תולדות יצחק/ויקרא/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

תולדות יצחק TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png ט

ב[עריכה]

קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו'. באלו הפסוקים יש ספקות:
הספק הא' משה צוה לאהרן שיקריב קרבנות בעדו וקרבנות בעבור ישראל וידוע שזכות הרבים גדול מזכות היחיד ומדוע צוה בתחלה קרבן יחיד ואחר כך קרבן ישראל:
הספק הב' מדוע צוה בקרבנות ישראל שעיר ובקרבנות אהרן לא צוה קרבן שעיר ולזה הספק אמרו רז"ל ישראל יש בהם בתחלה ויש בהם בסוף בתחלה וישחטו שעיר עזים בענין יוסף עם אחיו. ויש בהם בסוף עון העגל לכך קרבן שעיר לכפר על עון יוסף וקרבן עגל לכפר על מעשה העגל אבל באהרן לא היה לו אלא עון העגל לכן לא צוה בו שעיר. ויש להקשות בקרבנות ישראל צוה שעיר עזים לחטאת על מעשה עון השעיר שהחטאת בא על עון שנעשה בפועל ועגל לעולה על מחשבת עון העגל ולמה לא צוה קרבן גם כן על עון העגל שעשו בפועל שבעון העגל מחשבתם רעה שהיא לע"ז והמעשה ג"כ רע שנאמר וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:
הספק הג' ידוע שמחשבת אהרן לא היה לע"ז שנאמר ויאמר חג לה' מחר ולז"א פרקו את נזמי הזהב אשר באזני נשיכם אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהם ויתעכב הדבר ובתוך כך יבא משה ויבן מזבח לדחותם ואם כן מדוע צוה לאהרן קרבן איל לעולה שהעולה היא על המחשבה ומחשבתו היה טובה:
הספק הד' כמו שצוה שלמים בקרבנות ישראל לשום שלום בין הקב"ה וישראל על עון העגל מדוע לא צוה גם כן שלמים בקרבנות אהרן שאמר ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה':
הספק הה' ששתי קרבנות היו בכאן קרבנות אהרן על חטאו וקרבנות ישראל על חטאם כמו שאמר קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים והקרב לפני ה' הרי קרבנות לחטא אהרן ואמר עוד ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה וגו' הרי קרבן מיוחד לאהרן וקרבן מיוחד לבני ישראל ואם כן איך אמר ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ומאחר שקרבן העם לכפר בעדם איך אמר שקרבן אהרן לכפר בעדם שתי כפרות לישראל למה:
התשובה לספק הראשון למה צוה קרבן יחיד בראשונה ואחר כך קרבן כל ישראל בעבור שקרבן אהרן בא לכפר על מעשה העגל שהוא עצמו חטא וקרבן ישראל גם כן לכפר עליהם על שחטאו בעגל צריך שאהרן יהיה מכופר לכפר עליהם ואיך יוכל לכפר על אחרים אם הוא אינו מכופר וכמו שאמר והזה הטהור על הטמא:
והתשובה לספק השני למה צוה לבני ישראל להביא קרבן עולה שהוא על מחשבת העגל ולא צוה להביא חטאת על המעשה שהשתחוו לו ויזבחו לו. התשובה שעל עון שעבדו ע"ז בפועל וישתחוו לו ויזבחו לו כבר מתו בעון ההוא שהיו בישראל שלשה כתות יש שעבדו לעגל בעדים והתראה ואלו נהרגו בסייף כמשפט עיר הנדחת ועל אלו אמר כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. ויש שעבדוהו בעדים ולא התראה ואלו מתו במגפה ועל אלו אמר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל. ויש שעבדוהו בלי עדים והתראה ואלו מתו בהדרוקן שבדקום המים ששרפו משה באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל וצבו בטניהם כסוטה. ואם כן כל אותם שעבדו העגל מתו לא נשארו אלא אותם ששמחו בעגל וחשבו שיש בו ממש ולכן לא צוה לישראל שיקריבו קרבן חטאת על שעבדוהו אלא צוה בקרבן עולה על המחשבה.
והתשובה לספק הג' שאחר שמחשבת אהרן לא היתה רעה מדוע צוה בו איל לעולה אח' שהעולה באה על המחשבה. התשובה ארז"ל וירא אהרן מה ראה ראה חור בנה של מרים שהרגוהו כבר ויבן מזבח לפניו התבונן מן הזבוח לפניו ואהרן לא היה חושש אם יהרגוהו אלא חשש לרעה שהיה בא על ישראל שאמר אם אמסור עצמי להריגה כל ישראל יתחייבו כליה ולא יהיה תקומה למפלתם כענין שנאמר אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא לכן עשה העגל ובזאת המחשבה חטא שיותר טוב היה שיהרגוהו ולא יבוא על ידו תקלה גדולה כזאת לישראל כמו שאמר משה מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה אבל לפי שהמחשבה העיקרית שהוא בענין העגל לא היתה רעה לכן כשצוה להביא קרבן עגל לו היה לחטאת שהחטא העצמי לו לא היה אלא על המעשה אבל באיל צוה לעולה לסבה שחטא במחשבה שחשב שהיה יותר רע שיהרגוהו משיעבדו העגל:
והתשובה לספק הרביעי למה לא צוה בקרבן אהרן שלמים הטעם לפי שהשלמים באים לשום שלום והקב"ה ידע שביום ההוא לא יהיה שלום לאהרן שימותו בניו:
תשובה לספק החמישי למה אמר בקרבן אהרן וכפר בעדך ובעד העם. התשובה שאהרן חטא והחטיא חטא בעשיית העגל והחטיא שאם לא עשאו לא היו משתחוים לו ולז"א וכפר בעדך במה שחטאת בעשייתו וגם כפר עליך במה שחטאת בהחטיא את העם וזהו ובעד העם ואמר עוד ועשה את קרבן העם וכפר בעדם במה שהם חטאו בעגל:

ד[עריכה]

היום ה' נראה אליכם. נראה בזאת המלה יש אותיות אהרן ובמלת אליכם יש בו אותיות מיכאל שרו של ישראל לומר שלכבוד אהרן נראית שכינה בגלוי להראות לכל שנתכפר עון העגל ורמז עוד שלכבודו הוקם על ישראל היום מיכאל לשר עליהם וזהו שאמר על הזקן זקן אהרן שתי פעמים לומר שאלו השנים נמשחו באותו היום לכהנים גדולים מיכאל למעלה ואהרן למטה:

כד[עריכה]

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ביום השמיני שנתחנך המשכן בקרבנות שבאו לכפר על מעשה העגל ירדה אש מן השמים לקבל אותם והאש הזאת עמדה עד דורו של שלמה שבנה הבית וכל ימי הבית היתה האש קיימת ולא כבתה עד שחרב וז"ש אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. וכן מצינו י"ב אשות שנפלו מן השמים בזמנים חלוקים ו' מהם היו לקבלת הקרבנות דרך רצוי וששה דרך נקמה. הא' היא האש הזאת. הב' לגדעון כשאמר למלאך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי וכתיב וגדעון בא ויעש גדי עזים ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור. הג' האש שירדה בימי מנוח כשנגלה המלאך לאשתו דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' וכתיב ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ותחלה קראו צור ואחר שנתקבל הקרבן קראו מזבח. ד' לדוד שקנה המקום בגורן ארונה היבוסי וכתיב ויבן שם מזבח לה' ויעל עולות ושלמים ויקרא אל ה' ויענהו ה' באש מן השמים על מזבח העולה. הה' לשלמה כשנשלם בנין בית המקדש דכתיב וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל את העולה ואת השלמים וכבוד ה' מלא את הבית. הו' לאליהו שאמר ענני ה' ענני וירד אש שנאמר ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים וגו'. והששה שירדו דרך נקמה אחד אש לנדב ואביהוא שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותה. הב' בתבערה שנא' ויהי העם כמתאוננים וכתיב ותבער בם אש ה'. הג' במחלוקתו של קרח דכתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש. הד' בענין איוב שנא' אש אלהים נפלה מן השמים החמישית והששית על ידי אליהו שירדה אש מן השמים ושרפה לשר חמשים וחמשיו וגם פעם שנית לשר חמשים וחמשיו שנא' ותרד אש מן השמים ותאכל אותו ואת חמשיו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.