מגן אברהם/אורח חיים/תקו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אין מודדין. דהיה יכול למדוד מאתמול וגם לאו צורך קדירה היא דנימא שלא יפגום התבשיל (רא"ש) עיין סוף סימן תק"ד:
(ב) אין מרקדין וכו'. מפני שהיא מלאכה הנעשית לזמן מרובה (ר"ן) ויש"ש כ' כמ"ש התו' ריש ביצה דכל המלאכות אין מותרות אלא מלישה ואילך עסי' תצ"ה:
(ג) יש מחמירין. דמחזי כבורר דהוי אב מלאכה כמרקד אבל השונה פי' שרקדו פעם שניה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין שם סובין (רש"י) וא"כ בקמח שלנו שכבר נרקד ברחיים ואין שם סובין אפשר דשרי לרקדו שנית ועיין בשבת פ"ז:
(ד) שרוצה לרקדו שנית. שכן דרכו לעשות בשעת לישה (יש"ש):
(ה) ע"ג שלחן. דבחול דרכו לנפות ע"ג עריבה ואם כן מי שדרכו לנפות בחול ע"ג שלחן צריך שינוי אחר:
(ו) ולהוליכה לכהן. אפילו בשבת, (יש"ש), ונראה לי דוקא כשנאפית וכשהיא חי לא חזיא למידי בשבת:
(ז) אוכל ומשייר. היינו בחלת ח"ל אבל חלת א"י עבי"ד סי' שכ"ג:
(ח) ולמחר מפריש. וממילא בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת אסור לאכול ממנו דהא יצטרך לבער החמץ וא"כ נמצא אכיל טבלים למפרע וכדאמרי' בגמ' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע וא"ל יתן המשוייר לעכו"ם במתנה והעכו"ם יחזור ויתננו לו אחר הפסח ויפריש חלה דהא אסור ליתן על תנאי וא"נ שמא יאכלנה העכו"ם ונמצא אכל טבלים, וא"ל כיון שא"א לאכול ממנו בלא הפרשה מותר להפריש בשבת דהרי חלת א"י ג"כ אסור לאכול ממנה בלא הפרשה ואפ"ה אסור להפרישה בי"ט לכן נ"ל דאין להם תקנה[1]:
(ט) מן המשוייר חלה. אבל אסור לשייר רק כדי חלה לחוד (ב"י):
(י) ומותר לאפות. וב"ח פסק כמרדכי דאסור לאפות כמו עיסה חציה של עכו"ם (כמ"ש ס"ו) משום דאפשר לחלק העיסה אלא דאיסורא דרביע עליה דאין מגביהין חלה בי"ט עכ"ל, ונ"ל ראיה ברורה דשרי ממתני' פ"ג דפסחים כמ"ש סי' תנ"ז ס"ב דהתם ג"כ מותר להפרישה רק שעושה משום איסור חמץ, ומ"כ במרדכי על קלף טעם אחר שאם אתה מתיר לאפות ולשייר א"כ לא הועילו חכמים כלום בתקנתן שקנסוהו הואיל ולא הפריש מעי"ט ומ"מ נ"ל להקל עסי' תקי"ב סא"ב ולפ"ז שהטעם משום קנס אפשר דבשכח להפריש מעי"ט מותר להפריש בי"ט אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק ועבי"ד סימן צ"ט:
(יא) יוכל ללוש. וכתב במרדכי הנ"ל דוקא כשצריך לפת חמה דלא עבד כלום רק מחשבה עס"ז:
(יב) ויצרפם יחד. פי' שיהיו סמוכים יחד כמ"ש בי"ד ססי' שכ"ה:
(יג) והיא טמאה. כגון בזמן הזה שכולנו טמאים:
(יד) לא יאפה אותה. לפי שאסור לאוכלה ואסור ג"כ לטלטלה (משנה פ"ג דביצה) ועסי' תנ"ז:
(טו) אסור לאפותה. אפי' בתנור א' אף על פי שהפת משביח בכך כמ"ש סי' תק"ז ס"ו דהתם אוכל איזה פת שירצה א"נ אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת משא"כ כאן (תו' יש"ש ב"ח) ע' סי' תקי"ב ס"א:
(טז) אם יש וכו'. משמע בתו' דשבת דף קי"ז דמותר לכתחלה לאפות פת הדראה ואח"כ פת נקיה:
(יז) מותר להפריש. דלא טבלן וא"כ אינו מתקן כלום דמפורשים ועומדות הן דניכרות בפ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עי' באר היטב דמצא תקנה לאכול ולשייר וליתן המשוייר לכהן קטן, ויש שהורו כדבריו אבל השיגוהו בחמד משה ורבי בצלאל רנשבורג בתשובתו הנדפסה בשו"ת עולת שמואל (קוידר) סימן ס"ה, ושם הציע להם תקנה אחרת (להלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמו) שיבטל המשוייר בלבו דבמקום מצות לחם משנה אוקומוה אדאורייתא לסמוך על ביטול. והסכים עמו ר"ש קוידר (שם סימן סו) אף הוא להלכה ולא למעשה. ועי' עוד פנים מאירות (ח"ב סימן צז) שגם הוא כתב תקנה בזה ומש"כ רבנו יהונתן אייבשיץ בס' בינה לעתים ומה שתמה על דברי כולם מהר"ב רנשבורג בתשובה אחרת בעולת שמואל שם (סימן סח) ועי' מש"כ שם באורך להחזיק היתרו הנ"ל (לבטל) וביקש הסכמה לזה מהגאון בעל אור חדש, שדחה חידושו (שם סימן סט) ועל תשובת ר"ש קוידר (שם סימן ע) שכתב להחזיק ההיתר לא באה שם תשובת רבם מהר"א בעל אור חדש.