יד אפרים/אורח חיים/תקו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקו

(ט"ז ס"ק א'). ור"ש אמר מותר כו' כל מה שנאמר ור'"ש בס"ק זה הוא ט"ס וצ"ל דב"ש והוא ר"ת דבי שמואל:

(בש״ע סעיף ג׳ בהגה) אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן המשוייר חלה. עיין לעיל סימן תנ"ז בטור שכת׳ ואפילו אם שכח ואכל קצת מפריש על המותר דקי״ל חלת ח״ל כו׳ והב״ח וכל האחרונים הקשו ע״ז דהא אפילו לכתחלה שרי ולמה נקט שכח ואכל. ומ״ש הט״ז דס״ד כיון שנשאר פחות מכשיעור צריך לצרף עיסה קמ"ל דא״צ. הוה תמוה דל״ל שכח ואכל באיסור לימא דאם נאבד מקצת ונשתייר בשעת הפרשה פחות מהכיעור. וגם מ״ש דבא״י באמת צריך לצרף אותה תמוה לפענ״ד שנראה שגם בא״י א״צ שיהיה בשעת הפרשה שיעור שלם אלה שהיה בשעת גלגול כשיעור אף שנאכל מקצת או נאבד הנשאר קצת שיהיה כדי להפריש ולשייר כלי שיהיה ניכרים שפיר הוא מפריש ומינה ובם וא״צ לעיסה אחרת כלל: ושוב ראיתי שגם במק״ח כ״כ ומ״ש הפר״ח דהטור מיירי בחלת א״י ולפיכך דוקא שכח ואכל וגם ניחא שאינו מפריש רק על המותר ולא על מה שאכל שכבר עבר ואין לו תקנה להפריש עליו ומייתי דוגמא מחלת ח״ל ע״ש הוא תמוה דאיך מייתי דוגמא מההיפך דבח״ל והפרשה על מה שנאכל והדבר פשוט שא״א להולמו כלל בדברי הטור והב״ח מתחלה ר״ל דדעת הטור דלכתחלה אין לאכול רק בדיעבד ואפילו הכי קשיא ליה דלמא קאמר על המותר דהא מהני גם על מה שנאכל כבר ולכן כתב שבא להשמיענו שצריך לשייר יותר מכדי חלה. והמעיין יראה שאין זה דרך לשון הטור. וגם בי״ד סימן שכ"ג כ׳ ואינה טובלת שמותר לאכול מהפת ולהפרישה אחר כך מבואר דאפילו לכתחלה שרי. וגם תימה דלעיל בעיו״ט מיירי דביו״ט אינה מפריש חלה בעודה עיסה כמביאר אחר כך דין הלש ביו״ט של פסח ואם כן איך כ׳ שכח ואכל דהיינו בי״ט שהוא זמן אכילה אם כן אסור להפריש עתה העיסה שנתחייבה בעי״ט ודוחק לומר שכוונתו מפריש על המותר היינו אחר יום טוב או שנפרש ששכח ואכל בעיו״ט דפשיטא דז״א דמה חילוק יש בין עי״ט לחול בזה ופשיטא שאם רוצה לאכול המותר שצריך להפריש ממנו. וגם אינו ענין הך דחלת ח״ל לזה ואם לומר שההפרשה מועיל בזה אף למה שכבר אכל מה נ״מ לענין דינא בזה. ובדוחק יש לומר ככוונתו שאף אם אין רוצה לאכול מהמותר יפריש ממנו שיועיל לפטור מה שיזכה וגם ז״א דאם כן מאי על המותר דקאמר הו״ל למימר יפריש מהמותר. ולבי אומר לי שע"י שנפל ט״ס בכת׳ ששלטו בו ידי מגיהים עד שנשתבש הרבה ועיקר הנוסחא נראה שצ״ל אפילו אם שכח אוכל ומשייר קצת ומפריש עליה מחר והוא ממש הלשון שכת׳ הרמ״א כאן אלא שהוסיף תיבות מן המשויר לא שמעינן שצריך לשייר יותר מכדי חלה כמ״ש המג״א והטור רמז זה במ״׳ש ומשייר קצת ומפריש עליו מחר דמשמע שאינו מפריש כל השיור וכוונת הדברים דודאי הא