אליה רבה/אורח חיים/רמג

אליה רבה ‏ אורח חיים רמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] איסור דאורייתא וכו'. כן כתב בית יוסף סוף סימן רמ"ד בשם סמ"ג, ועיין בחזקוני פרשת בא בפסוק לא יעשה מלאכה מה שהקשה רש"י דאשתמיטתיה דברי סמ"ג ולבוש אלו, גם מצאתי בספר יראים סימן קי"ג זה לשונו הא דאמרינן אמירה לכותי שבות כשאינו מלאכת ישראל כגון שאומרים לכותי עשה האש שלך לצרכי, אבל להוציא קדירות של ישראל מן הגחלים דישראל אסור מדאורייתא, עד כאן. ובזה יש לישב מה שהקשיתי בסק"ח על הסמ"ג, מכל מקום מפוסקים משמע דלעולם דרבנן:

ב

[ב] מפני שנקראת וכו'. פירוש דמדינא שרי להשכיר לכותים שיתן לישראל כך וכך לשנה או שיתן לכותים חלק בריוח המרחץ וזהו אריסות ואם כן כותים אדעתיה דנפשיה עביד אלא דאסור משום מראית עין מפני שנקראת וכו', ולפי זה בחוץ לתחום נראה דשרי לכולי עלמא כדלקמן סימן רמ"ד בשדה. ומה שכתב (ע"פ) [עולת שבת] דלראב"ד דסבר במקום שישראל (משתרש) [משתמש] במלאכת כותי אסור יש להחמיר באריסות דמרחץ, עד כאן. ליתא דלא כתב כן אלא (בשביל) [כשכל] הריוח לישראל אלא שנותן לכותי שכר מלאכתו לשנה דאז לא שייך כותי אדעתיה דנפשיה קעביד דהא יש לו שכירות שלו אף שאינו עובד, מה שאין כן באריסות דמרחץ שיש לכותים חלק בו אף שישראל (משתמש) [משתרש] שרי כיון דכותים עביד אדעתיה דנפשיה:

ג

[ג] וסתם מרחץ וכו'. מתוך שהוצאותיו מרובה ושכרו מועט:

ד

[ד] בכך וכך ליום וכו'. דזה מדינא אסור ואפילו חוץ לתחום אסור ואף דבסימן רמ"ד סעיף ה' פסק הלבוש כמאן דאמר דאף בשוכר לשנה מדינא אסור מכל מקום לא הזכירו משום דאזיל לשיטתו דשוכר לשנה אסור היינו כדכתב שם טעמא משום דהוי כאילו ציוהו לעשות בשבת ואם כן היא היא, או מילתא דפסיקתא נקט מה שהוא לכולי עלמא:

ה

[ה] אבל שדה מותר וכו'. פירוש אפילו בתוך התחום, ואם שוכר כותי לשנה שיעבוד לו שדהו וכל הפירות לישראל נכלל בפלוגתא שכתבתי אי אסור חוץ לתחום. ואם קצב עמו לעבוד או לקצור שדהו אסור תוך התחום כיון שכל הפירות לישראל כדלקמן ריש סימן רמ"ד:

ו

[ו] מותר אחר כך להשכירם וכו'. בטור בשם הרא"ש, הלכך מותר בקבלנות וכו', ומגיה הבית יוסף וצריך לומר מותר בהבלעה דהיינו שישכור לכותי המרחץ ותנור שיהא כל הנאה לכותי והכותי יתן לישראל דבר קצוב דאי בקבלנות היינו שישכור הכותי לשנה לעבוד וכל הנאה של ישראל זה אסור גם בשדה כדלקמן ריש סימן רמ"ד, והוסיף בית יוסף בשם מהר"א דאף למתירין בשדה היינו משום שאף על פי שלא יעשה מלאכה בשבת ישלים ביום אחר אבל במרחץ או תנור שאם לא עשה מלאכה בשבת הפסיד ישראל ריוח אותו היום נמצא ישראל נהנה ממלאכת שבת ואסור עד כאן דבריו. וכתב הט"ז זה לשונו מורי חמי כתב שדברי מהר"א שגגה הם דאם כן ריחיים דנהגו היתר הלא נהנה ישראל ממלאכת שבת וכו', ובחינם כתב כן דאנן קיימא לן כבית יוסף גם בשדה אסור לקמן סימן רמ"ד, עד כאן. ולעניות דעתי לאו בחינם הוא אלא דינא רבה איכא דאף למאן דאוסר בשדה היינו משום מראית עין ולא מדינא ולכך בתוך התחום דוקא אסור וחוץ לתחום מותר אבל לסברת מהרי"א דאיסור מרחץ ותנור משום שישראל נהנה ממלאכת שבת אם כן מדינא אסור ואפילו חוץ לתחום וזה ברור. והשתא ניחא נמי מה שדחה הבית יוסף גופיה דברי מהרי"א אף דסבירא ליה דאפילו בשדה אסור ודו"ק. והט"ז האריך לתמוה בזה תמיה גדולה על בית יוסף עיין שם ודבריו בזה הם לחינם, גם מה שתמה על בית יוסף תמיה גדולה דלא פירש הך קבלנות היינו הבלעה כמו שכתב בסימן רמ"ד לא קשה מידי לעניות דעתי דשאני הכא שהעתיק הטור מדברי הרא"ש שכתב הבלעה לא הוה ליה לשנות לכתוב לשון קבלנות דאיכא למיטעי ביה אלא הוה ליה להעתיק לשון הרא"ש ממש וזה נכון וברור למעיין בבית יוסף ושכן כוונתו אלא שקיצרתי. והנה מגן אברהם כתב על הב"ח הנזכר לעיל דכתב על מהרי"א שלא כדת של תורה אלא דיש חילוק בין שדה למרחץ וריחיים, עד כאן. ולעניות דעתי יפה דקדק וכתב הב"ח דהא פסק הטור בסימן רמ"ד דאם שכרו לשנה שיכתוב לו או יארג לו בגד מותר הא שם נמי נהנה ישראל במלאכת כותי דשבת אם כן הוא הדין בריחיים ומרחץ, ואף דבית יוסף כתב לקמן שיש חולקים מכל מקום לטור על כרחך סבירא ליה דמותר משום דגם בזה דשכרו לשנה מיקרי נמי אדעתיה דנפשיה עביד אף שישראל יצטרך לשלם לו אף שלא יעשה בשבת מכל מקום כיון שיש לו שכירות שנה כותי לא מרע נפשיה ועוסק אף בשבת אדעתיה דנפשיה ואם כן יפה השיג הב"ח אל מהרי"א שפירש חילוק זה בטור:

ז

[ז] שכרם מכותים וכו'. זה לשון מגן אברהם לא ידעתי למה כתב אם שכרם הא בבית יוסף כתב אפילו קנאו מכותים שרי כיון שעדיין לא ישב בה ואפשר שבאור זרוע כתב שכרם, ומכל מקום נראה לי להתיר אף בקנה, עד כאן. ולי נראה דליכא פלוגתא דבקנה דוקא כשעדיין לא ישב בה דאז אין שמו עליו אבל בשכרם אף שישב בה אם חזר והשכירם אין שמו עליו שאינו שלו כן נראה לי, והיינו שלא הביאו רמ"א ולבוש מה שכתב בית יוסף כיון שעדיין לא ישב בה אלא סתמא להתיר כט"ז שהביא דברי בית יוסף הנזכר לעיל על שכרם לא דבק בזה:

ח

[ח] בביתו וכו'. הקשה מגן אברהם מה בכך כשאין רוחצין אלא שכיניו אכתי איכא למיחש שיעבור אחר ויראה העשן יוצא, עד כאן. ולי נראה כיון שאחר אינו יודע שיש כאן מרחץ ויסבור שעשן זה מענין אחר. ומה שהקשה הט"ז מאי שנא סימן רמ"ד סעיף א' דיש לחוש לאורחים וכו' הכי נמי ניחוש שמא יכנסו אורחים לביתו ומתוך זה חולק והחמיר בדין זה. ולעניות דעתי אין כדי בזה לדחות דברי רמ"א דיש לומר דהכא צריך לומר שיכנס אחר לביתו לא חיישינן מה שאין כן לקמן שיבוא לשדה או לחצירו. ומגן אברהם הוסיף דאף כשהוא ברשות אחר אין היתר אלא כשאין רוחצין בו אלא שכיניו ולא משמע הכי במרדכי סוף פרק כל כתבי אלא כל שהוא ברשות אחר מסתמא שכרו לכותים והוי כנתפרסם ואף שאחרים רוחצים בו מותר. גם תיבת שכיניו שהעתיק הבית יוסף ומגן אברהם ליתא שם, גם מה שדקדק מגן אברהם דדברי רבינו חננאל יהיו סותרים אשתמיטתיה באגודה שם שכתבו בשם ר"ת. והנה בט"ז הקשה מסימן ש"א דכל מה שאסרו חכמים משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור, ואף דהכא אינה אלא שבות דרבנן מכל מקום הא כתב בית יוסף סימן רמ"ד בשם סמ"ג דמלאכה על ידי כותים לישראל הוי דאורייתא, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשם מבואר דדוקא כשמסרו בשבת הוא דאורייתא אבל לא כשמסרו בערב שבת כמו שאמר הלבוש ברס"ז, אבל הכא ודאי אין חשד ששכר לכותים בשבת כדמשמע בכל סימן זה שאין החשש אלא ששכר לו בכך וכך ליום קודם שבת, ועוד דלא קיימא לן כסמ"ג כדלקמן סימן רס"א וסימן שכ"ח סעיף י"ז בחולה שאין בו סכנה דמותר על ידי כותי משום שהוא מדרבנן. ובאמת קשה מזה על סמ"ג דהא דין דחולה מפורש בש"ס סוף פרק מפנין ופסקו הסמ"ג גופיה וצריך עיון. ומכל מקום מבואר דקיימא לן דהוא דרבנן והכי קיימא לן בסימן של"ד סעיף י"ח, אם כן אין קושיא כלל על מהרי"א ורמ"א שפסקו דין דהכא שהוא אליבא דהלכתא, וסמ"ג יש לומר דלא סבירא ליה כמהרי"א בדין זה. גם קשה ממה שכתב בית יוסף בסימן ש"ד דהסמ"ג פסק כרשב"א בעבד כותי דאסור מדאורייתא הא אפילו בשאר כותים אסור:

ט

[ט] [לבוש] ויש אומרים שקונסין וכו'. והב"ח כתב דלא פליגי דבמקום דמותר מדינא כגון שהשכירו לכותים לשנה דאין איסור אלא משום מראית עין בדיעבד שכרו מותר אבל אם הביא שכר שבת לבדו אסור כדלקמן סוף סימן רמ"ה הביאו אחרונים איזה מלאכה יכול לעשות כותי ביד ישראל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.