חתם סופר/שבת/קו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רב נסים גאון
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני ר' אבוה קמי' דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר. בירושלמי אמתני' דחוץ מן הפתילה שהוא עושה פחם פליגי אי שוחט הוא האב מלאכה וחובל תולדה או בהיפוך. ודאי למ"ד שוחט הוא האב קרוב לשיטת ר"ת דחובל משום נטילת נשמה שמחליש האבר ומה לי קטלי' כולה או פלגא. אמנם שיטת רש"י דהוה צובע והקשו תוס' פ"ק דכתובות מהאי אומנא דלא מייץ לקמן קל"ג ע"ב והתם מאי צביעה שייך. ולרמב"ם הוא משום מפרק תולדת דש ובעי שיוציא דם כגרוגרת ע"ש. ולפע"ד במילה אית בי' נמי משום גוזז כחותך יבלת מבעל חי. ועיין בהרז"ה בסופו דמייתי מדרש רז"ל כבכורה בתאנה בראשיתה שהוא כקציצת העוקץ ע"ש וא"כ ה"ל גוזז. ולמ"ד דמיקרי תיקון גברא אית בי' משום מכה בפטיש. ומ"מ צל"ע לא לישתמט מאן דס"ל מקלקל בצובע או במפרק שיהי' חייב כיון שחובל הוא משום צובע למר או משום מפרק למר. או משום גוזז הנ"ל א"כ יהי' המקלקל בכל אלו המלאכות חייב ולא לישתמט מ"ד הכי אלא מקלקל בחבורה. ע"כ צ"ל אה"נ אין שום מלאכה מיוחדת לזה אלא כל מלאכה ומלאכה שנעשית ע"י חבורת בעלי חיים חייב אפי' מקלקל אבל לא בשום מלאכה ידועה משא"כ במבעיר שהיא אב מלאכה ידועה שהמקלקל חייב בה ואין כן חובל. ויש לחקור טובא לרש"י ליכא הבערה דלאו מקלקל ודלא כר"ת בס' הישר שכ' דמבעיר להאיר ולחמם הוה תיקון ולטעמי' אזיל שכ' דעיקור הטעם משום שהתיקון אינו בא מיד בשעת הקלקול ובלהאיר ולחמם גופו בא מיד התיקון משא"כ לרש"י אין חילוק וליכא שום הבערה שיהיה תיקון למ"ד מלאכה שאצ"ל פטור. ולפ"ז צל"ע כיון דסתם מלאכה שבמלאכות שבת היינו מלאכת התיקון ולא קלקול ואי לאו דכתיב לא תבערו לא הי' בכלל מלאכה כלל וא"כ השתא נמי דכתיב לא תבערו מנ"ל דאיכא כרת וסקילה דילמא לאו בעלמא. ומאי האי דאמרי' הבערה בכלל כל מלאכות הי' והיכן הי' בכלל. בשלמא בחבורה ליכא למימר מנ"ל מדאיצטריך מילה שיהי' בכרת דילמא בלאו בעלמא. דז"א דמנ"ל לחדות לאו שלא נזכר בשום מקום אלא נימא מדאיצטריך מילה ש"מ שהיא בכלל מלאכה דשבת. אבל בהבערה דכתיב לאו בהדי' מנ"ל שיהי' בכרת כיון שאינו בכלל מלאכה ויהיה הבערה כמו תחומין למ"ד דאוריית' מדכתיב אל יצא איש ממקומו לוקין עליו כדאיתא סוף פ"ק דעירובין. ומכל מקום כרת ליכא משום שאינו בכלל מלאכה וה"ה הבערה וצע"ג לכאורה:

ואולי י"ל כיון דכתיבא ל"ט מלאכה ומלאכתו וכתיב אלה הדברים למספר ל"ט מלאכות כדלעיל ר"פ הזורק ומסברא כי הבערה מלאכה חשובה היא אין לנו להכניס מלאכה אחרת במקומה ועיין תוס' לעיל מ"ט ע"ב ד"ה כנגד וכו'. ועיין ש"ס לעיל דף ע"ד ע"א כן נ"ל ליישב. ולפ"ז לפמ"ש לעיל ק"ג ע"א במתני' לרמב"ם בפי' המשנה ובחבורו לר' יוסי ב' אבות מלאכות הם כותב ורושם ולת"ק חדא היא. וכתבתי לר' יוסי הבערה ללאו יצאה אפיק הבערה ועייל רושם. ואפשר גם רש"י מודה דלר' יוסי הוה רושם אב מלאכה בפ"ע אלא שכ' נפקא מיני' אחריתא לדינא בין ר' יוסי לת"ק אבל אמת הוא דלר' יוסי אפיק הבערה ועייל רושם. הרוחנו בזה יישוב לקושי' א' מצאתי בס' יד דוד דלעיל ל"א ע"ב מסיק ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור וא"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב לרש"י והרז"ה וא"כ מנ"ל דהבערה ללאו יצאת הא איצטרך קרא לחייב מקלקל. ולהנ"ל לק"מ אדרבא מדס"ל מקלקל בהבערה חייב משום דליכא הבערה בלא קלקול א"כ לא היה בכלל מלאכת שבת מעולם ולית בי' כרת ועייל רושם במקומו. והא דאמרינן ללאו יוצאת לשון יציאת הוא לאו דוקא דלעולם לא הי' בכלל מלאכה אלא איידי דנקיט לר"נ לחלק יצאת ואיהו אפשר ס"ל משאצ"ל חייב ומקלקל בהבערה פטור ושייך שפיר יצאה נקיט נמי לר"י יצאה:

ועיין מ"ש תוס' בב"ק ל"ד ע"ב דאיכא מאן דס"ל מקלקל בהבערה חייב ומלאכה שאצ"ל נמי חייב ע"ש. וא"כ צ"ע לעיל ע' ע"א דחיק ש"ס דשמואל ס"ל הבערה ללאו יצאה ה"ל למימר ס"ל כר"ש דצריך הבערה למקלקל וכמ"ש תוס' בשמעתין ד"ה מה לי וכו' דר"ש ס"ל כשמואל ה"נ נימא בהיפוך אע"ג דשמואל ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב מ"מ מצי סבר מקלקל בהבערה חייב לתוס' ב"ק הנ"ל. וי"ל בשנבין מנ"ל לר"ש למילף מקלקל בחבורה והבערה נילף מיני' מלאכה שאצ"ל ומינה לכל מלאכת שבת וכר' יהודה. וי"ל א"כ ה"ל ב' כתובים הבאים כאחד דלכתוב רחמנא מילה ושוב לא תעשה מלאכה בכל מושבתיכם ארציחת ב"ד וכמ"ש תוס' לעיל ע' ע"א ד"ה הבערה. ומדפרט הבערה ה"ל חבורה והבערה ב' כתובים וליכא למילף מיני' מלאכה שאצ"ל בכל מלאכת שבת ומדפרט מלאכה שאצ"ל בכל מלאכת שבת ממילא הוה חבורה והבערה מקלקלין כפירש"י ואינהי חייבי במקלקל ולא שארי מלאכות. ואמנם ר' יהודה לטעמיה ס"ל ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין ויליף מהני תרי לכל מלאכת שבת לחייב במלאכה שאצ"ל ולית כאן מקלקל כן י"ל. וממילא מיושב קושי' הנ"ל דע"כ שמואל ס"ל הבערה ללאו דאל"כ תיקשי הא דאית לי' מלאכה שאצ"ל חייב הא הוו ב' כתובים ואנן הא ס"ל ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אע"כ איצטריך הבערה ללאו וממילה יליף מלאכה שאצ"ל לכל מלאכת שבת וליכא ב' כתובים ועדיין צריך עיון:

