שאגת אריה/נ

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png נ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דיני מילה
סימן נ

שאלה תינוק שנימול ואחר שנימול וסילק המל את ידו ממנו רואה שנשתיירו בו ציצין שאין מעכבין את המילה אם צריך לחזור עליהו או לא:

תשובה הא מחלוקת בין הפוסקים. הטור יורה דעה סימן רס"ד כתב המל כל זמן שמתעסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על שאינם מעכבין פירש ממנה אינו חוזר אלא על המכבין ואינו צריך לחזור על שאינם מעכבין. פי' מיירי בשבת אז חוזר על המעכבין אבל אינו חוזר על שאינם מעכבין אבל בחול חוזר על הכל בין מעכבין בין שאינם מעכבין. ע"כ. הרי שכתב דבחול צריך לחזור אפילו על שאינם מעכבין, מכל מקום לשונו מגומגם קצת שכתב גבי שבת דאינו צריך לחזור על שאינם מעכבין והוה ליה למיכתב שאין רשאי לחזור על שאינם מעכבין דהא איסורא נמי איכא.

והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות מילה המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין שמעכבין בין על שאינם מעכבין. פירש, על ציצין המעכבין חוזר על שאינם מעכבין אינו חוזר. ואח"כ כתב עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין וחוזר על ציצין המעכבין אף על פי שפירש ועל ציצין שאינם מעכבין כל זמן שלא פירש ע"כ. ומשמע דבבא דרישא בחול מיירי וקא משמע לן דאפילו בחול אינו צריך לחזור על שאינם מעכבין לאחר שפירש ודלא כדעת הטור, ובסיפא קא משמע לן בשבת דעד שלא פירש רשאי לחזור אפילו על שאינם מעכבין אבל לא לאחר שפירש ועל המעכבים חייב לחזור אפילו לאחר שפירק. וכן פירש הבית יוסף דעת הרמב"ם אף על פי שבכסף משנה פירש עוד דהכל לענין שבת מיירי ולעיל דהוי עסק בדין ציצין קתני לה והכא דעסק בדיני שבת קתני לה, מ"מ כתב דהראשון נראה עיקר ודבר ברור הוא דפירוש השני אין לו שחר שיכפיל הרמב"ם דין אחד ב' פעמים, הרי דסבירא ליה דאפילו בחול אינו צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה לאחר שפירש.

אבל קשה לי לדעת הרמב"ם דהא תניא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג:) המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על שאינם מעכבין. פירש, על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינם מעכבין אינו חוזר ואמרינן מאן תנא פירש אינו חוזר אמר רבי יוחנן רבי ישמעאל היא דתניא י"ד שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא וחכמים אומרים מפשיטין את כולו, ודחי ממאי עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל התם משום דלא בעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו הכי נמי, דתנן זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה כו' הרי דמשום זה אלי ואנוהו דדרשינן התנאה לפניו במצות צריך לחתוך את הציצין לאחר שפירש אף על פי שאינם מעכבין, ועל כרחך הא דתנן פירש על שאין מעכבין אינו חוזר היינו בשבת דווקא דכיון שאינם מעכבין וכבר פירש, אף על גב דאית בהו מצוה משום זה אלי ואנוהו לא מחללינן עלייהו שבת אלא על המעכבין בלבד, אבל בחול ודאי חוזר עליהן אף על פי שאינם מעכבין, משום התנאה לפניו במצות דדריש לה תנא מזה אלי ואנוהו, ואף על גב דאבא שאול דריש לה התם ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה הוי רחום וחנון מכל מקום אפילו אם תימצי לומר דאבא שאול פליג אחכמים הא קיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד אבא שאול על כרחך לא פליג אחכמים ומודה דואנוהו להתנאה במצות אתי אלא שמוסיף עוד למדרש דלהוי דומה לו נמי אתי, דאי סלקא דעתך אבא שאול לית ליה הא דרשא דהתנאה לפניו במצות אם כן מאי פריך עד כאן לא אמר רבי ישמעאל התם כו' אבל הכא דבעינן זה אלי ואנוהו [כו'], מאי קושיא דילמא אבא שאול היא דלית ליה האי דרשא דהתנאה לפניו במצות, אלא על כרחך כולי עלמא דרשי ליה הכי להתנאה לפניו במצות, הילכך בחול חוזר עליהן בע"כ אפילו לאחר שפירש.

ונ"ל כיון שהרמב"ם בחול נמי מחלק בין פירש ללא פירש דבפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין ש"מ דס"ל ז"ל דלא שייך התנאה לפניו גבי מילה אלא בעוד שלא פירש ולא סילק ידיו ממנו אבל לאחר שפירש וסילק ידיו ממנו אין כאן משום התנאה לפניו במצות שיתחייב לחזור ולהתחיל מחדש דכיון דפירש אתחלתא מילתא אחריתא היא והואיל וליכא עיכוב מצוה בדבר בדיעבד אין צריך לחזור ולהתחיל מחדש משום זה אלי ואנוהו וסברא זו מוכרחת לדעת הרמב"ם מדמחלק בחול בין פירש ללא פירש ש"מ דס"ל דבפירש לא שייך האי טעמא דהתנאה לפניו במצות דהא בחול ליכא טעמא אחרינא לחלק בינייהו אלא מש"ה וכיון דהכי הוא אתי שפיר ול"ק מידי שהרי הגמ' מסיק התם אהא דבעי מאן תנא פירש אינו חוזר אמרי נהרדעי רבנן דפליגי אדר"י הוא דתנן ד' כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים כו' אלו מושכין ואלו מניחין טפחו של זה בצד טפחו של זה משום שנאמר לפני ה' תמיד ר' יוסי אומר אפי' אלו היו נוטלין ואלו היו מניחין אף זה היה תמיד ופירש"י ולרבנן אי שקלי ושבקי ליה והדר מסדרי לא מיקרי להו תמיד אלא אתחלתא אחריתא ונמצא שמתעכב שלחן בלא לחם וגבי פירש נמי כי הדר אתי אתחלתא אחריתא היא ולר"י דאמר כי שקלי והדר מתחלא נמי תמיד הוא דחדא מילתא היא ה"נ פירש חוזר אע"פ שאין מעכבין דכוליה גמר מילתא היא ע"כ. ואיכא למידק דאע"ג דמוקי כרבנן דפליגי עליה דר"י וס"ל דכל כה"ג לא מיקרי תמיד ואתחלתא אחריתא היא אכתי איכא לדחויי כדדחינן דעד כאן לא קאמרי רבנן אלא גבי לחם הפנים דל"ש התם ה"ט דהתנאה לפניו במצות אבל גבי מילה דאיכא משום התנאה לפניו במצוה ה"נ דאפילו פירש חוזר וכדדחי מה"ט להא דר"י ובע"כ צ"ל דבשלמא עד השתא דאכתי לא אסיק אדעתיה דבפירש הוה ליה אתחלתא אחריתא מן התורה אלא ס"ד דמן התורה פירש כלא פירש דמי וכולה חדא מילתא היא והא דאינו מפשיט את הפסח אלא עד החזה לר"י וטעמא משום דפירש הוא אינו אלא מדרבנן ולחומרא דבפי' שויוה רבנן כאתחלתא אחריתא א"כ דחי שפיר דדילמא גבי מילה דבעינן זה אלי ואנוהו ל"ג להקל שלא לחזור על ציצין שאינם מעכבין בפירש כיון דמן התורה פירש כלא פירש דמי ואכתי איכא משום זה אלי ואנוהו אבל למאי דמסיק דלרבנן דפליגי עליה דר"י בפירש הויא לה אתחלתא אחריתא מן התורה מדפליג ר"י ואמר אפילו אלו נוטלים ואלו מניחים אף זה היה תמיד מכלל דלרבנן אין זה תמיד מן התורה ואתחלתא אחריתא הוא תו ליכא בפירש משום זה אלי ואנוהו דכיון דכבר גמר לכל מצותו והא התחלה אחרת היא אין כאן משום התנאה לפניו במצות מעתה אחר שנגמר כל מצותו ופירש הימנה ואינו רשאי לחזור מעתה על שאינם מעכבין וש"מ מהא דבפירש אינו חוזר אפילו בחול דכיון דחשיב ליה להתחלה אחרת אין כאן מעתה משום זה אלי ואנוהו דאי ס"ד דבחול צריך לחזור עליהם דאכתי יש בהן משום זה אלי ואנוהו דלענין התנאה לפניו במצות ל"ש לומר ה"ט דאתחלתא אחריתא היא דמ"מ איכא משום התנאה לפניו והא דפירש אינו חוזר בשבת דווקא דכיון דמן התורה אתחלתא אחריתא היא א"א לחלל עליהן את השבת כיון דאינם מעכבין את המילה הא לאו מלתא היא דאי אכתי אע"פ שפירש איכא משום התנאה לפניו במצות אע"ג דאינם מעכבין את המילה רשאי וחייב לחזור עליהן כיון דעדיין איכא הידור מצוה וכמו שמילה עצמה דוחה את השבת ה"נ משום הידור מצוותה רשאי לדחות את השבת דהכי אמרינן בפרק רבי ישמעאל (מנחות סד.) אמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת שמינה ואחת כחושה שחט שמינה ואח"כ שחט כחושה חייב כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה ושחוט וה"נ אי בפירש לרבנן מ"מ איכא משום התנאה לפניו אע"ג דאינם מעכבין מותר לחזור ולחלל עליו את השבת משום הידור מצוה כמו שמחללין את השבת לשחוט שמינה אחר ששחט כבר כחושה ומשום הידור מצוה דשמינה אלא ע"כ הא בהא תליא דכיון דפירש אתחלתא אחריתא היא לרבנן ה"נ ליכא משום התנאה לפניו כיון דכבר נגמר כל מצותו וא"כ אפי' בחול א"צ לחזור לאחר שפירש. ואע"ג דאמרינן התם בפרק רבי ישמעאל איתמר שחט שתי חטאות של ציבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואיתימא רבי אמי חייב על השניה כו' ואפילו נמצאת הראשונה כחושה אלמא משום הידור מצוה לא ניתן לחלל עליו את השבת, הא פריך התם דרבה אדרבה ומשני סמי כחושה מקמייתא ואע"ג דמשני עוד שינויא איבעית אימא ההיא רבי אמי אמרה מ"מ נקטינן כשינויא קמא דלא פליגי וכן דרך הפוסקים בכל מקום דלמעוטי במחלוקת עדיף ועוד הא דאמר ליה רבינא לרב אשי התם נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיין מהו אד"ר אזלא וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' שגגות.

וענ"ל דה"ט של הרמב"ם משום דפסק כר"י דכל המקלקלין פטורין ואפילו חובל ולדידיה הא דאיצטריך רחמנא למישרי מילה בשבת אע"ג דמקלקל הוא משום דר"א דאמר מה לי מתקן מילה מה לי מתקן גברא וכמו שאבאר להלן סי' נ"ב, והשתא אי ס"ד דאפילו לאחר שפירש מן המילה אפילו הכי איכא מצוה משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וראוי לחזור אפילו על ציצין שאינן מעכבין את המילה וכיון דאין מעכבין מעתה אין כאן משום מתקן מילה לחייב עליהן מן התורה דהא אין כאן משום תיקוני גברא והוה ליה מקלקל בחבורה דפטור ואמאי אין חוזר עליהן ליתי מצות מילה של ציצין שאין מעכבין דרבנן אפילו אם תמצי לומר דהתנאה לפניו במצות אינו אלא מדרבנן ולידחי מקלקל בחבלה דאין בה איסור אלא מדרבנן וכמו שמצות מילה דאורייתא בציצין המעכבין דוחה תיקוני גברא דחבלה דאורייתא ה"נ אי בציצין שאין מעכבין אע"פ שפירש אכתי רמי מצות מילה מדרבנן לחזור עליהם ליתי ולידחי איסור מקלקל בחובל דרבנן דהא בדאורייתא בציצין המעכבין אע"פ שפירש חוזר ולא ניחא ליה להרמב"ם לאוקמי לסתמא דברייתא זו וכל שקלא וטריא דאמוראי דלא כהילכתא דאתיא כר"ש לדעתו ז"ל דפוסק כר"י הילכך מפרש לה דהא דהתנאה לפניו במצות אינו שייך לומר גבי מילה בציצין שאין מעכבין אלא כ"ז שלא פירש אבל לא לאחר שפירש ואפילו בחול א"צ לחזור עליהם ואפילו מדרבנן לפיכך בשבת אין רשאי לחזור עליהם לאחר שפירש משום איסור שבות דמקלקל בחבלה דאסורה מדרבנן ואפילו מצוה של דבריהן אין כאן שתדחה השבות מפניה הרי נתבאר דדברי הרמב"ם נכונים בטעמן שאין צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה לאחר שפירש ואפילו בחול. ויפה עשה הב"י בשולחן ערוך שהשמיט לדעת הטור אע"פ שרמ"א מביאו שם, ובפרט שהוא מילתא דרבנן. הילכך נראה לי בתינוק חלוש קצת אף על פי שאין בו משום סכנת נפשות אלא חשש חולי בעלמא ראוי לסמוך על זה שלא לחזור על ציצין שאינם מעכבין את המילה אפילו בחול לאחר שפירש:



שולי הגליון


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף