חתם סופר/שבת/קלג/ב

חתם סופר שבת קלג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המל כל זמן שהוא עוסק וכו' בברייתא זו לא הוזכר שבת ורמב"ם מביא דין זה בחול. ונ"ל דלפי מאי דאמרינן ר"פ הנחנקין גבי סילוא דגבי אחר בחול נמי איכא שגגת לאו ע"ש. א"כ ה"נ נהי גדול המל עצמו וחוזר על ציצין שאינם מעכבים לא שייך חובל בעצמו משום דבעי לקיומי בנפשי' זה אלי ואנוהו מ"מ האב אינו רשאי לחבול בבנו קטן יותר ממה שהוא עיקור המצוה או בלא פירש אבל משפירש עובר בלאו משום חובל בחברו. ועיין יבמות מ"ז ע"ב. ולא הוזכרו ציצין שאינו מעכבין משמע אחר אינו רשאי לחבול בו יותר אע"ג דהתם הגר עדיין לא טבל ואין דינו כישראל גמור מכ"ש הכא בקטן הזה וצ"ע. ועיין ספר נחלת יעקב פ' שמות בפסוק ויהי בדרך במלון שכ' אפי' קודם מתן תורה דלא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם מ"מ לא הי' רשות למרע"ה לסכן הבן במילתו דמשום מצוה דילי' דהאב אין רשאי להכניס הבן לסכנה ע"ש וה"נ דכוותי' משום זה אלי דילי' לא יחבול הבן:

והנה הרשב"א הקשה הא כרבנן נמי אתי' דלא התירו אלא למישקל בברזי וליכא אלא איסור דרבנן ותי' דלדברי ר"י בנו של ריב"ב אמרו ולדדהו שקיל להו בהדיא ולא בברזי ע"ש. וכן דעת רמב"ם דלא מייתי אוקימתא דברזי אך בתוס' פסחים ר"פ אלו דברים מבואר דלא ס"ל הכי. וי"ל ביישוב קושי' רשב"א דס"ל ה"נ מקלקל בחבורה הוא דתיקון גברא כבר נעשה ונגמר ה"ל ציצין שאינן מעכבין קלקול בחבורה מיהו לדעת תוס' לעיל ק"ו דמשום תיקון מצוה ה"נ הוה זה אלי כמו מכה בפטיש דתיקון מצוה. אך לרש"י דמפרש תיקון גברא הוה הכא קלקול וא"ש תוס' ר"פ אלו דברים הנ"ל. אך לרמב"ם הנ"ל דאפי' בחול איכא שגגת לאו לא שייך קלקול א"כ ע"כ צ"ל דלדבריהם קאמר ולי' לא ס"ל משו"ה לא מייתי רמב"ם הך דברזי וק"ל:

המפשיט את הפסח וכו' וחכמים אומרים מפשיטין את כולו. ובמנחות ר"פ ר' ישמעאל הגירס' וחכ"א עד שיפשיט את כולו. מלשון זה משמע שלרבנן אינו מוציא אימוריו עד אחר הפשטת כולו. וכן פסק רמב"ם בע"פ שחל בשבת דמפשיט כולו תחילה ואח"כ מוציא אימוריו וכבר עמד בזה בשער המלך בהשמטת ובשאגת ארי' סי' נו"ן ע"ש:

ואמנם בשמעתין משמע בודאי דלרבנן מפסיק בהקטרת אימורין בין הפשט להפשט. ולמסקנא דקיי"ל דעל ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר צ"ל הכא משום בזיון קדשים עדיף ממצות זה אלי דמשו"ה במילה אינו חוזר ובהפשט חוזר. אלא דצ"ע למה לנו להפסיק בהוצאת אימורים בין הפשט להפשט ולהרבות חילולי שבת בשני הפשטים. נפשיט כולו בפ"א ונקטיר אימורין אח"כ ולא יהי' בזיון קדשים בשלמא תמידין ומוספין ואפילו פסח בחול איכא זריזין מקדימין להקטיר אימורין מיד אבל בשבת כשם שאין להרבות חלול שבת משום זה אלי ה"ה שאין להרבות חילול משום זריזין מקדימין. וא"כ אמאי מפסיקין בהפשט. וצ"ל דרבנן לא אמרו אלא מפשיטין את כולו ואיך סדר הפשטתו זה תלי' לר' יוסי דלחם הפנים דסילק הישנה שחרית וכו' הוה תמיד ולדידי' חוזרין אפי' על ציצין שאינן מעכבין ה"ה דמפסיקין בהוצאת איסורין בין הפשט להפשט. אך למאי דקיי"ל כרבנן דלחם הפנים טפחו של זה וכו' ולדידהו אין חוזרין על ציצין שאין להפסיק באימורין בין הפשט להפשט אלא מפשיטין כולו בב"א ואחר כך מוציאין אימוריו בע"פ שחל בשבת וכגי' ש"ס ר"פ ר' ישמעאל עד שיפשיט את כולו והכי פסק רמב"ם הנ"ל וא"ש ולפע"ד הוא האמת:

אנא עבדא פלגא דמצוה וכו' עיין בית יוסף ורמ"א סוף הל' מילה ותשו' רמ"א בענין ב' מוהלים בשבת. והנה זה דמייתי בעה"ת ראי' מכהנים במקדש לכאורה יפה דחה שאגת ארי' סי' נו"ן ונ"א דשאני התם דא"נ עביד חד כל ההקטרה הוה כל אבר חילול בפני עצמו וליכא אלא אפושי גברא ומשום ברוב עם הדרת מלך עבדינן בכמה כהנים אבל הכא אי עבד חד מילה ופריעה ה"ל לא פירש וליכא אלא חילול א' והשתא דעבדי תרי גברי ה"ל ב' חילולים. ועוד י"ל שאני עבודה שהותרה בשבת לא מהדרינן למעט בחילול כיון דאיכא רוב עם הדרת מלך משא"כ מילה שהוא דחוי'. אמנם רמ"א בתשו' כתב דע"י ב' מוהלים ה"ל שנים שעשו מלאכה ותמהו עליו. ולפע"ד דבריו נכונים מכל צד לא מיבעי אי מקלקל בחבורה פטור ורק משום תקוני גברא וכיון דמל ולא פרע כאלו לא מל נמצא ה"ל זה עובר וזה מניח. אלא אפי' אי מקלקל בחבורה חייב וכל א' עושה חבורה מ"מ הא כבר כתבתי לעיל שאין חבורה מאב מלאכות אלא שבחבורה נעשים מלאכות לפעמים מפרק ולפעמים גוזז או בונה היינו מתקן גברא או בועל בתולה תחלה בשבת וכדומה וכל מלאכה מאלו הנעשו ע"י חבורה חייב אפי' מקלקל. והכא במילה ליכא לא מפרק שצריך לדם ברית או גוזז כדי לפנות המקום (כי אינו צריך לדבר הנגזז) ולא בונה ומתקן ולא שום מלאכה אא"כ גומר מל ופרע ואל"ה ליכא שום מלאכה ובחבורה עצמה ליכא איסור וא"כ הדר ה"ל שנים שעשו מלאכה וכהרמ"א. ובקונטרס מיוחד לפסק זה הארכתי ועיין יש"ש פ' הערל סי' מ' דכתב אם לא הלקיט נהי שחייב הגדול כרת אם לא ילקט את עצמו מ"מ גברא מתוקן ואיננו כמו מל ולא פרע דהוה כאלו לא מל אלא מתוקן הוא אלא שמ"מ חייב להסיר הציצין ע"ש:

וכגון דאתא בין השמשות. קושי' דמייתי בס' אהל דוד מלעיל ס"פ במה מדליקין כתבתי שם ישוב ע"ש:

האי אומנא דלא מייץ. קושי' שאגת אריה כתבתי לעיל ק"ו ע"א ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף