יד אפרים/אורח חיים/רמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רמג

במגן אברהם ס"ק ב' וליכא למימ' דעכו"ם אדעתיה דנפשיה כו' רבים נבוכו בזה ולפנ"ד דבא ליישב בזה קושית הב"ח שהקש' על דברי מהר"י אבוהב שהיה סובר דבמרחץ כיון שהישראל מרויח ע"י שהעכו"ם עושה בשבת אסו'. וע"ז הוקשה דהא בסעיף א' שרחיים דינו כשדה ומותר ליתן באריסות אלמא דאף שהישראל נהנה ממלאכת שבת ע"י שהעכו"ם עושה מלאכה ברחיים לא איכפת לן בהכי כיון שנוטל חלק באריסות שרי מדינא דכל דאדעתיה דנפשיה עביד אין חשש בזה במה שיש לישראל הנאה במה שהעכו"ם עובד כמבואר בסעיף א' בהג"ה ומשום מראית עין ליכא דרחיים לאריסות קא עביד כמו בשדה. וא"כ גם במרחץ היכא שנתפרסם שהוא שוכר בקבלנות כך תוכן קושית הב"ח וע"ז חולק המ"א וס"ל דגם ברחיים אין היתר מדינא בקבלנות רק באריסות דוקא וה"ה במרחץ דדוקא באריסות שאם לא מסיק לא יהיה לעכו"ם ריוח כלל ונמצא עושה כן בשביל עצמו ואף דמטי הנאה לישראל הנאה דממילא הוא ושרי משא"כ בקבלנות ממ"נ אם קיבל עליו שיסיק דוקא ביום השבת ג"כ ואם לאו יפחות לו משכרו פשיטא דשכיר ממש הוא ואסור ולא שייך בזה אדעתיה דנפשיה קעביד דהוה כשלוחו ממש לעבוד עבורו ביום השבת ואם הוא בסתם קבלנות שאם לא יסיק באיזה זמן ג"כ הוא מחויב ליתן לו שכרו משלם וא"כ אין זה כשלוחו ממש שהרי אינו מקפיד עליו שיסיק גם ביום השבת וזה קבלנות גמורה מ"מ אסור דלא שייך אדעתיה דנפשיה כ"א היכא דקא משתרשי לי' לעכו"ם ע"י הסקה זו בשבת משא"כ בזה שהישראל יצטרך לשלם לו אף אם לא יסיק בשבת א"כ עיקר הסקה זו של נכרי בשבת הוה בשביל הישראל ולא שייך בזה אדעתיה דנפשיה קעביד משא"כ בבית ובשדה מדינא הוא שרי בקבלנות דהא עכ"פ מחויב העכו"ם להשלים המלאכה ולא איכפת ליה לישראל אם יעשה בשבת או בחול א"כ מה שהעכו"ם עושה בשבת אין ריוח לישראל ולאו אדעתיה דישראל קעביד בשבת. וקרוב הדבר שיש להגיה הך וליכא למימר וכו' עד מה שנרשם ב"י בשם מהרי"א הוא שייך אחר תיבת ובמרחץ ורחיים וכצ"ל ובמרחץ אסור מדינא וכו' במה שהעכו"ם עושה בשבת ב"י בשם מהרי"א ונ"ל דה"ה וכו' ואז אין הישראל מרויח במלאכתו (ר"ל וא"כ העכו"ם שעושה המלאכה בשבת אינו עושה אותה בשביל להרויח לישראל רק אדעתיה דנפשיה עביד בשבת כדי שיהיה לו פנאי לנוח בימות החול) משא"כ במרחץ ורחיים דליכא למימר דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד (ר"ל ואז לא איכפת לן במה שיש לישראל ריוח במה שהעכו"ם עובד בשבת כמו ברחיים וכמו שהקשה הב"ח) דהא אף אם לא יעשה העכו"ם בשבת יצטרך לשלם לו ועיין בסימן רמ"ד סעיף ה' וזה ברור וכו' כצ"ל. ולפי מה דאיתא לפנינו צ"ע שכתב ב"י בשם מהרי"א הך מלתא דאף אם לא יעשה כו' יצטרך לשלם לו וזה לא נזכר בדברי מהרי"א כלל גם מ"ש דהרי אף הרא"ש לא קאמר אלא בבית ושדה כו' אין מובן לדברים אלו דמה חידוש בזה הן הן דברי מהרי"א אלא דהב"ח קשיא ליה דאף במרחץ ורחיים לשתרי בקבלנות דמ"ש מרחיים באריסות דלא איכפת לן בריוח ומראית עין ליכא הכא כיון דנתפרסם ולפי מ"ש א"ש. ומ"ש המג"א לעיין בסי' רמ"ד סעיף ה' נראה שר"ל דהתם קאמר בשוכר בקבלנות שיכתוב או שיארוג לו דשרי לדעת הרמב"ם והראב"ד אוסר משום דישראל מרויח במה שהעכו"ם עושה בשבת דשמא גם למחר יצטרך לכתוב ואף הרמב"ם אינו מתיר אלא משום דס"ל דאין זה ריוח ידוע לישראל משא"כ בתנור שיש לישראל ריוח ידוע במה שמסיקו בשבת גם הרמב"ם מודה דאסור דלא שייך בזה אדעתיה דנפשיה קעביד כיון שאין ריוח כלל לעכו"ם במה שיכתוב או יארוג או יסיק היום שהרי בין כך ובין כך מחויב לשלם לו ותנור דומה לשכרו לכל המלאכות דגם הרמב"ם מודה בזה כיון שודאי יש ריוח לישראל והנכרי אינו מרויח בזה. ועיין בט"ז סי' רמ"ד ס"ק ה' שכתב אם הישראל מקפיד על ביטולו גם הרמב"ם מודה דאסו' וא"כ ה"נ ע"כ מיירי שאינו מקפיד בין יסיק ובין לא יסיק יתן לו שכרו משלם ולא שייך אדעתיה דנפשיה קעביד. ובתוס' שבת כתב דהב"ח מפרש דמהרי"א ר"ל דאף בקבלנות כה"ג שהותנה עמו בכל יום שתסיק אתן לך כך וכך ס"ל ג"כ למהרא"י דאסור כיון שיש לישראל ריוח ולכן שפיר השיג הב"ח דמ"ש מרחיים באריסות ולענ"ד לשון בקבלנות אינו סובל לפרש כן דכה"ג פשיטא דאינו בכלל הקבלנות ועוד נלענ"ד דבכה"ג נמי יש לאסור דאף דאינו קובע לו מלאכתו בשבת מ"מ כיון דהעכו"ם שכר שבת הוא נוטל אצלו א"כ מיחזי כשלוחו ולא דמי לעורות לעבדן דמות' בקצץ דהכא המלאכה ידוע של ישראל וא"כ מה שהוא מפורסם שהוא בקבלנות באופן זה דאם יסיק יתן לו כך וכך מ"מ הוי כשלוחו של ישראל להסיק לו בשבילו ואסור ואינו מותר מדינא כ"א היכא שיש לעכו"ם חלק בריוח עצמו שהוא אריסות למחצה כו' שאז לא שייך עליו שם שליחות מהישראל דעכו"ם כדי ליטול חלקו קעביד וכן אם אין העכו"ם נוטל חלקו בריוח רק שכר לבד שרי היכא שאין הישראל מרויח במה שהעכו"ם עושה בשבת כגון בשכר לכתו' לו לדעת הרמב"ם או עורות לעבדן שאם לא יעשה בשבת יעשה בחול משא"כ אם הישראל מרויח במה שהעכו"ם עושה בשבת והמלאכה ידועה שהיא של ישראל פשיטא דמיחזי כשלוחו אף שקצץ ליתן לו כך וכך בעד כל הסקה אם לא כשנוטל חלקו בשכר המלאכה עצמו. ודרך כלל נלע"ד בפי' דברי המג"א שיש כאן שני ענינים שיש להתיר ע"י חדא היכא דלא מטי לישראל הנאה ממה שעכו"ם עושה ביום זה אע"ג דגם להעכו"ם אין הנאה במה שעושה היום דוקא מ"מ כיון דהישראל לא קפיד שיעשה היום דוקא ש"ד וזה ענין בית ושדה בקבלנות שנותן לעכו"ם דבר קצוב שישלים מלאכתו והעכו"ם אדעתי' דנפשיה קעביד בשבת אע"ג דלא מטי ליה הנאה מעבודה זו שעובד היום מ"מ הרי גם הישראל אינו נהנה מזה דמה איכפת ליה אם יעשה היום או ביום החול וא"כ מה שעכו"ם עושה היום למהר מלאכתו אדעתיה דנפשיה קעביד ועוד יש ענין להתי' היכא דמטי לישראל הנאה מעבודת עכו"ם בשבת אלא שגם העכו"ם יש לו הנאה מזה שעושה היום לפי שהוא נוטל חלק מריוח מלאכה זו שעובד היום נמי אמרינן אדעתיה דנפשיה קעביד ושרי וזה ענין רחיים באריסות וכן תנור ומרחץ באריסות דמדינא אין מקום לאסור מחמת שישראל נהנה כיון שגם העכו"ם כהנה משא"כ רחיים ותנור ומרחץ בקבלנות שהישראל נוטל הריוח ונותן לעכו"ם דבר קצוב בין יעשה המלאכה היום או לא אסור מדינא דהא הישראל נהנה במה שזה עושה המלאכ' שהוא ריוח בפ"ע ואין לו תשלומין במה שיעשה למחר שהוא ריוח בפ"ע והנכרי אינו מרויח בעשיית מלאכתו היום דהא הישראל מחויב ליתן לו מה שקצוב אף אם לא יעשה היום וכיון דלא מטי ליה רווחא בזה ל"ל אדעתיה דנפשיה קעביד וכיון דמטי הנאה לישראל אסור והב"ח רוצה לדמות רחיים בקבלנות לרחיים באריסות דאמרי' אדעתיה דנפשיה קעביד. וע"ז אמר דז"א דהכא ל"ל אדעתיה דנפשיה קעביד כו' ור"ל כמ"ש דהכא ליכא רווחא לנכרי. ואח"כ כתב המג"א דהרי אף להרא"ש לא קאמר כו' ר"ל דאין לדמות לבית ושדה בקבלנות דשרי מדינא אע"ג דליכא רווחא לעכו"ם שהוא לוקח דבר קצוב שלו דז"א דהתם סוף סוף הוא מחויב להשלים מלאכתו ואם לא יעשה היום יעשה בחול וא"כ ליכא רווחא לישראל ובכה"ג לא איכפת לן במה שאין ריוח לעכו"ם בעשיית יום זה דוקא משא"כ במרחץ ורחיים דיש ריוח לישראל בעשיית יום זה צריכים אנו להקפיד שיהיה ריוח לנכרי ג"כ במעשה יום זה כגון באריסות משא"כ בקבלנות דלא איכפת ליה לנכרי וכמש"ל. ומעתה חיבור דברי המג"א כך הם. דמתחלה כתב ול"ל עכו"ם כו' ר"ל וא"כ לא דמי לרחיים באריסות וכדעת הב"ח משום דהכא אין ריוח לנכרי אלא דלכאורה אכתי היה הכרח להב"ח דלא איכפת לן בריוח הנכרי ממ"ש הרא"ש דמדינא שדה מותר בקציצה אלמא אעפ"י שאין לנכרי ריוח במלאכת אותו היום דוקא שרי כיון דעכ"פ לוקח דבר קצוב שייך אדעתיה דנפשיה קעביד וא"כ ה"ה ברחיים בקציצה ואי משום דברחיים איכא ריוח לישראל הא מוכרח מרחיים באריסות דלא קפדינן בריוח לישראל כל שיש ריוח לעכו"ם וכיון דמוכח משדה דדבר קצוב מיקרי ריוח לעכו"ם ממילא שאין מקום לחלק בין אריסות לקציצה כזה אמר דגם הרא"ש לא אמרו אלא בבית ושדה דאז קציצה מותר כו' ר"ל דודאי דבר קצוב לא מיקרי ריוח לעכו"ם אלא התם אין ריוח לישראל דתרווייהו בעי' דוקא ולפי"ז א"צ להגיה בדברי המ"א וכמש"ל ומ"מ אי לאו דמסתפינא הוי אמינא להגיה כנ"ל כיון שאין נזכר החילוק הראשון במהרי"א רק החילוק השני:

בט"ז סק"ב כ' כך דאנן קיי"ל בכל גוונא אסור כמבואר בסי' רמ"ז כו' ותמוהים דבריו דהא התם הטעם משום דכשיודע שאין העכו"ם נוטל חלק בפירות מיחזי לאינשי כשכי' יום ואסור משום מראית עין ובכאן דמיירי שהוא מפורסים שדרכו להשכי' בקבלנות ממילא דלא שייך מראית עין וכן מבוא' בב"ח דלא מייתי ראיה רק לענין דאף שיש לישראל ריוח שרי מדינא כמו ברחיים באריסות וממילא דגם כאן דמיירי בנתפרסם שרי בשדה דודאי לא שייך מראית עין וממילא דאף דגם בתנור שרי דלא איכפת לן במה שהישראל מרויח דממילא קאתי. ונראה שהט"ז ס"ל דלפי מ"ש ה"ה דכשיחקרו ויתוודע להם שאין נוטל חלק בפירות מיחזי כשכי' יום ולכאור' קשה כיון שיחקרו יתוודע להם שהוא בקבלנות ואם לא יחקרו הרי יתלו באריסות. וצ"ל דזה ודאי עתיד להגלות להם שאין העכו"ם נוטל חלק בפירות שיראו כן בעת הקציר כמ"ש המג"א סי' רמ"ד סק"ה. וכיון שע"כ הוא עושה בשליחות ישראל אתי למחשדי' שהוא בשכירות יום ולא יתנו אל לבבם לחקור זאת אם הוא בקבלנות או שכיר יום כיון שעכ"פ לאו אדעתיה דנפשיה קעביד נמצא שזה הפירסום שהיא בקבלנות אינו מועיל כלל דאין מפורסם רק שהעכו"ם אינו נוטל חלק בפירות ומ"מ יוכל להיות ששכיר יום הוא אצלו. ומ"מ צ"ע דדלמא מיירי שנתפרסם שהוא קבלן ממש ולא שכיר יום שכך דרך בעל השדה תמיד ומכ"ש במנהג רוב אנשי המקום להשכיר בקבלנות דוקא דלא שייך זה. ונראה דהט"ז כוונתו למ"ש בסי' רמ"ד סק"ב דהתוס' הביאו הירושלמי דקבלנות דוקא בתלוש אבל לא במחוב' וכך הוא להרמב"ם וש"מ דקרקע ישראל אפילו בשדה כו' עיי"ש ודהך סברא י"ל דבמחובר אפילו מדינא אסור קבלנות ולא משום דמיחזי כשכי' יום וא"כ אף במפורסם שדרכו להשכיר בקבלנות אסו' ולפי אידך סברא שכ' שם צדדין להתי' בשדה כו'. א"כ פשיט' דבמפורסם יש להתיר כמ"ש. ויותר נרא' דהט"ז קאי על מ"ש הטור בשם הרא"ש דמיירי שם באם המפורסם הוא שכר פועלים רק הוא משכיר לאחד לשנה או לחדשים וא"כ גם בזה שייך כשיודע להם כו' כמ"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.