מחצית השקל/אורח חיים/תקו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(א) (ס"ק א) אין כו' וגם לאו לצורך כו'. האי גם לאו לצורך כו' הוא עיקר הטעם דהא מבואר בר"ס תצ"ה דלאוכל נפש אפי' היה אפשר מעי"ט מ"מ מותר וע"ש:

עססי' תק"ד ר"ל דבתבלין הותרה המדידה לפי שהוא לצורך א"נ שלא יקדיח תבשילו וכמ"ש שם:

(ב) (ס"ק ב) אין מרקדין כו' לזמן מרובה. וא"כ אין איסורו כ"א מדרבנן:

ויש"ש כ' כו' מלישה ואילך עסי' תצ"ה דלטעם זה יש מחלוקת הפוסקים אי אסור מן התורה או רק מדרבנן:

(ג) (ס"ק ג) יש מחמירים כו' אבל השונה כו' שהרי נרא' כו' ולכן התיר המחבר וגם היש מחמירים מודים דאם נפל בו צרור דמותר לרקדו שנית. דדוקא אם נוטלו בידו איכא דרך ברירה אבל ע"י ששונה לאו דרך ברירה היא. וגם משום הרקדה ליכא דהא הכל יוצא דהא אין שם סובין ואע"ג דנשאר הצרור בנפה כיון דליכא סובין אין זה הרקדה ומותר אפי' בלי שינוי אע"ג דאי אין בו צרור ומרקדו שנית צריך עכ"פ שינוי כי כן כ' הרב"י דצריך שינוי. צ"ל דבאין בו צרור אע"ג דאין בו סובין מ"מ כיון דנתכוין להרקדת הקמח נראה כהרקדה וצריך שינוי. משא"כ כשיש בו צרור ואין כוונתו כי אם ליקח הצרור אינו נרא' כהרקדה:

וא"כ בקמח שלנו כו' ר"ל לטעם זה דלכך הרקדה שניה שריא כיון דכבר נרקד ואין שם סובין א"כ לדידן דכבר נרקד ברחיים (ר"ל ע"י הכלי שקורין בייטל) אפי' פעם א' מותר. דגם בפעם א' נקרא פעם שני. ועכ"פ שינוי בעי וכמ"ש בש"ע אי ליכא בו צרור. אולם לפמ"ש הב"ח דבטעם שני לא הותר ההרקדה אלא בכברה הראשונה אבל בכברה אחרת שמוציאה הקמח וקולטת הסולת אסור דהוי כתחלת הרקדה דמה לי תחלת ההרקד' שמוציא הסובין ומה לי הרקדה שניה שמוציאה את הקמח (וא"כ ה"ה אם נקבי נפה שני' הם קטנים מנקבי נפה ראשונה וע"י זה מוציא ומפריש גם הסובים הקטנים ג"כ אסור) וכתב הפר"ח דראוי להחמיר כדבריו. אם כן גם בקמח דידן אע"ג דכבר נרקד ברחיים פעם אחת מ"מ אסור לרקדו דהנפה מוציאה פסולת יותר ממה שהוציא הרחיים וכאשר יעיד החוש. ועיין מ"ש ט"ז פה ובסי' שי"ט כיצד יעשה אם נפל זבוב לתוך המשקין:

(ד) (ס"ק ד) שרוצה כו' בשעת לישה כו' ר"ל כה"ג לא שייכא שני טעמי איסור שכ' בס"ק ב'. לא טעם שנעשה לזמן מרובה. דהא אין דרך הרקדה שניה כי אם בשעת לישה ולא לזמן מרובה. וגם טעם דלא הותר מלאכות שקודם לישה. מ"מ כה"ג ליכא מלאכה דהא אין בה סובין וגם הוי בשעת לישה ה"ה הלישה עצמה דמותרת:

(ה) (ס"ק ה) ע"ג כו' צריך שינוי אחר וכתב בספר א"ר דאם מהפך דף השולחן ומרקד עליו זה מיקרי שינוי וכמ"ש רש"י ע"ש:

(ו) (ס"ק ו) ולהוליכן כו' בשבת. דבי"ט יוכל לאפותה. דהא מיירי במקום שהחלה טהורה ונאכלת לכהן:

(ז) (ס"ק ז) אוכל כו' עבי"ד דאסור לאכול עד שיפריש תחילה:

(ח) (ס"ק ח) ולמחר כו' שמא יבקע הנוד. דתנן בדמאי והובא בעירובין דף ל"ז וביתר מקומות. הלוקח יין מבין הכותים קודם שגזרו על יינם. ולאשר חשודים על לפני עור לא תתן מכשול. ואין מפרישים תרומות ומעשרות ממה שמוכרים לאחרים. והוא ע"ש ואין לו כלים להפריש לתוכן תרומות ומעשרות. ס"ל לר"מ דא"ל ברירה לכן מותר לו' שני לוגין שאני עתיד להפריש (דרך משל אם סך הכל מאה לוגין) הן תרומה (כשיעור עין בינוני) וכן אומר על שאר המעשרות אשר צריך להפריש ועל סמך זה מותר לשתות מהיין בשבת והנשאר לבסוף הוברר למפרע שהוא התרומה ומעשר. ור' יודא פליג ואמר אפי' אי אמרי' ברירה מ"מ הא א"ל שמא יבקע הנוד וישפך היין שיהי' תרומה ומעשר ונמצא למפרע שתה טבל. ור"מ לא חייש להכי דהוי מילתא דלא שכיח אבל כאן אף דבשעת אכילה לא עביד איסורא מ"מ לבסוף ודאי לא יוכל להפריש חלה דהא צריך לבער לכ"ע אסור דיאכל טבל למפרע:

דהא אסור ליתן על תנאי כמ"ש לעיל סי' תמ"ח סעיף ג':

שמא יאכלנו כו' והוי דומיא דשמא יבקע הנוד. והכא לכ"ע חיישינן דמלתא דשכיח שהגוי יאכלנו:

(ט) (ס"ק ט) מן המשויר חלה אבל אסור כו' זה גם בחול אסור כמ"ש הרא"ש דגבי חלה כתיב ראשית לכן בעינן שיהיו שירי' ניכרים דהיינו לאחר שהפריש חלה ישארו שירי'. וכן מבואר בי"ד וכן דייק לשון רמ"א שכ' מפריש מן המשויר. משמע קצת מן המשויר ולא כולו. אולם הרב"י הקשה על הטור שהביא תחלה דעת ר"ח דבחלת ח"ל אפי' לש מעי"ט מותר להפריש חלה בי"ט כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש אין ההפרש' מיקרי תיקון. אבל הרי"ף ורש"י אוסרים. וכ' עוד ור"ח כ' בשם רש"י דאפי' מה שאוכל ומשייר החלה הוי בכלל אין מגביהים תרומות ומעשרות. וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב שלא להפריש אלא אוכל ומשייר עכ"ל הטור. וכתב הרב"י ואע"ג דלר"ח בשם רש"י לאכול ולשייר נמי אסור לא חש רבינו לאותו סברא דחומרא גדולה הוא. ואפשר דתיקון זה שכתב רבינו מהני גם לפי מ"ש ר"ח בשם רש"י כו' דהאי אוכל ומשייר שכ' ר"ח היינו שאוכל כל הפת ומשייר כדי חלה לבד או מעט יותר דה"ל כמפריש ממש ואוכל ומשייר שכתב רבינו היינו שמשייר הרבה יותר מכדי חלה דתו לא הוי כמפריש חלה בי"ט שהרי במוצי"ט מפריש חלה מתוך פת מרובה. והכי דייק לשון רבינו כו' עכ"ל הרב"י. נראה. דתי' בתרא נרא' עיקר בעיני הרב"י. ולפ"ז מי שרוצה לצאת גם ידי הר"ח בשם רש"י צריך להניח הרבה יותר משיעור חלה. אבל הב"ח חולק על הרב"י ומפרש דברי הר"ח בשם רש"י דאוסר אלא לפי שיטת רש"י דס"ל בחול סגי אם מניח רק כדי חלה מצומצם. דס"ל דכה"ג לא בעי' שיהיו שירי' ניכרים. וע"ז כ' דבי"ט אסור כה"ג דזה הוי כהפרשה. אבל לדידן דס"ל כהרא"ש דגם בחול צריך להניח מעט יותר משיעור חלה כנ"ל כה"ג מודה הר"ח בשם רש"י דגם בי"ט מותר דלא נראה כמפריש וא"כ א"ש דברי הטור דאם מניח מעט יותר משיעור חלה יוצא אליבא דכ"ע וא"צ להניח הרבה יותר משיעור חלה:

(י) (ס"ק י) ומותר לאפות. וב"ח פסק כמרדכי כו' דהמרדכי כתב דאין לאפותה בי"ט דאין יכול לאוכלה כו' ותמה עליו הרב"י וז"ל אמאי אינו יכול לאוכלה הרי בח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כו' עכ"ל ולכך פסק רמ"א דלא כמרדכי וכ' שמותר לאפותה. אך הב"ח הסכים עם המרדכי וכ' שכוונת המרדכי שאין יכול לאוכלה ר"ל עכשיו קודם האפיה א"כ גם האפייה אסורה. דהוי כמו עיסה חציה של גוי כו':

ממתני' פ"ג דפסחים דף מ"ו ע"א תנן כיצד מפרישים חלה (בפסח) בטומאה (ר"ל כשעיסה טמאה) רא"א לא יקרא לה שם חלה עד שתאפ' דאם יקרא לה שם חלה אין לו תקנה דהא לאפותה א"א כיון דטמא' היא לא חזיא למידי ואם יניחנה עיסה תחמיץ ויעבור על בל יראה לכן לא יקרא עליה שם חלה ויאפה כל העיסה ואחר האפיה יפריש חלה. והא התם ג"כ אפשר לחלק העיסה דהיינו להפריש החלה. אלא דאיסורא דחמץ רביע עלה ואפ"ה מותר לאפות כל העיסה יחד ע"כ דלא דמי לעיסה חציה של גוי וה"ה הכא ועמ"ש הט"ז אך נסתפקתי לא ידעתי גם לדעת הב"ח למה לא יהיה מותר להפריש בעודה עיסה קצת יות' משיעור חלה. ושאר העיס' יאפה. ואחר י"ט יפריש ממה ששייר בעודה עיסה או אחר אפיית המשויירת יפריש חלה ומה לי אם משייר מן האפוי ואוכל והולך או משייר מן העיסה:

ומ"כ כו' ומ"מ נ"ל להקל. ר"ל ניהו דלטעם המ"כ אין ראיה מהאי דפסחים דלא כמרדכי. מ"מ מסברא נראה למ"א להקל. דטעם קנס אין הפוסקים מודים לו וכמ"ש מ"א אח"ז. ועבי"ד סי' צ"ט סעיף ה' דאם ביטל איסור בידים אפי' דיעבד אסור משום קנס מ"מ אם ביטל בשוגג מות' ולא קנסוהו. ומ"ש מ"א דבשכח. עמ"ש מ"א סי' תקכ"ז ס"ק וי"ו:

משמע דאין חילוק. וא"כ ע"כ אין הטעם משום קנס:

(יא) (ס"ק יא) יוכל כו' דל"ע כלום רק מחשבה. ר"ל שמחשב שחלה שמפריש מן העיסה שלש בי"ט תפטר גם העיסה שלש מעי"ט כה"ג מותר כיון דלא עביד מעשה לצורך העיסה שלש מעי"ט. דהא בלא"ה צריך לפת חמה. ולפ"ז ע"כ צ"ל דהעיסה שלש בי"ט יש בה שיעור חלה דאל"כ הלא א"א להפריש חלה דהא העיסה שלש בי"ט פטורה. וגם אם יצרפה להעיסה שלש מעי"ט וע"י צירוף סל תתחייב. ואח"כ יפריש חלה זה אסור דהא עביד מעשה רבה לצורך העיסה שלש מעי"ט. והוא פשוט לענ"ד דלא כמ"ש בס' ח"מ דפשוט ליה להיפך ע"ש:

(יב) (ס"ק יב) ויצרפם כו' פי' שיהיו סמוכים כו' ר"ל כה"ג א"צ צירוף סל ודי שיהיו סמוכים:

(יג) (ס"ק יג) והי' טמאה. כגון בזה"ז. ר"ל מ"ש בש"ע והיא טמאה הוא לאו דוקא דמשמע שהוא תנאי וגם אפשר שהי' טהורה. וע"ז כ' דליתא דבזה"ז ודאי טמאה דלא משכחת טהורה דא"א שלא הי' באוהל המת וכדומה ואין לנו אפר פרה וממילא נטמאת העיסה:

(יד) (ס"ק יד) לא יאפה כו' שאסור לאכלה כו' ועסי' תנ"ז. ר"ל אף ע"ג דחלת ח"ל מותר לאכלה אפי' היא טמאה רק שהכהן לא יהי' טמא בטומא' היוצאת מגופו כגון בעל קרי לכן מותר להאכילו לכהן קטן שעדיין לא ראה קרי או לכהן גדול שטבל לקריו. וכמ"ש בי"ד ריש הל' חלה מ"מ מבואר לעיל סי' תנ"ז דאין נוהגים כן בזה"ז להאכילו לכהן וע"ש במ"א הטעם:

(טו) (ס"ק טו) אסור וכו' שירצה. אי נמי כצ"ל והם שני תרוצי התוס' וע"ש במהרמ"ש:

(טז) (ס"ק טז) אם יש כו' משמע בתוס' כו' וז"ל התוס' ד"ה הציל כו' אור"י כשאפו בי"ט מצות מסולת נקיה שיש לו די לצורך י"ט אין אופים אחריהם פת של הדראה אלא מתחלה יעשה של הדראה ואח"כ יעשה הנקיה עכ"ל תוס' מבואר מלשונם. דמותר לאפות ההדראה תחלה אע"ג שיודע שיאפה אח"ז פת נקיה שיהי' לו די בהנקי' לבד:

(יז) (ס"ק יז) מותר כו' אינו מתקן כלום ועוד דמפורשים כו' כצ"ל וכ"ה בב"י בשם מהרי"א והם שני טעמים. טעם א' דאינו דומה להפרשת חלה דשאני חלה דאסור לאכול העיס' בלי הפרשת חלה. א"כ ההפרש' הוי תיקון גמור ואע"ג דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש עכ"פ צריך הפרשת חלה דאל"כ אכל טבל למפרע משא"כ במתנות דאפי' אינו מפריש כלל ניהו דעבר על עשה וגם יש בידו גזל כהן אבל לא עשה איסור באכילתו דלא טבלן. טעם שני כיון דהמתנות ניכרות הזרוע ולחיים וקיבה הוי כאלו הן מפורשים ועומדים ולא עביד מידי בהפרשתן:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.