דמתירין לכתחלה להיות אוכל והולך היינו במקום שיש איזה צורך לעשוה כן אבל פשיטא דמצוה מן המובחר להפריש מן העיסה ואם לא הפריש יפריש מיד אחר האפי׳ קודם האכילה ואפילו נאמר שיכול לסמוך על ההפרשה של אחר האכילה ואפילו מצוה מן המובחר אין כאן היינו במקום שבידו להפריש מיד אחר האכילה אבל אם אין יכול להפריש מיד וצריך להניח השאר על למחר שאז יפריש ממנו אין הדעת נותנת שיהא מותר לעשות כן לכתחלה לאכול הקצת ולהניח מקצת עד למחר לכתחלה יש לו להפריש מיד בעודה עיסה או עכ״פ אחר אפיה וצירוף ולכן כתב בתחלה דין ההפרשה לכתחלה שיהא קודם אכילה וע״ז אמר ואם שכח ר״ל ואם שכח להפריש בעיו״ט וביו״ט א״א להפריש ע״ז כ׳ אוכלו (ונדפס בטעות והפכו הואו לראש התיבה ונעשה ממנו מלת ואכל) מקצת להפריש עליו מחר ר״ל אחר יו״ט (וכן הוא לשון התוספות וכן בלשון רמ״א כאן) והיינו שכ׳ דחלת ח״ל אוכל כו׳ ולכך מותר לאכול לכתחלה ביו״ט שההפרשה ממקצת הנשאר לאחר יום טוב מתרת האכילה שאכל בי״ט והוא הדין שכתבו הפוסקים לכאן בהל׳ יו״ט באם שכח להפריש בעיו״ט וכמבואר גם כן בטור סימן תק״ו ע״ש:

(שם) ואם רוצה יכול ללוש עוד עיסה כו' נראה שר"ל כשיעור חלה דאף שהתוספות בביצה והמרדכי בפסחים נקטו בדבריהם מצה א' היינו כשיעור כמבואר שם דמיידי בגיבול מצות שבכ"א כשיעור ע"ש ובפחות מכשיעור נראה דאסור כיון שהיה יכול לאוכלו בלא הפרשה אלא שהוא גורם הכרשה בידים מחמת שמצרף אותה בכוונה ולא בא לו חיוב חלה היום כלל כיון שא"צ לפת חמה כשיעור אסור לו לצרפו בכוונה ולחייבו בחלה ואפשר דגרע מגלגל בעיו"ט וכן משמע להדיא מסוף דברי המרדכי שכ' אגב אותה מצה המחויבת דמשמע שנתחייבה מעצמה וכן מבואר מדברי המג"א ס"ק י"ב שכ' ויצרפם יחד פי' שיהיה סמוכים יחד כמ"ש ביו"ד סומן שכ"ה. וע"כ שר"ל לפי שבעיסה זו שאופה היום יש גם כן כשיעור דמבואר שם דכל שיש בשניהם כשיעור א"צ רק סמוכים יחד וכדעת הרא"ש ומ"ש הש"ך שם ס"ק וא"ו דגם אם בא' כשיעור ובא' אין כשיעור לא בעי רק סמיכות ולא צריך צירוף סל וכיסוי. היינו שגם אותו שאין בו כשיעור א"צ צירוףי להתחייב שהוא בא מעיסה גדולה שהיה בו כשיעור ונתחייבה בחלה כדמייתי עלה מההוא דסימן שכ"ד סעיף י"א דשם מבואר בנטל שאור ע"ה שלא הורמה חלתה כו' וע"ש בש"ך ס"ק י"ט אם יש לה קמח כו' ומש"ה סגי כשהם סמוכים כו' וכן מבואר להדיא בסימן שכ"ה וסימן שכ"ד שהעתיק הש"ך ממנו ולא היה צריך לכתוב זה. רק לפי שבמק"ח סימן תנ"ז כ' שט"ס הוא בש"ך כנ"ל דלא צריך רק צירוף כלי ובמחכ"ת אגב חורפיה ושיטפיה היה סבור דמיירי בעיסה שנילוש' מתחלה בפחות מכשיעור דפשיטא דבזה אינו מתחיי' רק על ידי צירוף סל ולכן הגי' כש"ך. ובאמת ז"א כמ"ש שאין בו כשיעור היינו שעתה אין בו כשיעור אבל מכל מקום כבר יש עלי' חיוב חלה שבשעת גלגול היה בעיסה כשיעור. ומצאתי בהגהת הר"פ בסמ"ק הל' שביתת יום טוב דף פ"א ואם שכח כו' חוזר ולש ביו"ט שיעור חלה ומצרפן בכלי עם אותה שנילוש' בעי"ט ומפריש והביא לשווו בכלבו ה' יום טוב ע"ש. וראיתי בס' מק"ח סימן תנ"ז להתו' פ"ק דביצה הביאם הב"י כתבו שיש ב' תקנות כו' שילוש ויאפ' די עיסה קטנה פחות מכשיעור ביום טוב כו' ולפענ"ד ליתא שלא נזכר בזה עיסה קטנה. רק רש"י ושאר פוסקים כתבו חררה קטנה לענין חלה בפסח יעשה חררה קטנה. אבל בכאן לא נזכר זה יצריך ללוש כשיעור חלה ויצרפם עם שיש לו מעיו"ט. ובסמוך לו סגי ויפריש מהמחוייבת ויפטור במחשבתו גם האחרת. ואמנם מ"ש במג"א דבסמיכות סגי יש לעיין בזה ויבואר בסמוך:

במג"א סק"ח אין לאותו לחם תקנה ולכאורה נראה שאם היה בידו מצות הטבילות לחלה יכול ליקח אחת מהנה לצרף בסל של לחם חמץ ולשייר המצה להפריש ממנה בחה"מ וכמ"ש הפר"ח סימן תצ"ז דעל ידי צירוף סל מותר להיות אוכל והולך כו' וכ"כ במק"ח (אך שחולק על הפר"ח וס"ל דלענין אוכל והולך לא מהצי צירוף סל וכבר כתבתי בזה לעיל) ונראה לכאורה דאף שהפר"ח שם סובר דוקא לצטרפו מעי"ט אבל צירוף סל בי"ט אסור דחשו' תיקון כאן דיש בשניהם שיעור חלה א"צ צירוף סל רק בסמוכות לפניו סגי ואין זה תיקון אף לדעת הפר"ח אך ז"א דדעת האחרונים דגם לענין מוקף צריך צירוף סל כמ. שכתבו סה"ת והסמ"ג וגם לדעת הרא"ש לא נאמר אלא כשרוצה להפריש תיכף כשהם סמוכות לפניו מה שאין כן בזה שרוצה להיות אוכל והולך ולהפריש אחר יו"ט פשיטא דלא מהני עכ"פ בלא צירוף סל אף לפי פירוש הפר"ח בדברי ב"י וכן הבין בד"מ בדברי הב"י כמש"ל וכיון דלא שרי בלא צירוף שוב הוה תיקון ואסור להפרח וכן מוכח מדברי התוספות והמרדכי שלא מצאו תקנה בצירוף סל וע"כ או דלא מהני להיות אוכל והולך או דחשי' תיקון ואסור בי"ט ואם כן אין מקום לעשות כן בלחם זה לתקן על ידי ציווף סל שאף אם נאמר דלא חשוב תיקון ע"כ לומר דלא מהני להיות אוכל והולך וממ"נ אסור אך עדיין יש פתחון פה לומר לפי מ"ש לעיל בשם הט"ז שאם החיוב על ידי צירוף שרי להיות אוכל והולך ואם כן אם יש בידו מצות מעיסה שנילוש' פחות מכשיעור יצרף אותה בסל ואוכל והולך ומשייר המצה ואף שהפר"ח אוסר משום תיקון אין כן משמעות התוספות והפיסקים וכמ"ש מק"ח שם שהרי הם כתבו ללוש עיסה קטנה ולצרף כו' אמנם באמת נראה דיש ליישב דעת הפר"ח דס"ל כמו שכתו' לעיל דמ"ש ללוש עיסה היינו כשיעור ואם כן א"צ צירוף סל רק סמוכות דהא מיירי שמפריש תיכף. ובסמוכות סגיוזה לא מיחזי כמתקן מה שהוא מעמיד סמוך לו ומ"ש הפוסקים לשון צירוף מבואר לקמן במג"א דמפרש ויצרפם יחד היינו סמוכות אך יותר נראה בדעת הפר"ח שאף אם נפרש לשון התוספות והפוסקים כפשוטו דס"ל כסה"ת וסמ"ג שצריך צירוף סל לענין מוקף מכל מקום אין משם ראיה דמותר לעשות ביום טוב ולא מיחשב תיקון דהתם ודאי משרי שרי דהא איכא חדא דהתירת שנילוש היום ובהיתר הוא מפריש ממנה ובזה שפיר יכול לצרפו ולפטור גם האחרות אגב' דבעשיית מעשה הצירוף אין כאן מעשה היתר כלל שהרי אין כאן אפילו מחשבה שיהיו האחרות מותרות על ידי צירוף זה שהרי אין רצונו להיות אוכל והולך ואם כן צירוף זה אינו גורם היתר לתיקון כלל רק אח"כ כשמפריש מן מצה המחויבת שבהיתר הוא מפריש ממנה נפטרים האחרות ממילא ובכה"ג שאין ההיתר בא מיד בשעת הצירוף גם הפר"ח מודה שאין בזה איסור מתקן וכן מבואר מלשון המרדכי שכת' לפי שיש להתיר אף בגלגל מעי"ט דאין עושין בהם שום מעשה אלא שמחש' לפטור האחרות אגב אותה המצה המחוייבת עכ"ל וכוונתו כמ"ש דאף אם נפרש ותפטור האחרות היינו צירוף כלי כמש"ל) מכל מקום הצירוף אינו עושה התיקון רק ההפרשה וההפרשה אין בהאחרות מעשה רק מחשבה לבד שמחשב בשע' שמפריש מזו המחוייבת והיינו דמדמי לה לדרך הערמה המותרת מה שאין כן בנדון דהפר"ח שעל ידי הצירוף סל רוצה להיות אוכל והולך שאין כאן דבר המותר כלל וכל העיסות שווים בזה שיהיה אוכל והולך וכ"א היתה צריכה הפרשה מינה ובה ואי הוה עביד בהו מעשה ומצרפה יחד ודעתו לתקן בזה שלא נצטרך להפריש לבסוף רק מאחד והשאר הפטור בא להם מיד בשעת צירוף שפי' קאמר הפר"ח דהוי מתקן ומצאתי בספר ראש יוסף על הלכות פסח אות כ"ב שכת' כדברי הפר"ח ובביאור יותר ומפני האריכות לא העתקתי פה ולפי"ז אם נתפוס כדעת הפר"ח אף לצרף מצה מעיסה פחות מכשיעור הצירוף אסור משום תיקון אך נראה דאפילו אם נתסר מצד הצירוף ודלא כהפר"ח מכל מקום לא מהני כלל להתיר להיות אוכל והולך מחמת צירוף זה כמו שאין היתר בשני עיסות כשיעור ואף שהט"ז מתיר היינו דוקא אם אין בשני העיסות בשום אחד כשיעור דכיון שלא נתחייב' שום אחת מצד עצמה כלל רק הצירוף יחד הביא לידי חיוב דה"ז כאילו גלגל אותם כאחת ונתחייבו יחד אם כן הדעת נותנת כיון דכחדא חשיבי אמרינן אוכל והולך אבל אם באחת כשיעור ונתחייבה מצד עצמה אף שאין בשניה כשיעור ולא נתחייבה רק מחמת הצירוף מ"מ לא מצי למיכל כל העיסה שהיה החיוב מוטל עליו להפריש מינה שאף שמשייר מהשניה שנצטרפה אין זו מוציא הראשונה ידי חובתה וק"ל כיון שצירף עליה השניה שלא הי' בה כשיעור ונתחיי' על ידי צירוף זה הוי כאילו הוסיף עליו בעת שהיתה העיסה ונתחב' אליו דמהני להיות אוכל והולך דאם כן גם בהיה בכ"א כשיעור וצירף אותם יחד בסל נמי נימא הכי דהוי כאילו נתחברו יחד בשעת לישה וזה באמת דעת הפר"ח דצירוף סל הוי כעירסן יחד אך כבר כתבתי שהד"מ והאחרונים משמע שחולקים בזה וכן משמע מפשיטות דברי התוספות והמרדכי ואף שיש לחלק קצת דאם באחת פחות מכשיעור שייך טפי לומר כאילו עירסן כיון שהעיסה גדולה גרם לה החיו' אין נלע"ד לחלק בכך.
אך נראה דאפילו אם נאמר כדעת הפר"ח דמהני צירוף להיות אוכל והולך מכל מקום אין זו תקנה כלל לצרף מהמצות ומעיקרא דדינא פרכא כיון שהוא צריך לשייר המצה להפריש ממנה חלה ושיריים אם כן ע"כ צריך לה שתהיה בענין שהוא מותר בפסח וא"א לו שיהיה מעורבת עם החמץ דהיינו שיחזירם לסולתן ויתערבו יחד ומבואר ביו"ד דכל דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מצטרף כלל ואף לפי מ"ש הש"ך בנה"כ סימן שכ"ו דדוקא לענין צירוף להתחייב בחלה דבר המקפיד אינו מצרף משא"כ לענין מוקף לא חיישינן שאף אם הוא מקפיד על תערובתו מהני צירוף סל מכל מקום נראה דלא מהני הכא שהרי בנה"כ שם ביאר טעם החילוק דדוקא לענין צירוף דעיקר חיובא הוא שאנו רואין אותם כאילו הם עיסה אחד מצורפים יחד והרי הוא מקפיד עליהם לצרפם יחד אבל לענין מוקף שמפריש מאחד על חביריו א"צ שיהיו מצורפים יחד ע"ש. ולפי"ז נראה שז"א רק כשבא להפריש עתה מאחד על חבירו ושניהם בעין לפנינו אמרינן דא"צ לענין מוקף שיהיו נחשבים כעיסה אחת אבל אם באנו להתיר על ידי צירוף סל להיות אוכל והולך אח"כ מפרי' דאין מקום לומר כן אם לא שנאמר שמה שצרפם בסל הוא כאילו גילגלם ועירסן יחד כמ"ש הפר"ח פשיטא שבזה חזר הדין להיות כדין צירוף להתחיי' דכיון שצ"ל שנעשו עיסה א' לא מהני צירוף במקפיד על תערובתו ואף לפי מ"ש שם בנה"כ אחר כך דדוקא בטמאה וטהורה דמקפיד על הנגיעה אף שלא יתערב מכל מקום מבואר מדבריו דלענין צירוף להתחייב אם מקפיד על התערובות לא מהני אפילו נגיעה ונשיכה ולכן אפילו בא' פת קיבר או יש בו כרכום אין מועיל צירוף להתחיי' היינו משום שא"א לומר שהם נעשו כעיסה אחת כיון שמקפיד על תערובתן ואף דלא קפיד בנגיעה ואם כן פשיטא דלענין זה שבכ"א כשיעור ויהיה אוכל והולך ואחר כך מפריש שצריך להיות דווקא אינו מקפיד דאז יש מקום לומר שצירוף סל מועיל כאילו עירסן אבל אם מקפיד דא"א לומר דהוי כעירסן כיון דקפיד על תערובתן פשיטא שאפילו נגיעה ונשיכה לא מהני כמו שכתו' בנה"כ שם לענין צירוף להתחייב דכ"ע מודו בזה וה"ה לענין צירוף להיות אוכל והולך ומכ"ש צירוף סל לחודיה דלא מהני בזה.
ועיין במק"ח שם שכתב שאם נאמר שיועיל כשיצרף מהמצה או אף אם כבר הפריש מהמצות יש תקנה שישאל על הפרשה דנשאלין לצורך השבת ע"ש וצ"ע אם יש לפסוק כן לכתחלה שהרי דעת הט"ז ביו"ד סימן שכ"ג דדוקא כשהוא מתחרט מצד הנתינה עצמה מחמת איזה טעם שיש לו שאז עוקר עיקר הנדר מה שאין כן היכא שאין לו להתחרט על גוף הדבר רק מחמת שנתערבה ויהיה לו הפסד או מחמת יראת העונש לא מהני שאלה ע"ש ואם כן פשיטא דהכא אין לו שום טעם להתחרט על הפרשת החלה מהמצות אלא כדי לתקן החמץ נראה דלא מהני שאלה להט"ז וגם לדעת הסמ"ג שהביא הרמ"א וכן בנה"כ דחה דברי הט"ז מכל מקום נראה דע"כ לא קאמרי אלא התם שאף שהוא נשאל על הפרשה זו מחמת התערובות מכל מקום מיד חוזר ומפריש אחרת תחתיו דאז יש שמתחרט בלב שלם מחמת שהוא חוזר ומתקן העיסה מיד אבל בזו שא"א לחזור ולהפריש מיד רק שיאכל בלא הפרשה על סמך שיפריש אחר יו"ט נראה שאין זה מועיל לעקור ההפרשה למפרע לומר שאילו ידע שאירע לו סיבה שיצטרך לצרף ממצה אלו לא היה מפריש ומכ"ש לפי מ"ש הב"ח והמג"א לדעת הטור בא"ח לכתחלה אין לו לעשות על סמך אוכל והולך כו' רק בשכח דוקא ומכ"ש אם יש לו מצות הרבה ומעיסות שהיה בכ"א כשיעור שיהיה צריך לשייר חתיכה מכל מצה שאין להתיר לו לשאול על ההפרשה ויהיה אוכל ומשייר מכל מצה דדלמא לא משייר מכל חדא ולא מהני ליה מה שיפריש אחר כך כמבואר לעיל אם לדינא לא נ"מ בזה דבלא"ה אין מקום לתקנת צירוף המצה כמבואר לעיל.
ועיין במג"א שכתב שא"ל שיתן המשוייר לעכו"ם במתנה והעכו"ם יחזור ויתננו לו אחר הפסח ויפריש חלה דיש לחוש שיאכלנה העכו"ם וקאכיל טבלים משמע דלולי החשש שיאכלנה רשאי לעשות כן ליתן לעכו"ם במתנה אע"פ שהוא אכל על סמך שיפריש ממנה רשאי ליתנה במתנה שיוכל להפריש כשיחזירנה לו ולפ"ז נראה דאם יש לו מחיצה שיוכל להצניעה שם עד אחר פסח יש תקנה שיתן לעכו"ם במתנה והעכו"ם יחזור ויתן אותה להישראל בפקדון בלא שום אחריות כלל אפילו דפשיעה דבכה"ג שרי כמבואר בסי' תמ"ם ומשמע דאפילו לכתחלה שרי לקבל פקדון כזה קודם פסח כמבואר בח"י שם סק"ט וא"ל דיש לחוש שמא יבא בתוך הפסח ויתבע ממנו לתתו לו ז"א שיוכל להתנות עמו שא"צ לטרוח לתת לו עד אחר הפסח ושפיר דמי לעשות כן משום צורך שבת שהרי בשבת חייב לאכול פת ואפי' אם יש לו מצה עשירה שרשאי לאכול קודם שעה עשירית מכל מקום בשבת חייב לאכול פת שחייבים עליו בה"מ עיין סימן תע"א סק"ה:

(במגן אברהם ס"ק י"ב) ויצרפם יחד פי' שיהא סמוכות כו' הש"ע שם ביו"ד פסק כדעת הרא"ש אבל בנה"כ סי' שכ"ו הביא דעת סה"ת וסמ"ג והר"ש בחד שיטה שצריך צירוף סל גם לענין מוקף והארכתי בזה בספר שו"ת בית אפרים חלק א"ח סימן מ"ד ע"ש:

(בש"ע ויצרפם יחד) ואם גלגל שני עיסות מעיו"ט שאין בכ"א שיעור חלה ונצטרפו יחד ביו"ט לכאורה היה מקום לומר דכיון שהחיוב חלה לא היה קודם יו"ט אלא עתה ביו"ט בא החיוב לפי שנצטרפו ונתחייבו מותר להפריש ביו"ט כמו בלש ביו"ט. אך נראה לפי הטעם שכ' רש"י דאף על גב דאסור להפריש ביו"ט לפי שהיה יכול להפריש מאתמול שאני הכא שהרי מותר לגלגלה ולאפותה כדי לאכול פת חמה לא גזרו בי' רבנן והביאו הט"ז. אם כן משמע דבלאו הך טעמא שמותר לגלגל היום לא היה מותר אעפ"י שהחיוב בא היום ולא היה יכול להפרישו מאתמול ולא דמי לתרומות ומעשרות דאיטבלי מאתמול דמכל מקום אסור שהיה לו ללוש מאתמול ולהפריש רק כיון דמותר לו להשהות הלישה עד היום משום לאכול פת חמה לא גזרו בי' ואם כן בשני עיסות פחות מכשיעו' שלש מעיו"ט אף שהחיוב בא היום מ"מ הרי יכול לצרפם מאתמול והיתר לאכול פת חמה לא שייך הכא אין להפריש חלה ביום טוב. אך בביצה דף י"ב ע"ב קאמר אהא דמוללין מלילות ביום טוב אמרי' אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כו' ולר"י בר' יהודה נמי משכחת לה כגון שהכניס לעשות עיסה ונמלך למוללן ביו"ט דטבלא ביומי' ופירש"י שמוללן ביו"ט מפריש תרומה ביו"ט עיין שם מבואר דאף דליכא טעמא דפת חמה מותר. ואפשר דרש"י לא כ"כ אלא ליתן טעמ' למ"ד גלגל עיסה בעיו"ט מפריש עליו ביו"ט משום דחלה ליתא בגזרת אין מגביהין כיון שמותר ללוש ביו"ט משום פת חמה וע"כ טבלי ביו"ט ומפריש חלה לא גזרו בה אבל למ"ד דגלגל עיסה בעי"ט באמת אין מפריש רק אם גלגל ביו"ט תו לאו מהאי טעמא אתינין עלה אלא משום דלא שייך בי' שהיה לו להפרישה מאתמול דהאידנא אתי חיובא שפיר מפרש עלה וא"ש ההיא דמלילות שהוא זכאי בהרמתה כיון שלא היה מקום חיוב קודם יו"ט כלל. ומ"מ נראה דנ"ד דנצטרפו היום בסל ל"ד להתם כיון שצריך עכשיו לעיסה ולכן הוא מולל מלילות וכיון שמחמת זה מותר לעשות היום חיוב דתרומה ממילא קאתי האידנא ולכן הוא זכאי גם כן באמירתה. מה שאין כן בנ"ד שמה שהיא צורך אכילה כבר עשוי מאתמול ולא היה צריך להפריש חלה כלל ומה שנתחדש היום שצריך להפריש חלה הוא סיבת הצירוף שלא היה צריך לעשותו היום כלל אין היתר בדבר מחמת שהחיוב בא היום. ומצאתי בחק יעקב סימן תצ"ז ס"ק ט' שכ' דאפשר דמותר כה"ג לצרף ביו"ט ולהפריש כיון דלא טביל עד השתא וכמשמעות הש"ס בהא דמוללין מלילות כו' עיין שם. ובא"ר שם חולק עליו וכת' דמדברי התוספות והאגודה וכלבו משמע דאף כשהחיוב בא על ידי צירוף אסור להפריש ביו"ט ואף שלפענ"ד אין הכרח מ"מ כן עיקר לדינא. ועיין בב"י סימן רי"ז שכ' על דברי התוספות דביצה והמרדכי ומשמע דהיינו כשלא נצטרפו יחד בסל וע"ש בד"מ וב"ח ופר"ח ובמק"ח כ' שא"ל שאם אין בכ"א כשיעור והחיו' בא על ידי צירוף סל שפי' יכול להיות אוכל והולך כמ"ש הט"ז וכ"כ עוד מחברים ולפי דעת הח"י שחולק בזה על הט"ז שם יש לומר לפי שיטתו דאם נצטרף ביו"ט יכול להפריש א"כ יש לו' דר"ל דבכה"ג שהחיוב על ידי צירוף הסל ומצטרף ביו"ט אין צריך לתקנות אלו דשפיר יכול להפריש ביו"ט אך לשונו לא משמע כן ועיין בח"י שם סק"ו במ"ש שם ומ"מ בדיעבד כו' אבל אם אין בעיסות כשיעו' ואכל אף בדיעבד לא מהני הפרש' אח"כ כיון דלא צירפם יחד א"כ לא נתחייבה בחלה כלל א"כ שייר מכ"א וא' חתיכה ויצרפם עכ"ל ולא ידענא מה קאמר מר דהא כיון דלא צירפה לא נתחייבו כלל ובהיתרא קאכיל ולמה יצטרך להפריש חתיכה חתיכה וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.