טעמא דקרא/ויקרא/ט

טעמא דקרא ויקרא ט

שמיני

ב, ג

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר וגו' ואל בנ"י תדבר לאמר קחו שעיר עזים וגו'. משמע שמשה אמר לאהרן שידבר אל בנ"י שיקחו שעיר עזים וגו' וצ"ע למה לא אמר משה עצמו לבנ"י שיקחו. וי"ל שג"ז הי' חלק מהחינוך לפי שלדורות מוטל על הכהנים לדאוג לצרכי הקרבנות ולגבות מישראל כמש"כ בפ' קרח ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח וגו' ועי' רמב"ם פ"ד מכה"מ הי"ח ובפ"ק דשקלים תנן אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום והיינו משום שהן עצמן הממשכנין וזה בזיון להם ע"ש בירו' ולזה חנכו כאן בזה שהוא ידאג לזה.

ג

קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה. לכאורה משמע דתמימים קאי רק על העגל וכבש שהם עולה ולא על השעיר לחטאת [מדלא כתוב תמימים אחר תיבת לעולה כדכתיב בפסוק הקודם] וצ"ב. ונראה, דתמימים לא קאי אתמימים ממום [דגם חטאת צריך שיהא תמים ממום] אלא שהאיברים יהיו שלימים כדאמרינן בחולין י"א א' ונתח אותה לנתחיה אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, וכ"פ הרמב"ם בפ"ו ממעה"ק הי"ט, אבל באימורי חטאת שנקרבים ע"ג המזבח אין דין שיהיו שלימים, שזהו רק בעולה שהאברים והאמורים קרבים ע"ג המזבח [אבל בפסוק הקודם הכונה שיהיו תמימים ממום ולהכי כתיב תמימים בסוף הפסוק וקאי על הכל].

ז

ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם. עי' בדעת זקנים מבעה"ת שהקשו למה נאמר בראשון וכפר בעדך ובעד העם הרי לעם הי' כפרה בפ"ע כמש"כ אח"כ וכפר בעדם. וי"ל שמה שאהרן עשה את העגל העם הכריחו אותו וכי היכי דליהוי להו תקנתא כמ"ש בסנהדרין ז' א' א"כ גם על מעשיו היו צריכין כעת כפרה שהכריחוהו לכך ועוד כפרה היו צריכין שעבדו לעגל ולכן כתיב ב"פ.

ט

ויקריבו בני אהרן את הדם וגו' ואת הדם יצק אל יסוד המזבח. משמע דשפיכת שירים עשה אהרן בעצמו ולא בניו, והיינו משום דשפיכת שירים היא מצוה שמצוה בו יותר מבשלוחו אבל להחזיק הכלי בשעת הזאה לא יכול אהרן בעצמו דהוי הולכה והולכה צריכה ימין כמ"ש ביומא מ"ט א' ואהרן הי' צריך הימין לטבול בה ולהזות ולא יכול להחזיק הכלי בימינו לכן היו מוכרחים בניו לעשותו. [שוב הראוני דבחזו"א זבחים סי' ה' סק"ה כתב דמחזיק הכלי בשמאלו].

יב

וישחט את העולה וימצאו בני אהרן אליו את הדם וגו'. כתיב וימצאו חסר יו"ד וגבי אימורים כתיב ואת העולה המציאו אליו מלא, ונראה משום דהולכת הדם הוא בכהן א' מה שאין כן הולכת אברים הוא בכמה כהנים כדתנן פ"ב דיומא [וגם בקרבן יחיד הי' דרכן כן כדמשמע בירו' שם] ולכך הוא מלא.

יז

ויקרב את המנחה וגו' מלבד עולת הבקר. ברמב"ן משמע דמלבד עולת הבקר הוא מנחת הנסכים של התמיד וכאן היתה מנחת נדבה, והנה בזבחים פ"ט א' למדו ממלבד שעולת התמיד קודמת, ולפי' הרמב"ן כאן נמצא שמנחת נסכים של תמיד קודמת למנחת נדבה, ומכאן ראי' דאע"ג שא"צ להקפיד להקריב מנחת נסכים סמוך לזבח אלא יכול להקריב כל הקרבנות ואח"כ מנחת נסכים כמו שכתבנו בפ' מצורע (ד"ה גבי מצורע עני) אבל מנחה אין להקריב לפני מנחת הנסכים של תמיד וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)