ועיין רז"ה דס"ל דמצינו עוד ב' מלאכת שבת שהם כעין מלאכה שאינה צ"ל והוא זורה ובורר שכל מגמתם להסיר הפסולת. וכ' שהסרת הערלה נמי כי האי גוני הוא שכל הכונה להסיר הערלה אע"פ שעי"כ יתוקן גברי בהסרת הפסולת ממנו מ"מ אינו אלא כעין זורה ע"ש. וברשב"א משמע במילה הוה התיקון בגברא גופי' באכילת פסח ותרומה ולא משום ההסרה ומ"מ לא הוה זה תיקון גמור לר"ש ע"ש. אבל למאן דפוטר מקלקל ס"ל תיקון גברי אפי' בכי האי גוני כמו בפסחי' להוציאו מידי אמה"ח אבל לר"ש לא מיחשב זה תיקון. וצל"ע דא"כ בודאי מי שיש לו מכה או מורנא וחותך האבר להציל נפשו הוה תיקון גמור ואמרינן פרק ראד"מ בשר ערלתו אפי' יש שם בהרת יקוץ פי' דילפינן האי בשר בגז"ש מבשרו נגע צרעת וא"כ ביום השמיני ימול בשר ערלתו ביום אפי' בשבת הוה כאלו כתיב אפי' בשבת יקוץ בשר צרעת מערלתו וא"כ מיירי קרא מתיקון גמור ואיך קאמר מר איצטריך למשרי מילה. אמנם להרז"ה א"ש דעכ"פ לא הוה אלא הסרת המכה והוה כמו זורה ובורר דהוה מלאכה שאצ"ל ועדיין צע"ג:

עוד יש לי לחקור לפי המבואר לקמן פרק ראד"מ דמציצה מלאכה דאורייתא היא דדם מיחבר חבר א"כ מימהל היכי מהלינן בצפרא דשבתא ומחללינן שוב שבתא במציצה נמתין עד סמוך לחשיכה ותהי' המילה בסוף היום והמציצה בלילה או אפי' בין השמשות ועכ"פ ביום לא נחלל שבת וכי משום זריזים מקדימים נחלל שבת. וי"ל אה"נ משום זריזין מקדימין מחללין שבת גם במציצה כיון שכבר ניתן שבת לדחות בחבורה ע"י מילה חיתוך ופריעה שוב לא איכפת לן בהוספת חבורה ע"י מציצה כדי להקדים המצוה וכעין זה מבואר במנחות סוף פרק ר' ישמעאל גבי איברים ופדרים משום שכבר דחתה שחיטה את השבת ע"ש מכ"ש הכא דהכל מלאכה א' עשיית חבורה ודחי' א' היא. וגם אפשר שיחתוך ויפרע וימציץ בלי סלוק ידיו כלל והכל מלאכה א' יחשב כנלע"ד. ובזה נתיישבה לי קושי' אחת ונמצא בס' שאגת ארי' ומטו בה משמי' דגברא רבא הגאון מו"ה ברוך פרענקעל נ"י אב"ד דק"ק לייפניק יע"א מנ"ל דמקלקל בחבורה חייב דלמא במילה גופא דהוה קלקול לא הוצרך קרא להתיר דתיקון מצוה לאו תיקון הוא אלא משום מציצה שאחרי' שהיא בודאי תקוני גברא להצילו מסכנת נפשות. והרי רשב"א ס"ל אשתפוך חמימי אחר המילה אין מולין אותו משום שיצטרך לחלל עליו שבת וה"נ ה"א שלא למולו משום מציצה קמ"ל. ולהנ"ל לק"מ דאי ס"ד ליכא במילה משום חבורה ולא ניתן שבת לדחות במלאכת חבורה א"כ ע"כ ימול סמוך לחשיכה וימוץ בלילה ולזה לא צריך קרא כנ"ל אע"כ יש במילה גופא דחיית שבת וכנ"ל:

מיהו בלאה"נ לק"מ לרז"ה ורשב"א הנ"ל למעיין בר"ן ר"פ ראד"מ ששם מקורם. דע"כ לא פליגי אהרמב"ן אלא במכשירין שאחר המילה שאפשר לעשותן מע"ש אבל מכשירין שא"א לעשותן מודו להרמב"ן כמו שהוכיח הרז"ה מהפשטת הפסח ושארי מכשירין עיין בהרז"ה וגם מוכח מדברי רשב"א שם שאין חילוק בין מצוה שיש בעשייתה דחיית שבת כגון פסח ובין מצוה שאין בעשייתה דחיית שבת כגון שמחת י"ט דהרי מייתי מלא ישחוט אא"כ יש לו עפר מוכן ע"ש. ואין שייך דחיית יו"ט בשוחט דלענין אוכל נפש הוה יו"ט כמו חול כמ"ש ר"ן פ"ב דביצה ורא"ש ס"פ יה"כ וא"כ ה"נ אפי' אי נימא דמקלקל בחבורה פטור ואין בעשיית מילה דחיית שבת ויש במכשירין שאחר המילה כגון מציצה דחיית שבת מ"מ כיון שא"א לעשותו מע"ש. אמרינן אין למצוה אלא מקומה ושעתה ובזה מודה לרמב"ן ז"ל ומלין ואח"כ עושין המכשירין שא"א לעשותן מע"ש אפי' יש בהם חלול שבת כיון שהוא פקוח נפש וא"כ למה לי דכתב רחמנא ביום השמיני אע"כ משום מילה גופא ומקלקל בחבורה חייב:

מ"ש מג"א אהטור בסי' רע"ח הכל לשיטת רמב"ם דחובל משום מפרק וצריך שיעור כגרוגרת דם אבל אם יסבור טור כר"ת דמשום נטילת נשמה וחלישת כח וידוע דהחובל בחברו מחמת מריבה רוצה וצריך לגופי' דהחלשת כחו של אותו האבר שחובל בו והוה שפיר צריכא לגופי' ולזה נתכוין מהרש"ל ביש"ש דב"ק דמייתי מג"א ופשוט:

יש להבין קצת לשיטת ר"ת בסוף דבריו דכיבוי הוה מקלקל אלא שהוא לצורך תיקון גדול להבעיר אח"כ. יש לתמוה הרי הבערה גופא קלקול הוא ואיך שייך לחייב מכבה ומקלקל לצורך מקלקל אחר. והנה במכבה לעשות פחמין י"ל דמיירי שאינו מכבה לגמרי שיבעיר גחלים אח"כ דזה ליתא דהוה מקלקל לצורך מקלקל. אך מיירי מכבה הלהב להשאיר הגחלים לוחשות ואין כאן מקלקל בהבערה. אך מפתילה שצריך להבהבה שמכבה לגמרי קשי' לכאורה. אלא י"ל לר"ת לשיטתו בספר הישר דהדלקה לצורך חימום או להאיר שנהנה גופו מיד הוה תיקון גמור וא"ש:

והא אנן תנן כל המקלקלין פטורים. צ"ע מאי קושי' הא קיי"ל ר"פ בכל מערבין אין למדין מן הכללות. מיהו לשיטת תוס' י"ל אה"נ לר' אבוה דמקלקל חובל ומבעיר חייב א"כ י"ל כל המקלקלים פטורין חוץ מחובל ומבעיר ואין למדין מן הכללות. אבל קושי' הש"ס לר' יוחנן דגם חובל ומבעיר בכלל כל המקלקלין פטור אלא שדינם חלוק דבהני סגי' בתיקון כ"ש א"כ לא הוה לי' למתני' למיכללינהו בחדא כללא כל המקלקלין דנפיק מיניה חורבא. ובזה דהקושי' רק לר' יוחנן ומשני מתני' ר' יהודה אין צריך לדחוק רישא ר"ש אלא רישא דלא עביד למירמא אימתא דהוה מקלקל גמור כמ"ש תוס' ד"ה לא צריכא וכו'. וש"ס דלא אמר הכי דקאי לר' אבוה ולדידי' איכא רווחא טפי לאוקמי' כר"ש כמ"ש תוס' לעיל הנ"ל אבל לר' יוחנן י"ל כנ"ל וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף