פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סט

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

צריך. עש"ך ר"ן וי"א שבמרדכי משום ריכוך ובט"ז ובפתיחה כתבנו דהמעיין יראה דחלוקים הם להר"ן להעביר היובש שע"פ החתיכה ודי בשפשוף היטב ולי"א שבמרדכי צריך שריה ח"ש לרכך החתיכה בפנים להוציא דם והמרדכי סובר שהמלח יתמלא מדם ולא יפעול פעולתו. והי"א שבס"ב במלח ולא הדיח תחלה דאסור הם הסמ"ק דם שע"פ הבשר הוה כדם בעין דלא שייך ביה טרוד ולא ככ"פ ולא מישרק בצליה. ואנו מחזיקין עיקר הטעם כמרדכי שהמלח יתמלא מדם ומש"ה שרי בה"מ וגם הדחה מועטת סגי להעביר הדם שלא יתמלא המלח. ומיהו המעיין במשמרת הבית ע' א' יראה דלכתחלה הצריכו הדחה א' שיהא נוח לפלוט יותר או שהמלח יהא נדבק בבשר ובתשובה סי' תת"ע כתב דהוה כמו כבדא עילויה בשרא דיעבד שרי. וירצה בזה דלכתחלה מדיחין דהוה כמו דם בעין ודיעבד אנו אומרים דהוה כדם פליטה. אמנם לדינא אנו סוברים דהדחה מעכב אף דיעבד ועמ"ש בש"ך אות י"ב:

ב

ואם. עש"ך והמנהג הנכון לשרות ח"ש במים ולשפשף בידים היטב להעביר דם בעין ואז לכולהו טעמי ש"ד ריכוך איכא ולהעביר איכא:

ג

חתך. עש"ך דווקא בסכין לא ביד דליכא דוחקא וכתב מהר"ן משמע דא"צ דאהא דטבח צריך ב' סכינין לחתוך חלבים ובשר הקשה הר"ן מה בכך שיחתוך בשר בסכין שחתך חלב דהא בלא"ה צריך הדחה ותי' בחללי בי טבחי ואכתי כיון שחותך הבשר לב' צריך הדחה מחדש וכן מהרי"ן חביב הביאו הב"י ס"ס ו' דטבח צריך סכין מיוחד לשחיטה שלא יחתוך בסכין דם שע"פ בשר והא בלא"ה צדיך הדחה מחדש ולא שייך תי' הר"ן דלחלב בעי שפשוף גדול תינח חלב סכין של שחיטה משום דם קשיא ותי' דהם סוברים הדחה משום ריכוך ומש"ה חתך א"צ הדחה משא"כ לדידן משום דם בעין בחתך אף דיעבד מעכב הדחה. ועפר"ח אות ד' הקשה הא דוחקא לא מפליט אלא עם חום קצת ואולי דם נגרר אחר החתך וה"ה נקרע ביד צריך הדחה ובכר"ו אות ב' כתב דוקא להפליט מסכין בעינן חום קצת הא בשר דרכיך לא והקשה למאן דסובר חתך כל נתח לב' בעי הדחה קשיא קושית הר"ן ותי' לצלי א"צ הדחה עכ"ל. הנה מ"ש בשר דרכיך מפליט ומבליע ע"י דוחקא בלא חום לא ידענא דהתוס' חולין ח' ד"ה אגב ובחולין קי"א ולקמן סי' צ"ו ס"ה ובש"ך אות כ"א דסתם סכין שמנונית קדוש ע"פ ואפ"ה דליפתא שרי בהדחה וסילקא שא"א בהדחה צריך גרירא ובכמה דוכתי מבואר דוחקא לחוד אף באוכל אין מפליט ממנו. ומ"ש קושית הר"ן לחלב צריך שפשוף גדול או לצלי כמ"ש הוא:

יראה לי אם חתך אחר הדחה לב' או חתיכה שלא הודחה כ"א מצ"א שרי דיעבד בה"מ עכ"פ דלמאי ניחוש לה אי משום דם בעין היה ראוי להתיר אף בלא ה"מ דסתם חתיכה יש שלשים נגד כל דם בעין ומסתמא יש ס' נגד צד אחד ומיהו בלא ה"מ אין להתיר דעיקר הטעם כמרדכי דהמלח יתמלא מדם ואין פועל פעולתו ולעיכובא הוא כמ"ש באות י"ב וא"כ הוה כנמלחה מצ"א ואין להתיר כ"א בה"מ וכאמור. ומיהו חתך רק קצת יש להתיר אף באין ה"מ דיש ס' ואי משום דלא נמלח בכ"מ אין העולם מדקדקים בכך כמ"ש הש"ך אות כ'. והיינו בלא הודח כלל רק מצ"א אפ"ה יש להתיר דיעבד בה"מ וכדאמרן:

כתב המ"י כלל ד' אות ה' בשם חמיו זקנו הגאון מהר"ש שפירא ז"ל אווזות שנשחטו והודחו בחוץ תוך ג"י הורה להפשיט העור ולבשל והבשר יצלה והמ"י כתב בשבת ק"ח משמע דעור אית ביה נקבים ועולה ג"כ לבשר יע"ש ויראה מדבריו דמש"ה אוסר הבשר לבישול דהדחת העור לא שייכא לבשר והמ"י סובר דאית ביה נקבים הודח ג"כ הבשר ויש לעיין ביה גם שמא תוך ג"י דמהני הדחה היינו לרכך בעינן שיודח מב' צדדין לא מצ"א  :

ד

או. עש"ך דאם לא הסיר די בהדחה ע"ג טלפים ודאי דם בעין ליכא כ"ז שלא הסיר הטלפים ולרכך איפשר כיון דשורה כל הרגל נתרכך המקום ההוא ג"כ ומ"ש דאז אפילו מה שחוץ לקליפה אסור יש לעיין ביה ועס"י ס"ח אם עומדין על טלפיהן או מונחים על צדן:

ה

רק. עש"ך וכוונתו מבואר דבת"ח כלל ט"ו ד"א כתב הדחה מועטת מיירי לאחר שנמלח הוה דיעבד וכאן מיירי קודם מליחה אם הדיחו היטב א"צ לטרוח אף שלא נמלח ובהדחה מועטת כ"ז שלא נמלח צריך לחזור ולשרותו דלא כל"ח רל"ח ב' אות רי"ז כתב דחזר כאן ממ"ש בת"ח וליתא דא"כ סותרים דבריו זא"ז דבס"ב בהג"ה כתב הדחה מועטת סגי אלא שם מיירי לאחר מליחה ובהכי מיירי בת"ח וכ"כ המ"י שם אות א' דאין כאן חזרה ומ"מ השיג עליו דוקא נתבשל הוה דיעבד הא קודם בישול יחזור וידיחנו וימלחנו שנית ממ"נ ש"ד אי משום דם בעין הא העביר ואי משום ריכוך חוזר ומדיחו ע"ש כלל ה' אות ג' וי"ל דסובר הש"ך הדחה מועטת סגי רק דיעבד ולכתחלה בעינן הדחה היטב היינו להעביר הדם שע"פ ומש"ה כל שנמלח ע"כ סגי בהדחה מועטת דאי חיישינן לדם שע"פ אין תקנה באין ה"מ ומש"ה סומכין עליו או יאמר די"א באין ה"מ הטעם דפי' הדם ממקום למקום והוה כמולח בכשא"מ וכמ"ש בט"ז ומש"ה כל שנמלח סומכין על הדחה מועטת והמעיין בת"ח כלל ט"ו יש לפרש הדחה מועטת קורא בלא שריה וכל שלא שרה הוה הדחה מועטת יע"ש לולי שהם ז"ל פירשו בע"א:

ו

ימתין. עש"ך והנה המחבר נמי סובר טעם הדחה משום דם בעין לא דחשיב דם בעין אלא כהמרדכי שיתמלא המלח:

ז

ונהגו. עש"ך דמדינא שרי דאין שורין הבשר מעל"ע ולא בלע הכלי ודיעבד אם שימש רותח שרי דאין הכלי בלוע מדם דצונן היא:

ח

הבשר. עש"ך ועמ"ש בסימן ק"ה מדיני כבוש בכלי דאוסר בכולו והיינו ע"י כבישה מעל"ע וכשיעור שיתנו על האש עמ"ש בסי' ק"ה:

ט

ועיין לקמן. כתב הש"ך דנתבאר שם דאין ס' במים אסור הבשר לצלי וביש ס' דעת רמ"א לקדירה שרי והיינו ע"י מליחה ולהרבות עד ס' ואפשר אף בפחות מס' סובר דיוצא ע"י מליחה ומיהו כי אין ס' כיון דיצא וחזר ונבלע שוב אין יוצא ע"י מליחה ובס' אין חשש כ"א פי' ממקום למקום מהני מליחה ולדינא העלה שם לצלי מותר ועמ"ש בט"ז שם:

י

מותר. עש"ך דאם שרה בשר כשר מעל"ע מותר דנט"ל הוא ולכתחלה אסור. והפר"ח בסימן ק"ה אות א' אוסר דכבישה בא סוף מעל"ע והיינו קודם שהוסר האיסור הניחו ההיתר הא נשתהה קצת תו הוה נט"ל. כתב עוד הפר"ח שם דהט"ז בק"ה סותר למ"ש הט"ז בסי' ס"ט אות מ"א וכוונתו דכאן באות מ"א כתב הט"ז מולח בכשא"מ ואח"כ מניח בשר מעל"ע נאסר והא נט"ל והמ"י כלל י"ב אות י"ד תי' דבשר שמולחין אח"כ וציר זב ממנה הוה ד"ח ומחליא לשבח יע"ש ומשמע דאוסר הבשר ג"כ ועמ"ש בק"ג. ועיין באורח מישור כאן תמה על מ"ש הט"ז שם מה שהתיר באם נכבש דבר איסור ואח"כ בשלו היתר דשרי הא הט"ז כתב בסימן צ"ג חלב שנשתהה מעל"ע בכלי אוסר אם בישל אח"כ גם מ"ש ראיה מד"מ כאן לאסור דיעבד בשרה בשר ב' מעל"ע בד"מ כתב לכתחלה יע"ש ועט"ז סי' קל"ז אות ז' משמע לכאורה דבדבר דרבנן לא גזרינן נט"ל דהוה גזירה לגזירה ומיהו דם כבוש הוה ד"ת כמו שאוכיח שם. וקושיא שניה י"ל דמיירי מאיסור דרבנן אלא דמסתימת לשונו לא משמע כן ובסי' ק"ה יבואר בעזה"י:

יא

דין בשר. עש"ך בשם יש"ש בשר שמלא קרח אין מועיל מליחה ואם נקרש תוך שיעור מליחה טוב למולחו פ"ש ואם לאו אם שהה אחר ההפשר שיעור מליחה כשר דיעבד [ב] ומשמע דצירוף לא מהני כי כבר נתבטל רתיחה ראשונה וצריך לשהות אח"כ ביחד שיעור מליחה:

