שולחן ערוך/אורח חיים/רמג

שולחן ערוך ‏ אורח חיים רמג

סימן רמג דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו"ם ובו ב' סעיפים:

א (°) לא ישכיר אדם (א) מרחץ שלו (ב) לעכו"ם (ג) מפני שנקרא על שמו ועכו"ם זה עושה בו מלאכה בשבת (ד) דסתם מרחץ לאו לאריסותא [פירוש אריס הוא העובד ליקח חלק ממה שישביח לבעליו] עביד ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את העכו"ם בכך וכך ליום ונמצא שהעכו"ם עושה מלאכה (ה) בשליחותו של ישראל אבל (ו) שדה מותר שכן דרך לקבל שדה באריסות ואף ע"פ שיודעים שהוא של ישראל אומרים העכו"ם לקחה באריסות ולעצמו הוא עובד (ז) ותנור דינו כמרחץ (ח) ורחיים דינו כשדה: הגה (ט) ואע"פ שלא לקחה העכו"ם (י) רק לשליש או לרביע ויש לישראל הנאה במה שהעכו"ם עובד בשבת שרי דעכו"ם אדעתא דנפשיה עובד. [ב"י בשם מיי' פ"ז וב"י סי' רמ"ה בשם סה"ת]:

ב אפילו מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר ע"י כך שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות (יא) מותר להשכירם לעכו"ם או ליתנם לו באריסות: הגה ואפילו במקום האסור אם אין המרחץ או התנור של ישראל (יב) רק שכרם (יג) מעכו"ם (יד) וחזר והשכירם לעכו"ם שרי דאין שם הישראל נקרא עליו [א"ז בשם גאונים] וכן אם יש מרחץ (טו) בבית דירה ואין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו והם יודעים ששכרו עכו"ם שרי [ב"י בשם מהרי"א ור"ח וא"ז] ואם עבר והשכירו במקום האסור (טז) י"א ששכרו מותר [ב"י בשם הגאונים] וי"א שאסור [מרדכי פ"ק דשבת וכן עיקר] [וע"ל ס"ס רמ"ה]:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף