב"ה כתב דהפ"מ היינו זהב וחצי פולניש קרוב לשיעור הזה שמעתי בשם מוח"ז הגאון מוהר"ש ז"ל ועיקר שאין שיעור לדבר רק הכל לפי דעת המורה ולפי הזמן והמקום העשיר לפי עשרו כו' כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ח לענין שיעור צדקה שמקבלים מן הנשים וגם לפי הענין ההוראה אם יש בו הרבה צדדים להקל או לא כלל הדבר אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו עכ"ל. ועיין בספרי ב"א על טריפות סי' ל"ט מ"ש בענין זה:

ודוקא אם כבר נתבשל. עבה"ט שהביא הש"ך ובס"ק שאח"ז הוסיף המוסיף מהט"ז והם דברים מתנגדים זה לזה וגם מ"ש בס"ק שאח"ז בהודח הט"ז מקיל בזה ועיין באחרונים וכ' בס' רב משולם סי"ה מלקוטי הגאון בעל ח"צ שכתב ראיתי כתוב בשם הגאון מו' משה מהראדני ז"ל חתיכה בשר שנמלח מצ"א לא שריא אלא אם צד הנמלח למעלה אבל אם הוא למטה אסור דדם אינו מפעפע למעלה וטעות הוא ובין הולכה והבאה נתחלף לו דודאי המלח מוצץ הדם ומושכו אל המקום אשר הוא שם בין מלמטה למעלה או להיפוך ואדרבה בדוק הוא שנמשך יותר מלמעלה למטה והחוש מעיד אבל לענין פיעפוע דהיינו להוליכו ממנו ולהלאה אין כח בדם לילך מחמת רתיחת המליחה מלמטה למעלה אלא לזוז מלמעלה למטה עכ"ל וברור שהשומע שמע וטעה ותלי בוקי סריקי בהגאון מוהר"מ ז"ל ואנו זכינו לשיחתו בספר תפארת למשה והרואה יראה שלא עלה על לבו מעולם דבר זה ודבריו אמורים כלפי מה שנאמר כאן דאחר מעל"ע אין תקנה במליחה שניה שהצד שלא נמלח יבלע וט"ז כתב שיש תקנה למלוח שנית ויהיה הצד הנמלח למטה דאז לא יפעפע למעלה אלא שצריך שידע ודאי שלא נתהפך דמן הסתם דרכו להתהפך ע"ש שכ' דמה"ט בבני מעיים שנמלחו יש תקנה לחזור ולמולחו מבפנים ולא חיישינן שיבלע צד פנימי הואיל ואין ציר ולכך שם א"צ אפילו לכתחלה למלוח רק הצד החיצון לבד ע"ש. ובשפ"ד ס"ק כ"ג עמד בזה וכ' דתלוי בפלוגתת הש"ך ומ"י לענין הטעם דמפעפע כ"ק ע"ש ולפענ"ד דכה"ג שאין ידוע יש להקל מחמת הקליפה רק דבש"ע לא מיירי מתקנה כה"ג שצריך לעמוד ע"ג להזהר שלא יתהפך כלל ומ"מ אם הוא הפ"מ שפיר יכול לעשות כן ליזהר שלא יתהפך כיון דבלא"ה דעת המחבר להקל בנמלח מצ"א:

כדי שלישית שעה בקירוב. עבה"ט ועיין בדברי אא"ז בפ' כ"ש בפסחים דמה שהביא התה"ד משם ראיה לענין שיעור מליחה שהוא שיעור שעה אינה ראיה כלל דאע"ג דהרא"ש כתב כשיעור צלייה מ"מ גם צלייה א"צ שעה רק עם הכנתו יהבינן שיעור שעה ע"ש ועיין באר יעקב ועיין בחב"י שדעתו בשיעור מיל במליחה צריך כדי הילוך שני חומשי שעה שהוא כ"ד מינוטין ע"ש ונראה כיון שטעמו דבדאורייתא יש להחמיר כמ"ש במבא השמש לדעת הרמב"ם והרע"ב בפסחים וא"כ כיון דקי"ל דדם שבישלו אינו רק דרבנן נקטינן לקולא:

יש לסמוך בדיעבד. עבה"ט ומ"ש ונתבשל משום דאם לאו ימלח שנית וממ"נ ומ"מ אין למלחו עם שאר בשר וכמ"ש שפ"ד ובדגול מרבבה דאף אם לא נתבשל חשיב דיעבד כיון שכבר הודח יצטרך למלחו שנית ואיכא הפסד לכן כ' שאף הש"ך אינו מחמיר אלא בשהה שיעור מיל ובדיעבד אם שהה יותר מחצי שעה יש להקל אם כבר הודח שלא יצטרך לחזור ולמלחו:

מותר להדיח הבשר במי פירות. עבה"ט ועיין בהרדב"ז ח"ב סי' ל"ז שהדחת הבשר בכל מיני משקים אפילו שלא מז' משקין ועיין מח"ב דמפר"ח מוכח דלכתחלה לא ידיח גם הדחה אחרונה במי פירות וגם כמותו כתב בכרתי ודלא כבל"י ובתשובת כה"ג מחמיר בהדחה אחרונה אפילו בדיעבד:

כי המים שבכלי. עבה"ט כ' בנו"ב מ"ת סי' מ"א בשר המונח עדיין במליחתו ונפל לתוך המים ששרו בו הבשר קודם מליחה בתוך שיעור מליחה ודאי מותר לא מיבעיא אם ליכא חשש כשא"מ כגון שמולח בגיגית ע"ג עצים וכמ"ש הש"ך אלא אפילו נפל על שולי הגיגית שהמים בתוכו ג"כ מותר שהמים מבטלין כח המלח אך אפילו נפל לאחר שיעור מליחה נראה להתיר ומי שלבו נקפו על כל פנים יתיר על ידי מליחה שנית אף שכבר פלט דמו אף על פי כן איידי דפליט ציר כו' ומחמת שנסתמו נקבי הפליטה אין זה מוסכם כ"כ ועיין בצ"צ סימן ח' וראוי לסמוך עליו בנדון זה אך יזהר שימליחנו בפני עצמו ולא עם שאר בשר ועיין בב"י בד"ה מעשה שנמלח כו' ובפר"ח ס"ס ע' מתיר גם כן ויוכל המורה לסמוך על זה בפשיטות ע"ש:

ששים כדי המלח. עבה"ט ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' כ"ח בפירוש דברי הט"ז שכ' בס"ק י"ט ואין לנהוג כן כו' ולכאורה דבריו תמוהים ע"ש:

אפי' בכלי שני. עבה"ט ועיין בתשואת חן סי' י"א בשר שור שהושם בכלי ראשון ומ"ש בה"ט מעשה דהט"ז עיין במ"י כלל א' ס"ק ט"ז ובסולת למנחה ובשבו"י ח"ב סי' ס"ט שדעתו כנה"כ וכן הבה"י וכן משמע דעת שער המלך סוף הל' מקוואות שכ' דין זה שנוי במחלוקת דתוס' דפסחים דף ט' ד"ה שתהא בהמתו כו' ע"ש וכן דעת מוהר"מ יצחק בספרו אור יקרות וכ' מח"ב דבהפ"מ כדאי כט"ז ופר"ח ופלתי לסמוך עליהם וכן נראה דעת הפ"מ וכ' בפמ"א ח"א סי' י"א אשה ששלחה מעירה לבעלה לכפר בשר על שבת ולא הזכירה בתוך הכתב שנמלח הבשר ובשלו הבשר כך ושוב נפל לו ספק אם נמלח או לאו ויש רוצים לדמות למה שכתב הט"ז בס"ק כ"ד באשה ששכחה כו' ודחה זה והעלה שאין להתיר אם לא בצירוף אומדנות מוכיחות שבודאי מלחה כגון שהשליח לא היה יכול לבא אלא סמוך לשבת שלא היה שהות כ"כ למלוח ולבשל על שבת אך בשבו"י ח"ב סימן ס"ט כ' בעני שנשלח לו בשר בע"ש וטמנו בתנור ושוב נזכר שמא לא מלחו וכ' כמה טעמים לאסור עד שישאל ויתברר לו שנמלח לפי שדרך לשלוח קודם מליחה שיהיה נראה יפה ומהודר יותר דומיא דאמרינן בריש כתובות אבל נתן מים על גב בשר לא מזדבן גם אין סברא דהוה מודע ליה די"ל שהוא דבר שיכול לעמוד עליו על ידי לחיכה בבשר ואף שהרש"ל אוסר ללחוך לאו כ"ע דינא גמירי וגם שאפשר על ידי טעימת קפילא או להדיח קצת מדם בעין כו' ובר מן דין איך נתיר דבר שאפשר להתברר אחר שבת כו' ודלא כהפמ"א ומ"ש הפמ"א לצדד להקל שהשליח כו' אינו אומדנא דמוכח דאילו היתה כוונתו למלוח זמן מה ולהטמין סמוך לשבת או לצלות בשפוד שאין צריך שהות כ"כ וכיון שעומד להתברר אין להקל אפילו בס"ס וכן היה באמת שאחר שבת נתברר שלא נמלח וששתי שלא בא תקלה ע"י וכן נראה לי להורות ע"ש:

למלוח בו פעם שנית. עבה"ט וכ' בשבו"י ח"ג סי' ס"ו מים שהדיחו בהם בשר קודם המליחה שנתאדמו ולא היה בהם ס' נגד הדם שבתוכו ונשפכו על המלח יניחו להתיבש ומותר למלוח בו בשר להוציא דמו אבל ליתן לתוך מאכל אסור ואם הוא מלח הרבה לא ישהה בתוך ביתו שלא יטעו ליתן ממנו לתוך המאכל אף על גב דבדיעבד אינו אוסר שנתבטל המעט דם שבתוכו מכל מקום לכתחילה טוב לזהר ע"ש:

ואם נתבשל צריך ס' כנגדו. עבה"ט ועיין בת"ח כלל ב' שכתב כן ואע"ג דלעיל כ' בהפ"מ שרי מ"מ סתם כאן ואפשר דס"ל דכאן יש לאסור אותה חתיכה אף בהפ"מ כיון שזה נתקשה דמו בתוכו שפיר יש לחוש שמא הבישול מרככו קצת שע"י הבישול פירש ממקום למקום ומ"מ אינו יוצא לחוץ ואף המחבר מודה בזה לפי הטעם שכתב הט"ז דמה שפירש יצא לחוץ אף לפי מ"ש לקמן טעם הט"ז צ"ע ועיקר הטעם שפוסק כהרא"ש דפירש ממקום למקום בחתיכה עצמה מותר וא"כ גם בזה יש להתיר בהפ"מ וכ"כ הפר"ח דלהמחבר חתיכה עצמה מותרת ועיין בס"ק שאח"ז:

