יד אפרים/אורח חיים/תקה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקה

(בט"ז ס"ק ב') משמע דאם אין שם ריבוי למשקין הותר שאר החלב מלבד כו' כצ"ל:

(במג"א סק"ג) ולטעמיה אזיל שסובר כהרמב"ן כו' עיין בב"י שמבואר שהבין דלהרמב"ן בעומדת לחליבה נמי שרי וכמה שכת' הרמב"ן (הובא לשונו בט"ז סק"ג) להתיר בחולב בשבת לאוכלין אף ע"ג דהעז לא חזיא מחמת איסור שחיטה דכל שנסתלק המוקצה שלא על ידי איסור שרי ע"ש וסובר הב"י דה"ה באינה עומדת לחליבה שרי לדידיה ולכן כת' על דברי הרשב"א בתשובה לענין עכו"ם החולב דשרי משום שאפילו ישראל מותר לחלוב לאוכלין ומשמע דמיירי אף בעומדת לחליבה משום דלטעמיה אזיל שסובר כהרמב"ן וע"ז כתב המג"א דהא ליתא דודאי הרשב"א לא מיירי רק בעומדת לאכילה דאם לא כן ודאי דאסור משום מוקצה אלא מיירי בעומדת לאכילה א"נ בבהמות עכו"ם ואעפ"י שהעכו"ם לא חלב לאוכלין וה"ל משקה מכל מקום דוקא אם נולד מה שהיה מקצה מדעתו לגמרי משא"כ בזה שהיה מותר לישראל אם בא לחלוב לאוכלין אין בזה משום נולד כיון שגם הישראל היה יכול לחולבו אלא שהיה עושה ממנו אוכל לא איכפת לן מה שעשה אותו העכו"ם משקה ומה דמייתי הב"י מהרמב"ן ז"א דגם הרמב"ן לא התיר אלא בעומדת לאכילה רק דמיירי לענין שבת שלכאורה לא מהני מה שעומדת לאכילה משום דרביע עלה איסור שבת ע"ז כתב הרמב"ן דכל שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה ומ"מ אין הדברים אמורים כ"א בעומדת לאכילה דוקא שהיא ראויה לאכילה מצד עצמה (ובאמת הוא לענ"ד תימא גדולה על הב"י שמבואר בדבריו דהר"ן מחולק בזה עם הרמב"ן ע"ש ולענ"ד ליתא ומ"ש הר"ן ויש לרמב"ן דרך אחר ר"ל לתרץ הקושיא דהא גם בשבת הוה מוקצה מחמת איסור והר"ן ס"ל לתרץ משום דהביצה והחלב לא אתקצאי כלל מעולם וע"ז כתב הרמב"ן יש לו דרך אחר שהרמב"ן מתרץ מחמת סילוק המוקצה כמבואר בשמו בפרק חבית וזה מבואר למעיין ברשב"א שכתב בחי' בפ' חבית והנכון כדברי הרמב"ן כו' ואני מוסיף על דבריו כו' אבל מידי דאפשר ומצוי לבא ביומו בלא איסור לא מקצה ליה מדעתו ור"ל דביצה כו' וה"ט דחולב עז עכ"ל וע"ש שהוא כסברת הר"ן בביצה בתירוץ הקו' ובס' עבה"ק להרשב"א מבואר להדיא דבעומדת לחליבה אסור וכמ"ש המג"א).
ומ"ש המג"א כ"כ בהדיא רפ"ק וספ"ק דביצה וצ"ע על הד"מ כו' ט"ס יש כאן וכצ"ל וכ"כ בהג"א (ר"ל בהגהת אשרי) רפ"ק וספ"ק דביצה וצ"ע על הד"מ שכתב ואפשר דבעומדת לאכילה אף הג"א מודה דשרי' מטעמא דהרשב"א ומ"ש דאסור היינו באינה עומדת לאכילה ולטעמיה אזיל דס"ל דאסור לחלוב לתוך הקדרה ואם כן למאי דנקטינן דבכל עז שרי לחלוב תוך הקדרה אם כן גם כן שרי בכל ענין עכ"ל הד"מ (המג"א קיצר בהעתק' ל' הד"מ ועיקר כוונה זו שצ"ע עמ"ש הד"מ דלדידן שרי בכל ענין שבאמת ז"א) ובאמת זה אינו וצ"ל דחזר בו כו' כצ"ל במג"א וכוונתו בהג"א ריש פ"ק דביצה ובספ"ק דביצה מבואר ג"כ דאם אין עומד' לאכיל אסו' וכמ"ש הב"י בשם הג"א וצ"ע על הד"מ שכתב דלמאי דנקטינן דבכל עז שרי לחלוב לקדרה (והיינו משום דהד"מ מפרש מ"ש הב"י כיון דרבנן הוא יש לפסוק כמקילין קאי אדלעיל להתיר אף בעז העומדת לחליבה אף בישראל ע"ש בד"מ הארוך דפוס פיורדא) גם כאן שרי בכל ענין וע"ז כתב המג"א שז"א דבאמת גם הרשב"א והרמב"ן גופא אין דעתם להתיר כ"א בעומדת לאכילה דוקא ולכן כתב שהרמ"א חזר בו וכתב שנהגו בו איסור ואין לשנות ומ"מ היינו דוקא בעומדת לחליבה אבל בעומדת לאכילה שפיר שרי על ידי עכו"ם מטעם שכתב הרשב"א כיון שגם ישראל מותר לחלוב לאוכלין.
ומ"ש המג"א בסוף ס"ק זה וז"ל ואם עכו"ם היה חולב לקדרה ריקני' אסור בו ביום נלענ"ד דקאי אדלעיל מיניה שכתב בבהמת ישראל ואינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תליא בפלוגתא דסימן תצ"ה ר"ל דשם פליגי אם מוקצה אסור ביום טוב אך זה דוקא בחולב לתוך אוכלין דכאוכל דמי ואין עליו רק דין מוקצה משא"כ בחולב לקדרה ריקנית דהו"ל נולד ובנולד קי"ל בסימן תצ"ה לאיסור והמשך דבריו כך הם דאם אינה עומדת לאכילה וחולב לאוכלין תליא בפלוגתא דמוקצה בי"ט ובבהמת עכו"ם דלא שייך מוקצה שרי ומ"מ לחלוב לקדרה ריקנית אסור בכל ענין ר"ל דהא אם יחלוב הו"ל נולד ויהיה החלב אסור לאוכלה בי"ט ושוב אסור לישראל לחלוב דהו"ל מלאכה שלא לצורך וע"ז כתב דאם העכו"ם חולב לקדרה ריקנית אסור בו ביום ר"ל באינה עומדת לאכילה דאז אסור משום נולד כיון שהישראל לא היה אפשר לו לחלוב אף לתוך אוכלין וע' בספרי שו"ת בית אפרים סימן מ"ז:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.