כתב הכנסת הגדולה בהגהות הב"י אות ע' בשם משאת בנימין בתשובה סימן ק"ה דאם היה ספק אם היה נקרש וע"א מעיד שלא היה נקרש נאמן וכתב הכה"ג ומיהו הכל לפי הזמן אם יכול לקרוש אסור מספק ואם לאו שרי והיינו כשאין העד אומר כלום אבל כשע"א אומר דלא היה נקרש אף לפי הזמן היה אפשר שיקרש נאמן כמו שאבאר ודע דע"א נאמן באיסורים היכא דליכא חזקה כמבואר בדוכתי טובא ומיהו שחיטה וניקור ומליחה בידו הוא ולפ"ז ע"א אומר שלא היה נקרש צ"ל דלא מיקרי איתחזק איסורא אף שאין בידו כיון שע"י מליחה היה עומד הדם לצאת והרי אנו עושין המליחה אלא שמסופקין אם היה נקרש מש"ה נאמן ועמ"י כלל ל"ב אות א' הביאותיו בט"ז כתב דלא מיקרי איתחזק בכה"ג. ומיהו משום ספק דרבנן לא מקילין כיון שנולד הספק קודם הבישול ויש לעיין בזה. ודע דבשר שמלא קרח והדיחוהו כך ואחר ההפשר צריך להדיח לפי הטעם לרכך וכשהוא נקרש הוא קשה כאבן מיהו דיעבד יש להקל וזה פשוט  :

יב

אם. עש"ך ודברים פשוטים המה דל"ת דהמחבר סומך דיעבד אטעם הרא"ה דהדחה א' עצה טובה שמא ישכח ויניח לאחר פליטת צירו ויבלע או כמשמרת הבית ובתשובה תת"ע דלכתחלה בעינן הדחה כמו כבדא עילוי בשרא ודיעבד שרי לכן כתב דמדכתב הב"י כדאי הרא"ש לסמוך עליו בדיעבד והרא"ש כתב הטעם דע"י מליחה שנית יפליט כמו חתיכה תפילה שהונחה אצל מליחה אלמא מליחה שנית בעינן וכן בש"ע ידיחנו וימליחנו משמע דאין תקנה כ"א הדחה שנית ומליחה. ומינה הר"ב נמי כה"ג מיירי וכן ביש ס' נגד הדם שעליה נמי כה"ג מיירי ע"י מליחה שנית שרי וכבר התבאר זה בט"ז דלא עדיף ס' מה"מ ואפ"ה בעינן מליחה שנית וה"ה ביש ששים:

יג

ואפילו. הש"ך העלה דבלא שהה שיעור מליחה שרי לצלי בלא ה"מ. ויראה לי דכ"ש לא נמלח רק מעט כעין מליחת צלי שרי לצלי דהמעיין בת"ח כלל ה' ד"ג הסכים לאסור לכתחלה בלא שהה שיעור מליחה לצלי דלא כאו"ה וכתב שאין ראיה לאסור ומשמע גם לא להתיר ואח"כ כתב ואם נמלח מעט כמו מליחת צלי אסור לקדירה משמע לצלי שרי אלמא דקיל לדידיה מליחת צלי מלא שהה במלחו וכן מסתבר דהא לא שהה עכ"פ תוך שיעור מליחה רותח ומבליע דם בעין אפ"ה שרי לצלי כ"ש מליחת צלי דמדינא לא הוה רותח אלא שא"א בקיאין דשרי עכ"פ לצלי וא"כ הר"ב בש"ע סי' ע"ו ס"ב דפסק לא שהה במולחו מותר לצלי כ"ש בלא מולח כ"א מליחת צלי. וכ"ת דמ"ש בת"ח לקדירה אסור הא לצלי שרי היינו תרתי למעליותא לא שהה ומליחת צלי כמ"ש המ"י שם אות ה' ומפרש דברי הר"ב בש"ע סימן ע"ו בתרתי למעליותא דהא בנה"ך בסימן ע"ו כתב דהר"ב חזר כאן מת"ח וסמך אאו"ה ואלו למ"י לא סמך על או"ה אלא ע"כ מפרש הש"ך דחדא מהני ה"ה מליחת צלי אמנם יש לעיין כיון שא"א בקיאין אפשר לצלי אסור ושאני לא שהה דבזה אנו בקיאין ועי' בספר מקום שמואל ודבריו צ"ע. ולענין דינא יש לספק כמ"ש ועט"ז אות ז' שהביא דברי ת"ח דאף לצלי אסור דהיינו כמו שפסק לקמן סימן ע"ו אות ה' דאף לא שהה במולחו אסור דלא כמ"ש הר"ב בהג"ה שם דשרי. ובל"י אות י"ד צירף דעת הט"ז להתיר לצלי בלא שהה שיעור מליחה ולא ידענא מי הגיד לו זה הא בע"ו אות ה' מבואר ההיפוך. ואין אני אומר היתר מאחר דכה"ג בהגהות ב"י אות פ"ה הביא כמה פוסקים לאסור לצלי ול"ח בכ"ה אות רי"ט אוסר גם איסור אין אומר נגד הכרעת רמ"א סימן ע"ו. ומיהו לא שהה ולא נמלח כ"א לצלי יש לצדד להתיר כמ"ש המ"י שם:

יד

מותר. עש"ך עשה כלומר דקשיא ליה מלת וה"ה איך תלוי זה בזה לזה אמר דוודאי יש שייכות להדדי. ולכאורה נראה דיש ס' א"צ מליחה שנית ומש"ה כתב שפיר ומשמע בהדחה מועטת אף שלא בשלו עדיין א"צ מליחה שנית והיינו מדכלל עם יש ס' ועמ"י כלל ה' אות ג' תמה עליו ולמ"ש א"ש אמנם כבר כתבנו בט"ז דא"א לומר להתיר בלי מליחה שנית ביש ס' דא"כ הוה תרתי דסתרן אהדדי ועוד מ"ש מלא הודח ואין ס' דבעי דווקא מליחה שנית לטעם המרדכי וביש ס' לא בעי. וכ"ת דבאין ס' אמרינן ע"י מליחה שנית יוצא כל הדם שבלע הא בורכא דא"כ יוצא במליחה ראשונה אלא כמ"ש שם דאי הטעם שיתרכך הוה פירש ממקום למקום וכמולח בכשא"מ דאסור ול"ד לחתיכה תפילה שדימה הרא"ש ואלו לטעם דם שע"פ למרדכי מהני ביש ס' וכאמור ועכ"פ מליחה שנית בעינן. ומיהו להמחבר מליחה שנית אפשר נמי משום שיתרכך וכמ"ש כדאי הרא"ש לסמוך עליו ולהר"ב הטעם משום שהמלח יתמלא מדם כמ"ש המרדכי ואיך שיהיה עכ"פ מליחה שנית בעי אף בה"מ  :

טו

ואם. עש"ך והנה הר"ב כאן הכריע דפעמים יש ס' בחתיכה ואלו לקמן ס"ט בשר שנתבשל בלי הדחה אחרונה לא כתב דאם הי' ס' בחתיכה ולכאורה דנגד דם שע"פ יש לפעמים ס' ונגד דם פליטה ומלח שעליה ליכא ס' ולכן בעינן כ"כ כמו החתיכה ועת"ח כלל א' ובמ"י אות ג' ובהגש"ד ש"א מה שמחלק בין חתיכה עבה לקלישתא ואף שחילוק ההוא שייך גם למ"ד חנ"ג כמו שיראה הרואה שם ומ"ש ויש לחלק היינו דם מישרק שריק אלא שהר"ב לא היקל לקמן כ"א שיש כ"כ כמו החתיכה:

טז

שאר. עש"ך דלגבי אחרות מקרי דם פליטה כיון שנמס תחלה ואח"כ נפל על אחרות תו לא הוה דם בעין משא"כ אותה חתיכה מיד מבליע שעדיין גוש ועב. ועש"ך סי' ע' אות כ"ט דבשר תפל שלא הודח ונפל לציר או אצל חתיכה מלוחה לא הוה כדין בשר שלא הודח ונמלח ושם יבואר:

יז

במלח. עש"ך הביא דברי הת"ח ור"ל דל"ת דווקא כשאין לו אלא מלח דק רשאי דא"א בע"א משא"כ כשיש לו מלח בינוני אף שמלח בדק יחזור וימלחנו דהוה לכתחלה קמ"ל דאין מטריחין ודיעבד ש"ד:

יח

רק. עש"ך ואם א"א להדקו שהוא קשה כאבן וכדומה מולח בו. עיין אחרונים:

יט

וא"צ. עש"ך דבא לומר דא"צ לעשותו כבנין ולפזר מלח שיהא עב אלא שימלח שלא יהיה מקום פנוי מבלי מלח:

כ

וי"א. עש"ך דקאי נמי ארישא אם מקום פנוי מבלי מלח ומ"ש ראיה מת"ח כלל ט"ז ד"ז לא ידענא משמעות ואי משום שכתב תחלה ימלחנו מב' צדדים וא"כ הביא דברי הרא"ש שלא יהא מקום פנוי הא הביא אח"כ דאווז צריך למלוח מבפנים וי"א דיעבד. ועיין בנה"כ בשם בנו וכבר השיגו המ"י שם אות י"א דהטעם פשוט דצריך למלוח מב' צדדין דאין המלח מפליט כל שאין מב' צדדיו. ולדינא כתב הש"ך דמקום פנוי אין העולם מדקדקים ולכתחלה נכון ליזהר. אמנם בת"ח שם כתב ונ"ל ה"ה בנמלח מצ"א שוה למקום פנוי דמחד טעמא הוא משמע דשוין המה וכי היכא מצ"א בה"מ דווקא ה"ה במקום פנוי:

כא

ודווקא. עש"ך עשה כלומר דלישנא דכבר וגם לא יבשלנו משמע דקאי אה"מ כפירוש הט"ז. והש"ך לא ניחא ליה בכך דבה"מ אפילו לאחר יב"ש סובר דשרי דמה שאפשר בצלי מ"מ מקרי ה"מ דרוצה לבשלו ומש"ה נדחק לפרש דקאי ארישא ובת"ח כלל ט"ז ד"ז מוכח כן שכתב ודווקא נתבשל אבל לא בישל יש תקנה וקאי שם אאין ה"מ יע"ש ולפי דברי הש"ך ה"ה במלח בלא הדחה א' ולא שהה שיעור מליחה דמותר לצלי אפ"ה כל שיש ה"מ לדידיה שרי לבשלו ע"י הדחה ומליחה שנית ולט"ז ג"כ הא איהו סובר בע"ו אות ח' דאף לצלי אסור וא"כ לכ"ע בלא שהה שייך ה"מ וכדאמרן ובלא ה"מ כאן תוך יב"ש שרי לט"ז ג"כ:

כב

אלא. עש"ך חולק עט"ז בהודח נסתמין נקבי הפליטה ואף דמבואר בסי' ע' כל שיש דם לא אמרינן נסתם ודווקא ביש בה ציר לחוד נסתמין י"ל הצד שנמלח אין בו דם ושפיר נסתמין ולא שייך ביה ככ"פ ומש"ה אין תקנה:

כג

דנורא משאב שאיב ולא נבלע וא"נ נבלע ככ"פ אף שאין לו ציר של עצמו בצליה קיל ממליחה. ואף בשר שפלטה כ"ד וצירו ובלע דם אין תקנה אף בצליה מ"מ מה שבולע ע"י צליה דהבליעה והפליטה באין כאחד ש"ד עי' סי' ע"ו בט"ז ואף דהתם דיעבד הכי כדיעבד דמו ושרי:

קשיא לי אמאי לאחר יב"ש אין תקנה והא קי"ל דם אין מפעפע למעלה כמו שמוכח בההיא דכ שא"מ ולקמן בדגים ועופות ודוכתי טובא אם כן ימלחנו ויניחנו על אותו צד שנמלח עכשיו ושרי ממ"נ וכדאמרן ויכול לעשות זה ברווחא שלא יהא מונח אפילו רגע על אותו צד שנמלח כבר וכ"ת דאי שרית ליה כך אתי למיעבד להיפך כמו כבדא תותי בשרא שאין צולין לכתחלה והואיל דיש תקנה בצליה לא התיר לו חדא דבה"מ (לש"ך חשיב כה"ג ה"מ) אמאי לא התירו ליה ונהי משומן דא"א בצליה לק"מ דבאמת שומן שנמלח מצ"א אפילו לאחר יב"ש והודח יש תקנה כמבואר סימן ע"ה דאין חילוק בין שומן חולחלת לשאר שומן הואיל ואין מוחזק כ"כ בדם מ"מ בבשר נמי בה"מ אמאי אסור. וראיתי לבל"י אות כ"ה הביא בשם פ"י בנמלח מצ"א והונח על אותו צד שמלחוה אף לעת הצורך אסור כ"א לצלי ולא ידענא מנא ליה הא ולומר שאין המלח מפליט אלא מרתיח והדם יורד ופולט גם דם אחר ואיך שיהיה קשיא ומיהו למה שאכתוב בסי' ע' בש"ך אות יו"ד א"ש דכ"ק מפעפע למעלה אין תקנה דאין ידוע עד היכן הוא לקלוף ולכך כל החתיכה אין תקנה [ד] משא"כ להמ"י שם דכ"ק רק מטעם א"א לצמצם וכאן לא שייך זה ושם יבואר  :

כד

אחר. עש"ך דווקא לאחר שיעור מליחה הא קודם שיעור מליחה מבואר בהג"ה ס"ס כ' דצריך להדיח מחדש ולמלחו שם ומסעיף א' אין ראיה כ"כ:

כה

כדי. עש"ך עד"מ כל שעה יש בה ששים חלקים שקורין מינוטי"ן חלוק כל שעה לג' חלקים תמצא ביב"ש ל"ו שלישים קח מכל חלק שליש ב' מנוטין יהיו ע"ב מנוטין חלוק אותן לד' חלקים יהיו בידך מ' חלקים כ"א ח"י מנוטין וזהו הילוך מיל לפי חשבון ביב"ש הולך עשר פרסאות שהן מ' מילין. ועיין פרישה והכל עולה לחשבון א':

כו

ועל. עש"ך אבל לא נתבשל אף שהודח יחזור וימלחנו שנית ממ"נ אי פלט כ"ד ש"ד ואי לא הרי לא נסתמו נקבי הפליטה כ"ז שיש דם בתוכו כמבואר סי' ע' ובמ"ב סי' נ"ב כ"כ בהדיא וכמ"ש המחבר ס"ב ידיחנו וימלחנו שנית. ומיהו אין למלחו עם בשר אחר דהלכה דשיעור מיל פולט כ"ד ונבלע ואין יוצא כיון דהודח ואין לעשות ס"ס דלמא הלכה תוך שיעור אין פולט ושמא לא נסתמין נקבי הפליטה דדבר זה במחלוקת שנויה אי נסתמין מ"מ זה לא הוה ספק דתוך שיעור מיל פולט כ"ד דאנו תופסין זה לעיקר ועפר"ח אות כ"ז ולא הבינותי גם בכר"ו אות נ' תמה עליו יע"ש  :

כז

ינפץ. עש"ך העתיק לשון הרשב"א ויש לעיין דאי לית בכלי כלל מים דלא שייך שוברים כח פליטה אפ"ה מגרע גרע דבכלי לא שייך טרוד:

כח

וי"א. עש"ך וכוונתו להמחבר הניפוץ שלא יהא נבלע בבשר ואם תופס הבשר ביד ורוחץ א"צ ניפוץ כ"א רחיצה ב"פ ולהר"ב ניפוץ במקום הדחה ואף ביד צריך ניפוץ וב"פ או ישים כו' ואז צריך ניפוץ וג"פ וביד א"צ כ"א ניפוץ וב"פ שהמלח נופל מיד לארץ. ועי' מקום שמואל מתרץ דרמ"א במלח דק מיירי שא"צ ניפוץ ואפ"ה צריך ג"פ יע"ש ועיקר חסר מן הספר ועמ"ש בט"ז לענין המנהג:

כט

והכי. עש"ך והוא מבואר לקמן ס"ט בהגה"ה ומיהו ניפוץ לחוד לא מהני אלא הדחה:

ל

מותר. עש"ך הקשה כמו הט"ז ומ"ש "ועוד רבים מחקו דהיא קושיא ראשונה ועי' כה"ג בהגהות ב"י אות ק"מ הרגיש בזה ובספרי ראש יוסף כתבתי מדכתבו לצלי בלמ"ד ולא כתבי בצלי איירי ש"מ דעסוק בהדחה ראשונה ועוד דהדרא קושיא לדוכתיה הדחה ראשונה איך היתה. ולזה יש לומר דהיה ס' נגד הדם ודיעבד איירי ונאכלין בידים מסואבות ולא הוקשה להם אלא מהדחה אחרונה דאין ס' נגד דם ומלח כמ"ש לעיל וסוברים כרש"ל דהוה איסור דבוק עמ"ש בש"ך אות ל"ח. ומש"ה קשיא דא"ל שאר הקדירה ואף בשלן במי פירות קשיא ותי' דהודחה במי פירות:

לא

כי המים. עש"ך דאי לא מים ולא מוהל עכ"פ אסור כ"ק כמ"ש בס"כ במעשה דרש"י עט"ז שם. בצ"צ סי' למ"ד הביא תשובה לענין פסח באחד שנטל כלי והיה מעט שכר ונתן בו מים להדיח בשר באחרונה והאריך לאסור ותוכן דבריו שם דאף דמים מבטלין כח המלח והציר מ"מ אדמחליש ליה בלע קצת וחמב"פ במשהו. ועי' סי' צ"א במה שכתב בשר וחלב שנגעו זה בזה והוא מלוח שניהן אסורים ולא אמרינן דהחלב מחליש כח המלח ואין יכול עוד להבליע חולק הצ"צ שהחלב אסור ומבליע מיד משא"כ מים מחלישין כח המלח ומים היתר הוא ומעט דם שנבלע יש ס' משא"כ בהמב"פ והפר"ח בא"ח חולק עליו ואי"ה בה"פ תמ"ז ותס"ז אבאר. ועמ"ש בסי' צ"א:

לב

דבשעה. עש"ך ציר ממש בכלי נאסר מיד והיינו כ"ק וכמ"ש באות הקדום וכמעשה דרש"י בס"כ לאחר שיעור מליחה אין נאסר כ"א כ"ק:

לג

ואין. עש"ך דבאין הכלי מלוכלך אין חילוק בין היה מים מועטים או לאו אפילו היה ב"י דאין מליחה לכלים להפליט אבל כשיש לכלוך חלב אז אם אין מים בכלי נאסר הבשר והיינו כולו כמ"ש באות פ"ג אם לא במקום ה"מ דיש חילוק בין איסור דם דמקילין ביה כ"ק ובין איסור אחר ועת"ח כלל ו' וי"ד ובמ"י שם. (ומ"ש ע"ז ט"ס וצ"ל פ"ג):

לד

כדי המלח שבו דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ולדידן בלא"ה חנ"נ והט"ז והר"ב שכתבו כדי המלח ה"ה דצריך נמי נגד דם פליטה שע"פ הבשר עש"ך:

לה

וכל. עש"ך ומ"ש דהמחבר לית ליה חנ"נ בשאר איסורין לכאורה יש לראות דלמא איסור דבוק אית ליה עכ"פ דממהר לבלוע יותר משאר ואותה חתיכה עכ"פ אסורה כמ"ש בסי' ק"ו והוא העיקר דלהמחבר נמי אותה חתיכה אסורה אלא שא"צ ס' נגדה. אמנם ז"א דע"כ המחבר איסור דבוק נמי לית ליה ממ"ש בסי' ק"י חתיכה שיש בה חלב לא יוציאה לבדה וע"כ דאין בה ששים דאי יש בה אמאי לא יוציאה לבדה ואי אין בה אכתי החתיכה אסורה [ה] ולזה יש לומר דמיירי בחלב כחוש דאם יוציא יאסור כ"נ להמחבר אלא מדכתב כן וכן לא יקחו שאר דברים שלא יהא פחות מס' והא ע"כ יש בחתיכה ס' אלא ע"כ דהמחבר איסור דבוק נמי לית ליה וכן מוכח בדוכתי טובא וכמו שיתבאר בהלכות תערובות. ודע דהמחבר אפשר רבותא קאמר דאם יש בו ששים דלפעמים מבשלה לבדה בקדירה וקמ"ל דלפעמים יש בה לבדה ס' וכ"ת דמלח צריך קשיא היל"ל אם יש בו ששים דלמאי דמפרש דקאי אקדירה שיהא בו בקדירה ששים קשה קצת. ומ"ש דהר"מ סובר דיש בחתיכה ס' פשוט דה"ק דיש"ש פג"ה סימן למ"ד הוכיח מדכתב הר"מ דאם יש בחתיכה ששים אלמא בעינן בחתיכה גופא ס' ואיהו קאמר דאדרבה רבותא קאמר דאם יש בה לבדה ששים דל"ת אין חתיכה שיש בה ס':

לו

ואם. הש"ך העתיק לשון הת"ח דוודאי אין חתיכה שיהא ס' אפילו חתיכה עבה עכ"ל הנה בת"ה כלל א' ד"ב לא כתב וודאי אלא אין לך חתיכה ואפשר בסתם ומיהו לעיל ס"ב כתב הר"ב דאם יש בחתיכה ס' וכאן לא כתב נראה דנגד דם לחוד יש אבל לא נגד דם ומלח. אמנם בכלל ה' ד"ג כתב הר"ב דאע"ג דאו"ה כתב דאין לך חתיכה מ"מ לפעמים יש ואו"ה כלל י"א ד"א כתב בלא הודח באחרונה דאין בחתיכה ס' משמע לפעמים אף נגד דם ומלח שעליה ומ"ש אפילו חתיכה עבה בת"ח כתב להיפוך אפילו חתיכה קלישתא יע"ש במ"י ודוחק לומר לדידן דאין סוברין כר"א אלא חנ"נ בשאר איסורין יש סברא להיפך דקלישתא המלח נ"נ כמו בעבה וצ"ע ועב"ח כאן ויש לומר דדם שנפלט נופל לארץ ומה שנשאר במלח שוה הוא ועדיין יש לפקפק בזה:

לז

אפילו. עש"ך דווקא יס"ב ומ"ש דמרשב"א תתמ"ד לא מוכח כן וגם מטא"ח הנה הרשב"א כתב דבשר שנמלח ונפל לכ"ש לא ידענא מה אידון ביה דשמא כיון שפלט כ"ד ונבלע אין פולט ול"ד למליגה בכ"ש שיש לו דש"ע ולא קאמר דכאן מלח גורם להתבשל אלא ש"מ דאין מבשל והרשב"א לשיטתיה דכ"ש מפליט ומבליע וא"כ להר"ב דכ"ש אין מפליט ומבליע שרי וכן מטור א"ח שי"ח בשר שור מלוח בכ"ר אסור בשבת משמע הא בכ"ש שרי דאין המלח גורם להתבשל ומיהו אפשר הר"ב דנקיט גורם בישול הוא לאו דווקא אלא גורם להפליט ולהבליע וכיון דאין לו דם של עצמו אף דיש לו ציר נסתמין נקבי הפליטה דל"ד למ"ש בסימן ע' דבהעברה בעלמא שרוחצין לא נסתמו משא"כ כשנפל לכ"ש וודאי נסתמו ואסור. ולפ"ז הוה ספיקא אי כ"ש עם מלח וציר וחומץ אי מבשל או רק מפליט ומבליע להר"ב ונ"מ בב"ח אי מבשל הוה ד"ת ואסור בהנאה ואי מפליט הוה רק דרבנן ושרי בהנאה עס"י פ"ז ובדם נהפוך הוא אי מבשל הוה דרבנן ואי מפליט ומבליע הוה ד"ת עד"מ בשר תפל נפל לכ"ש חומץ בלא מליחה וכבד דברנו מזה במקום אחר ועל יש"ש שהתיר בכ"ש כבר הקשינו בט"ז אות כ"ב דקשיא דאיהו פסק כ"ש מפליט או מבליע ופסק דאגב דפולט ציר לא יפלוט דם עש"ך בסי' ע' א"כ פשיטא דאסור אף בלא טעמא דנסתמין נקבי הפליטה ומ"ש בכ"ה סי' פ"ג דאין מפליט ומבליע כא' היינו ממלח לבשר מ"מ דם פליטה שעליו וגם המלח נמס במים ואין כאן רק בליעה לחוד. וראוי שתדע דרש"ל צירף שם עוד טעם דמלח לאחר שפסק כחו לא מיחשב כרותח והיינו טעם דרש"י ולפ"ז היכא שאין המלח עושה פעולה כמו טריפה בין הכשירות בס"כ או חומץ בכ"ש אפשר גם רש"ל יודה דמפליט ומבליע כא' או מבשל. ועיין בא"ח שי"ח דהר"ב לא הגיה שם על המחבר משמע דסובר דכ"ש אין מבשל אלא מפליט ומבליע ואם כן אם ספק אי נפל לשם בדם הוה ספיקא ד"ת ובב"ח הוה ספיקא דרבנן:

עובדא בא לידי בשר שנפל לקערה רותחת והיה בה בארש"ט מחומץ מאד עם חלב והיס"ב ואסרתי הבשר והבארש"ט מטעם דע"י ד"ח מפליט ומבליע מיהת בכ"ש ואף בשר שור חי י"ל נהי דאין מבשל מ"מ מפליט ומבליע ואף יש"ש מודה לזה דע"כ לא היקל אלא במלח שפסק כחו משא"כ כאן. וכ"ש להכרעתו (עס"י ק"ה בט"ז) דכ"ש מפליט או מבליע מבעין ואף לחש"ך דחולק שם יראה דמודה כאן אפילו בה"מ מטעמא דכתיבנא ובהנאה יש להתיר הבשר דרק מפליט ומבליע ולא מבשל והקערה צ"ע לדינא  :

לח

שיש. עש"ך וכבר כתבנו דאדרבה שאר ד"ח גריעי טפי שלא פסק כחן וה"ה מלח תוך שיעור מליחה אפשר דאוסר אף ליש"ש:

לט

ובשר. עש"ך פי' דיש עושין בשר יבש שמולחין ואין מדיחין הדחה אחרונה ומניחין כך להתייבש ולז"א דמסתמא יש ששים אבל אנו נוהגין שמדיחין באחרונה ומולחין מחדש ואין שם דם כלל ועיין ס"ס כ' ובסי' ע':

מ

אסור. עש"ך דיעבד שרי היינו בנתבשל אבל קודם הבישול ידיחנו ומולחו שנית והאי הדחה זהירות יתירא. וממ"נ מותר אי יש עדיין דם לא יסתמו נקבי הפליטה ואי יצא כל הדם אין לחוש ומיהו עם בשר אחר אסור למולחו שנית דשמא יצא כל הדם וכמ"ש לעיל בהודח אחר שיעור מיל:

מא

וכ"ש. הש"ך השיג על ספר א"ר דמתיר בנתייבש לגמרי לאכול המלח דדם שבו כלה והלך לו דא"כ למה לי טעמא דבשר יבש יש בו ס' תיפוק ליה דאין בו כלל דם:

מב

עובד כוכבים. כתב הש"ך בשם א"ר דווקא עבדו ושפחתו שייך מרתת וכ"ה לשון המחבר עובד כוכבים משמש משמע משרת שלו מהני מרתת הא מסל"ת מהני בכולן והוא פשוט. עוד כתב הש"ך דמש"ה השמיט חמחבר מסל"ת דריב"א וסמ"ג אוסרין במסל"ת לבד הסמ"ק דמתיר ופסק כרבים ובמרתת הסמ"ג וסמ"ק מתירין וריב"א אוסר פסק ג"כ כרבים זה תוכן דבריו להמעיין בב"י. ולי נראה דהמחבר לשיטתיה דפסק בסימן א' כגאונים דלכתחלה נותנין ע"ס שיבדקנו וקשיא קושית הרא"ש דלוקי מתני' דה"ש בהכי וצ"ל כתירוצו דהכל שוחטין משמע בלי שום תיקון וא"כ רבא דמוקי בכותי יוצא ונכנס והא מחוסר תיקון דחותך כזית בשר ולא שייך הכל שוחטין כו' ונהי מהמניח לק"מ דשאני יי"נ דלא נגע או דקיל או דא"א לתקן כו' וכאן נמי אפשר לתקן ע"י קפילא מ"מ תקשי מה"ש אלא מרתת מהני וכאמור. עוד כתב הש"ך דהמחבר מש"ה השמיט מסל"ת דסובר איתחזק איסורא לא מהימן אף בדרבנן כמו לקמן בכלים האסורים מדרבנן אין עובד כוכבים מסל"ת נאמן לומר שהוכשרו וה"ה כאן איתחזק דהוה בעי הדחה והר"ב שלא הגיה שם מודה להמחבר וכאן הגיה דסובר טעם אנקיותא קפדי הוה ספק השקול ומהימן בדרבנן כ"ה תוכן כוונתו. ומ"ש שכ"מ בת"ח כלל א' ד"ז תמה עליו הכה"ג אות קע"ג דהא כתב שם וכ"כ הב"י במליגת תרנגולת ושם לא הזכיר כלל מסל"ת רק יוצא ונכנס אלא אמרתת כתב וכ"כ הב"י יע"ש. ועש"ך סי' ס"ח צ"ל דסובר התם נמי איתחזק מיקרי או דסובר כתי' הא' כאן וצ"ע. (עס"י פ"ז בש"ך אות ט"ו). ודע קטן שאומר שהדיח הבשר ושם בקדירה אין להתיר עס"י קכ"ז ס"ג בהג"ה דהיכא דאיתחזק איסורא אף במה שבידו ובדרבנן אין נאמן ואשה נאמנת במה שבידה יע"ש נ"ל  :

מג

או. עש"ך ואין הכרע בדבריו אי בעינן קישור דברים דומיא דעדות אשה וראיה שהביא ממומר או אף באין קישור ויראה אף באין קישור כל שלא שאלוהו דומיא דסי' צ"ח יע"ש ועט"ז וכה"ג כאן. ומה שלא מתירין לדידן משום ספק דרבנן דם שמלחו דאיתחזק או דנוח לו למלוג בכ"ר וגם מה"ת יטריח להדיח ולא הוה ספק שקול:

כתב הצ"צ סי' מ"ג בעלת הבית שהביאה שומן וחלב ובשר וצותה למגרת ביתה למלוח ומצאה אח"כ מונחים בכלי הכל ביחד ואשה אמרה שאין יודעת אם נמלחו ביחד והעולה מדבריו כך הוא דבשומן הוה מליחה בס' ד"ת וכאן נמצא כאן היה לא שייך כאן דהתם בא"ח תס"ז בכרוב שמצאו חטה דתולין כאן נפל כמ"ש מור"ם לובלין ז"ל התם מעצמו נפל משא"כ דע"י אדם בא הכל ביחד אין תולין וחיישינן שמא אשה לא ידעה ומלחה הכל ביחד ומיהו שומן וחלב מין במינו ספיקו לקולא אבל חלב ובשר ב' מינין הם. והפר"ח אות י"ד חולק עליו דהוה ב' ספיקות לאיסורא שמא לא הניחה כלום מלמלוח ושמא שומן הניחה. ולא הבינותי דספק השקול הוא שמא מלחה חלב עמו או לאו ועכר"ו ולכן המיקל בה"מ לא הפסיד. אמנם מ"ש עוד דל"ש רואין את שאינו מינו כאלו אינו אלא בנשפך לא ידענא כוונתו כיון דהיה כאן חלב ושומן א"כ לסברת הרשב"א דסלק את שאינו מינו הוה מ"ה היתר ומדרבנן תו ספיקו לקולא דלא הוה חסרון חכמה שא"א יודעין אי נמלח יחד ול"ד לצ"ח כשהוא לפנינו וא"א לשער יע"ש וכ"ת דספק שמא החלב ובשר נגעו זה בזה ושומן מרחוק מה"ת לומר כן. ויתר דברי התשובה אבאר בק"ה וקי"א וכאן אין להאריך בזה  :

מד

בשר. עש"ך והיינו בכ"ר אבל כ"ש נהי דמפליט יש תקנה ע"י מליחה וכ"ש להש"ך בק"ה דאין מפליט. ודע דמ"י כלל ב' אות ה' כתב דבר חידוש שז"ל הר"ב שם ואם שמוה בקדירה שמקצתה חם ויס"ב אסורה פי' דיס"ב אחתיכה קאי וכל שאין יס"ב אף שי"ס בקדירה מותרת והוא פלא בעיני. ולדבריו בתוחב כף חולבת ליורה רותחת ואין י"ס בכף לישתרי ומיהו זה טעות דמ"מ מפליט ומבליע משא"כ בבשר מהני מליחה שנית וכשיס"ב בחתיכה מבליע ומבשל. ולפי זה חתיכת בשר שנפלה ליורה גדולה וסלקוה ואין יס"ב בחתיכה מותרת בהנאה עכ"פ. והאמת שהפר"ח בסי' פ"ז כתב כל שאין כמב"ר מותר בהנאה ושם אבאר ומ"מ אין להקל כאן. ומה שהביא ראיה דא"כ היינו ד"ד י"ל דשם בבשר שור מיירי וכאן בשאר בשר ולכ"ע אף לרי"ו אסור. ומ"ש בהגש"ד שער ב' משמע דיס"ב קאי אחתיכה המעיין יראה די"ל אקדירה ומלת "בו תשוב לקדירה כמו שמצינו במחבר פעמים רבות והש"ך אפשר בכיון כתב "בה להסב המלה על הקדירה לא אבשר נ"ל  :

מה

ס'. עש"ך דלא ידעינן כמה נפיק מיניה זה להמחבר ולדידן בלא"ה חנ"נ ומיהו אף לדידן עכ"פ בה"מ היה לשער בדם אלא דלא ידעינן כמה נפיק ואפילו בה"מ צריך ס' נגד כולה:

מו

וי"א. עש"ך הטעם דפירש ממקום למקום ועש"ך בסימן ע"ו אות י"ג דבשר שלא נצלה כל צרכו אסור לאוכלו כך והיינו טעמא דפירש ממקום למקום ומיהו מולח בכשא"מ דאוסרין אף בה"מ לצלי ולא מתירין כמו כאן דמתירין בה"מ מטעם דם שפירש ממקום למקום לאחר שחיטה לא חשיב פי' וי"ל כמ"ש בט"ז דמה שפי' אמרינן מסתמא יצא לחוץ. ומה דלא ניחא לש"ך לפרש מטעם איסור דבוק י"ל דממהר לבלוע ל"ש כאן ושמא היה פ"א לחוץ ובדם שבשלו דרבנן מה"ת להחזיק ריעותא עס"י ע"ב ושם אבאר:

ודע מה שנסתפקנו בט"ז אי הודחה דוקא הא לא הודח הדחה א' אפשר לדידן אותה החתיכה אף בה"מ אסורה דנ"נ מהמת איסור דבוק דממהר לבלוע דל"ד למלח שנמס ונופל משא"כ דם יבש על החתיכה עתה ראיתי שאין לאסור בה"מ אף לא הודח בראשונה ואין חילוק אלא שצריך ס' גם נגד דם שע"פ וכן מצאתי ברנ"ש שער ב' ד"א בשר שהודח ולא נמלח ונתבשל י"א וי"מ אותה חתיכה כתב דרבינו נקיט והודח לרבותא יע"ש ואמאי לא אמר דנקיט והודח דאי לא הודח כ"ע מודים דאסורה אותה חתיכה [ח] אלא כדאמרן דלא הוה דבוק נ"ל  :

מז

או. עש"ך וא"י מה מלמדינו דאם לכבוד אורחים שרי כ"ש בה"מ ועיין בא"מ כאן ועמ"ש בכללים:

מח

ואם. עש"ך ועת"ח כלל ב' ד"ב ועמ"י שם על הט"ז באות למ"ד יע"ש:

מט

ואין לאוכלו מבושל. ואף ליתן מים פושרין כתב ב"י די"א דמהני שיתעורר הדם לצאת ולענין הלכה לא מהני ש"ך בשם ת"ח כלל ד' ד"ד:

נ

אלא לצלי ומולחן קצת דל"ת מליחה לא מהני ליה וצולה בלי מליחה קמ"ל דכל מה דאפשר למיעבד עבדינן ומיהו מליחה גמורה א"צ. ש"ך:

נא

לא. עש"ך ותרתי קאמר דתולין שיצא וא"נ שלא יצא לא יצא ג"כ על ידי בישול דנתקשה בצלי. ויש לראות לקמן סימן ע"ו אות י"ג כתב הש"ך דצלי שלא נצלה כל צרכו אין לאוכלו כך לדידן דפירש ממקום למקום אסור א"כ ה"ה כאן וכ"ת הכא הוה דיעבד ושרינן דא"כ למה ליה לאהדורי אטעמא דלכתחלה אין לשהות בשר ג"י בלי מליחה שמא יבשלו תיפוק ליה דלצלי שלא יצא כל הדם לכתחלה אסור וכדאמרן ועיין באו"ה כלל ח' דין יו"ד כתב בפירוש הטעם דצלי שלא נצלה כ"צ הוה פירש ממקום למקום ודוחק לומר דהכא כיון שנתקשה ג"י שוב לא פירש ומה שיפרש יצא לחוץ דזה דוחק וצ"ע:

כתב בש"י סי' נ"ח שומן אווזות שלא הדיחו תוך ג"י הורה להתיר ע"י מליחה דרכיך ולא נתקשה הביאו הבל"י בסי' ע"ה אות ז' דק יגרור היטב הבשר שדבוק בעוד ובכאן אות נ"ז הביא הטעם דשומן אין מוחזק כ"כ בדם והקשה עליו ממ"ש הת"ח כלל א' ר"ו דשומן אווז שלא הודח באחרונה ונתבשל אסור דאין לחלק בין בשר לשומן. הנה הבל"י היקל בסי' ע"ה לענין נ"י וכאן החמיר בלא הודח בראשונה דאין להתיר אלא בה"מ ולדידי נהפוך הוא דבלא הדחה א' אנו רואין דבחוץ על העור אין בו דם בעין דמאין יבוא ובפנים היכא שמופשט מבשר אין מוחזק כ"כ בדם לומר ע"י דוחקא דסכינא פולט דם ועוד לו יהי כן הוה כחתיכה שלא הודחה כ"א מצ"א דיש ס' נגד צ"א שלה דהא אם לא הודחה כלל יש שלשים עכ"פ תדע דהא בס"ט כתב הר"ב דיש שלשים בחתיכה נגד דם ומלח שעליה כ"ש שיש שלשים נגד דם בעין שעליה כמו שיראה הרואה באחרונים דיש דעות לומר דנגד דם יש ס' ונגד דם ומלח ליכא וכיון שכן מצ"א ודאי יש ס' בחתיכה נגד הדם ויש להתיר באין ה"מ ובתנאי שידיחנו וימלחנו שנית ועכה"ג בהגהות הטור אות כ"ג ובשהה ג"י בלא מליחה לא ידענא היתר ומנלן דרכיך ולא נתקשה הדם אימא כל ששהה ג"י שוב אין נתעורר הדם לצאת ע"י מליחה. ודע דאין תקנה ליטול מס' אווזות שומן ולהתיכם יחד ולא הוה מבטל איסור כיון דלע"ע שרי דם שלא פירש כמו בסימן ק"ט ס"ב יבש ביבש מותר להרבות עד ס' כיון שכ"א בפ"ע היתר דל"ד דהתם כ"א מותר לבשל משא"כ כאן שומן אווזות חי אין ראוי כלל ואפילו בשר דראוי לכוס חי אין לעשות כן. ואפי' שהה ג"י דשרי לצלי אין לבטלו אח"כ בס' ולבשלו כיון דלבישול לא ראוי תו הוה מבטל איסור ול"ד ליבש ביבש דכ"א בפ"ע היתר לבשלו והוא לא מכוין כלל להתירו ממה שהיה אסור אלא רוצה לבשלם כאחד משא"כ כאן מכוין להתיר ובחמץ קודם ה' אסור לערב עד ס' לאכול בפסח אף דעכשיו כולו היתר ועמ"ש בט"ז ומ"ש כאן נ"ל יותר ולקמן יבואר עוד  :

נב

ואין. עש"ך והוא מפורש ברמ"א ועמ"י וא"מ שהאריכו דמ"ש מעוף דשוהין כ"א יום בספק טריפה ולא חיישינן לתקלה בזמן מועט דהתם בדיל מיניה משא"כ כאן דשרי לצלי ולא בדיל וכ"כ כר"ו:

נג

ואם. עש"ך וכוונתו דכאן השמיט הר"ב דמשמע דאף לכתחלה יוכל לשרותו ולשהות פחות ג"י ומיהו אז צריך לשרותו היטב כמבואר בת"ה כלל ד' ד"נ שעה או ב' ודיעבד שרי אפילו מעט שריה או בהעברה בעלמא כדחללי בי טבחא ע"מ שיהיה מנוקר מגידי הדם הא לא היה מנוקר צריך שריה היטב עכ"פ ח"ש כמ"ש הט"ז אות ל"ג אמנם בתשובת מ"ב סימן ק"ח התיר בהעברה בעלמא אף שאין מנוקר מחוטי הדם כמו פלי"צא [ט] ומיהו בלא מנוקר מחוטי החלב תוך ג"י עי"ל סי' ס"ד סה"י ובש"ך כאן אות נ'. ועבל"י שאם חל י"ט במ"ש שאז יש ג"י או ביום ה"ו ואם ישרה קודם י"ט לא ימצא קונים לאחר י"ט אזי ישרה קודם שבת או קודם י"ט קודם הלילה ויניחנו במים עד שעה בלילה ויטלנו ולמ"ש או י"ט בלילה מיד ישרנו קודם כלות ג"י ועי' א"ח שכ"א ות"ק בט"ז ומ"א מזה ולענין בשר אחוריים נמי היכא שהשעה דחוקה וא"א בע"א יש להתיר ע"י שריה היטב:

יראה לי דאם היה הבשר מלא קרח ושראו תוך ג"י יש לאסור אף דיעבד כי ידוע שהשריה תוך ג"י הוא לרכך וודאי לא להעביד הדם שע"פ ובזמן שהוא נקרש כאבן קשה הוא ואין פועל השריה כלום וכן במי פירות אפשר להחמיר  :

נד

פחות. עש"ך וא"י כיון דשיעור שריה הוא ח"ש אם כן כלין הג"י קודם הריכוך והט"ז אות ל"ד פוסק דבעינן ח"ש וי"ל:

נה

ונתערבה. עש"ך הנה התנאי דבעינן שנמלחו כולן או שימלחנו הכל הא לא"ה לא ר"ל אם חתיכה ששהה ג"י בלא מליחה שנתערבה בלא מליחה עם אחרות מלוחות מזה לא דיבר המחבר דהשמיט גם הדין הר"ב דמטעם אם יבשלם יתן טעם והר"ב דכתב רוב לאו דווקא אלא רבייה בס' קאמר כמ"ש באות נ"ז אם כן המחבר ברוב ממש קאמר ומטעם דבשר ששהה ג"י רק חומרת הגאונים ובטל חד בתרי משא"כ בלי מליחה ועמ"ש בט"ז. והנה ממ"ש שימלחנו כולן לכאורה משמע שמולח כולן כא' ממ"נ אי יפלוט דש"ע לא בלע ואי לא יפלוט שנתקשה ויבלע דם אחר מה בכך הא יש בה דש"ע ואפ"ה בטילה אם כן אין איסור למלוח כולן כא' אמנם למ"ש באות נ"ח דמותר לבשל כולן כא' שירבה עליהן עד ס' אם כן אין ראוי למלוח כא' דשמא בולעת מאחרים ודש"ע אין קפידא דמה שלא יצא לחוץ לא פירש ואלו דם הבא מעלמא אוסר והוא איסור ברור. ומיהו כשרוצה לבשל כל א' בפ"ע היה נראה דמותר ממ"נ ענה"כ מה שהשיג על הט"ז באות ל"ב באם נמלח עם בשר אחר היינו דיעבד לא להתיר לכתחלה  :

נו

בטילה. עש"ך ר"ל המחבר תרתי קאמר בטילה "ואפילו בוי"ו ואלו חדא קאמר היל"ל אפילו בלא וי"ו אלא תחלה קמ"ל דלא הוה דשיל"מ ועוד דלא הוה חהר"ל כיון שאין איסורה מחמת עצמה:

נז

ברוב. עש"ך הקשה יע"ש ועפר"ח אות מ"ח ובנו של הש"ך בנה"כ הקשה עליו לפי מ"ש הש"ך בסי' ק"ט אות ט' דאיסור דרבנן בטל הוא ברוב ביבש בא"מ דא"נ יבשלם הוה גזירה לגזירה א"נ דם שמלחו דרבנן. ועמ"י כלל ב' אות ו' דם עיקרו ד"ת החמיר הש"ך ולא מקילין ביה אא"כ יש עוד צדדים. וכתב ע"ש דמה שתמה הש"ך על הר"ב במ"ש נתבשלה בלא מליחה בטל באחרות היינו בנתבטלה בס' דמותר במקום ה"מ ולהכי אמר באין ה"מ בטילה באחרות דחומרא בעלמא היא כמו בשר ששהה ג"י יע"ש. ואמת בת"ח כלל ב' ד"ג כתב דינא אנתבטלה בס' וכ"כ או"ה כלל ז' כה"ג יע"ש ומ"מ סתימת לשון הר"ב כאן שנתבשלה לבדה קשיא. וקושית הש"ך על הר"ב חזקה היא דבסי' ק"ט משמע דסובר הר"ב דאף באיסור דרבנן בא"מ בעינן ס' ומיהו מ"ש אהמחבר ומהרא"י ל"ק היה לו לתרץ דסברי בדרבנן בטל ז"א דהמחבר סובר דם שבשלו ד"ת עס"י פ"ז שהעתיק לשון הר"מ אינו לוקה משום בב"ח עש"ך שם אות ט"ו מש"ה כתב דהוה חומרת הגאונים. והן אמת לא ידענא מה שנתלבט הש"ך באות מ"ב במה שהשמיט המחבר מסל"ת דאזיל לשיטתיה לקמן דם שבשלו ד"ת. אמנם לא ידענא כל החרדה הזאת למה דכיון דאיכא למגזר אם אפשר לבוא בשום פעם לידי איסור תורה גזרינן א"כ לפעמים יבוא לידי איסור תורה דנוהגין לערות מים רותחים על הבשר מקודם בישול לנקיות ועירוי ספק אי מבשל ולחומרא א"כ שמא רק מבליע ומפליט ויאסרו הכלים מ"ה וכדומה ועל הר"ב דכתב חתיכה שנתבשלה הקשה שפיר דאיהו בסי' ק"ט משמע מדבריו בא"מ אף בדרבנן ביבש בעי ס' וא"ש. ועת"ח כלל ד' ד"ח ובמ"י אות י"א כתב דחומרת הגאונים יש להתיר ברוב וא"כ משמע בדין של ט"ז אות ל"ח חתיכה שלא נמלחה אין בטילה ברוב ועמ"ש שם:

נח

ומותר. עש"ך כ"א בפ"ע או להרבות עד ס' כמבואר בסי' ק"ט בדין יבש ביבש אסור לבשלן כולן בב"א יע"ש ואף דכאן א"צ להשליך א' מהן הוא משום דחומרת הגאונים הוא לא ניחא ליה לומר דמותר לבשל כא' ומ"ש הר"ב "וכן הוא לאו דווקא דכאן צריך להשליך א' מהן להיש מחמירין כפי הבנת הש"ך:

נט

ואפילו. עש"ך דלא הוה חהר"ל דאין איסורה מחמת עצמה ועיין או"ה שנתן עוד טעם וכאן מיירי שהוכר האיסור מתחלה:

ס

בשר. עש"ך האריך. ויש לראות המחבר דפוסק בס"ב במולח בלא הדחה א' יש תקנה לחזור להדיח ולמולחו אלמא סובר הטעם לרכך או כמרדכי ולא הוה דם בעין א"כ מה קשיא ליה דמש"ה כתב רבותא אפילו מלוכלך יוצא ע"י צליה ואולי קשיא ליה דשאני נמלח בלא הדחה לכבוש והמחבר לא מצא מי שיאמר דע"י צליה מותר אפילו לא הודח דלמא הוה דם בעין לענין כבוש ואסור:

ודע כבד שנכבש במים אסור ג"כ עי' צ"צ סי' קכ"א ומ"י כלל כ"ד אות ב' ואף דפולטת ואין בולעת מ"מ כבוש אפשר דעדיף משלוק. ובכבוש כשיעור על האש כו' נמי החמיר שם ועמ"ש בסי' ע' בט"ז. ומ"ש ע"ש בדין כבוש אם שפכו המים תוך מעל"ע ונתנו מים אחר אף שע"י צירוף שהה מעל"ע כל שלא שהה ביחד מעל"ע הביא בשם ח"ז הגאון מהר"ש שפירא להתיר. ועמ"ש בסי' ק"ה באורך. ע"ש כבד שנמלח בכשא"מ אסור והוא פשוט דאסור אף לצלי כמו בשר בכשא"מ:

כתב המ"י בסוף הספר בשו"ת סי' י"ד בשר שהדיחו במים ונקרש והיה מונח נ"י ממ"נ אסור אי הקרישה הוה כבוש אסור ואי לא הוה כבוש הוה שהה ג"י בלי מליחה ולבסוף העלה דכבוש לא שייך אלא בדבר צלול וא"כ לא הוה רק שהה ג"י בלי מליחה ולפי דבריו מהני לצלי כמו כל בשר ששהה ודיעבד אם בשלו שרי יע"ש. והבל"י אות י"ב כתב דנעלם ממנו מ"ש באלי' זוטא בא"ח סי' ש"ך דבשר שנקרש הוה כבוש יע"ש ובשו"ת בל"י כ"כ דל"ד לשומן נקרש דמבואר סי' ק"ד דמים קרושים יש בהם לחלוחית. ועכשיו נדפס ס' אליהו רבא בא"ח סי' ש"ך כתב באות י"ב דצ"ע דרמ"א מדמה שומן לקרח הרי דלא ברירא ליה ומה שמביא ראיה דלכל דבר הוה כמים דטובלין בקרח ואם חישב הוה משקה לטומאה ולא שייך ביה נולד ולא משקין שזבו י"ל כיון דשם משקין עליהם משא"כ לענין כבוש כל שאין צלול לא הוה כבוש וא"כ אם נקרש ג"י וודאי אין להתירו לבישול ואם מעל"ע יש להתירו לבישול ומ"מ למעשה אין להתירו כ"א לצלי יש להתיר דבלא"ה יש מתירין כבוש לצלי וכאן יש ג"כ דעות לומר דכבוש לא הוה כנקרש ומש"ה שרי לצלי עכ"פ  :

ודע דמכאן אין ראיה דדם בעין לא הוה איסור דבוק דשאני הכא כיון שנשרה מעל"ע במים קודם שבלע נימוח. ולא כמ"י כלל ב' שדימה לא הודח ונתבשל לכאן ומ"מ כבד כתבנו דה"ה לא הודח ונתבשל אי יש ס' בה"מ להתיר יע"ש:

סא

אא"כ. עש"ך ומסקנתו להקל לצלי ולא לקדירה ע"י מליחה כהר"ב וכל שאין ס' אסור דיוצא ונבלע וקשה להוציא ע"י מליחה משא"כ כשיש ס' מה שיצא נתבטל ומה שלא יצא עכ"פ יצא ע"י מליחה והש"ך לא רצה לסמוך ע"ז כ"א בצלי יש להתיר. ואף לקמן סי' ע"ו אוסר בצלי שלא נצלה כ"צ באות י"ב מ"מ כאן יש כמה צדדין להקל. ומיהו לקדירה שירבה עד ס' אפ"ה אסור חדא דהוה מבטל איסור כיון דאין ראוי לקדירה בלא ס' ועוד ע"י הבישול חיישינן שמא יפרש בתוכה ממקום למקום ומש"ה אסור. ומ"ש הש"ך באות ס' דאם יש ס' מותר לקדירה היינו להמחבר ורמ"א ומש"ה כתב שם וע"ל ר"ל דמסקנתו לאסור לקדירה:

סב

וי"א. עש"ך ור"ל דל"ת מלוכלך הוה דם בעין משא"כ הודה דז"א דמאן דאוסר אפילו הודח מטעם כבוש דאין יוצא ע"י צליה:

סג

אסור. עש"ך מטעם חם לצונן דבעי עכ"פ קליפה דקערה נאסרה במליחה דיש מליחה לכלים להבליע:

סד

ואם. עש"ך ותוכן כוונתו דאי מיירי שהקערה כעת חמה והוה חם לתוך חם בכלי ביבש לגמרי אין אוסר כ"א כ"ק אף ב' דברים יבשים לדידן קיי"ל דאוסר בכולו דא"א בקיאין בין כחוש לשמן אבל כלי נהי דמפליט ממנו דבר הבלוע בלא רוטב היינו כ"ק ולא יותר עס"י ק"ה בש"ך ודווקא יבש שאין לו רטיבות כלל אבל יש לו רטיבות קצת אף מכלי אוסר בכולו כמ"ש כ"ז הש"ך שם אות כ"ג וא"כ לפ"ז ע"כ כאן מיירי ביבש לגמרי ומש"ה סגי כ"ק ממאכל ואם הוא דבר רטיבות קצת צריך ס' נגד כל קליפת הקערה אף במקום שלא נגע שם המאכל כיון דהקערה חמה פולטת מלמעלה ג"כ. ומ"ש הש"ך ואם הוא דבר לח לאו דווקא אלא רטיבות קצת לדידן דאוסר בכולו ולא סגי בקליפה ממאכל אלא צריך ס' כ"ק הקערה דלא נאסרה ע"י מליחה כ"א כ"ק עס"י צ"א. וכתב דג' דוחקים יש כאן. א' לפרש ביבש לגמרי. ב' אמאי לא כתב כ"ק כל הקערה כמ"ש בת"ח. ועוד דדוחק לומר דמיירי בקערה חמה גם בת"ח לא משמע כן. ואעתיק לך לשון ת"ח כלל י"א ד"ה וז"ל ולי נראה דקערה זו כדין תתאה גבר ואם הקערה קר ושמו רותח סגי בקליפה ואם רוטב צריך ס' נגד הקליפה ואי הקערה חמה אסור אי ליכא ס' נגד קליפת כל הקערה. ומדכתב ואי חמה כו' ויש רוטב ולא ביאר בקערה חמה ויבש מה דינו אם מיירי ביבש לגמרי א"כ אף בחמה א"צ כ"א כ"ק מקערה כמבואר בסי' ק"ה דדוקא ב' מאכלים יבשים א"א בקיאין בין כחוש לשמן. אלא וודאי דמיירי בחלוקה א' בקערה קר ומיירי ביש רטיבות קצת ולהכי לא עשה כ"א ב' חלוקות. בקערה קר ברטיבות קצת סגי כ"ק ממאכל כדין תתאה גבר אף בשמן ורוטב דא"א לקלוף משערין באומר יפה כ"ק הרוטב והשתא בקערה חמה לא ביאר כ"א חלוקה אחת דבין ביבש שיש רטיבות קצת או רוטב גמור בעינן ס' נגד כל קליפת הקערה אף במקום שלא נגע דקערה חמה ופולטת וז"ש שם "כל הקערה וה"ה יבש כיון דמיירי ברטיבות קצת וא"א בקיאין בין כחוש לשמן אף מכלי אוסר כולו עש"ך סי' ק"ה אות כ"ג. וא"כ הג"ה זו שלקוחה מס' ת"ח ומיירי נמי ברטיבות קצת אמאי כתב ביבש דהיינו רטיבות קצת סגי בקליפה. וע"כ בקערה קרה כדין תתאה גבר אף בכלי כמבואר סי' ק"ה א"כ קשה אמאי ברוטב צריך ס' נגד קליפת הקערה במקום שנגע הא היכא דא"א בקליפה אין לאסור עס"י צ"ב. ותי' דמש"ה החמיר כאן די"א קערה לעולם חמה מש"ה החמיר דצריך אומד יפה נגד קליפת המאכל והא דכתב נגד קליפת הקערה רבותא קאמר דאם יש בכל הרוטב נגד קליפת הקערה שרי וכ"ש אם יש באומד יפה ברוטב ס' נגד קליפת הרוטב שרי אלא דאז צריך עד"מ ס"א זיתים נגד זית שנאסר כ"ק ואלו נגד קליפת הקערה בס' זיתים סגי דא"צ כ"א נגד מקום שנגע דצוננת היא. וה"ה דה"מ להקשות בפשיטות אמ"ש בת"ח להדיא דאי הקערה קר ורוטב צריך ס' נגד הקליפה היינו באומד יפה נגד קליפת הרוטב והא בכ"מ דא"א לקלוף שרי כך אלא דעל הג"ה נמי רוצה להקשות. ועמ"י שם אות יו"ד. ולדינא העלה דרוטב צריך ס' נגד כל קליפת הקערה דא"א שלא יתנענע ונוגע בכולו. ומ"ש הש"ך דאי בקערה חמה ל"ק לשיטתיה אזיל משא"כ אי נימא דהאי דינא דווקא בתתאה גבר בלא"ה לק"מ יע"ש היטב. ועמ"י על מ"ש הת"ח ול"נ דהוא ממש דעת הי"א והיה אפשר לומר די"א סוברים דקערה לאו צוננת היא אלא דין כ"ש יש לה ומש"ה ברותח יבש די בקליפה ואם ברטיבות נטילה והוא סובר דקערה קר לגמרי ושייך דין תתאה גבר דאי כ"ש יש לה אף ברטיבות קצת אסור כולו דלא שייך תתאה גבר כשתחתון חם דכ"ש. אמנם בסי' צ"ב כתב רמ"א דאם נשפך הוה כ"ש ודין תתאה יש לה עמ"י כלל נ"א אות א' דלא כ"כ וכבר יש לחלק בין עירוי לכ"ש ולקמן סי' צ"ב אבאר ומ"מ בת"ה א"א לפרש כן:

סה

בעינן. עש"ך דקערה שהיא רחבה אין ס' נגד קליפת הקערה וקדירה או קנקן שיש רק מעט על שוליו יש לעיין אי דומה לקערה:

סו

וי"א. עש"ך בשם הת"ה ומיהו נהי דהדחה לא בעי הא קינוח בעי יע"ש:

סז

אבל. עש"ך אבל להבליע בכ"ק לכלי יש עס"י צ"א וצ"ח. והקשה הש"ך אמאי כתב הך דינא אחר י"א ר"ל דכתב דמותר לחזור ולמלוח בשר כשר דאין מליחה לכלים להפליט דאלו בשר להוציא דמו בלא"ה כיון דטרוד ואין הנאסר יותר מהאוסר כו' ומשמע דקאי אי"א דצונן אסור אם לא שהדיח הקערה דחמה קצת כמ"ש הט"ז ואם לאו בהדחת צונן סגי וע"ז כתב דמותר למלוח בשר כשר אף בלא הדחת הקערה וה"ה בלא הדחת המליח ואמאי כיון דצונן אסור בלא הדחה כ"ש מליח. ואם חולק הוה לכתוב האי דינא קודם וי"א ותי' דאדרבה דכתב אבל כו' דאורחיה בהדחה ולא מישתלי. וכ"ת מה קמ"ל דעיקר הרבותא דאין מליחה לכלים להפליט. [י] ודפוסי הגבינות אסור אף שידיח הדפוס מ"מ לאחר שימלח הגבינות מפליט קצת וצריכין הגבינות הדחה ודי בכך ומ"מ חיישינן דלמא מישתלי:

סח

או. עש"ך ומשמע הטעם דעיקר רתיחת הציר מחמת מלח ואין כח במלח להפליט מכלי ולפ"ז אפשר בחומץ חזק אוסר לכלי כשיעור שיתנו על האש ועמ"ש בט"ז אות מ"א ועש"ך סי' ק"ה אות ב' חולק וסובר דחומץ אין אוסר בפחות מעל"ע וא"כ בין לט"ז ולש"ך בכלי אין איסור בחומץ פחות מעל"ע:

סט

מותר. דמשרק שריק ולא בלע והיינו בכלי שייך משרק ולא באוכל עש"ך:

ע

ויש ליזהר. הש"ך הכריע דבשאר כלים מנוקבים אסור לכתחלה ודיעבד אם נשתמש ברותח שרי וכ"ח אף דיעבד אסור אם נשתמש רותח דכ"ח בולע אף במנוקב כמו אוכל:

עא

שנמלח בכשא"מ. להמחבר דווקא אינו נאכל מחמת מלחו מיחשב רותח ולדידן אף מעט דא"א בקיאין:

עב

ושהה. עש"ך דלהמחבר והוא דעת הרא"ש אם לא שהה כשיעור שיתנו על האש אוסר מה שבתוך הציר כ"ק כדין מליח כרותח לדעת הרא"ש דאין אוסר יותר מכ"ק ומה שנפלט נבלע כ"ק ואם שהה כשיעור שיתנו על האש אוסר כולו ואף לצלי וחמור כבוש זה מכבוש במים מעל"ע דמהני להמחבר לצלי ואל תתמה ע"ז שהרי יש דעות דכבוש מעל"ע אין אוסר כלל וכבוש בציר אוסר והוא שיטת רש"י עס"י ק"ה. ועפר"ח אות נ"א הקשה דברי המחבר אהדדי ולמ"ש הש"ך אין קושיא דציר גרע ממים וכאמור:

עג

אלא כ"ק. עש"ך דאפילו יש שומן דאין מפטם לדם ולא אוסר כ"א כ"ק ועמ"ש בק"ה:

עד

וי"א. עש"ך הטעם דפי' ממקום למקום ע"י רתיחת מליחה ואין יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צליה. ומ"ש א"נ דהוה כבוש לא ידענא מה הוא דמה שחוץ לציר אין כבוש ואף מה שבתוך הציר לא שהה כשיעור כו' ואולי ר"ל דכבוש ושהה קצת ויש דעות אף למעלה מציר ואף דדם אינו מפעפע למעלה אפשר ע"י רתיחת מליחה וכבוש בציר מפעפע למעלה ומש"ה אסור. ודע דאף בה"מ וצורך אין להתיר ואף דמתירין חתיכה שנתבשלה בדמה אם יש ס' בקדירה בה"מ אלמא לעת צורך סמכינן אמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן י"ז דם שפי' ממקום למקום אין איסור יש לומר דהתם טעמא אחרינא כמ"ש הט"ז אות כ"ג דמה שפירש יוצא על ידי בישול משא"כ כאן דאסור אף כה"מ ומטעם ציר נמי וכאמור ועמ"ש בסי' ע"ו:

עה

ואפילו. עש"ך אם ספק אם שהה שעור מליחה ונפל לכשא"מ דיש להתיר מה שחוץ לציר דהוה כעין ס"ס דיש מתירין מה שחוץ לציר ובשהה שיעור מליחה ודאי מותר מה שחוץ לציר עס"י ע'. ובאו"ה כלל ו' די"ד פסק דהוה ספק דרבנן דם שמלחו ועוד דהתם גופא חומרא בעלמא הוא יע"ש. ועמ"י כלל ז' אות ב' בשר שפלט כל דמו עם בשר שלא פלט דאסור דוקא במונח בשר שפלט למטה ועיין או"ה כלל יו"ד דט"ו ולקמן סי' ע' בדגים ועופות יבואר עוד:

עו

וכן. עש"ך הביא דברי רש"ל וכ"כ הט"ז אות מ"ד ורוטב ג"כ שרי כרשב"א דסלק את שא"מ ועס"י צ"ה ולעיל אות נ"ח והניח דין זה בצ"ע:

עז

אבל. כתב הש"ך היינו מה שאין נוגעין בציר דכל מה שהוא בתוך הציר המקום דחוק ואף שאין מונח למטה:

עח

שצריך. עש"ך להמחבר לכתחלה יש לחוש להר"מ ז"ל כמו שגילה דעתו בספרו ב"י ורמ"א כתב שאין לחוש כלל דלאחר שיעור מליחה יצא כל דמו. ומ"ש המחבר ס"ה דלאחר שיעור מליחה מותר לחתוך ולא כתב ב' דעות עמ"ש שם:

עט

ונתמלא. עש"ך ולכאורה הוא דעת הב"ח דהטעם דבטל בציר ויש לומר דסובר לאחר שיעור מליחה לא מיחשב כרותח אלא הציר חשוב כרותח אף אחר שיעור מליחה ומש"ה כתב ממ"נ אי יש ציר בטל הוא בציר ומ"מ א"י היאך בטל הוא הדם ומלח שעל החתיכה במעט ציר וצ"ע:

פ

וי"א. עש"ך ואנן קי"ל דמוהל לאחר שיעור מליחה לאו דם הוא ואפ"ה נאסר כ"ק מדם ומלח שעליה ואם הודח פ"א אין אוסר אח"כ:

פא

כ"ק. עש"ך ובכשא"מ לא שייך טרוד ולא ככ"פ אף דאנן פסקינן לקמן ככ"פ בציר ומיהו התם בה"מ יע"ש. והשיג על הת"ח כלל י"ד שכתב על או"ה כו' דאו"ה נמי מה שחוץ לציר אין מצטרף ועמ"י כלל ז' אות ג' כתב דאו"ה שהיה לפני רמ"א כ"פ היה כתוב נוסחא אחרינא. ועי' כלל י"ד שם אות ה'. ועמ"ש הת"ח דהכלי נאסר כולו ולא מהני קליפה והקשה המ"י הא מבואר כלל י"ג דהכלי אין אסור כ"א כ"ק. ואפשר דכאן מיירי שיעור כבישה וכמעשה דרש"י ומש"ה אוסר בכלי כולו ועי"ל בט"ז אות מ"א ובש"ך אות ס"ה. ועמ"י כלל י"ד דרש"ל דאוסר כולו היינו בשהה דוקא שיעור כבישה ומינה רמ"א דמתיר אף בשיעור כבישה מתיר ואין אוסר רק כ"ק ועמ"ש באות פ"ב:

פב

והכלי. עש"ך היינו כ"ק שע"י רתיחת מליחה אין אוסר בכלי כ"א כ"ק ובכלי עץ קולף וכ"ה לא מהני קליפה והראה מקום לת"ח כלל י"ג. הנה מדבריו נראה בפירוש דכ"ה ע"י ציר או מליחה אוסר כולו ומ"ש הר"ב ס"ס צ"א דכלי עץ קולף הא כ"ה לא מהני ולפ"ז בכ"ח אם נשתמש רותח צריך לשער נגד כולו כמו באוכל דרך הוא. והש"ך לשיטתיה לעיל אות ס"ה דכבישה כשיעור על האש אין פועל יותר משיעור מליחה ולקמן יתבאר דאפשר ע"י כבישה כשיעור שיתנו על האש מבליע עכ"פ בכלי אף בעץ בכולו. ועמ"י כלל י"ג אות ג' כתב מדברי הר"ב שם מבואר דאף כ"ה אין אוסר כ"א כ"ק ולקמן כלל פ"ה אות י"א כתב המ"י דמ"ש הר"ב דכ"ח בולע ע"י מליחה בכולו לא קיי"ל כן אלא כ"ק ועת"ה כלל י"ד ובמ"י אות ד' הניח דבריו בצ"ע שכתב דכל הכלי נאסר וע"ש כלל י"א ד"ה כתב הר"ב דאף כ"ה אין אוסר אלא כ"ק יע"ש. אמנם מ"ש המ"י כלל י"ג אות ג' דבאו"ה משמע דקולף בכ"ה אם נפל ציר עליו. עיינתי באו"ה כלל יו"ד די"א וי"ב וכתב שם דקולף מקומו אפשר אכלי עץ קאי ולא אכ"ח. תדע דבכלל כ"ד ד"ט כתב בפירוש דכ"ח צריך לשער נגד כולו אף ע"י מליחה אלמא סובר כ"ח בולע ע"י מליחה בכולו. וכתב עוד שם אם היה שוהה הבשר והציר מעל"ע בכלי אוסר כל הכלי מטעם כבוש כמבושל. הרי בהדיא מדבריו דכשיעור שיתנו על האש וירתיח לא הוה כבוש גבי כלי לאסור כולו כ"א כ"ק כמו מליחה וכ"ש שאין פועל להפליט מכלי לחוץ כמ"ש הט"ז אות מ"א וש"ך אות ס"ה דכבוש בציר אין פועל בכלי יותר מה שהמליחה פועלת בו ועמ"ש לעיל בזה:

מעשה שמלחו בשר ונטף ציר על הכלי בחוץ לא בפנים והיה ע"ש שא"א היה להכין כלי אחד אמרתי שיש לעיין בזה כי הש"ך באות ע' אוסר בשל חרס אף דיעבד והר"ב התיר דיעבד ומ"מ נראה דכ"ק אסור ולא כולו ואף הש"ך דסובר כאן ובסי' צ"א דכ"ח אוסר כולו היינו בנפל לתוכו אבל בחוץ הוה ככלי מנוקב דשריק ונופל מיד שהרי או"ה כלל יו"ד אות י"א כתב דנפל על כלי שיש לו בית קיבול אסור משמע הא אין לו בית קיבול הוה ככלי מנוקב וא"כ אפשר אף הש"ך מודה בכ"מ דאין אוסר יותר מכ"ק ואמרתי לגרור היטב הכ"ח ולהטמין תבשיל בתוכה לכבוד שבת ודוקא לכבוד שבת ולא בע"א ואף שהמ"י בכלל פ"ה אות י"א כתב דעיקר לדינא דכ"ח נמי אין בולע יותר מכ"ק מ"מ לא רציתי להקל כי אם לכבוד ע"ש ובסימן צ"א אבאר עוד  :

שאלה הא דקי"ל דאין ציר מלוח אוסר כלי כ"א כ"ק כמבואר סי' צ"א ס"ה בהג"ה ואף אי נמלח ממש בכשא"מ אין מבליע לתוכו כ"א כ"ק כמבואר סי' צ"ה ס"ד בהג"ה ובת"ח כלל י"א ד"ח וכלל י"ג ד"א וכלל י"ד ד"ב תמה המ"י שם על מה דאוסר כולו. וכלל פ"ה ד"א בסופו דאין מבליע בכלי כ"א כ"ק בין ע"י מליחה או ציר. וכאן סט"ז דאם מאכל רותח צריך ס' נגד קליפת הקעדה אלמא דאין בולע יותר מכ"ק יש לחקור חקירות הרבה. א' אי אין חילוק בין כ"ח לעץ ואם יש חילוק בין עץ לאבן או מתכות. ב' אי דוקא בדבר שאין בו שמנונית כמו דם ונהי דא"א בקיאין בין כחוש לשמן באוכל אבל בכלי מחלקין או ל"ש דאף שומן אין מבליע בכלי כ"א כ"ק. ג' אם שהה כשיעור שיתנו על האש וירתיח אי אוסר בכולו כמו כבוש מעל"ע א"ד כיון דהט"ז אות מ"א והש"ך אות ס"ח כתבו דכבוש כשיעור שיתנו על האש אין מפליט מכלי ה"ה דאין מבליע יותר מכ"ק א"ד שאני להפליט מלהבליע דהא לענין מליחה אין מליחה לכלים להפליט כלל ולהבליע יש וכאמור. הנה כל אלו צריכא עיונא ודקדוקא רבה:

תשובה יראה דכבוש בכלי כדי שיעור שיתנו על האש אין אוסר אלא כ"ק בכלי לדעת הט"ז אות מ"א וש"ך אות ס"ה דכבוש אין פועל כ"א כמו מליחה ובמליחה נתבאר דאין פועל כ"א כ"ק וה"ה חומץ דהש"ך בסי' ק"ה חולק אחומץ דלא מבליע כלל וא"כ נהי דמבליע אין אוסר יותר מכ"ק כמשמעות הט"ז אות מ"א וכן משמעות רמ"א בסט"ז דמלח בכשא"מ בעי ס' נגד קליפת הקערה ולא חילק אם שהה בקעדה כדי כבישה אי לאו ש"מ דמ"מ אין אוסר יותר מכ"ק. וכן משמע קצת בחולין קי"א ב' ההיא דרבין ליתא מפינכא דד"א דתברה ודלמא משום כבישה דשהה כשיעור על האש וירתיח ש"מ כל שמליחה אין פועלת ה"ה כשיעור על האש וירתיח אין אוסר יותר. הספק הב' בדבר שיש שמנונית אי אוסר ע"י מליחה בכלי כולו המעיין באו"ה כלל כ"ד ד"ט ובת"ח כלל י"ג יראה דאין לחלק בין כחוש לשמן ואין אוסר בכלי כ"א כ"ק במליחה וציר דומה לחם בצונן דדי בקליפה יע"ש. ולענין אי יש לחלק בין כ"ח לעץ ואבן כבר כתבנו בכ"ה יש דעות לומר דאוסר בכולו וי"מ ובמנוקב יראה שאין אוסר רק כ"ק ועץ ואבן עת"ה כלל ג' ד"ה הביא דברי או"ה כלל ב' וכלל למ"ד ד"ט דבאבן ומתכות אין שייך כבישה מעל"ע והט"ז בסי' ק"ה חולק ואוסר וחוט השני בסי' ס"ז מתיר במתכות. עיין ת"ה כלל פ"ה ובמ"י אות י"ב בזכוכית לכ"ע אין אוסר ובחמץ החמירו. ולפי שהדברים ארוכים אמרתי לכתוב פה ראשי הדברים ובסי' ק"ה אבאר באורך בעזה"י:

פג

וכן. עש"ך דוקא מלוכלך הא אין מלוכלך אין אוסר דאין מליחה לכלים להפליט דלא כט"ז אות ג' וכן הוא הלכה דאפילו באיסור שמן אין מליחה לכלים עס"י ק"ה סי"ב וי"ג ובט"ז שם דאין מליחה לכלים להפליט אף באיסור שמן. ועמ"ש בט"ז לענין אי שהה כשיעור על האש אי מפליט:

פד

אבל. עש"ך ועס"י צ"א בהג"ה א' ובש"ך שם:

פה

ולפי. עש"ך דלי"א צריך להדיח קודם פליטת כל צירו דהיינו י"ב שעות דאל"כ יחזור ויבליע לבשר ולי"מ תו לא מיחשב רותח. עוד תי' דלי"א סוברים המוהל היוצא אח"כ חשיב דם וצריך להדיח לסתום נקבי הפליטה ואם חתך מכל צד עדיין אסור כי דם יוצא. ומ"מ לדידן שאף דקי"ל לאחר שיעור מליחה אם נתמלא מציר אסור אין הטעם משום דמוהל היוצא דם הוא אלא משום דהדם והמלח שעליו נותנים טעם בבשר להבליע:

פו

ואם חתך. זה ג"כ לסברת המחמיר ולא למאן דמיקל לאחר שיעור מליחה. ש"ך:

פז

ויש מתירין. אפילו איכא גומות בסכין דלא שייך שריק אפ"ה על ידי הולכה והבאה נופל והוה ככ"מ ושרי אפילו תוך שיעור מליחה ועש"ך:

פח

דאין מליחה לכלים. ר"ל דשריק כיון דדמי לכלי מנוקב ול"ד לכלי מנוקב דלעיל דאסור לכתחלה כמ"ש הט"ז תי' בנה"כ דהתם נמלח בכלי ושהה שם משא"כ בסכין דחותך לפי שעה ואין מלח כלל על הסכין אין הסכין בולע כלום דשריק וי"ל מ"מ תוך שיעור מליחה איך שרי והא מיד כשחותך יוצא דם בעין ונאסר מיד כי אין שיעור לדבר וכ"מ בת"ה ואולי המעט בטל הוא ולא הוה מבטל איסור כיון דאין כוונתו לבטל ומ"מ קשיא:

פט

וכן. עש"ך דדם נראה בעין לא חיישינן דלמא מישתלי ומ"ש לאחר שיעור מליחה יש לעיין דהא רמ"א כתב תוך שיעור אין איסור אלא משום דם:

צ

או נעיצה. עס"י קכ"א ועמ"ש באורך בסי' יו"ד מדיני נעיצה:

צא

מדיחין יפה. כתב הש"ך זה לסברא אחרונה שי"א לאחר שיעור מליחה חשיב רותח מש"ה קודם פליטת צירו צריך להדיח וה"ה להמחבר לכתחלה:

צב

אם. הש"ך הראה מקום לסי' ע"ו ועמ"ש שם לענין צלי שלא נצלה כל צרכו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.