ואין לאכלו מבושל. עבה"ט וכ' בשבו"י ח"א בשומן אווזות שלא הודחו ג' ימים יש להקל לטגן ע"י מליחה כדינו ועכ"פ יגרור תחלה העורות היטב מהבשר שדבוק עם השומן גם יחתכם וידיחם וימלחם ע"ש והובא בתו"מ סימן ע"ה אך בנ"ב סי' כ"ד כ' מרורות על המורה היתר בזה וכ' דאם הורה להתיר הבשר ודאי מזיד הוא להאכיל דבר האסור דגם השבו"י אינו מתיר רק השומן לבד ולא היה מקום לטעות וגוערין בו ומעבירין אותו שלא יורה עוד ואמנם אף המורה להתיר השומן לבד ראוי לגעור בו בנזיפה ואם נעשה מעשה והפשיט השומן ובשלו אסורים הכלים וכל התערובות ודל' כהשבו"י דאף דשומן אינו מוחזק בדם מ"מ דם יש בו ועוד דעור האווז אינו כולו שומן דאפילו אווז כחוש יש לו עור קרום ואותו הקרום ודאי יש בו דם ולא אמרו האחרונים רק בשומן שבבני מעיים שכולו הוא רק שומן לבד והשבות יעקב כתב שכל עור העוף הוא שומן וליתא כו' עיין שם ועיין לקמן סימן ע"ה מה שכתבתי בזה בענין העלזיל שנמלח מצד אחד: ובשו"ת אור נעלם סימן י"ט בשומן הכנתא ששהה ג' ימים בלא מליחה והדחה והאשה מלחה והדיחה והתיכה השומן ותיקנה מאכלים לשבת גם מכרה לאחרים ותיקנו תבשילין לשבת ושוב נודע ששהה ג' ימים וכתב להתיר הנשאר מתבשילין והכלים משום ס"ס שמא היה ס' בתבשילין דשמא היה ס' בתבשיל מאחר שאין בו דם כ"כ וגם אפשר שיצא ע"י מליחה ועכ"פ לא נשאר כ"כ שלא יהא כדי לבטל ואין זה ספק חסרון ידיעה שהוא ספק לכל הדור וגם הוא ספק דרבנן כמ"ש הט"ז בספק אם מלחה ואף שנה"כ חולק משום דאיתחזק איסורא יש לחלק דהתם הספק על החתיכה מה שאין כן בזה שהשומן נימוס בקדירה ע"ש ונראה שגם הנו"ב אפשר שמודה בזה וכמבואר בדבריו שבשומן שבבני מעיים יש סברא טפי להקל שאין שם עור ואפשר בהפ"מ להתיר התערובות ועכ"פ הסומך להקל להתיר הכלים אחר שהייה מעל"ע ודאי לא הפסיד וכ' בגבעת שאול סימן ב' באווז שמינה ששהה ג' ימים בלא מליחה ואין לו היתר כי אם לצלי אסור ליתן כלי תחתיו לקבל השמנונית ובדיעבד שנתנו כלי לקבל השומן וכבר נצלה חצי צלייתו יש להתיר בדיעבד כמו בבישול אחר צלייה בדיעבד ואף שהב"י יהיב טעמא משום ביטול ברוטב והכא אפשר דליכא בשמנונית ס' נגד הדם היוצא מ"מ י"ל בדיעבד יש לסמוך על טעם הב"י דפלט כל דמו על ידי צלי ולכן מותר בדיעבד אחר הבישול וה"ה בזה ועיין במח"ב מה שכתב על דברי הבל"י והפמ"א והעלה דלענין אווזות ששהה ג' ימים יש לאסור אף בהפ"מ אבל אם לא הודח הדחה ראשונה יש להקל בכה"ג ע"ש ועיין בסעיף קטן שאחר זה:

ואחר שצלאו לא יבשלנו. עבה"ט וכתב בשמש צדקה סי' ל"ז בענין בשר ששהה ג' ימים ותיכף כחצי שעה אחר כלות הג' ימים קרעוהו לכמה קרעים והדיחוהו והיה מי שרייתה כמו מי שריית שאר בשר ומלחוהו ואחר המליחה והדחה בתרייתא אזיל סומקא ואתי חיורא חלילה להתיר לבשלו ואפילו מלחוהו כמה פעמים ודמים נקיים ולבנים אין להשגיח בזה ע"ש: וע"ש שאין להורות היתר לבשל אחר הצלייה וכן אין להתיר למלחו אחר הצלייה ולכבוש אותו ימים רבים בכלי שאינו מנוקב דכבוש כמבושל ולכן אין לשהותו ימים רבים כגון (ע"י עישון) דחיישינן דלמא אישתלי ומבשל ליה ע"ש. וע"ש טעם דאסור לחתוך בשר ששהה ג' ימים דק דק ולערב בו שומן ותבלין למלאות ממנו כרכשות כדי לאכלן צלויות ע"ג גחלים או טמונות ברמץ חם בחיפוי נייר או בלתי נייר דבני מעיים קשים הם ואין מחזיקין ודוחה אותן ונמצא הבשר שממולא בתוכו כנתבשל בכלי ואסור וגם איכא למיגזר דלמא אתי לבשולי מינייהו דהא אסרינן להשהות כו' ע"ש ועיין מח"ב שבמכתם לדוד דעתו להתיר בכה"ג וכ' עליו דבחיפוי נייר שכתב ע"פ הט"ז סימן ס"ה וכבר כתבנו דאבן העוזר חלק עליו ואסר ובעיקר הדין כבר הורה בשמש צדקה ועוד גדולים דאין להשהותן ע"ש: ועיין בתשואות חן סימן כ' שהאריך בדברי האו"ה והמחבר והעלה שאין לזוז מפסק או"ה דבלא ניקור ג' ימים לא מהני הדחה מועטת ואם לא שרה קצת אסור לבשל אלא לצלות ואם בישל יש להקל בדיעבד ואם ניקר תוך שלשה ימים אף שהודח הדחה מועטת תוך ג' מותר לבשל וכ"ז בשהה כבר אבל לכתחלה יש חילוק אם הוא מנוקר נכון שישרה אותה היטב ובשאינו מנוקר אסור לכתחלה אף אם ישרה כמה שעות במים כיון דחכמי אוסטרייך אוסרין אף בדיעבד אין לנו להקל לכתחילה וע"ש שהביא מתורת יקותיאל שדעתו דאף דיעבד אין להקל אפילו במנוקר אלא על ידי שרייה קצת וכשאינו מנוקר אף ע"י שרייה קצת אין להקל והביא ראיות ואין מוכרח והמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים ע"ש. וע"ש סימן כ"א כ' דבכה"ג ששהה והעביר עליו מים בשפיכה בעלמא דמחמרינן מ"מ בהפסד קצת מותר לבשלו אחר צלייה ע"ש ומ"ש בה"ט שכ' הט"ז בשם רש"ל על הבשר כו' עיין בנה"כ שהשיג ע"ז ומ"ש בנמלח עם שאר בשר כו' הנה בט"ז כ' שמורה אחד התיר ונראה שטעה כו' והנה מצאתי לו רב אחיו הגאון מוהר"י הלוי ז"ל בתשובותיו שמתיר מטעם כבכ"פ וס"ל דממ"נ אם קשה לפלוט ג"כ לא יבלע ואם יבלע כך פולטו ע"י המליחה ולא חיישינן שבלע קצת ששוב לא יפלוט שנתקשה כו' ליתא דבכיצד צולין הלכתא מולייתא שרי. ומ"ש המ"י כלל י"ד דלפי' מה שפסק רמ"א להקל בדיעבד בבישלו אחר צלייה כו' ע"ש מבואר כן בדברי מוהר"י הלוי ע"ש. ועיין בח"ד שדעתו להקל בדינים אלו שכ' הט"ז לפי שדין זה אינו רק חומרת הגאונים ע"ש: ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' כ"ז בשר ששהה ג' ימים שנמלח עם בשר עוף יחד ואחר מליחה והדחה כבשו אותם יחד בחבית ומלחו אותם כדרך שמולחין לקיום לזמן מרובה ונכבש כך כמה ימים יש לאסור אף מה שחוץ לציר ע"ש מלתא בטעמא ועיין ברדב"ז ח"ב סימן קל"ח ועיין בח"ד שיש להתיר שומן ששהה ג' ימים בלא מליחה שאחר המליחה כדינו יבשל השומן במים שיש בהם ס' כיון דבהפ"מ קי"ל דאותה חתיכה מותרת והמים ישפכו ואין זה מבטל איסור והטעם שיחזור השומן ויבלע מהמים אין זה ביטול איסור דהבליעה באה אחר הביטול ועוד דכוונתינו להתיך השומן דמיא קצת לסימן פ"ד אבל לערבו בשומן אחר נראה דאסור עכ"ל ולכאורה לפי טעמא בתרא אף לערב בשומן אחר כשר שאינו מהותך היה מותר שהרי אין הכוונה לבטל הדם אלא להתיך השומן ואדרבה קצת י"ל דהכי עדיף טפי דמים שאין דרך התכת השומן בכך מחזי כמכוון לבטל איסור משא"כ שומן שאינו מהותך שדרך להתיך כל השומן שלו ביחד ולא מיחזי כמבטל איסור אך נראה דבלא"ה אין טעם השני לבד מספיק להתיר דהתם אינו מוסיף עליו רק כמות שהוא מחמת הדבש וכן באפיית הפת מחיטים מתולעים שכבר נתבטל אלא שלא בא לידי נ"ט בזה אמרינן דאין כוונתו לבטל ואה"נ אם שומן כשר בלוע דם וידוע שיש ס' בשומן נגד הדם אף דאכתי לא יהיב טעמא שרי להתיכו שאין הכוונה רק להתיכו וכן הוא בשאר איסורים שנפלו לס' שרי לבשל אח"כ אבל מ"מ כשנפל לפחות מס' שיהיה מותר להוסיף עליו מבחוץ ולומר שאין כוונתו לבטל זה לא שמענו ואף שדם שמלחו אינו אלא דרבנן וגם דהוי דם שבשלו מ"מ כבר כתב הרמ"א סימן צ"ט דאף להוסיף בדרבנן אסור וזה מבואר דאם נאמר דכה"ג שרי לבטל לכתחילה א"כ לדעת הטור והמחבר סימן צ"ב דחתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת יהיה היתר לכתחילה לבשל חתיכה שבלעה איסור במים שיש בהם ס' נגד האיסור ונאמר כיון דבלא"ה דרך לבשל בשר אין כוונתו לבטל רק לבשל הבשר א"ו דז"א דאע"פ שעושה בו כדרך שהיה הוא עושה בו בלא ביטול כיון שמוסיף על הכמות וע"י הוספה זו הוא מחדש מעשה הביטול אית ביה משום אין מבטלין ועיין בחולין דף ק' ואמנם כשמתיך במים ושופך המים נראה דזה לא הוי מבטל לאיסור דזה דומה להגעלה דשריא מה"ט שאין הכוונה רק להפליט האיסור ולא לבטלו ועיין בט"ז א"ח סימן תנ"ב ובפר"ח סימן קפ"ב דמה שנתבטל האיסור הנפלט ע"י הגעלה לא איכפת לן כיון שאינו נהנה ממנו ומ"מ צ"ע דנהי דקי"ל דאותה חתיכה מותרת מטעם שכ' הט"ז בבשר שנתבשל בלא מליחה דמה שפירש יצא לחוץ מ"מ פשיטא דגם באותה חתיכה נשאר חלק מטעם של הדם שפירש לפי חשבון אלא שמותר מחמת שבטל בס' והיינו בדיעבד אבל לכתחילה לא יצא מכלל אין מבטלין איסור לכתחילה ובזה אין הבליעה אחר הביטול רק בשעת ביטול השומן נוטל חלקו מהדם ומתבטל בו וע"ש בח"ד בביאורים שכ' ואין לומר שלטעם הט"ז דלפי שאינו פירש טעמא קא יהיב דז"א שהוא טעם מדם שלא פירש ע"ש. וזה לענין טעם הדם שלא פירש אבל הדם שפירש שהוא חתיכה דאיסורא הבשר הוא מקבל הטעם בשעת פרישתו ממנו אלא לפי שהוא נסחט לקדירה ולא נשאר בו רק פחות מס' הוא מותר ועכ"פ לכתחילה היה ראוי לאסור (וע"ש בח"ד שכתב לדעת המחבר אף אם נפל לקדירה אחרת בפחות מס' אינו אוסר דכיון שהיה בס' נסחט טעמו ואפשר לסוחטו דהיתירא מותר ע"ש דלפענ"ד לא נאמר זה רק לענין בליע' טעם דאז כיון שנסחט קליש ליה וטעם קליש דהיתירא אינו אוסר שאין עליו שם טעם כעיקר אך כאן בדם האברים דאמרינן אף שלא פירש ממקומו בקדירה ראשונה יפרוש בקדירה שניה אין זה טעם רק ממש וממש אינו נסחט ע"י ס' וכיון שעתה פירש ואין בו ס' אסור ועיין במשבצות שאוסר ג"כ ונ"מ דאף לצורך כגון לכבוד שבת כו' דסמכינן אמחבר מ"מ בקדירה שניה שאין ס' אסור ולא עת האסף פה) ואמנם תירוץ הט"ז על המחבר הוא תמוה שהרי אם דם דעלמא היה מובלע בחתיכה ונפל לס' היה החתיכה נשארת באיסורה דאמרינן שלא יצא כמ"ש הט"ז סי' ק"ו ומאי עדיפותא דדם זה ומאן לימא שלא פירש ממנו דשמא פירש ממנו רוב הדם שבו או כולו ויצא מקצתו ומקצת לא יצא ולומר שטבע הבישול הוא מה שמתעורר לצאת יוצא לחוץ הכל ולכן בדם מעלמא או איסור אמרינן שמא נשאר בתוכו ממנו מה שלא נתעורר לצאת ע"י הבישול כלל מ"מ זו מנין לנו. ומכ"ש להרשב"א דס"ל דאף שנפלט לחוץ שטעם קפילא ואין טעם איסור אסור והיינו דמ"מ טעם קלוש אית ביה א"כ מה בכך שהנפרש יוצא לחוץ מ"מ בחתיכה עצמה נשאר בה טעם פורתא מזה הדם שנפרש מטעמא דאיסורא וכן בדם מעלמא ודאי הכי הוא שיוצא לחוץ ומ"מ עמד בו טעמו טעם קצת עכ"פ והוא אסור ואם כן מאי עדיפותא דדם חתיכה ולכן נראה דדעת המחבר הוא דעת הרא"ש דסבירא ליה פירש ממקום למקום בתוך החתיכה לית לן בה כמ"ש הש"ך סי' ע"ו וכן דעתו כהרא"ש לענין נמלח בכשא"מ והא דשובר מפרקתה שאני דפירש מחיים כמו שכתב הש"ך או כמו שכתב הב"ח דכל שפירש ממקום למקום ע"י צלייה ומליחה לית לן בה ולכך אם נתבשל אותה חתיכה מותרת גם כן דמה שיצא לחוץ נתבטל ומה שפירש בפנים ע"י הבישול מותר ומפרקת שאני שפירש ממקומה ונבלע ביחד למקום אחר על ידי שלא הניחו לזוב לחוץ כיצא לחוץ דמי עיין שם ולפי זה תבנא לדיננא להתיר השומן ע"י בישול במים שיש בהם ס' ולשפוך המים כמו שכתב הח"ד ולאו מטעמיה דאלו הוא סבירא ליה דהמחבר א"ל בטעם הט"ז ומכל מקום כתב להתיר כה"ג ולפע"ד זה אינו דלטעם הט"ז אין להתיר רק בהפ"מ אנו סומכים על הרא"ש ואם כן אין כאן איסור שהרי אינו מכוון לבטל רק להפליט הדם מתוך החתיכה למים והמים ישפכו כמו מי הגעלה ואם נשאר בפנים אף שפירש לפנים ממקום למקום שרי לדעת הרא"ש ויש לסמוך בהפ"מ ובפרט בזה שמולח השומן כדינו ואין כאן רק חומרת הגאונים וגם דם שמלחו או שבישלו הוא דרבנן וגוף האיסור דאין מבטלין לכתחילה הסכימו הפוסקים שהוא מדרבנן ואם כן אין להחמיר בזה אך אין להורות כן לכל אדם רק למי שידע להזהר עוד שיהיה במים ס' נגד השומן ושלא ישתמש במים לצורך אכילה רק ישפוך אותם כנלע"ד ודבר פשוט שצריך המורה היתר בזה לחשוב שלא יצא שכרו בהפסדו מחמת דמי עצים שכשהוא רוצה לעשות מלאכה במים רבים לבשל בהם השומן ויהיה ס' פעמים כמוהו ודאי צריך להפסיד עצים הרבה שהרי המים ילכו לאיבוד ואם אחר כל הטורח והפסד עצים לא ישאר משיווי השומן אלא דבר מועט פשיטא שאין להמורה להתיר לעשות כן שכל עיקרו של היתר זה הוא בנוי על הפ"מ דבהפ"מ יש לסמוך על המחבר דביש ס' החתיכה עצמה מותרת משא"כ כשאין כאן רק הצלה פורתא פשיטא שאין לעשות כן ולא משכחת להך היתירא רק באתרא שעצים וטורח הוא בזול ושומן ביוקר דכיון שיהיה ניצול מהפ"מ על ידי זה יש לעשות כמ"ש:

פחות חצי שעה. עבה"ט ועיין בתו"מ ס"ק א' בענין השרייה ובא"ח סימן שכ"א כתבתי בדינים אלו ע"ש ועיין בדבר שמואל סי' ש' שנסתפק אם מותר לחזור ולעכב ג"י שלישיים ע"י שרייה אחרת וכתב דכיון שאינו נזכר בש"ס יש להקל בספיקות אלו ע"ש והביאו בקצרה בל"ק ע"ש ועיין בסולת למנחה כלל ד' שכ' וכן שמעתי הוראת רבנים קשישאי לשרות הבשר דוקא תוך ג"י כמו חצי שעה אבל הדחה בעלמא לא עכ"ד וכבר נהגו אפילו לכתחלה ע"י הדחה בעלמא ונראה דאין להקל לכתחלה היכא דאפשר ע"י שרייה ח"ש לרכך היטב כיון שרוצה להשהותו עוד ג' ימים ופעם אחת אירע שהטבח לקח ממטבחים בשר קרוש לביתו ונפשר שם ועברו זמן ג' ימים בלא שרייה אך מה שנפשר היה תוך ב"י והורה המורה שמותר לבשל דאחר ההפשר מהקרישה והקרח הוא מלוחלח במים של ההפשר והו"ל כהדיח דרך העברה דמותר בדיעבד והסכמתי על ידו אם כה יאמר הטבח שהיה משקה טופח על פניה לפי שהיה ג"כ הפ"מ ומ"מ יש להזהיר להטבח שישרה אותה כשיעור ח"ש במים קודם שימכרנו כדי שיתרכך היטב לפי שלפעמים הקונה יש לו שעה דחוקה לבשל ושורה דרך עראי והעברה וכיון שזה כבר עברו ג"י אע"פ שנסמוך על מי ההפשר מ"מ טוב לכתחילה לרככו עתה בשרייה היטב וקצרתי:

בשר המלוכלך. עבה"ט ועיין בספרי שו"ת סימן כ"ח מ"ש על דברי הש"ך בס"ק ט"ו בענין זה:

יש במים ס' כנגדו. עבה"ט וכ' בשב יעקב סימן כ"ז בשר שנשרה במים כ"ג שעות ואחר כן שרה במים אחרים עוד שעה אחת אין מצטרף דאין נקרא כבוש רק כ"ד שעות רצופים ע"ש ועיין בש"ות כתר כהונה סימן ל"ו האריך בזה ומסיק גם כן להתיר וגם בחשש איסור דאורייתא המקיל אף באין הפ"מ לא הפסיד ע"ש:

והכלי שנפל בו אותו הציר. עבה"ט וכ' בשו"ת פרי תבואה סימן כ"ג ציר מליחה שנפל על כלי של פורצליין אצל אוזן הכלי וכ' להתיר מכמה טעמים כיון שנפל בחוץ וגם הוא במקום גבוה כשיגיעו החמין נגד אוזן הכלי שתשמישו ע"י שמערין לתוכו אזי יהיה ס' ל"ה כדבר שדרכו להשתמש בשפע כו' וגם דמחמת העירוי לא יפלוט מדופן הכלי מבחוץ ובפרט פורצליין טוב כתבו קצת שהוא דומה לזכוכית כו' ובפרט לרש"י ציר לאחר מליחה נחשב צונן כו' (ומ"ש על הפ"מ שמפרש דברי הש"ך שבכ"ח נאסר כולו שדברי שגיאה כו' הם פיטפוטי דברים שהרי הפמ"א גופיה מייתי שם דברי הת"ח כלל י"א כמה פעמים וע"ש שהביא מאו"ה שסובר כן) ועיין בפמ"א כמה דינים בזה ועיין לקמן סימן צ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.