חתם סופר/סוכה/כט/ב

חתם סופר סוכה כט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר כשריון צדקה לובש. דל וחולי עוזר ומחבש. נושא עון וחטא כובש. יהיה בעזרתינו בחידושי פרק לולב הגזול והיבש:

לולב הגזול. פירש"י לולב כף תמר ולא כל האגוד וטעם דלא נקיט בקיצור כל המיני' בשם לולב ביאר רש"י לקמן במתני' דערבה ע"ש ואני עני אכתוב בזה לקמן אי"ה בחידושינו למ"ד ע"ב וע"ש מ"ש תוס' שם סוף ד"ה ולקניי' בשינוי השם ע"ש ובפני יהושע:

והיבש פירש"י משום ואנוהו דס"ל דמעכב וע' תוס' והנה בגטין כ' ע"א ס"ל לרב אחא בר יעקב דבהא פליגי ר' יהודה ורבנן דלר' יהודה כשר אפי' להעביר קולמוס על השם ולרבנן פסול אפילו בדיעבד וא"כ רבא לקמן ל"א ע"א דהמציא פלוגתא חדשה ר' יהודה לא מקיש לולב לאתרוג ורבנן מקיש וצריך נמי לדחוק דהדר הוא שם תואר שיהי' מהודר ולא שם העצם של אתרוג וכמו שהרגיש בחי' ריטב"א לא הי' צריך לזה הדוחק אלא לכ"ע הדר הוא שם העצם של אתרוג ור' יהודה ורבנן לטעמי' דלר' יהודה ואנוהו אינו מעכב בשום מצוה ולרבנן מעכב בכל המצות אלא ל"ל רבא ס"ל כר"ח התם בגטין דלא כר"א בר יעקב ע"כ נדחק דפליגי בהדר ורש"י ס"ל כמקצת פוסקים דפסקו התם לענין שנכתב שלא לשמו כראב"י ומשו"ה פי' כאן כהילכתא אלא דקשי' לר' אחא בר יעקב קו' תוס' מלולב מצוה לאגדו משום ואנוהו ואם לא אגדו כשר ש"מ ואנוהו אינו מעכב י"ל כבר רמז בס' כפו"ת דיש לחלק בין הפרקים אלא שלא ביאר ולפע"ד החילוק מבואר די"ל דהמצוה עצמה צריכא הידור הן בד' מיני' הן בכתיבת השם הקדוש ובכל המצות ומעכב נמי אבל מי שכבר קנה ד' מינים כולם מהודרי' בעצמותן אין עיכוב שיהדרהו מבחוץ לאגדו בגמוני' של זהב או לאגדו כלל כמו שמביאי קרבן יביא מובחר שבבהמותיו ואפי' שחט כחושה מצוה אפי' בשבת להביא אחרת שמינה משום הידור מצוה כמבואר במס' מנחות פ' ר' ישמעאל ע"ש ומ"מ אינו מעכב לחפות קרני השור בזהב כמו שעשו מביאי בכורי' להידור מצוה וה"נ דכוותי' ולק"מ קו' תוס' אך אי קשי' לי ממתני' פראד"מ ציצין שאינן מעכבי' המילה ומפורש שם בש"ס דאית בהו משום ואנוהו ומשו"ה הוה ס"ד שם דלחד מ"ד אפי' פירש יחזור עליהם בשבת משום ואנוהו דדוחה שבת ומ"מ אי לא חזר עליהם אינם מעכבי' המילה ש"מ ואנוהו אינו מעכב וקשי' על ר' אחא בר יעקב ודוחק לומר מתני' ר' יהודה היא וי"ל דאינו מעכב המילה היינו שהתינוק נמול לאכול תרומה ולעשו' פסח אבל האב המצווה למול בנו לא קיים מצותו דלא קיים ואנוהו וזה מעכב לעושי מצוה ולא במצוה גופי' כן נ"ל ומיושב שיטת רש"י וק' על תוס' וכי נעלם מהם ומכל הראשוני' סוגיא דגטין הנ"ל וצ"ל דס"ל התם מפרש קרא זה אלי דוקא ואנוהו פי' בקדושת אלי כתיבת השם בעי' נוה וכן הכא בד' מיני' מפורש הדר בעי' נאה לעיכוב אבל בשארי מצות אינו לעכב ועוד אפשר הוה זה אלי והדר ב' כתובים בקדושת השם ואתרוג בעי' הידור לעיכוב ולא בשארי מצות שאינו מעכב כן צ"ל:

ובחי' אגדה אמרתי דהתם בפראד"מ מייתי תנא דדרש ואנוהו אני והוא להתדמות בדרכיו של הקב"ה ואונקלוס תרגם ואנוהו אבנה לו מקדש ע"ש ובפירש"י פרש' בשלח דרש ואנוהו לשון נוה ודירה וצ"ל כולהי שמעי' מיני' ורש"י פי' בפ' תרומה בפסוק והאמה מזה והאמה מזה למדך תורה ד"א שיהיה אדם חס על היפה נמצא מדנבנה לו מקדש נלמוד שהקב"ה חס על היפה ומדמצוה להדמות בדרכיו כדדרשי' ממשמעו' אני והוא ממילא מובן שאנחנו גם כן צריכים לחוס על היפה בקיום מצותיו וא"כ כל ב' דרשו' א' הם ותלוי זה בזה:

והנה כ' תוס' דשיעור יבש כר' יוסי בן משולם נפרך בציפורן ולא ניחא להו למימר שיעורא שאפס ליחות היינו שיתלבן הלולב משום דלא שייך בהדס שלעולם לא יתלבן ע"כ שיעורא בנפרח בציפורן דשייך בכולהי ולראב"ד דיעה אחרת עיי' ר"ן ועיי' תמים דעים ולפע"ד לטעמא דהדר כל שנה איהו הדר אפי' נפרך בציפורן כל שלמראה עיני אדם נראה יפה ה"ל הדר כמו אתרוג סרוח מתוכו אבל משום זה אלי ואנוהו גם זה פסול ומכ"ש דאיכא משום הקריבהו נא לפחתך כמ"ש הרז"ה:

קא פסיק ותני. ע' תוס' שנתקשו איך יחלוקו ר' יוחנן דשמעתין עם ר' חנינא דמטביל בי' ותרוויי' הילכת' נינהו ולבסוף תירצו דלדינא קיי"ל כתרווייהו דחיישי' למצוה הב"ע ומכשרי' חסר מיום שני ואילך וחזזית פסול כל ז' מ"מ בדיוקא דמתני' פליגי נהי דר' חנינא מודה לדתנא מסברת חוץ דמהב"ע מילתא היא מ"מ בדיוקא דמתני' פליג וס"ל דאין הדינים צריכים להיות דומי' דאע"ג דחזזית פסול כל ז' מ"מ חסר כשר בשאר הימים ולתי' זה דהתוס' צ"ל ר' יוחנן דמדייק קפסיק ותני אה"נ דס"ל א' משניהם או חסר פסול כל ז' שאיננו הדר או חזזית כשר בשאר הימים כהירושלמי מיהו תוס' תי' עוד תי' אחר דוקא בריש פרקי' מדקדקי' ע"ש ולא צריכא להנ"ל הארכתי בזה מפני שראיתי בכפו"ת מפקפק על דברי תוס' אלו והדברי' כפשוטי' לפע"ד:

בעה"י מה שחנני הי"ת ר"פ לולב הגזול פק"ק פ"ב מעלי יומא דכיפורי' תקפ"ז לפ"ק:

קפסיק ותני. יש לעיין דלכאורה יש להבין מסידור המשנה דלא פסיל גזול ויבש ביט"ב מדפלגינהו ולא כייל להו עם אשרה ועיר הנדחת ש"מ לא שוו דפסולא דגזול אינו אלא ביט"א ונימא כן נמי ביבש והדר וכרב לקמן וירושלמי דחזזית וכן דעת כמה ראשונים דגם הדר לא פסיל מן התורה אפי' במקדש אלא ביט"א וא"כ אין כאן קפסיק ותני ומזה נ"ל ראי' לסברת ה"ה פ"ח מלולב דאשרה דמתני' היינו אפי' שכבר בטלה ורק הואיל ונטעה מתחלה לכך והואיל ונתגדל באיסור דין הוא ליפסול משום מהב"ע ומשמע בהא ליכא שום מחלוקות כל שתחלת גדולו באיסור אסור לכ"ע משום מהב"ע כאשר יבואר אי"ה. והנה לפי המבואר בב"מ ק"א ב' וכלישנא משום כחשא דארעא דהכי קי"ל וע"ש פרש"י ד"ה משום כחשא א"כ הנוטע אילן בקרקע גזולה הוה תחלת גדולו באיסור ואי הוה נקיט גזולה ואשרה בחדא בבא ה"א גזולה דומי' דאשרה שתחילת גדולו באיסור אבל גזול אחר לית בי' משום מהב"ע לכן נקיט לולב גזול בבא בפני עצמה ולעולם פסיק ותני לאסור אפי' בשארי ימים ומשום מהב"ע אפי' לא נטעה מתחלה לכך ולפ"ז י"ל אמוראי דפליגי שמואל ורבא לקמן ולא חשו לפסיק ותני היינו דס"ל דאשרה דמתני' אפי' בלא נטעה מתחלה אלא באשרה דמשה עסקי' דאין לה ביטול או בשל גוי קודם ביטול לכל מר כדס"ל בזה אבל לא מיירי משל גוי אחר ביטול ומשום דנטעה מתחלה מהא לא מיירי וא"כ הוה מצי למנקט לולב עם אשרה בחדא בבא ומדלא נקטינהי בחד בבא ש"מ גזול לא פסיל אלא ביט"א ונהי דהדין אמת דאשרה שנטעה מתחלה לכך אסורה אפי' אחר ביטול לכ"ע משום מהב"ע כמ"ש ה"ה דדין הוא שיפסול מסברא חצונה מ"מ מתני' לא מיירי מהכא לשמואל ורבא. והנה ה"ה כתב שהרמב"ם הי' לו הגי' כך באשרה משום מהב"ע וכ' הכ"מ שגי' זו לא נמצאה בשום מקום וי"ל דבאתרוג גרסי' יש ספרים כמ"ש תוד"ה משום כו' וזה הי' גי' רמב"ם דס"ל באתרוג דלא בעי שיעור אלא משום גמר פירי לא שייך פסול מיכתת שיעורא ועיר הנדחת משום דלית בי' דין ממון אבל של אשירה אפי' קודם ביטול שייך בי' דין ממון כיון דאפשר שתתבטל וכ"כ ר"ן פ' כל הצלמים (ודוחק לאוקמא בע"ז של ישראל דרמב"ם מפרש אשרה דמשה של גוי קודם ביטול אבל של ישראל לא שכיחא) וא"כ אתרוג של אשרה ע"כ מהב"ע וק' למ"ד לא חיישי' למהב"ע בשארי ימים ואשרה דומי' דעיר הנדחת דפסול בכל הימים וע"כ משום דנטעה מתחלה לכך דכ"ע מודים במהב"ע כי האי דנטעה מתחלה לכך ומ"מ לקמן ל"א ב' כדפריך ארבא דאמר לולב של ע"ז אם נטל כשרה לא הו"מ לשנויי משנתינו משום מהב"ע ובנטעה מתחלה לכך דא"כ אי הוה ס"ל לרבא אשרה דלולב נמי מיירי כמו אשרה דאתרוג א"כ הל"ל לולב הגזול פסול כל ז' כר"י מדפסיק ותני ואין לומר דא"כ ה"ל לכייל עם אשרה די"ל ה"א דומי' דאשרה דנטעה מתחלה לכך וכמ"ש לעיל לר"י אעכס"ל לרבא נהי באתרוג ע"כ מיירי בנטעה מתחלה לכך אבל אי לא נטעה מתחלה לכך לא שייך למיסרי' משום כתית שיעורא דלא בעי אתרוג שעור מ"מ בלולב מיירי אפי' בלא נטעה מתחלה ומשום מיכתת שיעורא בלי ביטול והו"מ למינקט לולב בחד בבא ומדלא נקטי' ש"מ לולב דוקא ביום א' פסול ואיידי דפלגינהי גזול מאשרה גבי לולב פלגינהי נמי גבי אתרוג אבל לעולם לרבא לא מיירי בלולב בנטעה לכך א"כ שפיר קשה ארבא עצמו דאמר לולב של ע"ז אם נטל כשר וצריך לשנוי' באשרה דמשה היינו קודם ביטול ורבא אחר ביטול עתו' שם ד"ה באשרה כנלע"ד ליישב פסק הרמב"ם עפ"י דרכו של ה"ה אעפ"י שה"ה בעצמו לא פי' כן עי' וק"ל:

משום דהוה מהב"ע. לעיל ט' א' הקשה תו' למ"ל גבי סוכה לך למעוטי גזולה ת"ל דה"ל מהב"ע ומסיק דהוה דרבנן והיינו כשמואל דשמעתין אבל לר' יוחנן נ"ל דס"ל להתו' דס"ל כהירושלמי דמייתי תוס' ורא"ש לעיל שם במתניתין דלכ"ע צריך לחדש בה טפח ע"ט ע"ש וס"ל דלכ"ע בעי' לשמה ובסברא בעלמא פליגי אי בעי' כולי' או סגי בטע"ט ולפום סוגיא דש"ס דילן דלא ס"ל כהירושלמי ומפיק מלך למעוטי גזולה הק' תוס' לעיל ותירצו דאותה סוגי' ס"ל מהב"ע לאו דאורייתא אבל ר' יוחנן דשמעתין דס"ל דאורייתא איהו סביר כהירושלמי הנ"ל וטע"ט דאורייתא וזה נראה דעת רמב"ם דלא מייתי הך דבעי' חידוש טע"ט היינו משום דס"ל דירושלמי מדאורייתא קאמר מקרא דלך ואנן קי"ל כסתמא דתלמודא דלעיל דלך למעוטי גזולה וכשמואל דמהב"ע ל"ד וא"כ הפוסקים כר' יוחנן דמהב"ע ס"ל כהירושלמי דבעי' טע"ט דאורייתא וזהו כהב"י ודלא כמג"א רסי' תרל"ו ע"ש והנה ק' זו דלך י"ל וכן מצאתי ממש בס' דברי ר"ש להגאון מה' שלום פיורדא זצ"ל כגון שלקח ב' אילנות בשל חבירו שיש ספק אם קנה קרקע ויש ספק אם העצים העולים מן השרשים הם שלו או של בעל הקרקע עי' מס' ב"ב פ"א א' במתני' וגמ' שם וקי"ל הממע"ה אמנם אם חזר אידך ותקפה איכא מ"ד אין מוציאין מידו כמבואר בב"מ ו' ב' ומבואר שם דזה לא מיקרי לכם כיון דאי יתקפנו אידך אין מוציאין מידו א"כ אע"ג דלא תקפה לא מיקרי שלו דהרי פריך התם פוטר עצמו בממונו של כהן ע"ש וא"כ אי סיכך בעצים הנ"ל לא הוה שלך ומ"מ לא הוה עבירה דהרי דינא הכי הממע"ה וא"כ מה שנדחקו תו' לעיל דמהב"ע לאו דאורייתא ולא תירצו כנ"ל היינו משום דלא קי"ל הכי וכמ"ש תו' ב"מ ו' ב' ד"ה פוטר ע"ש אבל מ"מ על ר"י דשמעתין לק"מ די"ל דס"ל כמ"ד תקפו אין מוציאין וכנ"ל ועד"ז י"ל ק' תו' במצה של טבל לקמן ל"ה א' ד"ה אתי' ובפסחים ל"ח א' ע"ש ולהנ"ל משכח"ל בספק כגון גר שנתגייר וספק אם נתמרחה התבואה קודם שטבל או אח"כ עי' ס"פ הזרוע דמספק איסורא חייב משום טבל ומפריש והוא שלו דהממע"ה והכא אפי' למ"ד תקפו אין מוציאין י"ל כמו שהק' תו' בב"מ ו' ב' הנ"ל הא הוה ממון שאין לו תובעין ומי יכול לתוקפו ותי' במכירי כהונה ע"ש והכא בגר שנתגייר לא שייך מכירי כהונה ובשלמא לעיל גבי קנה ב' אילנות בשל חבירו דבעל הקרקע יכול לתוקפו מבעל האילן או בהיפוך אבל הכא בטבל לא שייך אלא מכיריו דהיינו שרגיל בו מאז ליתן לו כל מתנותיו ונפקא מקרא איש מאת מכרו ופרש"י בפ' שופטים לבד ממכרו על האבות ע"ש וזה לא שייך בגר שנתגייר עכשיו וא"כ משום גזל ליכא ומשום כל שאינו בא לידי חמוץ איכא דספיקא איכא למ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא. ונקל לישב ק' תו' דשמעתין ממצה ש"ט תי"ל דה"ל מהב"ע דבלא"ה צריך להבין מאי מקשה תו' דלמא בטביל למעשר עני דלית ביה חיוב מיתה אלא לאו בעלמא ואתי עשה דאכילת מצה ודחי ל"ת דטבל וכמדומה לי שלזה נתכוון בכפות תמרים ע"ש וי"ל דק' תו' הא בלאה"נ נמי הוה מצה גזולה וליכא למימר כמ"ש תו' בפסחים ל"ח דמיירי בכהן עצמו האוכל טבל ולפי הנ"ל בטבול מעשר עני בעני עצמו ז"א דהא מוזהר העני על שלו ליתן לעני אחר ועכצ"ל כתי' קמא דתו' שם ולקמן ל"ה ב' בא"ד הנ"ל דמיירי שאוכל יותר מכשיעור ע"ש א"כ הרי היה יכול להפריש וליכא עשה דדחי ל"ת וא"כ ק' ת"ל משום מהב"ע כצ"ל כונת תו' אמנם לפי הנ"ל י"ל לעולם דלי"ל אלא שיעור וה"א אתי עשה ודחי ל"ת קמ"ל משום שאינו בב"ת חמץ ואי משום דה"ל מצה גזולה לזה י"ל כנ"ל בגר שנתגייר וק"ל ומיהו בלאה"נ הריטב"א לקמן ל"ה א' מישב שפיר קו' תוד"ה אתיא:

אר"י משום רשב"י משום דה"ל מהב"ע. בירוש' פ' ואלו קשרי' ומייתי לי' ב"י בטא"ח סי' קצ"ו באורך והתם מייתי לי' מדכתי' אלה המצות עשאן כמצותן הרי הן מצות ואם באו בעבירה אין מצות ע"ש נ"ל דרשב"י דמפיק לי' מוהבאתם לא פליג אדרשה דהירושלמי דבש"ס דילן פ"ק דמגלה דריש מאלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והשתא י"ל דמוהבאתם ה"א דברי קבלה הוא שחידשו נביאים ומדרבנן בעלמא הוא אלא שבודאי אין לומר שלסיג וגדר אסרו הנביא דלסיג יכול לחדש דז"א שהרי אדרבא הסיג הוא בהיפוך שאחז"ל שיכפר מפני תיקון מזבח שלא יהי' כהנים עצבים ומזבח בטל וע"כ לאו משום סיג אסרוהו אלא מעיקור הדין והשתא ממ"נ אי תאמר נביא רשאי לחדש מצוה א"כ ע"כ תדרוש אלה המצות לדירושלמי שאם עשאן בעבירה אינינו מצוה א"כ מהב"ע פסולה מן התורה ואי דרשת מיני' שאין הנביא רשאי לחדש א"כ ע"כ מה שחידש הנביא איסור להביא גזול ע"כ מדאורי' אסרו או מקרבנו ולא הגזול ובא הנביא ולימד שאין הפירוש דגזל קרבן דחברי' אלא גזל חולין והקדישו או הלמ"מ הוא ואסמכוה אקרא ועכ"פ מוכח דמהב"ע פסולה מדאורייתא. ולפ"ז יובן היטב פלוגתת עולא ור"י בגיטין נ"ה לסברת תו' דטעמא דעולא משום מהב"ע ור"י לי"ל והיינו עולא לטעמי' דס"ל סברת כהנים עצבים אך ר"י לטעמי' לי"ל הך סברא אדרבא יש לגדור משום מזבח אוכל גזילות א"כ שפיר י"ל דמהב"ע כשר דאלה המצות לומר שאין הנביא רשאי לחדש ולא לדירושלמי והבאתם את הגזול מדרבנן ודברי קבלה למיגדר מילתא בנודעה לרבים שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ויש להסביר זה בקרא דמלאכי שם באמרכם שולחן ה' מגואל הוא וניבו נבזה ושוב קאמר והבאתם אה"ג כו' ע"ש בפנים היינו אי לא שהיו מדברים דופי על המזבח לא איכפת לן בגזול אך אומרים מגואל הוא ואוכל גזילות א"כ יש לאסור גזול ובדרוש הארכתי:

ואיידי אפרש כל דברי הירושלמי ס"פ אלו קשרים דמייתי הרב"י בטא"ח סי' קצ"ו דלא כהמפרש שמפרשו בדוחק דקאמר התם מצה גזולה אינו מברך בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב ואר"א אין עברה מצוה ור"י אמר אין מצוה עברה ושוב מפיק לי' מאלה המצות כנ"ל ואקדים דכבר כתבתי במק"א דלכזית בהמ"ז בעי' כזית גדול בתוך מעיו משא"כ לצאת י"ח מצוה סגי בכזית קטן שיהנה גרונו בכזית ועי' ההפרש ספג"ה ומכ"ש לר' יהודה בעי' לבהמ"ז שיעור ביצה ולצאת י"ח סגי בכזית לכ"ע נמצא האוכל כזית מצה מצומצם לא הי' צריך לברך בהמ"ז ושם כתבתי שבאמת כן הוא דעת הרוקח דמייתי הרב"י בטא"ח סי' קנ"ח ודלא כמג"א דמשוי לי' ט"ס ושם ביארתי מ"מ דשארי הפוסקים דלא הזכירו דין זה ס"ל דעל כזית מצה לכ"ע מברכי' בהמ"ז דמצותו אחשבי' אכילה ושיעור וכמו בסוכה בלילה הראשונה אע"ג דשיעור ברכת לישב בסוכה הוא בכביצה דוקא מ"מ בלילה הראשונה מברך על כזית דמצותו אחשבי' וה"נ ואין זה ראי' גמורה מ"מ כנ"ל דעת הפוסקים. עוד אקדים מ"ש מג"א סי' קצ"ו דמדלעסי' קנאו בשינוי דלא הדרה לברי' ע"ש וא"כ כשגזל מצה ולעסי' שוב יוצא י"ח מצה בשעת בליעה וליכא משום מצה גזולה שוב ראיתי שכן כ' להדיא הריטב"א בישוב ק' תו' לקמן ל"ה א' ד"ה אתי' כו' ונכון הוא אלא נהי דלענין קנין משום מצה גזולה ליכא מ"מ תלי' בפלוגתת ר"ת ור"י לר"ת אכתי איכא משום מהב"ע אעפ"י שכבר קנאה בשינוי מעשה ע"י לעיסה ולר"י דוקא כשהמצוה גורם הקנין כגון שינוי רשות דקרבן אבל כשאין המצוה גורם הקנין מכיון שקנאה בלעיסה שוב בשעת בליעה אין כאן מהב"ע וכבר כ' רמב"ן במלחמת ה' בשמעתין דבפלוגתא זו פליגו תנאי ואמוראי ר"פ הגוזל עצים וא"כ דברי הירושלמי כפתור ופרח דקאמר מצה גזולה אין מברכין עליה בתחלה דנהי אם כבר לעסה שוב יוצא ידי מצה בבליעה וליכא גזל מ"מ איך יברך אשר קדשנו והקב"ה לא צוה לקנות גזל ע"י לעיסה כדי לי"ח מצה אך אי עבר ולעסה ובלעה ויי"ח מצה שוב מברך בסוף בהמ"ז על כזית מצומצם דכיון דיי"ח מצה שוב אחשבי' מצותו לברך גם בהמ"ז ואתא ר' אילא ואמר דגם בסוף אין מברך דאין עברה מצוה נהי מטעם גזל הוה לכם מ"מ לא יי"ח דמהב"ע הוה אפי' אחר קנין וכשיטת ר"ת ואתא ר"י ופליג נהי דמהב"ע פסולה היינו אין מצוה עברה שלא תגרום המצוה את העברה שקונה ע"י המצוה וכשי' ר"י אבל אחר שכבר נעשית העברה וניקנית לו ע"י שינוי מעשה דלעיסה לית בי' משים מהב"ע ודכ"ע מיהת מהב"ע פסולה אלא הכא פליגי בשי' ר"ת ור"י ומסיק מנ"ל לתרוי' הך דינא בפשיטות ומייתי לי' מאלה המצות וכנ"ל. ודע דלשי' רש"י דשמעתין דפי' גבי אונכרי כר"ת דלאחר קנין יאוש נמי שייך מהב"ע ואפ"ה פריך ש"ס ולקנינהו בשינוי מעשה ושם עכצ"ל דס"ל לחלק דהקנין הבא ע"י שינוי אעפ"י שהבעלים לא נתייאשו ע"כ אין כאן שום הפקר ואפ"ה קונה ועכצ"ל דבר אחר הוא ופנים חדשות באו לכאן וא"כ שוב לא נעשה בו עברה ג"כ ולא מיקרי מהב"ע אלא אחר קנין יאוש ולא אחר קנין שינוי ועמג"א סי' תרס"ט סק"ב ובמחה"ש ויבואר לפנינו אי"ה וא"כ לפ"ז ליתא לפירושי בירושלמי הנ"ל מ"מ רמב"ן דמפרש פלוגתת אביי ורבא וראב"י ורבנן ר"פ הגוזל עצים בדר"ת ור"י ס"ל אפי' אחר שינוי מעשה שייך מהב"ע והא דאונכרי מישב שם ע"ש א"כ א"ש פי' הנ"ל בירושלמי. והנה מה שיש להק' לאביי ר"פ הגוזל בדראב"י אין זה מברך וקשה ממ"נ אי שינוי במקומו א"כ לא קנה העיסה ולא הוה עריסותיכם ואין כאן חלה ונשאר בטבלו והוה נמי ברכה לבטלה וכבר עמד בזה בש"א בהל' מצה דהרי הוא בעצמו ס"ל יאוש כדי לא קנה ב"ק ס"ו וא"כ במה קנה העיסה שיועיל הפרשת חלתו ולכאורה י"ל נהי דלראב"י שינוי מעשה אינו קונה אפי' כמה שינוי מעשים טחינה ולישה ואפיה ועוד שע"י המעשים נשתנה גם השם מחטין לקמח ולעיסה ולא קנה מ"מ אפשר ע"י שינוי שם חדש בקריאת שם חלה קונה עם צירוף כל הנ"ל ולא משכחת מיעוט עריסותיכם ולא הגזול אלא בגזל עיסה אבל גזל חטין דאיכא כל הני שינוים עם שינוי שם חלה קנה ופוטר העיסה אלא שא"א לקרוא שם בלי שיברך דא"כ כבר עבר מצותו ושוב לא יברך וע"כ הברכה היא בעצמה קריאת השם וקנין והברכה באה כא' והיינו ניאץ דאמר ראב"י אבל לעולם בעלמא מברך על איסורים וגזילות כיון שאין הברכה גורמת ואמנם רבא ס"ל לראב"י שינוי מעשה קונה ואפ"ה אמר כיצד מברך ש"מ שאינו מברך על שום איסור וגזל אפי' אחר קנין וכהרמב"ם ועי' היטב ב"י בטא"ח סי' קצ"ו הנ"ל ועי' השגת הראב"ד פ"ה מביכורים הי"א עמ"ש הרמב"ם דמברך להפריש חלה כ' בשם השאלתות שצ"ל ה"ז תרומה ובשאלתות ר"פ צו כ' אחר שברך להפריש תרומה אומר ה"ז חלה והרגיש בסתירת לשון זה בשאילת שלום סי' ע"ט ע"ש ותו הק' למה לא הביאו פוסקי' שצריך לקרות שם ולע"ד לא סגי בקורא שם תרומה לבד דלמא תרומת גורן קאמר אלא צ"ל או חלה ולמאן דאמר חלה אינו אלא עוגה בעלמא צ"ל תרומ' חלה ע"כ מי שנוסח ברכתו להפריש תרומה סגי שיאמר אח"כ ה"ז חלה ומי שנוסח ברכתו להפריש חלה יאמר אח"כ ה"ז תרומה ואנו שאומרי' להפריש תרומ' חלה כמ"ש ש"ך רסי' שכ"ח א"כ תו אי"צ לומר מידי דהברכה היא קריאת שם וא"ש ק' שאילת שלום ומ"מ נ"ל כל הנ"ל דוחק דלמ"ד שינוי במקומו משמע שאין שום שינוי מועיל לקנין ויבאר לקמן אי"ה:

דכתיב והבאתם אה"ג. ברמב"ם פ"ה מאי' מזבח גבי ערלה וכה"כ מבואר דמהב"ע נהי דלא הוה קרבן מ"מ הקדש פסול הוה ונ"ל דנפ"ל מהאי דמיון גופי' דומי' דפסח דלי"ל תקנתא להקרבה אבל לבדק הבית חזי' וה"נ דכותי' גזול וכל מהב"ע. ובזה נ"ל ליישב מה דמקשי' כיון דאית לי' לרשב"י קרא דאני ה' שונא גזל בעולה למ"ל קרא דגזול דומי' דפסח שאינו אלא דמיון בעלמא והקישא ומה צורך והכתיב צוח שונא גזל בעולה ועי' לשון רמב"ם פ"ה מאי' מזבח הנ"ל. והנה הרמב"ם והראב"ד תרוי' ס"ל דשינוי רשות אינו קונה לגמרי להרמב"ם הכלי קנה אבל חייב לו דמים והראב"ד ס"ל בהיפוך צריך להחזיר הכלי לבעלים אם יחזירו לו דמיו והכלי בידו לשיעבוד עי' לשונו בהשגות פ"ב מגניבה ויצא להם כן ממתני' דב"ק קי"ד לקחו חמורו ונתנו לו חמור אחר ה"ה שלו ובברייתא קתני יחזור לבעלים וס"ל דלא פליגי תרוי' ס"ל יאוש לא קני אלא שינוי רשות והרי הוא שלו היינו הכלי ויחזור לבעלים היינו הדמים וראב"ד מפרש בהיפוך ע"ש בשיטה מקובצת בשם רשב"א בב"ק קי"ד ועי' ב"י בטח"מ סי' שנ"ג מבואר מזה דלא ס"ל כר"ת שבתו' ב"ק ס"ז ב' בסוה"ד דשינוי רשות בע"כ לא הוה שינוי רשות מהא דנטלו מוכסי' ע"ש דלרמב"ם הוה שינוי רשות וזה ברור ונ"ל לפי מאי דס"ל לרמב"ם דיאוש כדי לא קנה וגם שינוי שם לא קנה מוכח ע"כ דשינוי רשות דע"כ מהני דאלת"ה תקשי מנ"ל לרשב"י להמציא שונא גזל בעולה משום מהב"ע דלמא משום דלא קנה לי' דיאוש כדי ושינוי השם לא קנה ורק שינוי רשות דגבוה וכיון דהקב"ה שונא גזל ואינו רוצה לקנות אע"ג דהגזבר או הכהן דלא ידע שהוא גזל מקבלו ממנו מ"מ הקב"ה שיודע שהוא גזל שונאו ואינו רוצה לקנות והוה שינוי רשות בע"כ ולא קנה והיא גופי' קמ"ל קרא שהקב"ה שונאו ולא קנה הקדש וממילא לא הוה של גזלן להקדישו כלל ונשאר חולין אבל בעלמא לית לן בה במצוה הב"ע אע"כ מדמפיק רשב"י מהכא מהב"ע ש"מ שינוי רשות בע"כ הוה שינוי ושפיר הוכיח רשב"י מכאן מהב"ע וממילא מוכח מנטלו מוכסי' את חמורו דשינוי רשות אינו קונה לגמרי כרמב"ם וראב"ד הנ"ל ועפ"י ר"פ הגוזל ומאכיל. ולפ"ז מיושב הנ"ל משונא גזל בעולה לחוד לא הו"מ להוכיח דאיכא למימר כנ"ל דלא קנה בע"כ ובאמת אינו קדוש כלל אבל השתא מוכח מגזול דומי' דפסח דעכ"פ הקדש פסול הוה אלא להקרבה פסול וכיון דעכ"פ נעשה הקדש מוכח או שינוי רשות בע"כ קונה או שינוי שם הקדש קונה או יאוש כדי קונה מ"מ שוב מוכח דשונא גזל בעולה מני הוא משום מהב"ע. ובזה מיושב ק' תו' מבריתא ר"פ לולב וערבה לכם למעוטי שאול וגזול דלכאורה נראה דב"ש דסובר שינוי במקומו עומד אפי' שינוי מעשה מ"מ שינוי שם ושינוי רשות וכבר רמזתי זה לעיל שכנלע"ד וא"כ לדדהו אין להוכיח מוהבאתם את הגזול דלי"ל תקנתא משום מהב"ע די"ל משום דשינויין אינן קונים ולי"ל תקנתא וכבר כתבנו דאי לא מוכח מקרא דוהבאתם ממילא לא מוכח נמי משונא גזל בעולה נמצא לב"ש בודאי ליכא למיחש למהב"ע לאביי אפי' בברכה דמנאץ לא חייש אלא משום דשינוי אינו קונה והנה הך ברייתא דלכם למעוטי שאול וגזול מוקי לקמן ר"פ לולב וערבה כר"א דס"ל מכשירין דוחה שבת והוא ר"א שמותי מתלמידי שמאי כמבואר רפא"ד ע"ש וא"כ בדין הוא דנקיט גזול דלי"ל מהב"ע אבל למאי דקי"ל שינוי קונה ואפ"ה קאמר גזול דומי' דפסח ש"מ חיישינן למהב"ע. ולפ"ז י"ל רבא לטעמיה דס"ל התם לב"ש נמי שינוי קונה ורק שאני אתנן דמאיס לגבוה א"כ אס"ד דקרא דוהבאתם מכריע דמהב"ע פסול א"כ גם לר"א שמותי כן הוא וקשה ק' תו' אס"ד דחיישינן מן התורה למהב"ע למ"ל למעט גזל מלכם ועוד מנ"ל למעט גזל מלכם כלל דלמא דווקא שאול אבל גזל קניא ביאוש וכדאמר רבא במתניתין אע"כ מוכח מזה דלא חיישי ברייתא למהב"ע או דלי"ל דמיון דגזול לפסח או דלמא קרבן שאני או דברי קבלה היא וכדרבנן דמי ולא מן התורה כלל וא"כ מוכח מהך ברייתא תרוויהו חדא דלא אמרינן סתם גזילה יאוש ויאוש קני לא אמרינן הכי דאל"ה מנ"ל למעוטי גזול מלכם ועוד מוכח דלא חיישינן למהב"ע ואע"ג דר"א שמותי מ"מ לא מצינו חולק עליו בזה דמדרשב"י אין ראיה דלמא קרבן שאני או דברי קבלה היא ודלא כר' יוחנן ועיין עוד בסמוך אי"ה:

מה פסח דלי"ל תקנתא. בב"ק ס"ז מייתי עולא האי ראי' ממש משמי' דנפשי' ולא קאמר לה משמי' דרשב"י שהרי רבו ר' יוחנן כבר אמרה לה משמי' דרשב"י ועוד דעולא שינה לשון ואמר לי"ל תקנתא כלל ובדברי רשב"י לא נאמר כלל והלא דבר הוא וגם יל"ד לעיל ב"ק ס"ז כדאמר רבה יאוש אמרו רבנן דניקני הקשו עליו מקרבנו ולא הגזול וזה יש לדחות ומאי טעמא לא מייתו ליה מהאי קרא ומדרשב"י כדמייתי עולא וי"ל בב"ק קי"ד פליגי ר"ש ורבנן לר"ש סתם גזילה יאוש בעלים משא"כ לרבנן ובדרבנן נמי פליגי עולא ורבה לעולא עכ"פ בשמענא דמיאש מודו רבנן משא"כ לרבה נמצא לרבה לק"מ מוהבאתם דלי"ל תקנתא דפשיטא דגזול לי"ל תקנתא אפי' שמענא דמיאש ומרשב"י אין ראי' דאיהו ס"ל סתם גזילה יאוש בעלים ואפ"ה לי"ל תקנתא ש"מ יאוש לא הועיל אבל לרבנן אין ראי' מש"ה הק' מקרבנו ולא הגזול ובודאי לאו דוקא גזול אלא קרבנו שלו ולא הגנוב וכ"כ פ"י שם ע"ש ועולא כשרצה להוכיח מהאי קרא לא הו"מ לאתוי' מרשב"י דרשב"י לטעמי' כנ"ל אבל לרבנן דסתם גזילה לאו יאוש בעלים שפיר דלי"ל תקנתא ע"כ אמר משמי' דנפשי' והוסיף תיבה א' לי"ל תקנתא כלל ואפי' במציאות רחוק ואס"ד יאוש מועיל א"כ עכ"פ איכא מציאות רחוק דשמענא דאייאש ומשמע דומי' דפסח דלי"ל תקנתא כלל וכלל וא"ש ועפ"ז י"ל דרבה דאמר יאוש אמר רבנן דניקני היינו בשמעתין דס"ל לרבה כר' יוחנן דמשנתינו משום מהב"ע שהוא דאורי' ואע"ג דלרבה לא מוכח מוהבאתם אפשר ס"ל כמ"ש ריטב"א בסוכה ט' דלטעמא דקרא בסוכה לך למעט גזולה אע"ג דשאול כשר משום מהב"ע וקשי' לי' לרבה א"כ מ"ט אמר קרא שונא גזל בעולה ובגזל לא שייך יאוש נימא רבותא שונא גניבה בעולה משום מהב"ע אע"כ בגניבה דהוה יאוש ויאוש כדי קנה ושוב לא הוי מצוה הב"ע לדעת ר"י שבתו' ומזה הי' הכרח לרבה דאמר רבנן יאוש קנה דממתני' דנטלו מוכסי' חמורו כו' ליכא ראי' לרמב"ם וראב"ד די"ל משום שינוי רשות ומר"ש ורבנן אע"ג דלרבה א"ל משום שינוי שם כמ"ש תו' מ"מ ברייתא היא אבל מגזל בעולה מוכח ממשנתינו. ובדברי הריטב"א הנ"ל דס"ל מסוכה מוכח מהב"ע אפי' במה דלא בא לרצות מובן מה הי' צורך לר"ש להמשיל משלים משל למלך ב"ו שעבר על בית המכס היינו משום דקשי' כיון דאפי' מצוה שאינו בא לרצות הקב"ה שונא מהב"ע מ"ש עולה דנקט קרא אע"כ משום דהוה סד"א עולה קיל משום דכ"ע דילי' הוא וכפרש"י ד"ה שונא גזל כו' קמ"ל אפי' בעולה שונא גזל ובזה הבנתי דברי תרגום יונתן בהאי קרא דמקרא קרי להאי קרא שונא גזל בעולה כמו עולתה וכבר הרגיש בזה הגאון מה' שמואל לאניידה בספרו כלי פז על ישעי' הנדפס אצל מקראו' גדולות דפוס אמשטרדם ולהנ"ל ניחא משום דהוה קשי' מ"ש עולה דנקט דהא אפי' בסוכה שלא בא לרצות פסול ועדיין לא אסיק אדעתי' הך משל דרשב"י תלמיד ר"ע שהי' תלמיד ר"א הגדול שהי' תלמיד ריב"ז חברו של יונתן ב"ע ויונתן עדיין לא אסיק אדעתי' הך ע"כ הוה מפרש לי' כמו עול ע"ש:

ובדרוש אמרתי מאי עניני' דשונא גזל בעולה בהאי פרשתא ע"ש שאין לו שום המשך וע"ד דרוש י"ל דלפני זה כתיב ואתם כהני ה' תקראו פי' רא"ע מה שתאכלו חיל גוים יהי' מהם לכם בתורת תרומה שנותנים לכהנים כי אתם לכללות האומות כמו כהנים לישראלים ע"ש ולכאורה מה צורך לזה הא כתי' שם שתמור' מה שלקחו ממנו יחזירו לנו ע"ש בפנים בקרא אלא משום דעכ"פ הוה כמו נטלו מוכסי' חמורו והחזירו חמור של חברו ה"נ דכוותי' וכי הגוים יחזירו לכל א' מה שנטל מאבותיו שלו דוקא וכיון דזה לא הוה שינוי רשות לר"ת א"כ ה"ל גזל ביד ישראל אמנם הקב"ה יקרא לישראל כהנים שלהם ויצוה לאו"ה שיתנו מנכסיהם תרומה למשרתי ה' כמו תרומת מלחמת מדין וכמו מעשר מכל שנתן אאע"ה למלכי צדק שאינינו דוקא בתבואה וא"כ ה"ל שינוי השם וגזלן תרומתו תרומה ולא הוה גזל ביד ישראל. ולבוא אל המכון אקדים עוד דלפע"ד י"ל דשינוי שם בהקדש לא שייך בבהמה דהרי כ' תו' דהדרא לברי' ע"י שאלה ותי' בב"ק ס"ז א' דלא שכיחא שישאל נ"ל היינו בדבר שאינו מצוי בשוק אבל בבהמה דקרבן אמרי' בעלמא דלעולם בעלים אבהמה דדהו משום כושרא דחיותא וא"כ נהי דכבר קני לי' גנב ואינו יכול לכופו להחזיר שלו אלא דמים בעלמא חייב לי' מ"מ אם ירצה לשוב בתשובה ישאל על נדרו ויחזור בהמה עצמה לבעליה לפייס חברו במצוה מן המובחר וכיון דליכא בעולה משום שנוי שם רק שנוי רשות והקב"ה שונא גזל מ"מ הוה שנוי רשות בע"כ ולא קני' לי' כלל והיינו דקאמר קרא מה שאני אומר כהני ה' תקראו שיהי' שינוי שם ולא סגי לי' בשינוי רשות משום דשינוי רשות בע"כ לא הוה שינוי רשות דהרי מש"ה אני ה' שו"ג בעולה אלא התם אפי' שינוי שם לא הוה דחוזר לבריתו אבל הכא מה שתקראו כהני ה' ויהי' הגזל תרומה זה אינו חוזר לבריתו שאין בידם לשאול על אותה תרומה כמובן. אמנם ע"ד הפשוט י"ל המשך הפרשה דרש"י פי' גבי עיר הנדחת כליל לה' אלקיך דהוה כאלו הקריב עולה לה' נמצא ישראל בשעת חרבן וגלות בודאי הי' חייבים וחלילה הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא וא"כ למה יענשו הגוים במה שהקריבו עולה לה' וע"ז בא כמתרץ כי אני ה' אוהב משפט אלו הי' כל אלו העונשים ע"י הסנהדרין במשפט הי' כקרבן עולה אבל אני שונא גזל בעולה שאו"ה לא באו לשם ה' אלא לגזול ולזכות מן ההפקר ונהי שהעולה כיפר לישראל כמי שגזל עולה של חברו והקריבו דחזרה קרן לבעלים והבעלים מתכפרים בו מ"מ וה"נ נתכפרו ישראל מ"מ הגזלן שנוי הוא אצל השי"ת והיינו דכתי' גזל בעולה ולא כתי' עולה בגזל כי אין העולה שנוי שהרי מתכפר עכ"פ אלא הגזל שנוי וזה פשוט בפרשה לע"ד אך רשב"י לא פי' כן אלא גזל חולין והקריב. ומש"ה אצטריך משל שלו:

ואיידי דאיירי בדברי דרושי' אסיק ואומר בב"ק ס"ו ב' מה דלא איפרי' עד דיתיב ר' יוסף ברישא משום דלכאור' שינוי שם יש לו שרש דהוה כמו שינוי מעשה מנשיא וכהן משיח עי' היטב כתובות מ"ה א' אשתני ולא אשתני תנאי היא ובתוד"ה תנאי מבואר שם שאינינו שינוי גוף אלא שינוי שם וכן יש להבין מדברי אגדה פ"ק דר"ה דשינוי שם משנה גז"ד של אדם כמו שינוי מעשי' אלא לכאורה י"ל האי שינוי שם היינו שינוי מעשה כמ"ש רמב"ם בהל' תשובה שישנה שמו כלומר אני איש אחר ולא אותו שעשה מעשים המכוערים וא"כ היינו שינוי מעשים וכן י"ל בנשיא ומשיח שממילא נשתנו מעשיו כי החל רוח ה' לפעמו כמו שמצינו בשאול ובכמה שופטים וא"כ היינו שינוי מעשה אך ר' יוסף שהי' מופלג בעניוות מש"ה מתחלה לא רצה לקבל הנשיאות ושוב אמרו אפי' אומנא לבית' לא קר ומפני רוב בקיאתו וגם ענותנותו קרי לי' סיני שרומז גם על ענוה ועי' שלהי הוריות וכשנתמנה בראש ולא מצא בעצמו לפי דעתו הענוה שום מעלה יתירה וקיים בעצמו אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח אם רוח הממשלה יעלה עליך מ"מ אל תנח מקום מדרגתך א"כ הבין מזה שאין לנשיא ומשיח אלא שינוי השם בלבד ומ"מ אישתני דינו ע"כ מוכח מזה דשה"ש קונה כמו שינוי מעשה דאפי' לרבנן דר"ש בכתובות התם לא פליגי אלא בחטא קודם שנתמנה אבל לאחר שנתמנה כ"ע אשתני. וי"ל עוד הא דהוה ס"ל אפי' שינוי החוזר לברייתו קונה כמ"ש תו' בשמעתין ד"ה ולקני' בש"ש י"ל דשה"ש דנשיא לכאורה אינו חוזר לברי' דבשום אופן אין מסלקי' אותו עי' ירושלמי פ' אלו מגלחי' ובהג"ה אשרי שם ברא"ש סוף סי' ס"ג ועכ"מ ספי"ז מסנהדרין מ"מ הוא בעצמו יכול לירד מגדולתו כדאשכחן בבני בתירא בפסחים ס"ו א' ובב"מ פ"ה ריש ע"א מבואר שזהו מחמת עניוות גדול ועי' סוף מנחות שנראה שהוא ממש מהנמנעות אך ר' יוסף הרגיש בעצמו מרוב נכה רוח שהי' דנקל בעיניו לעשות כבני בתירא א"כ שפיר חוזר לברי' ואפ"ה אשתני דינא מזה שפט דאפי' חוזר לברי' הוי כמו שינוי מעשה:

הא קני' ביאוש. עתו' שי' ר"ת ובב"ק ס"ז וגיטין נ"ה ומה שהק' תו' על שיטתו ור"ת נשמר מן הכל בס' הישר במס' גטין אלא שנדפס בשיבוש ע"כ אפרש דבריו ואבאר בעזה"י דס"ל מדאמרי' עולא ורבה בב"ק קי"ד יאוש כדי ולא עשו שום מזכרת משינוי שם מעיקרא משכא והשתא אברזא ש"מ דלי"ל שינוי שם כלל וברייתא דתרומתן תרומה מדרבנן ויחזור ויתרום והקדישן הקדש מדרבנן שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון וס"ל נמי לר"ת דלא שייך שינוי רשות בהקדש גבוה כ"א בהקדש בדק הבית אבל בגבוה כי היכי דלא הוה מכירה לחייב עליו דו"ה ה"נ לא הוה שינוי רשות דמעיקרא והשתא תורא דראובן ולי"ל סברת תו' ב"ק ע"ט א' ועי' שי' רמב"ם פ"ב מגניבה בזה והשתא עולא בגטין ע"כ מטעם מהב"ע אתי עלה וכן בב"ק ס"ז ומוכח אע"ג דקני' ביאוש כבר מ"מ אכתי איכא משום מהב"ע ומש"ה כדפריך אדעולא מברייתא דשחטן בחוץ לא הומ"ל ממתני' גופי' הקדיש ואח"כ טבח איך נעשה הקדש כלל ועוד איך יתחייב על הטביחה הרי בין בפנים בין בחוץ הוה אינו ראוי י"ל מתני' מצי מיירי בבהמה בעלת מום ולבד"ה והוה שחיטה ראוי וגם יכול להקדיש לבד"ה דה"ל שינוי רשות והומ"ל ולטעמיך דבד"ה לחייב דו"ה על ההקדש גופי' אלא דהוה צריך לאתויי בריתא דב"ק ע"ט ע"כ ניחא לי' להקשות מבריתא דתני עלה שחטה בחוץ חייב ולמסקנא דחכמים אוקמוה ברשותי' ממש תו לק"מ גם במתני' מיירי מקדשי גבוה ומדרבנן. ומה שהק' תו' מאונכרי הא אחר שינוי רשות נמי הוה מהב"ע ע"ז כ' ר"ת דלית כאן עבירה דרוב שדות אינם נגזלים ומותר כל אדם לקנות מהגוים רק חיישי' שמא אחר זמן יתידע דקרקע זו היתה גזולה ולא הי' משלכם לכן לרווחא דמלתא לגזזינהו אינהו אבל עבירה לעולם לא הוה אפי' אי אתידע אח"כ דהרי שוגג הי' וצ"ל דאע"ג דמשמע מק' תו' ממצה של טבל דאפי' בשוגג הוה מהב"ע היינו אי האכילה הוא איסור כגון טבל ומכ"ש ערלה וכה"כ וכדומה אבל גזול שאין האיסור בהחפץ כ"א בגברא וכיון שהי' שוגג אין כאן עבירה ובזה י"ל ג"כ רוב קושי' מטעה בדבר מצוה ועשה דלא הוה מצוה הב"ע עי' בכל המקומות וק"ל. ובזה נתיישבו כל ק' תו' על ר"ת. אך מה שהק' בגטין וב"ק מלקמן כשורי דמטללתא בזה לא נמצא תי' בדברי רמב"ם אלא שדבריהם צריכי' ביאור חדא מה שכ' בסוכה לא בעי' שלכם דנראה כדעת הריטב"א הנ"ל דטעמא דקרא בסוכה משום מהב"ע וידוע דתו' לא ס"ל וכבר עמד בזה בשעה"מ ע"ש תו הק' פ"י מאי ק"ו הוא זו דאפי' קנין דרבנן כו' דלמא כי היכי דקנין דרבנן הם אמרו שיקנו אפי' שלא מן הדין ה"נ הם אמרו שלא יהיה מהב"ע אבל קנין אחר אינו מועיל גם יל"ד מ"ט מייתי תו' מדרבינא לקמן ולא ממעשה רב דהאי סבתא דאר"נ אין לה אלא דמי עצים ולא חשש למהב"ע עכנלע"ד דצע"ג לרבינא לקמן לא קנה אלא בשבא בתוך החג דמצותו חושבו ואלו היה ממתין עד אחר החג היה מחזיר לו עציו בעיניהו ועכשיו הואיל ובא בתוך החג מפסיד והיינו דאר"נ פעיתא היא דא אלו היתה שותקת הי' מחזירי' לה אחר החג עצים בעין ועכשיו אין לה אלא דמי עצים והפסידה בצווחתה אלא דקשה כיון דסוכה שאולה כשר מה הי' להם לחכמים להקנות לגזלן העצים בעצמם כיון שבא בתוך החג הלא די הי' להם לתקן שתהיה שאול להגזלן עד אחר החג ולעולם יהיה לו עציו בעין ועכצ"ל דעכ"פ מהב"ע דהוא מוכרח להשאילו בתקנתא דרבנן אבל עכ"פ עבירה הוה ומש"ה תיקנו שיהיה קנוי לו לגמרי ואין לו אלא דמי עצים וקשה אכתי הוה מהב"ע אע"כ מוכח מזה דלא שייך מהב"ע אפי' אחר קנין דרבנן כ"ש קנין דאורי' זה נ"ל כוונת תו' בזה. וליישב זה י"ל דהרי צריך להבין מה דאמרי' לקמן קרקע אינה נגזלת וה"ל שאולה והא עכ"פ עובר על לאו דלא תגזל ומיהו מלשון רמב"ן במלחמת יש ללמוד דלא הוה מהב"ע אלא אם כל שעה בעומד והשב קאי א"כ ה"ל בכל רגע עבירה ומש"ה גזל גוי אפי' לר"ה דס"ל בב"ק קי"ג ב' גזל גוי דאורי' מ"מ מהב"ע לא הוה והיינו משום דעכ"פ לית בי' מצות השבה דוהשיב לא כתיב גבי נכרי ולא גרע מהפקעת הלואתו וגזל דעבר עבר כיון דלא בהשבה קאי והה"נ בקרקע אך לר"ת דס"ל אפי' אם כבר קנאה ביאוש ודמים חייב לי' מ"מ כיון בתחלה באיסור בא לידו ה"ל מהב"ע א"כ צ"ע לחלק בין קרקע שאינה נגזלת ובין מטלטלין הנגזלין וצ"ל בשלמא בקרקע דאע"ג דגזלה מ"מ ברשות הראשו' קימת ויכולי' להקדישה ולא עשה הגזלן שום פעולה להוציאה מרשות הבעלים והוה שאולה ולא גזולה ואפי' מהב"ע לא הוה דהרי כשם שחשב לגוזלה ה"נ הו"מ למיחשב להחזירה ואין המצוה באה בעבירה וזה רמז מג"א סי' תרל"ז ססק"ג במ"ש כיון שלא קנה כלל פי' אפי' להוציאה מרשות בעלים משא"כ מטלטלים דאפי' קודם יאוש מ"מ שניהם אינם יכולים להקדישו והועיל הגזלן שאין הבעלים יכולים להקדישו ולא הוה ברשות בעלים כלל לא מיקרי שאול כיון שאין לו בעלים וע"ש מג"א סק"ז וגם מהב"ע היא כצ"ל לר"ת ולפ"ז לר"ל וצנועי' דס"ל אפי' במטלטלים יכולים בעלים להקדישו לא משכחת גזולה בסוכה אפי' במטלטלים וצ"ל דמוקי לך בסוכה לשם חובך שצריך לחדש בה טע"ט כמ"ש לעיל בשם הירושלמי שבתו' לעיל ט' א'. נחזור לר"ת הנ"ל דהשתא לק"מ דהא דכשורא דמטללתא דלא הו"מ רבנן לתקוני דלהוי שאולה דכל שאין רשות בעלים הראשונים עליו לא שייך שאולה מה תאמר שיתקנו הרבנים שיהיה רשות בעלים עליו זה א"א שהרי מש"ה אינם יכולים להקדישו מפני שאינו יכול להוציאו בדיינים ואיך יכלו רבנן להקנותו שיהי' רשותו עליו אבל להקנותו להגזלן שהחפץ בידו זה יכלו רבנן וה"ל גזל ולא שאולה ולק"מ ק' תוס':

אר"ה להני אוונכרי. פירש"י מישראל עט"ז ססי' תרס"ד שתמה על הפוסקים שלא הביאו דין זה דר"ה ולכאורה דחיקא להו לאוקמי שגזל מישראל כק' שער אפרים דודאי ישראל הראשון ניחא לי' דליעבד מצוה בממונו וע"כ מטעם גזל גוי ור"ה לטעמי' דס"ל בב"ק גזל גוי דאורי' ואינהי ס"ל רק מטעם ח"ה וזה לא שייך הכא גבי אונכרי ומש"ה השמיטוהו ופשוט. אך רש"י כ' דוקא מישראל ולכאורה י"ל אע"ג דר"ה גופי' ס"ל גזל נכרי אסור מ"מ הא אמרי' פ' הנזיקין אין אנפרות בבבל כיון דאיכא בי דואר ולא קביל אחולי אחיל ועפרש"י דלא כרמב"ם ור"ה בבבל הוה א"כ אין לחוש לכאורה לקרקע גזילה דכיון דלא קביל בבי דואר אחולי אחיל ואע"ג דאין יאוש בקרקע מ"מ מחילה מרצונו מועיל ושוב הראוני שכבר עמד בזה בחק יעקב סי' תנ"ד ע"ש וס"ל לרש"י דהיינו אם הוא הנגזל לפנינו וידענו דלא אזיל וקביל בדואר אחולי אחיל אבל כי ליכא בפנינו איכא למיחש דלמא קביל בבי דואר ולא עביד לי' דינא לישראל להוציא מיד חברו גוי מש"ה אר"ה גזלני ארעא וכל זה בנגזל ישראל אבל בנגזל גוי מהיכי תיתי נימא דקביל ולא עביד לי' דינא גוי כמוהו אע"כ לא קביל ואחולי אוחיל ולענין ק' שער אפרים י"ל בפשיטות אע"ג דניחא לי' מ"מ בזה לא קנה דלהוי לכם אבל לחד פרש"י דלר"ה יאוש קונה רק משום מצוה הב"ע קשה כיון דניחא לבעלים תו לא הוה מהב"ע עכנל"ד בטח רש"י לא נתכוון למהב"ע שזה ישראל גוזל מחברו ישראל אלא שמסייע ידי עובר עברה הנכרי הגוזל את ישראל הראשון והוא קוצץ ההדס בשליחותו של גזלן ונותן לו דמים אע"ג דלענין דינא אין שליח לד"ע מ"מ המשלח הנכרי הוא באמת הגזלן האמת ונענש ע"ז וזה הישראל הקוצץ וקונה ממנו הוה מסייע ידי עוברי עברה אע"ג דלפני עור דאורי' ליכא דהא לא קאי בתרי עברי נהרא והגוי גופי' יכול לקוצצו מ"מ מסייע ידי עוברי עברה. ובזה הבנתי דברי רבנו יואל דמייתי הרב"י סי' תרס"ד בשם מ"כ דלא יקוץ ישראל ערבה להוש"ר דגוים מצוי' על הגזל אפי' גוי מגוי וסתם גוים גוזלים זה מזה ועוד קי"ל ישראל מגוי נמי איסורא איכא ע"ש באורך וצ"ע חדא מ"ש דנקט להושענא ולא ללולב ובהג"א מייתי בשם ראב"י בנו של רבנו יואל ערבה ללולב ושכן שמע מאביו ובאמת אביו לא כ' אלא הושענא רבה ותו צע"ג דמשמע מתחלה קאמר אי ישראל מגוי שרי לגזול מ"מ אסור משום גוי מגוי וק' א"כ אדרבא לגזיזנהי ישר' ולא גוי וצ"ע וי"ל דרבנו יואל נמי לא קאמר אלא כיון דעיקור הגזלן הוא גוי מגוי והישראל בשליחותו קעביד נמצא גורם הישראל שגוי גוזל גוי ומסייע ידי עוברי עברה והוא איסור דרבנן עכ"פ ותו כ' דקיל דישראל מגוי נמי איסורא איכא מדרבנן מיהת וס"ל דעבירה דרבנן לא דחי מצוה דאורי' ע"כ מותר ללולב ודלא כר"ה דס"ל גזל גוי אסור מן התורה אבל לדידן מותר ללולב דאורי' ואסור להושענא רבא דהוה מצוה דרבנן הבאה בעברה דרבנן ואסור כנלע"ד כוונת רבינו יואל וראב"י בנו למד מזה מיהו לאסור גם ללולב דס"ל גזל גוי דאורי' וה"ל עברה דאורי'. ועד"ז י"ל ק' רשב"א אשיטת הראב"ד דס"ל דשינוי רשות צריך להחזיר גוף החפץ ובעלים יחזרו לו הדמים והחפץ רק משועבד כמשכון בעד הדמים והק' רשב"א מאונכרי מה מועיל שינוי רשות הא אכתי לא הוה גוף ההדס שלו עי' שיטה מקובצת ב"ק קי"ד ועב"י ח"מ סי' שנ"ז ולהנ"ל י"ל ס"ל כפרש"י דמגזילת ישראל חייש ר"ה דאלו מגזילת גוי אין אנפרות בבבל וס"ל דמשום לכם נמי ליכא למיחש דר"ה כרב רבי' ס"ל דיאוש כדי קונה ומשום מצוה הב"ע הא דאיכא ואמנם הואיל ובעלים ישראלים נינהו ניחא להו דליעבד מצוה בממוני' ובלב שלם רצונם שיהי' ביד ישראל השני רק שלא יסייע ידי עוברי עברה בקציצתו וכיון שקצצו הגוי תו לא איכפת לן. ולכל אלו הפרושים צ"ל מה דפריך ולקנינהו בשינוי מעשה ושינוי שם היינו כמ"ש לעיל דאע"ג דס"ל דיאוש לחוד אינו מוציאו מידי עברה שנעשה בו אבל שינוי מעשה ושם שוב אין זה אותו החפץ שנסייע בו עוברי עברה ופנים חדשות באו לכאן ושרי:

ארשום בקיצור משנלע"ד בדעת הרמב"ם פ"ה מאי' מזבח דלטעמי' אזיל דס"ל בין יאוש קודם שינוי רשות ובין אח"כ לעולם קונה וס"ל בהקדש גבוה לחלק אם הקדישו קודם יאוש ואח"כ נתיאשו הבעלים דבמכרו להדיוט כה"ג קנאו מ"מ האי מאיס טפי לגבוה ואפי' תקנתא דרבנן לא יועיל שלא יהי' כהנים עצבים ולא תיקנו בכה"ג אך אם הקדישו אחר יאוש אז עכ"פ בלא נודעה לרבים מכפר משום תקנתא דעולא ומ"מ בנודעה לרבי' אינו מכפר משום מזבח אוכל גזילות וראיתי בנב"י תנינא שג"כ כ' דלרמב"ם ב' תקנות הוה ובחי' לסוגי' דיאוש כתבתי מ"ט לא אמר בש"ס הכי ע"ש:

ובמ"ש בטבל וחדש וערלה וכלאים הוה מצוה הב"ע ובש"ס מפיק לי' ממשקה ישראל ועוד הקשה מה עברה יש כאן כיון דמצות לאו ליהנות והוא שורף ערלה וכלאי' על המזבח ומכ"ש בטבל וחדש דליכא אי' הנאה ונ"ל דס"ל דהאי משקה ישראל ממותר לישראל ר"ל שיהיה מותר לישראל כיוצא דמזבח פי' ע"י עשיית מצוה ואם הי' אופן שמותר לישר' לאכול טבל וחדש לצורך מצוה כיוצא בו דמזבח הי' מותר גם למזבח אלא שזה א"א דהרי למצוה אסור לישראל משום מהב"ע א"כ לא היה מותר לישראל ואסור למזבח משום משקה ישראל. אלא לפ"ז משמע דאית לי' מהב"ע אפי' בשארי מצות דלאו קרבן ולא משמע כן בהלכות לולב מיהו כלאים י"ל כמ"ש ה"ה תחלת גדולו בעברה לכ"ע יש משום מהב"ע אפי' בלולב וערלה איתקש לכלאים בגז"ש כמ"ש תו' סוף תמורה אבל טבל וחדש קשה קצת לו' עכ"פ תחלת גדולו באיסור ולא הי' לו תחלת שעת הכושר לעולם אע"ג דליכא עברה מ"מ מיקרי גדולו באיסור עי' מנחות ו' א' ותוד"ה כ' רחמנא כו' עדיין צ"ע:

הירושלמי דמייתי תו' דמשמע דס"ל יש יאוש לקרקע ובפ' חזקת משמע בתו' דהכי ס"ל בדעת הירושלמי באמת ובחי' למס' ע"ז כתבתי פי' מרווח בהירושלמי וקיצורן של דברים דס"ל להירושלמי היכי דנשתקעה שם הבעלים והפירות הם של הגזלן נכרי שוב לא שייך לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דנהי דבעלים לא נתיאשו מהקרקע שסופם ליטלה מהגזלן מ"מ כיון שכבר ארכו הימים וכבר נשתקע שמם והגזלן זורע וקוצר ומאסף כאדם העושה בשלו הויין הפירות כשלו לענין זה שיכול לאוסרם ולא מיקרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומעתה אומר אני אין שום מעלה לשקיעת שם בעלים לענין קנין אלא יאוש והפקר הוא קונה ועכשיו דינא הכי אי איכא יאוש וגם שיקוע שם הפירות מותרים משום דהוה קרקע של גוי ואין כלאים נוהג בשל גוי והה"נ אי ליכא לא יאוש ולא שיקוע אע"ג דהוה קרקע של ישראל מ"מ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומותר אך בחדא לטיבותא וחדא לריעותא יש חילוק אי לא נתיאשו וה"ל קרקע של ישראל שנוהג כלאים במה שנזרע בתוכו ואמנם כבר נשתקע שם בעלים ולא נכנס בגדר אין אדם אוסר דבר ש"ש שהפירות הם שלו של גזלן ונתגדלו בקרקע שנוהג בה דין כלאים דהרי הקרקע של ישראל היא הרי אלו אסורים הפירות מן התורה אך ביאוש ולא נשתקע הוה קרקע של גוי ע"י יאוש בעלים אך כיון דלגבי כ"ע לא נשתקע עדיין שם בעלים הראשונים ומחזי כאלו לא נתיאשו אסור מדרבנן דמיחלף באידך חדא לטיבותא לא נתיאשו ונשתקעו כנ"ל פי' הירושלמי נכון בעזה"י:

עובדא דסבתא כתבתי במק"א דהאי סבתא לא עלה על דעתה תקנת מריש אך סברה משום תקנת השבים שאין מקבלין מהגזלנים עי' היטב ב"ק צ"ד ב' ותוד"ה בימי רבי כו' ע"ש והתם בעי' דוקא כשהגזלן מחזיר מאליו אבל כשהלוה תובעו בב"ד צריך להחזיר וליכא תקנת השבים ועוד דוקא גזל הרבה שרוב עושרו בגזל אבל דבר מועט לא ונ"ל דנפ"ל אסמכתא ממשאחז"ל ס"פ כיסוי הדם קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו שהרי אאע"ה אמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים ע"ש הרי קמן דיש בכיוצא בזה תקנת השבים אך לפ"ז מינה דוקא גזל הרבה כמו שם באאע"ה שהי' מה שאכלו שי"ח עבדיו הנערים אבל דבר מועט לא והיינו דאמרה האי סבתא ב' טענות חדא דהוה לאאע"ה שי"ח עבדים והכא לא דמי להתם שהוא דבר מועט ותו דצווח' קמי' ולא אשג' וכיון שלא החזירו מעצמם עד שצוחה תו ליכא תקנת השבים ואר"נ שהיא טעתה דטעמא אחרינא משום תקנת מריש והיא מפסדת בצוחתה כמ"ש כבר לעיל כי אלו שתקה אז הי' מחזירין לה העצים בעין אחר סוכות אבל עכשיו דפעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים מיד וק"ל:

הרב"י סי' תרס"ד מייתי בשם מ"כ שרבינו יואל ציוה ערבה לה"ר יקוצו גוים משום גזל גוי מגוי אסור ועוד ישראל מגוי נמי אסור ע"ש וכבר כתבתי לעיל והנה מה שלא ציוה כן בערבה ללולב י"ל לכאורה דס"ל דמ"ש בש"ס מעיקרא נמי הושענא קרו לי' נשתנה הענין דבזמנינו אין קוראין ללולב הושענא וא"כ מעיקרא ערבה והשתא לולב כי קוראין להאגודה לולב והוה שינוי שם אך ערבה לה"ר מעיקרא ערבה והושענא והשתא נמי כן ע"כ ציוה שיקוץ כן י"ל. אלא שבהג"א מייתי ראב"י בשם אביו רבנו יואל שגם בערבה ללולב הדין כן וא"כ קשה על מ"כ שבב"י הנ"ל גם אין שחר למ"ש דגוי מגוי אסור לגזול מה ענין זה לכאן וכבר כתבתי בזה לעיל והנה ט"ז סס"י תרמ"ט הק' אהלבוש דכ' דאתרוג המורכב פסול דב"נ מצווה על הרכבת אילן ונעשה בו עבירה והק' מדאצטריך קרא בבהמת כלאים דאסורה לקרבן ש"מ דהאי שרי וכן הק' מג"א ועוד הק' הא כבר נשתנה ונעשה אתרוג ולא גרע מהשתחוה לפשתן נטוע דמאחר שכבר נשתנה מותר לציצית ותו א"כ מה הועל ר"ה באונכרי הא עכ"פ נעשה בו עברה שגוי גזל. ולכאורה לפמ"ש ה"ה בדעת הרמב"ם דכל שתחלת גדולו באיסור כ"ע חייש למצוה הב"ע א"כ יש לחלק בשלמא הרבעת כלאי בהמה אין איסור אלא מעשה ההרבעה אבל אם הבהמה רובעת אינה מינה אינו צריך להפריש כל שהוא אינו מכניס כמכחול בשפופרת ומכ"ש שאחר שכבר נרבעה אין צריך לעשות תחבולה להוציא הזרע ממעי הבהמה א"כ לא נתגדל באיסור ועברת ההרבעה שעבר כבר עבר מש"ה אי לאו קרא הי' מותר להקרבה משא"כ אילן המורכב שאסור לקיימו וכל שעה לוקה עליו א"כ כל גידולו באיסור שפיר הוה מהב"ע ומה שהק' שהרי נשתנה ונעשה ממנו אתרוג י"ל אדרבא עיקור הקפידא דכלאים משום הפרי שהרי מותר להרכיב ב' מיני אילני סרק כמבואר בשעי"ד אע"כ הקפידה משום ב' כחות המעורבים בהפרי וא"כ משעה שנעשה האיסור לא נשתנה דהפרי גופי' איסור הוא משא"כ בבהמה אין הטעם משום הולד שהרי אפי' עקר ועקרה אין להרביעם ש"מ דגוף ההרבעה נתעב ולא הולד א"כ שפיר הוה שינוי ומש"ה אצטריך קרא למיפסל בהמת כלאים מקרבן. ומה שהק' מאונכרי י"ל אה"נ אי הוה חיישי' שגוי גזל קרקע ונטע בו הדס ה"ל תחלת גדולו באיסור ולא יועיל שם תקנה אך עיקור חששא שגזל קרקע עם האילן כמו שהוא ולא הוה תחלת גדילתו באיסור ומהני קציצת גוי מה תאמר עכ"פ ניחוש שמא גזל ואח"כ נטע י"ל דזה ה"ל ס"ס שמא לא גזלו ואת"ל גזלו דלמא גם האילן גזל עמה וכל ספק מתיר יותר מחברו שאם לא גזלו כלל מותר אף לישראל לקוץ ואת"ל גזלו ואסור לישראל מ"מ שמא לא נטע האילן באיסור ומותר עכ"פ ע"י קציצת גוי דהיינו שנדון על ההדס הלז אולי אינו גזול הוא ואת"ל שהוא גזול שמא אין תחלת גדולו באיסור וא"ל שא"א להפכו ז"א דא"א להתחיל בתחלת גדולו באיסור דמה"ת לומר שגידולו באיסור תחלה צריכי' לדון אם נגזל דאע"ג דסתם גוים גזלני ארעתא נינהי אבל אין סתם שדותיהם גזולים וה"ל ספק אם נגזל ושוב איכא ספק אי תחלת גדולו באיסור או לא והבן זה. ובזה ניחא דאמר לאונכרי משמע דהוראה היה לצורך כ"ע הקונים מאונכרא ובאמת לא היה אלא לאונכרא גופי' והא"ש הכי קא"ל לאונכרי אם אתם בעצמם תקצצו ותסמכו עצמם דגזל גוי מותר או יאוש כדי קונה א"כ לא הוה ס"ס דשם אונס חד הוא כיון שאין ספק א' מתיר יותר מהב' וממילא אסור לכ"ע למיקני דספק שמא נטע האילן אח"כ ונתגדל באיסור אבל עכשיו שיקוץ הגוי גלי דעתכם דגזל גוי אסור א"כ ה"ל ס"ס ושרי לכ"ע למיקני מינייכו:

ואש"נ מאי דפריך וליקני בשינוי והק' מרש"א ומהר"ם הא עכ"פ אסור לברך משום בוצע ברך ולהנ"ל י"ל אה"נ הו"מ לשנוי הכי אלא אכתי תקשי עכ"פ כיון דקנאו בשינוי מעשה והשם א"כ תו לא הוה ס"ס דאין ס' א' מתיר יותר מן הב' אע"ג דלענין ברכה מתיר יותר מ"מ הא ברכה לאו דאורי' ומן התורה ליכא ס"ס ואיך יהי' מותר ניחוש לספק דלמה נטעה הגזלן אח"כ והאש"נ דמשני דחוזר לבריתו והק' תו' הא מדרבנן קונה ולהנ"ל א"ש דעכ"פ אסור משום בוצע ברך רק העיקור הקו' כיון דמדאורי' יוצא בו תו לא הוה ס"ס וע"ז יפה תי' דשפיר הוה ס"ס וממ"נ אי בתר דאורי' אזלת הוה שפיר ס"ס דשינוי כזה אינו קונה מן התורה ואי בתר דרבנן אזלת דקונה שינוי כזה א"כ הדר ה"ל בוצע ברך. ולפי האמור י"ל רבנו יואל בודאי ציוה כן גם בערבה דלולב אך בה"ר דקיל ה"א דיש לסמוך אהסוברים גזל גוי מותר לזה כ' ז"א דעכ"פ גוי מגוי אסור ואסור מספק שמא נטעה מתחלה באיסור בשלמא אי נקצץ ע"י גוי י"ל ס"ל גזל גוי אסור וה"ל ס"ס וכל א' מתיר יותר מחברו אבל אי יקצוץ ישראל משום גזל גוי מותר א"כ יש לחוש להנ"ל וק"ל. ובזה י"ל מ"ט אמר כן לאונכרי דהדס ולא למוכרי אתרוג בשלמא לולב וערבה הי' שכיחים בבבל תמרי' וערבות טובא אצל ישראל ולא היה לאונכרי מוכרים אבל מאתרוג ק' ולהנ"ל י"ל ליכא חשש שאפי' לא יהי' ס"ס ונחוש שנטעה גוי אח"כ מ"מ הפרי נשתנה וזה שייך באתרוג שהוא פרי אבל הדס לא נשתנה. ובקיצור י"ל הא דראב"ן בערבה דלולב דמברך עלי' הוה פשיטא לי' דלא יקוץ ישראל משום בוצע ברך אבל דה"ר דחביט חביט ולא מברך ה"א מותר קמ"ל וק"ל:

ובהאמור י"ל ק' תוד"ה עוף כו' סוכה ל"ד ב' ועי' מה שפי' דבריהם בס' כפות תמרים דהל"ל הדס בהדי' או אתרוג בהדי' ע"ש ולהנ"ל י"ל דס"ל לר' ישמעאל דהמקיים בכלאים אינו לוקה כרבנן דר"ע ובהא דמרכיב סרק בסרק נמי לא פשיטא כולי האי ועי' ב"י י"ד סי' רצ"ד וה"א אתרוג המורכב דנשתנה כשר כמו כלאי בהמה וכק' ט"ז מש"ה איצטריך למיכתב פרי עץ הדר וכמ"ש בת' מהר"ם אלשיך ז"ל דהמרכיב יחור אתרוג על עיקור אילן לימון אנינו פרי של עץ הדר אלא הוא פרי של עץ לימון דקי"ל ילדה בטלה בזקנה ע"ש ומש"ה הוצרך למיכתב ג' תיבות פרי עץ הדר ולעולם אתרוג א' אבל הדס דלא נשתנה ע"י גדולו אפי' אי לא הוה כתיב ג' תיבות ענף עץ עבות נמי הוה ידעי' דמורכב פסול משום תחלת גדולו באיסור ולא נשתנה וא"כ למה לא כתי' הדס להדיא אע"כ בעי' ג' ולפ"ז ר"ע לטעמי' דס"ל בעלמא המקיים כלאים לוקה וא"כ אתרוג נמי לא נשתנה ופסול מורכב מסברא ולא צריך פרי עץ הדר ואפ"ה כתב רחמנא ג' תיבות ומ"מ קי"ל מהלכה למ"מ דאינו אלא אתרוג א' ולא נחלק עליו אדם מעולם א"כ הה"נ הדס א'. ועתי"ט אהרמב"ם דפסק ערבי ב' להתיר של בעל ואפ"ה בעי' ב' ערבות נ"ל דיש לעיין אס"ד מערבי דרשי' מיעט ערבי ב' א"כ איך אר"ע כשם שלולב א' ואתרוג א' כו' ולכאורה הוצרך לתרוי' דמדסמיכי כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל בויו העיטוף לחוד לא סגי למילף מלולב שיהי' א' דדלמא שא"ה דגלי קרא ג' תיבות ענף עץ עבות מש"ה הוצרך לאתויי דגם באתרוג כתיבי ג' תיבות ואפ"ה סגי באחד הה"נ הדס א' אך תינח הדס אבל ערבי לשון רבים דלא מצינו דכוותי' באתרוג מנ"ל לר"ע דסגי בחד אע"כ לא מערבי מפיק דההוא איצטריך להתיר של בעל והכי דרשי' דענף קאי אתרוי' וה"ק קרא ענף של עץ עבות וענף של ערבי נחל וכתי' גבי הדס ג' וגבי ערבה ב' ענף ערבי נחל והשתא שפיר הוכיח ר"ע מאתרוג כשם דלא דרשי' מספר התיבות באתרוג ה"ה דלא דרשי' בהדס וערבה וק"ל. ואמנם לפמש"ל צריך ישוב לדינא דרמב"ם פסק מקיים כלאים לוקה כר"ע ואפ"ה פסק ג' הדסים וב' ערבות וי"ל דאנן קי"ל ליכא למילף מאתרוג דבעי' פרי לאפוקי אי לא גמר פרי והדר למעוטי יבש וצ"ע:

ועיין תשובת הריב"ש שמ"ו שכ' דמדאמרינן לך למעוטי גזולה ולא למעוטי שותפים מוכח דפשיטא לש"ס דסוכת שותפים כשרה אפי' לא מושלי אהדדי ברצונם משום דקי"ל כראב"י בנדרים ר"פ השותפים ועמ"ש בזה בחי' ריטב"א סוכה כ"ז ב' עש"ה בריב"ש ומבואר לפ"ז לרבנן דראב"י י"ל לך למעוטי שותפים רק סתמא דתלמודא סוכה ט' א' לא בעי למימר למעוטי שותפים כיון דהלכתא כראב"י מ"מ מיושב ק' מרש"א אהתו' דשמעתין דלא הו"מ להק' אדר"י ורשב"י מלך דסוכה די"ל אינהו ס"ל כרבנן דראב"י ואתי לך למעוטי שותפים ולגזול לא צריך קרא משום דה"ל מהב"ע ואש"נ לרש"י דס"ל דלא שייך סוכה גזולה כ"א בראש הספינה ועמ"ש תו' ל"א ד"ה אבל כו' ולכאורה קשה להנך דקיימי בשיטה סוכה דירת קבע בעי' ולא משכחת בראש הספינה ובראש עגלה וא"כ למ"ל למעוטי גזולה ובודאי לא יסבור כב"ש דבעי' סוכה לשמה או כר"א שמותי דפוסל שאולה ועי' לעיל ז' ב' תוד"ה העושה כו' י"ל זה קצת אבל לפמ"ש בסמוך א"ש בפשיטות דהני תנאי מצי סברי כרבנן דראב"י ואתי למעט שותפים. ועי' בתו' ל"א א' הנ"ל דכתבו איכא לאוקמי קרא בראובן שבנה בחצרו של שמעון מדעתו ומהרש"א הגי' שלא מדעתו וכ"כ בהג"א ואמנם בהגה' ש"ע לא כ' לא מדעתו ולא שלא מדעתו והרגיש עליו מג"א והנה הג"א לא ס"ל כמ"ש בשעח"מ סי' שי"ג אלא כדעת רש"י דמייתי סמ"ע שם דקרקע שאולה לאחרים מ"מ זוכה להשואל ולא להמשאיל וא"כ ע"כ לא מיירי מדעתו וכסברת מרש"א אלא שלא מדעתו וכדקיי"ל בב"מ ק"א ב' דמצי גזלן למימר עצי ואבני אני נוטל אמנם תו' לא הו"מ להק' אפרש"י דמשכחת לה בבנה שלא מדעת חברו דעכ"פ רש"י רצה לפרש לכ"ע לאמוראי דס"ל התם דלא מצ"ל עציי ואבני אני נוטל ושייך לבעל הקרק' ולא לבעל הבנין ע"כ הק' תו' דעכ"פ משכח"ל בבונה מדעת חברו והתו' לטעמי' דס"ל בב"מ כהרמב"ם שבש"ע סי' שי"ג הנ"ל דהקרקע זוכה להמשאיל ולא להשואל וא"ש דברי תו' בלי הגה' ואמנם לדינא קי"ל דמצי גזלן למימר עצי ואבני אני נוטל וגם קי"ל סי' שי"ג דקרקע זוכה להמשאיל ולא השואל א"כ בכל אופן שבנה סוכה בקרקע חברו בין מדעתו בין שלא מדעתו ובא זה והוציאו משם ה"ל לעולם קרקע גזולה ומש"ה סתם רמ"א בש"ע וק"ל:

בעי' הדר וליכא. פי' הראב"ד בתמים דעים דס"ל כמ"ד בר"ה ט' ע"ב מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו נמצא דווקא ביום הראשון ולא בשאר ימי' נדרש לפניו אלכם ולא לאחריו אהדר ומשו"ה הדר דין הוא שיפסול בשאר הימים להך מ"ד ולפ"ז לר' יהודה) דס"ל התם מקרא נדרש לפניו ולאחריו אה"נ דהדר אינו פסול אלא ביום ראשון וכן פסק רמב"ם וגם הראב"ד אינו משיג עליו מטעם הדר אלא מטעם דלולב לבן ה"ל כמת ולא המתים יהללוי' והקרבהו נא לפחתך ע"ש. ואמנם מה שהקשו תוס' מולקחתם בודאי להילכתא קשי' דאנן קיי"ל התם בר"ה ט' ע"ב כרבנן מקרא נדרש לפניו ולאחריו וגם לפני פניו אבל שמעתין אזלא כמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו וכ"ש לא לפני פניו וא"כ לא קאי אולקחתם ומשו"ה בעי' לקיחה תמה בכל הימים היינו כל ד' מינים וגם מלקיחה לכל א' וא' לכל הימים במקדש נמי לק"מ בלא"ה דכי היכי דילפי' מדכתי' ולקחתם ולא ולקחת ש"מ לקיחה לכל א' וא' ה"נ ושמחתם לפני ה' אלקיכם ז' ימים דקאי אשמחת לקיחת המינים במקדש כל ז' נמי לא כתי' ושמחת אלא ושמחתם בעי' שמחה היינו לקיחה לכל א' ולק"מ קו' תוס' אלא מחסר שאינו פסול אלא יומא קמא משום שאין מקרא נדרש לפני פניו ובעי' לקיחת כל ד' מינים כל ז' וזה בודאי צ"ע ולקמן ל"ד ע"ב כתבתי ישוב נכון בעזה"י:

ודע מ"ש תוס' לקיחה לכל א' לאו לאפוקי שלא יהי' א' מוציא את חברו שזה לא עלה על הדעת מעולם אפי' אי כתי' ולקחת לשון יחיד א"א שיקח א' לולב ויוציא חברו כשם שאין א' יכול להוציא חברו בהנחת תפילין על זרועו וראשו במקום זרועו וראשו של חברו כי כל מצות הנעשות בגופו של אדם אין אדם יכול להוציא חברו וכמו שביאר תוס' רי"ד פ"ב דקידושי' וכפו"ת לקמן דף מ"א ע"ב ואפי' בק"ש ותפלה שאדם מוציא חברו היינו כששומע הברכה ושומע כעונה ומשו"ה בספירת עומר אע"ג דכתי' וספרתם ובעי' ספירה לכל א' וא' מ"מ יכול להוציא חברו ע"י שישמע הספירה מחברו ושומע כעונה וכן תקיעת שופר שאין התקיעה המצוה אלא שמיעת הקול והרי שומע אבל ספירת היובל דכתי' וספרת ולא וספרתם אין המצוה אלא על ב"ד הגדול העומדים בשליחות כל ישראל ולא שיוציאו רבים ידי חובתן שהרי אינם שומעים כלל אלא מצוה מעיקרא לא ניתנה אלא לב"ד הגדול וה"נ הוה בלולב אי הוה כתיב ולקחת ה"א שאין חיוב כלל על כל א' אלא ב"ד הגדול הנשיא שבהם יקח או כהן הגדול יקח ע"כ כתי' ולקחתם אבל השתא דכתי' ולקחתם אין שום סברא לא ביומא קמא ולא בשאר יומי שיקח הש"ץ ויוציא רבים י"ח וק' תוס' הי' להקל בשאר הימים שיקח רק ב"ד הגדול אבל לא ס"ד שיקח ש"ץ וראיתי מי שנשתבש בזה להלכה ולמעשה ולא חש לקימחי' ולא ידע דרך ש"ס (עי' ח"ס חא"ח סי' קפ"ב):

אר"י משום רשב"י משום דה"ל מצוה הב"ע. הנה כל מאי דיליף מקרא דמלאכי ה"נ הומ"ל מקרא תורה דכתי' קרבנו ולא הגזול וטעמו משום מצוה הב"ע כמ"ש תוס' בב"ק וביתר ביאור בגטין נ"ה ע"א וע"כ לא פליגי אלא ר"ת ס"ל דאע"ג דיאוש כדי קני מ"מ ה"ל מצוה הב"ע ור"י ס"ל דוקא אי יאוש כדי לא קני וע"י שינוי שם הקדש קני' לי' נמצא ההקדש מסייע לעבירה ע"ש ובתוס' דשמעתי' ד"ה הא קני' וכו' והא דמייתי קרא דמלאכי משום דקרא דתורה איכא למדחי דגזל קרבן דחבריו וכדדחי התם בב"ק ע"כ מייתי ממלאכי שע"כ קבלה היתה בידו פי' קרא דקרבנו משום מצוה הב"ע ולא חידש הנביא כלום:

והנה שם בגטין ובב"ק כ' תוס' דטעמא דקרא דכתי' לך גבי סוכה למעוטי גזולה אע"ג דשאולה כשרה ע"כ משום מצוה הב"ע וצ"ל דאפ"ה איצטריך קרא גבי קרבן דהוה סד"א נהי דלא עלו לבעלים לשם חובה ולא יצאו הבעלים י"ח ק"ו מסוכה מ"מ יהי' לרצון וריח ניחוח להקב"ה וסברא זו כ' רמב"ן במלחמות ה' ע"ש קמ"ל דומי' דפסח בעל מום שאינו לרצון כלל:

ואכתי ה"א ה"מ בקדשים הנאכלים לבעלים ולכהנים אבל עולה שכולו כליל והלא לה' הארץ ומלואה וה"א נהי להמקריב לא עלה לשם חובה מ"מ לרצון יהי' לפני ה' קמ"ל אני ה' שונא גזל אפילו בעולה מפני שאני אוהב משפט וילמדו ממנו בני לעשות משפט:

ונ"ל לעיל ט' ע"א דנדחקו תוס' דמהב"ע דרבנן דאלת"ה קרא גבי סוכה למה לי ע"ש היינו משום דבאותה סוגי' אמרי' כשם ששם שמים חל על החגיגה כך חל על הסוכה וכ' שם תוס' דרשא גמורה היא וא"כ אי ס"ד מהב"ע בקרבן דאורייתא היא הוה ילפי' סוכה מחגיגה ולא בעי לך זה נ"ל דעת תוס' לעיל ט' ע"א מ"מ אין זה מוכרח ובשארי דוכתא ס"ל גלי רחמנא בסוכה ובקרבן מטעם הנ"ל וילפי' כל התורה מיני' ובזה י"ל מ"ש תוס' בשמעתין מברייתא לכם למעוטי גזול ושאול דמשום שאול נקטי' זה דוחק אבל י"ל דהא הך ברייתא מוקמי' לקמן כר"א דס"ל מכשירי סוכה דוחה שבת ע"ש ולר"א סוכה שאולה פסולה ולא מוכח מסוכה מצוה הב"ע בחולין ע"כ איצטריך לכם בלולב לגזול ולשאול אבל למאי דקיי"ל לך למעוטי גזולה משום מהב"ע לא איצטריך קרא בלולב לגזולה דא"נ מקרבן לא ילפי' לחולין מ"מ מסוכה ילפי' מיהו לקמן מ"א ע"ב תני נמי ברייתא שאולה וגזולה ושם לא אתי' כר"א ואמנם משמע בראשונים דלולב דומה לקרבן דבא לרצות וכן ברכה דומה לקרבן שמברך ולא יבוא לנאץ ומצאתי בתוס' הרא"ש על פסחי' כתיבת יד שכ' ליישב קו' תוס' ממצה של טבל וז"ל דשאני לולב שמודים ומשבחים להקב"ה דומי' דקרבן דהא בסוכה איצטריך לך למעוטי גזולה ובציצי' אבל משום מהב"ע לא עכ"ל והנלע"ד כתבתי ולקמן אי"ה ל"א ע"ב יבואר יותר תי' על ק' מסוכה ע"ש היטב:

ומ"ש תוס' ממצה של טבל כ' בס' כפו"ת דטבל הטבול למעשר עני אין בו מיתה וה"א ליתי עשה ולדחי ל"ת קמ"ל ושמעתי מפה קדוש מ"ו הפלאה זצ"ל דעכ"פ עבירה בידו דהא אפשר לקיים שניהם ע"י הפרשה ויאכל גם אותו שהפריש דה"ל פחות מכשיעור ויי"ח מצה בכשיעור ומדלא עביד הכי ה"ל מצוה הב"ע אלא ש"ס פסחים אזיל לר"ש דס"ל כ"ש למלקו' וא"א לתקן כנ"ל ולא הוה מצוה הב"ע דאתי עשה ודחי ל"ת משו"ה איצטריך אבל לדינא י"ל כנ"ל ובזה מיושב פסק הרמב"ם דאינו יי"ח במצה של טבל אע"ג דלא קיי"ל כר"ש באיסור כולל עיי' וק"ל ודפח"ח ולא זכיתי להבין הא בטבל טבול למעשר עני דליכא מיתה אלא ל"ת בעלמא מיירי ואחר שהפריש מעשר עני תו לית בי' שום איסור לא בשיעור ולא בחצי שיעור אלא גזילת העני ואני מסופק הא בעה"ב העובר ממקום למקום ואין לו מותר ליקח מעשר עני וא"כ ה"נ דלית לי' כזית מצה מותר במעשר עני אחר הפרשה או אפשר דוקא במעשר עני של אחרי' הותר אבל לא בשל עצמו דמוציאי' ממנו לתנו לעני אחר:

ואולי י"ל אה"נ א"א לתקן בענין אחר וה"א אתי עשה ודחי ל"ת קמ"ל קרא לר"ש דאיי"ח במצה של טבל ומ"מ לפי מאי דקיי"ל פ"ג דגטין כר' יוסי עשו שאינו זוכה כזוכה א"כ ה"נ עניים גופיהו ניחא להו למיעבד מצוה בממון עניים שהפרש זה ויי"ח מצה ועשו שאינו זוכה כזוכה וכאלו כבר יהיב לעניים וזכו בו. והדר יהבי לי' ליי"ח מצה ומדהוי מצי להפריש ולא עשה כן ה"ל מצוה הב"ע ולא יצא ידי חובתו וכפסק הרמב"ם וכן פירש"י בפסחים שם וכן הר"ן ע"ש וסוגי' דפסחי' אתי' לדין תורה דלא שייך עשו שאינו זוכה כזוכה ועוד הא פליגי רבנן אדר' יוסי ולא ס"ל עשו שאינו עושה כזוכה משו"ה איצטריך קרא ולדידן ה"ל מצוה הב"ע ועיי' ר"ת בס' הישר ס"ל בשוגג ליכא משום מהב"ע וא"כ לק"מ ממצה של טבל דאיצטריך קרא לשוגג א"נ לאנסוהו אך בירושלמי ס"פ האורג מבואר גם בשוגג והבי' חטאתו בשבת כיפר וצריך להביא חטאת אחר שם משמע אפי' בשוגג שייך מהב"ע ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף