כף החיים/אורח חיים/תקו

כף החיים ‏ אורח חיים תקו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מודדין קמח ביו"ט וכו'. וטעמא משום דיכול למדוד מאתמול דלאו צורך קדירה הוא דנימא שלא יפגום טעמא או שלא יקדיח התבשיל, ב"י. לבוש. מ"א סק"א. ומ"ש שם הלבוש דמדידה אב מלאכה הוא כבר הקשה עליו המש"ז או' א' דאינה אלא כעובדין דחול יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ו סעי' ז' ובדברינו לשם או' ס"א:

ב

ב) שם. אין מודדין קמח ביו"ט וכו' מפני שהוא עובדין דחול ונראה כמוכר ואפי' לעצמו שאינו מוכר כלום אסור למדוד ואפי' מתכוין למצוה כגון שמודד קמח לעיסתו כדי לידע שיעור חלה לא ימדוד אלא יקח באומד הדעת. ר"ז או' א' ודין מדידת קמח ביו"ט של פסח נתבאר לעיל סס"י תנ"ו קחנו משם:

ג

ג) שם. כדי ללוש. ואם לוקח קמח לליפתן וכדומה שצריך במדה י"ל דשרי. א"א או' א' מק"ק סי' כ"ג בליקוטי רימ"א או' ב' מ"ב או' ב':

ד

ד) שם. אלא יקח באומד הדעת. ואם לוקח בכלי המיוחד למדה צריך להוסיף מעט או לפחות מעט. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' א' פר"ח. מש"ז או' א' חמ"מ או' א' ח"א כלל פ"ה או' א' ליקוטי רימ"א שם או' א' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ט' מ"ב או ג':

ה

ה) שם. אלא יקח באומד הדעת. ולא חיישינן שמא ירבה על הצורך יו"ט דאפי' אם ירבה אין חשש בזה שהתנור מלא והפת נאפה יפה ואמנם בתנורים דידן שאין מדבקין הפת סביב התנור שמבואר לקמן סי' תק"ז סעי' ו' דאין לאפות יותר ממה שצריך ליו"ט מותר למדוד קמח ביו"ט מה"ט. ישי"ע או' א' אמנם מסתמיות דברי הטור והש"ע ושאר האחרונים משמע דאין לחלק בזה ובכ"ג אסור למדוד והטעם נראה לי דהא דאמרו דבתנורים שלנו אין לאפות יותר ממה שצריך ה"ד אם יודע בודאי שא"צ משא"כ כשלוקח באומד הדעת דאינו אלא ספק אם יקח מעט יותר זה לא נקרא אופה יותר ממה שצריך שאפשר שיאכל אותו מעט ועוד דהא גם באכילה אי אפשר לצמצם דלפעמים אוכל קימעה ופעמים יותר והוא ברור:

ו

ו) שם הגה. ומותר ליקח קמח מן הכלי וכו' ר"ל שא"צ לערות הקמח מהכלי לתוך העריבה אלא מותר ליקחו בידיו מהכלי אעפ"י שעושה גומא בקמח הנשאר בכלי שאין עשיית גומא שייך לא בקמח ולא בפירות שהרי איסור עשיית גומא אינה אלא משום בונה ואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע. ר"ז או' ב' מק"ק סי' כ"ג או' ב' מ"ב או' ד':

ז

ז) שם בהגה. ומותר ליקח קמח וכו' ומשמע שבחול ועפר שייך גומא אם הוא קשה אפי' תלוש מן הקרקע וא"כ מה שתוחבין ביו"ט נר של שעוה לתוך החול הקשה או כשנוטלין אותו ממנו לאו שפיר עבדי דעושה גומא דהר"ן כתב דאסור להטמין ביצה בעפר תיחוח אלא א"כ תחוח כ"כ כשהוא נותן הביצה ע"ג עפר נכנסת מאליה בתוכה, וכ"כ התו' אבל בשבת דף קי"ג משמע דמותר להוציא דבר התחוב אעפ"י שעושה גומא. מ"א סי' תצ"ח ס"ק ל"ב יעו"ש ועיין לעיל סי' תצ"ח או' קנ"ב ולקמן סי' תקי"ד או' מ"ד:

ז) שם. בהגה. אעפ"י שעושה גומא בקמח. אבל ליקח אפר מהכירה אם עושה גומא אסור ומדברי התו' והרא"ש משמע דשרי ואין להקל בדבר. פר"ח. ועיין לעיל סי' תצ"ח סעי' ט"ו ובדברנו לשם בס"ד:

ח

ח) [סעיף ב'] אין מרקדין הקמח וכו'. מפני שהיא מלאכה הנעשית לזמן מרובה. הר"ן. והיש"ש כתב כמ"ש התו' ריש ביצה דכל המלאכות אין מותרות אלא מלישה ואילך מ"א סק"ב. ועיין לעיל סי' תצ"ה או' כ"ד שכבר כתבנו הפלוגתא בזה במלאכות דקודם הלישה אם אסורה מדאו' או מדרבנן יעו"ש. ועיין א"א או' ב' שכתב דלטעם הראשון דגזור אטו מרקד לזמן מרובה אף אם א"א מעיו"ט אסור כבצירה וטחינה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ג' מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' תצ"ה או' כ"א:

ט

ט) שם. אפי' ע"י שינוי. וכמו בכל מלאכות האסורות ביו"ט דאפי' ע"י שינוי אסור וכמ"ש לעיל סי' תצ"ה או' כ"ה יעו"ש:

י

י) שם. ונפל בו צרור וכו מותר אף בלא שינוי. פירש"י דליכא טרחא ודבר הנראה הוא שזה פעם שניה ואין זה כמרקד לברור עכ"ל ומשמע מתוך פירושו דאפי' נפל הצרור בעיו"ט והיה יכול אז לרקדו אפ"ה שרי לרקד ביו"ט אבל הר"ן כתב דהא לא אפשר מאתמול דביו"ט נפל עכ"ל ומשמע דאם מאתמול נפל בו קיסם והיה אפשר לרקד מבע"י צריך לשנות קצת. וכ"כ העו"ש או' ב' והשו"ג או' ג' כתב דהטור והש"ע שלא פירשו דבריהם סתמם כפירושם שסוברים כרש"י ז"ל דאפי' נפל מאתמול נמי שרי מדלא כתבו איסור בדבר וכ"נ מסתמיות הפו' עכ"ל. אמנם הלבוש כתב כדברי הר"ן דדוקא אם נפל הצרור או הקיסם ביו"ט א"צ שינוי. וכ"פ הר"ז או' ד' מק"ק סי' כ"ג או' ד' ונראה דכן יש להחמיר כיון דהר"ן כתב בהדיא ורש"י אינו אלא מן הדקדוק וגם מסתמיות הטור והש"ע אין ראיה דאפשר לדקדק בהיפך דסמכו על המובן שנפל ביו"ט ולא היה אפשר לרקד בעיו"ט. ועיין עוד באו' שאח"ז:

יא

יא) שם. מותר בלא שינוי. והב"ח כתב לענין הלכה יש להחמיר אף בנפל בו צרור בודאי דצריך שינוי כהראב"ד וכ"פ בשה"ג בשם ריא"ז וכן בספק אם נפל בו צרור בעי שינוי כדעת רוב הגאונים יעי"ש. וכ"פ ח"א כלל פ"ד או' ב' וכתב דצריך שינוי גמור שירקד באחורי הנפה או ע"י גוי. אבל היש"ש פ"ג דביצה סי' כ"ז פסק כדברי הש"ע דבנפל בו צרור א"צ שינוי, וכ"ה דעת הט"ז סק"ג. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת הישי"ע או' ג' וכתב על דברי הב"ח הנ"ז דאינו מוכרח כ"כ דדברי הראב"ד אמורים בנפל בו צרור מעיו"ט יעו"ש. וכ"פ החמ"מ או' ב' כדברי הש"ע וכ"פ הר"ז או' ד' מק"ק סי' כ"ג או' ד' ועיין לקמן או י"ג:

יב

יב) וכתב בדרשות מהרי"ל ה' יו"ט דאפי' למאן דשרי לקנית פת האפוי בשבת מן הגוי ביו"ט אסור לקנותו משום איסור הרקדה דשמא היום נרקד. וכן אסור לקנות קמח מן הגוי ביו"ט משום איסור הרקדה יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ג' וא"ר או ב' אמנם המש"ז או' ד' כתב על דברי מהרי"ל הנז' דצ"ע לדינא. וכן בד"מ סי' תקי"ז או' א' הביא דברי מהרי"ל הנז' וכתב עליו אבל בהג"א פרק אין צדין משמע דחמיר פת בנאפה בשבת מפת שנאפה ביו"ט וא"כ למאן דמתיר בשבת כ"ש דמתיר ביו"ט יעו"ש. וכן בב"י שם הביא פלוגתא בזה ופסק שם בש"ע סעי' א' להתיר יעו"ש וא"כ היכא דאפשר באחר ודאי שיש להחמיר לצאת אליבא דכ"ע אבל היכא דלא אפשר באחר יש להתיר כדברי הש"ע. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

יג

יג) שם בהגה. אבל יש מחמירין ואוסרין. וכ"כ הב"ח דאסור לברור הצרור ביד דמיחזי כבורר. וכ"כ הט"ז סק"ג. וכ"כ הפר"ח. חמ"מ שם ר"ז שם. מק"ק שם. קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ח' ולענין אם מותר לרקד הקמח כדי להסיר הצרור לסברא זו רבו הדיעות שמדברי הלבוש משמע דהוי כהרקדה ראשונה ואפי' ע"י שינוי אסור וכ"כ העו"ש או' ב' דלדברי הרב בהגה דמותר ע"י כותי תחלת הרקדה אם ישנה מותר ע"י כותי. ודעת הב"ח אפי ע"י ישראל מותר בשינוי אבל דעת הט"ז והפר"ח ושאר האחרונים דדוקא ביד אין להסיר משום בורר אבל ע"י ריקוד שרי אף בלא שינוי כמ"ש לעיל או' י"א יעו"ש:

יד

יד) שם בהגה. אבל יש מחמירין ואוסרין. וא"כ כשנופלין זבובין לתוך הכוס בשבת אסור להסיר הזבובין לחוד משם להראב"ד דהו"ל כבורר אלא צריך שיקח מן המשקה ג"כ עמהם. ט"ז שם. א"ר או' ה' וה"ה השותה שכר מן השמרים יניח מעט שכר אל השמרים. מש"ז או' ג' והב"ד האחרונים. ובענין הזבובים כבר כתבנו לעיל סי' שי"ט או' מ"ב קחנו משם. אלא דנ"מ מדברי הט"ז הנז' דגם בקמח שנפל בו צרור אם יקח מעט קמח עם הצרור מותר דלא הוי בורר וא"צ לרקד שנית. וכ"כ האחרונים:

טו

טו) שם בהגה. אבל יש מחמירין ואוסרין. וכן לברור פירורי מצות הגדולים מתוך הקמח הנכתש מן המצות דומה לצרור בקמח. ח"א כלל פ"ב או ג' והדך מצות ביו"ט וצריך לרקד הקמח הנטחן מן הפירורין ירקד באחורי הנפה. ח"א כלל פ"ד או' ב'. וזהו לפי סברתו שמחמיר בנפל צרור דצריך שינוי גדול כמ"ש לעיל או' י"א אבל לפי דעת הש"ע. והאחרונים שם אפי' שינוי א"צ כיעו"ש. ובענין אם מותר לברור פירורי מצות הגדולים מתוך הקטנים כבר כתבנו ע"ז לעיל סי' תצ"ה או' כ"ב קחנו משם:

טז

טז) שם. אלא שרוצה לרקדו שנית וכו' והשוגה פי' שרקדו פעם שניה אינו הרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין שם סובין, רש"י ביצה כ"ט ע"א. וא"כ בקמח שלנו כבר נרקד בריחיים ואין שם סובין אפשר דשרי לרקדו שנייה, מ"א סק"ג, א"ר או' ד' ומ"ש אפשר דשרי לרקדו שנייה היינו ע"י שינוי וכמ"ש הש"ע ומיהו לדעת הב"ח שנכתוב לקמן או' י"ט דהרקדה שניה בכברה אחרת אפי' ע"י שינוי אסור א"כ זה שנרקד בריחיים וחוזר לרקדו בבית הו"ל כברה אחרת ואסור, וכ"כ המחה"ש וא"א או' ד' והיינו אם הכברה שבבית אינו מוציא את הכל וכמ"ש המחה"ש שם ולקמן או' י"ט יעו"ש:

יז

טוב) שם. כדי שיהא הפת נאה. ואין זה הרקדה שבורר הקמח מתוך הסובין שהרי הכל רואין שהכל יוצא ואין כאן סובין לפיכך מותר אבל צריך שינוי קצת, לבוש:

יח

חי) שם. צריך שינוי קצת וכו' משום דהיה אפשר מאתמול. רש"י ביצה כ"ט ע"ב. וכ"כ הר"ן. ובהגהת הלבוש כתב משום דמחלף במרקד בתחלה שהיא מלאכה שנעשית לזמן מרובה עכ"ל וכ"כ בחי' הרא"ה ומסיים משא"כ בנפל צרור או קיסם שא"צ שינוי כנז' שיודעים הכל שהריקוד הוא רק לצורך שעה שיפול הצרור והקיסם וגם דלא סגי בלא"ה ומימנע משמחת יו"ט. והב"ד מ"ב או' י"ג:

יט

יט) שם. צריך שינוי קצת וכו' וכל זה במרקד פעם שנייה באותה כברה אבל בכברה אחרת כדי שיהא הפת נאה אפי' ע"י שינוי אסור ודלא כמשמעות פירש"י והרא"ש והטור שאף זה מותר ע"י שינוי. ב"ח. א"ר או' ג' פר"ח. מאמ"ר או ג' חמ"מ או' ב' וכ"ז אם הכברה האחרת יותר נקביה דקים שמוציא קמח וקולטת את הסולת אבל אם מוציא את הכל גם לדעת הב"ח שרי כנז' בדברי הפו' הנז' ורק צריך שיהיה ע"י שינוי וכנז' בש"ע ובדברי האחרונים:

כ

ך) שם. כגון ע"ג שלחן. דבחול דרכו לנפות ע"ג עריבה וא"כ מי שדרכו לנפות בחול ע"ג שלחן צריך שינוי אחר. מ"א סק"ה. וטוב להפך השלחן. א"ר או' ז' א"א או ה' מחה"ש. חמ"מ או' ב' וכ"ש דשרי לרקד אגבא דכברה. חמ"מ שם, מ"ב או' י"ד:

כא

כא) שם הגה. וה"ה דמותר לעשות ע"י עכו"ם אפי' תחלת הרקידה וכו' דרשב"ם פסק דשינוי מהני אפי' בהרקדה ראשונה אלא דרש"י פסק דלא מהני דהיא אב מלאכה ואפשר מאתמול ואסור מדרבנן וע"כ כתבו התו' (ביצה כ"ט ע"ב) דע"י עכו"ם יש להקל בשינוי קצת והיינו כמו בהרקדה שנייה ע"י ישראלית. ט"ז סק"ד וכ"כ הלבוש דע"י עכו"ם מותר לרקד אפי' הרקדה ראשונה אם ישנה קצת. וכ"פ הר"ז או' ג' ח"א כלל פ"ד או' ג' מק"ק סי' כ"ג או' ג' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ח' אמנם הפר"ח כתב דכיון דכל הפו' חלוקים על פי' רשב"ם דשינוי הנז' בש"ס אהרקדה שנייה קאי וכן מוכח בהדיא בירוש' דספ"ק דביצה וכן מוכח מהש"ס דילן מלשון הברייתא הדבר ברור שאין להתיר ע"י עכו"ם כלל וכן עיקר להחמיר עכ"ל וכ"כ י"א בהגב"י בשם מהרש"ם מטיולי דנקטינן כדעת האוסרים כיון דרבים נינהו אבל בשעת הדחק יש לסמוך על דברי התו' יעו"ש:

כב

כב) [סעיף ג'] הלש עיסה ביו"ט יכול להפריש ממנה חלה וכו'. ואע"ג דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט משום דנראה כמתקן בלש ביו"ט לא גזרו כדאיתא בגמ' ביצה ל"ז ע"א. והטעם כתב הלבוש שהרי לא היה יכול לעשותו מעיו"ט דפת חמה ביו"ט טובה היא והיה נפגם אם היה אופה מאתמול עכ"ל והוא מדברי רש"י ביצה ט' ע"א. והביאו הט"ז סק"ו. וכ"כ הר"ז או' ה':

כג

כג) שם. יכול להפריש ממנה חלה וכו' אפי' אין לפניו כהן שיתן לו לאכול או שהוא במקומות שהחלה נשרפת ואין צורך אכילה כלל בהפרשה זו. ר"ז שם. מ"ב או' י"ז:

כד

כד) שם. ולהוליכה לכהן וכו' אפי' דרך רה"ר. ט"ז סק"ה מאמ"ר או' ה' מ"ב או' ח"י וכתב על דברי הא"ר שמשוה לדינא לצורך כהן כמו לצורך כותי אינם מובנים. יעו"ש. ואפי' בשבת מותר להוליכה לכהן. יש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ז. וה"ד כשנאפית דכשהיא חיה לא חזיא למידי בשבת. מ"א סק"ו. ומ"ש אפי' בשבת מותר להוליכה לכהן היינו במקום שיש עירוב. כ"כ האחרונים. וכ"ז הוא לפי מ"ש ביו"ד סי' שכ"ב סעי' ה' דחלת חו"ל אעפ"י שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה ומותר להאכילה לכהן קטן שעדיין לא ראה קרי או לכהן גדול שטבל לקריו יעו"ש אבל לפי מ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה די"א כיון שאין חלה נאכלת בזה"ז בא"י גם בשאר מקומות א"צ להפריש רק חלה אחת ולשרפה וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו וכו' יעו"ש. ואעפ"י שכתב וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו ר"ל בערי אשכנז עכשיו הוא המנהג כן בכמה מקומות גם בערי ספרד כנודע וא"כ לפי מנהג זה תיכף אחר שהפריש אותה והניחה מידו הו"ל מוקצה כיון שאין דעתו להאכילה לכהן ואסור עוד לטלטלה כמ"ש לקמן או' מ"ג יעי"ש. ועוד עיין לעיל סי' תנ"ז או' ע"ג הטעם שאין מאכילין חלה בזה"ז לכהן יעו"ש:

כה

כה) שם הגה. אפי' הפרישה מאתמול. וכן מתנות כהונה יכול להוליכם לכהן אפי' הורמו מאמש. טור. ואפי' בהמה שנשחטה מעיו"ט מותר להפריש המתנות ביו"ט ולהוליכן לכהן לפי שאין נראה זה כמתקן שהרי אין המתנות טובלות. ועוד שאף קודם הפרשתן כמופרשות הן שהרי נכרות ועומדות בפ"ע הן ואינו נראה כמתקן. ועוד שאף הן לאחר הפרשתן מותרות לזרים ולפיכך אין כאן שום תיקון בהפרשתן ומותר. עבה"ק להרשב"א בבית מועד שער א' סוף או' יו"ד. והב"ד ב"י בשם מהרי"א ופסקו בש"ע לקמן סעי' ט' יעו"ש ונ"מ גם בזה"ז למי שדר בא"י שחייב במתנות כמ"ש ביו"ד סי' ס"א סעי' כ"א יעו"ש.

כו

כו) שם. אבל עיסה שנלושה בעיו"ט אסור וכו' וכתב הרשב"א בחי' שלא אמרו אינו מפריש ביו"ט אלא כשגמר גלגול העיסה והלישה לגמרי מעיו"ט אבל אם גמר הלישה היה ביו"ט מפריש ממנה ביו"ט בזה"ז שכל העיסה טמאה טמאת מת והאריך בזה יעו"ש והב"ד המ"מ פ"ג דין ח' וכ"כ בהגמ"י דדוקא לשה מעיו"ט אז אין מפרישין ממנה חלה ביו"ט אבל עיסה שלא עירב רק מים וקמח מעיו"ט שעדיין לא נתחייב בחלה עד גמר הלישה ביו"ט מפריש חלה והב"ד ב"י. וכ"כ העו"ש או' ג' וכתב וכן עיקר ודלא כמ"ש הב"ח דנקטינן לחומרא יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דהאידנא שכל עיסה טמאה מחמת טומאת מת אם גמר הלישה היה ביו"ט מפריש ממנה ביו"ט. וכ"פ מ"ב או י"ט:

כז

כז) שם. אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט. דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט היכא דטבילו מאתמול כמ"ש לעיל או' כ"ב יעו"ש ולא יש חילוק בזה אם נאפה מאתמול או היום דכל שנתחייב מעיו"ט ולא הפריש אסור להפריש ממנו ביו"ט. כ"ה משמעות הפו' והוא פשוט:

כח

כח) שם. אסור להפריש ממנה חלה ביו"ט. ואם עבר והפריש אפי' במזיד מותר ואע"ג דבשאר איסורים דרבנן הנעשים ע"י ישראל אף לאחרים אסור הכא לא קנסינן כיון דבלא"ה יכול לאכול ואח"כ יפריש כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ג יעו"ש וכ"ש דסמכינן בדיעבד על הראב"ד והרז"ה והרא"ש וכן ר' ישעיה הא' בס' המכריע סי' א' דפסקו כרבא דמתיר אף לכתחלה. ער"ה או' ב' ועיין לעיל סי' שכ"ג או' מ"ו:

כט

כט) שם הגה. אלא אוכל ומשייר קצת וכו' היינו בחלת חו"ל אבל חלת א"י אסור לאכול עד שיפריש כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ג יעו"ש. וא"כ אם שכח ולא הפריש חלה בא"י בעיו"ט ליכא תקנה אלא א"כ ילוש עיסה כמ"ש בהגה סוף סעי' זה ואם א"א לו ללוש וגם א"א לו בלחם אחר לשאול מאחרים עיין לעיל סי' תנ"ז או' ט"ז מ"ש בזה יעו"ש:

ל

ל) שם הגה. אלא אוכל ומשייר קצת וכו' וכן בשכח ולא הפריש חלה מעיו"ט אוכל ומשייר קצת. כ"כ התו' ביצה ט' ע"א ד"ה גלגל. וכ"כ המ"א סק"י דמסתימת הפו' משמע דאין חלוק בזה בין הזיד לשכח יעו"ש:

לא

לא) שם בהגה. ומשייר קצת וכו' היינו יותר מכדי שיעור חלה שרוצה להפריש כדי שיפריש חלה מאותו השיור דבעינן שיהיה שיריה ניכרין ועוד דאם לא יניח רק שיעור חלה דמי כמאן דמפריש חלה ביו"ט כמבואר בטור וב"י:

לב

לב) שם בהגה. ולמחר מפריש מן המשוייר חלה. וע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ שאפה לשבת עיין לעיל סי' תמ"ד או' ה':

לג

לג) שם בהגה. ומותר לאפות הפת ע"י שיאכל ממנו וכו' והמרדכי כתב בפ"ק דביצה דאם גלגל עיסה מעיו"ט שאין לאפותה ביו"ט כיון שאין יכול לאכלה אלא שהב"י תמה עליו וכתב דמותר לאפות ובלבד שישייר ממנה יעו"ש וזהו שכתב מור"ם ז"ל כאן בהגה ומותר לאפות הפת וכו' ומיהו הב"ח כתב טעם המרדכי הנז' שאוסר לאפותה לפי שיש בעיסה חלק ממנה דטרח באפייתה שלא לצורך דהיינו מה שהוא כדי חלתה וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ז. וכן הפר"ח האריך לצדד בזה וסיים והמחמיר תע"ב. אמנם דעת המ"א סק"י להקל כדברי ב"י ומור"ם ז"ל. וכ"ה דעת א"ר או' יו"ד וכתב שכ"ה בעה"ק לרשב"א להתיר יעו"ש. וכן הסכים הער"ה או' ד' וכ"ה דעת המאמ"ר או' ו' וכ"פ קיצור ש"ע סי' צ"ח או' י"א. והר"ז או' ו' הביא ב' הסברות וסיים אעפ"י שהעיקר כסברא האחרונה מ"מ לכתחלה יש להחמיר ולחוש לסברא הראשונה עכ"ל אלא שכתב תיקון גם לדעת האוסרים שלא יאפה כל העיסה ביו"ט אלא ישייר מקצתה ואחר יו"ט יפריש חלה מן המשוייר ויפטור כל העיסה שאכלה ביו"ט. וכ"כ המחה"ש סק"י מ"ב או' כ"ד. ועוד יש תיקון אחר שילוש עיסה אחת ביו"ט וכו' כמ"ש אח"ז בהגה ואחר שנתקנה מותר לאפות אותה לכ"ע דהא לא יש עוד בה איסור חלה:

לד

לד) ומיהו אם עבר ואפה ודאי מותר לאכול ולשייר מעט להפריש ממנה חלה במוצאי יו"ט גם לדעת האוסרים. ט"ז שם ושאר האחרונים:

לה

לה) שם בהגה. ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה וכו' כלומר שיש תקנה להפריש ביו"ט אפי' נילוש מעיו"ט ע"י שילוש עוד עיסה עכשיו ביו"ט וכו' עו"ש או' ד':

לו

לו) שם בהגה. ואם רוצה יוכל ללוש עוד עיסה וכו' וכן אם הוא בא"י שאסור לאכול עד שיפריש יעשה כן שילוש עוד עיסה וכו' ר"ז או' ז' מק"ק סי' כ"ג או' ו' מ"ב או' כ"ה:

לז

לז) שם בהגה. ואם רוצה יוכל ללוש וכו' ודוקא כשצריך לפת חמה דלא עבד כלום רק מחשבה. מ"א ס"ק י"א בשם המרדכי. א"ר או' י"א. חמ"מ או ג' וכ"כ הר"ז או' ח' דדוקא כשצריך לאותה עיסה ביו"ט אבל אם א"צ לה ביו"ט ואין אופה אותה אלא כדי להפריש ממנה חלה על העיסה הנילושה מעיו"ט הרי זה אסור אלא אם כן אוכלה כולה ביו"ט. וכן כתב ח"א כלל פ"ה או ה' מק"ק שם מ"ב שם:

לח

לח) שם בהגה. יוכל ללוש עוד עיסה וכו' ודוקא שהעיסה שלש ביו"ט יש בה שיעור חלה דאם אין בה שיעור ולא תתחייב אלא ע"י צירוף סל להעיסה שנילושה מעי"וט זה אסור דהא עביד מעשה לצורך העיסה שלש מעיו"ט. מחה"ש ס"ק י"א. וכ"כ א"א או' י"א ואו' י"ב. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ט' מיהו החמ"מ או' ד' כתב דאפי' העיסה שעשה מחדש אין בה כשיעור סגי. וכ"כ המק"ח בסי' תנ"ז או' ו' וכ"כ הר"ז בסי' זה או' ז' ונראה דבמקום שאין נצרך לעיסה גדולה או שאין לו קמח לשיעור לישת עיסה גדולה יש לסמוך על המקילין. ועיין לעיל סי' תנ"ז או' מ"ח:

לט

טל) שם בהגה. ויצרפם יחד וכו' פי' שיהיו סמוכים יחד כמ"ש ביו"ד ססי' שכ"ה, מ"א ס"ק י"ב, ור"ל ששם כתוב דאם יש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו א"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו עכ"ל אבל אם אין בזה שלש מחדש כשיעור ורוצה להפריש ממנה חלה על עיסה שיש בה שיעור צריך צירוף כלי דהיינו שיניח שניהם בכלי אחד ואח"כ יפריש החלה. וכ"כ הר"ז שם ובקו"א או' ג' וכ"כ המק"ח שם:

מ

מ) [סעיף ד'] המפריש חלה ביו"ט והיא טמאה וכו'. כגון בזה"ז שכולנו טמאים. מ"א ס"ק י"ג. וכ"כ הלבוש:

מא

מא) שם. והיא טמאה וכו' וה"ה בלש עיסה טהורה שאין לשרוף החלה ביו"ט, ט"ז סק"ח. ור"ל אפי' נילוש במי ביצים וכדומה שלא הוכשר מעולם ולמ"ד חייבת בחלה אפ"ה אין שורפין אותה ביו"ט, מש"ז או' ח'

מב

מב) שם. לא יאפה אותה וכו' ודע שאין חלה טמאה עומדת לשרפה אלא בארץ אבל בחו"ל אי איכא כהן קטן או גדול שטבל לקריו אוכל אותה לפי שאינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. כ"כ המ"מ פ"ג דין ח' על דברי הרמב"ם הנז' וכ"ה ביו"ד סי' שכ"ב סעי' ד' וסעי' ה' אמנם לפי מ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה די"א כיון שאין חלה נאכלת בזה"ז בא"י גם בשאר מקומות אין צריך להפריש רק חלה אחת ולשרפה וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו וכו' יעו"ש. וכ"ה דעת כמה אחרונים כמ"ש לעיל סי' תנ"ז או' ע"ג יעו"ש א"כ גם בחלת חו"ל במקום שנוהגין עתה שאין מאכילין אותה לכהן אלא לשרפה הו"ל כחלת א"י שאסור לאפותה ביו"ט וגם אסור לטלטלה כמ"ש באו' שאח"ז:

מג

מג) שם. לא יאפה אותה וכו' לפי שאסור לאוכלה ואסור ג"כ לטלטלה. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"ב. אבל מיד כשקרא לה שם חלה ועדיין היא בידו קודם שהניחה רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה. ר"ז או' ט' מק"ק סי' כ"ג או' ח' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' י"א מ"ב או' כ"ט. ועיין לעיל סי' תנ"ז או' ה"ן וסי' ש"ח או' כ"ז ואו' כ"ח:

מד

מד) שם. לא יאפה אותה וכו' ואפי' בתנור דכשהוא מלא יפה לפת אסור משום דלא חזייא למידי. וכ"כ הפר"ח לעיל סי' תנ"ז סעי' ב' כס"א או' ב' ועיין עוד לקמן או' נ"ד:

מה

מה) שם. לא יאפה אותה וכו' וביו"ט של פסח לא יקרא לה שם עד שתאפה כמ"ש לעיל סי' תנ"ז סעי' ב' יעו"ש:

מו

מו) שם. שאין שורפין קדשים ביו"ט. ששריפת קדשים שנטמאו מ"ע שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לוירך אכילה וכיוצא בהן עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, הרמב"ם פ"ג דין ח' ט"ז סק"ח. ועיין שבת כ"ד ע"ב וכ"ה ע"א ובתו' שם ד"ה כך אתה וכו' שכתבו פלוגתא בשריפת תרומה אי מדאו' או מדרבנן יעו"ש. ובענין הפרשת תרומות ומעשרות בזה"ז בא"י י"א דאו' וי"א דרבנן אבל בהפרשת חלה לכ"ע בזה"ז דרבנן אפי' בא"י כמבואר ביו"ד סי' שכ"ב סעי' ב' ובסי' של"א סעי' ב' ובט"ז וש"כ שם יעו"ש. וא"כ כיון דאפי' הפרשתה בזה"ז אינו אלא מדרבנן כ"ש שריפתה דלא דחי יו"ט. ועיין לעיל סי' תנ"ז שכתבנו שם כמה דיני חלה באורך וברוחב קחנו משם:

מז

מז) [סעיף ה'] מותר לעשות ביו"ט פתין גדולים. והרמב"ם שם כתב מותר ללוש ביו"ט עיסה גדולה. והכל אמת. פר"ח. וכ"כ החמ"מ או' ה' מותר ללוש ביו"ט עיסה גדולה וכן מותר לעשית פתין גדולים ולא חיישינן וכו':

מח

מח) שם. מותר לעשות ביו"ט פתין גדולים וכו' וכגון בתנור גדול או בכמה פעמים דבתנור קטן ובפעם אחת אפי' לאפות יותר ממה שצריך לית לן בה מפני שהפת משתבח עי"ז וכמ"ש לקמן סי' תק"ז סעי' ו' יעו"ש מ"ב או' ל"ב:

מט

מט) שם. ולא חיישינן שמתוך כך וכו' כלומר כיון שאין הטרחא מרובה בפת עבה דלמא יאפה יותר מכדי צרכו קמל"ן דלא חיישינן. עו"ש או' ה':

נ

נ) שם. ולא חיישינן שמתוך כך וכו' ונראה דה"ה דמותר לעשות חררין דקות הרבה ולא חיישינן דטרח טרחא דלא צריך. עו"ש שם. מ"ב שם:

נא

נא) שם. ולא חיישינן שמתוך כך וכו' ואע"פ דמותר ללוש ולאפות ביו"ט כל מה שצריך אבל אסור לחקוק בדפוס בעיסה איזה צורה ואפי' ביד אסור לעשות מן העיסה כעין צורת עוף או שאר צורה. ח"א כלל צ"ב או' ג' מק"ק סי' כ"ג או' י"א. קיצור ש"ע סי צ"ח או' כ"ג:

נב

בנ) [סעיף ו'] היה לו קמח או עיסה וכו'. וכגון שלש העיסה מעיו"ט או שלשה הגוי ביו"ט דהא כשם שאסור לאפות עיסת השותפות עם הגוי ביו"ט ה"ה שאסור ללוש:

נג

גנ) שם. אסור לאפותה ביו"ט וכו' ולא דמי לבהמה שחציה של ישראל וחציה של עכו"ם דמותר לשוחטה ביו"ט כמ"ש לעיל סי' תצ"ח סעי' י"א דשאני התם דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אבל הכא הא אפשר לחלק מקודם ויטרח בחלקו לבד. ביצה כ"א ע"א. ועיין לעיל סי' תצ"ח או' צ"ח:

נד

דנ) שם. אסור לאפותה ביו"ט. אפי' בתנור א' ואעפ"י שהפת משביח בכך כמ"ש לקמן סי' תק"ז סעי' ו' שאני התם דאוכל איזו פת שירצה א"נ אי מקלעי ליה אורחים אוכלים כל הפת משא"כ כאן. תו' ביצה שם ד"ה עיסה. יש"ש פ"ב דביצה סי' כ"א. ב"ח. עו"ש או' ו' מ"א ס"ק ט"ו:

נה

הנ) [סעיף ז'] אם יש לאדם הרבה פת נקייה. שמספיק לו לאותו היום. ר"ז או' י"ג. מ"ב או' ל"ה:

נו

ונ) שם. הרבה פת נקייה. ומשמע בתו' דשבת דף קי"ז דמותר לכתחלה לאפות פת הדראה ואח"כ פת גקייה. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ד. מחה"ש. חמ"מ או' ז' ח"א כלל פ"ה או' ג' וה"ד אם רוצה להאכילם דוקא פת הדראה אבל אם כוונתו להערים שיותיר לחול לכ"ע אסור. בגדי ישע על מ"א ס"ק ט"ז. וכ"מ בא"א או' ט"ז. וכ"כ מ"ב או' ט"ל:

נז

זנ) שם. אינו אופה פת אחרת. ר"ל לא פת נקיה ולא פת הדראה. ופי' פת הדראה פת קיבר שניטל הדרה. רש"י שבת קי"ז ע"ב:

נח

חנ) שם. אינו אופה פת אחרת. אלא א"כ רוצה לאכול פת חמה שנילושה היום. ר"ז או' י"ג, ח"א שם. מק"ק סי' א' או' י"א. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' רפ"ז והב"ד השו"ג סי' תק"ג. וכתב שם בתשו' ב"ד דאפי' פת הדראה יכול לאפות אם חפץ בפת חמה יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ל"ז:

נט

טנ) שם. אינו אופה פת אחרת. ודוקא אם הפת האחר הוא מאותו המין אבל אם הוא מין אחר אפי' גרוע מזה כגון שהפת שלו הוא פת חטים והוא רוצה לאפות פת דגן אחר שרי. מ"ב או' ל"ו. וה"ד אם תאב לאותו מין דגן כמו בשר ודגים שתאב לזה ותאב לזה:

ס

ס) שם. שרגיל להאכילם פת הדראה. משמע הא אינו רגיל אלא שבפעם הזאת רוצה להאכילם אסור. וכ"כ מ"ב או' ל"ח:

סא

סא) שם. יכול לאפות פת נקייה. משום כבוד יו"ט:

סב

סב) [סעיף ח'] אסור לעשות שאור ביו"ט, להחמיץ העיסה. ב"י בשם המרדכי פ"ק דביצה, לבוש. ר"ז או' י"ד:

סג

סג) שם. אלא ע"י שינוי. והי"א בהגב"י כתב בשם מהר"ם מטיולי דזהו לדעת הר"ן ורשב"ם אבל לדעת התו' דוקא ע"י שפחה גויה וע"י שינוי ולדעת רש"י ורשב"ם והרמב"ם והרא"ש והטור אין להתיר ע"י שינוי ואפי' ע"י שפחה והכי נקטינן דרבים נינהו אבל בשעת הדחק יש לסמוך על דברי התו' יעו"ש. ונראה דהיכא דאפשר יש להחמיר כדבריו אבל היכא דלא אפשר יש לסמוך על דברי הש"ע כי כן הסכימו האחרונים.

סד

סד) שם. מפני שהיה אפשר לעשותו מבע"י. שכ"כ יפה הפת שנעשה שאור שלו מבע"י כמו שנעשה ביומו. ב"י בשם המרדכי פ"ק דביצה:

סה

סה) [סעיף ט'] אפי' נשחטה הבהמה מעיו"ט וכו'. כבר כתבנו ע"ז לעיל או' כ"ה קחנו משם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---