יד אברהם/יורה דעה/סט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

יד אברהם TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png סט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


סימן ס"ט סעיף א'
אם אחר שהדיח חתך כל נתח לב' או לג' צריך להיות ולהדיחם. ואם לא עשה כן הוי כלא הודח. הטעם במרדכי דאגב דוחקא דסכינא מפליט דם בעין. ולטעמי' אזיל שהוא סובר דטעם הדחה קמייתא משום דם בעין שעל פניו שהמלח נתמלא ממנו ואינו מוציא דם. ולפ"ז נראה דדי בהדחה היטב בלא שרייה שהרי טעם השרייה הוא כדי שיתרכך הבשר והרי כבר נתרכך. וא"צ אלא להעביר הדם בעין אותו מקום שחתך. והשתא אתי שפיר דלא תקשי אהדדי מ"ש הג"ה בס"ס זה סעיף כ' דמותר לחתוך הבשר בתוך שיעור מליחה אם רוצה להדיחו שם ולחזור ולמלחו שם ע"ש ודו"ק. ועיין מש"ש. וכ"מ בס' לחם הפנים ובל"י. ואם נחתך רק מצד א' מסתמא יש ס' כמש"ל:
סעיף ב
אם מלח בלא הדחה. חחיכת בשר תפל שלא הודחה שנוגעת לחתיכה מלוחה ה"ל דין נמלח בלא הדחה אותה חתיכה טפילה שהמלח מבליע בתוכה הדם בעין שעליה. אבל בשר תפל שלא הודח שנפל לציר אין הציר מבליע הדם בעין שעל פניה ושרי. זה יש ללמוד ממ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק כ"ט ע"ש. ולא דמי לחתיכה תפילה שנפלה בין חתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב דמותרת. שאני התם שאין הטפל פולט ע"י נגיעתו למלוח ואין הדם שבה פירש ממקום למקום. עמ"ש בס"ד בסי' ע'. מיהו במ"י כלל ו' ס"ק ד' משמע שפ' כאו"ה דשרי גם בנתערבה בלא הדחה בחתיכות מלוחות. ועכ"פ כשאינה נוגעת אלא מצד א' שרי כמש"ל: כתב בד"מ אם נכבש הבשר במים מע"ל קודם הדחה אחרונה ה"ל כמבושל בלא הדחה אחרונה דצריך ס' נגד דם ומלח שעליו כמ"ש ס"ט. ופשוט הוא. ודין הצלי עיין לקמן סימן ע"ו דלכתחילה צריך הדחה ובדיעבד שרי בכל ענין. ובמ"י כלל ה' ס"ק ה' ביאר דלא שרי רק היכא דלא נמלח רק מעט ולא שהה שיעור מליחה ע"ש: ושומן אווז שלא הודח הדחה ראשונה התיר הבל"י ס"ק נ"ב בהפס"מ. ואם שהה ג' ימים בלא הדחה משמע שיש להתיר אף בלא הפס"מ ודלא כמשמעות המ"י כלל ד' ס"ק ה' ע"ש. ובסימן ע"ה מתיר בשומן בלא הדחה ראשונה לצלי ואם לא שהה שיעור מליחה או לא נמלח רק מעט אפילו לבשל. ולפי מ"ש בסימן זה היינו שלא נתבשל עדיין וליכא הפסד בצלייה דאי איכא הפס"מ אפילו לבשל שרי וכ"ש אם כבר נתבשל דאין לאסור. והפמ"ג מיקל בשומן שלא הודח בראשונה ומחמיר בשהה ג"י. ועי' בנודע ביהודה סימן כ"ד דאוסר ג"כ בשומן אווז ששהה ג"י בלא הדחה. ומיהו בלא הדחה אחרונה אוסר באו"ה בשם רוקח כלל י"א ד"ב אף בשומן אווז:
סעיף ו' בהג"ה
בענין לכבוד אורחים כתב בסולת למנחה בשם תורת אשם דבכ"מ שהוזכר היינו שהם ראויים לכיבוד ואין בכלל זה הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם בכלל צדקה ואינם בכלל כיבוד אורחים. עוד כתב שם דלכתחילה לא יזמן אצלו חבירו שיהא צריך להקל בשבילו אבל אם כבר זימן אז יש להקל אף בבני העיר: ובענין הפס"מ כתב שם בכלל ל"ח דהכל לפי אומד דעת המורה לפי הזמן והמקום העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו וגם לפי עניין ההוראה אם יש בו הרבה צדדים להקל או לא: (שם ש"ך ס"ק ל') אי נמי משכחת לה כשהודחו ע"י גשמים. הכרו"פ הקשה על גירסא זו שהביא הש"ך דאיירי שהודחו במי גשמים דאינן מכשירין. הא ניחא ליה בהדחתם ומשקה שסופו לרצון מכשיר. וי"ל דס"ל להש"ך כמ"ש תוס' בב"ב (דף צ"ז) דבגשמים אין קרוי משקה מן הסתם עד שיחשוב אותן שיהיו משקה ולא מהני מאי דניחא ליה. ועיין בחולין (דף פ"ז). ועיין בס' תל"מ וח"ד. ול"נ כמ"ש. ועוי"ל דאיירי שהבעלים הן חש"ו שא"מ מחשבתן בלא מעשה. ומיהו דעת התוס' וח"ר בחולין (דף ל"א) דלא בעי' דוקא רצון בעלים דה"ה אם אי' רצון אחר מכשיר ודלא כהרמב"ם: (ס"י) עובד כוכבים משמש כבית ישראל כו'. כ' הש"ך בשם ס' אפי רברבי דבעבדו ושפחתו שייך מירתת. משמע דאלו אינו עבדו לא שייך מירתת דכיון דאינו עבדו לא מירתת מיני'. וכ"כ בס' פמ"ג להדיא. ולא נהירא שהרי מוכח להדיא בש"ס פ"ק דחולין גבי בדיקת סכין דכותי. ובע"ז גבי אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר דאפי' בכל עובדי כוכבים שאינו עבדו שייך מירתת ביוצא ונכנס. וכן משמע מלשון הגהת מיי' בהל' מאכלות אסורות פ"ו הלכה י'. ובהלכות תפילין הובא באו"ח סי' ל"ב סעיף יו"ד. וכ"מ במרדכי פ' כל הבשר סי' תשכ"ו. וכן מצאתי להדיא בש"ך סי' קי"ח ודחה דברי או"ה שר"ל דוקא עבדו. ות"ל שהנחני בדרך אמת שבא לפני ס' לחם הפנים וראיתי שהעתיק דברי הש"ך והוסיף לבסוף תיבת לעולם. ור"ל דבעבדו ושפחתו הקנויות לו שייך מירתת לעולם אף בלא יוצא ונכנס אבל לא נתכוון הש"ך כלל לומר דבאינו עבדו לא שייך מירתת ביוצא ונכנס. וזה ברור ומ"ש הט"ו עובד כוכבים משמש בבית ישראל כו'. לכאורה י"ל דאלו אינו משמש הרי בלא"ה נאסר משום בישולי נכרים. אבל בעבדו ושפחתו אינו נאסר לדעה א' שהביא המחבר סי' קי"ג ס"ד. אך דוחק לפרש כן דברי הטור שהרי הוא לא חילק בין עבדו ושפחתו לשאר עובדי כוכבים. גם דברי המחבר קצת דוחק הוא שהרי הוא ז"ל הביא ב' דעות בזה בסי' הנ"ל. וצ"ל דמש"ה נקטו עובד כוכבים משמש בבית ישראל. דאלו אינו משמש מסתמא אינו יודע מנהג ישראל ולא שייך מירתת כמ"ש הג"ה: ומה שיש לדקדק הרי בלא"ה נאסר משום בישולי עובד כוכבים נ"ל דמיירי שלא נתבשל עדיין ביד עובד כוכבים כמאכל בן דרוסאי ואז מהני בחתוי ישראל לכ"ע. לאפוקי אם היה נתבשל ביד עובד כוכבים כמאכל בן דרוסאי לא היה מהני תו חתוי ישראל לדעת הרשב"א שמביא הטור שם. וכ"פ בש"ע שם ס"ט ע"ש. והיינו שדקדקו הט"ו וש"פ וכתבו ושם הבשר בקדירה. ר"ל שלא נתבשל עדיין כלל אפי' כמאכל ב"ד רק ששמו הבשר בקדירה ונאסר משום נתבשל בלא הדחה אחרונה. דאפילו בכלי שני פסק הג"ה ס"ט לאסור. ואפילו הרתיח לא נתבשל בזה כמב"ד כדמוכח באשר"י פ' כירה סי' י"א ע"ש. וצ"ע בסי' י"ז: ונ"ל דבזה נכונים דברי הב"י שכתב דכאן אינו אלא אי' דרבנן דדם שמלחו אינו עובר עליו. ותמה עליו הד"מ דלא הוה צ"ל דהוי דם שמלחו שהרי הוא מבושל לפנינו ע"ש. ולפי מ"ש א"ש דע"כ איירי כאן שלא נתבשל עדיין כמב"ד. דאל"כ היה נאסר משום בשולי עובדי כוכבים. וכיון שלא נתבשל כמב"ד אין זה דם שבשלו דדם שבשלו לא הוי אא"כ נתבשל כמב"ד. וראיה לדבר מפרק כל הבשר (דף קי"ב) גבי בי דוגי דפריך התם ודילמא תתאה מטי עילאה לא מטי. ומאי פריך הא הוי ספיקא דרבנן. אלא מוכרח דאי לא מטה פי' שלא נתבשל כמב"ד אסור מדאורייתא וא"כ ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויש לדחות ע"פ מ"ש בחה"ר דאף משתעלה תמרתו לא שרי' בלא גלוי מילתא דכל היכא דאיכא לתקוני ולמיפק מידי ספק מתקנינן ומפקינן ור"ל אף בדרבנן וכמ"ש המ"א בסי' יו"ד ושארי אחרונים. אך למאי דלא ידע מהתקנה לא ה"ל למיסר מספק. ובס' ר"י נדחק. וכן מוכח בתוס' פ' כה"ב (דף קי"א) ד"ה דם דאורייתא. וז"ל תחילה כשנפלט עד שלא נתבשל הוה דאורייתא עכ"ל. וכ"מ בשו"ת בי"ע סי' קע"ב. וזה דלא כמ"ש באו"ה כלל ו' סי' ח' דקודם שליש צלייתו אין אי' אלא מדרבנן עכ"פ לפ"ד הט"ו צ"ל דאיירי כאן שלא נתבשל ביד עובד כוכבים כמב"ד ומיהו הג"ה פסק שם דבעבדו ושפחתו אינו נאסר משום בשולי עובדי כוכבים גם פ' דמהני חתוי ישראל אפילו אחר שבשלו עובד כוכבים כמב"ד וא"כ איירי כאן שפיר שבשל כל צרכו דהיינו כמב"ד. ומיהו אפשר דאע"ג שהבשר לא נתבשל עדיין כמב"ד אבל הלחלוחית של דם ומלח נתבשל. וכמ"ש הרא"ש פ' כירה סי' י"ז: עוד י"ל דברי הב"י דאף שנתבשל כשבא לפנינו כמב"ד מ"מ כיון שנולד הספק תחילה עד שלא נתבשל שהיה דאורייתא אף שנתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן לא מהני מסל"ת דכה"ג לא מהני גבי ספק דרבנן דאזלי' לקולא אם נולד הספק כשהיה דאוריי' אע"ג שלא נודע עד שנעשה דרבנן. כמ"ש בס' שעה"מ: (שם בהג"ה) ובחד מינייהו סגי או במסיח לפ"ת כו'. או יוצא ונכנס דמירתת. ופשוט דבמומר לא שייך לפ"ת כיון שיודע שאיסור והיתר תלוי בזה. אא"כ משכחת לה כמ"ש הט"ז והש"ך ס"ק מ"ב ע"ש. ונראה לי דגם מירתת לא שייך במומר כי הוא סבור שמחזיקים אותו כישראל גמור ולא יבדקו אחריו. כמ"ש התוס' והרא"ש וש"פ ריש פ"ק דחולין (דף ג) גבי בדיקת סכין דמומר דלא מהני יוצא ונכנס. וכאן הוא ק"ו משם. דשם הוא איסור דאורייתא ואפ"ה סבור המומר שלא יבדקו אחריו דמחזיקין אותו כישראל אפי' באיסור דאורייתא כ"ש כאן דאינו אלא איסור דרבנן כמש"ל דהוי דם שמלחו ע"ש: (שם ט"ז ס"ק כ"ד) ומעשה בא לידינו באשה אחת שבשלה כשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה אם לא והתרנו דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא. וא"ל דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מלוחה כו'. דיש רוב נגד החזקה דרוב פעמים מולחין תחילה ע"כ. השעה"מ הלכות מקואות כלל ז' הקשה על הט"ז דלפי מ"ש התוס' בפסחים (דף ט') בשם ר"י גבי חבר שמת והניח פירות דחזו לאדם כיון דהוי טבל ודאי מדרבנן אין ספק דשמא עשרן מוציא מידי ודאי אף דרוב מעשרין וה"נ כיון דחתיכה זו ודאי לא היתה מלוחה אין ספק מוציא מידי ודאי. ולק"מ דלא דמי חזקת איסור דטבל לחזקה זו דגבי חתיכה. דטבל כל הפירות הוו בחזקת איסור. משא"כ גבי בשר שלא נמלח. וכה"ג כתב הט"ז בסי' קכ"ז דלא אקרי איתחזק אי' גבי נאמנות דעד אם אין האיסור על כל החתיכה אלא שלא היה מבורר האיסור מההיתר. וכה"ג הוכיח בשעה"מ עצמו שם בכלל א' וב' בענין איתחזק איסורא בדרבנן כגון חד בחד שנתערב דאם היה ניכר האיסור מתוך ההיתר לא מקרי איתחזק איסורא לאסור כספק דרבנן שנולד אח"כ כגון שנאבד א' מהן וא"י איזו. וה"נ כיון דלא אקרי איתחזק איסורא דדם בחתיכת הבשר מקילין בספיקא. והא דהוצרך כאן לרוב הוא משום דהספק הוא במעשה. וכ"מ בט"ז בא"ח סי' ת"ט דטעמו דספק מעשה גרע. ומה שהקשה בס' בינת אדם על הט"ז דחשיב לי' רוב מולחין הא הוי רוב התלוי במעשה. י"ל דבדרבנן מהני ויש לה"ר לזה מפסחים (דף ד) גבי המשכיר בית לחבירו בי"ד דקיי"ל שהוא בחזקת בדוק. והך חזקה היא מכח רוב בני אדם הבודקים בזמנו כמ"ש מהרל"ח והוי רוב התלוי במעשה וגם איתחזק איסורא דחמץ בבית. ואפ"ה מהני משום דבדיקת חמץ היא דרבנן. ועיין מה שכתבתי בזה בחיבורי להרמב"ם פ"א מהל' תפלה ופ"ו מהל' ברכות ופ"ו מהל' מאכלות אסורות: ובנידון א' ששלח לו חבירו בשר וא"י אם מלחו נראה דשרי. ול"ד להא דס"ס שי"ו גבי בכור דהתם בלוקח תליא לשאול כדאי' בגמ' אבל הכא בשולח תליא להודיע שלא יעבור על לפני עור אבל הנשלח אינו מחויב לשאול. ועי' בש"ג פ"ק דע"ז שה"ר מחולין (דף פ"ג) דבעל המעשה א"מ לשאול ע"ד שיש בו חשש אי' כיון שהוא א"י בודאי שיש בו איסור אין לחוש מספק אבל בע"ה שיודע בודאי שיש בו איסור עליו להודיע. והפמ"ג כחב דמבכור אין ראיה דהוה ד"ת. ועוד יש לה"ר מהא דאי' בתוספתא שלהי חולין: (שם סעיף י"ג) ושם שרו אותו במים בתוך ג' ימים כו'. כתבו הט"ז והאחרונים ויש לשרותה היטב אבל אין די בהעברת מים עליו כו' אא"כ נקרו הבשר מגידי דם סומכין אז בדיעבד על זה כו' ומ"מ צריך אח"כ הדחה אחרת קודם מליחה אפי' בדיעבד עכ"ל. ונראה דזה קאי נמי אשרו היטב תוך הג' ימים. אפ"ה צריך אח"כ הדחה אחרת קודם מליחה אפי' בדיעבד שהרי כבר נתייבש. ולא ימס המלח ולא יוציא דם כמ"ש הט"ז והש"ך דהיינו אם לא נתבשלה עדיין ידיחנו וימלחנו שנית וכ"מ במ"י כלל וז"ש הג"ה לעיל סעיף ב' דבדיעבד סגי הדחה קצת קודם שמלחו שאין הבשר נגוב. ולדעת הש"ך ס"ק ה' הביאו המ"י שם ס"ק א' דכיון שנמלח סגי בהדחה מועטת וא"כ אין חילוק בזה בין שריה להדחה מועטת רק אי נתנגב או לא ודו"ק: (שם סעיף ט"ו) אא"כ יש במים ס' כנגדו. נראה דאם נשפך וא"י אם הי' ס' נגד הבשר מותר דאיסור זה דכבוש א"א מדרבנן משום דמעורב הדם במים וא"ר להקריב ע"ג המזבח והוי כדם שמלחו כמ"ש באו"ה כלל ו' דין כ': (שם סעיף ט"ז) ואם מלח בכלי שאינו מנוקב כו'. וכ' בהג"ה ואם הוא דבר לח בעינן ס' נגד הקליפה מן הקערה. עש"ך דמסיק דאפי' אם הקערה ג"כ חמה סגי בס' נגד קליפתה. לפי שלא נאסרה הכלי שא"מ רק כדי קליפה. וכמ"ש הג"ה סי' צ"ח ס"ד ע"ש. ולפענ"ד דבכלי חרס צריך לשער נגד כולה אם היא חמה דתתאה גבר. עי' סי' צ"א וסי' ק"ה לפי שכלי חרס בולעת הרבה. כמ"ש הב"י בשם הג"ה מיי' בפ"ו מהל' מ"א לענין כלי מנוקב דבשאר כלים שרי ובכלי חרס אסור וכ"פ האחרונים כמ"ש במ"י כלל י"א ס"ק ה' (ע"ש). והכי מוכח להדיא בד"מ סי' צ"ח שכתב בשם או"ה במעשה שהיה שנפל כלי חרס מנוקב ליורה ופסק לשער נגד כולו ולא די בכדי קליפה לבד ע"ש. וא"כ כ"ש בכלי חרס שאינו מנוקב. ונלענ"ד שמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד ומביאו ב"י דבכלי שא"מ צריך לשער נגד כולה בכלי חרס קאי. דאי אפשר לומר דבשאר כלים קאי שהרי הרשב"א עצמו כתב בשם הראב"ד ומביאו ב"י סי' צ"ח. דהא דאמרינן בש"ס פג"ה (דף צ"ז) גבי כחל בכולו משערינן דאי במאי דנפק מיניה מנא ידעינן כמה נפק. היינו דוקא בכחל או בכלי חרס שא"א להפריד האיסור ממנו. אבל לא בכלי מתכות וכה"ג שאפשר להפריד האיסור ממנו משערין באומד יפה כמה נפק מיני'. ומינה דהחולקים עליו ס"ל דאפי' בכלי חרס אינו מבליע יותר מכדי קליפה. וכן מוכח ברמב"ם פ"ו מהל' מ"א שכתב וז"ל קערה שמלח בה בשר אפי' היתה שוע באבר אסור לאכול בה רותח לעולם שכבר נבלע הדם בחרסית עכ"ל. הרי כתב שנבלע הדם בחרסית. משמע דהיינו בכולה דאל"כ הרי ממשות האבר דמעט כדי קליפה ודו"ק. וכיון שדעת הרמב"ם והראב"ד והאו"ה ורש"ל לאסור בכלי חרס כולה אין להקל. ודלא כמ"ש בח"ד ר"ס ע"ה. אך במ"י כלל פ"ה ס"ק י"א הכריע להקל. ובשו"ת מקום שמואל הסכים לדברי ע"ש. וכ"מ שכתב באו"ה כלל כ"ד דין ט'. ועיין מ"ש בס"ד בסי' צ"ח ס"ק ה' דז"ש הג"ה שם דע"י רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה. ואם נתבשל בה א"צ לשער רק נגד הקליפה היינו דוקא בפעם הראשון אבל כיון שנתבשל בה פעם א' בלא ששים מסתמא הרי הלך ונבלע בכולה כל מה שהיה בכדי קליפה ונעשה היתר הבלוע בה נבילה. כדאיתא שם סעיף ה' וסי' צ"ב גבי טיפה שנפלה כו' ע"ש. ובסי' צ"ט ס"ב. וא"כ ה"ה כאן אם הוחמה הקערה צריך לשער אח"כ נגד כולה אם לא במקום הפסד מרובה. וצ"ע דברי הש"ך דמשמע שהקערה הוחמה ריקנית או בלא ס' דהא כתב דמסתמא ליכא ס' וא"כ יהא צריך לשער בכולה. ואפשר דמיירי שלא שמשו בה ד"א תוך מע"ל וכ"מ בפ"מ סי' צ"ח שהניח בצ"ע. וע' במ"י שכ' שאין בלוע עושה בלוע נבילה: (סט"ז בהג"ה) בעינן ס' נגד קליפה מן הקערה. עיין בס' ב"א דבקערה שלנו מסתמא יש ס' נגד הקליפה: (שם בהג"ה ג') אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר. או אפי' בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח הטעם דאין מליחה לכלים שאין כלי מפליט ע"י מלח. ומה שנרשם כאן ארוך הוא ט"ס. דלהארוך לא אמרינן אין מליחה לכלים בלא נקובה כמ"ש בד"מ סי' ק"ה ע"ש. וצ"ל הג"ה ש"ד [וצ"ע בש"ך ס"ק פ"ג וי"ל דבשאר איסורים שאני כמ"ש הט"ז סי' ע']. וכתב הש"ך דאפילו בכלי חרס אמרינן הכי דאין מליחה לכלים. ולי צ"ע דאפשר דדוקא בכלי מנוקב אין חילוק בין כלי חרס לשאר כלים אבל בלא נקיבה נראה דהיינו בשאר כלים אבל לא בכ"ח דבתוס' והרא"ש פרק כה"ב (דף קי"ג) והמרדכי פרק כל שעה ובהג"ה ש"ד כתבו דאין מליחה לעץ. איברא במרדכי פ' כל הבשר כתב בשם ראבי"ה דאין מליחה לעץ ולמתכות ולחרס ולאבן. וכ"מ בתשובת הרשב"א ומביאו ב"י ר"ס ע' וסי' ק"ה וסי' קל"ז. וכ"? בש"ע שם ס"ד גבי כלים הבלועים מיין נסך דמותר לחזור ולמלוח בהם בשר ע"ש וצ"ע: ומיהו אפי' אי אמרינן הכי ג"כ בכ"ח דאין מליחה לכלים. מ"מ לא גרע מצונן דאמרינן בפ' כל שעה (דף ל') כל הכלים שנשתמש בהם חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה בצונן. ופירשו הרבה מפרשים דדוקא נשתמש בהם חמץ בצונן אבל נשתמש בהם חמץ בחמין אסור להשתמש בהם מצה אפי' בצונן וקאי על כלי חרס. ויש בזה ב' טעמים. לפי שכלי חרס בולעים הרבה ופולטים אפי' בצונן והילכך כל צונן שנשתמש בו מדיחו. וכמ"ש הרשב"א בשם הרי"ף והרמב"ן וכ"כ הרב המגיד פ"ה מהל' חמץ והר"ן פ' כה"ב וכן נלפענ"ד דעת הכל בו והראב"ד ומביאו הד"מ סי' קכ"א שכתב קערות של חרס שנשתמש בהם איסור בחמין אסור להשתמש בהם אפי' בצונן לח לפי שא"א להדיחו. ועמ"ש בס"ד ר"ס צ"א. ולפ"ז כיון שפולטת נבלע פליטתה בבשר המלוח דמלוח כרותח לגבי' הבשר ולא מהני הדחה וכה"ג איתא לעיל סי' יו"ד גבי סכין ששחט בה טריפה וחזר ושחט בה כשירה דצריך קליפה ע"ש בש"ך. ולפ"ז נלענ"ד דמ"ש הג"ה דמותר למלוח בה בשר שכבר נמלח והודח משום דאין מליחה לכלים בשאר כלים קאי ולא בכלי חרס. דמי יקל ראשו נגד הרי"ף והרמב"ן והרשב"א והה"מ והר"ן והכל בו והראב"ד. דלדידהו אפי' בדיעבד יש לאסור כדי קליפה. ויש עוד טעם משום דכיון דלית לי' תקנתא בהגעלה חיישינן שמא ישתמש בו חמין. ואפי' בדרך עראי אסור. וכ"ד המ"י כלל י"א ס"ק ו' ע"ש שכוונתי לדעתו בעזה"י. וע"ש ס"ק י"א: ומ"ש הש"ך והפר"ח דמסתמא ליכא ס' בקערה נגד הקליפה כן נלענ"ד מוכח בש"ס פ' כל הבשר (דף קי"א) דאיתא התם קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בו רותח. ומסיק דלא אפשר למיטעמי' פרש"י לפי שאסור הוא לפיכך אין לו תקנות היתר. א"ל ר"פ לרבא וליטעמי' קפילא ארמאה מי לא תנן כו' א"ל כי קאמינא בדליכא קפילא. וקשה דאכתי אמאי מחליט לומר דאין לו תקנות היתר להאי רותח בדליכא קפילא. הא רבא גופיה אמר בפ' גיד הנשה (דף צ"ז) מין בשאינו מינו וליכא קפילא בששים. אלא ש"מ דמסתמא ליכא ס' נגד מה שנאסר מהקערה דהיינו כדי קליפה. דמדינא דש"ס ודאי אין מליחה אוסר יותר כמ"ש הד"מ סי' ק"ה וש"פ. ואפשר דכלי חרס גרע. ודין טעימת קפילא עי' ר"ס צ"ח: (שם סעיף י"ח בהג"ה) אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרות. כ"כ או"ה ומבואר שם דאפי' קליפה לא בעי וכ"כ הרב ט"ז. ולפענ"ד דא"א להתיר אותן בלא קליפה. וראיה ברורה מהש"ס דפ' כל הבשר (דף קי"ב) גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין וכ"כ הט"ו ר"ס ע'. ופריך הש"ס שם היכי דמי אילימא בכלי שאינו מנוקב מאי איריא דגים ועופות אפי' עופות ועופות נמי אסירי. והשתא מאי קושיא הא לא דמיא דאלו עופות ועופות אותן שלמעלה אפי' קליפה לא בעי'. ואלו דגים ועופות אפי' הדגים למעלה קליפה בעי כמ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק ד' ואחרונים שם וש"פ. אלא מוכרח דאה"נ דעופות ועופות נמי הכי הוא. ומיהו במ"י הניחו בצ"ע אי בעי' קליפה בדגים למעלה ע"ש בכלל ב' ס"ק כ"ב: (שם סעיף כ' בהג"ה) ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין. ואם רוצה להדיחו שם ולחזור ולמלחו שם מותר. מזה מוכח דאם חתך נתח לשנים קודם מליחה אחר הדחה דא"צ לחזור ולשרות אותו רק בהדחת מקום חתך סגי. וכמ"ש ס"ק א'. וכ"כ להדיא בס' בל"י ולחה"פ. ואין להקשות הא קרי לי' דם בעין וא"כ כיון שיצא על הבשר יאסור הבשר דקיי"ל ס"ס ע' דאם נפל דם בעין על הבשר תוך שיעור מליחתו נאסר מיד ואין שיעור לדבר. ויש לומר דלא קרי לי' לדם הבלוע בחתיכה בעין אלא לענין דצריך להדיחו דאם ימלוח עליו המלח יתמלא ממנו ולא יוציא דם. כמ"ש המרדכי בטעם הדחה קמייתא. אבל לענין זה לא ה"ל בעין. אלא דם בלוע שהוא לח ויוצא ע"י מליחה אח"כ כנ"ל ודו"ק. ועי' מ"ש בס"ד סי' י' ס"ק ד': (שם סעיף כ"א) במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד חצי צלייתו ואח"כ יבשלוהו עכ"ל הטור. והב"י הראה מקורו מהגהת אשר"י. וזה אינו שהטור לא הביא בשום מקום הג"א. אבל באמת נעלם מהב"י דברי הרא"ש ר"פ ג"ה סי' ז' והרשב"א בתה"א שכתבו וז"ל ושדרו ממתיבתא דבאתרא דלית להו מילחא ליטוויא טוויה דשייב לי' נורא. ובתר דמטוי פלגא אי בעי לבשולי בקדירה שפיר דמי עכ"ל. הרי מבואר להדיא כמ"ש הטור ולא הוצרך לעשות דקדוק קלוש מהג"א כמ"ש הב"י:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף